אור ברסלב
תבואות השדה חלק ב טיב גיטין וקידושין › שער ג

תבואות השדה חלק ב· רבי אליעזר חיים דייטש

טיב גיטין וקידושין · שער ג

שער ב

בעזרת נורא עלילה אתחיל לכתוב ח"ת בסוגי' דנכתב ביום ונחתם בלילה ולד' נותן התורה אפרוש כפי לחנני דעה בינה והשכל חכמה בינה ודעת בסוגי' דשמא יחפה מס' גיטין י"ז ע"א וע"ב:

א בגמ' אתמר מ"מ תקנו זמן בגיטין ר"י אומר משום בת אחותו שלא יחפה עלי' שלא תיהרג אם זנתה ויתן לה גט בלא זמן ותאמר נתגרשתי קודם הזנות. והנה במס' גיטין ל"ג ע"א תוס' ד"ה אפקעונהי הקשו אי אמרי' בטלו אינו מבוטל מטעם דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני' א"כ יוכל לחפות עלי' אפי' ביש בו זמן שישלח ע"י שליח ויבטלנו שלא בפניו וממילא תהי' פטור' ממית' דהא אפקעינהו רבנן לקידושי' מיני' ונמצאת פנוי' למפרע וכתבו שם בסוף דבריהם דאי ידעינן שלכך מתכוין לעשות' פנוי' לפוטר' ממית' לא הפקיע' חז"ל הקידושין ונ"ל להסביר דבריהם דבשלמא אם כוונתו לבטל הגט. וא"כ רצה לעשות היפוך מהגט דהגט בא לכרות האישות בינו לבינה והוא רצה לקיים האישות בזה אמרינן דשלא בפני השליח כיון שיכול לבא לידי תקלת ממזרים כדאמרי' התם בגמ' עשו חז"ל נגד רצונו וניתק האישות למפרע משא"כ אם כוונתו לחפות עליה ולעשות פנוי א"כ גם דעתו לעשות מעשה הגט רק שהגט אינו בא לנתק האישות רק מכאן ולהביא והי' כוונתו לעשות פעולה יתרה ולנתק האישות למפרע וא"כ כיון שכוונתו להוסיף עוד על הגט כלומר לנתק יותר האישות ממה שהגט מנתק א"כ לא הוי כלל בכלל ביטול וניתק האישות רק מכאן ולהבא וממילא הוי אשת איש עד עכשיו ולא מצי לחפות עליה ודו"ק. והנה לבתר דתקנו זמן אם כתב גט בלא זמן עי' בטור א"ע סי' קכ"ז דמשמע דס"ל שצריכ' להביא ראי' אם תאמר נתגרשתי קודם הזנות ועי' בב"ש שם ס"ק א' שכ' דלענין שתהי' פטור' ממית' וודאי אפי' בלא ראי' לא קטלינן לה מספיק' רק שלא תוכל לחפות על בניה ממזרים וגם שאסור' לחזור לו ולא אמרי' מספיק' דלמא לאחר גירושין זנתה ומותר' לחזור אמנם הט"ז שם בס"ק א' כתב דהטור ס"ל דאי לא תביא ראי' שנתגרשה קודם הזנות אפי' מית' נמי חייב' עי"ש. ויש להסביר דבריו עפ"י מ"ש הפנ"י דלכאורה למאן דס"ל דרב המנונ' שאמר' לבעל' גרשתני נאמנ' אפי' שלא בפניו. ועכ"פ ספיק' הוי א"כ מה הועילו לנו חז"ל בתקנת הזמן הא בלא גט תאמר נתגרשתי מבעלי ולא קטלינן לה ותירץ כיון שהתרו בה וקבלה התראה לא מצי למימר גרושה אני רק היכ' שיש לה גט או יכולה לומר מה שקבלתי התראה לשחוק בעלמא נתכונתי כי סמכתי על גיטי. ולפ"ז א"ש דלאחר שתקנו חז"ל שיהי' זמן בגט ובגיטה לא יהי' זמן ממילא לא תוכל לומר מה שקבלתי התראה הי' לשחוק בעלמא שסמכתי להראות גיטי כיון דבגיטה יש רגלים לדבר שזנתה מקודם דאלא"ה היה לה לבקש גט עם זמן שיראו שלא זנתה כשהי' אשת איש וא"כ ממילא מקטלה מכח ההתראה משא"כ אי לא היו מתקני' זמן בגט שפיר מצוי למימר מה שקבלתי התראה לשחוק בעלמ' נתכונתי כמ"ש הפנ"י אמנם בעיקר קושי' הפנ"י דמה הועילו בתקנ' זמן שאפי' בלא גט תאמר גרושה אני וחזרה דאינ' נאמנת לומר גרושה משום דקבלה התראה אכתי קשה כיון דכוונת חכמים הי' שלא תהיינה בנות ישראל פריצות א"כ מאי הועילו חכמים באשה זונה הי' באמת לא תקבל התראה ותאמר בפני עדים גרושה אני וא"כ כשיבאו אח"כ להעיד בב"ד לא תהי' חייב' מית'. לפיכך נ"ל דעיקר קושי' לית' מעיקרא דהא דר' המנונ' הי' רק בסתם בנות ישראל הכשירות וכן מדמשמע מדאמר האשה שאמרה לבעל' גרשתני וכו' בה"א דמשמע כשרה משא"כ במי שזנתה דכבר נפקא לה מחזקת כשרות כמ"ש הפנ"י ג"כ בתוס' ד"ה משום בת אותו ל"ש כלל דינ' דרה ובפרט היכ' שכוונתה להציל עצמו ממית' ל"ש חזקה אין אשת מעיזה פניה וא"כ בלא גט לא תוכל לפטור עצמה בשום אופן ולכך הועילו חז"ל שפיר בתקנ' זמן ויבואר עוד בסוגי' בס"ד ודו"ק: (ב) בגט מאוחר רבו דעת הפוסקים דכשר זולת הר"מ ס"ל פ"א מה"ג דפסול. והנה לענין חששא דפירות כבר כתב הראב"ד דבגט מאוחר הבעל אוכל פירות עד זמן הכתוב בגט. אמנם אכתי קשה הא איכא חששא דשמא יחפה עליה והי' תאמר נתגרשתי קודם ומזמן הגט אין ראי' דהא הי' מאוחר כמ"ש הכ"מ באמת להקשות כן. ונ"ל דהנה הי' וודאי בגט מאוחר אפי' לשיטת הראב"ד דהגירושין חלי' מיד משעת נתינת הגט מ"מ אם התנה שלא תתגרש רק מזמן הכתוב בגט פשיט' שאינו מגורשת קודם. והנה התוס' הקשו אמאי לא מקטל' באין בו זמן הא איכא חזקת א"א ותירצו בחד תירוצא דהרי גרושה לפניך. וא"כ היינו דווקא היכא שלפי הגט שבידה בוודאי הי' עכשיו עכ"פ מגורשת שפיר אמרי' דע"י סברת גרושה לפניך נסתלק' חזקת אשת איש ולא מקטלא משא"כ בגט מאוחר דאפשר שגם עכשיו אינו נתגרשה עדיין א"כ ל"ש הרי גרושה לפניך וממילא כשיבאו עדי' שזנתה תהרג משום חזקת אשת איש זולת אם יבאו עדי מסיר' ותאמר שנמסר לה שתתגרש מיד בלא תנאי וא"כ ידעו יום המסיר' וממילא יתודע מתי זנתה ול"ש לחפות עלי' אחר שכתבתי זה ראיתי בס' בס' אמרי בינה להגאון מהר"ם א"ש שכ' ג"כ כדברים האלו וב"ה שכוונתי לדעתו הגדולה ועפ"י הדברים האלו יש להוסיף עוד קצת ולומר דהר"ש לשיטתו שפיר פוסל גט מאוחר דאפש"ל דע"כ ל"א כיון דליכא למימר הרי גרושה לפניך מקטלא משום חזקת אשת איש ה"ד אי אמרי' חזקה דאיתר' מה"ת שמה חזקה משא"כ אי אמרי' ל"ש חזקה א"כ ל"ש למקטלה משום חזקת אשת איש דהא אתרע לה עכ"פ כיון שיש גט בידה אע"ג שהי' מאוחר מ"מ ריעות' מקרא עכ"פ וא"כ לא מצינו למקטלי משום חזקת אשת איש דאיתר' לה חזקה דמעיקר'. והנה כבר כתבנו בכמה מקומות בשיטת הר"מ דס"ל ספיקא דאוריי' מה"ת לקול' ס"ל חזקה דאיתר' ל"ש חזקה א"כ בגט מאוחר לא מקטל' משום חזקת א"א דאיתר' לה ושפיר מצי לחפות עליה בגט מאוחר ולכך פוסל אמנם שאר פוסקים מצי ס"ל דחזקה דאיתרע שמה חזקה וא"כ בגט מאוחר לא יוכל לחפות כיון דליכ' למימר הרי גרושה לפניך יהי' חייב' מיתה משום חזקת אשת איש וכיון דל"ש משום חפוי וגם משום פירו' ליכ' כמ"ש הראב"ד דבפירו' אוכל מה"ד עד זמן הכתוב בגט ועי' ברשב"א שהר' ס"ל דגט מאוחר כשר ודו"ק:

ג ראיתי בס' קדושת ישראל שהניח בצ"ע מ"ט נ"ב ונחתם בלילה פסול כמו דאמרי' דע"מ מפקי לקלא כמו כן אמאי לא נימא דעדי חתימ' כיון שרואין שלא חתמי ביום הכתיבה יהי' מוצאין קול שלא נחת' מיד בשעת הכתיב' וא"כ בין למ"ד משום פרי ובין למ"ד משום חפוי ליכא. ונ"ל דלק"מ דהנה בכל עדים החתומי' על השטר קיי"ל דנעשה כמי שנחקר' עדותן בב"ד וא"כ מכיון שבא לפנינו גט כתוב וחתום אמרי' דעפ"י השטר הו"ל כמי שהעידו כבר שהחתימה והכתובה ביום אחד וא"כ לא מהני הוצאת הקול שלהם דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד משא"כ בעדי מסיר' דמעולם לא העידו על זמן הכתיב' שפיר יוציאו קול מתי נמסר הגט לפניהם ויבואר עוד בס"ד: (ד) בגמ' מפני מה תקנו זמן בגיטין ר' יוחנן אמר משום בת אחותו וכ' התוי"ט במתני' דהיינו משום הך מעשה דבת אחותו שהביא הרי"ף בשם הירושלמי שהקדים זמנה בגט לחפות עליה. והנה ר"ל לא אמר כר"י משום דזנות ל"ש ולר"י פליגי בזה ר"ש ורבנן דרבנן חיישי משום שמא יחפה ולכך נכתב ביום ונחת' בלילה פסול ור"ש ס"ל דלא חיישי' לחפוי וטעמא דתקנת זמן הי' משום פרי וממילא בנכתב ביום כיון שמשעת כתיבה אין לבעל פירות לא תטרוף שלא כדין ולכך מכשיר ר"ש. והנה בהך דבת אחותו יש שני דברים האחת שיחפה עליה להצילה ממיתה ב' שירצה להחזירה אחר הזנות ותאמר גרושה הייתי קודם ומותר' לו כמ"ש התוס' בסוף הסוגי' בד"ה הנהו קלא. והנה הרא"ש כ' דהנהו טעמ' שלא יחפה על בניה ממזרי' ושתהי' מותרת לו לחזור הי' רק סעד לטעמ' דחפוי ממיתה ועיקר הטעם שירצה להציל אותה ממיתה אמנם הריטב"א בד"ה גזי' לזמן כתב וז"ל י"ל דכי תקון רבנן זמן בגטין משום בת אחותו לאו עיקר תקנה כדי שלא להציל אותם ממיתת זנות זה אפי' ר"י מודה דל"ש בעדים והתראה אלא עיקר תקנה שלא לחפות עליה שלא יאמרו שאשת איש זנתה ע"ש והנה בוודאי לומר שלא לחפות על בניה ממזרי' הי' ג"כ לא שכיח דהא באמת רוב בעילות אחר הבעל. וא"כ י"ל דעיקר תקנה הי' אם ירצה להחזירה יחפה עליה שהיתה גרושה קודם. ועפ"י דברי הריטב"א וכמ"ש בדבריו דעיקר החשש הי' שלא ירצה להחזיר' באיסור. נ"ל להבין סברת פלוגת' דר"י ור"ל וגם לר"ש ורבנן. ונ"ל דהנה לכאורה י"ל אפי' בגט שאין בו זמן נמי תהי' אסורה לו דהא איכא חזקת אשת איש כקושי' התוס' ד"ה משום בת אחותו ול"ל דהרי גרושה לפניך דמ"מ איכא חזקה נגד חזקה ואסור' מספיק' דאע"ג דלא מקטלי' מספיק' מ"מ אסור' להחזיר לו. אמנם אי אמרי' בפי' דברי התוס' כמ"ש הפנ"י דחזקת כשרות והרי גרושה לפניך והו"ל כוודאי כמו ברי' מס' נדה דחסר לפניך וחזק' טומאה כוודאי משוי' לה וא"כ תהי' מותרת לחזור לו. אמנם אי ס"ל חזקה דאיתר' ל"ש חזקה א"כ לא מהני כאן חזקת כשרות מידי כמ"ש הפנ"י דכאן אפי' זנתה לאחר גירושין ג"כ נפקא מכלל חזקת כשרות באיסור זנות דפני' ולא נשאר רק הרי גרושה לפניך נגד חזקת אשת איש וא"כ אפי' בלא תקנת זמן נמי אסור' לו ודוק היטב:

ה ויש להבין בזה מ"ט הביא הרא"ש בהלכות הך מעשה דבת אחותו אחר שהביא להוכיח דהלכה כר"י וק"ל דהנה באמת יל"ד כיון דתקנת זמן משום ב"א א"כ כשאירע הך מעשה עדיין לא נתקנה תקנת זמן א"כ למה הי' לו להערים ולהקדים הזמן בגט כיון שהי' יכול לכתוב בלא זמן כיון שעדיין לא היתה התקנה וע"כ צ"ל דהי' הי' רוצה להחזירה והיתה אסורה לו בלא זמן משום חזקת אשת איש כמ"ש ולכך רצה להקדים זמן בגט כדי שיהי' זמן הגט מסייע לו ותהי' מותרת לו משא"כ באין בו זמן גריד' באמת אסורה לו והנה לפי"ז קשה למ' לנו תקנת זמן בזמה"ז כקושי' התוס' לקמן ול"ל שלא יהי' רשאי להחזירה דהא בלא זמן ג"כ יהי' אסור להחזיר' וי"ל דאי יכשירו באין בו זמן יכשירו נמי מוקדם ובמוקדם בוודאי יהי' רשאי להחזירה כיון שזמן הגט מסייע לו ולכך הביא הרי"ף הך מעשה לבתר דמסיק דהלכה כר"י וקשה למה צריך בזמה"ז זמן בגט ותירץ דמשום הך מעשה הצריכו גם בזמה"ז כדי שלא בא לידי איסור שירצה להחזירה ואם יהי' כשר באין בו זמן יכשירו נמי מוקדם דהעדים לא יחושו כ"כ כיון דאין צורך לזמן בגט ודוק היטב:

ו ולפי"ז י"ל דר"י ור"ל פליגי בהא דבאמת זנות בעדים והתרא' ל"ש לכ"ע וגם לא היו צריכים לחוש לזה רק ר"י ס"ל דיש לחוש נמי שלא ירצה להחזירה ותהי' עליו באיסור עולמי' וזה שייך אפי' בלא התראה ושפיר חיישינן כמ"ש התוס' ד"ה זנות דכה"ג שלא תהי' באיסור עולמי' חיישינן כמו בבתולה נשאת. אמנם ר"ל ס"ל דלהחזיר' אסור באפי' באין בו זמן כמ"ש דחזקת כשרות לא מהני משום דאיתרע וס"ל חזקה דאיתרע ל"ש חזקה וא"כ ליכא חשש' רק שירצה להצילה ממיתה וזה ל"ש רק בהתראה וזהו וודאי ל"ש אמנם ר"י ס"ל דחזקת דאיתרע שמה חזקה וא"כ איכא נגד חזקת אשת איש תרתי חזקת כשרות והרי גרושה לפניך כמ"ש הפנ"י ותהי' מותרת לו באין בו זמן ולכך הוצרכו שפיר לזמן שלא תהי' מותרת לו וא"ש הלשון דגמרא אמר לך ר"י אליב' דר"ש לא קאמינ' כלומר דאע"ג דס"ל דתקנת זמן היא משום בת אחותו הי' רק משום דיש לחוש שלא ירצה להחזיר' וא"כ ע"כ לא נוכל לומר דבאין בו זמן מותרת לחזור משום דאיכא תרתי נגד חזקת אשת איש ה"ד לרבנן בריש מס' נדה דתרתי לריעות' נגד חדא כוודאי משוי' לה משא"כ לר"ש דס"ל תרל"ר לא הוי רק ספיקא א"כ אפי' נימא דיש לה חזקת כשרות וגם הרי גרושה לפניך מ"מ לא הוי רק ספיקא נגד חזקת אשת איש וא"כ אפי' באין בו זמן אסורה ולא נשאר החשש רק להצילה ממיתה וזה ל"ש רק בהתראה וע"ז וודאי לא קאמינא דבהתראה וודאי ל"ש וא"ש הלשון לא קאמינ' כלומר גם לדידי ס"ל דאין לחוש לזנות בכה"ג דלא הוי רק בהתראה דאי כפשטא דגמ' היה לו לומר ר"ש לא ס"ל משום ב"א ולפימ"ש א"ש הלשון לא קאמינ' ודוק היטב:

ואעפ"י שכ' לעיל בדברי הרי"ף דפסלו אין בו זמן משום מוקדם ובמוקדם בוודאי יש לחוש שיחזירנה כיון שזמן הגט מסייע לו היינו למסקנא כמה שנבאר בס"ד לקמן אות י"ז וי"ת. אמנם ר"י ור"ש באמת לא ס"ל לחוש משום ב"א רק היכא שיש הך חששא נמי שלא יחזירנה ור"ל ס"ל חזקה דאיתרע ל"ש חזקה וממילא תהי' אסור' לו דליכא חזקת כשרות כיון דאיתרע ורק הרי גרושה לפניך והוי חדא נגד חזקת אשת איש ואסורה לו ויבואר עוד בס"ד: (ז) ראיתי בס' בני אהובה פ"א מהלכות גירושין וכן בס' בית מאיר וא"ע סי' קנ"ז והפנ"י בסוגי' ג"כ התעורר בזה מ"ט יפסול הגט משום חשש' דהרי יהי' אפי' בשט"ח המוקדמי' ג"כ אין השטר נפסל לגמרי ועכ"פ מבני חורין גובה ועי' בש"ע חו"מ סי' מ"ג ועי' במס' ב"מ ע"ז ע"א בתוס' שם ד"ה שטר שכתבו דאם העדים חתמו במזיד על שטר מוקדם נפסלים העדות מ"מ הכא גבי גט אמאי יפסול הגט מה"ט. והנה הם כתבו כיון דניכר תקנו זמן בגט ממילא כשלא נכתב פסול משום דהו"ל משנה ממטבע שטבעו חכמים בגטין דפסול לכ"ע. ולכאורה י"ל דלר"ל הטעם דפסול הי' משום ב"א דבאמת ס"ל דלולא חשש דהרי לא היו צריכים לתקן זמן כלל אמנם כיון שכבר ראו חכמים שיש צורך לזמן בגט משום פרי וא"כ ממילא פסול נמי משום ב"א דמשום בת אחותו ראוי לפוסלו נמי כיון דהי' מילתא דאיסור' רק ר"ל ס"ל דמשום הא לחודא לא היו מתקנות זמן אבל כיון שכבר תקנו משום פרי ממילא כשלא נכתב סגי' הטעם דבת אחותו לפוסלו כשלא נכתב בו זמן כיון דיש צורך לזמן עכ"פ ודו"ק היטב:

ח בתוס' ד"ה מפני מה תקנו זמן לא מצי למימר שתקנו זמן שתוכל האשה להוציא מן הבעל מזונות שלותה ואכלה קודם זמן שלא יוכל לומר גרשתיך קודם זמן נ"ל דהי' קשה להו דטפי י"ל שתקנו זמן משום מזונות דשייך בכל הנשים, משא"כ פרי דל"ש בכל הנשים כדאמרינן מס' כתובות נ"ו ע"ב לא לכל יש פרי ותירצו דבלא"ה נאמנת שלא היתה גרושה מגו דאי בעי תטמין גיטה ול"ל דהוי מגו להוציא (עי' בס' טוב גיטין שהתעורר בזה ועי' בס' קדושת ישראל) די"ל דכאן מסייע לה ג"כ חזקת אשת איש ומ"ש התוס' ולא תראנו עד שתרצה להנשא אין כוונת התוס' דבלא הוצאת הגט אסורה לינשא עי' בס' ט"ג רק כוונתם דלכאורה י"ל דאין זהו מגו דהי' יראה לומר שלא נתגרשה אע"ג דתהי' נאמנת אח"כ לומר גרושה אני מ"מ אולי ימנעו מליש' אותה אעפ"י שנאמנת ולא הוי מגו לזה כתבו התוס' דהי' יכולה להראותו אח"כ. ואם יביא הבעל עדי מסירה אז לא תפסיד האשה שידעו העדים מתי נמסר ולכאורה תמוהים דבריהם דהא כפי הנראה מדבריהם לקמן ד"ה עד שעת נתינה אין העדים זוכרים יום המסירה ממש רק בגט שהובא ע"י שליח זוכרים יום המסירה ממש ועי' ברשב"א ובר"נ וא"כ אכתי קשה דה' תפסיד מזונות באין בו זמן ול"ל דתטמין גיטה דהבעל יביא עדי מסיר ועדים לא יזכרו יום המסירה ממש ולא תוכל להוציא מזונות מספיקא וצ"ל דכוונ' התוס' דלא תפסיד האשה שיכולה לומר לעדים שישימו היטב אל לבם יום המסיר' ממש כדי שלא יהי' לה הפסד מזונות רק זהו נ"ל דוחק ולכך כתבו עוד תירוץ אחר דיכולה לומר לעדים שיכתבו לה מאיזה יום נמסר הגט לידה. אמנם גם זהו דוחק דשמא לא ירצו עדי מסירה דבשלמא בדר"י לקמן שכ' התוס' דיכולה לבא לב"ד עם גיטה א"ש דמיד כשתבא עם הגט לב"ד ידעו הב"ד שהפירו' הם שלה משא"כ הכא אפשר שמקודם היה הגט בידה וא"כ אין לה מזונות ולא תועיל רק אם העדים יעידו מאיזה יום נמסר לה הגט כמ"ש המהרש"א וא"כ הדק"ל הא צריך לזמן משום מזונות וע"ז תירצו דאדרבא ע"י הזמן פעמים תפסיד מזונות שלא כדין מיום הכתוב בגט וא"כ א"ש דבשלמא בפרי דבכל ענין הזמן הי' לטובתה שפיר תקנו זמן משא"כ לענין מזונות כיון דלא בכל פעם אין הזמן לטובתה דהא איהו יש לה מזונות עד שעת מסירה וא"כ בשביל זה מוטב היה להניח בעיקר הדין שלא יהי' זמן והי' תשתד מעצמה שלא יהי' לה הפסד שיעידו יום המסירה ממש ולכך ל"ק דתקנו זמן משום מזונות אבל באמת היכא שהזמן הי' לטובתה שפיר צריך זמן משום טובתה כמו בפרי ואח"כ כתבו כיון דלא תקנו זמן משום מזונו' וע"כ צ"ל דסמכינן שהי' תראה שלא יהי' לה הפסד מזונות שהעדים יבאו ויעידו יום המסירה ממש וא"כ מכ"ש בגט שחרור שא"צ שיבאו עדים רק הו' מעצמו יביא הגט שחרור לב"ד ויהיו מעשי ידיו שלו וא"כ למה תקנו זמן בג"ש וע"ז תירצו דלא משום טוב' העבד תקנו זמן רק משום שלא יפסיד ללוקח דפעמים ימכור עבדו לאחר ואח"כ יתן לו ג"ש ויטעון העבד שטר שחרור קודם לשטר מכר ואע"ג דנימ' דמוקמי' אותו בחזקת עבד ושטר מכר קודם ע"ז קאמרו שהעבד מוחזק בעצמו. והנה לכאורה יל"ד לפימ"ש בחו"מ סי' ל"ד ברמ"א סעי' כ"ג בשם הריב"ש דאם העידו על אדם שנעבה פסול בעבירה ואינו יודע אם קודם שהעיד עדותו מוקמינן לי' בחזקת כשרות ואמרינן דרך ואחר מכאן נפסל ועד עכשיו כשר היה עי"ש ומכ"ש הכא דאי נימא שמכרו לרבו שני אחר שנתן לו שטר שחרור א"כ שתים רעות עשה רבו ראשון א' שעבר על עשה דלעולם בהם תעבודו ב' שגזל ורמה רבו השני שמכר לו עבד משוחרר משא"כ אם שטר מכר קודם לא עשה איסור במה ששחררו כיון שאין השחרור חל לא עבר על איסור דהמשחרר עבדו מ"מ צ"ל דעכ"פ מה שהעבד מוחזק בעצמו עדיף טפי מחזקת כשרות של רבו ראשון וא"ש במה שסימו התוס' בדבריהם אבל הכא הבעל מוחזק ולא האשה כלומר דלא נימא דאם איהי תטעון אפי' בלא זמן הגט כבר מכירת פירות לאחר הגירושין תהי' נאמנת דהא נמי עכשיו הרי הי' מוחזקת בנכסים שלה ומה שהיה לו להבעל עכשיו חזקת פירות לא מהני דהא אליבא דס"ל קיימינן ואיהו ס"ל ק"פ לאו כקה"ג דמי וממילא כיון דהנכסים עכשיו ברשותה והרי הי' גרושה לפנינו כשאנו דנין על שעת מכירת הפירות נאמר דהם בחזקתם כיון שהנכסי' עכשיו בחזקתם ע"ז קאמרו התוס' דהבעל מוחזק עכ"פ בפירות ולא מהני לה מה שהי' מוחזקת עכשיו בנכסים ודוק כנ"ל שיעור דברי התוס' אלו בס"ד. ובאמת יל"ד בדברי רש"י ד"ה משום פירות למה נקט דווקא שהחשש הי' שהבעל ימכור בפירות הא אפי' אם לא ימכור רק שיתלוש מנכסיה הפירות ויניחה ברשותו ג"כ לא תוכל להוציא ממנו ועי' בר"נ שכ' שיראה שיש לה קמה לקצור וישמוט בין החתימה להנתינה דאחר הנתינה בוודאי אין לחוש שהי' תוכל להוציא נכסיה מהבעל ונ"ל דלפעמים החצר שדרים בו הי' ג"כ מנכסי מלוג שלה וא"כ בכה"ג אי תטעון שלקחת הפירות לאחר חתימת הגט יהיו שלה דחזקת אשת איש אין כאן דהא בשעת החתימה בלא"ה עדיין אשת איש היא ואפ"ה הפירות שלה וגם הבעל אין מוחזק בהם כיון שהם מונחים בחצר נכסי מלוג שלה ואם בנ"ד היה נחתם הגט בשעת תלישת הפירות הרי החצר שלה ואינו מוחזק וא"כ אדרבא האשה מוחזקת טפי ולא היה צריך בכה"ג לתקנת זמן היכא שדירתם הי' בחצר שלה ולכך נקט רש"י מילתא דפסיק' דאם ימכור הפירות לאחר לעולם לא תוכל להוציאם מהלוקח אבל הא וודאי פשיט' דאם הפירות מונחים ברשות הבעל ג"כ לא תוכל להוציאם בלא זמן כמ"ש התוס' שהבעל מוחזק ולא האשה וזה פשוט: (ט) בגמ' ר"ל מ"ט לא אמר כר"י נ"ל דהגמרא הי' קשה לי' עפ"י מ"ש לעיל אות י' בשם המפורשים דמטעם פירות אין ראוי לפסול הגט דבאמת ענין הגט הי' להתירה לעלמא ופירות הי' ענין אחר אמנם משום טעמא דבת אחותו כיון דיוכל ע"י הגט לבא לידי איסור דהא מלתא דאיסורא שפיר ראוי שיהי' הגט פסול ולכך פירוש שפיר ר"ל מ"ט לא אמר כר"י כלומר דטפי מסתבר דתקנת זמן היא משום מלתא דאיסורא ומשני זנות ל"ש כלומר ומשום הא לחוד' לא היו מתקנות רק כיון דבאמת כבר תקנו משום פרי שפיר י"ל דגם ר"ל מודה דהא דפסול דאין בו זמן הי' משום בת אחותו אע"ג דל"ש כיון דעיקר התקנות הי' משום פרי דשכיח כמ"ש לעיל באות ז' ודוק: (י) בתוס' ד"ה י"ל הקשו א"כ גט מאוחר יפסול מהאי טעמא והנה הרא"ש הקשה גם לר"י דאע"ג דיש לבעל פירות עד שעת נתינה מ"מ הכא לא תגבה רק מזמן הגט ול"ל דלר"י ל"ק דהא יכולה לילך לב"ד בשעת נתינת הגט כמ"ש התוס' לקמן אליבי' דר"י דהכא כיון דהגט הי' מאוחר לא יתנו לה הב"ד כתב לטרוף משעת נתינת הגט דדלמא התנה שלא תתגרש עד זמן הכתוב בגט כן כ' המהר"ש ועו' דלר"י דהטעם בזמן הי' משום חפוי לא תלך כלל עם הגט לב"ד שתוכל לגבות הפירות על ידו כיון דלאו משו"ה אתקן זמן בגטין וא"כ קשה לר"י נמי. אמנם התוס' לא ס"ל הני סברות דמ"ש המהר"ש שהב"ד לא יתנו לה כתוב לגבות אפי' מזמן הגט ואילך דלמא היה דעתו שלא תתגרש רק מזמן הכתוב בגט ס"ל להתוס' דהב"ד לא יחושו לזה דמסתמא אילו הי' בדעתו שלא תתגרש רק מזמן הגט ואילך לא היה נותן לה עכשיו הגט בידה. וגם מ"ש עוד המהר"ש דלר"י כיון דהזמן אתקן משום חפוי לא יעשה בדעתה לילך כלל לב"ד גם זה לא ס"ל להתוס' דאפשר דר"י לא ס"ל משום פירות כמ"ש לעיל באות ט' דמשום פירות אין סברא שיפסול הגט משו"ה משא"כ לאחר שכבר ניתקן משום ב"א מודה ר"י דמהני לפירות נמי ולכך לא הקשו התוס' על ר"י דמשעת נתינה לא תפסיד כיון שיכולה לילך לב"ד כמ"ש המהרש"א רק על ר"ל קשה דתפסיד עד שעת נתינה ולכך הוצרכו התוס' לתרץ דאינו נתגרשת רק מזמן הכתוב בגט וא"כ איכא משום חשש ולהך תירוצא באמת ג"כ לא קשה במאוחר יכול לחפות עליה כמ"ש הכ"מ פ"א מה"ג הלכה כ"ה דכיון דאין הגירושין חלי' עד זמן הכתוב בגט איכ' משום חפוי ג"כ אמנם מה שלא הקשה התוס' גם לר"י ומשום שמא יחפה לפסול גט מאוחר כבר כתבנו לעיל באות ב' דאפשר דבמאוחר ל"ש הרי גרושה לפניך כיון דאפשר שלא נתגרשה רק מזמן הגט וא"כ מקטלא משום חזקת אשת איש. וראיתי בחי' פנ"י שכ' להוכיח דר"י ס"ל יש לבעל פירות עד שעת נתינה משום דע"כ איכא תנא דס"ל הכי דהא ר"א דס"ל דע"מ כרתי ע"כ צ"ל דעד שעת נתינ' יש לבעל פירות עי"ש ולע"ד נראה פשוט דר"י ס"ל דהגירושין חשי' מיד בגט מאוחר כשיטת הראב"ד ולא ס"ל דהפירות מחלה כסברת הראב"ד כמ"ש הרא"ש שהבעל מגרשה בע"כ ולמה תפסיד פירותיה וממתני' מוכח דמאוחר כשר. וגם ממתני' דהכא מוכח כן מדאשמעינן דמוקדם פסול ואי אפי' במאוחר פסול הו"ל לאשמועינן רבותא טפי דאפי' מאוחר דכשר בשאר שטרות פסול בגט וע"כ דמאוחר כשר וא"כ קשה הא תפסיד פירות משעת חתימה עד שעת נתינה וע"כ דס"ל לתניא דיש לו פירות עד שעת נתינה וא"כ אינה מפסד' מידי דמנתינת ואילך תלך לב"ד כמ"ש התוס' ומהרש"א:

יא אמנם דעת הראב"ד דמחלה הפירות עד זמן הכתוב בגט וכ' בס' א"מ לא"ע סי' קנ"ז ס"ק י"א דהוי כאילו הותנה שמגרשת על תנאי שלא תבקש ממנו הפירות עד זמן שכתוב בגט ואם הי' רוצה לעבור על תנאי וליטול הפירות אין הגט חל וכ' בזה לתרץ קושי' הראב"ד על הר"מ דבמס' ב"ב קס"ד דהשיב ר' לרחב"ג ולמה לא הקשה מגט מאוחר ולסבר' הנ"ל ניח ניחא דוודאי לרחב"ג מהני התנאי כיון דפליג אר"מ במס' קידושין ול"ל ת"כ א"כ שפי' חל הגט והפירו' הם לבעל בתנאי משא"כ לדידן דס"ל דבעי' ת"כ א"כ כיון דלא כפלי' לתנאי הרי התנאי בטל והפירות הם מזונות לאשה וא"כ תפסיד הפירות שלא כדין ולכך. ס"ל להר"מ דגט מאוחר פסול עי"ש. ובמחכ"ת אם אמנם כי דבר גדול דבר לא הועיל ארוכ' לתרץ דהא אנן קיי"ל בכל ת"כ היכ' שלא כפלי' דאינו מועיל התנאי הי' רק שהמעשה אינ' מתבטלת אבל מ"מ מחויי' לקיים התנאי מצד שהותנה דהוי כשכירות עיי' ברשב"א מס' יבמות ק"ו ע"א והאדון עצמו הביאו בס' קצה"ח סי' רמ"א ס"ק ט' א"כ יהי' מאוחר כשר דהא לא תפסיד שלא כדין דאם רוצה להיות מגורש' צריכ' ליתן הפירו' לבעל מצד שכירות והארכתי בזה בחי' לסוגי' דתנאי כפול. עוד כתב שם בס' א"מ בסוף הסימן קנ"ז דאי אמרי' דהוי כתנאי שיאכל פירות עד זמן שנכתב בגט א"כ הו"ל כתנאי שכתבו בתירץ דס"ל להר"מ פ"ח מה"ג דאין הגט חל משו' דאין ברירה עי"ש בהה"מ ולע"ד ג"כ לא א"ש בדברי הר"מ דבתנאי ס"ל להר"מ דהוי ספק מגורש' וא"כ הול"ל דהוולד ספק ממזר וא"כ אי מאוחר ג"כ מה"ט פסול לא הול"ל פסול דהא רק מדרבנן והא באמת כיון דמשום תנאי בתירץ נפסל הו"ל ספק אשת איש מדאורי'. ולפיכך נ"ל ברור דדעת הר"מ דמאוחר פסול הי' או משום חפוי וס"ל דלא תהי' חייב' מיתה כיון שתוכל לאמור שנתגרש' מכבר ואין זמן הגט מוכיח כמ"ש באמ' הכ"מ או משום פירות והר"מ לא ס"ל סברת התוס' דתוכל לילך לב"ד משעת נתינ' דפעמי' לא תמצא ב"ד כמ"ש הראשונים ודו"ק:

יב בתוס' שם אבל נכתב ביום לר"ש ראוי לגרש בו מיד ע"י עדי מסיר' ולרבנן תרתי בעי יש לו קול וראוי לגרש וקול ליכ' רק ע"י עדי חתימ'. הנה התוס' הוכרחו לזה דלרבנן בעינן נמי שיש לו קול דמסתמ' לא פליגי רבנן על ר"א דע"מ כרתי וא"כ אמאי לא תני תגבה הפירו' משעת כתובה ויהיה כשר נכתב ביו' ונחת' בלילה ולכך הוכיחו דבעינן תרתי גם שיהי' קול גירושי'. ואח"כ הקשו מאמר לעשר' כתבו גט וחתמו תרי' ביומי' דר"ל אמר כולם משום עדי' ופסול ואמאי הרי יש לו קול וראוי לגרש בו אם לא יקפיד שיחתמו כולם ותירצו דכ"ז שהבעל מקפיד אין קול עד שיחתמו כולם ובאמת צריך להבין סברת התוס' מ"ט אין לו קול עד שיחתמו כולם. ונראה להסביר הענין בס"ד דהנה יש כאן ג' מחלוקת בשעת גביי' הפירו' לאש' דר"ש סבר משע' כתיבה ורבנן סברו משעת חתימה ור"י אליבא דרבנן משעת נתינ' הנה אי אמרי' משעת נתינ' א"ש דעד שתבא הגט לידה הרי הי' כאשת איש לכל דבריה וא"כ גם הפירות הם של הבעל. וכן למאן דס"ל משעת כתיבה נמי י"ל כיון דפירו' הי' אחד מהדברים שזכו חכמים לבעל ע"י אשתו א"כ מכיון שכתב גט כשר לגרש בו נפקע זכות הבעל אמנם מאן דס"ל משעת חתימה אינו מובן הטעם לכאורה ונ"ל דגם רבנן ס"ל דבדין הי' להבעל להפסיד משעת כתיבה רק כיון דאפי' למאן דס"ל משעת כתיבה מ"מ אם הי' בדעתו עוד לפייס אות' לא הפסיד הפירות כמ"ש התוס' בסוגי' ד"ה ואנחי' בכיסתי' וא"כ ס"ל לרבנן דאע"ג דמסתמ' צריך לומר כיון שכבר נכתב הגט וראוי לגרש בו יתננו לה ולא יפייס אותה דלא מקדים אינ' פרענותי' לנפשי' מ"מ הרי יש לו להבעל נגד הך חזקה חזקת זכות פירות בנכסי אשתו וא"כ וודאי היכ' שכבר יצא קול גירושין א"כ חזינן שאינו מתבייש כלל מה שישמעו שהו' מגרש אשתו אזי אמרי' דמסתמא אין בדעתו לפייס עוד וממילא הפסי' הפירות אע"ג שהי' עדיין אשתו עד שע' נתינ' משא"כ בלא יצא קול גירושי' עדיי' איכא למימר דאם ישית אל לבו שהי' קצת חרפה לגרש ושלא לפייס [ועיין בחי' הרמב"ן תמצא סיוע קצת לדברינו] יפייס עדיי' וא"כ לא גמר בלבו לגרש' ולכך יש לו פירות עד שעת חתימה שאז יצא כבר הקול ומסתמא לא יפייס כיון שאינו בוש בקול גירושין וא"כ א"ש ממילא באמר לעשר' שיחתמו כיון שממשיך ומאחר הדבר בנתי' הגט א"כ אך שיש לו קול מ"מ ידעו האנשי' דמסתמא כיון שמקפיד כ"כ לחתום שלא לצורך בוודאי גירושי' קשי' בעיניו וא"כ לא גמר בלבו לגרש' ויש לו פירות עד שיחתמו כולם דאז אגלאי מילתא שלא פייס ודוק היטב להבין החילוק בין יש לו קול או לא והי' סברא נכונה בדברי התוס' בס"ד:

יג בגמ' קסבר ר"י יש לבעל פירות עד שע' נתינ' המהר"ש הקש' מנ"ל לגמר' לתלו' סברא בר"י מה שלא מצינו לר"ל לא אליבא דרבנן ולא אליבא דר"ש דלמא ס"ל לר"י אין לבעל פי' משעת כתיבה וא"כ מדפסלו מוקדם ע"כ משום חפוי ונ"ל דהנה רש"י ד"ה עד שעת נתינ' פירו' והלכך זמן הגט לא מהני מידי דכי אתי' למטרף אמרי' לה אייתי ראי' אימ' מטו גיט' לידך והתוס' והראשונים חלקו על רש"י מסוגי' דמס' ב"מ י"ט ע"א דדווקא בגט שנפל ואיתר' אמרי' לה אייתי ראי' והלכך דע' התוס' דאין לתקן זמן משום פירות כיון דאין לה רק מעשה נתינה תביא גט לב"ד ויכתבו לה שמאותו יום נתגרשה אבל מסתמ' תלינן דביום שנכתב ונחת' נמסר לה. ונ"ל דסברת ר"י הי' כך דבאמת לא הוצרכו לתקן זמן משום פירי דיד' כיון דמשעת נתינה ואילך יכולה לילך לב"ד אמנם מ"מ אפשר דלפעמים לא תוכל לילך לב"ד ויהי' לה הפסד פירי כמ"ש הרשב"א דלפעמי' שאין ב"ד מצוי לה ונראה דמ"מ משו"ה לא הוצרכו לתקן זמן דהנה התוס' הקשו אי אמרי' דלא תצטרך להביא ראי' א"כ אמאי כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ניחוש שמא יכתוב בניסן ולא יתן עד תשרי וכן הקשו במס' ב"ב קס"ז ע"א ד"ה אע"פ ותירצו התוס' כאן בסוגי' כיון דאינו מוסר לה הגט בצנעה א"כ הע"מ יוציאו קול שלא נתגרשה ביום הכתיב' ויאמרו לה הלקוחות אייתי ראי'. והנה מ"מ יהי' לפעמים ללקוחות הפסד אם הע"מ לא יוציאו הקול ולא יתפרסם שלא נמסר לה ביום הכתיב' וא"כ י"ל דזהו באמת סברת ר"י דלא ס"ל משום פרי דלמה חשו חכמים להפסד האשה ותקנו זמן לטובת' כיון דעי"ז יארע לפעמים הפסד ללקוחות שלא ידעו שלא נתגרשה ביום הכתיבה מוטב הי' להם שלא לתקן כלום ועפ"י הרוב לא יהי' לאשה הפסד דמשע' נתינה תלך לב"ד ויכתבו לה שמאותו יום נתגרשה ולא יהי' ללקוחות ג"כ הפסד ואי משום דלפעמים לא תוכל לילך לב"ד ותפסיד פירות הא עי"ז יוכל להגיע הפסד ללקוחות כשלא יתפרס' ע"י ע"מ ומה ראו חכמים לחוש יותר להפסד האשה שאפשר שיזדמן לפעמים מלהפסד הלקוחות ע"י זמן. ולכך סבר ר"י דע"כ הוצרכו לתקן זמן משום ב"א וממילא כיון דכבר תקנו זמן באמת תגבה הפירות משעת הזמן שנכתב בגט דתלינן שביום שנכתב נמסר ואי לא ימסר ביום הכתיב' יוציאו ע"מ הקול וא"כ י"ל דמ"ש רש"י דצריכ' להביא ראיה היינו רק אי לא היו מתקנות זמן היה מוטב שלא לתקן זמן והי' תביא ראי' אימת מטא גיט' לידה וא"כ לא יהי' לעולם הפסד ללקוחות ולא הי' צריכין לתקן זמן כמ"ש אמנם לבתר דכבר תקנו זמן באמת סמכינן אזמן הגט וכן כ' בס' א"מ סוף ס"ק ה' דלאחר שכבר תקנו זמן גם רש"י מודה דסמכינן אזמן הגט ועי' בפנ"י וא"כ מתירץ קושי' המהר"ש דבשלמא אי ר"י סבר יש לבעל פירות עד שעת נתינ' א"כ עפ"י הרוב לא יהי' לה הפסד פירות שפי' ס"ל דא"צ נתקן זמן משום פרי משא"כ אי הוי ס"ל דיש לה פי' משעת כתיב' א"כ לעולם יהי' לה הפסד אם לא יהי' זמן בגט והי' צריך לתקן זמן משום פרי וע"כ דס"ל לר"י יש לה פי' עד שעת נתינה וא"כ א"צ לזמן משום פרי כמ"ש. אמנם הא וודאי קשה מ"ש עוד המהר"ש ורוב המפורשים מנ"ל לר"י לרבנן דס"ל יש לבעל פי' עד שעת נתינה דלמא משעת כתיבה פרי דידה ונכתב כיום ונחת' בלילה פסול משום חפוי ור"ש לית ליה חפוי והגם שיש לומר בזה עפ"י סברת הר"מ בפי' המשנה דבזמן מועט כזה לא חיישינן לחפוי וא"כ לא הי' לפסול נכתב ביום ונחתם בלילה. אמנם הר"מ לא כתב סברא זו רק בטעמא דר"ש ולא אליבא דרבנן ויתבאר להון בס"ד לתרץ מנ"ל לר"י אליבא דרבנן דיש לבעל פי' עד שעת נתינה: (יד) ונראה ליישב קושי' זו בהקדם לפרש פי' הר"מ במשנה נו שכ' וז"ל ור"ש מכשיר לפי שאין לזמן אצלינו בגט אשה תועלת מרובה לפי שהעיקר אצלינו תיקון זמן בגטי' הי' משום בת אחותו וכו' לפיכך אין בין היום והלילה שיתחדש כמו זה עכ"ל והנה כבר תמהו עליו גדולי המפורשים או א"כ מ"ט קאמר בגמ' ור"י אליבא דר"ש לא קאמינ' הא כאן גם לרבנן לא הו"ל למיחש שמא יחפה ב' הי' ר"י אליבא דר"ש מכשיר אפי' מכאן ועד עשרה ימים ג' מה קאמר שאין לזמן אצלינו תועלת מרובה מה כוונתו עי' בשעה"מ פ"א מה"ג הל' כ"ד. ונראה עפ"י מ"ש לעיל באות ד' או' ה' דע"כ ל"ש תקנת זמן משום ב"א רק אי יהי' רשאי לו לחזור בלא זמן א"כ יהי' חשש' שתהי' עמו באיסור כל ימיו וגם שכיח טפי דאפי' בלא התראה איכא למיחש משא"כ אי אינו רשאי להחזיר ורק שיוכל לחפות עליה לפוטרה ממיתה דזה ל"ש רק בהתראה משום הא לחוד' לא היו מתקנת זמן. והנה משו"ה קאמר ר"י אליב' דר"ש לא קאמינ' עי' היטב מ"ש לעיל והנה באמת בנכתב ביום ונחתם בלילה היה ראוי לפסול גם לר"ש דאז איכא חשש' אם תזנה שיחזירה דבכה"ג יהי' רשאי להחזירה כיון שזמן הגט מסייע לו וא"כ גם לר"ש היה ראוי לפסול משום חפוי וצ"ל דכיון דלא שכיח בין יום ולילה שתזנה לא חיישינן וא"כ א"ש דוודאי לרבנן שתקנת זמן הי' משום חפוי כמ"ש שלא יהי' רשאי להחזירה, א"כ גם בנכתב ביום ונחתם בלילה אע"ג דל"ש שתזנה בזמן קצר כזה נמי פסול משום הך תקנתא דזמן גופה משא"כ לר"ש דבעיקר תקנת הזמן לא צריך משום שמא יחפה דהי' בלא"ה אסורה לו לחזור כמ"ש לעיל ורק דבמוקדם היה לעשות תקנה שלא יחזירנה ותקנה חדשה וודאי ל"ש לעשות בנכתב ביום ונחתם בלילה דבזמן כזה לא שכיח ותזנה רק לרבנן אפי' בכה"ג פסול דזהו מכלל תקנת הזמן אבל לר"ש שהי' מהצורך לעשות תקנה חדשה ולפסול מוקדם שלא יהי' רשאי להחזירה זה לא חששו דבזמן קצר כזה לא שכיח שתזנה. וא"כ א"ש דר"י קאמר אליבא דר"ש לא קאמינא כלומר דלדידי' כיון דבלא זמן ג"כ אינו רשאי להחזיר' כמ"ש לעיל אות ו' א"כ א"צ לתקנת זמן משום ב"א וזהו כוונת הר"מ בפי' המשנה שאין לזמן אצלינו תועל' מרוב' כלומר בוודאי אילו הי' צורך לזמן לשני דברים דהיינו שלא תפטור ממיתה וגם שלא יהי' רשאי להחזיר' הי' ראוי לפסול גם בנכתב ביום ונחתם בלילה אע"ג דל"ש כיון שהכל הי' מן התקנ' משא"כ כיון שאין כאן תועלת מרובה דלהחזירה אסור אפי' בלא זמן ומשום לפוטרה ממיתה לחוד' לא עשו תקנה רק דאכתי יקשה דבנכתב ביום יהי' רשאי להחזירה ג"כ לפי שזמן הגט מסייע לו וא"כ הי' לו לפסול גם לר"ש וע"ז קאמר שפיר דא"כ היה צריך לעשות תקנה בפ"ע על נכתב ביום ונחתם בלילה וזהו אין שכיח בזמן קצר כזה שתזנה אמנם אכתי קשה דהי' ר"י אליב' דר"ש מכשיר אפי' מכאן ועד עשרה ימים א"כ הי' לנו לחוש בכה"ג אפילו לר"ש לזנות שיחפה עלי' שירצה להחזירה ובכה"ג יהי' רשאי גם לר"ש ע"י זמן הגט ונראה דהנה התוס' בד"ה עד שעת נתינה הקשו לר"י אמאי כותבין גט לאיש אעפ"י שאין אשתו עמו ניחוש שמא יכתוב בניסן ולא יתן עד תשרי ותירצו דעדי מסירה מפקי לקלא ולא נמסר ביום הכתיבה ויאמרו לו אייתי ראי' ובסוף הדבור הקשו ניחוש שמא יתן לה בצנעה כדי לחפות עליה ותירצו דמסתמ' יתן לה אחר הכתיבה מיד דלא מקדים אינש פרענות' לנפשי' וכ' המהר"ש דלהך תירוצא בתרא תו לא צריך לתירוץ הראשון דע"מ מפקי לקלא ובאמת במס' ב"ב קס"ד ע"א ד"ה אעפ"י לא מתרצי שנוי' אחרינ' רק הא דלא חיישינן שמא יכתוב בניסן ולא יתן עד תשרי משום דלא מקדים אינש פרענות' לנפשי':

טו ולע"ד נראה כל המשך דברי התוס' אלו באופן אחר דמעיקר' הקשו לר"י האיך כותבין גט לאיש אעפ"י שאין אשתו עמו ניחוש שמא יכתוב ליתן גט בניסן ולא יתן עד תשרי ולא תירצו משום דלא מקדי' אינש פרענות' לנפשי' דהנה השיטה מקובצת במס' ב"מ י"ט ע"א כתב דהיכא שרוצה להרויח לטרוף מן הלקוחות ל"ש לומר לא מקדים אינש דהא משום הרוחת ממון הו' עושה ולכך תירצו דלא ירויח דהא מסתמא יתן לה בע"מ דמשום הרוחת ממון לא ימסור לה גט פסול כמ"ש המפורשים (ואע"ג דלדעת הרבה פוסקים קיי"ל דסגי' בע"ח בלא ע"מ עי' בש"ע א"ע סי' קל"ג מ"מ כיון דרק בדיעבד כשר לא ימסור לה בצנעה בלא ע"מ וע"מ מפקו לקלא) והנה לא הקשו מיד לר"י גם משום שמא יחפה. דוודאי שנחוש שכותב גט ולעכבו בידו כדי שאם תזנה אח"כ תהי' פטורה אין לחוש ועי' בס' טוב גיטין וכן כ' המהר"ש ג"כ דאין חשש להערי' ולכתוב גט על חשש דשמא תזנה ואח"כ כתבו ומיהו במשליש גט לאשתו ושם הקשו גם משום שמא יחפה ונ"ל דאע"ג דלא חיישינן שמא יחפה היכא שכותב גט בסתם דמסתמא אין כוונתו להערים כדי שתוכל לזנות ולפטור ממיתה. אמנם במשליש היה לנו לחוש כיון דחזינן להדיא שאני עושה כדרך כל הארץ למסור הגט מיד וא"כ יש חשש דלמא יודע בה שהי' פרוצה ביותר אמנם יראה לזנות משום עונש מיתה ולכך משליש לה גט והיא תפטיר ממיתה דאע"ג דע"מ מפקי לקלא מ"מ אינם יודעים יום המסירה ממש כמ"ש מהרש"א וממילא לא תקטול מספיק' והוא ירויח הכתיבה שיאמר זנית קודם הגירושין דמספיק' לא יחייב בנתינת כתובה ואע"ג דכ"ז הי' חשש רחוק מ"מ כיון שרואין שמשליש הגט שהיא שלא כדרך שאר אנשים יש לחוש לכל מה דאיכ' למיחש אפי' לדבר רחוק וא"ש הלשון שכ' התוס' ומיהו במשליש כלומר בכה"ג הי' לנו לחוש אפי' לדבר רחוק שכוונתו שתסמוך על הגט ותזנה והוא יפטור מהכתובה וע"ז כתבו דע"י שליח יזכרו יום המסירה ממש וא"כ ממילא לא אהני כלום דהי' יראה לזנות דהא יזכרו מתי נמסר הגט לידה וכמ"ש מהרש"א דע"י שליח זוכרים יום המסירה ממש ועי' פנ"י שנדחק בלשון ומיהו שכ' התוס' ורצה להגיה שצ"ל ומשו"ה ולפימ"ש א"ש: (טז) ואח"כ הקשו התוס' עפ"י ההנחה שהנחנו דכל שלא נוכל לומר שעושה איז' ערמה ביום הכתיבה ממש אין לפסול משום שמא יחפה א"כ בנכתב ביום ונחתם בלילה אמאי פסול הא משום שמא יחפה אין לחוש דהא בשעת כתיבה אכתי לא זנתה דבלא"ה לא יוכל לחפות על הזנות קודם הכתיבה ולפרי ג"כ אין לחוש דהא ע"מ מפקי לקלא ותירצו דמ"מ כיון שאפשר שימסור לה בצנעה דהיינו אם יארע שזנתה אח"כ ויעשה ערמה משום פרי ג"כ דכל לחפות מוסר לה אפילו בצנעה וא"כ כיון דיש לחוש שיבא עי"ז גם לידי הערמת לגבות פרי שלא כדין אעפ"י שלא היה כוונתו לזה מתחלה על חפוי הזנות מ"מ ע"י זה יכול להערים במקרה גם על הזנות ועל הפירות ולכך פסלו והיינו דווקא בנכתב ביום שמקדים בידים הכתיבה לחתימה חיישינן משא"כ מסתמא בכותבים גט לאיש כיון שאין רואין שום ערמה לא חיישינן שימסור לה בצנעה ועי' היטב במהר"ש כך נראה לי כוונת דברי התוס' בס"ד ודוק: (יז) עכ"פ חזינ' מדקתני במתני' כותבין גט לאיש ולא חיישינן שמא יחפה צ"ל ע"כ כיון דבשעת הכתיבה ע"כ אינו עושה משום לחפות עליה דאטו יערים בידים כדי שתוכל אשתו לזנות לא חיישינן רק בנכתב ביום כיון שרואין שמקדים החתימה אזי יש לחוש לחפוי דאע"ג דמסתמא אין כוונתו שתוכל לזנות אחר הכתיבה מ"מ כיון שרואים שנוי בגט הזה חיישינן שמערים משום פרי לעשות קנוני' על הלקוחות וממילא יחפה עליה וכן כ' המהרש"א וז"ל אבל במתני' בנכתב ביום כו' ל"ש למימר לא מקדים שהרי ראינו שהקדים הכתיבה וכו' פסול משום שמא יחפה עכ"ל אמנם כן עד כאן יש לחוש אפי' אם רואין איזה ערמה בהכתיבה דווקא אם יש חשש הערמה פרי בעולם דהיינו שהו' אינו גובה רק משעת נתינה וע"י הקדמ' הכתיבה תטרוף שלא כדין משעת כתיבה אזי יש לחוש ולפסול בנכתב ביום וכו' דאם יקרה שתזכה ימסור לה בצנעה וירויח בזה טריפה פירות מן הלקוחות שלא כדין ויעשה קנוני' עם האשה כמ"ש התוס' ד"ה ור"ש דאעפ"י שבא לגרשה יעשה עמה קנוניא משא"כ אי אין לבעל פירות רק עד שעת כתיבה א"כ ליכ' שום ערמה בנכתב ביום לענין פירות וגם לענין חפוי לא הי' כוונתו להערים דאטו מכוין להקדים הכתיבה כדי שתוכל לזנות וא"כ היה לנו להכשיר בנכתב ביום וכו' דמשוה חפוי לא היה כוונתו דלא דמי לאין בו זמן כלל דשם יחפה בשעת כתיבת הגט על מה שזנתה מקודם משא"כ בנכתב ביום וכותב בו זמן היום דעל זנות דקודם אין יכול לחפות וא"כ מסתמ' אין כוונתו לחפות שתוכל לזנות אח"כ ובשלמא אם משכחת לה צד ערמה שבעולם לענין פירות עכ"פ שפי' איכ' חשש' גם בנכתב ביום דאם יארע שזנתה ימסור לה הגט בצנעה ותוכל לגבות מן הלקוחות משעת כתיבה דאז לא יהי' לו קול כיון שמוסר לה בצנעה וממילא יבא לידי חפוי זנות משא"כ אי אין לו פירות רק עד שעת כתיבה וא"כ ל"ש שום ערמה לענין נכתב ביום דעל זנות אין כוונתו להערים כיון דעדיין לא זנתה בשעת כתיבת הגט ובפירות ל"ש שום ערמה כיון דמה"ד יש לה פירות משעת כתיבת הגט וא"כ היה לנו להכשיר בנכתב ביום וכו' וא"כ הוכיח ר"י שפיר דע"כ ס"ל לתנא דמתני' יש לבעל פירות עד שעת נתינה דאי משעת כתיב' אין לו פירות א"כ קשה אמאי פסול בנכתב ביום דהא ל"ש חפוי דזנות כדמוכח מהא דכותבין גט לאיש דכיון דבשעת כתיבה לא זנתה עדיין לא חיישינן לחפוי ובפרט די"ל אפי' אם יארע שתזנה אח"כ לא יחפה עליה כיון שחזינן שמתגרשת משום שנאה כמ"ש בס' שעה"מ רק אי יש לבעל פירות עד שעת נתינה דאז איכא חשש הערמת פרי ג"כ שפיר י"ל כיון דחזינן שמקדים הכתיבה ירצה להערים ולמסור לה הגט בצנעה ויעשה קנוניא על הלקוחות וממילא יחפה עליה משא"כ אי אין לבעל פירות רק משעת כתיבה א"כ ליכא שום ערמה לענין פירות בנכתב ביום וא"כ אמאי פסלו רבנן וע"כ דס"ל לרבנן יש לבעל פירות עד שעת נתינה וא"כ יש כאן הערמה לענין פרי ולכך שפיר פסלו בנכתב ביום וכו' אע"ג דבשעת כתיבה לא היה כוונתו לחפות על הזנות מ"מ ע"י הערמת פרי וקנוניא יוכל לבא לידי חפוי על זנות ג"כ ולכך פסול ומתורץ שפיר קושי' המהר"ש דע"כ ס"ל לרבנן יש לבעל פירות עד שעת נתינה דאלא"ה ל"ש לפסול בנכתב ביום כיון דבשעת הכתיבה לא זנתה עדיין ודוק היטב ועי' לקמן אות ו':

יח וא"ש דר"י אליב' דר"ש ס"ל דאפי' מכאן ועד עשרה ימים כשר דכיון דבשעת כתיבה לא זנתה עדיין והערמת פירות לא משכחת לר"ש שתגבה מהלקוחות שלא כדין כיון דאין לו פירות רק עד שעת כתיבה לר"ש דלר"ש גם ר"י מודה דאין לו פירות משעת כתיבה א"כ ליכא שום חשש ובזה א"ש דעת הר"מ פ"ב מה"ג הלכה ב' שכ' דמותר לכתוב ולחתום גט לבעל והי' מגרש בכל עת שירצה דכיון דבשעת הכתיבה אין כוונתו לחפות על זנות דהא עדיין לא זנתה ולפירו' ג"כ אין לחוש דמסתמא ימסור לה בע"מ ויוציאו קול א"כ אין לחוש רק במתני' שמקדים הכתיבה לחתימה יש לחוש להערמת פירי וימסור לה בצנעה כיון דעכ"פ בדיעבד כשר בלא ע"מ משא"כ היכ' שאינו מקדים הכתיבה לחתימ' אין לחוש דממתני' ג"כ מוכח דאינו פסול היכ' שנכתב ונחתם ביום אע"ג דנתאחרה הנתינה והמהר"ש הקשה באמת אמאי לא פסול בנכתב ונחתם ביום ונותן בלילה לר"י משום שמא יחפה ולפי מ"ש א"ש דכיון דבשעת כתיבה אינו מערים על הזנות אינו פסול רק היכא שמקדים הכתיבה דאז שפיר יש לחוש להערמת פרי שתגבה שלא כדין משא"כ היכ' שכותב הגט וחותם כדינו מהי תיתי לחוש ועי' בס' גט פשוט סי' קכ"ז ס"ק י"ג מ"ש ע"ד הר"מ בנתאחר הנתינה עי"ש:

וא"ש נמי שיטות הפוסקים דמכשירים בנכתב ביום ונחתם בלילה היכא שעסוקים באותו ענין ולכאורה קשה דבשלמא לענין שטרות שפיר מהני עסוקים באותו ענין דבקלא תלי' מלתא משא"כ הכא איכא למיחש לחפוי כמ"ש בכ"מ פ"י מה"ג הלכה כ"ה עי"ש ולפי מ"ש א"ש דבאמת היכא שהכתיבה לא הי' בערמה לא הי' לנו למיחש משום חפוי רק כמ"ש כיון שמשנה בזה הגט שמקדים הכתיבה יש לחוש אולי משום הערמת פירות ימסור לה בצנעה וממילא יבא לידי חפוי משא"כ היכא שעסוקים באותו ענין דאז אינו מוכח שרוצה לעשות ערמה רק שנתאחר הדבר דהא עדיין עסוקים באותו ענין ובשעת הכתיבה לא הי' כוונתו על חפוי הזנות דהא מסתמא אין כוונתו שתוכל לזנות אח"כ שפיר כשר ודוק היטב:

יט כלל העולה מדברינו דלרבנן איכא משום שמ' יחפה כיון דיש חשש שתהי' עמו באיסור כל ימיו שירצה להחזיר' אמנם לר"ש ליכ' הך חשש' דבלא"ה אסורה לו וא"כ אפי' במוקדם כתיבה לחתימה דאז יהי' רשאי להחזירה כיון דעכ"פ זנות בין יום ולילה ל"ש לא חשו רבנן ב' אמנם לרבנן כיון דכבר חשו לזנות חשו נמי אפי' בין יום ולילה אע"ג דל"ש ג' אמנם כל זה היינו דווקא כיון שרואין שנוי בגט זה שמקדים כתיבה לחתימה ואיכא ג"כ חשש הערמת פירי דתטרוף שלא כדין בכה"ג חשו ד' ולכך כותבין גט לאיש אעפ"י שאין אשתו עמו דשם אינו ניכר שום ערמה כיון שכותב וחותם ביום אחד ובשעת הכתיבה עדיין לא זנתה דעל הזנות דקודם בלא"ה אין יכול לחפות כיון שכותב זמן הכתיבה לא חיישינן ה' רק היכא שמקדים הכתיבה לחתימה ואיכא נמי חשש הערמת פירי אע"ג דליכא הערמת זנות דמסתמ' אין כוונתו שתזכה אח"כ מ"מ אם יארע שתזנה ימסור לה בצנעה ויוכל לבא לידי חפוי לכך פסלו רבנן ו' אמנם בנכתב ונחתם כדינו איכא חשש' כיון שאין רואין שום ערמה לפנינו אמרי' מסתמ' ימסור לה בע"מ כדינו ולכך כשר אפי' נתאחר זמן הנתינה ז' אמנם ע"כ איכא הערמת פרי לרבנן אי ס"ל יש לבעל פירות עד שעת נתינה ותטרוף שלא כדין אמנם אי הוי ס"ל רק עד שעת כתיבה א"כ ליכא חשש הערמת פרי א"כ היה מהראוי להכשיר בנכתב ביום וכו' כיון דבשעת כתיבה לא היה כוונתו לחפוי כמ"ש. ח' וא"כ לר"ש דלעולם איכא הערמת פירי כשר בנכתב ביום אע"ג דאיכ' חשש' דזנות לזמן מרובה במכאן ועד עשרה ימים לר"י אליב' דר"ש מ"מ כיון שבשעת כתיבה לא היה ע"כ כוונתו לזה כדי שתוכל לזנות ויהי' רשאי להחזירה ע"י זמן הגט שמסייע לו דבשעת הכתיבה לא זנתה עדיין ולכך כשר אפי' במכאן ועד עשרה ימים לר"י אליבא דר"ש ובהבינך שמנה כששי' אלו בין תבין את אשר לפניך דמתורץ כל דברי הר"מ בפי' המשנה וסוגי' הגמרא ושיטות הפוסקים וקושי' המהר"ש בס"ד ודוק היטב:

כ בגמ' בשלמא לר"י היינו דאיכ' בין ר"ש לרבנן אלא לר"ל מאי איכ' בין ר"ש לרבנן ומדקדק המהר"ש אמאי לא קאמר מ"ט דרבנן ונ"ל דבאמת יל"ד מאי ס"ד דהמקשה להקשות מ"ט דרבנן וכי לא יכול להביא דרבנן ס"ל דרק משעת חתימה יש לה פירות ותטרוף שלא כדין משעת כתיבה עד החתימה עוד יל"ד בלשון דמשני פרי דמשעת כתיבה עד שעת חתימה א"ב מהו הלשון משעת הול"ל פירי דמכתיבה ועד חתימה א"ב ונ"ל דלהמקשה הי' קשה לי' כמ"ש דמשו"ה לא חיישי' לחפוי לר"ש בנכתב ביום משום דהי' זמן קצר וא"כ אמאי חיישי רבנן לפסול בנכתב ביום ונחתם בלילה משום חשש פרי על זמן קצר כזה דהי' לכאורה חשש רחוק דברגע ההוא ימכור הבעל פירות בין יום ולילה והיא תטרוף ממנו וזהו כוונת הגמ' מאי איכא בין ר"ש לרבנן כלומר מ"ט לזנות לא חיישי' בזמן קצר כזה ולפרי חיישי' לזמן קצר כזה ואע"ג דכאן אליב' דר"ל קיימינ' ואיהו ל"ל סבר' שמא יחפה היינו רק משום דעל חשש לפוטרה ממיתה לא חשו רבנן אמנם בנכתב ביום וכו' דאיכ' נמי חשש' שירצה להחזירה ע"י זמן הגט שמסייע לו גם לר"ל הי' לפסול אליב' דר"ש משום שמא יחפה וע"כ דבזמן קצר לא חיישי' לזנות אע"ג דזנות כה"ג שלא בהתראה גם ר"ל מודה דשכיח כמ"ש התוס' ד"ה זנות וא"כ מ"ט חיישי' לפרי על זמן קצר כזה דבשלמא בעיקר הזמן שתקנו משום פירי א"ש דיש לחוש שיאחר זמן הנתינה משא"כ בין יום ולילה למה לנו לחוש וע"ז משני הגמר' פירי דמשעת כתיבה וכו' כלומר דבשלמא לענין זנות שפיר לא חייש ר"ש בין יום ולילה דאטו יש לנו לחוש שיאחר זמן החתימה עוד בידים כדי שתוכל לזנות באיסור ויוכל להחזירה ולכך אין חשש משא"כ גבי פרי אם הי' ירצה לעשות קנוניא יעכב עוד החתימה וימכור פירות בנתים ואח"כ יתן לה הגט ותגבה מהלקוחו' משעת כתיבה ובאמת אין לה רק משעת חתימה ויעשו קנוני' על הלקוחות וז"ש פרי דמשעת כתיבה וכו' כלומר דלענין פירות יש לחוש אם יכשיר בין יום ולילה ימשיך זמן החתימה יותר לעשות קנוניא ויהי' זמן מרובה משא"כ לענין זנות ל"ש לחוש לזה והא דר"ש פוסל מכאן ועד י' ימים לר"ל הי' רק משו' שמא פייס ואין לה פירות או שמא בטל הגט כמ"ש לקמן ודוק:

כא עוד רגע אדבר בענין גט מאוחר הנה הרמב"ם פוסל גט מאוחר נ"ל דהרמב"ם הניח כך מלשון המשנה דמאן דס"ל הטעם משום חפוי צריך לפסול גט מאוחר דהנה להטעם משום פרי שפיר י"ל דבמאוחר מחלה הפירות כמ"ש לעיל באות י"א אמנם אי הטעם משום חפוי א"כ בגט מאוחר בכל פעם יוכל לחפות כששמע שזנתה יכתוב לה גט ויאחר הזמן ותאמר קודם זנות נתגרשתי כמ"ש הכ"מ דבמאוחר שייך משום שמא יחפה. והנה יל"ד במתני' דקתני ור"ש מכשיר שהי' ר"ש אומר כל הגיטין שנכתבו ביום ונחתמו בלילה פסולים חוץ מגטי נשים ולכאורה קשה למה האריך התנא ור"ש מכשיר שהי' ר"ש אומר וכי מה זה נתינת טעם הי' למה דמכשיר ר"ש נכתב ביום ונחתם בלילה. אמנם לפימ"ש דאי ס"ל הטעם דתקנת זמן הי' משום פרי א"כ יש להכשיר במאוחר כמ"ש הראב"ד דמחלה הפירות אמנם אי הטעם משום חפוי א"כ במאוחר יכול נמי לחפות ופסול. והנה ר"ש מכשיר בנכתב ביום ונחתם בלילה משום דלא ס"ל הטעם משום ב"א כמ"ש ר"י אליבא דר"ש לא קאמינ' וז"ש ור"ש מכשיר שהי' ר"ש אומר כל הגיטין וכו' חוץ מגיטי נשים משמע דדווקא לענין זה חלוק גיטי נשים משאר שטרות הי' לענין מאוחר כמו דבשאר שטרות כשר ה"נ בג"נ וכ"ש הי' מדמוקדם דפסול בשאר שטרות ואפ"ה בג"נ כשר מכ"ש מאוחר דכשר בשאר שטרות כשר בגיטי נשים ולכך ר"ש מכשיר בג"נ בנכתב ביום ונחתם בלילה מדמכשר מאוחר וע"כ דלא ס"ל הטעם משום שמא יחפה וא"כ ממילא מוכח דלמאן דס"ל הטעם משום חפוי פסול במאוחר:

כב והא דקשה ממקושר שכ' עדיו מתוכו דכשר משום שיכול לעשות פשוט ואם יעשנו פשוט יהי' מאוחר יש לחלק דהתם הגט נכתב בכשרות דהא בשעה שנכתב מקושר ע"כ לא הי' כוונתו לחפות דהי' כהוגן נכתב רק אח"כ נעשה פשוט וכבר כתבנו לעיל באות ח"י דכל שאין כוונתו לחפות בשעת הכתיבה ליכא למפסל משום חפוי משא"כ היכא שכותב מיד בגט זמן המאוחר דאז יוכל לחפות מיד בשעת הכתובה באמת פסול ועוד יש ליישב הא דלא השיב ר' לדברי ר' חנינא ב"ג מגט מאוחר דדלמא ס"ל לרחב"ג הטעם משום פרי כסברת ר"ש וא"כ ממילא כשר גט מאוחר ולא הי' יכול להשיב עליו אבל באמת מאן דס"ל הטעם משום חפוי פסול במאוחר כמ"ש משום דיוכל לחפות ועי' במס' ב"ב קס"ד ע"ב שם בסוגי' ולכך לא השיב לו רק משאר שטרות דבשטרות לכ"ע כשר במאוחר אבל מגטין לא הי' יכול להשיב עליו דרחב"ג אמר לך איכ' דס"ל כר"ש דהטעם משום פרי וא"כ כשר באמת בגט מאוחר אבל לפי האמת דקיי"ל דהטעם דתקנת זמן בגט הי' משום חפוי פסול גט מאוחר משום שיכול לחפות כמ"ש הכ"מ והר"נ ודוק:

כג בגמ' א"ל אביי לר"י ג' גיטין פסולים ואם נשאת הוולד כשר מה הועילו חכמים בתקנתם והקשה המהר"ש הא אפי' אם יאמרו שהוולד פסול ג"כ לא הועילו חכמים בתקנתם כיון דסוף סוף מה"ת גרושה גמורה הי' ולא מקטלא עי"ש וק"ל דהמקש' הקשה שפיר דהנה כבר הבאתי לעיל בריש הסוגי' שיטת הטור דלבתר תקנת זמן צריכ' להביא ראי' אימת נתגרש' ועי' בס' אבני מלואים מ"ש משום דהעדים נפסלים ע"י שחתמו בגט כזה ואמרי' דמסתמ' אח"כ נפסלו ומוקמי' להעדים בחזקת כשרות עי"ש סוף ס"ק ב' והנה אע"ג דהמקשה לא נחית להך סברא דתצטרך להביא ראי' ובלא ראי' חייב' מיתה היינו דווקא היכא שיש בידה גט שעכ"פ בדיעבד לא תצא משא"כ אי אמרי' אפי' בדיעבד תצא א"כ היכ' שיתן לה גט כזה בלא זמן גם המקשן ידע דתהי' חייב' מיתה דפשיטות דלחפות עליה נתן לה הגט כיון דלא הועיל לכלום כיון דאפי' בדיעבד תצא משא"כ אי אמרי' בדיעבד לא תצא א"כ לא נוכל לחייב' מיתה דאפש"ל דלכך נתן לה גט בלא זמן משום שרצה להערים על הפירות שיהי' מוכר והולך וזה רבות בשני' אשר אמרתי דבאמת הא דלא מקטל' בלא זמן הי' כמ"ש התוס' משום דהרי גרושה לפנינו וא"כ ע"כ נוכל לומר הרי גרושה לפנינו ה"ד אי עכ"פ בדיעבד לא תצא משא"כ אי אפי' בדיעבד תצא א"כ ל"ש גרושה לפנינו ושפיר מקטל' כשתוציא גט בלא זמן ואפשר שזהו כוונת רש"י ד"ה גזיי' וז"ל ואמרי' דגט שאין בו זמן אם ניסת הוולד' כשר וכשמוציאתו הר"ז בחזקת מגורש' ולא מקטלא עכ"ל כלומר הא אילו הי' אמרי' דהוולד פסול וא"כ אם ניסת אפי' בדיעבד תצא ממילא לא הוי בחזקת גרושה לפנינו ותהי' חייב' מיתה ושפיר הועילו חכמים בתקנתם והטלה לו התרצ' דאהני דלכתחלה לא תנשא ויהי' העדים פסולים ולא חתמי לי' אמנם אי הו"א אם ניסת תצא פשיט' שחייבת מיתה בגט בלא זמן דהדבר ברור שמסתמא זנתה דאלא"ה למה קבלה גט שאינו מועיל לה אפילו בדיעבד ודוק אמנם מ"ש רש"י בד"ה מה הועילו משום בת אחותו ומשום פירות קשה לי דבאמת הרי כתב הרשב"א דלא מצינו שחששו רק להפסד לקוחו' ולא להפסד בע"ד עצמו ולמה חשו כאן משום פרי להפסד האשה רק משום שמתגרשת בע"כ עשו חכמים תקנה שלא תהי' נפסדת בע"כ וא"כ פשיט' מכיון שתקנו חכמים זמן בגט אם ירצה ליתן לה גט בלא זמן תוכל לעכב מלקבלו ואם לא תחוש לעצמה גם חכמים א"צ לחוש וא"כ שפיר הועילו חכמים בתקנת זמן דלא תצטרך לקבל בע"כ גט בלא זמן וממילא לא תהי' נפסדת בע"כ וצ"ע:

כד ונ"ל ליישב דכוונת רש"י במ"ש משום ב"א ומשום פירות הי' דבאמת גם המקשן הי' יכול לידע דכיון שכבר תקנו זמן ממילא אי תוציא גט בלא זמן אי לא מייתי ראי' קטלינ' לה כדמשמע מדעת הטור וכבר הבאתי לעיל בריש הסוגי' דמקטלא בלא זמן אמנם הי' ס"ל להמקשן דוודאי אי תועלת הזמן לא הי' רק משום חפוי א"כ בלא זמן מקטלא אמנם כיון דיוכל להיות שמה שלא כתב זמן בגט הי' כדי שיוכל למכור בפירות ובפרט לפימ"ש לעיל דגם רש"י מודה אפי' לר"י דלאחר שתקנו זמן אמרי' מסתמא ביום שנכתב נמסר וא"כ אי לא כ' זמן לא נוכל לחייבה מיתה דמנ"ל דמשום לחפות עליה לא כתב זמן דלמא היה כוונתו לטובתו להפסיד' פירות עד שעת נתינה דלפעמים לא תוכל לילך מיד לב"ד כמ"ש הרשב"א וא"כ איך נוכל לחייבה מיתה מספק וז"ש רש"י משום ב"א ומשום פירות כלומר כיון שע"י שאין בו זמן מרויח הי' הפירות א"כ לא נוכל למקטל' וקשה מה הועילו חכמים בתקנתם דבכל פעם יוכל לחפות כשלא כתב בו זמן דבאמת משום פירות לא הי' קשה כ"כ דעכ"פ תקנו לכתחלה ומשני הגמ' דאהני דלכתחילה לא תנשא וממילא לא חתמי לי' העדים ופריך אח"כ גזיי' לזמן ופרש"י חתכו כדי לחפות או למכור בפירו' כלומר כיון שע"י חתיכת הזמן יהי' מרויח בפירות וא"כ לא נוכל לחייבה מיתה ולא הי' קשה לגמר' אם הי' תחתוך הזמן דבאמת לא א"ש מ"ש לרמאי לא חיישינן דהי' בוודאי יעשה כל תחבולו' שבעולם שתפטור ממיתה כמ"ש הריטב"א והפנ"י רק דזה שפיר ידעינן דאם הי' תחתיך הזמן כיון שהזמן הי' לטובתה לענין פירות וא"כ ממילא אם חתכתו יהי' אנן סהדי דבוודאי כוונתה לחפות ומקטלא רק אם הוא חתך הזמן דאז אפשר שכוונתו הי' להרויח הפירו' וא"כ לא נוכל למקטלא ומתורץ קושי' התוס' ד"ה גזיי' דבאמת אם הי' תחתוך הזמן חייבת מיתה רק דקושי' הגמר' הי' אם הוא יחתוך הזמן וע"ז משני שפיר לרמאי לא חיישינן וא"ש נמי שיט' הר"מ דבחתך הזמן כשר דלחוש שמא הבעל יחתוך הוי מילתא דל"ש ואם הי' תחתוך באמת כשיראו ע"מ שהי' הזמן בגט בשעת נתינתו לידה ואח"כ כשתרצה לחפות יראו שאין בו זמן ממילא תהי' חייבת מיתה ולכך כשר הגט ודו"ק:

כה בגמ' כתוב בו שבוע שנה כו' אהני לשבוע דקמי' מה שיל"ד בזה דלמה תקנו חכמים כן שיהי' כשר ויוכל לחפות עלי' כל משך שבוע או שנה ונ"ל דבאמת לא נוכל לחייבה מיתה בכתוב בו שבוע שנה דאפשר שעשה כן משום פירות וכ"ת אם היה כוונתו משום פירו' היה לה ליתן גט מאוחר דגט מאוחר באמת פסול לשיט' הר"מ וא"כ כיון דמה"ד אינו חייבת מיתה לכך כשר בשבוע שנה וכ"ת הי' לנו להכשיר גט מאוחר וא"כ ממילא לא נוכל לומר בשבוע שנה דהי' כוונתו שיהי' לו פירו' עד סוף השבוע כיון שיכול לכתוב מאוחר ולפסול בשבוע שנה משום חפוי רק דזהו אינו דבשבוע שנה אהני עכ"פ לקמי' משא"כ במאוחר יוכל לחפות עלי' כל שעה לכך מוטב להכשיר בו שבוע שנה כיון דאהני עכ"פ לקמי' ומהגם שבשבוע שנה עכ"פ אין נכתב שקר בגט משא"כ במאוחר ועי' בתוס' ד"ה כתבי' ואנחי' ובס' א"מ סי' קכ"ד ס"ק ד' ודוק:

כו בגמ' כתבי' ואותבי' בכסתי' דאי מפייס' תפייס מאי ופי' התוס' בדברי רש"י בין לענין פירו' בין לענין זנות. הנה כבר כתבנו לעיל באות ח"י דכל דליכא למימר דבשעת כתיבה הי' כוונתו לחפות לא חיישינן משום ב"א. והנה בכתבי' ואותבי' בכסתי' ע"כ לא הי' כוונתו לחפות שתוכל לזנות אח"כ רק היכא דאיכ' למיחש נמי משום הערמת פירי וממילא יחפה עליה חיישינן בכה"ג נמי אע"ג דבשעת כתיב' לא הי' כוונתו לחפות ולכך פרש"י בין לענין זנות ובין לענין פירו' ומשני לא מקדים אינש פרענות' לנפשי' והנה בס' שט' מקובצ' מס' ב"מ י"ט ע"א כתב דסברא דלא מקדים אינש לא מהני רק לענין חפוי ולא לענין פירות וצ"ל הכא דלענין פירות סמכינן אסבר' התוס' דלעיל ד"ה עד שעת נתינ' דע"מ מפקי לקלא שלא נמסר ביום הכתיבה ויאמרו לה אייתי ראי' וממילא לא יוכל להערי' על הפירו' ונסתלק החשש דחפוי דכיון דליכא הערמה משום פירות ליכא חשש דחפוי דהא מסתמא לא הי' כוונתו בשעת הכתיבה להערי' שתוכל לזנות אח"כ. והנה ראיתי להגאון בביאור מהר"ש דלר"ל אינו מוכח דס"ל לא מקדים אינש עפ"י דברי התוס' ד"ה ואנחי' שכ' בסוף דבריהם דהך פרכא דכתבי' ואותבי' ל"ש רק לר"י ולא לר"ל ובפרט לפימ"ש דמ"ש רש"י משום פירו' היינו נמי לר"י שירצה להערי' שתטרוף פירו' משעת כתיבה הגט כמ"ש דגם רש"י מוד' דלאחר תקנ' זמן אמרי' משעה שנכתב נמסר אבל לר"ל ל"ק כלל מהך דכתבי' ואותבי' דבדין קטרפ' משעת כתיבה יתבאר בזה במה שקבע הגמרא אח"כ פלוגתא מאימתי מונין לגט בג' חדשי הבחנה אי משעת כתיבה או משעת חתימה ולכאורה היה לו לקבוע הך דינא בדיני הבחנה במס' יבמות פ' החולק. אמנם לפימ"ש דמאן דס"ל משום ב"א ס"ל ע"כ דלא מקדים אינש הי' סברא מעלי' ומאן דס"ל משום פירות לא ס"ל הך סברא דבאמת יל"ד דהגמ' קבע הלכתא כשמואל דמונין משעת כתיבה ולא כרב דמשעת נתינה ובאמת למה עקרינ' תחומי הש"ס דהלכתא כרב באיסורא אמנם י"ל דהך פלוגתא אי מונין משעת כתיבה או נתינה תליא בהא דבאמת עיקר חשש' דרב משום שמא נתיחד עמה ולשמואל לא חיישינן אפי' בעיר אחת עי' בתוס' ד"ה המשליש ואע"ג דתני' בבריית' ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתיחד עמה היינו רק שאין הגט מפסל מהך טעמא אבל עיקר הטעמא שצריכה להמתין ג"ח משעת נתינה הי' מחשש יחוד והנה אי אמרי' סברא דלא מקדים אינש ליכא למיחש דמסתמא כיון שכתב להגט גמר לגרשה ואינו מיחד עמה כעני' מה דאמרינן סו' מס' גיטין דעובר על אל תחרוש על רעך רעה עי"ש וא"כ אפשר אע"ג דהגט אינו מפסל מספיקא מטעם גט ישן מ"מ להמתין צריכא אמנם שמואל אית לי' סברא דלא מקדים אינש הי' כוודאי ולכך א"צ להמתין ולרב לית לי' הך סברא ושמואל ס"ל כר"י דהטעם משום ב"א וא"כ מונח מהך דכתבי' ואותבי' בכסתי' דאמרינן לא מקדים אינש ורב ס"ל כר"ל דהטעם משום פירות ול"ק מהך דכתבי' ואותבי' בכסתי' וממילא לא מוכח דאמרי' לא מקדים אינש ושפיר חיישינן ליחוד ולכך צריכא להמתין משעת נתינה וא"כ כיון דטעמא דשמואל הי' כר"י שפיר קיי"ל כשמואל דרב ור"י הלכה כר"י ואפשר דמשו"ה הבי' הרמ"א בא"ע סי' י"ג דיש מחמירין לחוש משעת נתינה כרב משום דיש פוסקים דהא דאמרינן הכא איפוק היינו איפוק קמייתא וא"כ ס"ל לר"י משום פירו' כדמשמע קצת בירושלמי וא"כ ס"ל לר"י נמי כרב ולכך מחמירין דלמא לא אתי' שמואל כוותי' דר"י ובאמת דעת בעל העיטור נמי הכי דמפכינן קמייתא וס"ל לר"י משום פירות ולכך הבי' דעת מחמירין דצריכא להמתין משעת נתינה דהך פלוגתא תלי' בהא אי זמן משום פירו' או משום ב"א וא"ש שקבע הגמ' להך פלוגתא דרב ושמואל בשמעת' דהכא ודוק היטב:

כז בתוס' ד"ה הנהו קלא הקשו ובזמה"ז למה תקנו זמן כיון דליכא דיני נפשות בזמה"ז ותירצו משום שמא יחפש על בניה ממזרים או שירצה להחזירה דיאמר לאחר גירושין זנתה והנה הרא"ש כתב דהני טעמי לא הוי רק סעד להטעם דשמא יחפה ולכאורה י"ל דשירצה להחזירה ליכא חשש' כ"כ דעפ"י הרוב מאוסה הי' בעיניו אם זנתה ולחפו' על בניה ממזרי' נמי ליכא חשש' דהא רוב בעילות אחר הבעל ועיקר החשש הי' משום שמא יחפה לפוטרה ממיתה. והנה הפנ"י מדקדק אמאי לא הקשו התוס' מיד בריש הסוגי' על ר"י דס"ל משום ב"א למה תקנו בזמה"ז ונ"ל דמיד לא היו יכולים להקשות דבאמת י"ל דכוונת ר"י הי' משום ב"א שלא ירצה להחזירה לאחר שזנתה וא"כ ל"ק קושי' התוס' רק לבתר דהגמ' שקיל וטרי באין בו זמן או בגזי' לזמן מה הועילו והנה בשלמא אי הפירו' משום ב"א הי' לחפות עליה ממיתה שפיר פריך הגמ' דמה הועילו דאם לא יהי' בו זמן לא מקטלא מספיקא משא"כ אי הפירות משום ב"א הי' שלא יהי' רשאי להחזיר' א"כ שפיר הועילו דמכיון שתקנו זמן והוא כתב בלא זמן יהי' ראי' לדבר שכוונתו לחפות וא"כ אע"ג דלא מקטלא מספיקא מ"מ הועילו שאינו רשאי להחזירה ועי' בב"ש סי' קכ"ז ס"ק א' ובמ"ש לעיל בריש הסוגי' ובאות כ"ד וע"כ צ"ל מדפריך מה הועילו דעיקר תקנה משום ב"א היא שיחפה לפוטר' ממיתה וכמ"ש בכוונת דברי הרא"ש וא"כ הקשו התוס' שפיר בזמה"ז למה צריך זמן ותירצו דע"מ כיון דהך טעמא היא עכ"פ קצת סעד לטעמא דחפוי לפוטר' ממיתה נשארת התקנה במקומות כיון שלא נתבטל כל הטעם והחשש והא דפריך הגמרא מה הועילו הי' רק על עיקר התקנה הי' קשה לי' דלא היה להם להתחיל לתקן משא"כ כשכבר נתן טעם לעיקר התקנה שפיר נשארת התקנה במקומ' אפי' משום הני טעמא לחוד' בניה ממזרים או שירצה להחזירה ודוק:

כח בתוס' ד"ה זנות ל"ש שכ' ומסתברא דטפי איכא למיחש שמא תזנה מלשמא זנתה ראיתי רבים נבוכים בכוונת דברי התוס' למה גבי בתולה נשאת ליום הרביעי קרוי שמא תזנה וכאן לענין תקנ' זמן שמא זנתה דאי אזלא על שעת התקנה אידי ואידי הוי שמא תזנה ואי על שעת כתיבה הגט א"כ גם התם בבתולה נשאת הוי שמא זנתה ועי' בס' אבני מלואים סי' קנ"ד מ"ש בזה. ולע"ד נראה פשוט דהתם גבי בתולה נשאת משו"ה קרוי לא שמא תזנה דהנה בריש מס' כתובו' אמרינן הגיע זמן בא' בשבת אע"ג שכבר היה חייב לה מזונות מ"מ כיון שלא תוכל לינשא עד רביעי בשבת בתקנ"ח אינו מעלה לה מזונות. הנה מחמת אותה התקנה אע"ג שמה"ד הי' מגיע לה מזונו' שכבר שלמו יב"ח מימי אירוסין מ"מ אמרינן דתחלת החיוב בשעת אירוסין הי' שאם ישלמו היב"ח קודם רביעי בשבת שלא יתחייב לה מזונו' והטעם שמא תזנה וא"כ אי אנו דנין על שע' אירוסין שלא נתחייב במזונו' קודם ד' בשבת אפי' ישלמו היב"ח קודם ממילא הוי חשש שמא תזנה משא"כ הכא בגט הוי החשש שמא כבר זנתה וא"ש דברי התוס' ודוק:

כט ראיתי בס' גט פשוט סי' קנ"ז שהקש' לשיט' הרשב"ם ב"ב קמ"ו ע"ב דמי שנתן עיניו באשתו לגרשה שוב אינו יורשת ועי' ביש"ש בסוגיא שהביא ג"כ דעת הרשב"ם א"כ אמאי לא קאמר הגמ' דמשו"ה תקנו זמן דלמא תמות אשתו ויאמר שמתה קודם כתיבה הגט כדי שירשנה. ולע"ד גברא קחזינא תיובתא לא קחזינא דהנה זה ל"ש רק כשהוא במדה"י דאם הם בכאן בוודאי לא יוכל לומר שזמן כתיבת הגט היה לאחר מיתתה דלמה כתב לה גט ולא משכחת רק שהי' במדה"י ויאמר שהי' מתה קודם הכתיבה והוא לא ידע וכתב לה גט. וזהו בוודאי אין סברא לומר דמשום היכא שהי' במדה"י תקנו זמן בכל גיטי נשים ואדרבא בסוגי' מוכח דבגטין הבאים ממדה"י אי לאו דאית להו קלא לא היו מתקנ' זמן כלל מ"מ הא וודאי לומר דרק משום היכא שהי' במדה"י תקנו זמן לא מסתבר וזה פשוט לע"ד:

ל בירושלמי בסוגי' לא הביא כלל הטעם משום בת אחותו אמנם בפ' השולח בהלכה ג' הביא בשם ר"ה דהטעם דתקנ' זמן הי' משום ב"א והנה הרבה פוסקים רוצה לומר דהירושלמי פליג אגמרא דידן מדהבי' בשם ר"י הטעם משום אכיל' פירות וראיתי בס' עמק המלך פ"א מה"ג הלכה כ"ד דירושלמי אליבא דר"י לא קאי על עיקר תקנת הזמן רק על מתני' דנ"ב ונחתם בלילה דהטעם משום אכיל' פירות ונ"ל דהירושלמי לא פליג כלל על סוגיא דגמר' דידן רק הירושלמי ס"ל כשיט' התוס' ד"ה עד שעת נתינה דאפי' לר"י תטרוף פירו' משעת כתיבה דאמרינן מסתמא נכתב ונמסר ביום אחד, והנה כבר כתבנו לעיל דתקנת ב"א לא שייך רק לענין עיקר הזמן דאי לא יכתוב זמן יחפה בכתיבת הגט על הזנות דקודם משא"כ כיון שכבר תקנו זמן מסתמא אין כוונתו לחפות שתוכל לזנות אח"כ וא"כ היה להכשיר בנכתב ביום ונ"ב רק כיון שיוכל להערים על שפירו' אפשר שעושה ערמה לעשות קנינים שתגבה הפירו' ע"י הגט משעת הכתיבה וממילא יחפה גם על הזנות אם יארע שתזנה לאחר כתיבת הגט עי' היטב במ"ש לעיל באות ח"י והנה הירושלמי ס"ל בדר"י דר"ש אינו מכשיר מכאן ועד עשר' ימים ונ"ל דהנה כבר כתבנו לעיל דמשו"ה לא חייש ר"ש לחפוי כיון דבין כך וב"כ אסור להחזירה לר"ש לשיטתו דתרל"ר לא הוי כוודאי ולא נשאר רק החשש דשמא יחפה לפוטר' ממיתה וזה ל"ש עי' לעיל אות י"ד רק דמ"מ בנכתב ביום דאז גם לר"ש יהי' מותר להחזירה כיון שזמן הגט מסייע לו שנתגרשה מקודם הי' לפסול גם לר"ש רק כיון דזנות על זמן קצר כזה לא שכיח לא פסלו. וא"כ אזל הירו' בשיפ' הר"מ בפי' המשנה דלזמן קצר לא חיישינן לזנות ולכך במכאן ועד עשרה ימים גם לר"ש פסול דיחפה כדי שיוכל להחזירה כיון דזמן הגט מסייע לו רק לרבנן פסול אפי' בנ"ב ונחתם בלילה דמכיון שכבר תקנו משום חפוי אי יכשירו מוקדם יכשירו ג"כ באין בו זמן כלל או כמ"ש לעיל דכיון שכבר תקנו זמן משום שמא יחפה גם נכתב ביום היה בכלל התקנה לפסול רק לר"ש דהיה צריך לעשות תקנה חדשה לפסול בנכתב ביום לא חשו לזנות בזמן מועט. אמנם יקשה מ"ט יהי' פסול כלל לרבנן בנכתב ביום כיון שעל הזנות דקודם בלא"ה לא יוכל לחפות וזה וודאי ליכא חשש' שכותב גט ואינו מחתימו מיד כדי שתוכל לזנות אח"כ דלמה לו לעשות כן וא"כ מ"ט פסול בנ"ב ונחתם בלילה וצ"ל כמ"ש לעיל כיון שעכ"פ אפשר שעושה כן בכיון משום הערמת פירות דגם לר"י דס"ל יש לבעל פירות עד שעת נתינה אם תוציא גט אמרי' מסתמא הי' הכתיבה והמסירה ביום אחד ותטרוף שלא כדין פירו' דמשעת כתיבה ומכיון דיש לחוש לערמה משום פירות ממילא פסול אפי' היכא דאין לחוש שעושה לחפות עליה כמ"ש דמסתמא אין כוונתו שתוכל לזנות אחר הכתיבה רק כיון דיש לחוש שמקדים הכתיבה בכוונה לעשות קנוניא על הפירות וממילא יחפה עליה ויאמר שנתגרשה מזמן הכתוב בגט כדי שתטרוף הפירו' ויחפה עליה גם לענין זנות וא"כ אפי' לפימ"ש השעהמ"מ פ"א מה"ג בשם ס' בני יעקב דכיון שמגרשה משום איבה לא חיישינן לחפוי הכא שפיר חיישינן דהא יהי' לטובתו שיחלוק עמה בפירות דמשעת כתיבה מה שמכר ללקוחו' וא"כ א"ש דלר"ש בוודאי כשר בנכתב ביום דכיון דליכא הערמת פירות דהא מה"ד אין לו פירו' משעת כתיבה וא"כ לא ימנע מלומר האמת שעדיין לא גרשה מזמן הכתוב בגט דהי' לא יהי' לו שום מועלת במה שיאמר שנתגרשה מקודם דהא בלא"ה משעת כתיבה הוי הפירות דידה וא"כ ליכא שום חשש' בנ"ב ונ"ב אמנם לרבנן אע"ג דלחפוי אין לחוש מלבד דזנות ל"ש לזמן מועט דהא מ"מ הוי חיישינן לרבנן גם לזמן מועט דלא פלוג רבנן כיון דא"צ לעשות תקנה חדשה כמ"ש לעיל מ"מ כיון דבכה"ג שבשעת הכתיבה עדיין לא זנתה וא"כ מגרשה רק מחמת איב' וגם אין כוונתו שתוכל לזנות אח"כ וא"כ ל"ש שמא יחפה וצ"ל כמ"ש דהא יחפה עלי' משום הערמת פירות ומכיון ששייך ערמה גם כה"ג במקדים הכתיבה לחחימ' אעפ"י שכותב זמן בגט שפי' י"ל דאפי' לפימ"ש לעיל באות ז' ואות ט' דמשום פירו' אין סברא שיפסול הגט רק משום חפוי מ"מ כיון דע"י הערמת הפירו' ימצא שיחפה עליה שנתגרשה מזמן הכתוב בגט כדי שיעשו קנוניא על הפירו' לגבות מן הלקוחו' לכך פסול בנ"ב ג"כ משום חפוי וא"כ הירושלמי לא פליג כלל אגמר' דידן דעיקר הטעם משום חפוי רק דהי' קשה לי' בנכתב ביום למה פסלו הא בכה"ג שעדיין לא זנתה בשעת הכתיבה וא"כ מגרשה מחמת איב' בוודאי לא יחפה עליה כמ"ש ומתרץ פסול מפני אכילת פירות כלומר דמשום פירות יחפה עליה משום זנות ג"כ ושפיר פסלו בנ"ב ונ"ב כמ"ש וא"כ יהי' ראי' מן הירושלמי ומ"ש לעיל דכל שאין כוונתו בשעת כתיבה לחפוי לא חיישינן שמא יחפה רק היכא שיוכל לעשות ערמה בפירות דאז יחפה עליה ג"כ ודו"ק:

לא ואם כנים דברינו אלו בביאור דברי הירושלמי דכוונתו דלא חיישינן לחפוי היכא שעדיין לא זנתה בזמן הכתיבה ומסתמא אינה מגרשה רק מחמת איב' איכא חשש' רק היכא שיהי' הערמת פירו' נמי יתבאר לך לשון הירושלמי שם שראיתי שהמפורשים שם נבוכו בכוונתו וזה לשון הירושלמי שם א"ל ר"ל מעתה תחוש לגטין הבאים ממדה"י שמא נכתבו ביום ונחתמו בלילה א"ל זה זיופו מדבר אחר עי"ש. והנה יש לעיין מה פריך הא הירושלמי באמת ס"ל פ"ק דמס' גיטין הלכה א' דצ"ל בפ"נ ביום ובפני נחתם ביום אמנם לפימ"ש א"ש דבאמת לא היה צריך לחוש לגטין הבאים ממדה"י לשמא יחפה כיון שעדיין לא זנתה בשעת הכתיבה ומסתמא רק מחמת שנאה מגרש' וא"כ לא יחפה עליה רק לפימ"ש דמשום הערמת פירו' יחפה עליה הקשה לו ר"ל א"כ גם בגטין הבאים ממדה"י יחפה עליה רק דאפשר לחלק דע"כ חיישינן שיחפה עליה משום הערמת פירו' אע"ג דבשעת כתיב' הגט לא זנתה עדיין היינו דווקא אם ניכר איזה ערמה בשעת כתיבת הגט כמו הכא שכתבו ביום ומאחר החתימה בלילה משא"כ בגטין הבאים ממדה"י שכותב הגט לפי תומו כדרך כל הגטין אין לחוש ולהחזיק ריעות' דלמא ירצה לעשות ערמה על הפירו' וממילא יחפה עליה שיאמר שנתגרשה מזמן הכתוב בגט וז"ש זה זיופו מדבר אחר כלומר כאן בנ"ב שפיר חיישינן שמשום הערמת פירו' יחפה עליה שהרי רואים איזה זיוף ושקר בגט הזה שמקדים הכתיבה לזמן החתימה ושפיר יש לחוש שיערו' ויאמר שגרשה מזמן הכתיבה וממילא יבא לידי חפוי משא"כ בגטין הבאים ממדה"י שאינו ניכר שום ערמה בכתיבת הגט אעפ"י שמאחר הנתינה לא חיישינן מסתמ' כיון שבשעת הכתיבה אין כוונתו לחפו' כמ"ש וכאשר תבין היטב החילוק בין אם נוכל לומר שבשעת כתיבת הגט הי' כוונתו לחפו' על זנות דקודם היינו באם אין כתוב בו זמן כלל ובין אם כותב זמן דאז אין כוונתו בשע' הכתיבה לחפו' רק היכא שירצה להערים על הפירו' שייך חפוי נמי כמ"ש וא"כ אפי' אי ס"ל דמשום פירו' ל"ש לפסול הגט כמ"ש לעיל אות ז' בשם המפורשים מ"מ ע"י הערמת הפירו' יבא לידי חפוי אם תבין זה הכלל היטב יש לפרש בזה גם סוגיא דגמרא דידן בהא דפריך מכתבי' ואותבי' בכסתי' והיינו ג"כ דמשום פירו' יחפה עליה על הזנות ג"כ וכן בהא דפריך מגטין הבא ממדה"י ג"כ הי' קשה להגמרא דע"י שירצה להערים על הפירו' יחפה גם על הזנו' ומשני הגמרא קלא אית לי' כלו' ויאמרו הלקוחו' אייתי ראי' וממילא לא יוכל להערים על הפירו' ולא חיישינן לחפוי דזנו' ג"כ דמכיון שלא יוכל להערים על הפירו' למה יחפה עליה על הזנות בחנם כיון דמסתמא משום שנאה הי' מגרש' כמ"ש לעיל ודוק היטב:

סיימנו הסוגיא דשמא יחפה בל"א סימני' וסימנא מילתא היא הנה אל ישועתי:

ביום ג' י"ג שבט תרמ"ט לפ"ק פה האנשוויטץ יע"א:

תוכן העניינים

תבואות השדה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה