אור ברסלב
תבואות השדה חלק ב שער המועדים › שער ה

תבואות השדה חלק ב· רבי אליעזר חיים דייטש

שער המועדים · שער ה

שער ד

חדושי תורה בסוגי' דעתי ואפי' בשבת מס' יומא ס"ו ע"ב ומס' כריתות י"ד ע"א (א) בגמ' עת ואפילו בשבת למאי הלכת' כלומר איזה חילול שבת יש בדבר דאצטריך קרא לרבות אמר ר' ששת לומר שאם היה חולה מרכיבו על כתפו אמר רפרם זאת אומרת עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליוהכ"פ כלומר דאי הוי איסור הוצאה ביוהכ"פ למ"ל קרא להתיר בשבת דהרי כשחל בחול נמי כשבת דמי. ובמס' כריתות דחי הגמ' לרפרם דלעולם ביוהכ"פ נמי איכא איסור הוצאה והא דאצטריך קרא לשבת היינו משום דיוכ"פ שאני שכן הכשירו בכך וכאן במס' יומא לא דחי הגמ' לרפרם וכבר. עמדו התוס' בזה ובכריתות תירצו דד"ת עניים כאן ועשירים במקום אחר וכבר כתבו האחרונים שהי' דוחק וצריך ליישב סוגי' הגמ' מ"ט במס' כריתות דחי לרפרם ובמס' יומא לא דחי לי' עיי' בשאג"א סי' ע' שעמד בזה. והנה לכאורה היה מקום לומר בפשיטות דכאן במס' יומא דקאי על ר' ששת שאם היה חולה מרכיבו על כתפו ליכ' לתרץ דשאני יוכ"פ שהכשירו בכך דדלמא לא שרי רק כשאינו חולה ומדשרינן ביוכ"פ שחל להיות בחול איסור הוצאה ממילא בשבת נמי וע"כ דאין עירוב והוצאה ליוכ"פ. משא"כ במס' כריתות דקאי על הברית' ואיכא לפרש דמיירי מאיסור תחומי' (וס"ל תחומי' די"ב מיל הוי דאוריית' עיין בשאג"א) וא"כ שפיר פריך שאני יוכ"פ דהכשירו בכך דע"כ היה צריך להוליכו אפי' חוץ לי"ב מיל לא מיבעי' לר"מ במס' יומא ס"ז ע"א די"ב מיל היה רחוק אלא אפילו לשאר תנאי דפליגי משכחת לה כשלא היה ארץ גזירה תוך י"ב מיל וא"כ שפיר דחו הגמ' שאני יוכ"פ שהכשירו בכך. שוב ראיתי בתוס' ישנים מס' יומא שהרגישו בזה וכתבו שזהו דוחק לומר כך דבכריתות מיירי מאיסור תחומין וכאן במס' יומא מיירי מאיסור הוצאה אם היה חולה מ"מ שיטת רש"י מס' יומא ל"ד ע"א ד"ה אם היה שבת דפסק כרפרם יש ליישב עד"ז דרש"י ס"ל דהגמ' לא דחי להך דרפרם במס' כריתות רק משום דס"ל דקאי על איסור תחומין והיינו משום דס"ל תחומין י"ב מיל הוי דאוריית'. אמנם רש"י ס"ל דתחומי' לא הוי דאוריית' כלל דכן משמע מלישנ' דרש"י כאן במס' יומא ד"ה למאי הלכת' שכתב דתחומי' גזרו לאחר מתן תורה אלמא דס"ל דמדאוריית' ליכ' תחומין כלל וא"כ ליכ' דחיה על רפרם דשאני יוכ"פ דהכשירו בכך דמנ"ל לומר דהתורה התירה אפילו כשהי' חולה וא"כ שפיר מצינו למילף שבת מיו"כ וע"כ דביוכ"פ ליכ' איסור הוצאה כלל ולכך אצטריך שפיר קרא להתיר בשבת וא"ש שיטת רש"י דפסק לרפרם להלכת' כיון דס"ל תחומין לאו דאוריית' וא"כ ממילא לא נדחי דברי רפרם מהלכה ודוק: (ב) עוד יש ליישב שיטת רש"י באופן אחר מ"ט פסק כרפרם וגם מ"ט לא הקשו במס' יומא שאני יוכ"פ שהכשירו בכך דהנה לכאורה קשה מ"ט לא נימא אי הוי איסור הוצאה שייך ביוכ"פ כשם שהותר לענין יוכ"פ כך הותר איסור שבת ג"כ ואמאי דחי במס' כריתות שאני יוכ"פ דהכשירו בכך. ונראה דהנה במס' זבחים ל"ב ע"ב פליגי אביי ורבא וס"ל לרבא שם דכל עידי דאשתרי אמרי' להא אשתראי ולהא לא אשתראי וכל מידי דנדחה ולא הותר' אמרי' מה לי חד דחיה מה לי שתי דחיות ומסתמא קיי"ל כרבא לגבי אביי. והנה נחזי אנן בכל מלאכות שהותרו לגבי צורך גבוה בקרבנות אי אמרי' דהותרו אי נדחו תלי' בהא בפלוגת' דר"נ ורב ששת מס' יומא ז' ע"ב אי טומאה הותר' בצבור או נדח' דר' נחמן דס"ל שם דטומאה הותר' בצבור ה"נ גבי כל קרבנות שדוחי' שבת אמרי' הותר' אמנם לד' ששת דס"ל דאע"ג דהתורה התירה להקריב בטומאה קרבנות צבור מ"מ לא הותר' רק נדחה א"כ ה"נ כל קרבנות שדוחי' איסור מלאכה לא הותר' רק נדחה. והנה א"כ דבכל קרבנות שדוחי' איסור מלאכ' הוי בתור' דחיה ממיל' ליכ' למפרך שאני יוכ"פ דהכשירו בכך דכמו דדוח' איסור יוכ"פ ה"נ דוחה שבת ג"כ וע"כ הוכיח שפיר רפרם דאין עירוב והוצאה ליוכ"פ וא"כ א"ש דכאן במס' יומא דקאי לרב ששת ואיהו ס"ל דטומאה נדחה בצבור וה"נ כל המלאכות אצל קרבנות הוי בתורת דחיה ממילא ליכ' למפרך שאני יוכ"פ שהכשירו בכך דכיון דדוח' יוכ"פ דוח' כשחל בשבת ג"כ דמ"ל חד דחיה מ"ל שתי דחיות וע"כ דאין עירוב והוצאה ליוכ"פ אמנם מס' כריתו' י"ל דלא קאי אליב' דר"ש וס"ל דכל המלאכות הותרו אצל קרבן וא"כ שפיר י"ל להא אשתראי דהיינו לענין יוכ"פ ולענין איסור שבת לא אשתראי פריך שפיר שאני יוכ"פ שהכשירו בכך וא"כ שפיר מתורץ קושי' התוס' מ"ט במס' יומא לא פריך על רפרם ובמס' כריתו' פריך וממילא א"ש נמי דעת רס"י דכיון דקיי"ל כר"ש דטומאה רק נדחה כרב ששת מס' יומא ו' ע"ב עיין בר"מ פ"ד מהלכ' ביאת מקדש וא"כ מה לי חד דחיה מ"ל שתי דחיות וכמו דדחי יוכ"פ ה"ה שבת ולמה אצטריך קרא לשבת וע"כ דאין עירוב והוצאה ליוכ"פ וא"ש דעת רש"י דפסק כרפרם ומתורץ סוגי' הגמ' בס"ד ודו"ק:

ג עוד יש ליישב באופן אחר סוגי' הגמ' דלכאורה יל"ד דקדוק עצום במס' כריתות דגמ' פריך ממאי שאני שעיר המשתלח וקשי' טובא כיון דכל קושי' הגמ' אזלא דאע"ג דיש עירוב והוצאה ליוכ"פ מ"מ אצטריך קרא מיוחד להתיר בשבת דשאני יוכ"פ משבת א"כ היה לו להגמ' לומר ממאי שאני יוכ"פ ולמה קאמר שאני שעיר המשתלח והי' דקדוק עצום לכאורה ונראה דהנה לכאורה קשה מאי משני שאני יוכ"פ דהכשירו בכך וא"כ אמאי לא אצטריך קרא לכל הקרבנות שיש בהקרבתן עשית מלאכה דתדחה שבת נמי כמו יוכ"פ ואמאי לא כתבה התורה להדיא דהיכ' דחל יוכ"פ בשבת שנמי ידחה שוב ראיתי קושי' זו בח"ת הנדפסי' בסוף ס' שו"ת אמרי אש ליו"ד שהביא הך קושי' בשם ספר מר דרור ונראה לתרץ דהנה בשאג"א הקשה אמאי לא אמרינן במס' יומא דקרא דשבת אצטריך להתיר שלוח השעיר אע"ג שיש בו מלאכת נטילת נשמה. ועיין בחידושי מהר"ם ברבי שתירץ דמזה באמת הוכיח רפרם דלא ס"ל לרב ששת שכן הכשירו בכך וא"כ אי הוי האיסור משום נטילת נשמה היה פשיטא דשרי בשבת כמו ביו"כ ולא אצטריך קרא וע"כ מיירי קרא מאיסור הוצאה דבזה שפיר איכא למימר דיוכ"פ לא אסור משום דהו"ל מלאכה גרועה או כמו דאמרינן מס' ביצה י"ב ע"א ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת בשבת אין ביו"ט לא ה"נ דרשינן ביוכ"פ לא דמ"ש עי' בשו"ת זכרון יוסף לאו"ח סי' ז' אות ל"ג ולכך אצטריך קרא לשבת. ויש להסביר הענין כך דוודאי בכל המלאכות שהם אבות מלאכות שיש בעשייתן איסור כרת ל"ל דמשו"ה נדחו לגבי קרבנות משום דעשה דקרבן דוחה הל"ת כיון דקיי"ל אין עדל"ת שיש בה כרת וע"כ דלא נאמר' כלל איסור מלאכה לגבי קרבנות וא"כ ממיל' אין חילוק בין כשחל יוכ"פ בחול או בשבת ולא אצטריך קרא בפני עצמו להתיר בשבת נמי (וכאן אזלינן אי ס"ל כאביי מס' זבחים ל"ב ע"ב דכל דהותרה הותרה לגמרי עיין בס' שנות חיים להגאון ר' שלמה קלוגר ז"ל סי' ס' וסי' ס"ב) אמנם במלאכ' שאין בו רק לאו בעלמ' כמו תחומי' דאפי' אי הוי דאוריית' ליכ' רק לאו בעלמ' מאל יצא איש ממקומו עיין סוף פ"ק דמס' עירובין שפיר י"ל אע"ג דיוכ"פ בעלמא דחי מ"מ היכ' דאיכא תרי לאוי שבת ויוכ"פ לא נדחה ושפיר אצטריך קרא לשבת: וא"כ מדוייק שפיר הלשון שאני שעיר המשתלח כלומר לעולם יש איסור תחומי' ביוכ"פ נמי והא דאצטריך קרא לכשחל בשבת ולא אמרינן מידי דהוי אשאר קרבנות דדחי שבת אע"ג דל"ל קרא בפ"ע לכשחל יוכ"פ בשבת. שאני שעיר המשתלח כלומר דליכ' בדחיתו רק לאו בעלמא דאיסור תחומי' וא"כ י"ל ביוכ"פ הכשירו בכך כלומר ונדחה רק לאו אחד ולא שתי לאוי' כשחל בשבת דאיכ' משום יוכ"פ ומשום שבת ולכך אצטריך קרא וקאי סוגי' במס' כריתות אי ס"ל תחומי' דאוריית' וא"כ שפיר דחי דאע"ג דיש איסור תחומין ביוכ"פ נמי מ"מ אצטריך קרא לשבת בפ"ע אמנם מס' יומא ס"ל דתחומי' לאו דאוריית' כלל כמ"ש לעיל בכוונת רש"י ולא ניחא לי' לתרץ דחילול שבת איכא משום החוטים וגם לא ניחא לי' לתרץ משום נטילת נשמה דבאיסור נטילת נשמה כיון שהי' מלאכה שיש בו כרת כמו שהותר ביוכ"פ ה"נ בשבת ולא אצטריך קרא ולכך משני רב ששת דאיסור מלאכה שיש בו הי' איסור הוצאה וא"כ שפיר הוכיח רפרם דע"כ ביוכ"פ אין איסור הוצאה כלל דאי הוי איסור הוצאה א"כ כמו שהותר לענין יוכ"פ ה"כ בשבת כיון שהוצאה הי' מלאכה שיש בה כרת וע"כ דאין עוה"צ ליוכ"פ ולכך אצטריך קרא לשבת וא"כ ליכ' למדחי שאני יוכ"פ ידמ"מ שבת נמי דוחה כמו יוכ"פ וא"ש סוגי' הגמ' ועי' בס' קרבן אשם על מס' יומא ודו"ק (ד) עוד יש ליישב באופן אחר סוגי' הגמ' מ"ט במס' יומא לא דחי לרפרם ובמס' כריתות דחי לי' ויהי' מתורץ נמי שיטת רוב הפוסקים דלא ס"ל כרפרם אע"ג דבמס' יומא לא דחי ליה מהלכה עי' ברי"ף פ"ק דמס' ביצה בשמעת' דמתוך וברא"ש שם שהביאו ראי' מהא דאמרי' מפ' עירובין ריש פ' בכל מערבין דמערבי' לגדול ביוכ"פ ועי' בר"מ פ"ח מהלכות עירובין ופ"א מהל' שבית' ובטור או"ח פי' תרי"א וסי' ת"ו ובש"ע שם שכולם פסקו דיש עוה"צ ליוכ"פ דלא כרפרם. ונראה דהנה לכאורה קשה עפ"י מ"ש לעיל באות ג' דקושי' הגמ' שכן הכשירו בכך כוונת הגמ' לומר דרק חד לאו נדחה ולא תרי לאוי וקשה לפי מה דאית' מס' חולין ק"א ע"ב מבריית' שבת ויו"כ אינו חייב אלא אחת אליב' דר"ע וכיון דהך ברייתא דעתו הי' סברת ר"י וכלהו אליב' דר"ע א"כ מאי נ"מ בין שבת ליוכ"פ כשחל בחול דכמו כשחל בחול ליכ' רק איסור דיוכ"פ ה"נ כשחל בשבת ליכ' רא איסור שבת דיוכ"פ לא חל על איסור שבת דשבת קדים משום דקביע וקיימא וא"כ אי שייך איסור הוצאה ביוכ"פ לא היה אצטריך קרא לשבת וצ"ל דהגמ' במס' כריתות קאי לפי האמת דמפכינן שם במס' חולין וס"ל לר"ע חייב על זה בפ"ע ועל זה בפ"ע ופריך הגמ' שפיר דלמא רק יוכ"פ לחודי' נדחה ולא כשחל בשבת נמי אמנם במס' יומא קאי הגמ' אליב' דס"ד דלר"ע אינו חייב אלא אחת ביוכ"פ שחל להיות בשבת א"כ אין להקשות שאני יו"כ שהכשירו בכך דמה נ"מ לנו בין איסור שבת לאיסור יוכ"פ כיון דסוף סוף ליכ' רק חדא איסור' וע"כ צ"ל דמשום יוכ"פ ליכ' שום איסור ושפיר אצטריך קרא לשבת וכיון דהסוגיא במס' יומא לא קאי רק לס"ד במס' חולין שם שפיר עשו הפוסקי' דלא קבעי הלכה כרפרם כיון דהסוגי' במס' יומא דלא דחי לרפרם הי' רק לס"ד במס' חולין שם אליב' דר"ע ודו"ק:

ה בשו"ת שאג"א סי' ע' הביא ראיה דלא קיי"ל כרפרם דאין עוה"צ ליוכ"פ ממתני' מס' מגלה ז' ע"ב אין בין שבת ליוכ"פ אלא שזה זדונו בידי אדם וזה בכרת ואי ס"ד דליכ' איסור הוצאה ביוכ"פ אמאי לא חשיב נמי הך חולקים ע"ש שכתב דכל דינא דרפרם תלי' אי ס"ל כרבה מס' ביצה י"ב ע"א דדרשינן אין עוהו"צ ליו"ט מדכתי' ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת בשבת אין ביו"ט לא ה"נ דרשינן ביוכ"פ לא אמנם אי אמרינן דהא דהוצאה מותר ביו"ט הי' משום מתוך וא"כ ביוכ"פ דלא שייך מתוך לית' לרפרם ע"ש ועי' בשו"ת זכרון יוסף לאו"ח סי' ז' שהאריך מאוד בזה ונ"ל דאין קושי' ממתני' דמס' מגלה על רפרם ואדרב' משם ראי' דאין עוה"צ ליוכ"פ דהנה מאי דדחי בגמ' שאני יוכ"פ שהכשירו בכך לכאורה יש להקשות אמאי לא נילוף מיוכ"פ לשבת ול"ל דשבת איכא תרי איסור' כיון דהשת' אזלינן דכאן איכא איסור כרת דהוצאה א"כ חילוק בין חד איסור לתרי איסורי והיינו ע"פ מ"ש לעיל באות א' בשם התוס' ישינים דדוחק לומר דסוגי' במס' כריתות קאי לענין איסור תחומי' וא"כ אשה אמאי לא נילוף שבת מיוכ"פ וצ"ל דמ"מ שבת חמיר משום שהי' מית' ב"ר אמנם לר' נחוני' בהך לי' כרת כמית' ב"ד ואיתא מס' כתובות בשמעת' דר' נבה"ק ריש פ' אלו נערות משום דאמרה תורה כרת שלי כמית' שלכם שפיר י"ל דילפינן שבת מיוכ"פ וא"כ אי הוי איסור הוצאה ביוכ"פ לא היה אצטריך קרא לשבת וע"כ דאין עוה"צ ליוכ"פ והנה מתני' דמס' מגלה אמרי' דסתם לן כרנבה"ק דכרת הוי כמיתת ב"ד ומדוייק הלשון אין בין כלומר דלדינא באמת ליכ' נ"מ כלל וכיון דכרת הוי כמית' ב"ד ממש א"כ ממילא אי הוי איסור הוצאה ביוכ"פ הוי ילפינן לשבת מיוכ"פ ולא היה אצטריך קרא וע"כ דאין עוה"צ ליוכ"פ וא"כ שפיר יש לרפרם ראיה ממתני' ודו"ק היטב: (ז) ועפ"י מ"ש דהך דאין עוה"צ ליו"כ הי' משום דכרת הוי כמב"ד כרנבה"ק דס"ל הכי וא"כ ממילא אי הוי איסור הוצאה ביוכ"פ לא היה אצטריך קרא דעתו ואפילו בשבת דהוי ילפינן מיוכ"פ יש ליישב אגב גררא שיטת ספר המקצועות שהובא בהג"ה מיימוני פ"ד מחובל ומזיק דהלכה כר' נבה"ק דכרת פוטר מתשלומי' והקשו עליו מנ"ל לפסוק כרנבה"ק דלא כרבנן ועי' בספרי תבואות השדה בסוגי' דרנבה"ק באות ט' שם ולפי מ"ש א"ש כיון דסתמא דגמ' במס' יומא ס"ל כרפרם ולא דחי לה וע"כ דכרת הוי כמית' ב"ד והוי ילפינן שפיר שבת מיוכ"פ וא"כ ממילא מוכח דהלכה כר"נ בה"ק ואין להאריך כאן בזה ודו"ק:

תוכן העניינים

תבואות השדה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה