תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
חלק שלישי · מט
ע"ד הקושי' שהבאתי לעיל באות ל"ז אמאי לא מוקי הגמרא דנותן חצי כופר לבע"ח שלו עוררני אחד ממופלגי הלומדים דקהלתינו יצ"ו (הרב הגדול מו"ה מנחם ברייער נ"י) דכיון שאינו בר קידושין א"כ הו"ל כגר שמת ואין לו יורשים דכל הקודם זכה בנכסיו וא"כ אין הבע"ח יכול לגבות הכופר מן המזיק, אמנם לאחר העיון זהו אינו דהא בגר גופא אם יש לו בע"ח ואחרים בזבזו נכסיו יכול הבע"ח לגבות מהם וכן כתב להדיא המל"מ ריש פ"ב מהלכות זכיה ומתנה עי"ש לכן נ"ל העיקר כיון דקיי"ל מכאן ולהבא גובה ובפרט רבא הכי ס"ל במס' פסחים ל"א וא"כ כיון דאינו משתלם הכופר רק לאחר מיתה אין הבע"ח שייך כלל בתשלומי הכופר וא"ש הלשין ראוי ליטול ומאי ראוי ליטול וכבר עמד בזה באבני מלואים ג"כ ובחתס"ו בחידושיו עי' באבני מלואים בשו"ת שבסוף הספר סימן ח' ולפי דברינו א"ש דבאמת ראוי ליטול אם הי' בע"ח רק ואין לו דמכופר אינו משתלם כמה שהבאתי לעיל, ואפילו אי שעובידא דאורית' מ"מ לא חל השעוביד רק על מה שזכה בו הלוה מחיים וכיון דאין כופר משתלם רק לאחר מיתה לא חל השעוביד על הכופר כלל דהא רבא גופא ס"ל ש"ד ואפ"ה ס"ל מכאן ולהבא גובה (ועי' בשו"ת ר' יודא אסאד ז"ל ח"ב סימן קפ"ו) וכבר הארכתי בזה בספרי בסוגי' דשעובידא דאורית' ובסוגי' דהרהינו באת' אופן אמרינ' ש"ד והחילוק בין מקרקעי למטלטלי ואין להאריך כאן יותר: