תבואות השדה חלק ב· רבי אליעזר חיים דייטש
שער קניינים · שער ה
ח"ת בסוגי' דחוץ וע"מ מס' גיטין פרק המגרש פ"ב ע"א (א) במתני' המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני ר"א מתיר וחכמים אוסרי' כיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתננה לה ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם. והקשה הפנ"י לשיטת רוב הפוסקים הרי"ף והר"מ והש"ע בא"ע סי' קל"ז דבע"מ רבנן נמי מודי ולא פליגי רק בחוץ א"כ אמאי לא תני תקנתה במתני' שיהי' נעשה כרצון המגרש שיטול ממנה הגט ויאמר לה ע"מ שלא תנשא לפלוני כיון דס"ל דבע"מ רבנן נמי מודי דמהני וע"ש שתירץ דהיכא דאמר תחלה חוץ לא מהני אח"כ בע"מ. ולע"ד נראה ליישב דמתני' אתי לאשמעינן דבר חדש ואדרבא ממתני' מוכיח דפליגי רק בחוץ ולא בע"מ. דהנה הרא"ש בשו"ת כלל מ"ה סי' כ"ו העלה דהיכא שאמר מתחלה ע"מ שלא תנשא לפלוני אין לו תקנה להתירה לפלוני שיקדשנה מחדש ויתן לה גט אחר בלי תנאי ע"ש שכתב וז"ל ואין לו תקנה ליתנו לה פעם אחרת כי כבר אינ' אשתו כי נתן לה גט גמור בלי שיור אלא שהטיל בו תנאי ואין לו תקנה אלא שיקדשנה ויתן לה גט גמור בלי תנאי עכ"ל ועי' בש"ע אה"ע סי' קמ"ג סעיף ט"ז שהביאו ג"כ להלכה ועי' בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' מ"ט ועוד איזה שו"ת שם מ"ש בזה. והנה לכאורה יל"ד למה ולאיזה צורך נקט מתני' הך דכיצד יעשה הלא מצינו בכמה מקומות במתני' דמס' גיטין דתני פסולא דגט ולא תני תקנתא עי' במתני' ריש פרק הזורק. ונראה דמשו"ה האריך התנא כאן למתני תקנתא דהנה לכאורה היה אפשר למטעי מדלא קתני ר"א אומר מגורשת וחכ"א אינו מגורשת דתרוייהו ס"ל דהוי גיטא דהכא מיירי בע"מ רק חכמים אוסרים שלא תנשא דחיישינן דלמא תעבור על תנאה כמ"ש ר"ע בברייתא בגמ'. ואע"ג דר"ע ס"ל דמה"ט אינו מגורשת כלל מ"מ רבנן פליגי עלי' וס"ל דהוי גיט' רק שאסור' לינשא מחששא דלמא תנשא לאותו פלוני ור"א מתיר דלא חיישינן להך מילתא ובש"ע סי' קמ"ג סעיף ט"ז הביא באמת שני דעות בזה:
לכך נקט התנא כיצד עשה דמהני תקנתא ליתן לה הגט פעם שנית ולא בעינן שיקדשנה מחדש וממילא מוכח דלרבנן לא הוי מגורשת כלל. דאי הוי ס"ל דמגורשה רק דאסורה לינשא מחמת חשש לא היה מהני התקנה שיתן לה הגט פעם שנית עד שיקדשנה כמ"ש הרא"ש בשו"ת. וא"כ מתורץ קושי' הפנ"י דאי הוי נקט התנא כיצד יעשה וכו' ויאמר לה ע"מ אכתי לא הוי אשמעינן הך דינא דהיכא שאמר לה מתחלה ע"מ דלא סגיא שיתן לה פעם שנית עד שיקדשנה. ולכך נקט התנא תקנת' דמהני לחזור מדבריו הראשונים בלא קידושין מחדש לאשמעינן דכיון דלא אהני הגט א"צ קידושי' מחדש ויכול לחזור וליתן לה. וממילא מוכח דהא דקתני וחכ"א היינו דלא הוי גיטין כלל. דלכך א"צ קידושי' מחדש. משא"כ אי הוי נקט תקנתא דע"מ אכתי לא היה מוכח דהיכא שכבר היו מהני הגירושין דלא מהני עד שיקדשנה מחדש. אמנם ה"ד אי אמרי' דמתני' מיירי בחוץ א"ש דנקט וחכ"א ולא נקט אינ' מגורשת דליכ' למטעי דמשו"ה אוסרין רבנן דלמא תעבור על תנאה דבחוץ ל"ש זה רק בע"מ משא"כ אי הו"א דמתני' בע"מ מיירי א"כ שפיר הו"מ למימר דחכמים אוסרין שלא תעבור על התנאי. וא"כ עיקר הדין דאינו מגורשת חסר במתני'. וע"כ דבחוץ מיירי דליכא חששא דתעבור על התנאי בחוץ וממילא מוכח דרבנן ס"ל דלא מהני הגט ולכך מהני תקנת' ליתן לה הגט פעם שנית בלא קידושין מחדש וכ"ז לא הוי שמעינן אי הוי תני תקנת' בע"מ גרידי' והא דבאמת לא נקט וחכ"א אינו מגורשת נבאר לקמן באות י' בס"ד ודו"ק היטב:
ב הפנ"י כתב לתרץ דמשו"ה לא נקט מתני' תקנת' שיאמר לה ע"מ שלא תנשא לפלוני דכיון דאמר מעיקרא חוץ לא מהני אח"כ מה שאמר ע"מ וראיתי בס' קדושת ישראל שפקפק קצת ע"ז התירוץ. ונ"ל לקיים דברי הפנ"י דהנה לכאורה יש להקשות מ"ט מהני בע"מ משום דלא הוי רק תנאי בעלמא הא אמרי' מס' ב"ב ס"ג ע"א גבי בן לוי שמכר שדה ע"מ שהמעשר שלו דאמרי' דהוי שיורא וקנה המעשר עי' בר"מ פ"ו מהל' מעשר הלכה י"ט ועי' במס' חולין קל"ד ע"א דהוי פלוגת' אי ע"מ הוי שיור' או תנאי וא"כ אי ע"מ הוי שיורא איך הוי גיטין באומר ע"מ שלא תנשאי לפלוני הא גבי גט לא מהני שיור. ועי' בס' אבני מלואים לאה"ע סי' קל"ז ס"ק ו' שעמד בזה. וצ"ל דבאמת לשון ע"מ סובל נמי תנאי. ואמרי' גבי גט דמסתמא נתכוין שיהי' תנאי כדי שלא יהיו מעשיו לבטלה. אמנם כן י"ל דה"ד היכא דלא קאמר מעיקרא לשיורא בהדי' משא"כ היכא שכבר נחית לשיור בגט אמרי' דלמא מה שאומר אח"כ ע"מ נמי אין כוונתו לתנאי רק לשיור דהא ע"מ משמע נמי שיורא ולכך לא מהני ע"מ היכא שאמר מעיקרא חוץ וא"ש דברי הפנ"י ודו"ק:
ג בגמ' איבעי' להו האי אלא חוץ הי' או ע"מ הי' חוץ הי' ובחוץ הי' דפליגי רבנן עלי' דר"א אבל בע"מ מודי ופשיט רבינ' דחוץ הי' אבל בע"מ רבנן נמי מודי דהוי גיטא מידי דהוי אכל תנאי' דעלמא וכן דעת הש"ע סי' קל"ז וכן פסק הר"מ פ"ח מהל' גירושין רק דהר"מ ס"ל דבע"מ שלא תנשאי לפלוני בעינן שיהי' לזמן קצוב דאלא"ה לא הוי כריתות כיון דאגוד' בי' כל ימי חייה. עי' בר"נ שכתב דלא דמי ללא תשתי יין כל ימי חיי פלוני דהוי כריתות דהתם הרי אפשר לה לשתות אחר מיתתו של פלוני. משא"כ בשלא תנשא לפלוני דלעולם לא אפשר שתנשא לו דלאחר מיתה אין כאן נשואי' לכך ס"ל להר"מ דלא מהני רק שלא תנשא לפלוני לזמן קצוב: (ד) אמנם הרמב"ן וכן הר"נ הביאו כיון דרבינ' לא מסיים בלישנ' ש"מ חוץ הי' אבל בע"מ רבנן נמי מודי א"כ אפש"ל דרבנן פליגי בע"מ נמי דלא דמי לתנאי דעלמא והא דנקט מתני' חוץ היינו להודיעך כחו דר"א דשרי אפי' בחוץ. והנה מה שיש מהקושי' על שיטות הפוסקים דמתירין בע"מ הי' מברייתא דד' זקנים שהשיב ר' טרפון הרי שנשאת לאחיו של זה ומת בלא בנים לא נמצא גורם לעקור דבר מה"ת ופריך הגמ' ובמאי אילימא בחוץ משרא שרי דתנא מודה ר"א וכו' ונשאת לאחר ונתארמלה או נתגרש' שמותר' לאותו פלוני ומשני אלא בע"מ הרי דס"ל לר' טרפון דבע"מ נמי פליגי רבנן דאי רבנן נמי מודי בע"מ לא היה לו להשיב את הארי לאחר מיתה והי' לו להשיב על דברי רבנן וכן ר"ע דפריך הרי שנשאת לאחד מן השוק ונתארמלה או נתגרשה ועמד' ונשאת לאותו פלוני לא נמצא גט בטל ובניה ממזרי' ולא אמרה תורה כריתות המביא ישראל לידי פסול והך קושי' נמי לא קאי רק בע"מ ולא בחוץ דבחוץ הרי הי' מותרת אח"כ לאותו פלוני וא"כ איך אפשר לדחות הני אשלי רברבי ר"ט ור"ע דס"ל ע"כ דפלוגתיהו קאי בע"מ. והנה מה שהביא הר"נ ג"כ להקשות מר' אלעזר בן עזרי' מדלא קאמר הגמ' ובמאי אי בחוץ משמע דבכל ענין לא הוי כריתות אין זה קושי' כ"כ על שיטות הפוסקים דבע"מ שרי דס"ל דפשיט' דקושי' ראב"ע לא קאי רק בחוץ דבע"מ שפיר הוי כריתות כיון דהתירה לכל העולם רק תנאי בעלמא הטיל בגט. אמנם מר"ט ור"ע וודאי צריך ליתן לב ליישב דהא מוכח להדי' דס"ל דרבנן פליגי בע"מ נמי:
ה ונראה ליישב דהנה הא וודאי צ"ל דר"א דנפקא לי' מקרא דחוץ מהני או מוהיתה לאיש או מגרושה מאשה ס"ל ע"כ דע"מ פשיטא דמהני ולא צריך קרא דאלא"ה מנ"ל דקרא אתי להתיר בחוץ דלמא רק בע"מ דמסתבר טפי כפי פשטא דאיבעי' דגמר' וע"כ דס"ל לר"א דלע"מ לא אצטריך קרא כלל. ועיין במהר"ם ברכ"י בחידושי' בסוגי' שכ' ג"כ הכי והנה לכאורה קשה הא שפי' אצטריך קרא להתיר בע"מ דס"ד דאסור משום פרכ' דר"ט שגורם לעקור דבר מה"ת או משום פרכ' דר"ע שיוכל לבא לידי ממזרי'. אמנם נ"ל דהענין הי' כך דהנה מאיבעי' דגמר' אי פליגי בחוץ או בע"מ משמע דעיקר הספק לא היה רק אי אמרי' דבע"מ לכ"ע שרי משא"כ לומר אפכא דע"מ אסור וחוץ שרי זהו לא היה ס"ר כלל ולכאורה קשה הא יש לומר דטפי שרי בחוץ מע"מ דפרכ' ר"ט ור"ע לא שייכי רק בע"מ ולא בחוץ וא"כ אמאי לא ס"ד דגמר' נמי לומר דבחוץ לכ"ע שרי וכי פליגי רק בע"מ ובפרכ' דר"ט ור"ע דרבנן חיישי להני פרכ' ור"א לא חייש. עיין בחי' פנ"י שהרגיש בזה לכך נ"ל דר"ט ור"ע נמי ס"ל דרבנן נמי מודי בע"מ ואפ"ה לא קשי' לרבנן מהני פרכי שגורם לעקור דבר מה"ת או להרבות ממזרים כיון דס"ל דבחוץ אסור ולא קשי' רק לר"א דשרי נמי בחוץ מקרא דוהיתה לאיש או כר' יוחנן וכ"ש דשרי בע"מ שפיר קש' להא הני פרכא כיון דשרי בחוץ לא היה להתיר בע"מ כמו שנבאר לפנינו בס"ד:
ו דהנה לכאורה יש לדקדק טובא בדברי ר"ט ור"ע איך נימא דמה"ת יהי' גט כזה פסול משום הני חששא הא איכא ספיק' טובא דלמא לא תתאלמן כלל ולא תתגרש ואפי' תתגרש דלמא לא תנשא לזה וכן בר' טרפון נמי איכא כמה ספיק' דלמא לא תנשא לאחיו של זה ואפי' תנשא דלמא לא יעות בלא בנים ומה כל החרדה שחרדו אלינו לומר דהתורה מיאנה בגט כזה. וצ"ל דהקושי' הי' כך דכמו דקיי"ל שאין עושי' ס"ס בידים ה"נ י"ל דהתורה הקפידה בכך שלא ליכנס בדבר שיוכל לבא לידי ביטול מצוה או להרבות ממזרי' על לא דבר ולמה לא יתירנה לכל אדם. וכמ"ש בירושלמי על מה דפרכי לר"ט מנושא בת אחיו תמן התורה אסרתה ברם הכא הי' אסרה כלומר ומסתמא הקפידה התורה שאין לאדם לעשות שלא צורך ובלתי תועלת שיאסרנה לזה מה שיוכל לבא לידי ממזרי' או לעקור מצות מה"ת:
ז אמנם ע"כ י"ל דהתורה הקפידה שלא ליכנס אפי' בחשש ממזרות או ביטול מצוה רק היכא שעושה דבר הזה מבלי שום תועלת משא"כ היכא שיש לו צורך לדבר ההוא לעשות כן שיאסרנה ע"ז ס"ל דהתורה הקפידה וחשש' מחמת חשש רחוק דספק ממזרות וא"כ ה"נ מסתמא כיון שמתנה ע"מ שלא תנשא לפלוני מסתמא חשוד' הי' בעיניו על אותו פלוני ואפשר שאסור' באמת לאותו פלוני דהא אם בעל אותה אע"ג דליכא עדים מ"מ אם הבועל יודע בעצמו אסורה עליו עי' בב"ש סוף ס"ק ג' בסי' י"א וא"כ ה"נ כוונתו להפריש' מאיסור או עכ"פ מחמת קנאת גבר שחושד' ממנו ועי' בשו"ת תתס"ו לא"ע סי' נ"ז שכ' ג"כ הכי וא"כ אמאי הקפידה התורה שלא לעשות כרצונו לאסרה לאותו פלוני משום הני חששו' רחוקות וא"כ מאי מקשי ר"ט ור"ע על ר"א. וצ"ל דמ"מ מקשי שפיר דהא באמת ע"כ ליכא עדים בבירור שנבעל' מאותו איש דהא אי הי' עדים לא הי' צריך לאוסר' בתנאי דבלא"ה אסור' לו ורק משום חשד' בעלמא וא"כ היה לו לאוסרה בחוץ דלא יבא לידי חשש ממזרי' ולביטול מצוה מה"ת. דדי לו בזה לשכך רוחו אם עכשיו לא תוכל לינשא לו מאי תימא אכתי חושש דלמא ימות אותו האיש ואח"כ תנשא לו. אם כבר נכנסת לחששו' כאלו ממילא איכא למיחש נמי שלא יבא לידי איסור תורה או ביטול מצוו' תורה ועכ"פ די בזה להשקיט קנאתו אם יאסרנה בחוץ למנוע חששו' אלו ושפיר פרכי ר"ט ור"ע דמסתמא הקפידה התורה שלא לעשות על מגן ובכדי דבר שיוכל לבא לאיסור תורה ולתקלה אפי' מחשש רחוק ודו"ק היטב כי זהו ברור בסברא בס"ד:
ח אמנם כן היינו דווקא לר"א דס"ל דגט מהני בחוץ שפיר קשה כיון דגם בע"מ שרי לר"א דזהו וודאי דוחק לומר דר"א רק בחוץ שרי ולא בע"מ ומסתמא ר"א מתיר בע"מ מכ"ש מבחוץ וא"כ לא קשה להפוסקים דרבנן בע"מ נמי מודי א"כ מ"ט לא מקשי ר"ט ור"ע לרבנן מע"מ ולמה הי' להם להשיב על דברי ר"א לאחר מותו. ולפי מ"ש א"ש דבאמת מדברי ר"ש ור"ע יש להוכיח דרבנן נמי מודי בע"מ דאי הו"א דר"א נמי לא שרי בחוץ רק בע"מ מאי קא מקשי לר"א מהני חששו' וכי נימא שהקפידה התורה מחשש רחוק כזה שלא יוכל לאוסרה לזה אם הי' חשוד' בענין דמסתמא אם אוסרה על זהו וודאי הי' חשודה בעיניו ממנו. וע"כ עיקר קושייתם רק כיון דיש לו תקנה לאוסר' עליו בחוץ א"כ למה לו להכניס עצמו אפי' בספיק' כל דהוא בדבר שיוכל לבא לידי חשש ממזרות משא"כ לרבנן דליכא תקנת' בחוץ דשיור לא מהני בגט לא קשי' להו מהני חששו' כיון דהי' חשש רחוק לא הקפידה התורה ויוכל לאוסרה עליו כיון דמסתמא נחשדת בענין ממנו וכיון דמכח קושייתם מוכח דר"א ע"כ שרי בחוץ נמי ממילא לא מסתבר דרבנן אסרו אפי' בע"מ דהוי פלוגת' רחוקה ולרבנן לא שייכי פרכי דר"ט ור"ע כיון דליכא תקנת' אחרינ' לאוסר' ע"ז כיון דחוץ לא מהני. וא"ש נמי מה דרבנן ילפי מאיש לכל איש ואיש ולכאורה למ"ל קרא הא מסבר' חוץ לא מהני ועי' בפנ"י שהרגיש בזה ולפי מ"ש א"ש כיון דע"מ מהני הו"א דחוץ נמי מהני לכך צריך קרא דבעינן שיתירנה לכל איש ואיש ובע"מ באמת מתירה לכל איש ואיש רק ע"י התנאי נאסרה עליו כמ"ש רש"י ועי' בתוס' ד"ה אבל בע"מ: (ט) ועפ"י מ"ש מיושב מה שהקשה הרשב"א קושי' עצומה דגמ' פריך ובמאי אילימא בחוץ משרא שרי ר"א דתנא מודה ר"א וכו' אלא בע"מ והקשה הרשב"א כיון דר"ט ס"ל בע"מ פליגי א"כ ע"כ ליתא כלל להך ברייתא ולא ס"ל וא"כ מאי פריך מהברייתא דמודה ר"א הא לר"ט ע"כ ל"ל הך סבר'. ול"ל דמסבר' פריך דהסבר' נותנ' דמכיון שנשאת לאחר נפקע אישות של הראשון לגמרי דהרי רשב"א פליג ואמר וכי היכן מצינו שזהו אוסר וזהו מתיר ועי' בירושלמי דס"ל נמי דאפי' בחוץ נמי לא נפקע האיסור לפלוני ע"י נשואין של אחר. ולפי מ"ש א"ש דהגמ' הי' ס"ל דע"כ ר"מ מוכרח נמי לומר דבחוץ ליכא חששא דאי הוי ס"ל דבחוץ נמי ל"ל תקנת' להתיר' לזה א"כ הקושי' מעיקרא ליתא דבאמת הי' חשש רחוק לומר שהתורה הקפידה שלא לאוסרה משום ביטול מצו' כמ"ש ורק דלמה לו להכניס עצמו בזה כיון דיש תקנה בלא"ה לאוסרה בחוץ ולא יהי' ביטול מצוה דאם ימות אחיו תהי' מותרת להכניס וא"כ ממילא לא קשי' מידי בחוץ. ומסיק הגמ' דבאמת לא קשה רק מע"מ כיון דיש לו תקנה לאוסר' על זה בחוץ א"כ אין לו להכניס עצמו לביטול מצוה או להרבות ממזרי' אפי' בחשש רחוק ודוק היטב כי הוא נכון בס"ד ועיין מ"ש עוד לקמן באות כ"ט כ"ב בס"ד:
י בגמ' לא נחלקו על המגרש אשתו ואמר לה וכו' חוץ מפלוני שאינה מגורש' על מה נחלקו וכו' ואמר לה הרי את מותר' לכל אדם ע"מ שלא תנשאי לפלוני שר"א מתיר לכל אדם חוץ מאותו האיש וחכמים אוסרים ובתוס' ד"ה שר"א ממיר הוכיחו דר"א שרי אפי' בחיי פלוני והקשו אמאי לא חיישי' דלמא לא תקיים לתנאה ותירצו בע"מ שלא תנשאי ליכא למיחש שישאנה בע"כ דנשואי' אי אפשר בע"כ משו"ה לא חיישי' שתעבו' על התנאי. ועיין בהרשב"א שהבי' בזה שני דעות וא"כ אפי' לדברי התוס' היכא שאמר ע"מ שלא תבעלי דאפשר בע"כ נמי באמת אסור' מדרבנן לינשא כ"ז שאותו פלוני חי אפי' לר"א וכן כ' בחי' פנ"י בשם התוס' במס' יבמות י' עי"ש. ואפשר דמשו"ה נקט במתני' ר"א מתיר דהנה אע"ג דע"מ עדיף מחוץ כפי מאי דס"ל דלא הוי רק כשאר תנאי בעלמא מ"מ גבי ע"מ אסור' מדרבנן עכ"פ להנשא דלמא תעבור על התנאי משא"כ בחוץ למאן דמהני אפי' מדרבנן מותר' לינשא דבחוץ לא משכחת לעולם ביטול הגט. ולכך נקט במתני' ר"א מתיר כלומר דבחוץ מותר' לינשא מיד אפי' מדרבנן דליכא חששא שיתבטל הגט בשום אופן וכיון דאצטריך לאשמעי' ר"א מתיר נקט נמי וחכמים אוסרים אע"ג דאינ' מגורש' ועיין מ"ש לעיל באות א' ודוק:
יא בגמ' ורבנן כל תנאי דעלמא לא שייר לי' בגיטא הכא שייר לי' בגיטא. לכאורה י"ל דהך סבר' אי מדמינ' על מנת שלא תנשאי לתנאי דעלמא או לא דתלי' בהא דהנה התוס' פ"ג ע"א ד"ה. ועמד' ונשאת הקשו הלא אין הנשואי' חלין כלל כיון דאסור' עליו משום א"א ואמאי הגט בטל ותירצו כגון שנשאת לו לאחר מית' המגרש. והנה לדעת רבנן שהובא בה"ג והביאו הראשוני' דלאחר מית' המגרש אין חל עליה קיום התנאי ומותר' לינשא לו אפי' בע"מ. עיין בשו"ת תתס"ו לא"ע סי' נ"ז א"כ ל כא לשנויי כתירוץ התוס' הנ"ל והנה הר"נ בסוגי' כתב לתרץ הך קושי' וז"ל ול"נ כיון שא"א להגט להתבטל אלא מחמת חלות הנשואי' ע"כ הנשואי' חייל שאין לך דבר שמעכב אות' מלחול וכו' והרי הוא כאילו אמ"ל הרי את מותר' לכל אדם ולהנשא לכל מי שתרצו אלא שאם תנשאו לפלוני הרי את אשתי עד שע' נשואי' ומשעת נשואי' ואילך אלא שבשע' נשואי' אי את אשתי עכ"ל ועיין בס' א"מ סי' קל"ז שהאריך בדברי הר"נ וא"כ כיון דבע"מ נמי הוי כאילו הותנה להדי' שיחולו הנשואי' שלו ג"כ א"כ ממילא ליכא שום שיור. משא"כ אי אמרי' דנשואי אותו פלוני אי אפשר כלל לחול מחמ' התנאי שפי' י"ל דגם בע"מ הו"ל שיור ואפשר דמשו"ה ס"ל להר"מ פ"ח מה"ג באיבעי' דהיום אי את אשתי ולמחר את אשתי דאינ' מגורשת ולא אמרי' כיון דפסק' פסק' משום האי טעמ' באמת דהנה הר"נ הקשה שם אם נימא דדעתו היה שבשעת הנשואין של אותו פלוני יהיו יכולין לחול אמאי לא נימא כיון דפסק' פסק' כלומר ותהי' מותר' באמת גם לאותו פלוני ומחלק הר"נ דכיון דלא פסק' על יום אחד לגמרי רק לענין שאפשר לנשואי אותו פלוני לחול ל"א כיון דפסק' והך חילוק' לא ניחא ליה להר"מ ולכך ס"ל דמדאמרי' דאסור' לאותו פלוני אע"ג שגם הוא נתן כח שיחולו הנשואין בשעתו ממילא מוכח דל"א כיון דפסק' ויבואר עוד לקמן לתרץ דברי הר"מ בס"ד באות ל"ג:
יב בגמ' ומתני' דאוקמנ' בחוץ מ"ט דר"א א"ר ינאי משום זקן אחד א"ק ויצאה מביתו והלכ' והיתה לאיש אחר אפי' לא התירה אלא לאיש אחר הר"ז מגורש' ורבנן א"ק לאיש לכל איש ואיש. והקש' הפנ"י דממנ"פ אי הוי הסברא חיצונ' דחוץ לא מהני משום דהוי שיור א"כ למ"ל קרא לרבנן דבעינ' שיתירנה לכל איש ואיש ומסתמ' כיון דלר"א אצטריך קרא להתיר בחוץ ממילא מוכח דלולא הקרא לא היה מהני בחוץ וא"כ למה אצטריך קרא לרבנן. [ואפשר דמה"ט באמת גרס המהרש"ל ורבנן היינו רבנן דבי ר' ינאי והם נמי מפרשי טעמ' דר"א דרבנן דפליגי על ר"א ל"צ קרא כיון דמסבר' נמי חוץ לא מהני ועיין במהרש"א פ"ג ע"ב בתוס' ד"ה רבי'] עוד יל"ד בתוס' ד"ה אפי' הקשו הא וודאי איסור כהונ' שאני דהא אם לא נתגרש' אלא מאשה ולא הותר' לשום אדם פשיט' דאפי' לר"א לא הוי גט כלל בעלמא ואם מת מותר' להתיבם ואעפ"י שפסולה לכהונ'. וכ' המהר"ם שי"ף לא ידעתי פשיטות לזה דלמא לר"א דיליף מאיסור כהונה אפי' לא נתגרש' אלא מאשה נמי אסור' להתיבם וכן הקשה הפנ"י. והפנ"י כתב דע"כ מותר' להתיבם מדכתי' והיתה לאיש אחר דאלמא דבעינן עכ"פ שיתירנה לאחד לכל הפחות והנה התוס' תירצו שם דר"א הכי יליף אי נימא דאם לא התיר' לכל אסור' לינשא א"כ אם לא התיר' אפי' לאחד רק שאמר לה הרי את מגורשת ממנו סבר' הי' דבכה"ג אפי' ריח הגט לא הוי ולא היה אוסר' הכתו' לכהנים. ותירוצם נמי אינו מובן וכי מה זה סבר' הי' לתלו' זב"ז ואמאי לא נימא דלענין איסור כהונ' מהני אפי' לא התיר' לשום אדם ולענין היתר לעלמא לא מהני רק אם התירה לכל כיון דלר"א נמי ע"כ חלוק איסור כהונ' מדין היתר לעלמא היכא דלא התירה אפי' לאחד פסולה לכהונ' ואסור' לעלמא:
יג וליישב כ"ז נראה לי דהך מילת' אי חוץ מהני או לא תלי' אי אמרי' דמיד שנשאת לאחר נפקע אישות הראשון מסבר' ומותר' אח"כ אפי' לאותו חוץ א"כ שפי' מהני חוץ ואמאי לא דהנה בכל קנין שיש לאדם פשיט' שמצי להקנות לזה שלא יהי' לאחר חלק בו. וא"כ אמאי לא נימא דמצי להקנות באופן כזה גם אשתו שגם הי' נקראת קנינו. אמנם החילוק מבואר דבשלמא בכל קנין דעלמא שמשכח' שיהי' שניהם שותפי' בה בב"א שפי' מצי להקנות חלקו באופן שרוצה דאע"ג דע"י תנאו נשאר עליו עוד רשותו במקצת מה בכך לא גרע מאילו היה לו עוד שותפות בה משא"כ באשה דאי אפשר בשותפות לכך לא מהני חוץ דאם מתנה חוץ מפלוני נשאר לו עליה צד אישות עדיין וממילא אסור' לכל. אמנם אי הו"א דמכיון שנשאת לאחר נפקע לגמרי חלקו ולא נשאר לו בה שום צד אישות א"כ הסבר' נותנ' דמהני חוץ מדבר זה למדתי מדברי שו"ת הרא"ש כלל מ"ה סי' י"ז שכ' שם וז"ל וה"ט שיש חילוק בין חוץ וע"מ דחוץ הוי שיור וכשנשאת לאחר נותן אותו שיור דאם לא ניתן היתה אסור' עליו והותר' ג"כ לאותו שאסרו הראשון עליו עכ"ל הרי להדי' דאם לא נפקע אסור הראשון בנשואי האחר פשיט' דאין להתיר בשום אופן בחוץ כיון דעדיין עלי' כח אישות הראשון ודוק היטב:
והנה א"כ ר"א הכי דייק מקרא דויצאה והיתה לאיש אחר אין הכוונ' כמ"ש בירושלמי דבא להוסיף על מתני' דאפי' לא התיר' רק לאחד נמי מהני דא"כ הו"ל למנקט אפי' לא התיר' אלא לאיש אחד ולמה נקט לאיש אחר א"וו ס"ל דפשטא דקרא מוקמי' והיתה לאיש אחר ה'ינו לאחר שלא לאותו פלוני שהותנה עליו בחוץ. ואפ"ה אמר קרא לא יוכל בעלה הראשון לשוב להיות לו לאשה. ואי הו"א דלא ניתק עדיין אישות הראשון בנשואי האחר לא היה אסר' התורה להחזירם כיון דנשאר לו עדיין עליה כח אישותו וע"כ דניתק אישותו של הראשון וא"כ ממילא מותר לגרש ע"י חוץ מסבר' דהוי כמו שאר קנינים שיוכל לעשות באופן שרוצה ואין כאן משום צד אשת איש דמכיון שתהי' נשאת לאחר ינתק לגמרי כח אישותו. ורבנן ס"ל דאדרב' האי איש לכל איש ואיש. וא"כ ל"ק קושי' הפנ"י דבאמת לר"א צרי' קרא להתיר בחוץ ואתי קרא לומר דניתק אישותו של הראשון וממילא יוכל לגרש בחוץ מסבר' כמ"ש. וא"ש דרבנן אצטריך להו קרא דבעינ' שיתירנה לכל איש ואיש דלא נימא כיון דיהי' נותן אישותו א"כ אמאי לא יהי' מותר לגרש בחוץ ושפי' אצטריך קרא. מ"מ עיקר הדין תלי' אם אמרי' סבר' דנותן או לא כמ"ש ודוק:
יד ועפי"ז יש ליישב מה שראיתי בשו"ת אמרי אש לא"ע סי' ס"ה שהקש' לקמן פ"ג ע"ב השיב רשב"א תשובה לדברי ר"א היכן מצינו שזה מתיר זה אוסר והקש' הלא זה אינו תשוב' לדברי ר"א רק למה שמוד' ר"א דניתק אישותו אבל אין זה תשובה לעיקר הדין דשרי בחוץ ולפימ"ש א"ש דמכיון דאמרי' דלית לן הך סבר' דניתק א"כ ממילא ליכ' לומר בשום אופן דשרי בחוץ דמכיון דנשאר עליו עדיין אישותו הו"ל אשת איש לכל מי שתהי' נשאת לו וא"כ ממילא ליכ' למשרי בחוץ והוי שפי' תשובה לדברי ר"א מכיון שלא מצינו שזה אוסר וזה מתיר ולא יהי' נותן אישותו של הראשון וא"כ ליכ' למשרי בחוץ ודוק:
טו ומעתה נוכל להבין דברי התוס' דע"כ כי התירה אפי' לאחד מותר' להתיבם אפי' לר"א דכיון דלא התיר' לשום אדם א"כ לא יצוייר שיהי' נפקע אישותו ועדיין נקראת אשת אחיו וא"כ ממילא מותר' להתיבם דהא עדיין שם אשת אחיו עלי' אפי' לר"א כיון דלא יפקע אישותו בשום אופן כיון שלא התיר' לשום אדם. וע"ז תירצו דמ"מ אי נימא דאפי' אם מתיר' לינשא רק שאמר חוץ לפלוני אינ' רשאי' לינשא וע"כ דאמרי' דלא ניתק אישותו כלל כל שאינ' מתיר' לכל דזה בזה תלי' דכיון דאישותו לא ינתק בשום אופן לכך אסור' לינשא א"כ למה אסר' התורה אפי' לכהן כשמת הוא או אם הוא כהן שאסור' לו לחזור הא כיון שאישותו לא ניתק א"כ אין שם גרוש' עלי' ואין זהו ריח הגט שיפסול דבשלמא אי אמרי' דאם יתירנה לינשא ינתק אישותו אע"ג שבשע' שמגרש' עדיין אישותו עליה שפי' מצינו למימר אפי' אם לא התיר' כלל לינשא נמי שם גרוש' עליה כיון דאיכא גוונא דאע"ג שנשאר עליה אישותו ינתק אח"כ ממילא. משא"כ אי אמרי' דכל שאינו מתיר' לכל לא מנתק אישותו לעולם א"כ אין שם גרוש' עליה כלל ולא היה נפסלת אפי' מן הכהונ' וע"כ דאיכא גוונ' דמה שנשאר עלי' אישותו מנתק ולכך חשי' שפי' ריח הגט אע"ג דנשאר עליה עדיין אישותו וא"ש הכל בס"ד ודוק:
טז בתוס' ד"ה כגון שבא ראובן הקשו אמאי לא אמרינן כשקדש' שמעון סתם דנפקע אישות ראובן כמו בהרי את מותרת חוץ לפלוני ונשאת לאחר ומת דפקע אישות הראשון ותירצו וז"ל דהתם בגירושין כיון שהתחיל ונתקה ע"י שנשאת לאחר מנתקה לגמרי אבל הכא שבא לקדשה ע"י שנתקדש' לאחר לא נתקה עכ"ל ותירוצם אינו מובן לכאורה עי' במהר"ש שמפרש כוונת דבריהם אמנם מ"מ צריך להביא דהא מכיון שנתקדשה לאחר נאסר' על הראשון ואפי' אם השני קדשה ג"כ בחוץ מן הראשון נאסרה כמ"ש הרשב"א להדי' א"כ אמאי לא אמרי' דניתן אישותו של הראשון ונ"ל דכוונת התוס' הי' כך דעיקר הטעם דניתק בגירושין כשאמר חוץ לפלוני ונשאת לאחר הי' משום דכמו דאמרי' בע"מ שלא תנשא לפלוני דמ"מ היה דעתו שבשני' נשואין יהיו יכולי' לחול עפ"י סברת הר"נ שהבאתי לעיל באות י"א עי"ש. ה"נ אמרי' בחוץ לפלוני כיון דאם ישאר עליו אישותו לגבי פלוני תהי' אסור' לכל דהוי כמי שאמר להדי' שמיד שתרצה לישא לאחר ולקיים דבריו שלא תנשא לפלוני יהי' נפסק אישותו בשעה ההוא כדי שתוכל להנשא לאחר. וא"כ א"ש דברי התוס' דדווקא בגירושין שנחית לזה לנתק אישותו משא"כ בקידושין חוץ לפלוני הרי לא נחית כלל בדעתי לנתק אישותו שפיר אמרי' דלא נפקע בנשואי השני. דבמה ינתק כיון דלא נחי' כלל לזה וא"ש:
יז והנה עד כה היו דברינו דעיקר טעמא דר"א דחוץ מהני משום דניתק אישותו וכמה שהסברנו בס"ד. אמנם בירושלמי איתא להדיא דאפילו בחוץ לא אמרי' דניתק אישותו בנשואי' לאחר ולא כמ"ש תוס' ד"ה אילימא דכשנשאו האחר נתרוקן אישותו. ולכאורה צריך להבין סברת הירושלמי אם לא ס"ל לר"א דניתק אישותו א"כ אך תהי' מותרת לאחר הרי הי' עדיין באיסור אשת איש כמ"ש הרא"ש בשו"ת כלל מ"ה סי' י"ז שהבאתי לעיל וצ"ל ע"כ כיון דכל איש באשתו יש לו ב' עניינים האחד מה שמותרת לו. והשני מה שעל ידו נאסר' לכל העולם כמה שהסביר בזה היטב בהג"פ לס' א"מ סי' קל"ז וא"כ כיון שאמר חוץ לפלוני לא נשאר' לו שום צד אישות רק לענין צד האיסור מה שהיתה אסורא על ידו. אבל לענין צד ההיתר לא נשאר לו צד אישות. לא מקרי בהכי אשת איש ושפיר מותרת לינשא לאחר אמנם לכאור' קשה הא כמו שהתירה לכל העולם ה"נ עדיין מותר' גם לו (אם אינו כהן) וא"כ אכתי נשאר לו צד אישות יותר ממה שיש צד היתר לכל העולם. דבהך צד שהתיר' לכל העולם גם הוא יש לו חלק בו אם ירצה לישאנה מחדש ויש לו ג"כ עדיין צד איסור לאותו פלוני א"כ הרי הי' עדיין בצד מה אשת איש. וצ"ל כיון דנראה דהירושלמי בסוף מס' גיטין ס"ל דלב"ש דלא יגרש אדם אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר לא משכחת גירושין באופן אחר דאלא"ה לא היה מקשה למ"ל קרא דלא יוכל לשוב לקחתה עי"ש. וא"כ הרי לא נשאר לו צד היתר בהך אשה כיון שאסורה לו משום זונה לר"א דס"ל כב"ש דהא מתלמודי דב"ש. וא"כ כיון דצד היתר אין לו בה כלום ורק קצת חלק האיסור מה שלא התירה לפלוני לא נקראת אשת איש משום הך לחוד' מה שאסור' מכחו לפלוני ודו"ק. אמנם לגמ' דילן אינו מוכרח שאסורה לו לעולם משום זונה דהא אמרי' להדי' סוף מס' גיטין דאם עבר וגרשה בלא ערות דבר מהני הגט. וא"כ כיון שגם הוא יש לו עדיין צד היתר בה כמו לכל העולם ואם ישאר לו ג"כ בצד האיסור עדיין חלק במה שאסור' מכחו לפלוני א"כ הרי הי' אשה איש עדיין וע"כ צריך לומר דבשעת נשואי' לאחר נתרוקנ' לגמרי צד אישות שלו כמ"ש התוס' פ"ג ע"א ד"ה אילימא וא"ש שיטת הגמ' דס"ל דא"א להתיר בחוץ לפלוני לר"א אם לא דס"ל דאח"כ בנשואי לאחר ניתק אישותו לגמרי דאלא"ה הרי אשת איש כמ"ש הרא"ש בשו"ת שהבאתי וא"ש שיטת הירושלמי ושיטת גמ' דילן ודו"ק היטב:
יח בברייתא דארבעה זקנים השיב ר"ע דבר אחר הרי זה שנאסר' עליו הי' כהן ומת המגרש לא נמצאת אלמנה אצלו וגרושה אצל כל אדם וק"ו מה גרושה שהי' קלה אסור' בשביל צד גירושין שבה אשת איש שהי' חמורה לכ"ש כלומר אינו דין שנאמר שמפני שהי' עדיין אשת איש לזה תתפשט ג"כ איסור אשת איש לכל העולם. והנה לכאורה יש לפרוך אהך ק"ו בשלמא איסור גרושה שחל על כל העולם כלומר על כל הכהנים שפיר אמרי' מגו דחל איסור גרושה לשאר כהנים חל נמי אהך כהן אע"פ שאינה גרושה אצלו משא"כ איסור אשת איש שאינו רק לאחד לאותו פלוני אינו חל על כל העולם. אמנם לפימ"ש הירושלמי דאי ילפינן התירה בחוץ כר' ינאי מדכתיב והיתה לאיש אחר דאפי' אם אסרה על כל העולם ולא התירה רק לאחד נמי מהני א"ש ק"ו דר"ע דה"נ נימא כיון שהי' עדיין באיסור א"א על כל העולם חל נמי איסור אשת איש לזה שהתירה לו ובהכי א"ש מה שיל"ד לקמן בסוגי' דפריך רבא על פרכה דר"ע דלמא איסור כהונה שאנ' ופריך הא ר"א נמי מאיסור כהונה יליף ומשני רבא כר' ינאי משום זקן אחד מתני ולכאורה קשה מ"מ מנ"ל לפרוך על ק"ו דר"ע דלמא ר"ע כר"י ס"ל ויליף ר"א מאיסור כהונה וא"כ שפיר פריך לי' ולפימ"ש א"ש דהא לר"י אינו מוכח דמהני אם לא התירה רק לאחד וא"כ בלא"ה אזל לי' ק"ו דר"ע דמנ"ל משום שאסור' על אחד משום אשת איש שיחול על כל העולם. וע"כ דר"ע ס"ל כר' ינאי דמהני אפי' לא התירה רק לאחד ושפיר פריך דנימא שהואיל והי' אשת איש על כל העולם חל נמי איסור אשת איש לזה שהתירה מק"ו דגרושה ושפיר פריך לי' רבא דלמא איסור כהונה שאני ודו"ק:
יט אמנם אי קשי' הא קשי' הא אכתי איכא פרכא על ק"ו דר"ע דבשלמא איסור גרושה שפיר חל גם לזה דהא איסור דגרושה לעולם לא ניתק משא"כ איסור דאשת איש הואיל מיד כשנשאת לאחר נתרוקן אישות הראשון א"כ ממילא תו לא הוי אשת איש וצ"ל דלהך לישנא דר"ע לא ס"ל לר"ע כברייתא דמודה ר"א ולא אמרי' דניתק והא דפריך הגמ' אילימא בחוץ הא תני' ומודה ר"א וכו' כבר כתבו המהרש"א ומהרש"ל דבלא"ה פריך שפיר דהא בחוץ לא נתבטל הגט למפרע ועי' בחי' פנ"י. אמנם לפי האמת גם בחוץ לא ס"ל לר"ע דניתק ופריך שפי' מק"ו ודו"ק. אמנם לפימ"ש לעיל באות ח' דאי לא הוי ס"ל לר"א דבחוץ ניתק האישות ולא יהי' איסור אפי' אם תנשא לאותו פלוני אח"כ (ובירושלמי איתא באמת דר"ע פריך אפי' בחוץ אם תנשא לאותו שנאסר' עליו בחוץ עי"ש) א"כ ל"ק מע"מ נמי דהא אי אפשר בענין שלא תהי' אסור' עליו והוא רוצה לאסר' לזה שלא תנשא לו מחמת שחשוד' בעיניו על זה א"כ ל"ק מע"מ דלמה לן בחשש רחוק כולו האי דתנשא לאחר. ואח"כ דלמא תנשא לו ע"ש שהארכנו וא"כ ל"ק קושי' ר"ע לל"ק מע"מ כיון דבחוץ נמי לא יצאנו ודי כל החששו' והוא רוצה לאסרה מ"מ כמ"ש לעיל וצ"ל דבאמת הני תרי לישנ' דר"ע כהני פליגי דלהך לישנא דפריך מע"מ ס"ל לר"ע דבחוץ יהי' ניתק לגמרי וא"כ היה לנו לאסור בע"מ דהא אם הי' חשוד' בעיניו יש לו תקנה לאוסרה בחוץ ולהך לישנא דפריך מק"ו צריך לומר דס"ל לר"ע דלא אמרי' ניתק וא"כ שפיר איכא ק"ו דאיסור אשת איש יתפשט על כל העולם כיון דלעולם לא יהי' מנתק האיסור אשת איש: (כ) ועפ"ז מתורץ דקדוק נכון דגמ' מתרץ ר"ע שמיע לי' דאיכא דאמר חוץ ואיכא דאמר ע"מ מ"ד חוץ האי פרכא ומ"ד ע"מ האי פרכא ולכאורה קשה כיון דל"ק פריך מע"מ וללישנ' בתרא מחוץ הו"ל מעיקר' מ"ד ע"מ האי פרכא ומ"ד חוץ וכו' ולמה הקדי' חוץ לע"מ כיון דר"ע הקשה מעיקר' מע"מ. אמנם לפימ"ש א"ש דהכי פירושה דגמ' ר"ע שמיע לי' דאיכא דאמר חוץ כלומר דבחוץ אין הדין כמו בע"מ ובחוץ ניתק האישות וא"כ ממילא קשה היה לנו לאסור בע"מ דבע"מ יהי' חששא טפי דלמא תנשא אח"כ לזה כמ"ש הפנ"י דלא תהי' סבור' דאגיד' בי' עדיין כיון שכבר נשאת לאחר ואיכא דאמר ע"מ כלומר דחוץ שוה ממש לע"מ שלעולם אסורה לו ולא ניתק וא"כ אמר שפיר מ"ד חוץ כלומר דחוץ אינו שוה לע"מ א"כ קאי הפרכ' ראשונה דהי' לאסור בע"מ כיון דבע"מ איכא חששא טפי. אמנם להך לישנא לא היה קשה מכח הק"ו כמ"ש דלא דמי איסור אשת איש לגרושה כיון דבאיסור אשת איש ניתק האיסור ומ"ד ע"מ כלומר דבחוץ נמי לא ניתק כמו ע"מ האי פרכא כלומר פרכא השני' דק"ו כיון דאשת איש נמי לא ניתק האיסור א"כ איכא ק"ו מגרושה ודו"ק:
כא בברייתא ומודה ר"א במגרש אשתו וכו' שמותר' לאותו פלוני והקשו בתוס' תימא מהו ומודה למאן מודה הא לחכמים לא שייך כלל הך דינא כיון דלא מהני הגט כלל בחוץ. ונראה דהנה כבר העיר הפנ"י מנ"ל לר"א להתיר בחוץ מקרא דוהיתה לאיש אחר דלמא לא אתי קרא רק בע"מ דלא הוי שיור משא"כ רחוץ לא מהני וצ"ל דר"א ס"ל דלע"מ ל"צ קרא להתיר וע"כ כי אתא קרא להתיר רק בחוץ ועי' במהר"ם ברבי אמנם לכאורה י"ל דטעמיהו דרבנן דס"ל דבחוץ אסור הי' דאי נימא דבחוץ שרי ממילא כי נשאת לאחר תהי' מותרת אח"כ גם לאותו פלוני, וא"כ לא יהי' שום חשש לא חששא דר"ט משום ביטול מצוה יבמי' ולא חששא דר"ע חששא דממזרות והי' ההו"א לאסור בע"מ כמ"ש לעיל דהקפיד' התורה שלא לכתוב גט כזה שיוכל לבא לידי חשש ממזרות כיון דיש לו תקנת' בחוץ וא"כ ע"כ צ"ל דחוץ אסור ולכך מהני בע"מ דכיון דל"ל תקנת' אחרת לאוסרה על פלוני והי' רוצה לאוסר' משום דחשוד' בעיניו כמ"ש לעיל באות ח' ט' ע"ש. וא"כ י"ל דבאמת איכא תרי קראי מקרא דלאחר משמע שיוכל להתירה למי שירצה אע"ג שאינו מתירה לכל וקרא דלאיש משמע לכל איש ואיש ומוקמינ' איסורא בחוץ דהוי שיור והתירה בע"מ דלא הוי שיור ול"ל דלע"מ ל"צ קרא דע"כ אפש"ל דלע"מ ל"צ קרא היינו אי אמרי' חוץ אסור דאז שפיר איכא למימר דבע"מ פשיטא דשרי דלחששא דר"ט ור"נ אין לחוש כיון שהי' חשש רחוק כמ"ש גם הפנ"י דמה"ת אין לחוש לזה אמנם אי ס"ל דבחוץ שרי א"כ ממילא צריך קרא לע"מ להתיר דס"ד לאסור כיון דיש לו תקנה בחוץ וכיון דצרי' קרא לע"מ מנ"ל להתיר בחוץ. וא"כ א"ש דטעמא דרבנן הי' משום דבאמת אי לאו קרא היינו אומרי' דשיור מהני ואתי קרא לאסור בחוץ וממילא מה"ט שרי בע"מ אמנם אי לאו קרא דחוץ אסור היינו באמת אומרי' דבע"מ אסור כיון דאית לי' תקנתא בחוץ. והנה א"כ הייתי יכול לומר דמשו"ה שרי ר"א בתרויהו בחוץ ובע"מ דר"א סבר דאפי' בחוץ נמי נשאר האיסור ולא נתרוקן א"כ ממילא ל"צ קרא לע"מ דמנא תיתי לאסור דל"ל משום ביטול מצות יבמי' דכיון דל"ל תקנתא אחרינא לא חששא התורה לחשש רחוק וא"כ היה אפש"ל דמאן דאסר בחוץ הי' משום דס"ל סברת דנתרוקן וא"כ ממילא היה ההו"א לאסור בע"מ וצריך קרא להתיר בע"מ וממילא אסור בחוץ ומאן דשרי בחוץ ס"ל דאפי' בחוץ נמי לא אמרי' דנתרוקן האישות וא"כ ל"צ קרא להתיר בע"מ ואתי' קרא להתיר בחוץ ולכך אשמעינן הברייתא דמודה ר"א לסברת חכמים דבחוץ נתרוק' האישות ואפ"ה לא קשה א"כ ממילא איכא ס"ד לאסור בע"מ וצריך קרא להתי' בע"מ דהו"א דאסור כיון דיש לו תקנה לאוסר' לפלוני בחוץ וכיון דצריך קרא לע"מ ממילא מנ"ל להתיר בחוץ דר"א ס"ל דאע"ג דנתרוקן האישות בחוץ מ"מ פשיט' דשרי בע"מ נמי דלא חיישי' כלל לפרכ' דר"ט אע"ג דאית לי' תקנה לאוסר' לפלוני בחוץ מ"מ לא חיישי' כלל וא"ש דמודה ר"א דאע"ג דטעמ' דרבנן דאסרי בחוץ הי' משום דס"ל דאי בחוץ שרי היה לאסור בע"מ כמ"ש לעיל והיינו אי אמרי' נתרוקן ושפיר צריך קרא לע"מ קמ"ל דר"א נמי מודה לסברת חכמים דאמרי' נתרוקן וב"ה ס"ל דלא צריך קרא לע"מ: (כב) ואין להקשות לסברתינו דאי חוץ אסור פשיט' דשרי בע"מ דליכא חששא דר"ט ור"ע כיון דל"ל תקנת' אחרת א"כ קשה ורבנן כיון דבאמת אסרי בחוץ א"כ ממילא פשיטא דשרי בע"מ ול"צ קרא לע"מ. וא"כ ממילא נימא דקרא אתי להתיר בחוץ כר"א. ונראה דרבנן ס"ל דבאמת אי לאו קרא לא הוי ידעינן לא לאסור בחוץ ולא להתיר בע"מ. אמנם כיון דאיכא תרי קראי חד לאסור וחד להתיר והנה הנה בכל חדא איכא מעלה וחסרון היינו בחוץ איכא מעלה להתיר אי אמרי' דנתרוקן דליכא חששא דר"ט ור"ע ואיכא חסרון דהוי שיור. ובע"מ איכא מעלה להתיר דלא הוי שיור ואיכא חסרון דהא איכא חששא דר"ט ור"ע והנה א"כ היה הדבר שקול. אמנם כיון דבע"מ ליכא חסרון דחששא דר"ט ור"ע רק אי בחוץ שרי משא"כ אי בחוץ אסור אז ליכא חסרון בע"מ דהא אם אין לו תקנה אחרת לאוסרה על פלוני אין לחוש חששא רחוקה כמ"ש לעיל באורך בס"ד. א"כ וודאי מסתבר לומר דהתיר' אתא לע"מ ואיסור' אתי לחוץ דתי לא נשאר שום חשש בע"מ דשיור ליכ' וחששא דר"ט ור"ע נמי ליכא כיון דל"ל תקנת' בחוץ. אמנם אי נימא אפכא להתיר בחוץ מחמת המעלה דליכ' חששא דר"ט ור"ע מ"מ ישאר החסרון דאיכא שיור' בגט. וממילא א"ש טפי אי מוקמי' התורה בע"מ ואיסור' בחוץ דלא נשאר שום חסרון בע"מ כמ"ש וא"ש קראי. והנה א"כ וודאי הי' אפש"ל דמשו"ה שרי ר"א בחוץ דס"ל דלא אמרי' כלל סברא דנתרוקן וא"כ ממילא תו ליכא חששא בע"מ ול"צ קרא להתיר בע"מ ואתי קרא לחוץ. לכך אשמעי' ומודה ר"א כלומר דמודה לסברת רבנן דבחוץ נתרוקן ואפ"ה לא דריש כרבנן אע"ג דאי נתרוקן האישות בחוץ א"א ממילא איכא הו"א לאסור בע"מ משום חששא דר"ט ור"ע (ועי' בחי' פנ"י שכתב קצת על זה הדרך) מ"מ ר"א לא ס"ל כלל דאתי' קרא לאיסור' וליכא רק חדא קרא להתירה וס"ל דבע"מ ליכ' שום חששא דחששא דר"ט ור"ע אין סברא כלל. אפי' אי אית לי' תקנת' בחוץ דחשש רחוק כזה לא מסתבר כלל וממילא תצטריך קרא להתיר בחוץ. והכל הולך על הדרך שכתבנו לעיל בס"ד דאי יש תקנה לאוסר' לפלוני בחוץ שלא לבא לידי חששא דר"ט ור"ע אז איכא הו"א לאסור בע"מ אמנם אי בחוץ ליכא תקנ' אז אין הו"א לאסור בע"מ לחוש לחשש רחוק ודו"ק היטב כי הוא עמוק בס"ד: