תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
חלק שלישי · מח
ראיתי בפרמ"ג לאו"ח פתיחה כוללות ח"ש או אות כ"א שנסתפק בקידש חצי שפחה כיון דאינם קידושין גמורים רק לעניין חייב אשם אם זנתה תחתיו אם נאסרת עליו דאפשר שהתורה לא אסרה סוטה לבעלה רק אם חייבים מיתה עליה עי"ש והנה ראיתי למורי הגאון בספר דעת סופר בסוגיא הזאת שהביא לתרץ מה שהקשה המהרי"ט לאה"ע סימן נ"א על הר"מ פ"ב מהלכות סוטה הלכה ב' שכתב שם דגדולה אשת קטן אין משקין אותה והקשה המהרי"ט האיך משכחת לה אשת קטן ותירץ מירי הגאון הנ"ל עפ"י מה שהקשה הנו"ב מהד"ת לאה"ע סימן נ"ד למה לא יוכל לקטן לקדש בביאה הא הו"ל דעת אחרת מקנה אותו ובד"א מקנה מהני בקטן מה"ת ותירץ האבני מלואים בסימן מ"א דקידושין שהם מצד האשה לא מהני דבעינן כי יקח ולא שהיא מקנה עצמה לבעל א"כ בשפחה חרופה שכתבה התורה והי' נחרפת לאיש מהני מצד האשה נמי א"כ שפיר משכחת לה אשת קטן כגון שקדש בביאה שפחה חרופה עי"ש אמנם לדברי הפרמ"ג הנ"ל אזדו דבריו דהא בשפחה חרופה אפילו בגדול אין משקין אותה דהא לא נאסרה עליו. ואשר אנכי אחזה לי בישוב דברי הר"מ אל ע"ד הפלפול קצת דהנה יש להסתפק מי שנעשה בן י"ג שנה בר"ח אדר וקדש אשה ואח"כ עברו ב"ד את השנה וא"כ ממילא לא הוי גדול עד ר"ח הבע"ל אי נימא דנפקעו הקידושין מעיקרא ולכאור' י"ל דמסתמא לא נפקעו ולא דמי להא דאמרינן גבי קטנה בת ג' שנים דאין בתוליה חוזרין ואח"כ עברו ב"ד השנה דחוזרין בתוליה עי' בש"כ יור"ד סימן קפ"ט ס"ק י"ג שהביא כן בשם הירושלמי דהתם כיון שע"י עיבור השנה נראה לעין שנוי בגופה דחזרו בתוליה שפיר נדונת כמו פחותה מג' שנים משא"כ הכא בקטן כה"ג שקדש דבאמת הא דבעינן י"ג שנה שיהי' גדול הי' רק מהלכה למשה מסיני כמ"ש בשו"ת הרא"ש כלל י"ז אמנם אי לאו ההלכה הו"א כל שהי' בן דעת חשיב ליה גדול ובנכרי לא בעינן באמת י"ג שנה שיהי' נחשב כגדול ובמנחת חינוך הביא כן כמ"פ משום דלא נאמרו שיעורים לב"נ וא"כ שפיר י"ל דעכ"פ כשהיה בשעת הקידושין גדול ואהני קידושין בשעת מעשה אע"ג שאח"כ עברו ב"ד את השנה והו"ל עוד קטן עד ר"ח הבא מ"מ מהני הקידושין דבכה"ג לא נאמרה ההלכה וא"כ שפיר משכחת לה אשת קטן כה"ג שהיה גדול בשעת קידושין ואח"כ נעשה קטן ע"י עיבור ב"ד וזנתה תחתיו ואמרינן דאינו משקה אותה משום דעכ"פ עכשיו הו"ל אשת קטן ויש לעיין בזה מה שהקשה במס' קידושין י"ו ע"א א"כ מצינו אישות לקטן ולפימ"ש בלא"ה משכחת לה כה"ג ועי' באבני מלואים לאה"ע ריש סימן א' ועי' ברמב"ם פ"ג מהלכות איסורי ביאה הלכה א' הבא על אשת קטן וכו' כולן פטורין וקשה ג"כ למה אצטריך למעט אשת קטן ובמס' קידושין שם באמת פריך הגמרא דאם אין אישות לקטן למה אצטריך קרא למעט ותירץ הגמרא דמיירי ביבם קטן דמה"ת חזי ליה וא"כ הר"מ דנקט שם אשת קטן וגם יבם קנון וודאי קשה דלא אצטריך כלל ואפשר דבגמרא הה"ד דהוי מצי לתרץ דהתורה מיעטה קטן כה"ג שהיה גדול בשעת קידושין ואח"כ נעשה קטן ע"י עיבור ב"ד השנה וקמל"ן התורה דפטור ממיתה הבא עליה אע"ג שהי' אשתו וממילא אין משקין אותה רק דהגמר' מתרץ הך תירוץ ביבם קטן דהכי נמי מצי לאוקמי ומצינו כן הרבה פעמים בש"ס דהה"ד דהוי מצי לתרץ בכה"ג ומשו"ה לא נמנע הרמב"ם לכתוב גם קטן כיון דמשכחת לה כמ"ש ולא באתי רק להעיר: