תבואות השדה חלק ב· רבי אליעזר חיים דייטש
טיב גיטין וקידושין · שער ז
ח"ת בסוגי' דקידושין שאין מסורי' לביא' מס' קידושין ע"א (א) במתני' המקדש אשה ובתה או אשה ואחות' כאחת אינ' מקודשות ומעש' בחמש נשי' ובהן שתי אחיות וכו' ואמר הרי כלכם מקודשות לי בכלכלה זו וכו' ואמרו חכמים אין אחיות מקודשות ובגמ' פרכינן עלה אמאי נכריות מקודשות הא הו"ל קני את וחמור כיון דאין אחיות מקודשות א"כ אמאי נכריות מקודשות ומסקינ' אליבא דאביי דמיירי שאמר הראוי' לביא' תתקדש לי א"כ לא היו האחיות בכלל ולרבא מוקמינ' דאמר כלכם ואחת משתי אחיות והנה הרי"ף הבי' מתני' כצורתה דאמר כולכם מקודשות לי ומ"מ הנכריות מקודשות דלא חש לקושי' זקני את וחמור כיון דבאמת קיי"ל מס' ב"ב קמ"ג כר"נ דס"ל קנה מחצה. רק רבא הקשה לאביי אי ס"ל כר' ששת שם דלא קנה ועי' בריטב"א שהבי' ראי' דהגמר' פריך בפשיטות אע"ג דהוי שלא כהלכתא וא"כ לפסק הלכ' כיון דקיי"ל קני את וחמור קנה מחצה שפיר פסק הרי"ף כסתמ' דמתני' באמר כולכם ואפ"ה הנכריות מקודשות. אמנם הר"מ פ"ט מהלכות אישות פסק להדי' דבאמר כולכם גם הנכריות אינם מקודשות משמע משום דהו"ל קני את וחמור ותפסו כולם על הר"מ כיון דבאמת אנן קיי"ל קנה מחצה וא"כ אמאי ס"ל להר"מ בכולכם דאין הנכריות מקודשות והר"נ כתב לחלק דע"כ לא אמרי' קלה מחצה רק היכ' שהמקנה הקנה למי שהי' בר קנין ולמי שאינו בר קנין כמו חמור אז שפיר אמרי' דאין מי שאינו בר קנין יכול לעכב על מי שהי' בר קנין שלא יקנה משא"כ הכא כיון שהבעל הוא הקונ' והוא רצה לקנות כולן שפיר אמרי' כיון דכולם לא מצי לקנות גם הנכריות אינם קונ' עי"ש בר"נ והרא"ש והה"מ כתבו עוד לחלק דוודאי היכא שאמר בשתי מלות את וחמור שפיר ס"ל קנה מחצה משא"כ היכ' שכללן במלה אחת שאמר כולכם שפי' אמרי' כיון שהאחיות אינן מקודשות גם הנכריו' אינן מקודשות. וא"כ לפי"ז היכ' שאמר אתם ואחיות שפי' הוי ס"ל דאע"ג דאין האחיות מקודשות מ"מ הנכריות מקודשות. וכ"ז כתבו שלא נצטרך לדחוק ולומר דמסתמ' דסוגי' דפריך הו"ל קני את וחמור דאתי' דלא כהלכת' והנה סוגי' דגמר' בלא"ה יש ליישב דע"כ לא אמרי' דקנה מחצה ולא אמרי' במה שאמר את וחמור דרצה להשטות בו עיין בריטב"א מ"ש בשם הראב"ד היינו משום דאמרי' אדרב' מסתמ' לא רצה להוציא דבריו לבטלה לגמרי. וקנה עכ"פ מי שיכול לקנות ועיין שו"ת מהרי"ט ח' חו"מ סי' נ"ב מה שהאריך בזה. והנה נ"ל דע"כ לא אמרי' מסתמ' אין מוציא דבריו לבטלה ומועיל עכ"פ במקצת כמו בקני את וחמור היינו דווק' אם אינו עושה איסור בהך קנין משא"כ אם ע"י שיגמר הקנין או לכולו או למקצתו יהי' איסור ואי נימא דרק להשטות כיין לא יהי' איסור פשיט' דנית' לן טפי למימר כל כמה דאינו מוכח בבירור שכוונתו הי' לקנין באמת. שרק להשטות כיון כי היכ' דלא ליתעביד איסור' וא"כ הכא במתני' דאיירי בפירות שביעי' ואם כוונתו באמת לקדש עושה איסור דלאכלה אמר רחמנ' ולא לסחור' עיין לקמן נ"ז ע"א תוס' ד"ה המקדש בפירו' שביעי' וא"כ בוודאי היכ' שאומר כולכם מסתבר טפי לומר דלא היה כוונתו לקדש כלל כמו דלא מהני לענין אחיות ורק להשטות כוון ולכך פריך שפיר דכאן ס"ל מסתמ' לכ"ע דבקני את וחמור כה"ג במתני' כלומר שאם כוונתו לקנין באמת יתעבור איסור ע"י וודאי אמרי' דלא נתכוין לשום קידושין. רק היכ' שאומר בפירוש הראוי' מכם לביאה או אחת מכם דנחית לדווקא לומר לשון שיוכל להתפס קידושין בכולן בכה"ג וודאי חזינ' דלא נתכוין להשטות כיון דדק שפיר בלישני' ולכך בכה"ג וודאי הנכריות מקודשות וזה א"ש בסוגי' דגמר' דלא נצטרך לדחוק דהגמר' פריך דלא כהלכת' אמנם בשיטת הר"מ אי אפשר לתרץ הכי דהרי הר"מ לא נקט פירו' שביעי' ואפ"ה פסק דבכולכם גם הנכריות אינן מקודשות וע"כ צריך לחלק לדעת הר"מ בין קידושין לממון כמ"ש הה"מ. ועיין בס' קצה"ח סי' ר"י מ"ש בזה ודוק ועיין לקמן אות י"א מ"ש בזה בשיטת הרי"ף והרמב"ם בס"ד:
ב במתני' המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת אינם מקודשות פרש"י ואין אחת מהן צריכ' גט ובגמ' מפרש טעמ' הנה מלשון רש"י שכ' דבגמ' מפרש טעמ' וכן בגמ' דפריך מה"מ לכאורה משמ' דלולא הקרא או סבר' רבה דכל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו הי' לנו לומר דבמקדש שתי אחיות כאחת מקודשות. והנה יש לומר בזה על שתי דרכים דרך האחד דאע"ג דהא פשיט' לן דאין קידושין תופסי' באחות אש' כדלקמן מס' קידושין ס"ז ע"ב וס"ח ואפי' נדה הו"א דלא תפסי בה קידושי' לולא דגלי קרא ותהי נדתה עליו היינו דווק' היכ' שקדש אשה אחת אז שפיר אמרי' דקידושי הראשונים מעכבי' קידושי אחותה דאתי לבתר הכי משא"כ בב"א תפסי שניהם לאסר' לעלמא עכ"פ אע"ג דהא פשיט' דבוודאי אסור לישא שניהם וכן כתב הפנ"י להדי' בסוגי' דאי לאו דרבה הו"א דשניהם מקודשות להצריכ' גט ולאסרן לעלמא. הדרך השני הי' דלומר דשניהם יהי' מקודשות אין שום הו"א שבעולם. רק דלולא הקרא דרמב"ח או לולא דברי רבה דכל שאינו בזא"ז וכו' הוי אמרינן דעכ"פ אחת מקודשת רק כיון דלא ידעינן איזהו היו שניהם אסורי' לו וכן משמע מדברי הריטב"א ור"נ דשניהם בוודאי אינם מקודשות וכן משמע מדברי התוס' מס' עירובין נ' ע"א ד"ה כל שאינו ועיין במקנה. והנה הרשב"א הקשה לאביי דמשמע דל"ל דרבה דכל שאינו בזא"ז וכו' וגם ס"ל קידושין שאין מסורי' לביא' הו"ל קידושין א"כ מ"ט דמתני' במקדש שתי אחיות כא' אינם מקודשות ותירץ וז"ל ואפשר דאביי מוד' בשאין מסורי' לביא' באשה ובתה כאחת שהאחת אוסר' ביאת השניה אילו חלו הקידושין שאינ' קידושין עכ"ל. הנך רואה שהאדון מחלק דדווקא במקדש אחת משתי אחיות שרק מחמת ספק נאסר' כל אחת דלמא קידושי אחותה הוי קידושין הי' אסורה עליו אז ס"ל לאביי קדשאמ"ל הוי קידושין משא"כ הכא כל אחת ואחת נאסרה בוודאי משום אחות אשה בכה"ג אביי נמי מודה דקשאמ"ל לא הוי קידושין ועיין בס' אור חדש בתוס' ד"ה קשאמ"ל שמסביר נמי דברי הרשב"א באופן הזה והוא מוסיף עוד לומר דבאחת משתי אחיות אי הוי הוברר איזה מהם קדש שפיר היו מסורי' לביא' משא"כ שתיהם כאחד וודאי לא נמסרו עי"ש. וא"כ אי נימא דבמקדש שתי אחיות כאחת ג"כ אי אפשר בשום אופן שבעולם שיתפסו קידושי שניהם רק הא אתי לאשמעינן דאסי' על אחת לא נתפסו קידושין כלומר דלא אמרי' במקדש שניהם יהי' אחת מקודשת עכ"פ רק כיון דלא נתברר איזה הו"ל ממש כמו מקדש אחת משתי אחיות. וכן כתב המקנה בד"ה בגמ' הא דאמר ורבא למ"ל לשנויי כרב' תיפוק לי' משום קידושין שאמ"ל ולפי"ז ליכ' לומר כלל כסברת הרשב"א לחלק דבמתני' לכ"ע אפי' לאביי ס"ל קשאמ"ל לא הוי קידושין דלפי האמת אין חילוק כלל. ולפי"ז צריך לומר לדברי הרשב"א דבמתני' באמת שניהם אינם מקודשות אתי לאשמעינן וכמ"ש הפנ"י. ושפיר מצינו לומר כסבר' הרשב"א דשניהם בוודאי אינם מקודשות דקשאמ"ל כה"ג שנאסרו בוודאי לכ"ע אינם קידושין והא דלא אמרי' דעכ"פ אחת תהי' מקודשת כלומר שיתפסו הקידושין על אחת מהם ויהיו שניהם אסורים לו ולעלמא מספק בזה שפיר מצינו לומר כיון שהיה כוונתו לקדש שניהם ושניהם בוודאי לא יכולין להתפס בקידושין לכך אפי' אחת אינה מקודשת והו"ל כמו קני את וחמור. ובזה א"ש דקאמר לי' רבא לאביי בגמ' וליטעמך אימא סיפא וכו'. הו"ל קני את וחמור והלשון ולטעמך אינו מובן קצת. ולהנ"ל א"ש דלאביי דס"ל קשאמ"ל הוי קידושין ליכ' לפרש במתני' מפני מה אין שניהם מקודשות רק כסבר' הרשב"א דקשאמ"ל כה"ג לכ"ע לא הוי קידושין שנאסרו בוודאי וקשה אכתי עכ"פ תהי' אחת מקודשת מספק ונימא במקדש ב' אחיות כאחת דהוי כמו אחת משתי אחיות דשניהם אסורי' מספק וע"כ צ"ל דהו"ל כמו קני את וחמור כיון דדעתי' הי' לקדש את שניהם דווק' וא"כ כיון דסביר' לך ע"כ את וחמור לא קנה א"כ אימא סיפא. ועיין במקנה ובספר בית יהודה שכתבו ג"כ כה"ג עכ"פ לפי דברי רשב"א מוכח דס"ל דבמתני' הא נמי אצטריך לאשמעינן דאין שניהם נתפסי' בקידושין וכמ"ש הפנ"י דאלא"ה אין שום סבר' לחלק בין קשאמ"ל במקדש אחת משתי אחיות ובין קשאמ"ל דמתני' במקדש שתי אחיות ודו"ק:
ג בתוס' ד"ה קשאמ"ל הקשו והא חייבי לאוי' ג"כ אינם ראוי' לביא' ותפסו בהם קידושין ותירצו בתוס' דדווק' גבי מקדש אחת משתי אחיות דע"י הקידושין נאסרו שניהם עליו שפיר אמרי' לא הוי קידושין משא"כ בחייבי לאוי' אין האיסור ביא' ע"י הקידושין לכך שפיר הוי קידושין וראיתי בס' המקנה ובס' אור חדש שהביאו להקשות לדעת הרמב"ם פט"ו מהל' איסורי ביאה הלכה ב' דבכל חייבי לאוי' אינה לוק' על הביא' בלא הקידושין וא"כ התם נמי נאסר' הביאה ע"י קידושין וראיתי בס' דורש לציון להגאון ני"ב שם דרוש י"ג שכתב דעכ"פ לוק' משום איסור קדשה גם בלא קידושין. וכן מדוייק לשון הר"מ פט"ו שם שכ' וז"ל בעל ולא קדש אינו לוק' משום ממזרות משמע הא מ"מ איכא מלקו' משום לאו אחר והיינו משום לא תהי' קדשה אמנם לולא דבריהם הי' נ"ל לפרש כוונה אחרת בדברי התוס' דטעמ' דרבא הי' דכל ענין הקידושין הי' לקרב כדאמרי' בגמ' ריש מס' קידושין הני נמי צורך ביאה נינהו וא"כ במקדש אחת משתי אחיות שע"י קידושין אלו נאסר' עליו עולמית עד לאחר שתמות אחת מהן אין זה קידושין משא"כ בחייבי לאוין שאע"ג שאסור' עליו בלאו מ"מ מה שכוונתו בקידושין שיהי' לו קרבות עמה זה פועלי' הקידושין דהא שפיר תהי' אשתו. ולכ"ע לא יוכל עוד להתפס קידושין בה דהא הוי אשת איש א"כ שפיר מקודשת לו אע"ג שעובר עליה בלאו משא"כ הכא במקדש אחת משתי אחיות אפי' אי נימא דתפסי לו בה קידושין היינו רק כל חדא מקודשת לו מספק דלמא זו הי' שקדש ואם בא אחר מעלמא ויקדשנה ג"כ תהי' ספק מקודשת לעלמא נמי א"כ ב"כ וב"כ לא מהני כלל קידושין שלו כיון דאפי' אם נימא דהוי קידושין יהיו עוד קידושי אחר ג"כ נתפסי' בה מספק לכך לא מקרי' קידושין כלל דהרי ענין קידושין הי' לאסרה לעלמא משא"כ בחייבי לאוין אי תפסי קידושין אז מהני דשוב לעלמא לא נתפסי' בה קידושי כלל שפי' מהני הקידושין אע"ג שאסור' עליו בלאו. ואין כן במקדש אחת מב' אחיות דכמו דלדידיה הוי כל אחת ספק מקודשת כמו כן נשאר בהם מקום שיהי' כל אחת מקודשת לאחרינ' ג"כ מספיק' עכ"פ וא"כ כיון שע"י קידושין אלו לא מצא בהם יותר כח מלעלמא לא הוי בגדר קידושין כלל. ואין להקשות דא"כ בכ"מ שמצינו דמקודשת מספק האיך משכחת כלל קידושי ספק הא אם יקדשנה אחר ג"כ תהי' מקודשת לאחר מספק וא"כ אין לו כח יותר בה מאיש אחר ואמאי הוי:
אפי' ס"ק דזהו אינו דבשלמא בכל קידושי ספק הקידושין מחמת עצמו ראוי' הם רק שע"י איזה מקרה שנתחדש שם הוי ספק שפיר הוי כמו כל ספיק' דעלמא כגון בספק קרוב לה או בספק אם הי' שו"פ משא"כ הכא במקדש, אחת משתי אחיות שעיקר הקידושין אינם ראוי' להתפס רק מספיק' שפיר אמרי' דלא הוי קידושין ולקמן נבאר עוד בס"ד בסבר' אביי ודו"ק:
ד בגמ' מנה"מ אמר רמב"ח דאמר קרא ואש' אל אחותה לא תקח לצרור בשעה שנעשו צרות זל"ז לא יהי' לך לקוחי' אפי' באחד מהן אמ"ל רבא אי, הכי היינו דכתב קרא ונכרתו ואי קידושין לא תפסו כרת מי מחיי' אלא אמר רבא קרא בזא"ז ומתנית' כדרב' דאמר רב' כל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו ועיין בפנ"י שהקשה אמאי לא נימא באמת דקרא איירי בב"א ובזא"ז דקיח' דשכיב' שחיי' כרת מיירי בזא"ז דקידושי הראשונ' תופסי' וקיח' גריד' מיירי בב"א דלא תפסי קידושין כלל. והנה הרמב"ם בפי' המשנה ורש"י על התור' בסדר אחרי הביאו הדרש' דלצרור דאינה תופסי' בב"א והרגישו המפורשים הא לא קאי הך דרשא למסקנ' הגמ' ונרא' ליישב בשנדקדק מקודם בדברי רש"י ד"ה קרא בזא"ז שבקידושי הראשונה הי' אשתו וקאמר אין קידושין תופסין באחותה ומה בעי רש"י במה דקאמר שבקידושי הראשונה הי' אשתו הול"ל בקיצור דקידושין הראשונים מהני דמנא תיתי דלא יהני קידושין הראשונים עכ"פ מ"ש רש"י הי' אשתו הי' שפת יתר לכאורה ונ"ל ליישב כ"ז דהנה הפנ"י הקשה כיון דבאמת הך סבר' דרב' כפי הנראה לא קיי"ל שם במס' עירובין נ' ע"א כוותי' דרב' וא"כ אמאי סמכינן הכא, באיסור אשת איש לומר דלא תפסי בהו קידושין משום דרב' והיותר יל"ד ע"ד רש"י ד"ה ומתניתי' שכ' וז"ל וכדרב' וסבר' בעלמא הי' מדכתב וסבר' בעלמא הי', נראה להדי' שאינה סבר' מוחלט' כ"כ א"כ אמאי סמכינן אהא למשרי איסור אשת איש ועוד מ"ש רש"י כי היו נמי בב"א מהאי קרא נפקי קשה דהא קרא לא מיירי רק בזא"ז ובב"א דלא תפסו קידושין הי' רק משום דרבה. ולומר שמ"ש רש"י דמהאי קרא נפקי קאי על בזא"ז אין לומר כן דהא לשון נפקי משמע מה שאינו מפורש להדי' ובזא"ז מפורש להדי' ולא שייך לשון נפקי ועיין במזרחי סוף פ' אחרי שכתב ג"כ כלשון רש"י דילפינן מהאי קרא וכדרב' וקשה תרתי למ"ל:
ה וליישב כל אלו הדקדוקי' נ"ל דהנה הרשב"א הקש' לאביי כפי הנראה דל"ל הא דרב' מדאותבי' עלה וגם לא ס"ל קדשאמ"ל לא הוי קידושין א"כ מ"ט דמתני' במקדש שתי אחיות כא' דאינם מקודשות ועוד הקשה רשב"א מאי פריך הגמ' ורבא למ"ל לשנויי כרב' תיפוק לי' משום קשאמ"ל הא הגמ' פריך ממתני' הא אחת משתי אחיות מקודשת ומשני רבא בגמ' דהכי קאמר המקדש אחת משתי אחיות. נעשה כמי שמקדש שתי אחיות כאחת. ואי לא הוי לן טעמ' אחרי' בשתי אחיות כאחת מהו נעשה שייך לומר [הגם דבזה י"ל עפ"י סבר' הרשב"א עצמו שכתב דבקשאמ"ל כמו במתני' דמקדש שתי אחיות כאחת לכ"ע אפי' לאביי לא הוי קידושין א"כ שפיר שייך נעשה כלומר דאפי' בא' משתי אחיות נעשה כמקדש ב' אחיות כאחת ודו"ק] ועוד ראיתי בס' ארי' דבי עלאי שמדקדק מ"ט לא הקש' הגמ' הך קושי' ורבה למ"ל לשנויי כרב' תיכף בתר דמשני רבא דטעמ' דהכא הא משום דרב':
ו אשר ע"כ נ"ל דבאמת הך דינ' דבב"א לא מהני בפשיטות מצינו למילף מקרא מדאמר' התורה דבאחו' אשה לא תפסו קידושין דזהו פשיט' לן כדאמרי' מס' קידושין ס"ד ע"ב א"כ חזינ' דקידושי אחות הראשונה מדחים לקידושי שניה א"כ ממילא בבת אחת נמי קידושי האחד דוחי' לקידושי חברתה וממילא מדחי תרוייהו וא"כ לא צריכין כלל לסבר' רבה משום דכל שאינו בזא"ז רק בפשיטות ילפינן בב"א דלא תפסי מבזא"ז במה מצינו רק לכאורה יש לדחות הילפות' דבשלמא בזא"ז כיון דאלימי קידושי הראשונים שהרי מותרת לו להיות אשתו גמורה שפיר יש כח בקידושין הראשונים לדחות קידושין השנוים משא"כ בב"א דאפי' אי יתפסו קידושין לא אלימי שיהי' חלים שתהי' כאשתו ע"י הני קידושין דהא פשיטא שחיי' כרת על ביאתו אי הי' הקידושין תפסי ורק לענין שנאסרה לעלמא הוי מהני א"כ שפיר אמרי' דבכה"ג אין כח לקידושין אלו שידחו זה את זה כיון דהני קידושין גריעי אינו נדחי' קידושי האחד משום קידושי חברתה אמנם י"ל דוודאי אי הוי ס"ל קשאמ"ל לא הוי קידושין א"כ איכא ריעותא בהני קידושין שהרי אינ' מסורי' לביא' שפיר אמרי' דלא מצינו למילף מקרא דבזא"ז דשם הוי קידושין גמורי' משא"כ אי הוי ס"ל קשאמ"ל הוי קידושין א"כ ליכ' ריעות' כלל בהני קידושין מה שאינה מסורי' לביאה וא"כ שפיר מצינו למילף בב"א דנדחים קידושי האחת מחמת קידושי חברתה וממילא נדחים קידושי תרוייהו מבזה אחר זה דקידושין הראשונים מדחי' לקידושי השניה דכיון דקשאמ"ל הוי קידושין א"כ ליכ' פרכא כלל ושפיר ילפינן בב"א מבזאחר"ז ודוק היטב:
ז וא"כ לפי"ז י"ל דאביי באמת יליף בפשיטות אפי' בלא סברא דרבא ילפינן בב"א דלא תפסו בהו קידושין מבזא"ז דכיון דס"ל קשאמ"ל הוי קידושין א"כ ליכ' ריעות' כלל בקידושי בת אחת מה דלא יהיו ראוי' לביאה וא"כ שפיר מדחי קידושי האחד את קידושי השני' כמו בזאח"ז דקידושי הראשונים דוחי' קידושי השני' א"כ הכא תרוייהו מדחים זא"ז וממילא לא הוי קידושין כלל אפי' בלא סבר' דרבה וא"ש נמי דברי הר"מ בפירוש המשנה ורש"י פ' אחרי דילפינן מלצרור אע"ג דקרא מיירי בזאח"ז מ"מ ילפינן נמי בב"א מזאח"ז אפי' בלא סבר' דרבה דאין לפרוך מה לזאח"ז דקידושי' הראשונים היו קידושין גמורי' אפי' לכנוס לכך אלימי לדחות קדושי השני' דזה לא הוי פרכא לדידן כיון דבאמת קיי"ל קשאמ"ל הוי קידושין א"כ לא חשיב פרכא כלל מה דבב"א לא הוי קידושי מעלי' כ"כ דנימא דאין בכח לדחות קידושי האחת קידושי חברתה דזהו לא חשיב פרכא דלא אכפת לן אי מהני הקידושין גם להיות מותרת לו לביאה או לא כיון דקשאמ"ל הוי קידושין:
ח אמנם לפי"ז צ"ל דהא דרבא חשיב לי' פרכא והוצרך לומר כדרבא הי' משום דס"ל קשאמ"ל לא הוי קידושי' ודו"ק בלשון רש"י שכתב. בד"ה קרא בזאח"ז שבקידושין. הראשוני' הי' אשתו כלומר דבזאח"ז שפיר לא תפסו קידושי השניה דקידושי הראשונים אלימי טפי שהרי ע"י הקידושין הראשוני' נעשי' אשתו גמור' כלומר משא"כ בב"א דלא הוי אלימי כ"כ מנ"ל לדחות הני קידושי' זה את זה וא"כ פריך הגמ' שפיר כיון דהא דלא ילפת קידושין בב"א מקידושי' דזא"ז ע"כ משום הך פרכא דקידושין בזאח"ז משום הכי דחי קידושי שני' דאלימי טפי ולאביי דלא ס"ל כרבה ע"כ צ"ל בטעמא דמתני' דשתי אחיות כא' אינן מקודשות הי' משום דילפינן בב"א מקרא דבזאח"ז דלאביי לא חשיב לי' פרכא משום דס"ל קשאמ"ל הוי קידושין כמ"ש וא"כ לרבא דהוצרך לשנויי כרבה ולא יליף בב"א מבזאח"ז היינו משום דאית לי' פרכא דמה לבזאח"ז דקידושי הראשוני' דוחי' לקידושי שניה שכן אלימי טפי דהא נעשית אשתו בכך וכמ"ש בלשון רש"י והיינו ע"כ לדידך חשיב לך פרכא משום דס"ל קשאמ"ל לא הוי קידושין וא"כ קשה טובא תיפוק לי' טעמא דמתני' נמי משו"ה משום דהוי קשאמ"ל וא"כ ממילא ל"ק קושי' הרשב"א דצ"ל טעמא אחרינ' במתני' דנוכל לומר נעשה דזה אינו דהגמ' פריך שפיר דממנ"פ לא צריך לשום טעם במתני' דאי ס"ל קשאמ"ל הוי קידושין א"כ ממילא מצינו למילף בב"א מבזאח"ז כמו לאביי ורק משום דס"ל קידושין שאמ"ל לא הוי קידושין וא"כ אית לי' פרכא וא"כ ממילא שפיר דאינן מקודשות משום קשאמ"ל. וא"ש נמי מה דלא הקשה הגמ' מיד ורבא למ"ל לשנויי כרבה דזהו לא קשה דמיד הו"מ לומר דאביי נמי טעמא דמתני' משום דרבה ולא דילפינן בב"א מבזאח"ז אמנם לבתר דחזינן דאביי' אותבי' לרבה וא"כ קשה קושי' הרשב"א מ"ט דאביי במתני' וצ"ל דילפינן בב"א מזאח"ז דלא פרכא מה לזאח"ז שכן קידושין הראשונים אלימי טפי דכיון דקשאמ"ל הוי קידושין לא חשי' לי' פרכא ומדלרבא חשיב לי' פרכא והוצרך לדרב' ע"כ משום דס"ל קשאמ"ל לא הוי קידושין כמ"ש א"כ פריך הגמ' מיד למ"ל לשנויי כרבה תיפוק לי' במתני' נמי הטעם משום קשאמ"ל ודו"ק היטב:
ט אמנם רבא מתרץ לי' לדבריו דרמב"ח קאמר די"ל דרבא באמת ידע דע"כ רמב"ח לא ס"ל קשאמ"ל לא הוי קידושין דאי הוי ס"ל לא הוי קידושין הוי מפרש טעמא דמתני' באמת משום קשאמ"ל. אמנם מ"מ כיון דלרבא מסתבר לי' דלא הוי קידושין כמ"ש הפנ"י דרבא הכי ס"ל מסבר' קודם דאסבר' לי בר אהיני מקרא וא"כ ס"ל לרבא אפי' אי ס"ל קשאמ"ל הוי קידושין מ"מ ליכא למילף בב"א מזאח"ז דעכ"פ חשיב פרכא דמה לזאח"ז דקידושין הראשונים דוחי' קידושין השנים משום דקידושין הראשונים אלימי טפי שנעשי' כאשתו גמור' דאפי' למאן דס"ל קשאמ"ל נמי הוי קידושין מ"מ פרכא עכ"פ חשיב לי' דלא נילוף בב"א מזאח"ז. אמנם לעומת זה דלא נצטרך רק לדחות הפרכא ולומר דמה לזאח"ז דקידושין הראשונים אלומי טפי בזה שפיר סגיא לן סברת דרבה משום דכל שאינו בזא"ז וכו' וזה כוונת רש"י וכדרבה וסברא בעלמ' הי' כלומר דבאמת מכח דרבא לחוד' לא הוי סמכינן באיסור אשת איש רק בב"א נמי מהאי קרא נפקא כלומר דילפינן בב"א מזאח"ז ושפיר אצטריך לרמב"ח להביא הך קרא רק דלא תקשה הא איכא פרכא דמה לזאח"ז שכן הוי קידושין גמורי' ע"ז קאמר דרבה ואע"ג דהי' סבר' בעלמ' מ"מ סגי' לן לדחות הפרכא ובאמת עיקר הילפו' הי' מקרא דילפינן בב"א מזא"ז וא"כ א"ש אפי' אי לא קיי"ל דרבה לסברא מוחלטת מ"מ לא תפסי קידושין דילפינן בב"א מזא"ז וא"כ א"ש דעת הר"מ בפי' המשנה ורש"י על התור' שהביאו דרשה דלצרור רק לרב' ס"ל דאי' לי' פרכא אפי' למאן דס"ל קשאמ"ל הוי קידושין מ"מ ליכ' למילף בב"א מזא"ז משום הך פרכא דבזא"ז אלימי קידושין הראשונים לדחות קידושי השני' ולכך אצטריך דרבא ולאביי ס"ל דלא הוי אפי' פרכא כיון דבאמת ס"ל קשאמ"ל הוי קידושי' מ"מ עיקר הילפות' הי' מקרא דלצרור וא"ש דברי הר"מ ורש"י ודו"ק כי הוא נכון בפירש השקלא וטרי' דגמ' בס"ד: (י) עי' בריטב"א שכ' וז"ל צע"ג דהא אי אמרי' בריר' קידושין שהן מסורי' לביאה הי' מתחלתן ועי' בתוס' רי"ד שכתב וז"ל וגם בחמש נשים נמי אין לסמוך על הבריר' ולומר זו אני רוצה והוברר הדבר שכיון שבעת הקידושין הי' ספק מה בריר' יש לומר שלא ידע איזה קדש מה בריר' יש בוודאי אם היה אומר איזה שארצה היום או מחר בזה היה יכול לסמוך אבריר' כיון שתלה ברצונו. ולכאורה דבריו צריכי' ביאור שהרי מצינו בריר' גם בשאר ספיק' כגון האחי' שחלקו דנמי קודם חלוק' מסופקי' אנו איזה יגיע לחלקו ואפ"ה סמכינן אברירה או בשני לוגין שאני עתיד להפריש:
ועי' בס' אבני מלואים לאה"ע סי' מ"ב ס"ק ב' שכתב כיון דלא הוברר בשעת הקידושין א"כ הקידושין מעיקר' לא חלי' ולפי"ז לדידן דקיי"ל קשאמ"ל הוי קידושין רק מספיק' אסור' לו שמא זו הי' אחות אשתו א"כ אי הו"א בריר' באמת מותרת לו רק משום דבדאורי' קיי"ל אין בריר' עי"ש ולע"ד נראה דכל ענין בריר' הי' לאחר שנתחדש איזה ענין כמו באחי' שחלקו דמעיקר' בשעת נפילת הנכסי' לאחי' היה ספק איזה חלק מגיע לזה ואח"כ נתחדש ביניהם ענין חדש שחלקו ונטל כ"א חלקו או בשני לוגין שנתחדש אח"כ ענין חדש שהפריש השני לוגי' שייך לומר למאן דס"ל בריר' דמהני לברר הספק על למפרע. משא"כ הכא שאמר אחד מכם מקודשת לי א"כ הי' בשעת ההיא כל אחת בספק דלמא זו הי' אחות אשתו איך נוכל לומר בריר' שנישא אחת מהן ולומר הוברר הדבר שזו הי' וכי נתחדש איזה ענין לומר שעל ידו יבורר הספק מה תאמר שבזה שנושא אותה יתברר שזו הי' אשתו הלא על עיקר זה אנו דנין אם מותר לישא אותה וטרם שנשאה הרי הי' אסור' לו וא"כ איך שייך לומר בריר' שזו הי' מותרת לו כיון דבעיקר הענין מה שהי' לו בספק לא נתחדש אח"כ שום דבר ויש להעמיס זה בכוונת דברי תוס' רי"ד במ"ש וז"ל שכיון שבאמת הקידושין הי' ספק מה בריר' יש לומר שלא ידע איזה קדש כלומר כיון שאין לפניך שום ענין שנתחדש שעל ידו יוכל הספק להתברר ולא דמי לשאר עניני בריר' ששם נתחדש אח"כ החלוקה או ההפרש' בשני לוגי' וסמכינן על למפרע משא"כ הכא איך נוכל לסמוך שזו שרוצה זו הי' מקודשת לו כיון שלא נתחדש עכשיו שום ענין חדש לברר הספק בוודאי אי היה אומר לאיזה שארצה א"כ מעיקר' תלה הדבר ברצונו הי' מקום לומר בריר' משא"כ היכא שאמר סתם אחת מכם. א"כ כל חד אסור' לו מספיק' דאחות אשה ואיך נוכל לומר שאות' שרוצה לישא הי' מקודשת לו כיון דע"ז אנו דנין אם הי' מותרת לו וכשרוצה לישא עדיין לא נולד שום ענין חדש לומר שיתברר עי"ז הספק מה שהי' מסופק מעיקר' איזה מקודשת לו ולכך ל"ש בריר' רק היכא שאחר הספק נתחדש איזה ענין כמו באחי' שחלקו או בהפרש' שני לוגין נוכל להבין בזה דברי התוס' מס' זבחים ק"י ע"א ד"ה קומץ מהו שיתיר כנגדו בשירים שכתבו וז"ל ומ"מ תימא דאפי' למ"ד משרא שרי לה אפי' למ"ד יש בריר' האיך מתברר חלקו של קומץ ולכאורה אין מובני' דבריהם אמאי לא נימא דבאמת דקומץ מתיר חצי מנח' ולכונה חצי מנח' והיכ' שלא הקריב רק הקומץ חצי המנח' מותרת למ"ד יש בריר' רק לפימ"ש א"ש דשם מיד בשעת הקרב' הקומץ יש שני ספק על המנחה איזה חלק מן המנחה מותרת וא"כ כשבא לאכול חצי המנחה לא נתחדש שום ענין לומר שעל ידו יבורר כי זה החלק נותר והוי ממש כמו הכא במקדש אחת משתי אחיות דג"כ אחר חלות הספק לא נתחדש איזה ענין שע"י יבורר לכך לא אמרי' בריר'. אמנם מ"מ יש לעי' בהך דמס' זבחים אמאי לא דמי התם להא דאמרי' במס' תמורה ל' ע"א נשקו' חדא מיניהו ואינך נשתרי דה"נ מעולם לא ניכר חלק האסור בפני עצמו ועי' אבני מלואים לאה"ע סי' ע"א ס"ק ב' שהקשה ה"נ במקדש או משתי אחיות כיון דלא הי' ניכר בפני עצמו מעולם אמאי לא נימא בריר'. רק הכא א"ש כמ"ש כיון שלא נתחדש שום ענין דנימא שיבורר עי"ז לומר בריר'. אמנם בהך דמס' זבחים קסה הא שפיר יוכל לחלק חצי המנחה ולומר זהו חלק הניתר ע"י הקומץ כמו התם במס' תמור' דפריך ונשקול חדא מיניהו י"ל בהך דמס' זבחים נמי הוי כמו שלא נתחדש שום ענין דהא אי נחלק המנחה לחצאין נמי איכא בכל חצי המנח' חלק הנותר ע"י הקומץ וא"כ ל"ש חלוק' כלל וכיון דל"ש חלוק' גבי' כיון דבכל קורט וקורט איכא חצי הנותר ע"י הקומץ א"כ ל"ש גבי' חלוק' כלל והוי כמו שלא נתחדש שום ענין שיבורר הספק ע"י כמו במקדש או משתי אחיות דל"ש ברירה כמו שכתב באות י' ודו"ק. ועי' בחי' פנ"י שכתב דבאומר לאב אחת משתי בנותיך דשם כיון שנראה שתלה ברצון האב שפיר שייך בדיני בריר' ודו"ק היטב. אמנם לפימ"ש גם באומר לאב אחת משתי בנותך ל"ל בריר' כיון שקודם שנתחדש בו איזה ענין אסור' לו מספיק' דאחות אשה ל"ש בריר' כמ"ש. והנה מ"ש הפנ"י שם דמשו"ה נקטו הרי"ף והרא"ש באומר לאחת משתי בנותיך ולא כמ"ש רש"י באומר לשתי אחיות אחת מכם דבכה"ג כל חדא מוקמינן בחזקת פנוי' במחכ"ת נראה לי דלית' דאדרבא אי מוקמינן אותה בחזקת פנוי' א"כ אמרי' דלא זו שנתקדש' רק אחות' וא"כ ממילא כל חדא אסור' לו משום אחות אשה ול"ל כיון דכל חדא הו"ל בחזקת פנוי' א"כ ליכ' כאן איסורי דאחות אשה הכי וודאי ל"ל מתרי טעמי א' דחזקת פנוי' שלה לא מהני לגבי אחות' לומר דמשום חזקת פנוי' שלה לא יהי' אחותה באיסור אחות אשה כמה שמצינו בהרבה מקומות דחזקת פנוי' של אחרת לא מהני לגבי דידה עי' בר"נ מס' גיטין ס"ד גבי האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה לענין חזקת פנוי' של הקרובות דלא מהני לגבי דידה ב' כיון דמ"מ חדא מקודשת ואיכא חדא דאסור' לו משום אחות אשה הוי כמו חד בחד שנתערב דלא מהני חזק' וא"כ מהו חזקת פנוי' שייך כאן לפיכך נ"ל דמשו"ה נקטו באומר לאב אחת משתי בנותיך. דהנה באומר לאחת מכם לא משכחת רק ע"י שליח כמ"ש רש"י מס' יבמות כ"ג ע"ב בד"ה ש"מ קשאמ"ל עי"ש דאי יהיב קידושין רק לחדא א"כ מסתמ' אותה מקודשת לאיזהו שנתן לה הקידושין בראשונ' ובבת אחת וודאי אי אפשר דהא א"א לצמצם כמ"ש המפורשים והנה ע"י שליח אפש"ל דהקידושין בטלי דבכה"ג דתהי' אסור' לו מצי למימר לתקוני שדרתיך כמ"ש המל"מ פ"ז מהל' אישות הלכה כ' עי"ש וא"כ לא הוי משכחת לה רק אם נתרצו שתהי' אחיות שהשליח יקבל עבורם קידושין כאלו שאינן מסורי' לביאה וזהו בוודאי לא שכיח דלמה להן להכניס עצמן בספק קידושין ולכך נקטו הרי"ף, והרא"ש בכה"ג שאמר לאב אחת משתי בנותיך ויש להעמיס זה גם בכוונת דברי הפנ"י בסוף דבריו ומהתימ' על רש"י דכאן לא פירש באיזה גוונ' משכחת לה שאמר לשתי אחיות אחת מכם מקודשת לי רק במס' יבמות פירש דמשכחת לה שעשו שניהם שליח. ואולי כוונת רש"י נמי דע"י שליח מצי אמ"ל לתקוני שדרתיך ולכך סתם רש"י כאן וממילא נדע דמשכחת באומר לאב אחת משתי בנותך ולפי"ז לא פליגי כלל רש"י והרי"ף והרא"ש ודו"ק:
יא כבר הבאתי לעיל בריש הסוגי' דהא דפריך הגמ' את וחמור ואמאי נכריות מקודשות דאע"ג דקי"ל כר"נ את וחמור קנה מחצה מ"מ הכא לא קנה כיון דאמר בדבור אחד בלשון נאכם כך הי' דעת הה"מ והרא"ש עיין בר"מ פ"ט מהלכות אישות אמנם הרי"ף ע"כ לא ס"ל הך חלוקא שהרי הבי' המשנה כצורתה ולא כאקמית' דאביי באומר הראוי' מכם לביאה והיינו משום דבאמת קיי"ל את וחמור קנה. אמנם הא וודאי זהו דוחק לומר דהגמר' פריך אע"ג דהי' דלא כהלכת' כמ"ש הריטב"א זהו וודאי דוחק הי' ונ"ל דהנה לעי' כתבנו דמשו"ה ס"ל להגמר' דהכא לכ"ע את וחמור לא קנה דכיון דאסור לקדש בפירו' שביעית טפי ניח' לן לומר שרק להשטות כוונתו שלא יתעבד איסור ע"י וי"ל דזהו באמת דעת הרי"ף דס"ל דלעולם בעלמא קיי"ל את וחמור קנה גבי קידושין כמו בממון והא דפריך הכא מאת וחמור דמשמע דיש חילוק בין קידושין לממון הי' רק משום דמתני' מיירי בפירו' שביעית וכיון דאיכא אסור' מסתבר טפי לומר שלא היה כוונתו לקדש רק להשטות וכיון דבזמה"ז אין נ"מ בפירות שביעית דאינו נוהג כלל לכך הבי' המשנה סתמא כיון דאין נ"מ לדינא בזמה"ז דבכל ענין הנכריות מקודשות. אמנם הרמב"ם כפי הנראה מדבריו פ"ו מהל' שמיטה הלכה י' שם לא הבי' דאסור לקדש בפירו' שביעית ותימא לי על המל"מ פ"ה מהלכות אישות שרוצה לומר בדעת הר"מ דאיסור' איכא עכ"פ לקדש בפירות שביעית ובר"מ פ"ו מהלכות שמיטה הלכה י' לא משמע הכי דלא כתב כלל איסור לענין קידושין הגם בפ"ה מה"א נקט לשון דיעבד המקדש בפירו' שביעית היינו משום דגם בגמ' הכי אית' אבל לפי האמת ס"ל דליכ' איסור' לקדש בפירות שביעי' ולא כר"י בירושלמי מס' שביעית פ"ח הלכה ה' עי"ש במראה הפנים ועיין רש"י מס' ע"א נ"ד ע"ב ובתוס' מס' חולין ד' ע"ב ד"ה מפני שהן מחליפין דס"ל נמי לענין קידושין לא שייך לאכלה ולא לסחור' וא"כ ליכ' לפרש כלל בגמ' דמש"ה פריך את וחמור הי' משום דאיכא איסור' לקדש בפירו' שביעית כמ"ש דהא באמת ליכ' איסור' וע"כ צריך לומר דלאו משום פירו' שביעית דווק' רק דהכא לענין קידושין לא דמי לממון או כסבר' הר"נ משום דרוצה לקנות הכל דווקא או כמ"ש הה"מ משום דאמר במלה אחת כולכם ולכך שפיר פסק הר"מ דהיכ' שאמר כולכם גם הנכריות אינ' מקודשות ועיין מ"ש לעיל בריש הסוגי' ודו"ק:
יב בפלוגת' דאביי ורבא בקשאמ"ל י"ל דרבא דס"ל קידושין ע"ח בעל בלא קדש אינו לוק' בחייבי לאוי' א"כ חזינ' דקידושין יש לה שייכות עם הבעילה ולכך ס"ל קשאמ"ל לא הוי קידושין אמנם אביי ס"ל קדש אפי' לא בעל לוק' א"כ אין שייכות לקידושין עם הבעילה ולכך ס"ל קשאמ"ל הוי קידושין אמנם הרשב"א ס"ל בחד תירוצא במקדש שתי אחיות דאילו היה קידושין היו שתיהם נאסרים בוודאי גם אביי מוד' קשאמ"ל לא הוי קידושין רק באחת משתי אחיות דאילו הי' יכול להתברר איזה קדש לא הוי איסור' לכך ס"ל אביי הוי קידושין עיין בס' או"ח שהסביר בזה דברי הרשב"א ולפי"ז י"ל דהנה הר"מ ס"ל פ"ח מהלכ' שגגות הלכה ד' גבי שתי חתיכות אכל אחת את הראשונ' ואח"כ אכל את השניה שניהם מביאין אשם תלוי משמע דאם אחד אכל את הראשונ' ונתחייב אש"ת ואח"כ אכל הי' בעצמו את השניה אינו חייב אשם תלוי על השני' וא"כ ה"נ באחד משתי אחיות אם בעל הראשונה בשוגג דאיכא אש"ת משום ספק כרת ואח"כ בעל השני' ליכא חיוב אשם תלוי גבי' דתו לא דמי' לחתיכ' משתי חתיכות כיון שכבר נתחייב על הראשונה לכך לא מקרי קשאמ"ל כיון דליכ' איסור' בכל חדא וא"כ לא דמי למקדש שתי אחיות דשם שניהם נאסרים משום אחות אשה אילו היה קידושין אמנם רבא ס"ל ספיק' דאוריי' מה"ת לחומר' עיין ש"ש שמעת' א' וא"כ לא בעינן חתיכה מב' חתיכות ואיכא איסור' בכל חדא בפני עצמה לכך שפיר הו"ל קשאמ"ל אפי' באחת משתי אחיות דאכל חדא רמיא איסור בפני עצמו אמנם אביי ס"ל דליכא איסור בפני עצמו אכל חדא רק על שניהם כאחת א"כ לא מקרי קשאמ"ל כיון דבאמת אינו אסור רק אחת ולא דמי למקדש שתי אחיות דכל חדא אסור' בפ"ע ובזה יבואר פלוגת' דאביי ורבא ודו"ק: (יג) ברש"י ד"ה הרי כולכם ואחת משתי אחיות דהשת' לאו את וחמור הי' דהא דאין אחיות מקודשות משום ספיק' הי' וכו' הא אי ידע בת זכיה הי' והנה דברי רש"י צריכין ביאור דסוף סוף לרבא דלא הוי קידושין בכה"ג נמי את וחמור הי' ומה בכך דמשום ספיק' דאית בה לא הוי ראוי' לביאה מ"מ כיון דלא הוי קידושין בא' משתי אחיות אמאי הנכריות מקודשות ובאמת ביותר קשה לשיטת הר"ן דהכא לכ"ע את וחמור לא קנה משום דאין דעתו לקנות אם אינו קונה כולם א"כ ה"נ בא' משתי אחיות כיון דעכ"פ האחיות לא קנה אמאי קנה הנכריות ועיין בפנ"י שהניח בצ"ע. וז"ל הריטב"א אבל באומר אחת מכם שאילו פירש למי מקדש היתה מקודשת ולא אמרו אין האחיות מקודשות אלא מפני שקידושין ספק ואין מסורי' לביאה כל כה"ג מסתיע דלא להוי אינהו מקודשות ולא לבטולי קידושי דנכריות משום אחיות ולא חשי' את וחמור עכ"ל ודבריו ג"כ צריכין ביאור ולע"ד נראה דהענין הי' רק דבכל ענין היכ' שמקנה ב' דברים האחד ראוי לקנין והשני אינו ראוי אמרי' דע"י שכלל הראוי עם שאינו ראוי חשבינ' מה שראוי כאילו אינו ראוי וה"נ חשבינ' להנכריות ממש כאילו ג"כ היו אחיות ואמרינן שפיר בס"ד כיון שאמר כולכם ואין האחיות מקודשו' הו"ל הנכריות ג"כ כאחיות אמנם כן היינו דווק' אם מה שאינו ראוי אינו בר קנין כלל להתפס בו הקנין כמו במקדש שתי אחיות משא"כ באחת משתי אחיות הא דאינו מקודשת אפי' אחת מהן היינו משום שהי' ספיק' דלמא הי' אחות אשתו ואמרי' כמו כן דשאינו ראוי עושה את הראוי כמו שאינו ראוי כיון דכלל אותם יחד וא"כ מה בכך הי' אפי' השאינו ראוי כלומר בא' מב' אחיות אילו הי' יכול להתברר איזה מהם שאינו אחות אשה היתה מקודשת וא"כ ממילא הנכריות כיון שאינם נכנסים בספק אחות אשה ממילא מקודשות דמה בכך שכלל הנכריות עם האחיות מ"מ לא נגרע כחם יותר מהאחיות גופיהו רק דהאחיות אינן מקודשות משום ספיק' וא"כ בנכריות דליכ' ספיק' ממילא מקודשות משא"כ במקדש שתי אחיות כאחת עם הנכריות דהתם לאו משום ספיק' אסורי' האחיות רק משום דאינם נתפסי' בקנין א"כ הנכריות נמי אינם נתפסי' ויש להעמיס בזה בכוונת רש"י במ"ש הא אי ידע בת זכיה הי' כלומר דכי נמי משוית הראוי לקנין כמו שאינו ראוי מ"מ בהך שאינו ראוי גופה אילו הי' יוכל להתברר שאינה אחות אשתו היתה מקודשת וא"כ ממיל' הנכריות מקודשות דלא גרעי עכ"פ מהאחיות גופיהו כיון דבנכריות ליכ' לספוקי באחות אשה וא"ש החילוק בין כולכם גריד' ובין כולכם ואחת מכם אפי' אי ס"ל את וחמור לא קנה. וא"ש נמי אפי' לדעת הר"נ שאינו רוצה לקנות זה בל"ז מ"מ עכ"פ רוצה שיהי' הראוי לקנין לא גרע ממה שאינו ראוי ולכך שפיר בכולכם ואחת משתי אחיות הנכריות מקודשות ודו"ק היטב כי הי' נכון בס"ד בכוונת רש"י והריטב"א כנ"ל: