אור ברסלב
תבואות השדה חלק ב טיב גיטין וקידושין › שער ה

תבואות השדה חלק ב· רבי אליעזר חיים דייטש

טיב גיטין וקידושין · שער ה

שער ד

אנא ד' אדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש וחנני דעה בינה והשכל בסוגיא דשליש מס' גיטין ס"ד:

א בגמ' אתמר בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין ר"ה אמר בעל נאמן. והנה שיטת רש"י דהא דלר"ה בעל נאמן ה"ד כשהבעל והאשה בעיר אחת דאז שייך לומר אם איתא דלגירושין לדיד' הוי יהיב ניהלי' הבעל אבל לא כשהאשה בעיר אחרת דל"ש אי איתא גם לר"ה השליש נאמן וכן דעת התוס' ורוב הפוסקים דכל הסוגי' מיירי בעיר אחת אמנם הש"ג הביא לשון הריא"ז וז"ל ואני אומר שאע"פ שהיו בשתי עיירות יכול הבעל לטעון טענה זו וצריך עדי' שהבעל נתן לו לגירושין ע"כ. וצריך טעמ' הא בעיר אחרת לכאור' ל"ש אם איתא. ונרא' דהנה התוס' ד"ה בעל אמר ס"ל דאם הבעל טוען שהי' שליח להולכ' ושליח אומר לקבלה לכ"ע אין הבעל נאמן דל"ש אם איתא אלא כשאומר הבעל לפקדון כלומר משא"כ בלהולכ' הרי הבעל עצמו מודה שמסר לו לגירושין ל"ש אם אית' וכן פסק בש"ע א"ע סי' קמ"א סעיף נ"ה עי"ש ולהתוס' לא ס"ל כסבר' הר"נ דמשו"ה מסר להולכ' שלא רצה שתתגרש מיד עכ"פ מוכח מדברי התוס' דכל דלא שייך אם אית' כגון כשהבעל מודה שמסר להולכ' אע"ג דגם הימני' ש"ש דהכא כל נאמנותו דשלי' הי' לסברת הר"נ משום דכיון שהגט ביד שליש והי' שליח לקבל' תפיסתו מוכח שהי' לגירושין וא"כ בשליח להולכ' שהבעל טוען להולכ' מסרתיו אין התפיס' מוכח' טפי שהי' ש"ק משליח הולכ' מ"מ כיון דל"ש אם איתא אמרי' דהשליש נאמן. אמנם דעת הריטב"א באם הבעל טוען להולכ' מסרתיו ג"כ נאמן דהא דנאמן לפקדון אע"ג דהי' טענ' גרועה דאין דרך להפקיד גט ועי' בחי' פנ"י מ"מ נאמן לפקדון במגו דמצי לומר להולכ' מסרתיו וממילא יכול לחזור כיון שהגט עדיין ביד השליח. אלמא ס"ל להריטב"א דהיכ' שהיא טוען שהי' שליח להולכ' נאמן הבעל וצ"ל דס"ל דאע"ג בשליח להולכ' ל"ש אם אית' מ"מ כיון דהימני' נמי ל"ש כמ"ש דתפיס' אין מוכח יותר שהי' ש"ק משליח להולכ' לכך אמרי' הבעל נאמן והנה הא דבעל מצי לטעון שליח להולכ' פשיט' דאפי' בשתי עיירות נמי מצי טען דלענין זה אין חילוק בין עיר אחד לשתי עיירות וא"כ שפיר ס"ל לריא"ז כיון דעיקר הטעם דס"ל לר"ה דבעל נאמן לפקדון הי' רק משום דיש לו מגו דיטעון שהי' שליח להולכ' וכיון דלהולכ' מסרתי מהני אפי' בשתי עיירות ה"ה לפקדון נמי מצי טען אפי' בשתי עיירות והא דקאמר בגמ' טעמא אם איתא דמשמע דרק בעיר אחת י"ל דהכי קאמר דמשום אם איתא שפי' י"ל דנאמן להולכ' דלא רצה שתתגרש מיד דאם לקבלה הוי יהיב לי' לדיד' והיינו בעיר אחת ואפי' בשתי עיירות נמי הוי טענה להולכ' טענה מעלית' דבכל גוונ' ניחא לי' לבעל למסור להולכ' שישאר עדיין הבריר' בידו אם ירצה לחזור וז"ש אם אית' דלגירושי' כלומר שכבר החליט בדעתו לגרש' לדיד' יהיב לה ואע"ג שאינו בעיר אחת מ"מ הי' יכול להמתין עד שיזדמנו יחדיו וא"כ לענין שיהי' נאמן להולכ' שייך בכ"פ סברת אם אית' כמ"ש וא"כ ממילא נאמן הבעל לפקדון אפי' בשתי עיירות כיון שהגט עדיין ביד שליח ונאמן להולכ' כיון שעדיין יכול לחזור בו א"כ נאמן נמי לפקדון במגו דלהולכ' אפי' בשתי עיירות כיון דלהולכ' נאמן אפי' בשתי עיירות וא"ש דעת הריא"ז ודו"ק:

ב ויש לעשות סמוכי' לסברת הריטב"א דהא דנאמן לפקדון הי' רק משום מגו דלהולכ' דהתוס' ד"ה בעל נאמן הקשו מאי אהני לן כהא דנאמן השליח לומר בפ"נ אכתי יערער הבעל ויאמר לפקדון ועי' ברא"ש ריש מס' גיטין מ"ש בזה ועי' בר"נ בסוגי' שכתב דבשליח להולכ' ליכא ריעות' במה שנמסר לידו דל"ש אם אית' דאין הבעל רוצה שתתגרש מיד. אמנם לסברת הריטב"א ל"ק כלל קושי' התוס' דהא נאמנות השליח לענין בפ"נ דמהני הי' היכ' שכבר נמסר הגט ליד האשה כדאמרי' מס' גיטין ג' ע"א כיון דאמר מר בפני כמה ניתני לה אלמא דנאמנות השליח בפ"נ הי' משום שכבר נמסר לידי האשה ועי' בפנ"י שם וא"כ כיון שכבר נמסר ליד האשה לא אהני כלל לבעל שיטעון לשליח להולכ' עשיתיו כיון שהגט כבר בידה וא"כ ממילא לא מצי לטעון לפקדון כיון דל"ל מגו להולכ' כיון שהגט כבר בידה ועי' בר"נ שכ' ג"כ דכל שהגט ביד האשה אין הבעל נאמן בשום טענ' ועי' בס' יש"ש בסוגי' אמנם לסבר' הריטב"א א"ש בפשטות דכיון שהי' ביד האשה וא"כ אין לו מגו דלהולכ' וממילא לא מצי לטעון לפקדון דהא טענה גרוע' היכ' דליכ' מגו ודו"ק. אמנם דעת התוס' שהקשו מבפ"נ ש"מ דס"ל אפי' שהגט ביד האשה נמי יכול לטעון לפקדון אע"ג שכבר היתה בחזקת מגורש' שהגט כבר ניתן בידה ולק' נבאר דעת התוס' בזה ודו"ק:

ג תוס' ד"ה שליש נאמן ואין לפרש דנאמן השליש מטעם מגו דאי בעי עבד בי' מה דקאמר שיכול למוסרו לאשה כדפי' בקונטרס וכו' ולכאורה קשה להבין לשיטת התוס' שכתבנו לעיל דס"ל דאפי' כשהגט ביד האשה נמי נאמן הבעל לומר לפקדון לר"ה א"כ מאי מגו איכא ומה ס"ד דהתוס' כלל ולמה להו לדחוק שאין זה מגו שהאשה לא תרצה לקבל הגט ונראה דכוונת התוס' הי' דאיכא מגו שהשליש ימסור לה הגט והי' תאמר קמי דידי מסרי' ליה לגירושין ויהי' נאמן במגו דאי בעי אמר' לדידה יהיב ניהלי' בעל רק הך מגו דהו שפיר דזהו אין ביד השליש שמא לא תרצה לקבל הגט מהשליח ולשקר. ובהיות כן נ"ל לתרץ דברי רש"י במה דפירש ד"ה מי קא נפיק דשליח נאמן מטעם מגו ואמאי לא פרש"י כן מיד בדברי ר"ח דהא הימני' היינו מטעם מגו. רק דכוונת רש"י הי' כך דלכאור' י"ל דכאן ל"ש הימני' דהבעל היה בטוח שלא יוכל לשקר דאם הוא יטעון לפקדון יאמינו לו טפי מלהשליח משום סברא אם אית' כך הי' סבר הבעל בעצמו וא"כ מנ"ל לומר דהימני' לשליח אפי' אם ירצה לשקר ובאמת משו"ה לא ס"ל לר"ה סבר' דהימני' דאם אית' מגרע טענה השליש וע"ז סמך הבעל שלא יאמינו לשליח ומאי הימנ' שייך הכא רק אי משכחת לה באיזה אופן שהבעל לא יהי' נאמן כלל כגון אם יהי' הגט ביד האשה והי' תטעון קמי' דידי מסרי' ניהלא לגירושי' א"כ אין לו לבעל על מה לסמוך וא"כ למה מסר לו הגט וע"כ דכך היה דעתו שאם ירצה לשקר יהי' באמת לגירושין וא"כ ל"ק קושי' התוס' דאין זה מגו שמא לא תרצה האשה לקבל דבאמת אנן לאו מטעם מגו קאתינ' עלה דמגו כה"ג לא חשי' כמ"ש התוס' שמא לא תרצה לקבל רק לענין זה מועיל לנו לגרע סברת אם איתא ולחזק טענה השליש לומר דהימני' כיון דכל סמיכתו של הבעל היה שיאמינו לו טפי מלשליח מכח אם איתא וממילא ל"ש הימני' ע"ז שפי' אמרי' דכיון דמשכחת לה עכ"פ איזה צד שהבעל לא יהי' נאמן א"כ ממילא שייך לומר הימני' דהבעל עכ"פ אינו יודע מעיקר' אם האשה לא תרצה לקבל הגט ואז תהי' נאמנת ועל מאי סמך ליתן לו הגט וע"כ שהי' בדעתו שאם ישקר יהי' באמת לגירושין וא"כ ל"ק קושי' התוס' על רש"י דאע"ג דמגו לא חשיב משום לא ארצה האשה לקבל מ"מ הבעל אינו יודע בבירור שהי' לא תרצה לקבל ואדרב' כיון דמיירי שיש עדים שעשאתו של"ק יוכל לחשוב שהאש' תאמין לשליח ותעשה כדברי השליח שלא יערער הבעל וע"כ דהימני' וא"כ א"ש פרש"י דבאמת עיקר נאמנות השליש לאו משום מגו רק משום דהימני' ומ"ש רש"י מגו היינו דע"י שמשכחת איזה צד שהבעל לא יהי' נאמן כגון שהגט יהי' בידה עי"ז נתחזק' טענת הימניה דאם לא"ה הו"א דהבעל לא הימניה לעולם רק שסמך עצמו דטפי יאמינו לו מחמת סברת אם איתא ועי' בתומים סי' נ"ו וא"ש פרש"י ודו"ק כי הי' עצה נכונה בס"ד:

ד אמנם בעיקר סברת התוס' שהבעל הימניה מלבד קושי' הרשב"א דהא בעינ' עידי מסיר' ואם מסר לו לפקדון מאי מהני בזה מה שהבעל נותן לו נאמנות כיון דעכ"פ איכ' עדי מסירת הגם די"ל כיון דהעדים עצמם יודעים מזה שיוכל לומר לגירושין הוי כאילו הימני' בפני עדים ועוד פקדון עצמם נחשבים כעדי מסיר' אכתי קשה אם אמת כדברי הבעל שנתן לו לפקדון דלמא לא מסרו לו בפני עדים כלל וא"כ ליכ' עדי מסיר' ומה מהני מה שהבעל האמין אותו ואולי י"ל דעכ"פ שמסרו לו לפקדון והימני' הוי כאנן סהדי שנותן לו לגירושין והך סברא אנן סהדי הוי כעדי מסיר' ממש ועי' בס' טוב גיטין שכ' כעין זה ונבאר עוד בס"ד אמנם אכתי קשה כיון דהבעל לא גמר לגירושין רק אם השליח ישקר ואם באמת יטעון לא יהי' לגירושין וא"כ כיון דאנן קיי"ל אין בריר' אמאי תהי' מגורשת וזה רבית' בשעה שאמרתי כיון דהא דאין ברירה הי' רק משום דהוי ספיקא וא"כ הוי כמו ס"ס או דלמא טוען השליח באמת שהי' לגירושין ומיד ניתן לו לגירושין ואת"ל שמשקר מ"מ הי' בדעת הבעל שאם ישקר שיהי' ג"כ כדבריו ואע"ג דהי' רק ספיקא דשמא אין ברירה ולא מהני לן מה דהימני' מ"מ בכה"ג איכא ס"ס ושפיר מהני ולפי"ז יהי' מחלוקת ר"ה ור"ח אי מהני ס"ס במקום חזקה דכאן איכא חזקת אשת איש או די"ל מכיון שכבר התחיל עכ"פ מעשה גירושין דהרי הבעל מוד' שהגט נכתב כדינו איתרע לה חזקת אשת איש ועי' שו"ת שו"מ מהדורא תליתאי ח"א סי' ת"נ אח"כ מצאתי קושי' זו מבריר' להגאון מהר"ם א"ש בספר אמרי בינה וההוא אמר דבאמת אינה מגורש' משעה שהגיע הגט ליד השליח רק מכאן ולהבא משעה שטוען השליח בפנינו שהיה לגירושין ועי' בר"נ:

ה ועפי"ז יש ליישב דברי הר"מ פי"ב מהלכ' גירושין הלכ' י"א וז"ל אמר הבעל לפקדון נתתיו לו והשליח אומר לגירושין השליח נאמן ועי' שם בהה"מ דס"ל בדעת הרמב"ם שפסק כר"ח דמיירי אפי' בעיר אחת ועוד כ' שם הר"מ וכן אם הי' הגט יוצא מתחת יד האשה והי' אומרת שליח זה נתנו לי והשליח אומר כן נתתיו לה ולגירושין נתנו לי והבעל אומר לא נתתיו לו אלא לפקדון השליח נאמן והי' מגורשת עכ"ל והנה יל"ד מה השמיענו הרמב"ם בהך בבא שניה דאם הגט ביד האשה שהשליח נאמן דמה יוסיף לנו תת כח מה שהגט בידה כיון דגם הי' אינ' מכרעת כלום בין טענת הבעל לטענת השליח דאינה יודעת מאומה את האמת כדברי השליח או כדברי הבעל ול"ל דהא אתא לאשמעינן דאע"ג שעכשיו אין הגט ביד השליש מ"מ נאמן דלא כמהרש"א שנכתב בסוגי' דהיכ' שהי' טוען שהי' שליח להולכה והגט יוצא מתחת יד האשה אין השליח נאמן כיון שאין שלושותו בידו הא ליכא למימר אי דהרי מה מזיק לנו אם מסר השלישות למי שהי' לו זכות דהא דאין השליש נאמן כשאין שלושותו בידו הי' רק אם טוען לחוב' מי שכבר נמסר לו עי' ברשב"א ובחי' פנ"י ב' הרי שם בהלכ' י"ג כבר הבי' הר"מ דאם כבר ראו הגט ביד השליח הוי כאילו הי' בידו עי' שם בהה"מ שכ' וז"ל ולא חדש רבינו בזאת הבבא אלא סכל שיש ב' עדים שראהו יוצא מתחת יד השליח קבלה א"צ לידע כיצד בא לידו אלמא דלא בעינ' שהגט יהי' דווק' עכשיו ממש ביד השליח וא"כ קשה לאיזה צורך הבי' הר"מ הך וכן אם הי' הגט יוצא מתחת יד האשה כו' ועי' בב"ש סי' קמ"א ס"ק פ"ג ועוד יל"ד מה זה דנקט הר"מ נאמן השליח והי' מגורשת דהך יהי' מגורשת הי' יתיר לשון אמנם לפי דברינו א"ש דבאמת י"ל דהבעל הימני' לשליח רק אם יטעון בפני לגירושין ויכחישני בפניו משעה ההוא יתחילו הגירושין משא"כ אפי' אם יטעון שלא בפניו לגירושין סומך הבעל שבפניו לא יעיד להכחישו וא"כ לא יהי' לגירושין כ"ז שלא יכחיש אותו השליח בפני הבעל ויטעון לגירושין ובהיות כן י"ל דגרע כשהגט ביד האשה מכשהי' ביד השליח דכשהי' ביד השליח מתחילין הגירושין מיד כשמכחיש הבעל ויאמר לגירושין משא"כ אם כבר נתנו ליד האשה דבשעת נתינה לא התחילו הגירושין עדיין דשמא אם יבא הבעל יודה לו השליח דלפקדון ולא גמר עדיין הבעל בדעתו שיהי' לגירושין דשמא לא יכחישנו בפניו ואם אח"כ מכחיש אותו כשהגט כבר ביד האשה לא יכול לחול הגירושין כיון שהגט כבר בידה הו"ל כטלי גיטך מע"ג קרקע דבשלמ' כשהי' ביד השליח הרי חל הנתינ' מעיקר' מיד הבעל ליד השליח ולא הוי כטלי גיטך מע"ג קרקע כיון דעכ"פ בא מיד הבעל ליד השליח משא"כ לאשה כיון דאם נימא דבשעת נתינת השליח לידה לא חל עדיין הגט דהבעל לא גמר עדיין לגרש דשמא לא יוכל להעיד בפניו ויודה שלפקדון מסרו לו א"כ לא מהני מה שאומר אח"כ כשהגט כבר ביד האשה שלגירושין נמסר לו דאם הגט אינו מתחיל רק משעה ההוא הו"ל כטלי גיטך מע"ג קרקע רק אי אמרי' דהא דהימני' הבעל הי' משום שבידו למסור להאשה כמ"ש א"כ הי' דעת הבעל באמת שמיד שימסור הגט ליד האשה יהי' לגירושין וא"כ חל הגט מיד שנמסר לידה וממילא לא הוי כטלי גיטך מע"ג קרקע כיון שהגט חל משעה שמסר השליח לידה וא"כ שפיר כתב הר"מ נאמן השליח והי' מגורשת כלומר משעה שמסר השליח הגט לידה אע"ג שבשעה ההוא לא אמר בפני הבעל לגירושין מ"מ הי' בדעת הבעל שבשעה שימסור הגט ליד האשה שתהי' מגורשת דאולי גם האשה תטעון כדברי השליח ולא יהי' הבעל נאמן כמ"ש לעיל באות ג' וממילא הימני' שיהי' לגירושין משעת מסירות הגט לידה ודו"ק. ואגב אורח' שמעינ' דאם כשבא הבעל הודה לו השליח שהי' לפקדון אע"ג שמתחלה מסר לה שלא בפני הבעל לגירושין יוכל השליח לחזור אח"כ ולהודות לדברי הבעל שהרי הר"מ כתב והשליח אומר לגירושין נתנו לי משמע הא אם השליח מודה לדברי הבעל שהי' לפקדון אע"ג שמעיקר' נתנו לאשה בתורת גירושין מ"מ כיון שאח"כ בפני הבעל מודה לדברי הבעל אמרינן דהבעל נאמן ודוק היטב:

ו אמנם יש להקשות לפימ"ש לעיל אות ד' דאפי' לר"ח דס"ל הימני' אינה מגורשת רק מכאן ולהבא דלמפרע אמרי' אין בריר' א"כ קשה מאי פריך הגמ' לר"ח ממתני' דצריכ' שתי כתי עדים ואמאי להימני' לשליש ומאי קושי' לפימ"ש הב"ש סי' קמ"א ס"ק י"ב דאפי' אם אין הבעל בפנינו חיישי' שמא יבא הבעל ויכחיש עי"ש שכ"כ בשיט' הרי"ף וא"כ י"ל דוודאי כשהבעל והשליש לפנינו אמרי' דשליש מהימן דהא אפי' אם משקר הרי הימנ' הבעל על מנת כן ואמרינן דהי' מגורשת משעה שהשליש משקר אמנם במתני' שאין הבעל לפנינו שפיר אמרי' דצריכא עדי קבלה דאם תנשא חיישינן שמא יבא הבעל ויאמר לפקדון ואע"ג שהשליש יכחישו ויהי' השליש מהימן מ"מ הרי לא מהני רק למכאן ולהבא ונשאת באיסור הגם דרש"י פירש במתני' והוא חזר ואמר קבלתי וא"כ פריך שפיר הרי מיד כשאומר השליש לגירושין הי' מגורשת ולמה לנו עדים הרי מ"מ י"ל דהבעל לא הימני' רק אם יכחישנו ויעיד בפני לומר לגירושין דכ"ז שאין השליח מכחיש אותו בפניו סובר הבעל דלמא יודה לו השליח ואינו גומר ומגרש אמנם לפימ"ש א"ש דדעת הבעל הי' מיד כשימסור לה הגט שיהי' נאמן וא"כ פריך שפיר שהרי כאן כשאומר לה לגירושין הוי כאילו נמסר הגט לידה ומהימן השליש ואמאי צריכ' עדים:

ז בתוס' ד"ה מתיב ר"א כתבו משמע דנאמן אפי' כולם בעיר אחת נראה הא דמשמע למקשן הכי היינו משום דקתני הודא' בע"ד כמאה עדים דמי והשליח נאמן ומשמע דנאמנות השליח מטעם הודאתם דהוי כהימני' וא"כ לא מהני סברת אם איתא כלל ועי' בפנ"י שכ' ג"כ כה"ג ובזה מיושב מה דקשה לכאורה מאי פריך מהא דקתני וכן לגיטין דלמא מיירי בהבעל אומר שהי' שליח להולכ' ושליח אומר לקבלה דכה"ג ל"ש אם איתא כמ"ש התוס' ד"ה בעל אומר ולכך נאמן השליש. אמנם לפימ"ש א"ש דכל כמה דנוכל לומר דגם בגיטין שייך הימני' אם כן לא מועיל כלל סברת אם איתא דאם אית' לא מהני רק דעי"כ מוכח שהבעל טוען אמת. ואם מהני נאמנות השליש אפי' אם משקר משום דהימניה א"כ מה בכך שהבעל טוען אמת ופריך שפיר אמנם קשה דבאמת הקשה הרשב"א מאי מהני הימני' הא בעינן עדי מסיר' ואם האמת כדברי הבעל שלפקדון ניתן לו ולא הוי ע"מ ומאי מועיל הימני' וא"כ י"ל דהא דקתני וכן לגיטין מיירי שהשליח טוען שהי' להולכ' והבעל טוען לפקדון דשליח להולכ' לא בעי עדי מסיר' מהבעל לשליח ושפי' שייך הימני' משא"כ בשליח לקבלה דבעינן ע"מ ל"ש הימני'. והיה מזה סיעת' לפירוש הרי"ף שהביא הר"נ דפלוגתיהו דר"ה ור"ח מיירי ג"כ בשליח להולכ' ובגט יוצא מתחת יד האשה ואפ"ה לר"ה בעל נאמן. אמנם לפרש"י דמיירי בשלוח לקבלה קשה מאי פריך מוכן לגיטין דלמא התם מיירי רק כשטוען שהי' שליח להולכ' דלא בעי עדי מסיר' ושייך לומר הימני' הגם דלדברי מהרש"א שכ' דבשליח להולכ' והגט יוצא מתחת יד האשה לכ"ע אינו נאמן משום שאין שלישותו בידו א"ש דליכ' לאוקמ' בשליח להולכ' אמנם כבר כתבנו לעיל באות ה' דכאן אינו מזיק מה שאין השלישות בידו כיון שאינו מעיד לחובת מי שנמסר לו וי"ל דס"ל לגמ' מדקתני וכן לגיטין משמע דאיכא קצת רבות' טפי בגיטין מבממון ובשלמא אי מיירי שהי' טוען שהו' שליח לקבלה שפיר איכא רבות' דאע"ג דבעי עדי מסיר' אמרי' דמהני הבהימני' במקום ע"מ דהוי כאנן סהדי כמ"ש לעיל באות ד' משא"כ אי מיירי בשליח להולכ' ליכ' שום רבות' דאמאי לא יהי' נאמן דהא אפי' סברת אם איתא ליכ' לסייע להבעל דבשליח להולכ' אפשר דמשום כסופא לא יהי' לה כמ"ש הרשב"א או כמ"ש הר"נ שלא רצה שתתגרש מיד עי"ש ופריך שפיר אמנם לפי האמת דהך וכן לגיטין מיירי בשטרות י"ל דהא דאשמעינן הבריית' וכן לגיטין משום דהו"א דע"כ נאמן השליש רק בדבר ששייך בו קנין כגון מטלטלין אמרי' דכל שהושלש בידו נאמן במגו דלקוח משא"כ בשטרות שהשטר נכתב על שם אחר לא יהי' נאמן למאן דס"ל אין אותיות נקני' במסיר' עי' בס' נתיבות המשפט סי' נ"ו ולכך אשמעינן דהשליש נאמן אפי' בלא שום מגו ודו"ק:

ח לפימ"ש לעיל באות ג' דמשו"ה אמרי' הימני' משום דהאשה נאמנ' כשהגט בידה לומר קמי' דידי יהבי' ניהלי' לגירושין ואע"ג שאין זה מגו ממש שמא לא תרצה האשה לקבל כמ"ש התוס' מ"מ כיון שהבעל אינו יודע אם לא תרצה לקבל שפי' אמרי' דע"כ הימני' יש ליישב בזה מה שמקשי' על הרי"ף דמיד לאחר שהביא הלכת' כר"ח דשליש נאמן הביא הך דינ' דמודה ר"ה אי אמר' קמאי דידי לגירושין יהבי' ניהלי' מהימנא ולמה הביא הך דינ' כיון דקיי"ל כר"ח אמנם לפי דברינו נכון מאוד בס"ד דבאמת היה קשה להרי"ף אמאי נימא דהימני' ואמאי לא נימא אדרב' הבעל לא חשב כלל שהשליח ישקר ויאמר לגירושין דהא סומך דמסתמא יאמינו לו טפי מלהשליח דהא יש לו סבר' אם איתא ויראו הב"ד שמסתמ' האמת כדברי הבעל רק כבר כתבנו דהא עכ"פ היה לו לבעל לדאוג שמא ימסור לה השליח הגט דהשליח יהי' נאמן מסתמ' אצלה כיון שעשאתו שליח לקבלה ותאמר הי' ג"כ כדברי השליח כיון שנאמן אצלה וממילא לא יהי' הבעל נאמן ומדלא חש להכי ש"מ שבאמת הימני' לשליח אפי' אם ישקר וא"כ הביא שפי' הרי"ף מיד לאחר שפסק כר"ח הך ומודה ר"ה דרק משו"ה נוכל לפסוק כר"ח משום דבכה"ג לכ"ע אין הבעל נאמן וא"ש סבר' דהימני' ודו"ק היטב:

ט בגמ' תנן האשה שאמר' התקבל לי גיטי צריכ' ב' כתי עדים וכו' ואמאי להימני' לשליש רש"י פירש דהקושי' קאי אמאי בעי אפי' עדי אמיר' ומשני מי קנפיק גיט' מתותי ידיה תינח אמר' קבל למ"ל הא מני ר"א הי' דאמר עדי מסיר' כרתי נ"ל לפרש הסוגי' לפרש"י כך הא דס"ד מכיון דס"ל לר"ח השליש נאמן היינו משום דאנן סהדי שהשליש אינו משקר משום חזקה דאין אדם חוטא ולא לו וכל דאיכא אנן סהדי הוי כעדים ממש ומהני אפי' לענין דבר שבערוה דצריכ' ב' עדים הוי אנן סהדי כעדים והי' מקשה הגמ' שפיר אפי' עדי אמיר' לא בעי דהא מכיון שנמצא גט ביד השליח והוא אומר שנמסר לו לגירושין בוודאי אינו משקר. וע"ז תירץ הגמ' דע"כ ס"ל לר"ח דהשליש נאמן רק משום דלפקדון הוי באמת טענ' גרוע' כמ"ש הריטב"א וא"כ חזינן טענ' הבעל אע"ג דיש לו מסייע סבר' אם איתא מ"מ לא הוי טענה מעלית' דאין מהדרך להפקיד אצל שליח קבלה והוי כנפילה דיחיד דלא חיישי' לי' כלל כמ"ש הפנ"י וא"כ שפיר חזינן טענ' השליש נגד טענת הבעל וממילא הוי כספק השקול דלא אמרי' נוקמי' בחזקת אשת איש כיון שעכ"פ כבר התחיל קצת מעשה הגירושין שהבעל מודה שהגט נכתב מדעתו ובפרט לדעת הת"כ חו"מ סי' נ"ו ס"ק ה' שמיירי שמסרו לשליש לפקדון על תנאי כך וכך וא"כ כבר איתרע לה חזקת אשת איש ומהני אח"כ סברת הימני' דאע"ג דאין בריר' וא"כ לא מהני במה שהימני' אפי' אם ירצה לשקר דהא אנן קיי"ל אין בריר' דזהו אינו דהא דאין בריר' הי' רק משום דאכתי הוי ספק וכאן אפי' בלא סברת הימניה ג"כ ליכ' רק ספק השקול טענת הבעל וטענת השליש וא"כ מכיון דאיכא הימני' דהאמינו אפי' אם ירצה לשקר שפיר אמרי' יש ברירה. אמנם בוודאי אי היה הגט שלם דאז לא צריכין לסברת ברירא כלל דהא תוכל להיות מגורשת מכאן ולהבא וא"צ לסברת בריר' היה מהני אפי' בלא עדי אמיר' דטענ' הבעל וטענ' השליש שקולי' הם ואח"כ אמרי' מכח הימני' דמגורש' מכאן ולהבא רק כיון שהגט קרוע ולא מהני מה שתהי' מגורש' מכאן ולהבא רק למפרע אז דווקא כי איכ' עדי אמיר' דאז לא נחשב טענ' הבעל לכלום דהוי כנפיל' דיחיד כמ"ש הפנ"י אז שפי' מהני סברת הימני' שתהי' מגורשת למפרע אע"ג דאין בריר' מ"מ בכה"ג שבלא"ה ליכ' רק ספיק' בעלמא שפי' אמרינן בריר' וכן כשהגט שלם בלא"ה עדיפ' טענ' השליש מטענ' הבעל דהא יש לו מגו וא"כ אפי' בלא עדי אמיר' דאע"ג דטענ' הבעל חשיב' קצת דהוי כנפילה דרבים כיון דליכ' עדי אמיר' מ"מ טענ' השליש ג"כ טובה מטעם מגו וא"כ הטענות שקולים הם ומהני סבר' דהימני' להאמין השליש משא"כ בליכ' עדי אמיר' דאז טענ' הבעל מכח סבר' אם אית' טענה מעלית' הוי דהא הוי כנפילה דרבים וטענ' השליש גרוע דהא ל"ל מגו וא"כ לא הוי טענותיהם שקולי' שפי' לא אמרי' הימני' דעכשיו נהי' מוכרחים לומר שתהי' מגורשת למפרע דהא אין הגט לפנינו שלם ומטעם בריר' וזהו לא אמרי' היכא דאיכ' חשש' דאוריית' דבליכ' עדי אמיר' הוי חשש פקדון חשש' דאוריית' וא"כ מה דמשני הגמ' מי נפיק גיטא מתותי ידי' סובל ב' פירושים האחד דעי"כ נחלש' טענה השליש דהא ל"ל מגו כמ"ש רש"י דבאמת אילו היה הגט שלם הי' לשליש מגו דכאן תרצה לקבל כיון שאין הבעל מכחיש אותו ועוד איכ' ריעות' במה שאין הגט שלם דאז ע"כ מטעם בריר' הוצרכו לאתינן עלה שתהי' מגורש' למפרע ולא רק מכאן ולהבא כיון שעכשיו הגט קרוע וכל שטענ' הבעל הי' טענה מעלית' איכא חשש' גמיר' ולא אמרי' בריר' ולכך הוצרכו לעדי אמיר' להחליש טענת הבעל דע"י עדי אמיר' הוי כנפילה דיחיד ודוק היטב. וע"ז פריך הגמ' שפיר תינח אמרה קבל למ"ל כלומר מכיון שאיכ' עדי אמיר' א"כ ממילא הוי טענ' הבעל לפקדון טענה גרועה והוי טענת השליש והבעל טענות שקולים וממילא מהני סבר' הימני' אפי' שתהי' מגורשת למפרע מכח יש בריר' דבכה"ג היכא דליכ' חשש' גמורה אמרי' שפיר בריר' וא"כ לא מזיק כלל מה שאין הגט שלם וע"ז משני הא מני ר"א הי' דאמר ע"מ כרתי ויש לפרש ג"כ על שתי פנים או דבאמת לא בעינ' עדי קבלה לפנינו רק דסגי' שהשליח יאמר שנמסר לו בפני שנים או די"ל גם לפרש"י דמיירי שליכא עדי חתימ' כלל כמ"ש התוס' ד"ה ר"א הי' וא"כ שפי' י"ל דע"כ ס"ל לר"ח סברי הימני' דווקא שלא הי' ביד הבעל להכחישו לגמרי והלכך דווקא בגט חתום לא אמרי' דהבעל הי' סבור שיאמינו לו לפקדון במגו דמזויף דאין זה טענ' דירא וטענת מזויף דלא יקיימני השליח ע"י עדי חתימ' משא"כ היכ' דליכ' עדי חתימה איכ' כלל סברא דהימני' דהבעל מסרו משו"ה שהרי יכול לטעון לא מסרתי לך כלום ובלא דעתי נכתב הגט ולכך בעינ' עדי קבלה ג"כ ועדי קבלה ג"כ בלא עדי אמיר' ג"כ לא מהני דבלא עדי אמיר' יהי' טענת הבעל לפקדון טענ' מעלית' דמכיון דליכ' עדי אמיר' הוי כנפילי דרבים ולא מהני סברת הימני' דבטענה גמור' לא אמרי' הימני' כיון דמטעם ברירה קאתינן עלה להתגרש למפרע כיון שאין הגט שלם ובחשש' גמורא לא אמרינן בריר' ודוק היטב:

י וכל מה שפרשנו בשקלא וטרי' דגמר' לפרש"י יש לפרש ג"כ לפירוש התוס' רק דבזה נחלקו דתוס' ס"ל דבלא עדי אמיר' לא ס"ד כלל דלהימני' לשליש דאז טענה הבעל טענה מעלית' טפי ורש"י ס"ל דס"ד דאפי' בלא עדי אמיר' איכא טענה וסברא להאמין לשליש משום חזקת אין אדם חוטא ולא לו אמנם תוס' ס"ל דנגד חזקת אשת איש לא מהני כלל הך חזקת דא"א חוט' ורש"י מצי סובר דחזקת אשת איש איתר מכיון שעכ"פ התחיל לעשות איזה ענין בגירושין דילה ותוס' סובר דחזקת דאיתר' שמה חזקה וכבר הארכנו בעינינו אלו במקום אחר בס"ד מ"מ הפירוש בשקלא וטרי' דגמ' עולה יפה בין לפירש"י בין לפירוש התוס' ודו"ק היטב:

יא בגמרא אמר רבא ומודה ר"ה דאי אמרו איהי לדידי אמר לי שליש דלגירושין יהבי' ניהלי' מהימנ' ופריך מי איכ' מידי דשליש גופה לא מהימן ולכאורה יש להבי' מאי ס"ד מעיקר' דלהני אמירת האשה טפי מאמיר' השליח עי' בריטב"א אמנם י"ל דס"ד דע"כ לא קאמר ר"ה דהבעל נאמן רק היכא שהשליש לא בא קודם הבעל להעיד שלגירושין כדאמר בעל אומר לפקדון וכו' דמשמע שהבעל טען תחלה משא"כ אם הי' השליש בפנינו ונתחזקה טענת השליש בלא הכחש' הבעל תו לא מהימן הבעל אח"כ לערער והו"ל כמה דאית' מס' כתובות כ"ב ע"ב אמר עולא כ"ע שהאמינ' תור' ע"א הוי כשנים וא"כ שפיר אמר ר"ה אי אמר' איהי לדידי אמר לי שליש מהימנא כלומר דהי' נאמנ' דנתחזק אמיר' השליש קודם ערעור הבעל ושוב אין הבעל נאמן לפקדון רק דהגמ' דחי לי' דס"ל דאפי' בא השליש בלא הכחשת הבעל ג"כ חיישינן לפקדון דיש לחוש שמא יבא הבעל ויכחישנו ואי לאו דשליש מהימן לא מהני אפי' בלא הכחש' הבעל ולכך פריך שפיר מי איכא מידי דשליש גופא לא מהימן כלומר אפי' בלא הכחש' הבעל ולכך מסקינ' דהכי קאמר רבא ומוד' ר"ה אי אמר' קמא דידי לגירושין יהבי' כלומר שהי' ג"כ טוענ' ברי ונאמנ' במגו:

יב ומכאן יש להבי' ראי' דאפי' אם הגט ביד האשה והבעל טוען לפקדון ג"כ לר"ה נאמן הבעל דהא כאן אמרי' ומוד' ר"ה אי אמר' קמי' דידי לגירושין יהבי' ניהלי' מהימנא וכאן הגט בידה ואפ"ה אם הי' אינה טוענ' ברי אמרי' דהבעל נאמן ולכך הקשו התוס' ד"ה בעל בפני נכתב אע"ג דשם הגט ביד האשה דבכל גוונ' בעל נאמן לר"ה כשהי' אינה טוענ' ברי' ודוק והנה מ"מ חזינ' מהך דמודה ר"ה מדלא משכחת בגוונ' אחרינ' שתהי' נאמנ' רק בהי' אומרת ברי' משמע הא כל שאינ' טוענ' ברי' אפי' אין הבעל מכחיש השליש ג"כ לר"ה חיישינן לפקדון וכן דעת הרי"ף שהבי' ראי' דהלכ' כר"ח מדפריך סתמ' דגמר' וניהמני' לשליש ועי' בס' קרבן נתנאל בסוגי' ס"ק י' דהיינו הא דפריך אמתני' וניהמני' לשליש והנה בס' בעל המאור השיג על הרי"ף דהכא כ"ע מודה דנאמן השליש כיון שאין הבעל מכחישו וצ"ל דהרי"ף ס"ל דלר"ה טענ' פקדון הוי טענ' מעלית' דאפי' כשאין הבעל לפנינו נמי צריכים לחוש שמא לפקדון נמסר לו מכח סבר' אם אית' דהוי כעדים עי' בתומי' סי' נ"ו ס"ק ד' שהאריך שם בזה והנה י"ל דראית הרי"ף הי' מדדחי דלא מהני אי אמר' לדידי גמר לי שליש משום מי איכא מידי ולכאור' קשה מאי פריך דלמא משו"ה מהני אמירת' טפי מאמיר' השליש משום דאמר לדידה עוד קודם הכחשת הבעל וכבר נתחזק' בחזקת מגורש' וע"כ דלר"ה אפי' בלא הכחש' הבעל נמי חיישינן לטענ' פקדון דהי' חשש' גמור' לר"ה ולפי"ז א"ש דברי הרי"ף התמוהי' שהבאתי לעיל באות ח' כיון דפסק כר"ח למאי הלכת' הבי' הרי"ף הך ומודה ר"ה אי אמרו קמי' דידי לגירושין וכו' כיון דלכאור' אין נ"מ לדידן דקיי"ל כר"ח ולפימ"ש א"ש דז"ל הרי"ף הלכת' כוותי' דר"ח דסוגי' כוותי' כדמברר לקמן [כלומר מדפריך אמתני' וניהימני' לשליש כמ"ש בס' קרבן נתנאל ס"ק י' דמזה ראית הרי"ף אמנם דלא תקשה מ"ש בעהמא"ו דבמתני' ר"ה נמי מודה כיון דאין הבעל מכחישו ומנ"ל לרי"ף לאפשוי פלוגת' לומר דלר"ה חיישי' לפקדון אפי' בלא הכחש' הבעל לכך הבי' הך ומוד' ר"ה אי אמר' קמי' דידי וכו' מהימנא וקשה אמאי נאיד מס"ד דר"ה מודה אי אמר' לדידי אמר לי שליש לגירושין דנמי מהימנא ואי דתקש' לך משום מי איכ' מידי וכו' הא שפיר יש לחלק דכל שנתחזק נאמנות השליש קודם הכחש' הבעל שוב אין הבעל נאמן להכחישו וכדאמר עולא כ"מ שהאמינ' תור' ע"א הרי הי' כשנים ומאי פריך מי איכא מידי וע"כ כמ"ש דאפי' בלא הכחש' הבעל נמי חיישינן לפקדון לר"ה ופריך שפיר וא"כ כיון דחזינ' דלר"ה ע"כ אפי' בלא הכחשת הבעל חיישי' לפקדון וע"כ קושי' הגמר' ושקלא וטרי' לתרץ המתני' הי' רק אליב' דר"ח ולכך שפיר הלכת' כר"ח אמנם אי לאו הך ומודה ר"ה שהבי' הגמ' הוי מצינו לומר דבלא הכחש' הבעל גם לר"ה נאמן השליש וא"כ לא הי' מוכח דסוגי' דשקל וטרי קאי אליב' דר"ח לכך הוצרך הרי"ף להבי' הך ומודה ר"ה לדייק משם דלר"ה אפי' בלא הכחש' הבעל חיישינן לפקדון דלא משכח' בגוונא אחרינא שיהי' השליש נאמן לר"ה רק אם איהי גופ' טוענת ברי קמי' דידי לגירושין וכו' וא"כ כל מה דשקל וטרי לאוקמי מתני' הי' אליבא דר"ח ושפי' מוכח דהלכה כר"ח וא"ש מה שהבי' הרי"ף הק' ומוד' ר"ה ודו"ק היטב:

יג בתוס' ד"ה בעל נאמן דאם איתא דלגירושין וכו' וא"ת א"כ מה הועילו חכמים בתקנת' דתקון לומר בפ"נ משום דאי אתי בעל ומערער לא משגחינ' בי' אכתי יערער שיאמר לפקדון והנה מדברי התוס' אלו מוכח דאפי' הגט כבר בידה דהא בשליח להולכ' עיקר החשש כשהגט כבר בידה דקודם שנתן לה הגט לא אכפת לן בערעורו דבעל דהא מצי לבטלו רק אפי' כשכבר נתן לה הגט נמי חיישי' אם יטעון הבעל לפקדון. והנה הרא"ש ברי' מס' גיטין כתב דהשליח נאמן לומר שהי' שליח כמו שנאמן על בפ"נ ה"נ נאמן בעיקר השליחות ועי' בחי' פ"נ שהבי' כאן דברי הרא"ש והנה כפי הנראה דתוס' חולקי' על הרא"ש וס"ל דיש לחוש בעיקר השליחות דלמא לא עשאו שליח כלל. והנה לכאורה קשה מאי הקשו התוס' רק מה הועילו חכמים בתקנתם ולא הקשו על עיקר הדין אך מכשרינ' הגט שהובא ממד"ה ע"י שליח דלמא אינו שליח כלל ושוב ראיתי בס' ט"ג שעמד בזה על דברי התוס'. ונ"ל דאין כוונ' התוס' כלל דנחוש מדינ' שמא אינו שליח הבעל כלל. דלמה לן לחוש לזה דמסתמא אין אדם חוטא ולא לו ולמה יבא השליח לקלקל אותה וא"כ בלא טענתו של הבעל וודאי מסתבר דאין לחוש שאיש זר יבוא לגרש אשת חבירו מה שאין לו שום תועלת דל"ל שמא נתן עיניו בה לישא אותה דהא השליח אסור לישא אותה. ובאמת לולא טענ' אם איתא דלגירושין וכו' גם לר"ה הי' השליש נאמן טפי מהבעל מטעם חזק' דאין אדם חוטא ולא לו ולכך באמת היכא דליכא סברא אם איתא גם לר"ה השליש נאמן עי' בס' בית מאיר לאה"ע סי' קמ"א ואפשר דס"ל להתוס' דאפי' לר"ה דאמר בעל נאמן אינו מדינא רק משום לעז בעלמא דאולי יאמינו טפי להבעל משום דיאמרו אם אית' אבל מדינ' השליש נאמן טפי מהבעל. ולכך לא הקשו התוס' כלל דהאיך מכשירי' הגט שהובא ע"י השליח דלמא אינו שליח כלל דפשיט' דלזה אין לחוש כלל רק קושי' התוס' הי' עפ"י מה דאמרי' מס' גיטין ג' ע"א דעיקר תקנ' בפ"נ הי' כדי שהבעל לא יערער ואיתא שם תוס' ד"ה חד אתי בעל דהיינו שע"י ערעורו יאמינו ללעז אמנם כיון דאמרי' בפני כמה ניתנו לה והיינו כיון שהשליח עש' כבר מעשה ליתן הגט ליד האש' בפני ב"ד של שנים או שלשה אפי' אם יערער לא יאמינוהו וליכא לעז כלל וא"כ הקשו כאן התוס' שפיר דמ"מ יהי' לעז על החשש דבפ"נ גופי' אי משום ושמ' אי משום מזויף דכיון דהבעל אם יכחיש השליחות גופ' יהי' סבר' להאמינו משום סברא אם אית' א"כ ה"נ יאמינו לו אם יערער על הגט דאכתי יערער שיאמר לפקדו' כלומר כיון דמצי לומר לפקדו'. א"כ בכל מה שיערער יהי' לעז עכ"פ וא"כ ל"א הועילו חכמים כלל בתקנ' בפ"נ כיון דמ"מ מידי לעז לא יצאנו לר"ה דס"ל סבר' אם איתא. וא"ש נמי דברי התוס' שלא ציינו עצמו על דברי ר"ה עצמו שאמר בעל נאמן להקשות אכתי יאמר לפקדו' דזה היה פשיט' להתוס' דאפי' אי נימא דחשש פקדון הי' חששא מעלי' כשהבעל טוען לפקדון מ"מ כשאין טוען לפקדון אין לחוש לזה כלל. ולא באו התוס' להקשות רק על מה דאמרי' לר"ה סבר' אם אית' והי' קשה להו להתוס' לכאורה למה צריכין לטעמ' דאם אית' דהי' סבר' בעלמא ולא אמרי' דהבעל נאמן מדינ' משום חזק' אשת איש וע"כ ס"ל להתוס' דמדינ' אין לחוש כלל דמסתמ' אין השליש משקר גם לר"ה מטעם חזק' דאין אדם חוטא ול"ש כחן חזקת אשת איש כיון דברור לן עפ"י הסבר' שהשליש אינו משקר רק מ"מ ס"ל לר"ה בעל נאמן דע"י סבר' אם איתא יאמינו להבעל טפי מהשליש וא"כ שפי' הקשו התוס' א"כ גם בתקנ' בפ"נ לא הועילו כלל דאכתי יהי' לעז שיאמינו להבעל על ערעורו. ותירצו התוס' שפיר כיון דבשני עיירו' ל"ש סבר' אם איתא שפיר תקנו בפ"נ דכה"ג בשני. עיירו' ממילא לא יאמינו להבעל כלל כנ"ל ברור בכוונת דברי התוס' דס"ל לר"ה ג"כ ליכא חשש' מדינ' רק משום לעז ובפרט מה דהקשו התוס' מבפנ"כ וודאי דלא קש' להו רק מחשש לעז ועי' היטב לעי' ג' ע"א תוס' ד"ה חד אתי בעל ודו"ק היטב:

יד בגמ' בעל אומר לגירושין ושליש אומר לגירושין והי' אומרת נתנו לי ואבד אמר ר' יוחנן הו"ל דבר שבערו' ואין דשב"ע פחות משני' ואמאי וניהימני' לשליש וכ' הרי"ף מכאן מוכח דהלכה כר"ח מדפריך וניהימני' לשליש [וקצת תימ' על הקרבן נתנאל בסוגי' פ"ק י' שהבאתי לעי' באות י"ב דכוונ' הרי"ף להוכיח ממאי דפריך אמתני' וניהימני' לשליש וכאן כתב הרי"ף להדי' דמהך דהכא מוכח דהלכ' כר"ח מ"מ מ"ש לעי' בדברי הרי"ף דלר"ה אין חילוק אפי' אם אין הבעל מכחישו אינו נסתר ודוק ואולי הי' נזדמן להק"נ גירס' אחרת כרי"ף] והראשונים תפסו על הרי"ף דהכא פריך לכ"ע כיון דגם הבעל מוד' ועי' בחי' הרשב"א שכ' דממאי דפריך וניהימנ' לשליש דמשמע דעל נאמנות השליש סמכינן באיסור' מזה הוכיח הרי"ף דהלכה כר"ח דלר"ה לאו משום נאמנות השליש קאתינ' עלי' ע"ש. ונ"ל ליישב דברי הרי"ף דהנה כאן בסוגי' דבעל אומר לגירושי' יש ב' פירושי' א' רש"י פירש דמיירי שהבעל אומר שעשאו שליח להולכ' וכן השליש אומר כן. וריטב"א פירש דכאן מיירי שיש עדים שהי' של"ק רק שהבעל לא ידע אם הי' שליח לקבל' ועי' בריטב"א מה שנדחק בזה דא"כ אי יש עדי' שהי' של"ק מאי קאמר הגמ' מי קאמר גרשתי הא מכיון שאומר שמסר לידו ממילא הי' מגורש' ותירץ הריטב"א דמ"מ הוא אינו יודע אם הי' של"ק רק ע"י אמרי' העדים ואמיר' הבעל יודעי' אנו שהי' של"ק לפי' קאמר מי קאמר גרשתי. הגם שדבריו דחוקי' קצת דמ"מ כיון שאנו מאמינים עכ"פ לבעל שמסר לו הגט א"כ ממילא הי' מגורשת כיון שיש עדים שהי' של"ק ויש ליישב כיון דעכ"פ אינה מגורשת רק ע"י אמיר' הבעל ואמיר' העדים ובחד מהני לא סגי' להיות מגורשת הו"ל כחצי דבר. או די"ל דע"כ אמרי' דבעל שאמר גרשתי נאמן ה"ד אם באמירתו יודע הבעל שעושה אותה מגורשת אמרי' מסתמא אינו משקר משא"כ הכא במה שאמר שמסר הגט לשליח לא ידע שתהי' מגורשת כיון שהי' לא ידע שהי' שליח לקבלה רק אח"כ נודע לו אבל בשעת אמירתו לא ידע רק אמר סתם שמסרו לזה לגירושין וכיון שאינו יודע שעפ"י אמירתו תהי' מגורשת הוי רק כדבורא בעלמא דאמרי' דגם הבעל משקר ואינו נאמן דכל השקלא וטרי' דהכא קאי לס"ד דס"ל במס' ב"ב דבעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן עי' שם דף קל"ד ע"ב ובכה"ג שהבעל אינו יודע אם תהי' מגורשת על פיו לכ"ע אמרי' דאינו נאמן דאולי משקר כנ"ל בכוונת הגמר' עפ"י פירוש הריטב"א ודו"ק:

טו מעתה הדרן למילת' קמית' לפרש"י דשליש אומר לגירושין היינו שהי' שליח להולכ' וכן הרי"ף פיר' ג"כ הכי דהא בפלוגת' דר"ה ור"ח לפי' הרי"ף שהובא בר"נ ג"כ מיירי שהי' שליח להולכ' והנה קשה לכאורה מאי פריך הגמ' ולהימנ' לשליש כיון דנאמנות השליש הי' משום דהבעל הימני' אפי' אם ישקר וא"כ הכא דחיישי' שמא נאבד הגט מיד השליח ולא נתנו כלל לגירושין מאי הימני' שייך הכא אם הי' שליח להולכ' ואנן חיישי' דנאבד הגט מידו ולא מסרו כלל לאשה דבשלמא לפירוש הריטב"א דהא של"ק א"ש דפריך וניהימנ' לשליש שהי' הגט בידו וממילא הי' מגורשת משא"כ בשליח להולכ' לענין החשש שהגט נאבד מידו ולא נמסר כלל לאש' מאי הימנ' שייך שוב ראיתי בחי' פנ"י ובט"ג שהקשו כן. אמנם עפ"י מ"ש לעיל אות ט' דלר"ח משו"ה עדיפ' טענ' השליש משום חזקה אין אדם חוטא ולא לו ועי' לעי' באות י"ג ובס' בית מאיר לאה"ע סי' קמ"א פריך הגמ' שפיר גם כאן וניהימנ' לשליש שכבר נתן לה הגט משום חזקה דאין אדם חוטא ולא לו ומסתמ' האמת עמו שכבר מסר לה הגט וא"כ ממילא ל"ק קושי' הראשונים על הרי"ף דהיכ' דהבעל מוד' גם לר"ה השליש נאמן דע"כ אמרי' דבבעל מוד' גם לר"ה השליש נאמן הי' רק היכ' דשייך הימני' מצד שהבעל האמינו כגון בבעל טוען לפקדון דבאמת שייך הימני' רק לר"ה ספ' אם אית' אלים טפי מהימני' לכך אמרי' עכ"פ בבעל מוד' לגירושין דל"ש אם אית' כיון דהי' מוד' גם לר"ה השליש נאמן אבל הכא דל"ש הימני' דבעל כמ"ש כיון שהגט נאבד ואפשר שלא הגיע כלל ליד האשה וע"כ דקושי' הגמ' הי' רק משום דיש סבר' בלא"ה להאמין להשליש משום חזקה דאין אדם חוטא ולא לו וא"כ ע"כ כר"ח אתי' דלר"ה ל"ל הך סבר' כלל ודו"ק:

טז אמנם יש להבין לפי"ז מאי קמשני מי קנפיק גיטא מתותי ידי' דליהימנ' הא עכ"פ יש סבר' להאמין לשליש משום חזקת דאא"ח ולא לו. ונ"ל עפ"י מ"ש הפנ"י בסוגי' לענין חשש נפילה דביש עדים שהי' שליח לקבל' הוי כמו נפילה דיחיד ובליכ' עדי' הוי כמו נפילה דרבי' ה"נ י"ל הכא דהנה דנימא דע"י חזקה דאין אדם חוטא שנתיר אשת איש לעלמא אין זה סבר' דאטו מי לא יזדמן אנשי רשע שישקרו ואולי גם הבעל רוצה לחפות על זנותה ואומר שמסר גט ליד שליש עי' בתוס' מס' ב"ב קל"ד ע"ב בסוגי' דבעל שאמר גרשתי. רק היכ' שהגט יוצא מתחת יד שליש או מתחת יד האשה דאז אני דאין על הך שליש אם הי' משקר או לא הוי שפיר כאנן סהדי דאא"ח ולא לו ומסתמ' אינו משקר ומהני אפי' בדבר שבערו' כיון דהוי כאנן סהדי משא"כ הכא שאין שום גט לפנינו ויש לחוש שלא היה כאן שום גט בעולם ונזדמן לו אותו איש שמעיד כדבריו לומר שהי' שליש ומסר הגט לידה בכה"ג ל"ש אין אדם חוטא דמ"מ נמצא בעולם הרבה רשעים וריקים ולכך משני שפיר מי קנפיק גיטא מתותי' ידי' ול"ש כאן נאמנות שליש כלל:

יז ברש"י ד"ה אסור בכל הנשי' שמא זו הי' קרוב' ארוסתו וכו' אא"כ חזר השליח לומר פלוני' קדשתי לך או לא קדשתי לך שום אש' ויל"ד למה הבי' רש"י הך דינא דאם חזר השליח ואומר לו איזה קדש דנאמן הא רש"י פרשן הי' ואין לו צורך להבי' מאי דלא נ"מ בפירש הגמ' רק לדינ' הגם שהר"נ הביא ג"כ הך דינא אמנם על הר"נ ל"ק דהוא הבי' מה דנ"מ לדינא אבל בדברי רש"י קש'. ונראה דהנה התוס' ד"ה אסור כתבו דהי' מטעם קנס משום שצוה לקדש סתם. אמנם הר"נ הבי' בשם הרמב"ן דל"ש קנסא כיון דלא יוכל לבא לידי תקלה רק אם ימות השליח ולזה לא היה לו לחוש עי' במל"מ פ"ט מהלכות אישות הלכה ו' והנה הרמב"ן הקש' אי נימא דהא דאסור בכל הנשים הי' רק משום קנס' לא הי' פריך הגמ' כאן ולימ' חזקה שליח עושה שליחותו כיון דלא הוי מדינ' רק משום קנס' ועיין בר"נ מה שמיישב לקושי' הרמב"ן. והנה אי הו"א דאפי' אם השליח יבא לומר איזה קדש או לא קדש כלל נ"כ אינו נאמן א"כ לא הי' קשה קושי' הרמב"ן דמאיזה טעם נקנסי' כיון דלא היה לו לחוש שימות השליח דזהו אינו דהא באמת השליח לא יהי' נאמן כלל וא"כ שפיר ראוי למקנסי' וא"כ אי הטעם משום קנס ס"ל לרש"י כקושי' הרמב"ן דל"ק כלל קושי' הגמר' ולימא חזקת שע"ש כיון דלאו מדינא הי' לכך הבי' רש"י דאם חזר שליח לומר פלוני' קדשתי או לא קדשתי כלל דהשליח נאמן וא"כ לא יוכל לבא לידי תקלה רק אם ימות השליח ולזה לא היה לו לחוש וא"כ אין מהראוי לקנוס המשלח דהא לא פשע מידי במה שצוה לו לקדש סתם דלא הי' להעלות על דעתו שימות וע"כ דהא דאמרי' חזקה שע"ש לאו משום קנסא דווקא רק מדינא ופריך הגמ' שפיר ולימא חזקה שע"ש וא"ש פרש"י כקושי' הגמ' ודו"ק:

תוכן העניינים

תבואות השדה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה