אור ברסלב
תבואות השדה חלק ב שער קניינים › שער ד

תבואות השדה חלק ב· רבי אליעזר חיים דייטש

שער קניינים · שער ד

שער ג

אנא ד' יודע כל תעלומות ומכל נעלם. חניני מתוה"ק להבין דעה בנה והשכל בסוגי' דאין אדם מקנה דשלב"ל. יהי שמך מבורך מהעולם ועד העולם:

אמר הכותב אני טרם אענה לבאר בסוגי' הזו סוגי' גמר' ופירושה במס' קידושין פ"ב ובמס' יבמות צ"ו ובכמה מקומות בש"ס. אפתח אנא פתחא זוטא לנפשאי בסברת הפוסקים כדי אשר יורני מן השמים. ובד' אשום מבטחי שיהי' בעזרי לסדר הדברים בסדר הראוי והנכון בס"ד:

א הלכה רוחת בין הפוסקים דקיי"ל אין אדם מקנה דשלב"ל כן פסק הרמב"ם פכ"ב מהל' מכירה ובש"ע חו"מ סי' ר"ט סעיף ד' וכמעט רוב הפוסקים פסקו כך דכיון דהני תנאי ואמוראי דס"ל אדם מקנה דשלב"ל הביא הגמ' במס' יבמות ובמס' קידושין בשטה. ואין הלכה כשטה זולת דעת רס"י מס' קידושין שם ד"ה כמאן דהל' כראב"י דס"ל אדם מקנה דשלב"ל והנה מקור הפלוגת' היא גבי האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר וכו' עד לאחר שיחלוץ לך יבמך דס"ל לת"ק אינה מקודשת דהוי דשלב"ל ור"מ ס"ל מקודשת ופלוגת' דאמוראי הי' ר"כ ור"ה גבי מוכר פירות דקל לחבירו דס"ל לר"ה משבאו לעולם אין יכול לחזור בו דאדם מקנה דשלב"ל ור"נ ס"ל דיכול לחזור בו דאין אדם מק' דשלב"ל. והנה הגם דמצינו בכמה מקומות אימור דאמר ר"מ כגון פירות דקל דעבידי דאתי אע"ג דר"מ לא איירי בפירות דקל רק כהרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר כבר טרחו התוס' במס' כתיבות כ"ח ע"ב ובמס' ב"ב ע"ט ע"ב להשוותם אהדדי דהך לאחר שאתגייר דמי לפירות דקל ועי' שם בשטמ"ק ויתבאר עוד בס"ד:

ב והנה אע"ג דקיי"ל א"א מדשלב"ל מ"מ מצינו בכמה גווני שמהני אפי' בדשלב"ל לקנות א' היכא שאמר להדי' לכשיבוא לעולם. דמהני כך כ' המרדכי ריש פרק יש נוחלין והובא ברמ"א בחו"מ סי' ר"ט ויש חולקים על זה ע"ש ב' אע"ג דקנין לא מהני בדשלב"ל מ"מ מכח שיעבוד מהני ויכול אדם לשעבד נכסיו אע"פ שאינו עכשיו ברשותו ומקור הדין היא במס' ב"ב קנ"ז שם בעי שמואל כתב לו דאקנה מהו והנה אנן קיי"ל דאקני משתעבד עי' בש"ע חו"מ סי' קי"ב ובקצה"ח שם ס"ק א' האריך קצת בזה והנה במה דבשיעבוד מהני אפי' בדשלב"ל יש בזה כמה טעמים התוס' שם כתבו דשיעבוד אלים מקנין ומהני אפי' בדשלב"ל וכפי שהסבירו האחרוני' סברתם משום דשיעבוד חל על גופו והרי גופו ישנן בעולם. והנה מצינן דשיעבוד אלים מקנין אפי' למאן דס"ל אדם מקנה דשלב"ל דהרי גבי קנין בדשלב"ל. קודם שבא לעולם יכול לחזור בו אפי' לר"מ כדאיתא מס' יבמות צ"ג דר"ה ס"ל הכי והרי ר"ה ס"ל כר"מ משא"כ בשיעבוד דאקנה הביא בש"ע חו"מ סי' קי"ב דאפי' אם רוצה לחזור קודם שקנה הנכסים לא מצינו לחזור ונשתעבדו הנכסים שקנה אח"כ. אמנם מדברי הרשב"ם שם נראה דמדינ' לא אלים שיעבוד מקנין והא דאקני משתעבד הי' רק משום נעילת דלת בפני לוי' ותקנ"ח הי' ולא מדינה. ועי' היטב ריש פרק אע"פ במס' כתובות בתוס' שם במה שהחתן כותב לכלה שלו מאה ליטרי' אע"פ שאין לו שו"פ ובמה נקנה לה ותירצו ג"כ דהא מטעם שגופו נשתעבד בהחיוב ועי' בש"ע אה"ע סי' נ"א. ג' כפי הנראה מדברי הרמ"א חו"מ סי' ר"ט אפי' למאן דס"ל דשיעבוד ג"כ לא מהני בדשלב"ל מ"מ חיוב שמחייב עצמו מהני אפי' בדשלב"ללכ"ע ועדיף טפי לשון חיוב שמחייב עצמו מלשון שיעבוד שמשעבד הנכסים. וז"ל הרמ"א שם ואע"ג דאין אדם יכול להקנות דשלב"ל מ"מ יכול לשעבדו ויש חולקים אבל הו' עצמו יכול להתחייב כמו שנתבאר לעיל סי' ס' סעיף ו' עכ"ל הרמ"א שם הרי להדי' דבלשון חיוב מהני לכ"ע אפי' בדשלב"ל. והנה מי שמתחייב בדשלב"ל לכאורה מצינו ג"כ דאלים טפי מקנין אפי' למאן דס"ל אדם מקנה דשלב"ל דהרי אפי' למאן דס"ל אדם מקנה דשלב"ל היינו דווקא אם בשעה שבא הדבר לעולם הי' קיים עדיין והוי בר הקנאה משא"כ אם כשבאו הנכסים לעולם אינו בר הקנאה לא מהני כדאיתא להדי' מס' ב"ב קנ"ז ע"ב דגמ' משני דאפי' אליבא דר"מ אצטריך יכיר לנכסי' שנפלו לו כשהו' גוסס אלמא דלכ"ע אפי' לר"מ צריך להיות בר הקנאה בשעה כשיבואו הנכסים לעולם. משא"כ בחיוב כגון שמחייב עצמו ליתן כך וכך כמו החתן שנתחייב ליתן לכלה שלו חייב אפי' נתאלמנה עי' היטב בתומי' סי' ס' ס"ק י'. ד' מי שנשבע לקיים המקח בדשלב"ל ג"כ מהני מ"מ כתב שם הרמ"א להדי' דלא מצד שהקנין חל רק שצריכין לכוף אותו לקיים שבועתו ונ"מ שאם מת שאינו בר כפיה אין הקנין כלום. ועי' בשו"ת הריב"ש סי' שכ"ח מענין שבועה בדשלב"ל לענין קנית הבכורה שקנה יעקב מעשו והנה יש עוד גווני טובא דמהני בשדלב"ל רק כעת לא נסדר רק הני ארבעה גווני. דהיינו אם אמר להדי' לכשיבא לעולם ב' שיעבוד בדשלב"ל ובכל הני איכא פלוגת' אי מהני אפי' כה"ג. ג' חיוב בדשלב"ל דהיינו שמחייב עצמו ליתן כל מה שיוצא הדקל אז דבריו קיימי' ד' שבועה או תקיעת כף בדשלב"ל ג"כ מהני רק התם לאו מתורת קנין קאתינ' עליה רק מכח שכופין אותו לקיים השבועה או הת"כ ויבואר כל הני פרטי דינים בס"ד:

ג והנה בטעמ' דאין אדם מקנה דשלב"ל לכאורה היה אפש"ל דכיון דאנן ס"ל משיכ' קונה אפי' למאן דס"ל ד"ת מעות קונות מ"מ הפקיעו חכמים קנין מעות ולכך לא מהני קנין בדשלב"ל דלא אפשר במשיכ':

אמנם אחר העיון קצת ליתא להך טעמי' או דא"כ היה לו לקנות עכ"פ לענין מי שפרע ואנן קיי"ל דאפי' לענין מש"פ לא מהני קנין בדשלב"ל ב' הרי דעת הגה' אשר"י פ' הזהב גבי עובר פרה מבכרת דנקנה בכסף כיון דאי אפשר למשוך וא"כ ה"ה בכל דשלב"ל אמאי לא מהני הקנין כיון דא"א במשיכ' ולכן נ"ל דהטעם דלא מהני קנין דשלב"ל דכיון שהדבר הנקנה עדיין אינו בעולם אמרי' דלא סמכ' דעתיהו לא של הקונ' ולא של המקנה ולא הוי רק כפטומי מילי בעלמא והלכך בכל דבר שהחלות של הענין ההיא לא מצא מקום לחול עכשיו כגון בהרי את מקודש' לי לאחר שאתגייר כיון דעכשיו לא הוי בני קידושא אמרי' דלא הוי רק מילי בעלמא ולא היה בדעתו שיחול כלל הענין ההוא, והיה בזה מקום ליישב שיטת הרמב"ם פ"ז מהלכ' אישות דפסק גבי הרי את מקודשת לי לאחר שיחלוץ לך יבמיך כיון דאנן מספק' לן אי קידושי' תופסי' ביבמה או לא לכך הר"ז מקודש' ולא הוי כדשלב"ל. והנה הה"מ שם כתב בדעת הר"מ דבאמת לא הוי רק ספק קידושי' כמו אילו היה מקדש' עכשיו קודם החליצה. אמנם הכ"מ שם כתב דלהר"מ הוי וודאי קידושי' כשאומר לה הרי את מקודש' לי לאחר שיחלוץ לך יבמיך ועיין במל"מ שם שהתפלא מאוד ע"ז אמנם לפי דברינו א"ש דהא דלא מהני בכל דשלב"ל הי' רק משום דאנן אמרינן דהי' רק כמילי בעלמא ואין כוונתו על חלות איזה ענין. וא"כ היינו דווקא כל שיש מקום לומר שדבריו לא יחילו כלל כגון בלאחר שאתגייר דנוכל לומר דדבריו לא מצאו שום מקום לחול כיון דבמעמד ההוא לא הוי בר קידושין כלל משא"כ בלאחר שיחלוץ לך כיון דעכ"פ מכיון שאמר לה כך הי' אגיד' בי' ומצאו דבריו מקום לחול דלא נהוי כפטומי מילי בעלמא דהא מספיק' עכ"פ לא נפקא וכל שמצא הענין מקום לחול באופן דלא נוכל לומר שהי' מילי בעלמא שפיר מהני אפי' על דשלב"ל ולכך מקודשת גמור' בלאחר שיחלוק דכל דלא הוי כמילי בעלמא מהני אפי' בדשלב"ל ואע"ג דבש"ע א"ע סי' מ' סעיף ו' לא פסק רק דהוי ספק קידושין מ"מ שיטת הרמב"ם יש ליישב בהכי:

ד ועפי"ז יש להבין קצת מה דנראה בכמה מקומות דמקנה לדבר שלב"ל גרע מדשלב"ל והי' במס' גיטין י"ג ע"ב דאפי' לר"מ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל מ"מ לדבר שלב"ל לא מהני עיין מס' ב"ב קמ"א ע"ב גבי המזכה לעובר והטעם הי' כך דר"מ ס"ל כיון דדעת אנשי' הי' שיעמדו בדבריהם וכך הי' דרכו של עולם לכך אמרי' דדעתו באמת לקנות או להקנות. ולא להוציא דבריו לבטלה [ובפרט לר"מ דס"ל חזק' אין אדם מוציא דבריו לבטלה] אמנם כן אם מי שרוצה לקנות כבר היה בעולם ובמעמד אחד עם המקנה שפיר אמרי' דמסתמא רוצה ליקום בהמנית' וגמר ומקני וכמו דמצינו לענין דבר שאינו ברשותו אם טרח המוכר וקנה דניחא לי' דליקום בהימנותי' עי"ש ברמ"א סי' ר"ט סעיף ה'. אמנם אם מי שצריך לקנות הדבר ההוא לא היה עדיין בעולם כלל ל"ש לומר דניחא לי' דליקום בהימנותי' ולכך אפי' לר"מ נמי לא קנה דכה"ג וודאי לא הוי רק פטומי מילי בעלמא ולכך לדבר שלב"ל לכ"ע גרע מדבר שלב"ל ודוק היטב. ויש להביא ראי' דעיקר הטעם בדשלב"ל דל"ק דלא הוי מצד הגריעות' משום שהדבר עדיין אינו בעולם דזהו אינו, מעכב הקנין עכ"פ לכשיבא לעולם רק עיקר הגריעות' הי' משום דאנן אמרי' דלא גמר ומקנה ואינו עושה כן בלב שלם. דהרי שדבר שלב"ל דגרע מדבר שלב"ל ואפ"ה קיי"ל והובא להלכ' בחו"מ סי' ר"י דאע"ג דמזכה לעובר לא קנה מ"מ אם היה העובר בנו קנה וכ' שם בסמ"ע ס"ק ב' וז"ל והטעם דדעת של אדם קרובה אצל בנו וגמר בכל לבו להקניתו עכ"ל אלמא דעיקר הטעם דלא מהני לדשלב"ל הי' רק משים דאמרי' דאין כוונתו להקנות לו באמת רק כפטומי מילי וא"כ היכא דאיכא סבר' דאמר כן בלב שלם אמרי' דמהני הקנין אפי' לדשלב"ל מכ"ש בדבר שלב"ל דוודאי כל היכ' דיש סבר' דבלב שלם אמר כן וגמר ומקני מהני אפי' בדבר שלב"ל לכ"ע:

ה ועפי"ז יש להסביר סבר' התוס' מס' ב"ב קנ"ד גבי הא דאקני מהני דשיעבוד אלים מקנין דהסבר' הי' כך כיון דעיקר הטעם דקנין לא מהני בדשלב"ל הי' רק משום דאנן אמרי' דאינו רוצה להקנות בלב שלם וכל הענין היה רק מילי בעלמא. וא"כ היינו רק כמו בכל הני בהרי את מקודש' לאחר שאתגייר או במוכר פירות דקל דלולא דבריהם והסכמתם לא הי' שום מקום לחלות הענין לכך שפיר נוכל לומר דאעפ"י שהסכימו כך אין זה אלא מילי בעלמא. משא"כ במשעבד לו הנכסי' שיקנה אחר ההלואה כיון דבאמת אפי' אם לא היה מתנה כלל עמו ויש לו נכסי' שקנה אחר ההלואה הלא הי' בדין שיגבה המלוה מן הלוה ואין נ"מ במה שהתנה לו בפירו' שיקנה גם הנכסי' שיקנה אח"כ רק לענין אם ימכור אותם לאחרים שיוכל המלוה לטרוף מהלקוחות. בכה"ג כיון דאין כל הקנין נגמר ע"י תנאי זה מה שמתנה בפירוש דמקצת השיעבוד כלומר לענין שיגבה הנכסי' אלו אם יהיו בני חורי' הרי חל אפי' בלא תנאו כלל בכה"ג שפיר אמרי' דלא אמרי' דלא הוי רק כמילי בעלמא כיון דתנאי זה אינו בא לקיים איזה ענין חדש רק כמו להוסיף על איזה ענין אחר כמו הכא להוסיף ולאלם שיעבודו כה"ג שפי' מהני אפי' בדשלב"ל. וכה"ג מצינו לענין דיני תנאים דכל שהדבר ראוי לקיים מצד עצמותו ואפי' בלי תנאי ג"כ היה ראוי להיות רק לא בעינן כל משפטי תנאי' עיין בשו"ת הרא"ש כלל ל"ה והארכנו בזה בחידושינו לס"ד. וה"נ כל שקצת הענין ההוא יש לו מקום אפי' בלא הקנאתו כלל כמו הכא לענין שיעבוד דאקנה תו לא אמרי' דהוי רק כמילי בעלמא וממילא חל השיעבו' אע"ג דהוי דשלב"ל וא"כ יש להוכיח מזה דכל שיש איז' התחלה עכ"פ לזה הענין אפי' בלא תנאם כלל. תו מהני אפי' אם הי' דשלב"ל דבכה"ג ל"ש לומר דהוי כמילי בעלמא עכ"פ י"ל עיקר הטעם דלא מהני הקנא' בדשלב"ל הי' רק משום דלא גמר ומקנה בלב שלם והלכך בכל גוונא דנראה מתוך הענין שהקנה בלב שלם מהני אפי' לדשלב"ל. ועד"ז יש לפרש קצת בענין קניית הבכרה שקנה יעקב, מעשו אע"ג דהוי דשלב"ל. דהנה במס' קידושין כ"ו ע"א מצינו במוכר שדהו מפני רעתה קנה אפי' בלא נתינ' דמים משום דכיון דרעה הי' בעינן גמר ומקנה. והנה עשו גלה דעתו שאינו חפץ כלל בבכרה דהרי אמר הנה אני הולך למות ולמה זה לי בכורה והוי כמוכר שדהו מפני רעתה וגמר ומקנה ולכך מהני אפי' בדשלב"ל ועיין בקצה"ח סי' רע"ח ס"ק י"ג דגבי מכירת הבכורה מהני מדין סילוק דעשו סלק נפשו מהבכרה וסילוק מהני אפי' מדשלב"ל עיין ברמ"א סי' ר"ט סעי' ח' ודוק היטב:

ו עוד מצינו כה"ג דאפי' היכא דלא הוי קנין מעלי' מ"מ היכא דאיכא למימר דגמר ומקני מהני ואעתיק לך לשון הר"מ פי"א מהלכ' מכירה הלכה ט"ז וז"ל והובא ג"כ בחו"מ סי' ס' חייב עצמו בדבר שאינו קצוב כגון שאמר הרני חייב לזון אותך או לכסות חמש שנים אעפ"י שקנו מידו לא נשתעבד שזהו כמו מתנה ואין כאן דבר ידונו ומצוי שנתנו במתנה ומפני מה הפוסק עם אשתו שיהי' זן את בתו חייב לזונה מפני שפסק בשעת נשואי' והדבר דומ' לדברים הנקני' באמור' עכ"ל והנה הטעם דדבריו הנקני' באמיר' מהני אפי' בלא קנין הי' משום דמיחתני גמרו ומקני אהדדי הרי להדי' דאע"ג דבדבר שאינו קצוב אמרי' דלא מהני הקנין וע"כ דהטעם משום דאין אדם רוצה ליכנס בחיוב כ"כ שלא יהא לדבר קצבה ועיין היטב בתומים סי' ס' ס"ק ה' מ"מ היכא דאיכא למימר דגמר ומקני מהני. והנה מענין דברי' הנקני' באמיר' הובא בש"ע אה"ע סי' נ"א וברמב"ם פכ"ג מהלכות אישות ובהלכ' זכיה ומתנה פ"ו הלכ' י"ז והנה אע"ג דמהני בדברי' הנקני' באמיר' מ"מ כתב שצריך שיהי' הדברים שפוסקים עליהם מצויי' ברשותו שאין אדם מקנה דשלב"ל עי"ש. והנה לכאורה יש לעיי' מ"ט לא אמרי' כמו דמהני סבר' גמר ומקני לענין שנקנה באמיר' גרידא וגם אפי' בדבר שאינו קצוב ה"נ אמאי לא מהני לענין שיועיל הקנין אפי' בדבר שאינו ברשותו,. נראה דיש לחלק דבשלמא כשהדבר ישנו תחת ידו דאז אין הגריעות' בקנין ההוא מחמת דבר הנקנה שהרי ראוי לתפוס בו הקנין רק מה שהי' מעכב אצל זה הענין הי' רק מכח דעת המקנה למעכב או שלא הי' רק אמיר' בעלמא:

או שמסתמא אינו רוצה להכניס עצמו בחיוב לדבר שאין לו קצבה לשיטת הרמב"ם. בכה"ג שפיר אמרי' דכל היכא שהי' בשעת נשואי' ומחמת קרבת נשואין גמר ומקנה בלב שלם וממילא אין לנו מעכב מצד המקנה ושפיר חל הקנין. משא"כ אם מה שרוצה להקנות הי' אינו ברשותו דאז הגריעות' בזה הקנין הי' מצד הדבר הנקנה שאין לו מה להקנות שעדיין לא בא לידו א"כ מה מועיל לנו מה דנימא דמחמת קרבת נשואי' גמר ומקנה דהא כאן הוי הריעות' בזה הקנין לא מצדו רק מכח שאין כאן מה להקנות שאינו ברשותו וא"כ לא מהני מה דגמר ומקנה דאכתי איכא ריעותא מצד הדבר הנקנה זולת היכא שמחייב עצמו בתור' חיוב על גופו ולא בתור' קנין דאז מהני אפי' אין לו עכשיו נכסי' כ"כ חל החיוב על גופו כמ"ש בש"ע חו"מ סי' סעי' ו':

ז והנה על מ"ש הרמב"ם דמחיי' עצמו בדבר קצוב לא מהני הביא הכ"מ להקשות בשם הר"ן במס' קידושין ע"ח ע"ב בסוגי' דיכיר בשם הרמב"ן דא"כ מאי פריך הגמר' לר"מ יכיר למ"ל הא אי בעי ליתן לו במתנה מי לא מצי ליתן לו אפי' בנכסי' שנפלו לאחר מכאן דהא אינו קצוב כמה נכסי' יפלו לו ולא מהני החיוב וכתב הכ"מ לתרץ דהא אפשר לו להודות שחיי' לו אלף אלפים דנרי זהב וע"ז משעבד לו כל נכסיו והוי כמו דבר קצוב. והקש' המל"מ שם דאי כה"ג מהני בלשון שיעבוד אכתי קשה גם לרבנן יכיר למ"ל ליהמני' במגו דאי בעי היה משעבד בממון רב. ועיין בתומי' סי' ס' ס"ק י"א מ"ש בזה. ובקצה"ח שם ס"ק ז' כתב דאע"ג דשיעבוד דאקנה מהני מ"מ הי' רק מדרבנן וא"כ לא יקשה דשפיר אצטריך קרא דמה"ת לא מצי להקנות לו וראיתי בס' נתיבות המשפט שהתפלא על קצה"ח במ"ש דשיעבוד דאקנה הי' רק מדרבנן דאי ס"ל שיעבוד' דאוריי' הלא גם דאקני הי' מה"ת עי"ש בסי' ס' ס"ק י' וס"ק י"ב. ויש לומר דאפי' אי שיעבוד' דאוריי' הי' רק מטעם ערבות דנכסוהי דבר אינש אינון ערבי' בי' והנכסים דאקנה הוי כמו ערב לאחר מתן מעות ולכך אינו משיעבוד מה"ת. אמנם אע"ג דשיעבוד דאקנה לא הוי מה"ת כמ"ש הקצה"ח מ"ע בלשון חיוב שמחייב גופו וודאי הוי מה"ת א"כ קשה אכתי קושי' המל"מ לרבנן נמי אמאי אצטריך יכיר הא מצי לחייב עצמו בתורת חיוב שמחייב עצמו ליתן לו כל הנכסים שיפלו לו אפי' לאחר מיכן דכה"ג מהני. ונ"ל דמ"מ לא מהני רק בנכסי' שיפלו לו כשיהי' בר הקנאה משא"כ בנכסים שיפלו לו כשהי' גוסס לא מהני לגבות מן הנכסים כמו דלא מהני לר"מ בדבר שלב"ל וא"כ י"ל דהא דהגמ' משני התם במס' קידושין ומס' ב"ב קנ"ז ע"ב לא צריכא בנכסים שנפלו לו כשהי' גוסס כוונתו באמת לתרץ לרבנן נמי דלא תקשי הא נאמן מתורת מגו לחייב עצמו על הנכסים שיפלו לאחר מיכן שיתן לו ומשני בנכסים שנפלו כשהו' גוסס דאז אע"ג דמצי לחייב גופו מ"מ אותם הנכסים לא נשתעבדו שיוכל לגבות מהן ועי' היטב בתומי' סי' ס' ס"ק י"א ובנתיבות המשפט שם ס"ק י"א ובשעה"מ פנ"ב מהל' מכירה האריך בזה. ולקמן נדבר עוד מזה בס"ד וכעת לא באתי רק לעורר קצת:

ח אמנם בעיקר קושי' הר"נ על הרמב"ם דמאי פריך לר"מ הא הוי דבר שאינו קצוב ולא מהני החיוב לא זכיתי להבין דהא באמת י"ל דע"כ לא ס"ל להרמב"ם דלא מהני החיוב בדבר שאינו קצוב הי' רק לדידן דקיי"ל דאין אדם מקנה דשלב"ל, א"כ ה"נ אמרי' בדבר שאינו קצוב דלא רצה לחייב עצמו כיון שאין קצבה לדבר אינו רוצה להכניס עצמו בחיוב משא"כ לר"מ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל כמו כן נמי מהני החיוב אפי' בדבר שאינו קצוב ופריך הגמ' שפיר לר"מ הא אי בעי יהיב לי' במתנה כל הנכסים שיפלו לו אע"ג שאינו קצוב. ואולי י"ל דס"ל להרמב"ן שהקשה על הרמב"ם דהא דלר"מ מהני קנין בדשלב"ל הי' רק שיחול הקנין בשעה שיבא לעולם דהא קודם שבא לעולם מצי לחזיר אפי' לר"מ. וא"כ אי נימא דיש סברא שאין מחייב עצמו בדבר שאינו קצוב והתם אי חל עליו החיוב הרי ע"כ לא מצי לחזור כלל דהרי נתחייב מיד ובכה"ג לא מהני אפי' לר"מ:

אמנם זהו דוחק דהא מ"מ כה"ג דמשני הגמ' בנכסי' שנפלו לאחר מוכן שעדיין אינן כלל ברשותו פשיט' דאפי' לר"מ והי' מצי לחזור ומ"מ שפיר חל הקנין והמתנה כל זמן שלא חזר ופריך הגמ' שפיר לר"מ דלר"מ וודאי מהני הקנין אע"ג שאינו קצוב אבל לדידן וודאי לא מהני החיוב בדבר שאינו קצוב כסברת הרמב"ם שוב ראיתי בשעה"מ סוף פכ"ב מה' מכיר' שהרגיש בזה ע"ש ודע שאע"פ שכתבנו באות ו' דלענין להקנות דבר שאינו ברשותו לא מהני מה דגמר ומקנה כיון דהריעות' הי' מצד הדבר הנקנה ולא מצד המקנה. מ"מ אין זה סתירה למ"ש דבדשלב"ל מהני היכא דאיכא סברא דגמר ומקנה אע"ג דלכאורה י"ל דבדשלב"ל נמי איכא ריעות' מכח דבר הנקנה כיון שאין הדבר בעולם דיש לחלק דבדבר שלב"ל נמי אין הריעות' מצד הדבר הנקנה כיון דבכל דשלב"ל מיירי דעביד' דאתי כמו פירות דקל א"כ ליכא ריעותא מצד הדבר הנקנה רק דאנן אמרי' דכיון דעדיין אין הדבר בעולם לא גמר והקנה. וא"ש הלשון דלא קאמר אין קנין בדשלב"ל רק אין אדם מקנה כלומר דאנן אמרי' דמסתמא לא גמר והקנה ולכך שפיר אמרי' דהיכא דיש סברא לומר דגמר והקנה מהני הקנין אפי' בדשלב"ל כמה שנבאר עוד בס"ד:

ט בשיטת המרדכי ריש פרק יש נוחלין שהבאתי לעיל באות ב' דהיכא שאמר להדי' שיקנה לכשיבא לעולם דקנה יש לעיין א"כ בהאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר דנמי הוי כמו שאמר לכשיבא לעולם דהרי אומר להדיא לאחר שאתגייר אמאי לא מהני הקידושין ויש לחלק דוודאי בפירות דקל מה שאומר לכשיבא לעולם הי' יתור לשון דהא קודם שיבא לעולם אין לו מה לקנות ואין כאן דבר שיתפס בו הקנין ולכך ס"ל להמרדכי דמסתמא היה כוונתו בהך לישנא יתרה לאלם הקנין שיהי' מוכח מתוך הלשון דגמר והקנה וכמו דאמרי' מס' ב"ב ס"ג ע"א וע"ב דלישנא יתרא לטפויי קאתי וה"נ אמרי' דגמר והקנה בלב שלם משא"כ בלאחר שאתגייר לא הוי לישנא יתרא כלל דהא דאמר לאחר שאתגייר הי' כוונתו לאפוקי דלא נימא דמעכשיו הי' מקדשה דהא השתא נמי מצי מקדש לה רק שאין הקידושין חלי' כל זמן שלא נתגייר ולכך אומר לאחר שאתגייר לומר דכוונתו שיחילו הקידושי' רק לאחר מכן ולכך שפיר הוי דשלב"ל אע"ג שאמר לאחר שאתגייר וא"ש נמי בהך דרב דאומר שדה זו לכשאקחנה קנויי' לך מעכשיו דהתם נמי לא היה מהני אי לאו דס"ל אדם מקנה דשלב"ל דהתם נמי כוונתו במה שאומר לכשאקחנה שלא יהא הקנין חל מעכשיו דהא יש הקנין על מה להתפס רק שאינו שלו עדיין ולכך אומר לכשאקחנה לגלות בזה כוונתו שרק משעת שתהא קנוי' לו מקנה אותה לחבירו והא דאומר מעכשיו כבר כתבו התוס' והראשונים דהי' רק דאפי' אם יקרע השטר או יאבד שיהי' הקנין חל לאחר שיבא לידו אבל לא להקנות לו מעכשיו דהא מצי לחזור קודם שלקחה כמ"ש התוס' להדי' מס' ב"מ ט"ז ע"א עי"ש וכיון דלא הוי יתיר לשון לכך לא קנה רק למאן דס"ל אדם מקנה דשלב"ל משא"כ בפירות דקל דפשיט' דקודם שבאו הפירות לעולם לא יקנה אותם דאין כאן דבר על מה לחול הקנין וא"כ מה שאמר לכשיבא לעולם הוי כמו לישנא יתרה ואמרי' דהי' כוונתו לאלם הקנין להורות דגמר והקנה ודו"ק. ועי' במרדכי שם שהקשה להך דעה דמהני לכ"ע היכא שאמר לכשיבא לעולם א"כ מאי משני הגמ' מס' ב"ב קכ"ז ע"ב דאצטריך יכיר דלית לי' מגו אי בעי יהי' לי' במתנה בנכסים שנפלו לו לאחר מכן והא גם כה"ג אית לי' מגו לומר שמקנה לו הנכסים שיפלו לו לאחר מכן כשיבאו לעולם. ועי' בשמה"מ פכ"ב מהל' מכירה שהביא כמה קושיות בזה הענין ולקמן נבאר עוד בס"ד:

י עוד נראה לי לחלק בין האומר בקנין לכשיבא לעולם ובין הך דלאחר שאתגייר די"ל דסברת המרדכי דכשאומר לכשיבא לעולם דמהני הי' משום דכיון דבכל קנין אע"ג שאינו מקנה דשלב"ל מ"מ בתורת חיוב שמחייב עצמו מהני. משו"ה אמרי' כל היכא שאמר להדיא לכשיבא לעולם הוי כאילו קבל על עצמו בתורת חיוב שחייב ליתן לו הדבר כשיבא לעולם וממילא נגמר הקנין מיד מכח החיוב שקבל על עצמו והוי כמו שמחייב עצמו דמהני אפי' בדשלב"ל כדאיתא בש"ע חו"מ סי' ס' סעיף ו' משא"כ לענין קידושין מי שמחייב עצמו לקדש איזה אשה אטו אנן אמרי' דמשום דהחיוב חל עליו או לענין קנס וכה"ג דמבואר בש"ע אה"ע סי' נ' דכבר נגמרו הקידושין ע"י שנתחייב לקדש אותה פשיט' דזהו אינו ואין החיוב חל עליו רק שישא אותה לזמן ההוא שנתחייב וא"כ כשאמר לאחר שאתגייר ליכא למימר דמהני הקידושין ולא הוי דשלב"ל כיון דאמר לאחר שאתגייר דהא אפי' במחייב עצמו להדי' אינ' מקודש' משו"ה ולא חלי' הקידושי' וא"כ לא דמי קידושי' לקנין דבשלמא בקנין מכיון שקבל על עצמו להתחייב שיתן הפירות לכשיבאו לעולם כבר נגמר הקנין בשעה ההוא ולכך ס"ל להמרדכי דכל היכא שאמר להדי' לכשיבא לעולם הוי כאילו מחייב עצמו משע' ההוא ליתן לו לכשיבא בעולם משא"כ בקידושין דאפי' אם מקבל על עצמו בלשון חיוב לקדש איזה אשה בזה לא נגמרי' הקידושין עדיין וממילא לא יוסיף תת כח מידי במה שאומר להדי' לאחר שאתגייר דהא אפי' אה היה מקבל על עצמו בלשון חיוב להדי' נמי לא מהני שיחולו הקידושי' משו"ה ודו"ק היטב כי הי' חילוק נכון בס"ד:

יא ובזה א"ש נמי מה דיש עוד לדקדק אמאי לא מהני הקידושין להשיטות דאע"ג דאין אדם מקנה דשלב"ל מ"מ מצי לשעבד דשלב"ל כיון שהשיעבו' חל על גופו ועי' בקצה"ח סי' קי"ב ס"ק א' שהסביר זה בטוב טעם. וא"כ ה"נ בקידושין דכל קידושין הוי כמו שיעבוד שנשתעבד לה לשאר כסות ועונה וכן האשה נשתעבד' לבעלה וא"כ אמאי לא הוי הקידושין כיון דלענין שיעבוד מהני אפי' לדשלב"ל. וכן קשה להשיטות שהביא הרמ"א סי' ר"ט סעיף ח' דאע"ג דאין מקנה דשלב"ל מ"מ אם הוא רוצה לקנות מקנה ג"כ וא"כ ה"נ בכל קידושי' הרי שניהם נשתעבדו זל"ז והוי כמו שרוצה לקנות ומקנה ג"כ ואמאי לא מהני אע"ג דהוי דשלב"ל. אמנם לפימ"ש א"ש דהא דשיעבו' מהני הי' רק דהא קבל על עצמו להתחייב על דבר הזה וכאן גבי קידושין כיון אפי' אם מקבל על עצמו חיוב לקדש אותה לא מהני הקידושי' ולא נגמרי' עדיין וא"כ ממילא גם השיעבו' על גופו לא מהני דכל השיעבוד' הי' רק מכח הקידושי' וכל דלא הוי קידושין ממילא לא חל השיעבו'. דהא בדשלב"ל גופא אם כותב לו שיעבוד' על שדה או נותן לו משכון לא מהני דכיון דגוף הקנין לא מהני לא קנה המשכון כדאית' להדי' בחו"מ סי' ס' סעיף ו' וכמו דאמרי' מנה אין כאן משכון אין כאן עי"ש בסמ"ע ס"ק י"ט רק היכא שמקבל חיוב על עצמו מהני דבזה שמקבל על עצמו להתחייב בדבר הזה כבר נגמר הקנין משא"כ בקידושין דבשום ענין לא מהני שיחולו הקידושין בזה שהתחייב עצמו ולכך לא מהני גם מתורת שיעבוד דכיון דאין כאן קידושין ממילא ליכא שיעבו' ולא דמי לקנין דכל שנתחייב או נשתעבד בזה גופ' נגמר הקנין ודו"ק היטב. הגם דבקידושי' י"ל דבלא"ה לא קשה לומר שיחול עליו השיעבו' דכיון דהי' עדיין נכרי ואינו בר קידושי' לא נכנס גופו בכללהשיעבו' ולא דמי לדשלב"ל דחל השיעבו' דהתם הרי גופו ראוי להשתעבד עכ"פ משא"כ בקידושי' אין הגוף ראוי להשתעבד כלל לזה הענין. מ"מ מ"ש לחלק בין קידושי' לשארי קניינים הי' סבר' נכונה בס"ד ודו"ק:

יב במ"ש לעי' דמאן דס"ל אין אדם מקנה דשלב"ל הי' משום דלא גמר והקנה אע"ג שעשה קנין המועיל דהיינו שלקח מעות דבכה"ג היכא דלא שייך משיכה היה מה"ד לכ"ע שיקנה במעות כדאיתא בהגהו' אשר"י במס' ב"מ בפרק הזהב לענין עובר בהמה מ"מ כיון דהדבר עדיין אינו בעולם אמרי' דלא גמר. והקנה וגם דעת הלוקח או המקבל מתנה אינו סומך עצמו לקנות והוי רק כמו מילי בעלמא. אמנם מאן דס"ל אדם מקנה דשלב"ל הטעם דכיון דאפי' אם לא היה הקנין חל מ"מ אין ראוי לו לחזור כי היכא דליקום בהימנות' כמ"ש התוס' להדי' במס' ב"מ ס"ו ע"ב סוף ד"ה התם זבינו הכא הלואה עי"ש ולכך ס"ל דשפיר סמכה דעת הקונה ג"כ לקנות דכיון דאין ראוי לו לחזור סמך דעתי' שלא יחזור וממילא לא הוי כמילי בעלמא ולכך חל הקנין מן הדין דשפיר סמכה דעתי'. ולא דמי למאי דס"ל לרב מס' ב"מ מ"ט ע"א דברי' אין בהם משום מחוסרי אמנה דהתם מיירי בדברי' בלא קנין אבל הכא בדשלב"ל דמיירי בקנין רק דאנ' נימא כיון שלא בא לעולם לא סמכה דעתי' בזה ס"ל להני דסוברים אדם מקנה דשלב"ל דכיון דאין ראוי לו לחזור ממילא לא הוי כמילי בעלמא ושפיר חל הקנין מה"ד. ובזה א"ש מה דס"ל לר"ה מס' ב"ב קמ"ב ע"ב אע"ג דס"ל אדם מקנה דשלב"ל מ"מ לדשלב"ל לא קנה ולכך המזכה לעובר לא קנה וסבר' ר"נ הפוכ' דדשלב"ל לא קנה ולדשלב"ל אם אמר לכשתלד קנה והוי סבר' ר"ה הפוכה ועי' מס' כתובות דף ע"ב תוס' ד"ה המזכה לעובר דכתבו דסברת ר"נ הפוכה מר"ה ולפימ"ש יש להסביר היטב סבר' ר"ה דבשלמא בדשלב"ל כיון דמי שהי' רוצה לקנות הוי בעולם בשעת הקנין וא"כ ליכא למימר דלא הי' רק מילי בעלמא דהא המקנה ידע בעצמו דעכ"פ ראוי לו ליקום בהימנות' לגבי חבירו וממילא משו"ה אמרי' דמסתמא גמר והקנה דהא ידע בשעת הקנין שעכ"פ לבוז יהי' אם לא יעמוד בדבורו. משא"כ לדשלב"ל שמי שהי' רוצה לקנות לא היה בעולם עדיין בשעת הקנין א"כ בשעה שנתרצה להקנות לא עלה מעולם על דעתו שעכ"פ יצטרך לעמוד בדבורו ליקום בהימנות' דכיון שאותו אינו עדיין בעולם ל"ש שעכ"פ ירצה ליקום בהימנות' וא"כ שפיר אמרי' דבשעת הקנין לא היה מעולם בהסכמ' גמורה ולכך לא מהני בלדבר שלב"ל. משא"כ בדשלב"ל דכיון שהקונה הי' כבר בעולם וידע המקנה בשעת הקנין שעכ"פ לא לכבוד יהי' לו אם יחזור מדבורו וממילא שפיר אמרי' דגמר והקנה וזהו סבר' ר"ה מה שמחלק בין דשלב"ל לדשלב"ל:

יג ובזה א"ש נמי מה דאמר ר"נ אף משבא לעולם יכול לחזור בו כלומר עכ"פ כל זמן שאינו מגלה דעתו להדי' שחוזר לא אמרי' דהקנין לא התחיל כלל. רק דר"נ ס"ל דמ"מ יכול לחזור. ור"ה סליק בחד דרגא דכיון דאפי' למאן דס"ל אין אדם מקנה לא אמרי' דאין התחלה כלל לקנין רק שיכול לחזור בו וממילא אנן אמרי' דלא היה דעתו מעיקרא כלל בשעת הקנין לשוי' נפשי' הדרנא מה שאין כן מדרך האנשי' הנאמני' בדבורם וממילא גמר והקנה ומה נמלצו בזה לשון התוס' מס' יבמות צ"ג ע"א ד"ה ור"נ אמר אף משבאו לעולם וכו' סבר' ר"ה הפוכה מר"נ ויל"ד בזה דקדוק עצום מ"ט לא כתבו התוס' כך מיד על דברי ר"ה ולמה ציינו דבריהם על דברי ר"כ. ואם שהתוס' רצו להביא גם דינ' דר"נ כדי שנדע שסברתם הפוכה היה להם לומר סברת ר"נ הפוכה מר"ה כמו שכתבו במס' כתובות דף ע"ב ד"ה המזכה וז"ל וכן מצינו לר"נ דבהדי' סברתו הפוכה מר"ה. ולמה כתבו כאן על דברי ר"נ דסברת ר"ה הפוכה אמנם לפימ"ש א"ש דכל טעמא דר"ה דס"ל אפכא מדר"נ הי' מכח דברי ר"כ עצמו כלומר מדנקט שיכול לחזור בו אלמא דעכ"פ התחיל הקנין ואין ראוי לו לחזור כמ"ש בשם התוס' במס' ב"מ וא"כ ממילא אנן אמרי' דעוד בשעת שנעשה הקנין גמר והקנה דלא עלה על דעתו לעשות עצמו מהאנשים שאינ' עומדים בדבורם ולכך ס"ל אדם מקנה דשלב"ל משא"כ לדשלב"ל דאז לא עלה כלל על דעתו שיצטרך עכ"פ לעמוד בדבורו כיון שזה שהקנה לו לא היה כלל בעולם וכי ירצה שיהי' נאמן בדבורו נגד מי שלא ראה אותו מעולם ואין לו שום שייכות עמו ושפיר איכא סברא לומר דהוי רק מילי בעלמא ולא גמר והקנה וכיון דעיקר סברת ר"ה הא מכח דברי ר"נ שאמר יכול לחזור בו דאלמא שעכ"פ התחיל הקנין במקצת כל שאינו חוזר ולכך ציינו התוס' דבריהם על דברי ר"נ וכתבו סברת ר"ה הפוכה מר"נ כלומר דמדברי ר"נ עצמו וסברתו הוכיח ר"ה שפיר שיסבור היפוך מר"נ דדשלב"ל מהני ולדשלב"ל לא מהני ודו"ק היטב:

יד וע"פ מ"ש דמשו"ה ס"ל לר"ה דלדשב"ל לא מהני משום דכיון דשם לא שייך לומר דמעיקרא היה עלה על דעתו שיצטרך ליקום בהימנותי' עכ"פ כיון דהקונה אינו בעולם כלל לא יחשב לו לחרפה אם לא יעמוד בדעתו הראשונה וממילא הו"ל פטומי מילי בעלמא יש להסביר בזה סברת התוס' מס' יבמות צ"ג ע"ב ד"ה לאחר שאתגייר שהקשה דהא לאחר שאתגייר הוי לדשלב"ל כלומר דהאשה הי' הניקנית והבעל הו' הקונה וא"כ הו"ל לאחר שאתגייר כמו לדשלב"ל דאפי' לר"מ לא מהני כדאמרי' מס' גיטין י"ג ע"ב. ותירצו דכיון שהגוף בעולם לא הוי כמו לדשלב"ל. וצריך להבין מה היה סברת התוס' בקושייתם דזהו הוי כמו לדשלב"ל. ועפ"י דברינו א"ש דבס"ד הא ס"ל להתוס' דמשו"ה לא מהני בלדשלב"ל דהגריעות' היא מצד דעת הקונה שאינו בר קנין כלל ולכך אפי' מאן דס"ל אדם מקנה דשלב"ל היינו משום דהקונה הי' עכ"פ בר קנין משא"כ לדשלב"ל דהקונה לא הוי בר קנין לא מהני וא"כ הקשו שפיר דהכא גבי נכרי שאינו בתורת קידושי' כלל ג"כ לא הוי בר קנין לענין קידושין וא"כ אמאי מהני לאחר שאתגייר דעכשיו הוי כמי שלא בא לעולם כלל לענין קידושי' והוי לדשלב"ל אמנם בתירוצם העלו דבלדשלב"ל ג"כ אין החסרון מצד הקונה שאינו בר קנין דזהו אינו מעלה ומוריד כלל למאן דס"ל א"מ דשלב"ל רק גבי לדשלב"ל הריעותא בקנין היא מצד המקנה דלא גמר והקנה מעיקרא כלל דהא אין לו ליקום בהימנותי' נגד מאן שלא נשא ונתן עמו כלל. וא"כ ממילא הכא בלאחר שאתגייר כיון שהי' עכ"פ בעולם אע"ג שאינו בר קנין לענין קידושין מ"מ כיון שהי' נושאת ונותנת עמו לענין קידושי' גמרה ומקנית עצמה לו כיון שעכ"פ יהי' לה לבוז אם לא תעמוד בדבורה נגדו וממילא גמרה ומקני' נפשה ושפיר הוי דשב"ל ולא דמי כמו לדשלב"ל ודו"ק היטב:

טו והנה בכאן תירצו התוס' דגם לענין עבידי דאתי אע"ג דשחרור לא הוי עבידו דאתו מ"מ מהני כיון שהגוף בעולם:

והנה ולאחר שאתגייר לא קשה דגירות הוי וודאי עבידי דאתו דאע"ג דאמרי' במס' קידושין ט"ג ע"ב דגירות לא מקרי בידו משום מי יימר דמזדקקי לי' הני תלתא מ"מ עבידי דאתי מקרי אמנם שחרור ודאי לא הוי עבידי דאתי. ובפרט די"ל כיון דקיי"ל המשחרר עבדו עובר בעשה וודאי לא הוי עבידי דאתי וכן כ' בשו"ת הגאון ר' יודא אסאד ח"ב סי' נ"ט ע"ש ולכך תירצו דכל שהגוף בעולם לא בעינן עבידי דאתי אמנם מס' ב"ב ע"ט ע"ב בתוס' שם הביאו בשם הריב"ן דהכא נמי מיירי בעבידי דאתי דווקא כגון בחצי עבד וחצי בן חורין ובלאחר שימות בעליך בגוסס ובחליצה כגון בהני שחולצ' ולא מתיבמת עי"ש. אלמא ס"ל לריב"ן דאע"ג דלענין שלא יהי' לדשלב"ל ע"כ מוכרח הסבר' דכל היכ' דהגוף בעולם לא הוי כמו לדשלב"ל מ"מ לענין עבידי דאתי לא מהני מה שהגוף בעולם שיהי' משו"ה כמו עבידי דאתי ולכך מוקי לה בגוונ' אחרינ' דהיינו בחצי עבד וחב"ח. ובמותר דקדוש לאחר מיתה אע"ג דמיתה לא הוי עבידי דאתי תירצו שם במס' ב"ב כיון דגוף המותר הוי כמו עבידי דאתי שפיר חל ההקדש אע"ג דמיתה לא הוי עבידי דאתי אמנם כאן תירצו דמיירי דגם המיתה עבידי דאתו כגון בחולה וזקנה. ומוכח מכאן דאפי' אם הא דעבידי דאתי הי' רק מיעוט' כמו הכא בחולה שרוב חולי' לחיי' מ"מ כל שאינו במציאות רחוק טפי או בזקן דהא נמי יש לו חזקת חייב רק כל שהי' במציאות קצת נמי עבידי דאתי מקרי והנה המהרש"א ד"ה לאחר שאתגייר הקשה למה לא פריך הגמר' במס' גיטין גבי הקנה לנולדי' הא אפי' אי לדשלב"ל מהני כמו בדשלב"ל מ"מ לא מהני התם דהא בדשלב"ל נמי בעינ' שיהי' עכ"פ קצת בא לעולם כמו עבידי דאתי והתם גבי נולדי' לא הוי בא לעולם כלל ולע"ד לא קשה דוודאי במקנה לנולדים על איש ידוע כמו במזכה לעובר למאן דס"ל דהוי כלא בא לעולם כלל כמ"ש הסמ"ע סי' ר"ט ס"ק ט' לפי שאינו בעי' ולא דמי לפירות שחנטו או באומר לחבירו אם ילדה אשתך נקבה הר"ז מקודש' לי זהו וודאי הוי כמי שלא בא לעולם כלל ולא מהני בשום אופן. משא"כ בהקנה לנולדי' במס' גיטין י"ג ע"ב דשם מיירי דהוי כאומר משתעבדנ' לכל דאתי מחמתך אפי' לנולדי' התם וודאי אי לאו דהו"ל לדשלב"ל וודאי היה מהני דאע"ג שאינו עדיין בעולם כלל מ"מ עבידי דאתי מקרי דהא ידעינן עפ"י טבע העולם שיולדו עוד כמה וכמה אנשים בעולם ולכך לא פריך הגמר' רק מכח דהוי לדשלב"ל ואי לאו דהוי לדשלב"ל וודאי היה מהני דסתם נולדים פשיטא דעבידי דאתי מקרי וזהו פשוט לע"ד ובעיקר הסבר' אי היכ' שהגוף בעולם נמי בעינן עבידי דאתי דווק' כסבר' הריב"ן בתוס' מס' ב"ב ע"ט ע"ב ד"ה אימור או כמו דאמרינן הכא בתוס' מס' יבמות דכל שהגוף בעולם מהני אפי' לא עבידי דאתי נבאר בסוגי' הגמר' במס' קידושין לקמן בדברינו באות י"ז בס"ד:

טז בהאומר לחבירו אם ילדה אשתך נקבה הר"ז מקודשת פסק הר"מ פ"ז מהלכ' אישות דבהוכר העובר מקודש' ועיין שם בלח"מ שהקשה על הר"מ ממה דפסק פכ"ב מהלכ' מכיר' דמזכה לעובר לא קנה ולפימ"ש לעיל יש לתרץ דבאמת בהוכר עוברה אין כאן חסרון מצד הדבר הנקנה כיון דכבר הוכר העובר והוי כמו פירות שחנטו עיין בחו"מ סי' ר"ט סעיף ד' ברמ"א רק מ"מ כיון שמי שרוצה לקנות אינו בעולם כלל לא בהסכמת גמורה גמר והקנה לו דהא לא יהי' לו לבוז אם לא יעמוד בדבורו והוי רק מילי בעלמא וא"כ ה"ד במזכה לעובר. משא"כ הכא לענין קידושי' כל מה שהי' נושא ונותן הי' עם אביה של הבת וזכותו שזכתה לו תורה בבתו הי' מוסר לו ועיקר בעל דברים שלו הו' האב ל"ש לומר דאינו עושה כן בהסכמ' גמור' דהמקנה והקונה שניהם כאן לפנינו וגמר והקנה. ואע"ג דמזכה לעובר נמי ע"י אחר הי' מזכה לו והתם נמי עומד לפנינו המקנה והקונה. לא דמי כלל דהתם מי שרוצה לזכות לו אינו רק כמו שליח של הקונה משא"כ הכא בקידושי' האב הי' המקנה ממש שהי' מקנה לו הזכות שזכתה לו תורה בבתו ויש להעמיס סברא זו בדברי הב"ש סי' ע' ס"ק י"ב ובחלקת מחוקק ס"ק י"ד שכ' שם וז"ל אע"ג דקיי"ל המזכה לעובר לא קנה שאני קידושי' דהאב בעולם והוא זוכ' בכסף קידושי' עכ"ל ודוק. והנה לפי"ז אפש"ל דלשיטת הר"מ באמת אם אמר לו מה שתלד פרתי מכור לך מהני ג"כ בהוכר עובר' דהתם נמי המקנה והקונה שניהם בעולם וגמר והקנה והמחבר בחו"מ סי' ר"ט שפסק דאפי' כה"ג נמי לא מהני היינו דאיהו לא נחית לסברא הנ"ל רק באה"ע לענין קידושין משום חומרא דאשה איש הביא דעת הר"מ דבהוכר עובר' מקודשת. אמנם לדברי הר"מ אפשר ס"ל מדינא מקודשת דהא דצריך לקדש' קידושין אחרים לא כתב רק בלשון. ויראה לי עיין פ"ז מהלכות אישות ובאמת פכ"ב מהלכות מכירה לא כתב הר"מ דלא מהני במה שתלד פרתי מכור לך דבאמת ס"ל מהני כמו באם האב מקבל כסף קידושין עבור בתו כשהי' עוברה רק במזכה לעובר משו"ה לא קנה משום דכיון שהקונה עדיין אינו בעולם כלל מעיקר' לא גמר והקנה. והא ראי' דבבנו כיון דאיכא סברא לומר דגמר והקנה פסק באמת שם הר"מ דקנה אפי' במזכה לעובר ודו"ק היטב:

חלק שני נבאר בס"ד סוגי' הגמר' במס' קידושין ס"ב ע"א (יז) במתני' הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר וכו' לאחר שיחלוץ לך יבמיך אינו מקודשת והטעם משום דאין אדם מקנה דשלב"ל אמנם בגמר' הבי' הברייתא דר"מ פליג בכל הני דמתני' וס"ל דמקודש' דס"ל אדם מקנה דשלב"ל. והנה כבר הבאתי לעיל באות ט"ו סברא הריב"ן בתוס' מס' קידושין ע"ט ע"ב דכלל הני נמי מיירי בעבידי דאתי ולכך מהני לר"מ ולאחר שאשתחרר מיירי בחצי עבד וחב"ח עי"ש ולאחר שימות בעליך מיירי בגוסס. אמנם הר' אליעזר ס"ל דכיון דהגוף בעולם לא בעינ' עבידי דאתי. ונראה דסברת פלוגתתם תלי' בהא דהנה הטעם דאין אדם מקנה דשלב"ל י"ל על שתי דרכים הדרך האחד הי' דהריעותא הי' מצד דבר הנקנה שאינו בעולם. ולא מצי להתפס בו קנין כיון שאינו בעולם. הדרך השני הי' דמצד דבר הנקנה אין כאן ריעות' שלא לחול עליו הקנין דהא אין אנו דנין שיחול רק לאחר שיבא לעולם והריעות' הי' רק משום דכיון שהי' עדיין לא בא לעולם אמרי' דהמקנה לי' גמר והקנה ויש לדייק הלשון מדלא קאמר אין אדם קונה דשלב"ל רק אין אדם מקנה כלומר דדעתו לא סמכ' להקנות. וא"כ י"ל כך דוודאי אי אמרי' דהריעות' בדשלב"ל הי' מצד דבר הנקנה א"כ הכא גבי קידושין לא אהני לן מידי מה שהגוף בעולם כיון שעכ"פ לענין שיחולו הקידושין אינה כלל בתורת קידושין א"כ אכתי איכא ריעות' לדבר הנקנה ולא חלי' הקידושין אפי' למאן דס"ל אדם מקנה דשלב"ל כיון שעכ"פ צריך להיות עבידי דאתי לכ"ע וכל דלא הוי עבידי דאתי לא נסתלקה הריעות' מהדבר הנקנה היינו מה שאנו דנין כאן לענין חלות הקידושין ולכך אינו חל. משא"כ אי אמרינן דהריעות' הי' מצד שהמקנה לא גמר והקנה א"כ בשלמא בפירו' דקל אי לא הוי עבידי דאתי לא היה מהני הקנין לכ"ע דהתם אין להקנין שייכות בגופו כלל וא"כ מאי מהני לן שהמקנה הי' בעולם. ולכך אי לא הוי עבידי דאתי לא היה מהני הקנין כלל. משא"כ הכא לענין קידושין. הקנין הי' מה שיתפס על גופו כמו בלאחר שאשתחרר. ולכך אמרי' שפיר כסבר' הר' אליעזר דכיון שהגוף בעולם הוי כמו עבידי דאתי דהא כיון דכל הריעות' בדשלב"ל הי' רק מכח המקנה והכא מי שתלוי בו הקנין ישנו עכ"פ בעולם אע"ג דמסקינן בגמר' מעיקרא בהמה והשתא דעת אחרת. מ"מ משו"ה לא ישתנה דעתו ורצונו לכך יש מקום להתפס הקנין אע"ג דהשחרור לא הוי עביד דאתי מ"מ אם נשתחרר שפי' חלי' הקידושין כיון שאותו גוף שהקנין נתפס עליו כנר הי' בעולם. רק אי אמרי' דעיקר הריעות' בדשלב"ל הי' מצד דבר הנקנה שפי' אמרי' כסבר' הריב"ן דלא מהני מה שהגוף בעולם כיון שעכ"פ לענין הקנין אין כאן שום דבר שיחול הקנין דמעיקרא בהמה והשת' דעת אחרת. וזהו שלא כדברי המקנה בסוגי' בד"ה מתקיף לה ראב"מ שכ' דכיון דמעיקר' בהמ' וכו' ל"ש כלל לומר דע"י מה שהגוף בעולם הוי כעבידי דאתי. ולפי דברי' זה אינו דכיון דאמרינן דאין ריעות' כלל מכח דבר הנקנה רק מכח המקנה שאינו גומר ומקנה א"כ ממילא כאן שהגוף של המקנה והדבר שיתפס עליו הקנין הוי בעולם שפיר מצא הקנין מקום לחול כשיהי' בעולם ולא בעי' עבידי דאתי. ולא דמי לפירות דקל דלא היה מהני אי לא הוי עבידי דאתי דהתם הגוף מה שיתפס עליו הקנין ג"כ אינו בעולם ואמרי' דלא גמר והקנה משא"כ הכא הרי הגוף שרוצה להתפס עליו הקנין הוי בעולם דהיינו גופו וגופה שפי' הוי כמו עבידי דאתי ואע"ג דמעיקר' בהמה וכו' מ"מ דעתו ורצונו לא ישתנה משו"ה לאחר השחרור מקודם השחרור וא"ש סבר' הר' אליעזר בתוס' שם דכה"ג לא בעינן עבידי דאתי ודוק:

יח והנה לפי מה שביארנו סברת הריב"ן דמשו"ה לא מהני אע"ג שהגוף בעולם היכא דלא עבידי דאתי כגון בלאחר שימות בעליך דבעינן דווקא שהי' חולה או גוסס הי' משום דהריעותא בדשלב"ל הא מצד דבר הנקנה שאינו בעולם וא"כ כיון דלענין חלות הקידושין אין כאן שום מקום לחול עדיין לכך בעינן שיהי' חולה או גוסס שיהי' גם על הדבר הנקנה כבר איזה מקום להמציא שיבא לידי חלות הקידושין אח"כ אפי' למאן דס"ל אדם מקנה דשלב"ל. יש לפרש בזה דברי הירושלמי בסוגיא דלאחר שהביא דברי שמואל דס"ל דיש ספק אי קידושין תופסין ביבמה לשוק אר' יוסי בר' בון מתני' בלאחר שיחלוק לך יבמך אבל בלאחר שימות יבמך הר"ז מקודשת ודברי הירושלמי אינן מובנים מה חילוק יש בין לאחר שיחלוק או לאחר שימות ועי' בירושלמי בשירי קרבן ועי' כאן בחידושי המקנה. ולפימ"ש א"ש די"ל דע"כ לא אמרי' לדידן אין אדם מקנה דשלב"ל אפי' בעבידי דאתי היינו דווקא אם קודם שבא לעולם לא התחיל הקנין עדיין אפי' במקצת משא"כ אם אפי' קודם שבא לעולם כבר התחיל הקנין במקצת עכ"פ א"כ אף לדידן כל היכא דעבידי דאתי חל הקנין לגמרי כיון שכל הריעותא הי' רק מצד הדבר הנקנה שאין מקום להתפס עליו הקנין וא"כ בגוונא שכבר אפי' קודם שבא לעולם נמי כבר התחיל הקנין במקצת א"כ בעבידי דאתי מהני שיחול לגמרי וא"כ לשמואל דס"ל דיש ספק אי קידושי' תופסי' ביבמה א"כ וודאי הא דקתני במתני' לאחר שיחלוץ לך יבמך צריך לדחוק דלא הוי לגמרי כאינך דלא הוי אפי' ספק קידושי' רק הכא ספק קידושין עכ"פ הוי. והנה להירושלמי היה קשה לו למה לא נקט לאחר שימות יבמך כמו לאחר שימות בעליך ולכך מתרץ דהנה במתני' דלאחר שימות בעליך דס"ל לת"ק דאינ' מקודשת היינו ע"כ בעבידי דאתי כגון בגוסס דאל"ה לא הוי פליג עלה ר"מ בברייתא לומר דמקודשת דהא בעינן עבידי דאתי ולכך לא רצה לנקוט במתני' גבי יבמה לאחר שימות יבמך דאז יהי' דומי' דלאחר שימות בעליך דהיינו בגוסס. וכה"ג ביבמה אפי' לדידן הי' מקודש' וודאי דכיון אפי' קודם מיתת יבם נמי כבר הי' מקודשת בספק וכבר התחיל קצת הקנין. ואין כאן ריעותא כ"כ מצד דבר הנקנה כיון דגם עכשיו כבר מצאו הקידושין מקום לחול מספק עכ"פ. וא"כ בלאחר שימות יבמך וכגוונא דלאחר שימות בעליך דהיינו בגוסס דהוי עבידי דאתי וודאי היה מקודשת אפי' למאן דס"ל אין אדם מקנה דשלב"ל ולכך לא נקט אינ' מקודשת רק באחר שיחלוץ לך יבמך וזה לא הוי עבידי דאתי דהירושלמי לא מוקי לה בהני שחולצ' ולא מתיבמת. ולכך קתני אינ' מקודשת כלומר דלא הוי קידושי וודאי רק ספק כמו בכל, קידושי יבמה לשוק. דחליצה לא הוי עבידי דאתי משא"כ אי הוי נקט לאחר שימות יבמך והוי דומיא דלאחר שימות בעליך דהיינו בגוסס אז הוי הדין אפי' לדידן מקודשת גמורה כיון שכבר התחיל הקנין כהדבר הנקנה ואגיד' בי' והוי ספק קידושין מהשתא א"כ כל היכא דעבידי דאתי מהני בכה"ג שיחול הקנין לגמרי ולא נפלאת הי' הסברא לומר כך דכל היכא שכבר התחיל הקנין עכ"פ דמהני אפי' בדשלב"ל דהרי אפי' כהקנה דשלב"ל עם דשב"ל יש דעות הפוסקים דמהני עי' ברמ"א סי' ר"ט סעיף ד' מכ"ש אם בדשלב"ל עצמו כבר התחיל הקנין במקצת וודאי י"ל דמהני לכ"ע בעבידי דאתי עכ"פ כנ"ל לפרש דברי הירושלמי ועד"ז נמי יש מקום לתרץ דברי הר"מ פ"ז מהל' אישות דס"ל לאחר שיחלוץ הוי וודאי קידושין היינו כיון דאיהו ס"ל המקנה דשלב"ל עם דשב"ל קנה כך כתבו המפורשים בשיטת הר"מ וא"כ ממילא נמי אם כבר חל מקצת קנין על הדשלב"ל קודם שבא לעולם מהני לגמרי אחר שבא לעולם רק הירושלמי ס"ל דאפי' כה"ג לא מהני רק היכא דעבידי דאתי ועי' מ"ש לעיל אות ג' תירוץ אחר בדברי הרמב"ם ודו"ק. ועי' בנו"ב מד"ת וא"ע סוף סי' נ"ד מ"ש בדברי ירושלמי:

יט ועד"ז היה מקום להסביר מ"ש הרמב"ן בחי' לסוגי' לחלק בהא דלכשאקחך קנוי' לך הרי עצמך מעכשיו דמעכשיו מהני שלא יוכל שוב לחזור וכ' דהא, דמעכשיו מהני שלא יוכל לחזור היינו דווקא בדבר שאינו ברשותו. משא"כ בדשלב"ל לא מהני מעכשיו לענין שלא יוכל לחזור קודם שבא לעולם ואגב אציע השיטות בהא דמעכשיו דעת התוס' מס' ב"מ ט"ז ע"א ד"ה קנוי' לך להדי' דאפי' במעכשיו יכול לחזור קודם שבא לרשותו ודעת הרשב"א בסוגיא דאפי' בפירות דקל שהי' דשלב"ל נמי מהני מעכשיו שלא יוכל לחזור אפי' קודם שבא לעולם. והא דס"ל לר"ה דיכול לחזור קודם שב"ל מס' יבמות צ"ג ע"א היינו דווקא בלא אמר מעכשיו ודעת הרמב"ן הי' לחלק דבדבר שאינו ברשותו מהני מעכשיו שלא יוכל לחזור אפי' קודם שבא לרשותו ובדשלב"ל לא מהני מעכשיו מידי. ויש לפרש פלוגתת הרמב"ן והרשב"א כך דהרשב"א ס"ל דבכל דשלב"ל ליכא ריעותא רק מצד שהמקנה אינו גומר ומקנה כיון שלא בא לעולם עדיין וא"כ כל היכא שמדייק בלישני' ואומר מעכשיו אמרי' דגמר והקנה וכמו דמצינו לענין אסמכתא דאמרי' דבמעכשיו מהני דגמר והקנה כמבואר בחו"מ סי' ר"ז סעיף י"ד ועי' שו"ת הריב"ש סי' שמ"א. ואע"ג דלדידן דס"ל אא"מ דשלב"ל לא מהני אפי' במעכשיו היינו רק משום דס"ל דאיכא ריעות' נמי מצד דבר הנקנה שאינו בעולם אמנם לר"מ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל רק קודם שבא לעולם יוכל לחזור שפי' אמרי' דכל היכא דאמר מעכשיו הוי כאילו הותנה להדי' שלא יוכל לחזור גם קודם שיבא לעולם אמנם שיטת הרמב"ן הי' דבכל דשלב"ל איכא ריעות' בין מצד דבר הנקנה ובין מצד המקנה וא"כ בשלמא בדבר שאינו ברשותו דליכא כ"כ ריעותא מצד דבר הנקנה שהרי הי' בעולם עכ"פ ורק מצד המקנה שאינו בר הכי להקנות כ"ז שלא בא הדבר לרשותו שפיר אמרי' דמעכשיו מהני שלא יוכל לחזור כלל אפי' קודם שבא לרשותו משא"כ בדשלב"ל דאיכא ג"כ ריעות' מצד הדבר הנקנה שאינו בעולם א"כ מאי מהני לן מעכשיו ע"י אמיר' מעכשיו לא יסתלק רק הריעות' מצד המקנה משא"כ במה שאומר מעכשיו לא יסתלק עכ"פ הריעות' מה שהי' לענין דבר הנקנה שאין כאן לפנינו ולכך אפי' אמר מעכשיו ג"כ יוכל לחזור קודם שבא לעולם בדשלב"ל דהא עכ"פ איכא ריעות' מצד הדבר הנקנה שאינו בעולם כלל משא"כ בדבר שאינו ברשותו ליכא ריעותא רק מצד המקנה ולכך שפיר מהני מעכשיו לומר שגמר והקנה כשיבא לרשותו ולא מצי לחזור מזה הקנין אפי' קודם שבא לרשותו. ועי' בשעה"מ פכ"ב מהל' מכירה שהביא בשם ספר בני אהרן לשיטת הראשונים הרמב"ן והרשב"א וריטב"א דכל שאמר מעכשיו מהני למאן דס"ל אדם מקנה דשלב"ל שלא יוכל לחזור אפי' קודם שבא לעולם (ולהרמב"ן קודם שבא לרשותו) א"כ לדידן נמי דס"ל אא"מ דשלב"ל מ"מ אם אמר מעכשיו מהני עכ"פ לדידן נמי שלא יוכל לחזור לאחר שיבא לעולם או לרשותו. והשעה"מ תפס עליו דא"כ מנ"ל דר' ס"ל אדם מקנה דשלב"ל מקרא דלא תסגיר דלמא מיירי הקרא באמת שקנה אותו וכתב לו קודם הקנין לכשאקחך קנוי לך מעכשיו ולא חזר קודם שבא לרשותו דמהני לי' שפי' כיון שלא חזר קודם שבא לרשותו ואמ"ל מעכשיו משא"כ כשחוזר באמת קודם שבא לעולם או שלא כ' לו מעכשיו לא חל השחרור וא"כ מנ"ל דר' ס"ל אדם מקנה דשלב"ל. ועי"ש עוד שהאריך להביא ראיות דלמאן דס"ל אא"מ דשלב"ל לא מהני מעכשיו ג"כ מידי אפי' לענין שלא יוכל לחזור אחר שיבא לעולם או לרשותו ולקמן בסוגי' נבאר עוד בהא דמעכשיו בין לר"מ בין לדידן בס"ד עי' לקמן בדברינו מאות כ"ו ואילך ובאות ל"א מש"ש:

כ בגמ' אמ"ל כל שבידו לאו מחוסר מעשה הי' וכתב רש"י כי האי שבידו לתלוש ולהפריש מיד. נ"ל דלכאורה יל"ד מ"ט לא מיבעי' לי' רק באומר פירות ערוגה זו וכו' יהי' תרומה לכשיתלשו ולא קמיבעי' אם אמר שיהי' תרומה לאחר שיתמרח דלכתחלה אסור להפריש אפי' מן התלוש נמי קודם שיתמרח עי' תוס' ד"ה אין תורמין ונ"ל עפ"י מה שכתבו קצת המפורשים דבמחוסר ג' מלאכות אע"ג שהי' בידו הוי דשלב"ל עי' בס' בית יהודא וא"כ אם אמר לאחר שיתמרח ס"ל לרב אסי דוודאי הוי כדשלב"ל כיון דמחוסר ג' מלאכות קציר' ודיש' וזור' לרוח. אמנם ר"י השיב לו כל שבידו כלומר אפי' מחוסר ג' מלאכות נמי הוי כדבר שב"ל כיון דמ"מ הי' בידו. והי' קשה לרש"י מ"מ מ"ט הוי כדשב"ל דהא אכתי מחוסרי' ג' מלאכות כמ"ש ולכך מתרץ רש"י דוודאי אי לא הי' מהני קודם גמר ג' מלאכות דהיינו קודם מירוח בוודאי אי אמר לאחר שיתמרח הוי כדשלב"ל. אמנם הכא כיון דבדיעבד תרומתו תרומה לאחר תלישה מיד וז"ש רש"י שבידו לתלוש ולהפריש מיד לכך אפי' אמר לאחר שיתמרח נמי מהני אע"ג דמחוסר ג' מלאכות. ולכך שפיר השיב לו כל שבידו כלומר אפי' אם אמר לאחר שיתמרח נמי כיון דבדיעבד יכול להפריש מיד לאחר תלישה:

כא ראיתי בס' המקנה שהקשה מאי קמיבעי' לי' באומר לכשיתלשו לשיטת המרדכי ריש פ' יש נוחלין דלכ"ע כל שאמר לכשיבא לעולם מהני א"כ מה קמיבעי' באמר לכשיתלשו. אמנם לפימ"ש לעיל אות י"א דהא דמהני כשאמר לכשיבא לעולם דהטעם דהו"ל כאילו מתחייב עצמו ומשעבד עצמו בכך שיתן לכשיבא לעולם. וא"כ הכא גבי תרומה דלא שייך שום חיוב על גופו דאטו איהו נתחייב ליתן תרומה דתרומה אינ' רק חובת הכרי ול"ש שום חיוב על גופו ובכה"ג לא מהני אפי' אם אומר להדי' כשיבא לעולם ושפיר מיבעיא לי' באומר שכשיתלשו ודו"ק. ועי' היטב לעיל אות י"א מ"ש בס"ד. מלאחר שאתגייר ובס' המקנה הקשה מלאחר שאתגייר ג"כ עי' בחידושיו בתוס' ד"ה ואמר ר' חנינא ולפימ"ש א"ש הכל בס"ד:

כב בגמ' מי יימר דמזדקקי לי' הני תלת' וראיתי להמקנה שמדקדק מאי קאמר הני תלתא ונ"ל דהנה לכאורה יל"ד הא גירות הוא מצוי כדאמרי' מס' יבמות ע"ז ע"ב קבל מלין אותו מיד מ"ט שהוי' מצוה לא משהינן וא"כ מהי תיתי לומר שירצו להזדקק לו. אמנם יש ליישב עפ"י מה דאמרי' מס' יבמות כ"ד ע"ב דמי שנתגייר לשום אישות אין מקבלין אותו. ואע"ג דקיי"ל הלכה כדברי האומר כולם גרים ועי' ברש"י מס' יבמות מ"ה ע"ב ד"ה כדרב אסי מ"מ לכתחלה אין לקבל אותם. רק דמ"מ הא אפשר שילכו למקום שלא ידעו שכוונתם להתגייר לשום אישות רק דא"כ יהי' גרות בטעות כיון שהטעו הב"ד וז"ש מי יימר דמזדקקו לי' הני תלת' כלומר אותם הב"ד שנתגייר בפניהם לא היו מזדקקים לו ולא יהי' גר רק אם יזדמן ב"ד שירצו לגייר אותו אפי' לשום אישות ושפיר איכא מי יימר. עוד יש ליישב דהנה בס' עצמות יוסף כתב לקמן גבי גט דאמרי' דבידו לגרשה אע"ג דצריך סופר וב' עדים ולא אמרי' מי יימר דמזדקקו לי' משום דבשכר ימצא הרבה. אמנם גבי ב"ד ליכא לומר דיזדמן לו בשכר דהב"ד אין להם ליטול שכר וז"ש כיון שצריך ג' והו"ל ב"ד מי יימר דמזדקקי לי' הני תלת' כלומר הני שהם ב"ד איכא מי יימר דמזדקקי לי' כיון שב"ד אין נוטלין שכר ודו"ק: עוד י"ל באופן אחר דהנה לכאורה יש לחקור במקדש לאחר שאתגייר כיון דקידושין עכשיו אינ' חלי' א"כ הוי כמקדש בלא עדים דהא אינה יודעי' מהגירות. ולא דמי למקדש על תנאי דעלמא דהתם הרי הי' עכשיו ג"כ בר קידושין עכ"פ משא"כ הכא ואע"ג דאח"כ יהי' עדים על הגירות מ"מ כיון שאותם עדי קידושין לא ראו הגירות הו"ל דבר ולא חצי דבר. ועי' בס' המקנה שכ' ג"כ כה"ג מדבר ולא חצי דבר רק מ"מ הא אפשר שאותם העדי קידושין עצמ' יהיו מהב"ד שיתגייר בפניהם רק בכה"ג שפיר איכא מי יימר דמי יימר שאותם העדים עצמם יהיו מהב"ד וז"ש מי יימר דמזדקקו לי' הני תלתא כלומר שאותם העדים עצמם ירצו להיות מהב"ד וכיון דלא סגי' להכי שיהיו קידושין גמורים אם לא בהני עדים עצמ' ולא סגי' בב"ד דעלמא שפיר איכא מי יימר ודו"ק:

כג בתוס' ד"ה ניהו דבידו לגרש' כתבו ה"ה דהו"מ לתרץ גם גבי שפחתו ניהו דבידו לשחרר' בידו לקדשה ועי' בחי' פנ"י שכתב דהכא חלי' הקידושין והשחרור בבת אחת והרי עכשיו הי' רוצה עכ"פ בקידושין ול"ש לומר דאין בידו לקדשה. משא"כ גבי הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשך דעכ"פ בשעת גירושין יצתה שעת אחת עכ"פ לרשותה דאלא"ה לא הוי גירושין שפיר אמרי' דאין בידו לקדשה ועי' בס' בית יהודא שכ' דגבי שפחה יוכל לשחרר' על תנאי שתרצה להתקדש משא"כ גבי גירושין לא יוכל לגרש ע"ת שתרצה להתקדש לו דא"כ לאו כריתות הי' דעדיין אגיד' בי' ועי' במקנה שהאריך בזה במ"ש התוס' דה"ה גבי שפחה מצי לתרץ הכי. ועי' ראשונים הריטב"א והרשב"א שכתבו דגבי גר לא מצי לתרץ מעיקרא בהמה וכו' דנכרי יש לו יחס ועי' בתוס' רי"ד שכ' דגבי נכרי מצינו לתרץ דמעיקרא בהמה כמו גבי שפחה רק לפי"ז לא הוי כלל הגוף בעולם לפימ"ש התוס' מס' יבמות צ"ג ע"ב דהכא משו"ה לא בעינן עבידי דאתי כיון שהגוף בעולם ולשיטת תוס' רי"ד לא הוי הגוף בעולם כלל כיון דאמרי' דמעיקרא הוי בהמה ועי' במקנה ועי' במ"ש לעיל באות י"ז ודו"ק. ובהך איבעי' דר' אושעי' בנתן שתי פרוטות לאשה באחת התקדשי לי עכשיו ובאחת לאחר שאגרשך דס"ל להר"מ דהוי וודאי קידושין עי' פ' ז' מהל' אישות הלכה י"ד. אמנם הכ"מ שם כתב מדנקט הרמב"ם וז"ל וכשיגרש אותה תהי' מקודשת עד שיגרש אותה פעם שני' מן קידושי פרוט' שניה עכ"ל דדעת הר"מ דלא הוי רק ספק קידושין ובאמת קצת מוכח הכי לשון הר"מ. וצריך להבין לראשונים הר"נ והרשב"א דס"ל בדעת הרמב"ם דהוי קידושי וודאי למה האריך כ"כ בלישני' לומר דצריכה ממנו גט. ונ"ל דהנה כבר כתבנו לעיל בשם הפנ"י דאפי' אם מקדש אותה על אחר גירושי' מ"מ יצתה שעת אחת לרשותה. והנה נחזי אנן האיך הדין אם מקדש אותה בפרוטה שתהי' מקודשת לו אפי' אם יגרשנה הרבה פעמים ונראה מסברא דלא מהני דאע"ג דבפרוטה אחת תוכל להתקדש על כל ימי חייה מ"מ כיון שבשעת גירושין כבר יצתה לרשותה לא מהני הקידושין הראשונים רק על גירושין פעם אחת וז"ש הר"מ תהי' מקודשת עד שיגרש אותה פעם שני' מקידושי פרוטה שני' כלומר אבל שיהני הקידושי פרוטה שני' שתהי' מקודש' לו אפי' לאחר שתתגרש ממנו כמ"פ לא מהני כמ"ש דבשעת גירושין עכ"פ יצאה מרשותו. וזה כוונת הר"מ לומר דעכ"פ אם מגרשה שנית לא מהני הקידושי פרוטה שני' אפי' אם הי' אומר לה שיחולו הקידושין אפי' אם יגרשנה כמ"פ. אבל על פעם אחת וודאי מהני קידושי פרוטה שניה אפי' לקידושי וודאי כמ"ש הה"מ שם דאי בעי' אפשט' לה מסוגי' מס' כתובות נ"ט ע"א ממה דאמרי' שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תקדש דקדשה כיון שעכשיו בידו להקדישה ועי' במהרי"ט בחי' למס' קידושין על הרי"ף שהאריך בזה ודו"ק. ואפשר כיון דהכא נמי בגמ' באיבעי' דר' הושעי' לא אמרי' טעמא רק להך צד דלהני הקידושין כי היכא דתפסו בה קידושי השתא תפסי בה נמי לאחר מכן ולהך צד דלא להני הקידושין לא אתמר בגמ' שום טעם לכך ראה הרמב"ם לפסוק כהך צד דמתני הקידושין משום כי היכא דתפסי בה השתא תפסי נמי לאחר מכן ודמי קצת לדר' יוחנן דמה שבידו לא הוי כדשלב"ל ה"כ כיון דבידו לקדשה עכשיו לגמרי שהרי הי' מרוצה בכך מהני נמי לאחר מכן. וגבי גט כה"ג על לאחר שיקדש אותה עי' מס' יבמות תוס' ד"ה ולאשה בעלמא דף נ"ב ע"ב והתם הטעם כיון שאין בידו לגרש עכשיו ומ"מ כתבו התוס' שם דלמ"ד אדם מקנה דשלב"ל מהני מ"מ הכא גבי קידושין דהוי כמו בידו מהני אפי' למאן דס"ל אא"מ דשלב"ל ואין להאריך יותר:

כד נ"ל להוכיח דאע"ג דקיי"ל דכל מה שבידו לא הוי כדשלב"ל מהך דהכא פירו' ערוג' זו מחוברי' יהיו תרומ' וכו' לכשיתלשו מ"מ ע"כ לא אמרי' דמהני מה שיהי' בידו כמו דשב"ל רק אם אין אנו צריכים שיהי' חל מעכשיו קודם שבא לעולם משא"כ אם אנו צריכים שיחול מעכשיו ועכשיו לא בא לעולם עדיין. לא מהני אע"ג שהי' בידו. ומנא אמינ' לה דבמס' יבמות נ"ב ע"ב אמרי' שם דבכותב גט לארוסתו ולכשאכנסנה אגרשנה מהני משום דבידו לגרש' עכשיו:

אמנם לאשה דעלמא לא מהני וליבמתו אי מהני הגט קודם שנתיבמה הי' איבעי' דלא אפשטה ועיין בתוס' שם ד"ה ולאשה דמשום דשלב"ל קאתינ' עלה ולכאורה קשה אמאי לא פשטינ' לה מהך דהכא דתני' כוותי' דר"י דמה שבידו לא הוי כמחוס' מעש' והתם נמי גבי יבמתו הרי בידו לקדשה אפי' בע"כ וא"כ אמאי לא מהני הגט שכתב לה קודם שנתיבמ'. א"וו דצריך לחלק כמ"ש דגבי תרומ' כיון שאינו רוצה שיחול רק לאחר שיבא לידי חיוב תרומ' דהיינו לכשיתלש וודאי מהני כיון שבידו לתלוש משא"כ התם גבי גט דבעינן שיהי' הגט נכתב מיד בשעת כתוב' לשם גירושי' והיבמ' בההוא שעת' לאו בת גירושי' הי' אע"ג שבידו להביאה לכלל הזה שייבם אותה מ"מ בשעת כתובה לאו בת גירושי' הי' לא מהני לן מה שהי' בידו ושפיר מקרי דשלב"ל אע"ג שהי' בידו ודוק:

כה בגמ' הבי' הך דר' חנינא על הברית' האומר לחבירו אם ילדה אשתך נקבה מקודשת לי לא אמר כלום ואר"ח עלה ל"ש אלא שאין אשתו מעוברת אבל אשתו מעוברת דבריו קיימי' ופרש"י דר' חנינא מוקי לברית' כר"א בן יעקב ואפ"ה באין אשתו מעוברת לא אמר כלום אבל לת"ק אפי' במעוברת ג"כ אינ' מקודשת וכן פירשו התוס' ג"כ זולת הרמב"ם לפסק פ"ז מהלכות אישות דבהוכר עובר' מקודשת וכתבו המפורשים דהר"מ ס"ל דמה דמסקינן בגמר' כמאן כשהוכר עוברה ודברי הכל קאי ארבנן וראב"י כלומר דאפי' לרבנן מהני כשהוכר עוברה ועיין בחי' מהרי"ט על הרי"ף ובחי' פנ"י האריך בזה לענין פירות אחר שחנטו ולענין הוכר עוברה. והנה התוס' ד"ה וא"ר חנינא הקשו מנ"ל לר"ח דאיירי כשאין אשתו מעוברת וראב"י הי' דלמא מיירי אפי' כשאשתו מעוברת דאינ' מקודש' ורבנן הי' והנה בדברי רש"י י"ל דרצה לתרץ קושי' התוס' ולכך מסיים בד"ה כמאן וז"ל וכראב"י קיי"ל וכו' דכוונתו דמשו"ה מוקי ר"ח להברית' כראב"י משום דהכי ס"ל ורוצה לאוקמי הברית' כהלכתא אמנם אי גרסי' דר"ח קאי על הברית' כמ"ש בפנים דתני' ולא כמ"ש על הגליו' דתנן כלומר דקאי על מתני' יש לתרץ קושי' התוס' באופן אחר דהנה עוד יל"ד שנוי לשון ממתני' לברית' דבמתני' קתני בהך דאם ילדה אשתך נקבה אינ' מקודשת ובבריית' קתני לא אמר כלום. ונ"ל דהנה כבר כתבנו דמאן דס"ל אא"מ דשלב"ל הי' משום דס"ל כיון שעדיין לא בא לעולם לא סמכ' אדעתי' ואינו גומר הענין בהסכמ' חזקה. אמנם מאן דס"ל אדם מקנה דשלב"ל ס"ל ע"כ דאמרי' מסתמ' דעתו היה לקיים הדבר אמנם נ"ל היכ' דמתוך הענין עצמו נראה שלא היה בדעתו לקיים הדבר ושלא היה רק כפטומי מילי בעלמא וודאי לכ"ע ס"ל אא"מ דשלב"ל. ובזה יש להבין מיט ס"ל בגמר' דאפי' למאן דס"ל אדם מקנה דשלב"ל דמ"מ בעינ' שיהי' קצת בא לעולם כמו בלאחר שאתגייר שהגוף עכ"פ בעולם או גבי פירו' דקל עבידי דאתי ומ"ט לא מהני אפי' לא בא לעולם כלל וכן לראב"י גבי תרומה לכשיביאו שליש דבעינן עכ"פ או שחת או אגם לרבה ולר' יוסף לכל חד כדאית לי' ולא מהני לא בא לעולם כלל. אמנם לפי"ז א"ש דהנה התוס' מס' קידושין מ"ט ע"ב ד"ה דברים שבלב כתבו דאפי' אי אמרי' דברים שבלב אינו דברים מ"מ היכא דאנן סהדי הוי דברים והארכנו בזה במקום אחר בס"ד וא"כ ה"נ אע"ג דמאן דס"ל דמהני אפי' בדשלב"ל היינו דווקא היכא שאין מוכח מתוך הענין עצמו שאין הסכמתו עדיין גמורה וחזק' משא"כ בדשלב"ל כלל כמו באשת חבירו שאינו מעובר' והוא רוצה לקדש בתה בוודאי מתוך הענין עצמו ניכר שהי' רק מילי בעלמא ומי זהו אשר יכניס עצמו לדבר שאין לו שום התחלה עדיין בלב שלם ובהסכמ' חזק' ולכך כל כה"ג שלא בא לעולם כלל ס"ל לכ"ע דלא מהני בדשלב"ל ודוק. וא"כ א"ש דבמתני' קאי על הא דקתני בריש' לאחר שאתגייר ואינך כלהו דלא מהני אע"ג שלדבר ההוא ישנו כבר קצת התחלה דהיינו או שהגוף בעולם או דעבידי דאתו לדעת הריב"ן מס' ב"ב שהבאתי לעיין מ"מ ס"ל דלא מהני בדשלב"ל לכך קתני סתם דאינ' מקודשת משום דס"ל אא"מ דשלב"ל אבל בבריית' קאי באמת למאן דס"ל אדם מקנה דשלב"ל ואפ"ה לא מהני באין אשתו מעוברת כמ"ש משום דכל שלא בא לעולם כלל עדיין ואין כאן שום התחלה לזה הדבר הרי מתוך הענין עצמו מוכח שהי' רק במילי בעלמ' ואין כוונתו בלב שלם לזה הענין. ולכך אמר בברייתא לא אמר כלום כלומר דכה"ג שאומר אם ילדה אשתך נקבה וכו' ואין אשתו מעוברת הרי לא אמר כלום כלומר דאמיר' כזו לא נחשב לכלום והוי מילי בעלמ' כיון שאין להענין ההוא שום התחלה עדיין. והך לא אמר כלום מ"ש בבריית' הוא כמו נתינ' טעם אמאי אינ' מקודשת כמ"ש וא"כ שפיר הוכיח ר"ח כיון דבבריית' נקט ל"א כלום דרק כה"ג שמוכח מתוך הענין עצמו שהי' רק מילי בעלמ' לא מהני וע"ז קאמר שפיר דהיינו רק באין אשתו מעוברת דכה"ג שפיר וודאי מוכח דלא הוי רק מילי בעלמא וכה"ג לא מהני אפי' לראב"י בדשלב"ל ושפיר הוכיח ר"ח מלישנ' דבריית' דאמר ל"א כלום דקאי אפי' לראב"י וע"כ דמיירי רק באין אשתו מעוברת ומתורץ שפיר קושי' התוס' בס"ד ודוק:

כו בגמ' לא תסגיר עבד אל אדוניו וכו' אמר רנב"י דכתב לי' לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו והנה כבר הבאתי לעיל באות י"ט דעת הראשונ' בזה לענין מה מהני מעכשיו דע"כ אי אפשר לומר שהשחרור חל מעכשיו כיון שעדיין אינו ברשותו ועיין בחי' ריטב"א במס' גיטין מ"ו ע"א. והנה דעת הר"י בתוס' דמעכשיו מהני לענין אם נקרע השטר או נאבד דג"כ קנוי לי' משא"כ לענין חזר' שלא יוכל לחזור קודם שקנה אותו לא אמרי' ודעת הרמב"ן והריטב"א ורשב"א שאינו יכול לחזור כיון שאמר מעכשיו. והנה הפנ"י כתב דמשו"ה לא יוכל לחזור היכ' שאמר מעכשיו דבמה שא"ל מעכשיו הוי כאילו התחיי' עצמו בתורה חיוב רק דמ"מ מוכח דס"ל אדם מקנה דשלב"ל כיון שא"כ שטר שחרור אחר. אחר שקנה אותו. ועי"ש שהניח בצ"ע שיטת התוס' מ"ט לא מהני מעכשיו לענין חזר' ולענין שאם נקרע השטר או נאבד דמהני השחרור מהני מעכשיו. ובחי' רשב"א תמה על הרמב"ן מ"ט לא מהני מעכשיו לענין אם נקרע השטר. ולענין שלא יוכל לחזור מהני מעכשיו והנה עפ"י סבר' הפנ"י יש ליישב שיטת הרמב"ן דבשלמא שלא יוכל לחזור שפיר אמרינן כיון שאמר מעכשיו הוי כאילו התחיי' עצמו על דבר הזה ולכך לא יוכל לחזור משא"כ לענין אם נקרע השטר כיון דמ"מ לא מצי השחרור לחול למפרע א"כ במאי ישתחרר אם נקרע השטר ומה מהני אמירתו מעכשיו כיון שמ"מ בשע' שיחול השחרור אין כאן במה להשתחרר. משא"כ היכ' שהשטר קיים ורוצה לחזור שפיר אמרי' דכיון שאמר מעכשיו הרי הי' כאילו נתחייב עצמו שלא יחזור. אמנם סברת התוס' וודאי צ"ע מ"ט לענין אם נקרע השטר מהני מ"ש מעכשיו ולענין חזרה לא מהני דיכול לחזור אעפ"י שאמר מעכשיו כמו שהניח הפנ"י בצ"ע:

כז ונ"ל דהנה בסוגי' הזו מחולקי' הר"מ והרב האי גאון בספר המקח הובא בחי' הרשב"א דדעת הר"מ פ"ז מהלכות אישות בהוכר עוברה מקודש' ובמזכה לעובר אפי' לכשתלד לא קנה לשיטת הרמב"ם פכ"ב מהלכו' מכירה ודעת הרב האי גאון אפכא דבאומר אם ילדה אשתך נקבה אינ' מקודש' אפי' בהוכר עובר' ובמזכה לעובר קנה לכשתלד וכ' הרשב"א וז"ל ונראה דס"ל דא"א מקנה דשלב"ל ואפי' לכשיבא לעולם דגוף דבר הנקנה בעינ' שיהי' ממש בעולם אבל כשגוף הדבר הנקנה הי' בעולם אע"ג שהקונה אינו ממש בעולם כעובר שהוכר ולא בא לעולם לגמרי ומחוסר מעש' שאינו בידו אפ"ה אם אמר לכשיבא לעולם קנה כר"נ עכ"ל דוק היטב בלשונו והנה יש ללמוד מדבריו אלו דשיטת הרמב"ם הי' שהעיקר שהקונה והמקנה יהיו בעולם ולכך מהני בהוכר עובר' לענין קידושין שהקונה דהיינו הבעל והמקנה שהו' האב הרי הן בעולם עכ"פ רק מ"מ בעינ' הוכר עוברה עכ"פ כמ"ש לעיל באות כ"ה דעכ"פ שלא יהי' מוכח מתוך הענין עצמו שאינ' רק פטומי מילי בעלמ'. משא"כ במזכה לעובר שהקונה אינ' בעולם אמרי' דגם המקנה לא גמר והקנה ועיין מ"ש לעיל באות ט"ז ושיטת רב האי גאון הי' דבעינן רק שיהי' הדבר הנקנה בעולם דהכל תלוי בדבר הנקנה שיהי' במה להתפס הקנין: (כח) ועפי"ז יש ליישב שיטת הרמב"ם פ"ה מהלכו' תרומות הלכה ט' שפסק דלא מהני התרומה רק באומר לכשיתלשו כיון שבידו לתולשן משא"כ באומר לכשיביאו שליש דלא מהני אע"ג שכבר הגיעו לכלל שחת. והקשה הכ"מ שם דהא כאן בשקלא וטרי' דרבה ור' יוסף נראה דכשהגיע לכלל שחת הוי כהוכר עוברה וא"כ הר"מ דס"ל דבהיכר עובר' מקודש' אמאי לא מהני אפי' קודם שיביאו שליש. אמנם לפי מ"ש דלהר"מ תלוי הכל שיהי' הקונה בעולם וכמה שהסברנו דכל שאין הקונה בעולם. גם המקנה לא גמר והקנה א"ש דהכא גבי תרומה לא דמי לשאר קנינים דבשאר קניני' משכחת לה שאע"ג שהדבר הנקנה אינ' בעולם מ"מ הקונה והמקנה הרי הם בעולם. משא"כ לענין תרומ' כל שלא הביא שליח אינ' בחיו' תרומה וא"כ אין התרומה על מה לחול וא"כ גם הקונה אינו בעולם מקרי דכיון שלא חל חוב' תרומה אין כאן גם כח הקונה משא"כ בשאר דברי' הנקני' שהמקנה נושא ונותן עם הקונה שפי' שייך לומר דכיון שהקונה בעולם וגם להדבר הנקנה יש כבר קצת התחלה גמר ומקנה לי' או כמ"ש לעיל שאין ראוי לו לחזור עכ"פ וסמכ' דעתי' שפיר משא"כ גבי תרומה כל שלא בא לכלל חיוב תרומה דהיינו קודם הבאת שליש א"כ איזה קונה יש כאן בעולם ולכך ס"ל להר"מ דלא מהני רק במחוסרי' תליש' דהו"ל כאילו נגמרו כבר כיון שבידו לתולש' רק לראב"י דס"ל אדם מקנה דשלב"ל מהני בכל ענין אפי' קודם הבאת שליש רק שיהי' לו קצת התחלה עכ"פ דכל שלא בא לעולם כלל. הרי הענין מוכח מתוך עצמו שאין הסכמתו בלב שלם כמ"ש לעיל באות כ"ה בס"ד ודוק היטב ועיין בקצה"ח סי' ר"ט ס"ק ב': (כט) ומעתה נפתח לנו שערי בינה מ"ש התוס' במס' יבמות צ"ג ע"ב וכן במס' כתובו' נ"ח ע"ב דראב"י ס"ל אדם מקנה דשלב"ל אפי' לא בא לעולם כלל ומר"מ לא מוכח הכי רק כיון דר"מ סבר לי' כראב"י במקצת מסתמ' סבר לי' כוותי' אפי' לענין הקדש מעשה ידיה שג"כ לא בא לעולם כלל. והנה דברי התוס' קשי' להולמן דהאיך מוכח מדברי ראב"י דמהני אפי' בדשלב"ל כלל דהרי הכא בעינ' עכ"פ שחת או אגם. והוי בא לעולם קצת. אמנם לפימ"ש א"ש דוודאי שחת או אגם בעינן שיהי' עכ"פ קצת התחלה שלא יהי' מוכח מתוך הענין בעצמו שהי' רק כמילי בעלמא רק מ"מ לא דמי לקידושין לאחר שאתגייר או לאחר שאשתחרר דהתם הקונה והמקנה עכ"פ הם בעולם רק שיש כאן חסרון מצד הדבר הנקנה דהיינו הגירות או השחרור וזהו לא הוי ריעות' כ"כ לשיטת התוס' ועכ"פ כל ששניהם בעולם דהיינו הקונה והמקנה אמרי' שפיר דסמכ' דעתיהו שיחולו הקידושין לאחר הגירות או השחרור משא"כ גבי תרומ' כיון שלא באו לידי חיוב תרומה דהיינו שאין כאן הדבר הנקנה א"כ ממילא איכא ריעות' גם מצד הקונה שאין כאן לפנינו כמ"ש דגבי תרומה כל שהדבר הנקנה אין כאן גם הקונה אינו כאן כיון שלא בא לכלל חיוב תרומה ושפיר דמי להקדיש מעשה ידי אשתו קודם שבאו לעולם דהתם ג"כ איכא קצת התחלה להדבר דהיינו שהידים הם בעולם מ"מ הדבר הנקנה אינו בעולם וגם הקונה אינו בעולם דכיון שאין כאן דבר להתפס עלי ההקדש. רק לראב"י מהני כיון שעכ"פ יש לדבר קצת התחלה דהיינו שהידים הם בעולם. העולה מדברינו אלו דקצת התחלה בעינן עכ"פ שכ"ע ומשו"ה גם לראב"י בעינ' עכ"פ שיהי' שחת או הוכר עובר' שלא יהי' מוכח מתוך הענין עצמו שהם פטומי מילי בעלמ' רק לענין אי בעינ' שיהי' דווק' הדבר הנקנה בעולם או שתלוי בקונה ומקנה מחולקים הר"ש עם רב האי גאון כמ"ש רק למאן דס"ל אדם מקנה דשלב"ל מהני אע"ג שאין הקונה ולא הדבר הנקנה בעולם כמו גבי תרומה קודם שהגיע לכלל חיוב תרומה דאז גם הדבר הנקנה גם הקונה אינו בעולם ולזה שפיר כתבו התוס' דראב"י ס"ל אדם מקנה אפי' דשלב"ל כלל כלומר שאין הקונה וגם הדבר הנקנה אינו בעולם. משא"כ בלאחר שאשתחרר שהקונה הרי הו' בעולם רק הדבר הנקנה אינו בעולם כלומר הגירות והשחרור ודוק:

ל ומעתה נבא לביאור דברי התוס' בס"ד מ"ט מהני מעכשיו אם נקרע השטר ולענין שלא יוכל לחזור לא מהני מעכשיו. דהנה נחזי אנן גבי עבד איזה ריעות' יש כאן לא מצד הקונה שהרי הוא רוצה לקנות עצמו והו' כאן בעולם וגם לא מצד דבר הנקנה שהרי הדבר הנקנה הוא העבד. ואין כאן חסרון רק מצד המקנה שהרי המקנה דהיינו האדון שכותב לו שטר שחרור לכשאקחך הוי כמי שאינו בעולם כיון שאינו עדיין ברשותו וא"כ א"ש סברת התוס' דוודאי אם נקרע השטר מהני כיון שאמ"ל מעכשיו דהא במה שנקרע השטר ליכא חסרון רק לענין הקונה כלומר שאין לו במה לקנות כיון שנקרע השטר. מ"מ בשעה שהשטר היה קיים כבר היה הקונה בעולם ונסתלקה הריעות' מצד הקונה וא"כ שפיר אמרי' כיון שאמ"ל מעכשיו הרי הדבר קיים משעת כתיבה השטר כיון שהקונה הי' בעולם וקריעת השטר לא הוי ריעותא רק מצד הקונה משא"כ אם המקנה רוצה לחזור קודם שבא לרשותו א"כ איכא ריעות' מצד המקנה שחוזר וגם בשעת כתיבת השטר היה עיקר הריעותא מצד המקנה שהי' כמי שלא היה בעולם. וא"כ לא מהני לן מעכשיו מידי לענין שלא יוכל לחזור דהרי עיקר הריעותא אשר היה בעיכוב השחרור שלא יחול מיד היה מצד המקנה. ואותו הריעות' עדיין לא נסתלק' כיון שחוזר קודם שבא העבד לרשותו ושפיר מצי לחזור. משא"כ אם נקרע השטר והוא אינו חוזר דהיינו שהאדון עדיין עומד בדעתו שיהי' משוחרר לכשיבא לרשותו וא"כ ליכא ריעותא רק מצד הקונה כלומר מה שאין השטר לפנינו לזה שפיר אמרי' כיון שהסב' מה שהיה מעכב השחרור שלא יחול מיד בשעת כתיבת השטר לא היה מצד הקונה רק מצד המקנה והריעותא מצד המקנה נסתלק מיד כשיבא לרשותו א"כ אף שאין השטר עכשיו ביד העבד מהני על למפרע דכיון שאמר מעכשיו הרי נשלם השחרור לגמרי מצד הקונה והריעותא מצד המקנה נסתלק מיד כשיבא העבד לרשותו ולכך מהני לי' מעכשיו שפיר שחל השחרור אע"ג שנקרע השטר משא"כ כשחל בו קודם לבא לרשותו לא מהני לא מעכשיו דכל שחוזר בו הרי לא נסתלק עדיין הריעות' מצד המקנה קודם שבא העבד לרשותו וכיון שכל סבת עיכוב השחרור היה מצד המקנה א"כ שפיר מהני חזרתו:

משא"כ קריעת השטר אינו ריעותא רק מצד הקונה שצריך להיות שטר שחרור בידו:

וכיון שבשע' שנתן לו השטר שחרור לא היה ריעות' מצד הקונה א"כ שפיר מהני' לי' מעכשיו אע"ג שנקרע השטר כיון שבשעת כתיבת השטר כשהי' בידו לא היה ריעות' מצד הקונה שהרי היה לפנינו רק מצד המקנה ומכיון שבא לרשותו ולא חזר קודם שבא העבד לרשותו הרי נסתלק' הריעות' לגמרי גם מצד המקנה ולכך לא אכפת לן במה שנקרע השטר כיון שלא חזר בו המקנה קודם שבא לרשותו וריעות' מצד הקונה ליכא ודו"ק היטב כי היא סבר' עמוקה בס"ד בדברי התוס':

לא כבר הבאתי לעיל באות י"ט מ"ש השעה"מ לשיטת הרב בני אהרן שהעלה לשיטת הראשונים דלרבי היכא שאמר מעכשיו דמהני שלא יוכל לחזור קודם שבא לרשותו א"כ לדידן נמי אע"ג דס"ל אא"מ דשלב"ל מ"מ אם אמר מעכשיו מהני עכ"פ שלא יוכל לחזור לאחר שבא לרשותו והקשה השעה"מ פכ"ב מהל' מכירה א"כ מנ"ל דרבי ס"ל אדם מקנה דשלב"ל דלמא מיירי שלא חזר קודם שבא לרשותו וכ' שם וז"ל ומי גלה להם כל זה דר' מיירי שחזר בו כדי שנאמר דכר"מ ס"ל. ונ"ל דהנה העצמות יוסף הקשה אמאי לא הביא אביי מדברי ר' דס"ל א"מ דשלב"ל ממה דאיתא להדי' בלאחר שאתגייר ר' יהוד' הנשי' אומר מקודשת ור' היינו ר"י הנשי' ותירץ דטעמא דרבי הי' להוכיח מקרא דלא תסגיר דאדם מקנה דשלב"ל וא"כ הא דאמר ר"י הנשי' מקודשת הי' ג"כ מקרא דלא תסגיר וא"כ ממילא לא קשה על אביי מנ"ל לומר דר' ס"ל כר"מ דלמא מיירי בשלא חזר בו דמהני לכ"ע במעכשיו שלא יוכל לחזור אח"כ כשבא לרשותו דאביי עכ"פ שפיר הוכיח דר' כר"מ ס"ל מברייתא דקתני דר"י הנשיא ס"ל כר"מ אמנם אכתי קשה על ר' גופו כיון דלאו מסברא ס"ל אדם מקנה דשלב"ל רק מקרא דלא תסגור דלמא קרא גופה מיירי במעכשיו ולא חזר קודם שבא לרשותו ולכך אמר קרא לא תסגיר. ונראה לתרץ דרש"י ד"ה בלוקח כ' וז"ל דאי נשחררו ובא להשתעבד בו לא קרי לי' קרא עבד עכ"ל וא"כ לא קשה דליכא לאוקמי' קרא שלא חזר בו עד אחר שבא לרשותו דהרי מיד מכיון שבא לרשותו וקנה אותו הרי העבד זכה בעצמו והי' כבר משוחרר וא"כ מאי קאמר קרא לא תסגיר עבד דהא בשעה שהוא רוצה לחזור הרי אינו כבר עבד וע"כ דמיירי שרוצה לחזור קודם שבא עדיין לרשותו דאז שפיר קרי לי' עבד שאינו משוחרר עדיין כיון שלא קנה אותו עוד ועדיין הי' עבד וע"ז שפיר קאמר הקרא לא תסגיר עבד כלומר שלא יוכל לחזור בו מכיון שכתב לי' לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו. אע"ג שבשע' שרוצה לחזור הי' עדיין עבד מ"מ אמר קרא לא תסגיר משום דהשחרור מהני גם קודם הקנין לענין שלא יוכל לחזור ושפיר מוכח מקרא דאפי' כשהי' עבד הזהיר' התורה לא תסגיר ומוכח דאדם מקנה דשלב"ל מקרא ודו"ק: (לב) בשו"ת הריב"ש סי' שכ"ח כתב לענין מכירת בכורה ליעקב דקודם מתן תורה יוכל להקנות אפי' דשלב"ל ולא כתב שום טעם על זה. ונ"ל עפ"י מ"ש לעיל דעיקר הסברא דאא"מ דשלב"ל הי' משום דלא גמר ומקנה אע"ג שעשה קנין ככל דיני הקנא' מ"מ כיון שהדבר אינו בעולם עדיין לא סמכ' דעתי' להקנות. והנה מה דקיי"ל אסמכתא לא קני' הי' ג"כ ע"ז הדרך דאמרי' דלא סמכא אדעתי' והנה פ"ד מהל' חמץ ומצה פסק הראב"ד דבעכו"ם, ס"ל אסמכתא קנין ועי' במג"א סי' תמ"ב ס"ק ב' וסי' תמ"ח ס"ק ד' וא"כ חזינן דגבי עכו"ם לא אזלינן בתר אומדן דעת' רק כל היכא שעשה הקנין בדרך המועיל לא אכפת לן אם עשה בלב שלם או לא ומהני לכך אסמכתא קני' גבי עכו"ם וע"כ קודם מתן תורה שהי' להם ג"כ דין עכו"ם ומש' בוודאי היה לו דין עכו"ם עי' בס' פרשת דרכים שהאריך בזה ולכך אמרי' שפיר דקנה אפי' בדשלב"ל דגבי עכו"ם לא אזלינן בתר אומדן דעת' כלל אם גומר ומקנה או לא דהרי מה"מ אסמכתא נמי קני גבי עכו"ם ולכך ס"ל להריב"ש דגם קנין בדשלב"ל מהני קודם מ"ת שהי' להם דין עכו"ם אבל לאחר שניתנה תור' אזלי' בתר אומדן דעתה ולכך אמרי' אא"מ דשלב"ל דלא גמר ומקנה ודו"ק:

תוכן העניינים

תבואות השדה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה