תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
חלק שלישי · מא
בגמרא אמר ר' ששת כשם שהמקדש חצי אשה וכו' וברש"י בד"ה ואם לחשך מסיים ח"ל וחצי שפחה וחצי ב"ח המאורסת לעבד עברי והה"ד לכל ישראל עי' פנ"י שהניח בצ"ע דבשלמא לעבד עברי כיון דחזיא לכוליה וגם מותר בה דשפחה נמי חזי ליה שפיר אמרינ' דבר קידושין הי' בה משא"כ בשאר ישראל שאסור בשפחה א"כ מנ"ל באמת דגם בהכי חיבה התורה אשם בשפחה חרופה ונראה לתרץ דהנה באמת בלא"ה יל"ד דהתחיל ואם לחשך כו' וא"כ יהי' התוכחה מדחייב התורה שפחה חרופה באשם וע"כ דתה"ד לכל ישראל תפסו בה קידושין ואח"כ מסיים אמור לו כלך אצל ר' ישמעאל וכו' מאי מאורסת מיוחדת ופרש"י וגזה"כ הי' דמחייב עלה הואיל ויחדה לעבד עברי המותר בה וא"כ משמע דעכ"פ במסקנא מחלק באמת בין עבד עברי לכל ישראל ומה ס"ד מעיקרא שלא לחלק כלל בין עבד עברי לישראל ועוד יל"ד מה אמר ליה כלך אצל ר' ישמעאל הא באמת אנן קי"ל כר"ע דלא מיירי בשפחה כנענית:
ונ"ל דכוונת ר' ששת תי' כך דהנה וודאי אי הו"א הא דחייבה התורה בשפחה חרופה היינו משום דתורת קידושין נוהג בה וודאי אין לחלק בין אם נתקדשה לעבד עברי או לישראל דאע"ג דלישראל איכא איסור לאו דשפחה מ"מ לעניין קידושין לא אמרינן שהאיסור יעכב הקידושין מלחול דהא אנן קיי"ל קידושין תופסין בח"ל אלמא דהאיסור אינו מעכב על הקידושין אמנם אי הו"א דלאו משום תורת קידושין נגעו בה לחייב בשפחה חרופה רק גזירת הכתוב בעלמא מכיון שיחדה לאדם המותר בה חיבתו החורה עליה משום שפחה חרופה א"כ שפיר יש לחלק בין מי שמיוחדת לו באיסור כגון לישראל או למותר בה לעבד עברי ולכך הוכיח ר' ששת כלך אצל ר' ישמעאל דמוקי לקרא בשפחה כנענית ואע"ג דר"ע פליג עלה מ"מ לאו משום טעמא דבשפחה כנענית אינו שייך קידושין רק מדרשא דפדויה ואינה פדויה עי' מס' כריתות י"א ע"א מ"מ משום דלא הוי בת קידושין לא היה מעכב בשפחה חריפה לחייב עליה אשם (ובפרט לר"ע דס"ל באמת אין קידושין תופסין בחייבי לאוין וודאי י"ל אליבי' דמה"ת יש לחלק בין שפחה חרופה לעבד עברי או לישראל דבישראל איכא איסור לאו אי לא ס"ל כדעת הר"מ דישראל מותר מה"ת בשפחה) וא"כ כל החיוב בשפחה חרופה לא הוי משום דהי' בגדר קידושין דאז לא היה חילוק בין ארוסה לעבד עברי או לישראל לדידן דס"ל באמת קידושין תופסין בחייבי לאוין וא"כ א"ש הכל דמעיקרא קאמר ואם לחשך לומר איזה שפחה חרופה כלומר וא"כ אין חילוק בין ארוס' לעבד עברי או לישראל דאע"ג דלישראל אסורה מ"מ כיון דלדידן קידושין תופסין בחייבי לאוין אין האיסור מעכב על הקידושין שלא יחילו וכל שמצד קידושין נגעו בה וודאי אין שום טעם לחלק בין ארוסה לעבד עברי לישראל, אמנם כלך אצל ר' ישמעאל וכו' בשפחה כנענית ושם ע"כ לאו מצד קידושין נגעו בה דבשפחה לגמרי וודאי ליכא שום צד קידושין וע"כ דרק מגזה"כ חייבתו התורה בשפחה חרופה וכיון דלאו משום קידושין קאתינן עלה שפיר יש לחלק בין מיוחדת או ארוסה לעבד עברי ובין לישראל דלע"ע כיון דמותר בה נאסרה מחמתו לכל העולם משא"כ לישראל דאסורה עליו לא תפסי בה קידושין כלל, ואע"ג דלדידן קידושין תופסין בחייבי לאוין לא דמי שפחה לשאר חייבי לאו' דצד שפחות שבה הוי כבהמה דעלמא ולא שייך בה תפיסת קידושין כלל וא"ש הכל בס"ד ודו"ק היטב:
ובאמת י"ל בסברת רג ששת דלא תפסי בה קידושין כלל דאיהו ס"ל דע"כ אם השחרר יפקעו הקידושין לגמרי והיינו משום כיון דלא ישאר לו אח"כ רק חצי אשה וחצי אשה לא משכחת פקעי קידושין לגמרי וכל שהקידושין שלו יפקעו ע"י אחר דהיינו ע"י שחרור של האדון לא חל עלה שם קידושין כלל דקידושין לא מקרי רק היכא שאינם נפקעים רק ע"י כמו בגירושין או במיתת הבעל משא"כ הכא שאפילו אם הוי קידושין ס"ל לרב ששת מסברא דבנשתחררה פקעי הקידושין לגמרי וכל שקידושין שלו יכולים להפקיע ע"י אחרים לא הוי בגדר קידושין כלל ונבאר עוד בס"ד ודו"ק היטב: