תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
חלק שלישי · לה
בגמרא והא חזי למיקם קמי' עי' בפנ"י שהקשה אמאי לא הקשה בגמרא על הבריתא גופא הך קושי' הא חזי למיקם קמי' ותירץ דהו"מ לאוקמי דמיירי שכבר הפקיר מעשי ידיו והיינו אי הו"א דמעוכב ג"ש אוכל בתרומה אמנם למאי דמסיק בטריפה א"כ אין לו קנס וע"כ שהוא עדיין שלו לגמרי ושפיר הקשה הא חזי למיקם קמי' ואולי י"ל דהגמרא הכי קאמר מסתמא לא דברה תורה במידי שאינו שכיח כלל ולמה קנה אותו וע"כ דלמיקם קמיה קנה אותו וא"כ הרי עדיין שו"פ ותירץ הגמרא במנוול ומוכה שחין והוא קנה אותו שהיה סבור שיוכל לקבלו ועכשיו אינו מקובל עליו וממילא אינו שוה כלום וכמו דאמרינן במס' כתיבות ע"ז ע"א במתני' סבורה הייתי שאוכל לקבל אותו שם גבי מיכה שחין והא דלא מוקי לה שאח"כ נעשה מוכה שחין י"ל דגמרא בעי לאוקמא קרא הקישא לילוד בית לגמרי אע"ג שגם מעיקרא לא היה שוה כמו ילוד בית דאוכל מסברא בכל גוונא אע"ג שמעולם לא היה שוה וממה דמוקי לה בטריפה יש להוכיח דבטריפה נמי שייך כל האיסורים שבתורה אע"ג דלכל דבר חשיב כגברא קטילא מ"מ שייכי ביה כל איסורי' וחייב בכל המצוות דאם לא כן מאי אוקמא בטריפה תיפוק ליה בלא"ה לא שייך גביה איסור אכילת תרומה ויש לעיין ממה דאמרינ' במס' סנהדרין ע"ח טריפה שהרג בפני ב"ד חייב משום ובערת הרע מקרבך ותיפוק לי' דלחייב כמו כל רוצח כיון דבפני ב"ד לא שייך עדות שא"א יכול להזימה ועי' במגלת אסתר סוף שורש י"ד ואין להאריך כאן (עי' בחידושי' חתס"ו כאן שהעיר אי אמרינ' דבשר העבד מותר בהנאה עי' מל"מ סוף פי"ד מהלכות אבל א"כ שו"פ להאכילו לכלבים וי"ל דאין דרך לקנותו לזה אע"ג דשרי:)