תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
חלק שני · כב
נעתיק בכאן לשונות הרמב"ם בחצי עבד לעניין קנס פי"א מהלכות נזקי ממון כתב וז"ל וכל המעוכב גט שחרור אין לו קנס הואיל ואין לו אדם שהרי יצא לחירות והקשה שם הה"מ אמאי לא נקט שאם תפס אין מוציאין מידו שהרי הכי ס"ל פ"ד מהלכות חובל ומזיק שאם תפס אין מוציאין מידו אמנם בחצי עבד כתב הר"מ שם בהלכות נזקי ממון דנותן חצי קנס לרבו, והנה כבר כתבנו לעיל דהר"מ וודאי ס"ל לחלק בין ח"ע דעדיין יש לרבו בו זכות ממון שפיר מקרי אדון גם לעניין קנס משא"כ במעוכב ג"ש כיון שאין לרבו בו שום זכות ממון אין לו קנס וראיה לדברינו שהרי בפ"ד מהלכות חובל ומזיק הלכה י"א כתב וז"ל כל עבד שיצא לחירות ועדיין לא הגיע גנו שחרור לידו אין לו קנס וכו' שהרי לא נשאר לו בו קניין הרי שנקט להדיא הטעם מפני שלא נשאר לו בו קניין וא"כ ממילא בחצי עבד שיש לו בו קניין עדיין שצריך ליתן לו שטר על חצי דמיו שפיר יש לו קנס ולכך פסק שפיר בהלכות נזקי ממון דבחצי עבד יש לו קנס אמנם מ"ש בפ"ד מחובל ומזיק לפיכך המפיל שן עבדו ואח"כ סמא את עיני יוצא בשינו ואינו נותן לו דמי עינו ואם תפס אין מוצאין מידו ובפ"ה מהלכות עבדים הלכה י"ד כתב בסתמא דמפיל שינו וסמא עינו יוצא בשומו ונותן לו דמי עינו והשיג עליו הראב"ד שם שבהל' חובל ומזיק כ' דאין לו דמי עינו רק אם תפס ועי' בכ"מ שם שכתב שני תירוצים האחר דמיירי שנתן לו גט שחרור בין הפלת שינו לסמא עינו וזהו תימא דא"כ פשיטא כיון שהוא בן חורין גמור מאחר שכבר יש לו גט שחרור (עי' בט"ז ביו"ד סימן רס"ז ס"ק י"ד שהקשה כן) ועוד תירץ הכ"מ שם בהלכות עבדים דכוונת הר"מ כאן בהלכות עבדים נמי אינו שב"ד גוזרים שיתן לו דמי עינו רק שאם תפס העבד אין מוצאין מידו וסמך עצמו על מ"ש בפ"ד מחובל ומזיק דמיירי רק לעניין תפיסה והוא ג"כ דוחק דסתמא דלישנא לא משמע הכי, והנה במגדול עוז שם בהלכות עבדים כתב לחלק דאם הפיל שינו ואח"כ סמא עיני אין לו דמי עינו רק אם תפס אמנם בהלכות עבדים מיירו שבבת אחת הפיל שנו וסמא עינו אז נותן לו דמי עינו אפילו אם לא תפס וקלסיה הב"ח לתירוץ הזה אמנם בט"ז ביו"ד שם השיג עליו דאיזה סברא יש לחלק ביניהם ועי' בחידושי פנ"י בסוגי' דכתב דאדרבא הסברא אפכא דבזה אח"ז מסתבר טפי שחייב לו דמי עינו שהרי כבר נשתחרר ע"י שינוי, אמנם כשנדייק בלשון הרמב"ם משמע כמ"ש הבעל מגדול עוז דבהלכות חובל ומזיק שם נקט להדיא המפיל שן עבדו ואח"כ סמא את עיני וכו' אינו נותן לו דמי עיני ובהלכות עבדים המפיל שן עבדו סמא את עינו נותן לו דמי עיני הרי דכאן בהלכות עבדים כשפסק נותן לו דמי עיני לא נקנו "ואח"כ" כמו בהלכות חובל ומזיק משמע דיש לחלק דבבת אחת נותן לו דמי עינו ובזה אח"ז אינו נותן לו דמי עינו, מ"מ טעמא בעי מדוע הר"מ מחלק ביניהם: