אור ברסלב

תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש

חלק שלישי

חלק שני

לג

בגמר' איבעי' להו עבד שמכרו רבו לקנס מכיר וכו' והקשה הרשב"א אמאי גרע משני שותפים שקנו עבד אחד למעשי ידיו ואחד לקנס וכי אינו מכיר ועוד הקשה למה קאמר הא קאי שור והא עבד ולא קאמר משום דהבא הרי מכר העבד לקנס משא"כ בפירות דקל דלא מהני לרבנן היינו בלא מכר הדקל לפירותיו ונ"ל דצדדי האיבעי' הי' כך דהנה בהא דאין אדם מקנה דשלב"ל י"ל על שני פנים האחד דקניין לא מצי לחול על דשלב"ל השני דהקניין יוכל לחול על דשלב"ל ג"כ רק דאנן אמרינן דכל הקניין הוי רק פטומי מילי בעלמא ואין בדעתו כלל להקנות (עי' בספרי תבואות השדה חלק שני שער קניינים שער ד' שהארכתי בזה בס"ד) וא"כ וודאי או אמרינן דמשו"ה אינו מקנה משום דהוי רק מילי בעלמא א"כ ה"נ לא מהני מה דקאי עבד וקאי שור כיון דמ"מ אבא ספיקא טובא אם יבא הדבר לא גמר ומקני אמנם אי אמרינן דהטעם הי' רק משום דאין לקנין על מה לחול א"כ הכא כיון דקאי עבד וקאי שור יש לקניין על מה לחול כמו בדקל לפירותיו ומשו"ה נקט הלשין הא קאי עבד כלומר וא"כ יש על מה לחול הקנין ודו"ק:

וא"כ י"ל דאי ס"ל משו"ה אינו מכור לקנס היינו משום דהוי מילי בעלמא ולא גמר והקנה דהכי אזלא האיבעי' א"כ לא דמי לשני שותפים שקני עבד, אחד למעשי ידיו ואחד לקנס דהנה הרמ"א הביא בחו"מ סימן ר"ט דמקנה דשב"ל עם דשלב"ל דקני כמו בקנה את וחמור ועיין בשו"ת ר' עקיבא אוגר מהד"ת סימן קמ"ח שכתב בכוונת הרמ"א דקנה גם הדשלב"ל אע"ג דחמור לא קנה היינו משום דחמור לאו בר קנין הי' ועי' ברמ"א שם סימן ר"ג סעיף י' ודו"ק ויש להסביר סברת המרדכי משום כיון דבאותו קנין הקנה גם הדבר שבא לעולם ממילא חזינן דלא הוי פטומי מילי בעלמא ולכך מהני הקניין לגמרי וא"כ א"ש דשני שותפים שקני אחד למעשי ידיו ואחד לקנס דשם הוי הריעותי רק מצד המקנה דאמרינן דלא היה כוונתו להקנות שפיר אמרינן כיון דהקנה לזה גם מעשי ידיו ממילא לא הוי מילי בעלמא וקנה גם השני הקנס ועכ"פ לא גרע מהקנה דשב"ל עם דשלב"ל דמהני משא"כ הכא לא הקנה רק הקנס וי"ל שפיר דלא גמר והקנה ולא מהני ומתורץ קושי' הרשב"א בס"ד ודו"ק:

לד

בגמרא מרבינן קניין כסף אעפ"י שאינו שוה כסף הנה לכאורא י"ל דמשו"ה צריך לרבות אעפ"י שאינו שוה כסף דס"ד כיון דלעניין אכילת תרומה צריך שיהא לרבו עליו זכות ממון והכא אינו שות כסף והוי כמי שאין בו זכות ממון ואינו אוכל קמל"ן קרא דאפילו הכי אוכל והא דמעוכב ג"ש אינו אוכל א"ש עפ"י מ"ש לעיל דשם נפקע ממנו כח הבעלים כיון שהפקירו משא"כ הכא שמעצמו אינו שוה לא נפקע ממנו זכות הראשון שהיה לו בו ושפיר אוכל, אמנם לפי"ז יש לעיין אם בשעת קניין היה שוה ואח"כ נפחת נימא דנפקע ממנו זכות הממון ואינו אוכל ולכאורא משמע מבריית' דבכל עניין אוכל אע"ג דנפחת אח"כ מדמיו, וצ"ל דיהי' מכאן ראיה למ"ש בספרי (ח"ג בשער בית המועד שער א' אות ב') דהא דאמרינ' באם אינו שו"פ לא הוי בעלים היינו רק אם אינו שו"פ מחמת שיש גם לאחרים בו חלק משא"כ בדבר שאין לאחר אתו רק שבעצמותו אינו שו"פ כיון שעכ"פ אין לאחר חלק אתו שפיר מקרי איהו בעלים (ועי' שתרצתי כמה קושיות בס"ד) וא"כ ה"נ א"ש בשלמא היכא שהפקיר מעשי ידיו כיון שהעבד באמת שוה כמה והוא אין לו בו מחמת שהפקירו שפיר לא חשיב תו אדון שלו ואינו אוכל בתרומה משא"כ הכא מה שאינו שוה הי' מחמת עצמו מ"מ אין לאחר אתו והכל היא שלו שפיר חשיב לו כאילו היה לו זכות ממון ג"כ להיות איהו הבעלים ושפיר אוכל ודו"ק:

לה

בגמרא והא חזי למיקם קמי' עי' בפנ"י שהקשה אמאי לא הקשה בגמרא על הבריתא גופא הך קושי' הא חזי למיקם קמי' ותירץ דהו"מ לאוקמי דמיירי שכבר הפקיר מעשי ידיו והיינו אי הו"א דמעוכב ג"ש אוכל בתרומה אמנם למאי דמסיק בטריפה א"כ אין לו קנס וע"כ שהוא עדיין שלו לגמרי ושפיר הקשה הא חזי למיקם קמי' ואולי י"ל דהגמרא הכי קאמר מסתמא לא דברה תורה במידי שאינו שכיח כלל ולמה קנה אותו וע"כ דלמיקם קמיה קנה אותו וא"כ הרי עדיין שו"פ ותירץ הגמרא במנוול ומוכה שחין והוא קנה אותו שהיה סבור שיוכל לקבלו ועכשיו אינו מקובל עליו וממילא אינו שוה כלום וכמו דאמרינן במס' כתיבות ע"ז ע"א במתני' סבורה הייתי שאוכל לקבל אותו שם גבי מיכה שחין והא דלא מוקי לה שאח"כ נעשה מוכה שחין י"ל דגמרא בעי לאוקמא קרא הקישא לילוד בית לגמרי אע"ג שגם מעיקרא לא היה שוה כמו ילוד בית דאוכל מסברא בכל גוונא אע"ג שמעולם לא היה שוה וממה דמוקי לה בטריפה יש להוכיח דבטריפה נמי שייך כל האיסורים שבתורה אע"ג דלכל דבר חשיב כגברא קטילא מ"מ שייכי ביה כל איסורי' וחייב בכל המצוות דאם לא כן מאי אוקמא בטריפה תיפוק ליה בלא"ה לא שייך גביה איסור אכילת תרומה ויש לעיין ממה דאמרינ' במס' סנהדרין ע"ח טריפה שהרג בפני ב"ד חייב משום ובערת הרע מקרבך ותיפוק לי' דלחייב כמו כל רוצח כיון דבפני ב"ד לא שייך עדות שא"א יכול להזימה ועי' במגלת אסתר סוף שורש י"ד ואין להאריך כאן (עי' בחידושי' חתס"ו כאן שהעיר אי אמרינ' דבשר העבד מותר בהנאה עי' מל"מ סוף פי"ד מהלכות אבל א"כ שו"פ להאכילו לכלבים וי"ל דאין דרך לקנותו לזה אע"ג דשרי:)

לו

בתוס' ד"ה את"ל התקדשי כתבו וז"ל והוי מצי למימר אפכא אלא האמת נקט וכו' עי' במהרש"ל ומהרש"א כוונת דבריהם והמהרש"א כתב דכוונת התוס' היא דהוי מצי למנקט את"ל התקדשי לחצי אינו מקודשת מ"מ הכא מקודשת בחצי עבד דלא שייר בקניינו ובחתס"ו כתב את"ל המקדש חצי אשה מקודשת משום דראוי להתפשט בכולו משא"כ הכא אינה ראויה רק לחצי שלו אמנם לכל הפשטים קשה מה בעי התוס' בזה לומר אפכא כיון דהדין הוא באמת דלחצי מקודשת וחצי אשה אינה מקודשת וא"כ מה ס"ד כלל להתוס' לומר דמצי למנקט אפכא מה שאין האמת כלל, ונ"ל עפ"י מה שיש לדקדק עוד בדברי התוס' שסיימו דהכא מסיק בפ"ק דקידושי' ומה בעי בזה אשר ע"כ נ"ל בכוונת דבריהם דס"ל כשיטת הרשב"א במס' קידושין ז' ע"א דאם אמר בפירוש לחצי ולא לכולו הו"ל חצי איש ואי' מקודשת וא"כ קשיא להו שפיר הוי מצי הגמרא לומר אפכא דאע"ג דהיכא שאמר בפירוש לחצי ולא לכולו דאינה מקודשת מ"מ הכא גבי חצי עבד כיון דלא שייר בקנינו שפיר מקודשת ולכך תירצו שפיר כיון דעכ"פ במס' קידושין שם אינו מבואר להדיא עכ"פ בהיכא שאמר בפירוש רק לחצי ולא לכולו דאינה מקודשת רק דמכח שקלא וטריא דגמרא מוכח הכי (ובאמת מדברי המחבר בשו"ע אה"ע סימן ל"א סעיף ח' דלא מחלק בהכי משמע דלא ס"ל כסברת הרשב"א) ומשו"ה לא נקט האת"כ רק בגוונא דהתקדשי לחצי מקודשת אמנם באמת הוי מצי למנקט נמי אפילו דבהתקדשי לחציו ולא לכולו דאינה מקודשת מ"מ בחצי עבד מהני משום דלא שייר בקניינו רק כיון דמסקינן בקידושין רק בגוונא דמקודשת לחצי היינו היכא שלא אמר בפירוש ולא לכולו משו"ה נקט הכא נמי רק בזה האופן ולכך כתבו התוס' דהכי מסיק בפ"ק דמס' קידושין כלומר אבל האופן דגם לחצי אינה מקודשת דהיינו באומר בפירוש רק לחצי אנו מבואר עכ"פ להדיא שם בגמרא ולכך נקט רק בזה האופן ומובנים דברי התוס' בס"ד דלא לחנם נקטו דהוי מצי לומר אפכא נמי ודו"ק:

לז

בגמרא אלא אי אמרת אין קידושיו קידושי' יורשים מנ"ל וראיתי בחידושי טוב גיטין שהביא בשם הראב"ן דבשלמא אי קידושיו קידושי' משכחת לה שקדש אשה וכתב לה כתיבה והי' נוטלת הכופר עבור חיוב הכתובה ותמה עליו למה לא מפרש כפשטא דאם קידושיו קידושין שפיר יש לו יורשים הבנים שהוליד עמה וכתב ואולי דחיקא ליה לפרש שנשאה באיסור והוליד דהוולד עכ"פ ממזר דאתי צד עבדות ומשתמש בצד אשת איש של צד חירות ומ"מ קשה דהא אפילו אי הבן ממזר מ"מ יורשו אם הוי בר קידושי' כמ"ש התוס' להדיא בד"ה ואי אמרת עי"ש שהרגיש בזה ונ"ל ליישב עפ"י דרכו דהראב"ן ס"ל כיון דהוולד ממזר אין המזיק חייב ליתן החצי כופר לבנו דמצי לומר לו דלמא לאו אביך היה העבד ואע"ג דרוב בעילת אחר הבעל מ"מ יש נגד הך רוב חזקה חזקת כשרות ומוקמינן ליה בחזקת כשרות דלא ממנו נתעברה רק מאחר דמסתמא לא עבר על איסור אשת איש דאפילו אם נימא דגוף הקידושין הוי ג"כ עבירה מה שהצד עבדות קדש בת חורין מ"מ ליכא איסור כל כך כמו הביאה דאסורה עליו משום אשת איש, ול"ל דנוקמי' האם ג"כ בחזקת כשרות שלא זנתה עם אחר דזה אינו דהי' ב"כ וב"כ עשתה איסור ועברה על איסור אשת איש בצד עבדות שלו וא"כ ליכא חזקה לגבי דידה ועכ"פ יש לו חזקת כשרות נגד רוב בעולות אחר הבעל ויפטר המזיק מתשלומי כופר לבנו בחזקת ממון וחזקת כשרות של העבד נגד הרוב ומשו"ה נקט הראב"ן לעניין חיוב כתובה דזה וודאי חוב ברור אי הוי בר קידושין ועי' בחתס"ו בסוגי' שכתב דלכאורא אי יש קידושין בחצי שפחה וחצי ב"ח א"כ שפיר משכחת לה בבן חורין שקדש חצי שפחה והוולד מתיחס מצד חירות אחר אביו ואביו יורשו (והי' קושית הפלאה בקו"א להלכות קידושין סימן מ"ד) ותירץ נמי דהמזיק יאמר דלמא אפקרה נפשה לגבי אחר ג"כ ואין זה בנו וממילא אין אביו יורשו עכ"פ הכא בחצי עבד כיון דאם הוי בר קידושין הוי הוולד ממזר משום איסור אשת איש וודאי מצי לומר דלמא לאו אבוה הי' בצירוף חזקת כשרות ומשו"ה נקט דמיירי בחוב כתיבה דזה הוי חוב ברור וא"ש דברי הראב"ן – אמנם קשיא לי כיון דבלא"ה בין לפירוש הראב"ן דפירוש יורשין היינו האשה בכתיבתה ובין לאקומתו דגמרא דמוקמינן מאי יורשין נפשי' או ראוי ליטול ואין לו כיון דלית לן אקומתא רויחא אמאי לא ניחא ליה טפי לאוקמי דמיירי שהיה לי בע"ח ונוטל בע"ח הכופר בחובו וא"כ לא מוכח כלל דקידושיו קידושין דבלא"ה לפירוש הראב"ן כיון דלא מיירי שנשא אותה בא יסיר כפי ממ"ש הט"ג א"כ אין מגיע לה כתיבת רק מכח שכתב לה והוי כבע"ח כמ"ש הט"ג וא"כ מנ"ל דקידושיו קידושין דלמא מיירי בבע"ח דעלמא וגובה הכופר בחובו והוא קושי' עצומה לכאורא, ואולי יש ליישב דגם הראבן מיירי שבאמת נשא אותה וגובה הכתובה בתנאי כתובה רק דמ"מ הבן אין יכול לגבות בתורת ירושה משום דלמא לאו אבוה הוא אבל האשה שפיר גניבת דהוא חוב ברור התנאי כתיבה אמנם היינו דווקא אשה שפיר יכולה לגבות אפילו במה שלא זכת בו רק לאחר מיתה דהיינו הכופר אמנם בע"ח אינו זוכה בכופר, שוב ראיתי בשו"ת מהר"ם מלובלין סימן פ"ו והובא ג"כ בב"ש סימן ק' ס"ק י"ח דאין לבע"ח שום זכיה בדמי הכופר עי"ש אמנם שם משמע דווקא היכא שיש יורשים אין הבע"ח זוכה בכופר משא"כ במקום שאין יורשים אחרים שפיר זוכה הבע"ח בכופר וא"כ קשיא אמאי לא אוקמא בבע"ח ואולי י"ל דאי ס"ל שיעבודא לאו דאורית' בכל ענין אין זיכה בכופר דהו"ל ראוי ועי' בתוס' מס' ב"ק מ"ב ע"ב ד"ה והוה ליה ראוי דכופר הוי טפי ראוי א"כ י"ל אפילו אי ס"ל דבע"ח נוטל בראוי ג"כ מ"מ בכופר אינו נוטל אמנם האשה בכתובתה כיון שהוא תנאי ב"ד גובית מכופר ג"כ ועי' ברא"ש סוף פרק יש בכור במס' בכורות נ"ג ע"א משמע דיש דגרים שאין בע"ח גובה ואשה גובה עי"ש וצ"ע עכ"פ גם לפי"ז צ"ל דמיירי לדעת הראב"ן שבאמת נשא אותה וא"כ יש לה כתובה בתנאי כתובה ועדיפא מבע"ח דעלמא משא"כ אי לא מיירי רק בקידושי' גרידא א"כ לית לה כתובה רק בכתב לה ולא עדיפא מבע"ח דעלמא ואין לה כלום בכופר ודו"ק [ועי' לקמן באות מ"ט בס"ד):

לח

הא דאמרינן דח"ש וחצי ב"ח יש לה קידושין מ"מ אינן קידושין גמורים להתחייב עליה מיתה כאשת איש רק לעניין אשם ומ"מ אי מהני בה קידושין אחרים ג"כ כיון דאישות שלו לא אלים לתפוס בה לעניין מיתה ג"כ ראיתי בב"ש סימן מ"ד ס"ק ט"ו דקידושי אחרים אין תופסין כלל לאחר קידושי הראשון קידם שחרור וכן כתב הפנ"י בסוגי' וכן כתב ג"כ המנחת חינוך בסימן קצ"א עי"ש, אמנם ראיתי באבני מלואים באה"ע סימן מ"ד ס"ק ד' שהביא ראיה ממס' קידושין ס"ז דכל דליכא מיתה משום אישות שעליה תפסו בה נמי קידושין אחרים עי"ש, ולעניין קורבא באישות כזה כגון לעניין אשת אב אם אביו קדש ח"ש וחצי ב"ח ראיתי במנחת חינוך שם שכתב דאיסור קורבה לא שייך דהתורה לא אסרה רק אשת אב או אשת אח באישות גמורה אבל לא בח"ש וחצי ב"ח דלית בה אישות גמור רק לעניין קרבן אשם לא אסרה התורה ובאבני מלואים שם כתב דאיסור קורבא שייך אפילו באישות כה"ג שאינו אישות גמורה עי"ש ס"ק ד' ונ"ל להביא ראיה מלישנא דגמרא לדעת האבני מלואים דבח"ש וחצ' ב"ח כיון דאין בה אישות גמורה לעניין מיתה ג"כ מהני בה קידושי שני נמי דהנה בגמר' יש לדקדק כמה דקדוקי' א'] דרבא אמר כשם שהמקדש חצי אשה אינ' מקודשת כך ח"ש וחצי ב"ח שנתקדשה אין קידושיה קידושין ולמה בחצי אשה קאמר הלשון אינה מקודשת ובח"ש וחצי ב"ח מאריך קצת ואמר אין קידושיה קידושין ב'] למה לא הקשה ר' חסדא על רבא רק על רבה בר ר' הונה בסמוך ג'] דרב' ב"ר הונא אוקים אמורא עליה ודרש והמכשלה הזאת תחת ידך וכו' וכי רק מכשול הי' לטעות כל כך לומר במקום מקודשת אינ' מקודשת ומכשול לא שייך רק בדבר קל או שהיה לו מקום לטעות משא"כ הכא בענינו אישות החמור איך קרו לית רק מכשול, אמנם עפ"י מ"ש א"ש הכל בס"ד דבאמת יש לחלק בין לשון מקודשת אינו מקודשת דמצינו בכל הש"ס משמע מקודשת לגמרי או אינו מקודשת כלל משא"כ אין קידושיה קידושין י"ל דלעולם יש קידושין בה נמי רק כיון דסתם לשון קידושי' היא דאסר לה אכ"ע בהקדש וזה לא שייך בשפח' חרופה כיון דקידושי שני עוד תופסין בה אחר קידושי הראשון כסברת אבני מלואים הנ"ל שפיר שייך הלשון דאין קידושיה קידושין כלומר שיפול בה לשון הקדש שלא יועיל בה עוד קידושין אחרים זה לא אמרינן ודו"ק:

טל

והנה רבא דייק בלישנא ואמר כשם שהמקדש חצי אשה וכו' כך ח"ש וחב"ח אין קידושיה קידושין ולא סיים אינו מקודשת משמע דהכי קאמר דבאמת מקודשת גמורה לא הוי כיון דהי' עכ"פ רק חצי אשה רק כיון דמ"מ יש לחלק דהכא לא שייר בקנייני ומשו"ה הוי קידושין עכ"פ רק קידושין גמורים לא הוי ומשו"ה נקט אין קידושיה קידושין כלומר ועדיין תופסין בה קידושי שני ג"כ וא"כ לא הוי מצי ר"ח להקשות כלל על רבא דאיהו לא קאמר אינה מקודשת רק אין קידושיה קידושין כמ"ש אמנם רבה בר ר' הונא אפשר באמת דאמור' שמע הך מרבא ולא דייק בלישנא לחלק בין אינה מוקדשת לאין קידושיה קידושין ואמר כשם שהמקדש חצי אשה אינה מקודשת כך ח"ש וחצי ב"ח אינו מקודשת ומשמע לגמרי על זה פריך ר"ח שפיר מי דחי הכא לא שייר בקנייני ולכך אוקים אמורא עליה ודרש והמכשלה הזאת תחת ידך כלומר שהתנצל עצמו איך בא לפניו טעות כזה וקרו ליה רק מכשול כיון דבאמת אמורא שלו שמע דאין קידושיה קידושין כי כדי שמע בביהמ"ד או אפשר דמרבא שמע רק שלא נתן על לב לדייק על שנוי הלשון לחלק מדנקט גבי חצי אשה אינו מקודשת ובח"ש אין קידושיה קידושין לחלק ביניהם דהכא גבי שפחת קידושין הוי עכ"פ רק דלא הוי קידושין גמורים לכך העמיד אמורא אחר והתנצל שהוא רק מכשול דבריו הראשונים וכדי שלא יטעו אח"כ תלמודים הבאים ויסברו דבאמת אינו מקודשת כלל לא דרש עכשיו אין קידושיה קידושין שלא יבא. עוד פ"א מכשול לאיזה תלמוד ולומר דאינו מקודשת כלל כמו שאמורא טעה בראשונה בדברי רבא לכך דרש עכשיו שקדושיה קידושין שלא יתן עוד מקים לטעות כמו שהוא טעה ושנה עכ"פ בלישנא להורות שעכ"פ יש חילוק בין קידושי ח"ש לקידושין דעלמא ומתורץ הכל בס"ד ונכון מאוד בסוגי' הגמרא עפ"י סברת האבני מלואים הנ"ל ויש לכוין קצת בדרך הזה ג"כ עפ"י פשוטו דבלא"ה עכ"פ לא הוי קידושין גמורים עכ"פ רק לעניין לאו ואשם עי' ברא"ש ובפוסקים ודו"ק היטב:

מ

כבר נודע הקושי' האיך משכחת קידושין בחצי עבד הא יתחייב אח"כ משום אשת איש דצד עבדות משתמש בצד אישות של החירות וא"כ הוי קידושין שאין מסורים לביאה עי' באבני מלואים סימן מ"א ס"ק א' ובטוב גיטין האריך יותר ואע"ג דגם מעיקרא היתה אסורה בלאו מחמת דעבד אסור בבת חורין מ"מ יש לעיין כיון דעכשיו ע"י קידושין ניתוסף איסור מיתה ג"כ מחמת צד אשת איש מצד חירות עי' בט"ג שכתב שיש לעיין בזה אם יהי' משו"ה קידושין שא"מ לביאה ע"י מה שניתוסף איסור מיתה (זולת אי הו"א דגם בחצי עבד לא מהני הקידושין רק לעניין איסור לאו כמו בחצי שפחה אז א"ש דלא ניתוסף עכשיו שום איסור יותר ע"י הקידושין וכן ראיתי בספר מחנה ישראל) ועכ"פ קשה לדעת הר"מ דעבד מותר בב"ח א"כ ע"י קידושין ניתוסף איסור והו"ל קשאמ"ל ויותר קשה לדעת הרשב"א מס' קידושין נ"א דכל שבוודאי נאסרת ע"י הקידושין גם אביי מודה דלא הוי קידושין א"כ וודאי קשה האיך משכחת קידושין בחצי עבד, ובאמת ראיתי להגאון חריף עצום ר' משלם מטיסעניטץ זצ"ל בספרו אגרא רמה דמה"ט פסק הר"מ בחצי שפחה דהוי קידושין ובחצי עבר הוי רק ספק משום דבחצי עבד הוי קידושין שא"מ לביאה ובחצי שפחה לא ניתוסף שום איסור ע"י הקידושין הוי שפיר קידושין עי"ש ולע"ד נראה בעיקר הקושי' ליישב משום קדושין שאמ"ל כך:

עפ"י מה שהעליתי (בספרי חלק שני) בסוגי' דקשאמ"ל להסביר דברי התוס' שם מחייבי לאוי' דתפסו בהו קידושין והעליתי דכל קידושין בעינן שיהיו פועלים עכ"פ צד קורבה ביניהם ע"י הקידושין משא"כ היכא שנאסרה ע"י הקידושין טפי ממעיקרא א"כ לא הועילו הקידושי' שום צד קורבת אישות ביניהם משו"ה לא הוי קידושין [עי' מ"ש שם באות ג' בס"ד] וא"כ א"ס הכא דבאמת לפי"ז היה מקום לומר אם ע"י הקידושין אלו נאסרה עליו יותר ממעיקרא א"כ לא פעלו הקידושין צד קורבא יותר הוי קשאמ"ל וכמה שמסופק הט"ג אמנם כן י"ל ע"כ לא אמרינן דמשום דקידושין גרמו ריחוק יותר ביניהם לא הוי קידושין היינו רק כמו אשה ובתה או אחת משתי אחיות דשם גרמו אלו הקידושין רק לרחק ולא לקרב משא"כ הכא בחצי עבד כיון דאם האדון ישחררו א"כ יגמרו הקידושין שתהיה מותרת לו ג"כ א"כ יש צד עכ"פ באלו הקידושין שיפעל על ידי הקידושין אלו לקרב ג"כ שפיר י"ל דלא הוי קשאמ"ל כיון שלא גרמו הרחקה בהחלט דע"י שחרור יתחזק הקורבה ביניהם ודו"ק היטב כי הי' סברא נכונה בס"ד, אמנם ע"כ י"ל דאפשר שהקידושין יכולים לבא לידי קורבה ע"י שחרור רק למ"ד דס"ל בסמוך גבי חצי שפחה בנשתחרר גמרו קידושי א"כ י"ל דתה"ד נמי בעבד אם נשתחרר אח"כ גמרו הקידושין לצד העבדות ג"כ ולא יצטרך לקדשה מחדש א"כ פעלו עכ"פ אלו הקידושין גם צד קורבה ביניהם לכשישתחרר ושפיר לא הוי קשאמ"ל אמנם אי ס"ל בח"ש בנשתחררה דפקעי הקידושין וכמ"ש רש"י דע"י שחרור הו"ל כקטן שנולד א"כ פשיטא דגם גבי חצי עבד אפילו אי יהני הקידושין מ"מ אם ישתחרר אח"כ יצטרך שוב שנית לקדשה מחדש לצד העבדות שבו שלא היתה מקודש לו מעיקרא א"כ ממילא לא הועילו אלו קידושין בהיותו חצי עבד על שום צד קורבה ביניהם כיון דע"י קידושין אדרבא ניתוסף האיסור יותר דאיסור אשת איש שפיר הו"ל קשאמ"ל ולא מהני, והנה בהך דגמרו או פקעי נראת מדברי הר"מ פ"ד מהלכות אישות הלכה ט"ז דמסופק בזה אי גמרו או פקעי כמאן הלכה בסמוך בפלוגתא דאמוראי עי' בהה"מ ובכ"מ שם וא"ש דברי רבני הגאון ר' משלם ז"ל דמשו"ה ס"ל בחצי עבד הוי ספק קידושין דבאמת הוי ספק אי הוי קשאמ"ל כלומר אם פועלים איזה צד קורבה או לא וכמה שהסברנו בס"ד **(א"ה, על מ"ש גפנים דמשו"ה הו"ל ספק קידושין בחצי עבד משום דמספקא לן אי גמרו קידושין או פקעי ואי אמרינן גמרו א"כ ממולא לא הוי קידושי שאמ"ל דהא פעלו צד קירבא על לאחר שחרור רצה חכם אחד ממופלגי לומדי קהלתינו (ה"ה הרב הגדול מו"ה יצחק אויש נ"י) לדחות דאיך שייך גבי חצי עבד גמרו דהא בעבד לא שייך לומר דנפשוטו קידושי בכולא כמובן אמנם לאחר העיון קצת קמו דברינו בס"ד דהא עכ"פ פשיטא דפקעי שייך לומר גבי עבד נמי אי הו"ל כקטן שנולד וא"כ א"ש דוודאי אי פקע הו"ל קשאמ"ל אמנם אי לא פקעי אפילו אי לא גמרו לגמרי מ"מ לא יוכל אחר לקדשה אחר שחרור כיון שהקידושין שלו לא נפקעו וכל דאחר לא יוכל לקדשה א"כ עכ"פ הרי בידו לקדשה לחצי שנשתחר עכשיו ומותרת היא לו וא"כ פעלו הקידושין מ"מ צד קורבא על לאחר שחרור בכל אופן ולא הוי קידושין שאמ"ל ועולים שפיר דברינו בס"ד ובאמת אי הו"א גם בחצי עבד לא הוי קידושין גמורים רק לעניין אשם ולא לענין מיתה כמה שרוצה לומר בספר מחנה ישראל שהבאתי לעיל הוי שייך לומר בעבד נמי גמרו דהיינו שנעשו קידושין גמורים עכ"פ להצד שחרור גם לעניין מיתה (עי' בכתב סופר שהביא בעניין גמרו ב' פירושים) אמנם אי הו"א דבעבד ליכא חיוב מיתה רק אשם כמו בשפחה א"כ ממילא לא הוי קשאמ"ל דלא שייך אתי צד עבדות ומשתמש באשת איש ודו"ק)** ואיידי דאיירי אמרתי מה שנ"ל דאע"ג דבחצי עבד אמרינ' אפילו אי מהני הקידושין לצד חירות מ"מ אסורה לו משום אשת איש לצד עבדות שבו דזהו דווקא בחצי עבד משא"כ בהתקדשי לחצי אפילו אי תו"א דלא קדשה רק לחצי ל"ל דאתי צד פנוי' שבו ומשתמש בצד אשת איש לצד הנשוי שבו דזהו לא דמי כלל דבאמת יש לעיין איך מצינו מת"ת כה"ג אשת איש לומר שאשה זאת הוא לזולתו ולא שייך לו כלל והלא הוא מ"מ גוף אחד וא"כ למה יחייב הצר עבדות משום אשת איש דצד חירות וצ"ל כיון דצד חירות הו"ל כקטן שנולד א"כ הוי שפיר צד אישות מצד חירות להצד עבדות כאשת איש א"כ היינו דווקא בחצי בן חורין וחצי עבד דהוי ממש כגופא אחרינא משא"כ בחצי נשוי וחצי פנוי אי הוי משכחת לה כה"ג בהתקדשי לחצי עי' בדברי הרשב"א שהבאתי לעיל (באות ל"ו) ודאי ל"ש לומר אתי צד פנוי ומשתמש בצד אשת איש דצד נשוי שבו דכיון שהוא גוף אחד לא הוי אשת איש לגביה ולא דמי לח"ע וחצי ב"ח דה"ול כמו תרי גופי משום דהו"ל הצד חירות כקטן שנולד וא"כ לא קשה מה שהקשה האבני מלואים סימן ל"א ס"ק כ"ג דבהתקדשי לחצי הו"ל קשאמ"ל דאתי צד פנוי ומשתמש בצד אשת איש' והביא הדמיון ממס' יבמות מ"ה ע"ב היינו ממה דאמרינן שם אתי צד עבדות ומשתמש בצד אשת איש דחירות ולפימ"ש חילוק גדול יש ביניהם ולא קשה מידי ודו"ק:

מא

בגמרא אמר ר' ששת כשם שהמקדש חצי אשה וכו' וברש"י בד"ה ואם לחשך מסיים ח"ל וחצי שפחה וחצי ב"ח המאורסת לעבד עברי והה"ד לכל ישראל עי' פנ"י שהניח בצ"ע דבשלמא לעבד עברי כיון דחזיא לכוליה וגם מותר בה דשפחה נמי חזי ליה שפיר אמרינ' דבר קידושין הי' בה משא"כ בשאר ישראל שאסור בשפחה א"כ מנ"ל באמת דגם בהכי חיבה התורה אשם בשפחה חרופה ונראה לתרץ דהנה באמת בלא"ה יל"ד דהתחיל ואם לחשך כו' וא"כ יהי' התוכחה מדחייב התורה שפחה חרופה באשם וע"כ דתה"ד לכל ישראל תפסו בה קידושין ואח"כ מסיים אמור לו כלך אצל ר' ישמעאל וכו' מאי מאורסת מיוחדת ופרש"י וגזה"כ הי' דמחייב עלה הואיל ויחדה לעבד עברי המותר בה וא"כ משמע דעכ"פ במסקנא מחלק באמת בין עבד עברי לכל ישראל ומה ס"ד מעיקרא שלא לחלק כלל בין עבד עברי לישראל ועוד יל"ד מה אמר ליה כלך אצל ר' ישמעאל הא באמת אנן קי"ל כר"ע דלא מיירי בשפחה כנענית:

ונ"ל דכוונת ר' ששת תי' כך דהנה וודאי אי הו"א הא דחייבה התורה בשפחה חרופה היינו משום דתורת קידושין נוהג בה וודאי אין לחלק בין אם נתקדשה לעבד עברי או לישראל דאע"ג דלישראל איכא איסור לאו דשפחה מ"מ לעניין קידושין לא אמרינן שהאיסור יעכב הקידושין מלחול דהא אנן קיי"ל קידושין תופסין בח"ל אלמא דהאיסור אינו מעכב על הקידושין אמנם אי הו"א דלאו משום תורת קידושין נגעו בה לחייב בשפחה חרופה רק גזירת הכתוב בעלמא מכיון שיחדה לאדם המותר בה חיבתו החורה עליה משום שפחה חרופה א"כ שפיר יש לחלק בין מי שמיוחדת לו באיסור כגון לישראל או למותר בה לעבד עברי ולכך הוכיח ר' ששת כלך אצל ר' ישמעאל דמוקי לקרא בשפחה כנענית ואע"ג דר"ע פליג עלה מ"מ לאו משום טעמא דבשפחה כנענית אינו שייך קידושין רק מדרשא דפדויה ואינה פדויה עי' מס' כריתות י"א ע"א מ"מ משום דלא הוי בת קידושין לא היה מעכב בשפחה חריפה לחייב עליה אשם (ובפרט לר"ע דס"ל באמת אין קידושין תופסין בחייבי לאוין וודאי י"ל אליבי' דמה"ת יש לחלק בין שפחה חרופה לעבד עברי או לישראל דבישראל איכא איסור לאו אי לא ס"ל כדעת הר"מ דישראל מותר מה"ת בשפחה) וא"כ כל החיוב בשפחה חרופה לא הוי משום דהי' בגדר קידושין דאז לא היה חילוק בין ארוסה לעבד עברי או לישראל לדידן דס"ל באמת קידושין תופסין בחייבי לאוין וא"כ א"ש הכל דמעיקרא קאמר ואם לחשך לומר איזה שפחה חרופה כלומר וא"כ אין חילוק בין ארוס' לעבד עברי או לישראל דאע"ג דלישראל אסורה מ"מ כיון דלדידן קידושין תופסין בחייבי לאוין אין האיסור מעכב על הקידושין שלא יחילו וכל שמצד קידושין נגעו בה וודאי אין שום טעם לחלק בין ארוסה לעבד עברי לישראל, אמנם כלך אצל ר' ישמעאל וכו' בשפחה כנענית ושם ע"כ לאו מצד קידושין נגעו בה דבשפחה לגמרי וודאי ליכא שום צד קידושין וע"כ דרק מגזה"כ חייבתו התורה בשפחה חרופה וכיון דלאו משום קידושין קאתינן עלה שפיר יש לחלק בין מיוחדת או ארוסה לעבד עברי ובין לישראל דלע"ע כיון דמותר בה נאסרה מחמתו לכל העולם משא"כ לישראל דאסורה עליו לא תפסי בה קידושין כלל, ואע"ג דלדידן קידושין תופסין בחייבי לאוין לא דמי שפחה לשאר חייבי לאו' דצד שפחות שבה הוי כבהמה דעלמא ולא שייך בה תפיסת קידושין כלל וא"ש הכל בס"ד ודו"ק היטב:

ובאמת י"ל בסברת רג ששת דלא תפסי בה קידושין כלל דאיהו ס"ל דע"כ אם השחרר יפקעו הקידושין לגמרי והיינו משום כיון דלא ישאר לו אח"כ רק חצי אשה וחצי אשה לא משכחת פקעי קידושין לגמרי וכל שהקידושין שלו יפקעו ע"י אחר דהיינו ע"י שחרור של האדון לא חל עלה שם קידושין כלל דקידושין לא מקרי רק היכא שאינם נפקעים רק ע"י כמו בגירושין או במיתת הבעל משא"כ הכא שאפילו אם הוי קידושין ס"ל לרב ששת מסברא דבנשתחררה פקעי הקידושין לגמרי וכל שקידושין שלו יכולים להפקיע ע"י אחרים לא הוי בגדר קידושין כלל ונבאר עוד בס"ד ודו"ק היטב:

מב

והנה י"ל דהא מילתא אי גמרו הקידושין ע"י שחרור או פקעי תליא בהא דהנה רש"י פירש הטעם דפקעי משום דהו"ל כקטן שנולד אמנם י"ל דהיינו דווקא אי אמרינן דהצד שפחות וחירות אינם מעורבין רק כל אחד עומד בפני עצמו שפיר נוכל לומר דמכיון שנשתחררה גם הצד שפחות שבה הו"ל כקטן שנולד אמנם אי אמרינן דאפילו בשעה שהיתה חצי שפחה צר שפחות וצד חירות מעורבין זה בזה תו ליכא למימר דלאחר שנשתחררה גם חלק השפחות שבה הו"ל כקטן שנולד דהא מעיקרא נמי לא היה עומד בפני עצמו הצד שפחות דהא היה מעורב עם הצד חירות א"כ לא הו"ל כקטן שנולד ועי' מ"ש לעיל בריש הסוגיא אות ג' דהך מילתא אם צד שפחות וצד חירות מעורבין זה בזה או שכל אחד עומד בפני עצמו תליא אי יש ברירה אמרינן דכל אחד עומד בפני עצמו אמנם אי אין ברירת אמרינן דהוי מעורבים זה בזה עי"ש באורך ודוק והנה רש"י ס"ל בהא דר' חסדא דאמר ממנ"פ אי לא הוי קידושי דמשום פלוגתא דאמוראי מספקא ליה ול"ל לדעת רש"י אע"ג דר' חסדא גופא קאמר לעיל דמשום דלא שייר בקנייני הו"ל קידושין היינו רק שכתב לרבה ב"ר הונא דרצה לדמות לגמרי לחצי אשה דאינה מקודשת כלל ע"ז קאמר דמשם לא נוכל ללמוד דבחצי שפחה לא שייר בקנינו מ"מ שפיר י"ל כמ"ש לעיל דקידושין כאלו שיכולים קידושי דראובן קידושי קידושי דשמעון להפקע בלא גט ומיתה דהיינו ע"י שחרור אין עליהם תורת קידושין כלל וכיון דבאמת מספיקא ליה אי גמרו או פקעי היינו אי יש ברירה והו"ל צד שפחות עומד בפני עצמו והו"ל כקטן שנולד ואז פקעי הקידושין וממילא לא חלו כלל או אי אין גרירה והו"ל מעורבים וא"כ לא הו"ל כקטן שנולד דאין כאן פנים חדשות לגמרי כיון דמעיקרא נמי לא היה צד שפחות שבה בפני עצמו רק מעורב ואז גמרו הקידושין דמעיקרא וממילא שפיר היי יכולים לחול ומשום הך ספיקא שפיר ס"ל דגם בחצי שפחה הוי רק ספק קידושין ואע"ג דאנן קיי"ל אין ברירה וא"כ הו"ל צד שפחות עם צד חירות מעורבין וא"כ לא הו"ל נקט שנולד והיה לנו לומר דגמרי וממילא חלים הקידושין י"ל כיון דהא דס"ל אין ברירה הוא רק מספק דהרי בדרבנן קיי"ל יש ברירה וא"כ י"ל דיש ברירה וממילא הצר שפחות עומדבפ"ע ופקעי הקידושין ע"י שחרור וא"כ אין שום התחלה לקידושין כמ"ש דכל קידושים שיכולים להפקע בלא כח הבעל לא הוי בגדר קידושין כלל וא"כ א"ש נמי מ"ש התוס' בד"ה ממנ"פ דהספק הי' אי גמרו או פקעי כלומר כמ"ש דאי פקעי אין כאן התחלה לקידושין וא"כ דברי רש"י ותוס' עולים בקנה אחד דעיקר הספק גם אי מהני הקידושין בחצי שפחה הי' ג"כ רק אי גמרו או פקעי ראי פקעי אז אין התחלה לקידושין כלל ולפי דעת הטור באה"ע סימן מ"ד ס"ל להרמב"ם גם בחצי שפחה דלא הוי רק ספק קידושין ועי' בב"ש שם ס"ק ט"ו ובאמת הקשה המהרי"ט בחידושיו על הרי"ף למסכת' קידושין ז' ע"א דאי אמרינן בחצי שפחה דהוי וודאי קידושין אמאי לא ילפינן חצי עבד ג"כ דלהוי וודאי קידושי' ועי' מ"ש לעיל באות מ' בס"ד ועי' בחידושי בני אהובה על הר"מ פ"ד מהלכות אישות הלכה ט"ז שכתב מוי דהר"מ ס"ל דהוי רק ספק קידושין דחצי שפחה ויבואר לפנינו בס"ד:

מג

כתב הרמב"ם פ"ד מהלכות אישות הלכה ט"ז המקדש אשה שחצי שפחה וחצי ב"ח אינה מקודשת קידושין גמורים ער שתשתחרר וכיון שנשתחררה גמרו קידושיה כקידושי קטנה שגדלה וא"צ לקדשה קידושין אחרים בא אחר וקדשה אחר שנשתחררה הר"ז ספק קידושין לשניהם ואיזו היא שפחה חרופה האמורה בתורה מי שחצי שפחה וחציה ב"ח שקדשה עבר עברי ומי שחציו עבד וחצי ב"ח שקדש בת חורין הר"ז ספק קידושין עכ"ל ועי"ש בהה"מ ובכ"מ שנדחקו במה שמדמה זאת לקידושי קטנה שגדלה ואי בעינן בעל דווקא לאחר שחרור ועי' בחידושי טוב גיטין שכתב דבאמת הו"ל לומר דפשטה קידושין בכולה רק אם אינה מרוצה הו"ל דעת אחרת ולא פשטה בכולה ולכך כשחזר ונתקדשה לאחר הרי שאינה מרוצה אמנם אי לא נתקדשה לאחר שפיר פשטה בכולה כיון שמעיקרא היתה מקודשת עכ"פ לחצי עי"ש והנה כבר התפלאו על הר"מ מה החילוק בין חצי עבד לחצי שפחה, אמנם בספר בני אהובה כתב שה דבחצי שפחה הו"ל כאילו אומר התקדשי לי חציך עכשיו וחצי השני לאחר שחרור רק הא גופא הוי ספק אי מהני חצי היום וחצי למחר והו"ל שפיר ספק קידושין וא"כ ס"ל לבני אהובה בשיטת הר"מ ג"כ כדעת הטור דגם בחצי שפחה ס"ל להר"מ דהוי רק ספק קידושין, אמנם בישועות יעקב לאה"ע סימן מ"ד ס"ק ג' כתב ג"כ דבחצי שפחה הו"ל כמקדש אותה גם לחצי השני על לאחר שתשתחרר והו"ל כמקנה דשלב"ל עם דבר שבא לעולם דמהני אמנם זהו דווקא אם הדבר הנקנה הי' הדבר שלב"ל דאין חסרון כל כך וכיון דהוי דבר שבא לעולם ג"כ דהיינו הצד חירות שבה שפיר מהני משא"כ בחצי עבד דאז הוי החסרון מצד הקינה שאינו בר קניין לגמרי מצד העבדות שבו בזה לא מהני הסברא דכיון שהוא דבר שבא לעולם ג"כ דהיינו בצד החירות שבו יהי' מהני על כולו דכיון שהוא הקונה ואינו ראוי לקנות לכולו גם החצי אינו קונה ומשו"ה הוי ספק קידושין בחצי עבד עי"ש שכתב שמקום הניחו לו להתגדר בזה, וראה זה מצאתי כעין דבריו שקדמוה רבנן כבר בספר יש"ש בסוגי' סימן ס"א שכתב וז"ל אבל חצי עבד דהוא אינו ראוי לקדש כלל אפש"ל דאין הקידושין חלין כלל גם ידוע שכח הנקנה יותר מן הקונה וכו' וכן לעניין דשלב"ל וכן הרבה עכ"ל הרי שכתב להדיא לחלק בין חצי שפחה לחצי עבד משום דכח הנקנה יותר מכח הקונה והיינו דבנקנה מהני אפילו אם הי' דשלב"ל קצת וכן מסיים שם וז"ל וכן לעניין דשלב"ל הרי שישועות יעקב כוון ממש לדברי היש"ש ובל"ס שלא ראה אז בספר יש"ש ולכך כתב שמקום הניחו לו להתגדר:

מד

אמנם לכל אלו הסברות והדברות יש עוד הרבה לדקדק בדברי הר"מ א'] ע"ש הדמיון לקטנה שגדלה וכבר עמדו בזה הה"מ והכ"מ עי"ש ב'] מ"ש ואיזו היא שפחה חרופה מדנקט בוא"ו ואתו הי' משמע דזהו קאי על דבריו הראשונים ומה המשך יש בזה לדבריו הראשונים לומר משו"ה דשפחה חרופה הי' במאורסת לעבד עברי דווקא ג'] למה שנה הסדר מהגמרא דהגמרא מעיקרא שקיל וטרי בדין חצי עבד ואח"כ בחצי שפחה והרמב"ם מקדים מקודם דין חצי שפחה ואח"כ נקט חצי עבד (הגם שיש ליישב זה כיון דיש לו להאריך יותר בדינו חצי שפחה לכך נקט הא ברישא ואח"כ בקיצור דין חצי עבד מ"מ אם יש לעמוד על טעם דבריו א"ש טפי):

מה

אמנם אחרי כל ההקדמות הנ"ל יתבאר הכל על נכון בס"ד בשנקדים עוד הקדמה אחת והוא דהנה וודאי אם אנו מסופקים על הקידושין אם הי' מותרת לו או לא אע"ג דהר"מ ס"ל פ"א מהלכות אישות הלכה ד' דבועל פנויה שלא לשם אישות לוקה משום לא תהיה קדשה היינו דווקא לשם זנות בעלמא כמ"ש התם נותן לה שכרה ובועל על אם הדרך והולך לו' ודו"ק היטב משא"כ בכה"ג היכא שאנו מסופקים עכ"פ אם הי' לו ספק עקודשת לא מקרי כה"ג לשם זנות ועי' בב"ש סימן כ"ו ס"ק ב' וא"כ ממילא בספק מקודשת הוי רק ספיקא דרבנן ואפילו פגם ליכא כיון שמתחילה באה לו בתורת קידושין א"כ אפילו אם הי' ספק אם לא פקעו עכשיו הקידושין הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא ומעתה יתבארו לך דברי הר"מ על נכון הנה מקודם כתב המקדש אשה שחציה שפחה וכו' אינו מקודשת קידושין גמורים ובין אם נפרש דס"ל בחציה שפחה מקודשת הוי רק ספק כמ"ש הטור בסימן מ"ד בדברי הר"מ או כפירוש הב"ש דהר"מ ס"ל ג"כ כדברי הרא"ש דרק קידושין גמורים אינם עי' בב"ש סימן מ"ד ס"ק ט"ו ובט"ז שם א"ש מ"ש וכיון שנשתחררה גמרו קידושין כקידושי קטנה שגדלה ונקט משו"ה קטנה שגדלה כלומר דאי הו"א דע"י שחרור נעשית כקטן שנולד וא"כ ממילא פקעי הקידושין הראשונים ולא הוי התחלה כלל לקידושין הראשונים כמ"ש דכל שהקידושין יכולים להפקע בלא רצונו כלל ובלא מיתה אין עליהם תורת קידושין כלל רק משום דאנן אמרינן דלאחר שחרור לא נעשית כגופא אחרינא לגמרי שיפקעו הקידושין הראשונים רק היא כקטנה שגדלה דלא הוי כגופא אחרינא גם לאחר שגדלה דל"ש לומר דצד גדלות וצד קטנות עומדים בפני עצמם ה"נ הוי כשהיתה חצי שפחה לא הוי צד חירות וצד שפחות בפני עצמם וממילא לא הוי כקטן שנולד וגמרו קידושי הראשונים אמנם כן היינו לעניין שא"צ לקדשה קידושין אחרים משום דכיון דהא דאסורה לו בלא קידושין כיון שאינה אצלו דרך זנות עכ"פ הוי רק מדרבנן וספיקא דרבנן לקולא משא"כ בבא אחר וקדשה אחר השחרור דאז אם הי' מקודשת לשני דהיינו אם נפקעו קידושין הראשונים הוי חששא דאוריתא איסור אשת איש לא סמכינן על הך סברא דגיורי משום דלמא יש ברירה והוי צד עבדות בפ"ע והו"ל אחר שחרור כקטון שנולד כמ"ש רש"י וא"כ הוי ספק אשת איש וספיקא דאוריתא וחיישינן דלמא פקעי או גמרי היינו כמ"ש אי יש ברירה או אין ברירה ולכך הוי ספק אשת איש לשניהם וכן נראה מדבריו סוף פ"ו מהלכות יבום דכה"ג הו"ל ספק אשת איש לשניהם ולכך מתיבמת רק מכח ממנ"פ ודו"ק:

מו

אמנם א"כ קשה אי נימא דיש לנו ספק אי יש קידושין בחצי שפחה והיינו משום דלמא פקעי ואין התחלה לקידושין כאילו שיכולים להפקע מעצמם כמ"ש א"כ קשה אמאי לא ילפינן מקרא דיש קידושין בחצי שפחה דאלא"ה האיך משכחת לה מה"ת שפחה חרופה לכך אמר ואי זו הי' שפחה חרופה וכו' שקדשה עבד עברי כלומר דגזה"כ הי' לחייב עליה בכה"ג אשם אע"ג דלשיטת הר"מ דס"ל דשפחה מותר מה"ת אין חילוק בין ישראל לעבד עברי דלישראל נמי שפחה מותרת מ"מ כיון דבאמת אין בה צד קידושין כלל נוכל לומר דרק בעבד עברי חדשה התורה לחייב עליה אשם אע"ג שאינו בת קידושין או שאינם קידושין גמורים עכ"פ לכל הפוסקי' משא"כ לישראל לא חיבה התורה אשם כך היא הדין לזה הצד אי אמרינן דפקעי, וא"כ ממילא אי אמרינן פקעי א"כ גם בחצי עבד לא הוי קידושין שלו כלום (כמ"ש לעיל באות מ') ודו"ק משום דהוי קידושין שאין מסורים לביאה והיינו כדעת הרשב"א בקידושין דכל שאין וודאי מסורים לביאה גם אביי מודה דלא הוי קידושין ומשו"ה הביא אחר כך מ"ש מתחלה דשפחה חרופה הי' רק במקודשת לעבד עברי והיינו רק משום גזה"כ אבל באמת אין קידושין תופסים בה בוודאי כמ"ש משום דספק אי גמרו או פקעי והנה הך ספק שייך בעבד נמי וא"כ אפילו אי נימא דבעבד ליכא למימר דיוכלו להפקיע הקידושין שלו בלא דעתו דהא אי בעי יוכל להשמיט עצמו שלא יקבל השחרור משא"כ בשפחה לא מהני קידושין שלו דהא אין בידו לכוף אותה שלא תרצה לקבל השחרור וא"כ ממילא יפקעו הקידושין ולכך אין התחלה לקידושין כמ"ש אי ס"ל פקעי משא"כ בעבד הרי בידו שלא ירצה להשתחרר וא"כ שפיר יש מקום לחול לקידושין מ"מ בעבד איכא טעמא אחרינא משום דכל זמן שהי' עבד אסורה לו משום אשת איש דצד חירות ובפרט לדעת הר"מ דקודם קידושין היתה מותרת לו מה"ת דאיסור שפחה אינו רק מדרבנן וא"כ הוי קשאמ"ל רק כמ"ש משום דמ"מ פעלו הקידושין צד קורבה בה על לאחר שישתחרר א"כ אפילו אם מקודם היה מותר בה אי ס"ל דכמו דב"ח מותר בשפחה ה"נ עבד בבת חורין ועי' פרמ"ג פתיחה כוללת חלק שני אות כ' ובגנזי יוסף שם ס"ק ק"ו ועכשיו אסור בה מ"מ לא הוי קידושין שא"מ לביאה כמ"ש מ"מ אי אמרינן פקעו לא הועילו כלום אילו הקידושין וא"כ מהך ספק אי גמרו או פקעו אמרינן בעבד נמי בחצי עבד דלא הוי רק ספק קידושין וא"ש כל דברי הרמב"ם עם סידור לשונו ודו"ק היטב:

מז

ועפ"י הסברא שכתבתי דאי אמרינן פקעי א"כ אין התחלה כלל לקידושין דכל קידושין שיכולים להפקע בלא רצון הבעל אין עליהם תורת קידושין וה"נ כיון שיכולים להפקע ע"י שחרור לא הוי קידושין כלל י"ל דבאמת ר' יוסף בר חנא ור' זירא דפליגי אליבא דר"נ אי פקעי או גמרו בהא פליגי דלכאורא יש לדקדק כיון דלא פליגי אליבא דנפשיהו א"כ חד מיניהו שקורי משקר ח"ו (הגם שמצינו כמ"פ בש"ס כה"ג מ"מ היכא שיש ליישב צריך ליישב) ולהנ"ל א"ש דבאמת ר' נחמן גופא לא אמר בפירוש אי גמרו או פקעי רק הא שמעינן לר"נ דאמר דבחצי שפחה תפסי קידושין וס"ל לר' זירא דע"כ מוכרח דס"ל ג"כ גמרו דאלא"ה אין התחלה לקידושין אלו כיון שיוכלו להפקע בלא רצין הבעל ור' יוסף בר חמא לא ס"ל הך סברא ואפשר דס"ל לעניין קידושין קלושים שרק באשם מועילים קידושין כאלו נמי ומשו"ה ס"ל פקעי עכ"פ ר"נ גופא לא אמר בפירוש או פקעי או גמרו ופליגי בסברא וא"כ אפילו חד לא העיד שקר ח"ו בשם ר"נ וא"ש ודו"ק:

מח

ראיתי בפרמ"ג לאו"ח פתיחה כוללות ח"ש או אות כ"א שנסתפק בקידש חצי שפחה כיון דאינם קידושין גמורים רק לעניין חייב אשם אם זנתה תחתיו אם נאסרת עליו דאפשר שהתורה לא אסרה סוטה לבעלה רק אם חייבים מיתה עליה עי"ש והנה ראיתי למורי הגאון בספר דעת סופר בסוגיא הזאת שהביא לתרץ מה שהקשה המהרי"ט לאה"ע סימן נ"א על הר"מ פ"ב מהלכות סוטה הלכה ב' שכתב שם דגדולה אשת קטן אין משקין אותה והקשה המהרי"ט האיך משכחת לה אשת קטן ותירץ מירי הגאון הנ"ל עפ"י מה שהקשה הנו"ב מהד"ת לאה"ע סימן נ"ד למה לא יוכל לקטן לקדש בביאה הא הו"ל דעת אחרת מקנה אותו ובד"א מקנה מהני בקטן מה"ת ותירץ האבני מלואים בסימן מ"א דקידושין שהם מצד האשה לא מהני דבעינן כי יקח ולא שהיא מקנה עצמה לבעל א"כ בשפחה חרופה שכתבה התורה והי' נחרפת לאיש מהני מצד האשה נמי א"כ שפיר משכחת לה אשת קטן כגון שקדש בביאה שפחה חרופה עי"ש אמנם לדברי הפרמ"ג הנ"ל אזדו דבריו דהא בשפחה חרופה אפילו בגדול אין משקין אותה דהא לא נאסרה עליו. ואשר אנכי אחזה לי בישוב דברי הר"מ אל ע"ד הפלפול קצת דהנה יש להסתפק מי שנעשה בן י"ג שנה בר"ח אדר וקדש אשה ואח"כ עברו ב"ד את השנה וא"כ ממילא לא הוי גדול עד ר"ח הבע"ל אי נימא דנפקעו הקידושין מעיקרא ולכאור' י"ל דמסתמא לא נפקעו ולא דמי להא דאמרינן גבי קטנה בת ג' שנים דאין בתוליה חוזרין ואח"כ עברו ב"ד השנה דחוזרין בתוליה עי' בש"כ יור"ד סימן קפ"ט ס"ק י"ג שהביא כן בשם הירושלמי דהתם כיון שע"י עיבור השנה נראה לעין שנוי בגופה דחזרו בתוליה שפיר נדונת כמו פחותה מג' שנים משא"כ הכא בקטן כה"ג שקדש דבאמת הא דבעינן י"ג שנה שיהי' גדול הי' רק מהלכה למשה מסיני כמ"ש בשו"ת הרא"ש כלל י"ז אמנם אי לאו ההלכה הו"א כל שהי' בן דעת חשיב ליה גדול ובנכרי לא בעינן באמת י"ג שנה שיהי' נחשב כגדול ובמנחת חינוך הביא כן כמ"פ משום דלא נאמרו שיעורים לב"נ וא"כ שפיר י"ל דעכ"פ כשהיה בשעת הקידושין גדול ואהני קידושין בשעת מעשה אע"ג שאח"כ עברו ב"ד את השנה והו"ל עוד קטן עד ר"ח הבא מ"מ מהני הקידושין דבכה"ג לא נאמרה ההלכה וא"כ שפיר משכחת לה אשת קטן כה"ג שהיה גדול בשעת קידושין ואח"כ נעשה קטן ע"י עיבור ב"ד וזנתה תחתיו ואמרינן דאינו משקה אותה משום דעכ"פ עכשיו הו"ל אשת קטן ויש לעיין בזה מה שהקשה במס' קידושין י"ו ע"א א"כ מצינו אישות לקטן ולפימ"ש בלא"ה משכחת לה כה"ג ועי' באבני מלואים לאה"ע ריש סימן א' ועי' ברמב"ם פ"ג מהלכות איסורי ביאה הלכה א' הבא על אשת קטן וכו' כולן פטורין וקשה ג"כ למה אצטריך למעט אשת קטן ובמס' קידושין שם באמת פריך הגמרא דאם אין אישות לקטן למה אצטריך קרא למעט ותירץ הגמרא דמיירי ביבם קטן דמה"ת חזי ליה וא"כ הר"מ דנקט שם אשת קטן וגם יבם קנון וודאי קשה דלא אצטריך כלל ואפשר דבגמרא הה"ד דהוי מצי לתרץ דהתורה מיעטה קטן כה"ג שהיה גדול בשעת קידושין ואח"כ נעשה קטן ע"י עיבור ב"ד השנה וקמל"ן התורה דפטור ממיתה הבא עליה אע"ג שהי' אשתו וממילא אין משקין אותה רק דהגמר' מתרץ הך תירוץ ביבם קטן דהכי נמי מצי לאוקמי ומצינו כן הרבה פעמים בש"ס דהה"ד דהוי מצי לתרץ בכה"ג ומשו"ה לא נמנע הרמב"ם לכתוב גם קטן כיון דמשכחת לה כמ"ש ולא באתי רק להעיר:

מט

ע"ד הקושי' שהבאתי לעיל באות ל"ז אמאי לא מוקי הגמרא דנותן חצי כופר לבע"ח שלו עוררני אחד ממופלגי הלומדים דקהלתינו יצ"ו (הרב הגדול מו"ה מנחם ברייער נ"י) דכיון שאינו בר קידושין א"כ הו"ל כגר שמת ואין לו יורשים דכל הקודם זכה בנכסיו וא"כ אין הבע"ח יכול לגבות הכופר מן המזיק, אמנם לאחר העיון זהו אינו דהא בגר גופא אם יש לו בע"ח ואחרים בזבזו נכסיו יכול הבע"ח לגבות מהם וכן כתב להדיא המל"מ ריש פ"ב מהלכות זכיה ומתנה עי"ש לכן נ"ל העיקר כיון דקיי"ל מכאן ולהבא גובה ובפרט רבא הכי ס"ל במס' פסחים ל"א וא"כ כיון דאינו משתלם הכופר רק לאחר מיתה אין הבע"ח שייך כלל בתשלומי הכופר וא"ש הלשין ראוי ליטול ומאי ראוי ליטול וכבר עמד בזה באבני מלואים ג"כ ובחתס"ו בחידושיו עי' באבני מלואים בשו"ת שבסוף הספר סימן ח' ולפי דברינו א"ש דבאמת ראוי ליטול אם הי' בע"ח רק ואין לו דמכופר אינו משתלם כמה שהבאתי לעיל, ואפילו אי שעובידא דאורית' מ"מ לא חל השעוביד רק על מה שזכה בו הלוה מחיים וכיון דאין כופר משתלם רק לאחר מיתה לא חל השעוביד על הכופר כלל דהא רבא גופא ס"ל ש"ד ואפ"ה ס"ל מכאן ולהבא גובה (ועי' בשו"ת ר' יודא אסאד ז"ל ח"ב סימן קפ"ו) וכבר הארכתי בזה בספרי בסוגי' דשעובידא דאורית' ובסוגי' דהרהינו באת' אופן אמרינ' ש"ד והחילוק בין מקרקעי למטלטלי ואין להאריך כאן יותר:

נ

בסוף הסוגי' מביא הגמרא מעשה דחצי שפחה ושקיל וטרי אם הלכה כריב"נ דאמר דאשה נמי מצוה על פ"ו נ"ל הא דקבע הגמרא בסוף הך מעשה דהנה יש להסתפק הך איבעי' בחצי עבד אי הוי קידושין או לא אם הי' רק למשנה אחרונה כיון דכופין את רבו לשחררו לכך הוי בר קידושין אבל למשנה ראשונה אין כאן שום ספק דוודאי צד עבדות שבו מעכב על הקידושין ובפרט לפי מ"ש לעיל באות מ' דבאמת הוי קשאמ"ל רק כיון דלאחר השחרור תהיה מותרת לו פעלו הקידושין צד קורבה על לאחר שחרור הוי קידושין וא"כ וודאי יש סברא לחלק בין למשנה ראשונה כיון דאין כופין לשחררו נמצא דצד הקורבה אין בידו כלל משא"כ למשנה אחרונה שפיר אתיא הך סברא דפעלו צד קורבה ובפרט לדעת התוס' במס' חגיגה ד' ע"א דכיון דעומד לשחרור הו"ל כמשוחרר ומשו"ה נקט כאן הך דלא קיי"ל כר' יב"נ ואפ"ה מיבעי' ליה בחצי שפחה נמי אע"ג דלא שייך כפיה רק במקום שנוהגים בה מנהג הפקר וא"כ הה"ד בעבד אפילו למשנה ראשונה נמי שייך בו קידושין ונ"מ לדידן נמי כגון היכא דלא הוי בר כפיה כגון בקטן שנפל לו העבד בירושה וכה"ג מ"מ הוי קידושין לצד האיבעי' דמהני קידושין בחצי עבד נמי אפילו היכא דלא שייך כפיה ודו"ק:

תוכן העניינים

תבואות השדה חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה