תבואות השדה חלק ב· רבי אליעזר חיים דייטש
טיב גיטין וקידושין · שער ב
בעזרת נורא עלילה עושה פלא אתחיל לכתוב ח"ת בסוגי' דאמתלא מס' גיטין פ"ח ע"ב ופ"ט ע"א וע"ב:
א במתני' יצא שמה בעיר מקודשת הר"ז מקודשת והיינו מספק ולא תנשא לאחר. והנה הא דנקט במתני' מקודשת ולא נקט כלשון הטור והש"ע סי' מ"ו חוששין לה נ"ל דהנה לקמן גבי יצא קול מראשון ובא אחר וקדשה קידושין גמורים דאמרי' מגרש ראשון ונושא שני כ' הטור דאם שני רוצה לישא אותה צריך לקדשה מחדש קידושין גמורים ונ"ל דהתם דווקא כשבא השני לישא אותה צריכה עדיין קידושין אחרים משום שקודם קידושין שלו כבר יצא קול קידושין מראשון משא"כ הכא אם אותו פלוני מודה שקדשה אע"ג דלא נתחזק רק עס"י הקול מותרת לזה בלא קידושין אחרים ולכך אי הוי תני במתני' חוששין הו"א דלזה נמי אינה רשאה להשאר תחתיו בלא קידושין מחדש בפנינו בפני עדים לכך אשמעינן הר"ז מקודשת כלומר דהקידושין של זה חלי' ועו' י"ל באופן אחר דהנה אנן קיי"ל שפלוני דווק' מקודשת משא"כ שלא לפלוני ועי' בכ"מ פ"ט ה"א הלכה כ"ב ועי' בנו"ב מד"ק סי' ס"ה שכ' הטעם דשלא לפלוני לא יהי' לה תקנה לעולם כיון שא"י מי הוא לא חשו לקלא ועי' בנו"ב מד"ת לא"ע סי' פ"ו וכן כ' בס' אבני מלואים בסי' מ"ו וא"כ אשמעינן מתני' הר"ז מקודשת כלומר כשאנו יודעים על מי יצא הקול לומר שתתקדש לו אזי חוששין משא"כ אם יצא קול מאיש שאינו ידוע לנו דל"ש לומר הר"ז מקודשת כיון שאין אנו יודעין למי ולא יהי' לה תקנה לא חשו לקידושין. וא"ש מ"ש רש"י במתני' פנוי' שיצא עליה קול וכו' לפלוני ולכאורה לא נזכר במתני' כלל דבעינן לפלוני ולא הי' לרש"י לפרש לפלוני רק בבריית' אח"כ דאית' להדיא שלא לפלוני אין חוששין ולפימ"ש א"ש דמתני' דנקט בלשון הר"ז מקודשת נמי דייק לי' רש"י שפיר דבעינן לפלוני כמ"ש ולכך מפרש רש"י במתני' ג"כ לפלוני ודוק: (ב) מגורשת הר"ז מגורשת מסקינן בגמ' דהך אשת זו שיצא עליה קול מקודשת אמרו עליה מקודשת ומגורשת הר"ז מגורשת ומאי דקתני ובלבד שלא יהא שם אמתלא נחלקו בזה הראב"ד והרמב"ן דעת הרמב"ן דמ"ש ובלבד שלא יהא שם אמתלא לא קאי אריש' על מקודשת ומגורשת דאע"ג שאינן רק גירושין מספק כגון על תנאי נמי הוי אמתלא לקול הקידושין כמ"ש לקמן מימר אמרו עייני בא רבנן בקידושין ולא הוי שו"פ וא"כ באמת על אשה שיצא קול מקודשת ומגורשת אעפ"י שבקול מגורשת הי' אמתלא כגון על תנאי ע"מ מהני לבטל הקול דקידושין אמנם דעת הראב"ד הי' דמ"ש ובלבד שלא יהי' שם אמתלא קאי אריש' דאע"ג שיצא קול גירושין לבטל קול הקידושין מ"מ אם הקול של גירושין הי' באמתלא וקול דקידושין הי' בלא אמתלא לא מהני קול דגירושין לבטל קול דקידושין ועי' בחמ"ח סי' מ"ו ס"ק ט"ו ובב"ש שם ס"ק י"ט שהביא ג"כ הך פלוגת' הראב"ד והרמב"ן ובר"נ כתב לחזק סבר' הראב"ד דכיון דכבר נתחזק הקול דקידושין בלי תנאי לא תצא הלבן של בני אדם מחזקת מקודשת מחמת קול הגירושין שהי' בתנאי ובאמת צ"ע קצת כיון דלשיטת הראב"ד לא מהני קול דגירושין לבטל הקול דקידושין רק שיצא הקול בבת אחת כמ"ש להדי' הראב"ד בפי' מה"ג הלכה כ' ומדייק לה מדנקט קול ושוברו עמו א"כ הרי לא נתחזק לעולם בקידושין קול ברור ואינו בחזקת מקודשת כלל ולקמן באות ח' נבאר עוד בס"ד שיטת הרמב"ן והראב"ד וסברת'. והנה מלישנא דמתני' יש לכאור' להביא ראי' לשיטת הרמב"ן דבמקודשת ומגורשת מהני לבטל קול דקידושין אפילו שהי' בתנאי או ספק קרוב לה קרוב לו דהנה יל"ד במתני' דקתני איזו הי' אמתל' גרש איש פלוני וכו' זו הי' אמתלא וקשה למה נקט אח"כ עוד פ"א זו הי' אמתלא ולשיטת הרמב"ן דס"ל דמה דקתני מתחלה ובלבד שלא יהי' קאי על סתם אשה שהוציאו קול שנתגרש' על תנאי ואח"כ מת בעלה דמותרת אח"כ לכהן כיון שהי' אמלתא עם הגירושין לכך כפל התנא אח"כ בסוף דבריו לומר זו הי' אמתלא כלומר דלענין מקודשת ומגורש הוי גירושין אמתלא לקול הקידושין אע"ג שהי' עם הגירושין אמתלא מ"מ זו הי' אמתלא לבטל קול הקידושי' דבקול גירושין כ"ד נמי סגי' שיהי' אמתלא נגד קול הקידושין ודו"ק:
ג ז"ל הרמב"ם פ"י מה"ג הלכה כ' אבל יצא שמה בעיר מקודש' והוחזק הקול בב"ד שהרי הי' מקודש' בספק ואח"כ יצא הקול שנתגרש' מאות' הקידושין הקול אסרה והקול התירה והר"ז מגורשת עכ"ל וכ' עליו הראב"ד וז"ל לא נראה כן בגמ' אלא כשבאו ב' הקולות ביחד מפני שהי' קול ושוברו עמו ועי' בש"ע א"ע סי' ו' סעיף ה' ומבואר בדעת הר"מ דקול של גירושין מהני אפי' אח"ז לבטל קול דקידושין וכ' הרשב"א דלא דמי לשאר אמתל' דבעינן שיצא דווקא מיד דגירושין אינו מבטלין לגמרי הקול הראשון כיון דשניהם יכולי' להיות אמת שנתקדש' ונתגרשה ולכך מהני אפי' אח"ז אמנם הריטב"א כתב לחזק סברת הראב"ד דלא מהני רק אם יצא הקול מיד דאפשר דמאן דידע בהאי קלא לא ידע באידך ואיכא לעז והביא ראי' דהא מ"ד דלא מבטלין קלא אפי' היכא דאגלי' מילת' שקול שיצא שקר הי' משום דאיכא דשמע בהא ולא שמע באידך ואיכא לעז וה"נ דכוותי' כל שלא יצא קול הגירושין מיד איכא לעז עי' בריטב"א הנה במ"ש הריטב"א דלא מבטלין קלא אפי' אגלא מלתא שהקול שיצא שקר הו' לאו כ"ע הכי ס"ל ודעת הריב"ש אינו כן דאיהו ס"ל דכל שנתברר ששקר הי' הקול לכ"ע מבטלין עי' בס' א"מ סי' מ"ו סוף ס"ק ב' אמנם מדברי הרמ"א סי' מ"ו סעיף ז' משמע דמאן דס"ל לא מבטלין קלא בכל ענין אין מבטלין ומדברי הר"מ פ"ט מה"א הלכה כ"ד שכ' שם שאם יצא האמתל' לאחר כמה ימים אם נראה לב"ד שהי' כן סומכי' על האמתל' נמי י"ל לכאורה דבדבר ברור מבטלא קלא ועי' בב"ש ס"ק י"ב אמנם חין זה מוכרח ומקודם נבאר שיטת הר"מ בהא דגירושין מהני אפי' לאחר כמה ימים לבטל קול הקידושין: (ד) והנה לכאורה י"ל דהר"מ ס"ל כיון שע"י הקול הקידושין הי' רק ספק אשת איש כמ"ש שהרי הי' מקודשת בספק ס"ל להר"מ דאע"ג דקול לא אלים לבטל חזקה גמורה משא"כ הכא שהי' רק בפסק אשת איש מהני ע"י קלא לבטל מה שהיה עד עתה רק בספק שיטת הראב"ד כיון דעכ"פ היתה אסור' מחמת ספק הו"ל כאילו היתה בחזקת איסור לפנינו אע"ג שרק מחמת ספק היתה אסורא ולכך לא מהני הקול של הגירושין שיצא אח"כ לבטל מה שהיתה כבר מוחזק' בספק איסור אשת איש כן הי' נ"ל לכאורה אמנם הו' דחוק קצת דמנא תיתי לומר כן שלא יהי' אלים קול של גירושין כקול הקידושין כיון שהקול של הקידושי' נמי רק בספק היה ובאמת כ' כן הר"מ הקול אוסר' והקול התיר' ולמה לא תשאר' כמו קודם הקול. ובאמת מלישנ' דגמ' דקאמר מ"ט קול ושוברו עמו משמע טפי כשיטת הראב"ד דקושי' הגמ' הי' מ"ט מגורש' כיון שכבר הוחזק' מקודש' ומשני קול ושוברו עמו ולא הוחזק' לעולם בחזקת וצריך טעמ' דלכאורה מסתבר טפי סברת הר"מ דלא אלים קול הקידושין מקול דגירושין ואע"ג דתחלה אתחזק קול של קידושין מ"מ הרי לא אתחזק רק מספיקא ול"ד למ"ש הר"מ גופי' פט"ו מהל' סנהדרין דכל שנתחזק האיסור עפ"י ע"א מהני אפי' למלקות אח"כ דהתם שאני כיון שהאמינ' תורה ע"א באיסורי' הרי נתחזק בוודאי איסור משא"כ הכא מעיקר' ע"י קול של הקידושין לא היתה רק מספק אשת איש:
ה וליישב כל זה נ"ל דהנה סברת הריטב"א וודאי נכונה דכל שלא יצא קול הגירושין מיד איכא לעז דאיכא מאן דשמע בהא ולא שמע בהא. אמנם נראה דבעיקר הדין דמתני' דחיישינן לקלא י"ל שני טעמים האחד כמ"ש הר"נ דחכמים חשו לקלא שלא יוציאו לעז על המשפחות וכן כ' הרמב"ן וי"ל עוד טעם אחד דקלא משוי' לי' לספק בהחזק' דמעיקרא וכן נראה דעת הר"מ דלאו משום רינון ולעז קאתי עלי' שהרי כתב שהרי הי' מקודשת בספק משמע דקול מהני לשוי' ספק בעיקר החזק' ונ"ל דתלי' בהא דהנה כבר הבאתי בכמה מקומות מ"ש בס' דברי אמת דמאן דס"ל ס"ד מהת"ל ס"ל דילפינן מס"ט ברה"ר דטהור ולא אמרי' דהתם שאני משום דאיכא חזקת טהרה דחזקת טהרה איתר' לי' וס"ל חזקת דאיתר' ל"ש חזקה ומאן דס"ל ס"ד מה"ת לחומר' ס"ל דלא ילפינן מס"ט ברה"ר דהתם משום דאיכא חזקת טהרה וחזקה דאיתר' שמה חזקה. והנה הא וודאי פשיטת מלתא דקול משויא ריעות' עכ"פ וא"כ לדעת הר"מ דס"ל ס"ד מה"ת וחזקת דאיתר' ל"ש חזקה א"כ נסתלקה החזקה והו"ל ספק אמנם אי ס"ל חזקת דאיתר' שמה חזקה א"כ אי אפשר לומר דע"י הקול אע"ג שהי' ריעות' בעיקר החזקה שיסתלק החזקה וע"כ צ"ל דהטעם דחשו לקלא הי' משום רינון ולעז כנ"ל ודו"ק:
ו ובהכי אנהריני לעינין לעיל פ"א ע"א דאית' בגמ' מאי והדבר צריך בדיק' וכו' ובנהרדעא לא מבטלין קלא וכתב שם רש"י וז"ל לא היו נוהגים דייני העיר לשתקם מפני החשד שלא יוציאו קול שמחזיקי' ידי עוברי עבירה דהכי אמרי' בהמגרש בסור' לא מבטלי קלא ע"ש ואי מה בעי רש"י במה דקאמר. דהכי אמרי' בהמגרש וכו' ולפמ"ש א"ש דהנה הריטב"א כתב דמשום לעז אין מבטלין קול אפי' אם נתברר בבירור שהקול הי' שקר. והנה לכאורה משמע שם הכי דפריך על שמואל מאי קאמר והדבר צריך בדיק' והא לא מבטלינן קלא ומאי פריך דלמא משו"ה קאמר והדבר צריך בדיק' אולי יתברר בבירור שהקול שקר וע"כ דאפי' בבירור נמי לא מבטלין קלא וכן משמע שם בתוס' ד"ה ובנהרדעא ובזה מדוייק לישנ' דשמואל דקאמר תצא והדבר צריך בדיק' ולכאורה קשה כיון דלא תצא עד אחר בדיק' כמ"ש רש"י שם ד"ה תצא הו"ל לומר הדבר צריך בדיק' ותצא והי' דקדוק עצום לכאורה. אמנם להנ"ל א"ש דאי הוי נקט הדבר צריך בדיק' ותצא היינו יכולי' לפרש דצריך לבדוק אם הקול אמת ואח"כ תצא אמנם אם יתברר שיש עם הקול אמתלא אע"ג שלא נודע בבירור שהי' שקר לא תצא לכך נקט תצא כלומר קודם כל מוחלט הדין דתצא רק הדבר צריך בדיק' כלומר אם יתברר בבירור שהקול הי' שקר אז לא תצא וע"ז פריך בגמ' והא לשמואל לא מבטלין קלא כלומר אפי' בבירור גמור ג"כ לא תצא. והנה הא וודאי אי ס"ל דעיקר החשש בקול הי' משום דקול משוי' לי' לספק א"כ וודאי מסתבר דכל שהקול שקר גמור מבטלי' לי' ואמאי לא נבטל אותו כיון שנודע בבירור שהי' שקר. אמנם אי ס"ל דכל החשש דקול הי' משום רינון ולעז שפי' ס"ל דלא מבטלי' אפי' בבירור גמור. והנה לאשר משקלא וטרי' דשמעתי' דהתם משמע אפי' בבירור גמור לא מבטלי' קלא כמ"ש ולכך כתב רש"י דהטעם משום חשד כלומר משום רינון ולעז ומרי' רש"י ראי' דהכי אמרי' בהמגרש בסורא מבטלי קלא וס"ל לרש"י דבהא פליגי דסור' הי' אתרי' דרב ורב ס"ל במס' כריתות י"ז ע"ב גבי אשם תלוי דאינו חייב רק בחתיכ' מב' חתיכות וא"כ ס"ל ס"ד מה"ת לקולא ולא מחייב בחתיכ' א' וא"כ ת"ל ס"ד מה"ת לקולא כמ"ש הפר"ח בקונטר' הספיקות והמהרי"ט ע"ש וממילא ס"ל חזק' דאיתר' ל"ש חזקה כמ"ש לעיל באות ה' וא"כ עיקר הטעם דחיישינן לקלא הי' מדינ' דקול הוי ריעות' ונסתלק' החזקה ונשאר בספק וא"כ ממילא כל שנתברר שהקול שקר מבטלין לי' לקלא. אמנם שמואל ס"ל ס"ד מה"ת לחומר' עי' בס' מלא הרועים בדיני ווסתות וא"כ ס"ל חזקה דאיתר' שמה חזקה ואין הטעם דחשו לקול משום שיהי' ספיקא מדינ' דהא מדינ' מוקמי' לה אחזקה אע"ג דאיתר' וע"כ רק משום רינון ולעז חשו לקול לא מבטלי' קלא אפי' נתברר שהקול הי' שקר וא"ש הסוגי' דקאי אליבא דשמואל ס"ל לא מבטלי' קלא בכל ענין ולכך הביא רש"י לבתר דקאמר דלא מבטלי' קלא משום חשד הא דבסורא מבטלין קלא ודוק היטב כי הי' עמוק בס"ד:
ז ועפי"ז נמי י"ל דתלי' פלוגת' הר"מ והראב"ד פי"ז מהלכות איסורי ביאה אי חוששין לקול חליצה דהר"מ דס"ל דכל מיקר' של קול הי' משום דקלא משוי' לי' לספיק' א"כ בחליצה לכהן דהו"ל רק מדרבנן אסור הו"ל סד"ר ולקולא אמנם לשיט' הראב"ד שכתבנו דעיקר קול הי' משום רינון ולעז א"כ אפילו בחליצה אע"ג שאינו רק מדרבנן מ"מ יהי' לעז ומאן דעבר אדרבנ' נמי שרי לי' למקרי עברינ' ולכך פ"ל שם דלקול חליצה נמי חוששין ועי' בש"ע א"ע סי' ו' סעיף ה' ובס' פני משה שם ס"ק ה' ודוק. ולפי"ז א"ש פלוגת' הר"מ והראב"ד לענין אי מהני קול הגירושין שיצא אח"כ לבטל קול הקידושין דהראב"ד ס"ל דעיקר החשש בקול הי' משום לעז א"כ כיון שיצא אח"כ הקול של הגירושין לא מהני וכמ"ש הריטב"א דאכתי איכא לעז וראי' מדברי הגמ' דנקט קול ושוברו עמו משמע דבעינן שיצא קול הגירושין תיכף דווק' אמנם הר"מ ס"ל דהגמ' קאי על מתני' וסתם מתני' ר"מ ור"מ ס"ל מס' כריתות י"ח ע"א דבאשת הלוי בחתיכה אי נמי מחייב וס"ל ס"ד מה"ת לחומרא וא"כ ס"ל חזקה דאיתרע שמא חזקה כמ"ש לעיל באות ה' וע"כ דהטעם דחיישינן לקלא הי' משום רואין פריך שפיר הגמ' מ"ט כלומר אמאי במקודש' ומגורשת הר"ז מגורשת הא אכתי יהי' לעז ורינון כמ"ש הריטב"א דאיכא דשמע בהא ולא שמע בהא והוצרך לתרץ קול ושוברו עמו וכיון דיצא בב"א תו לא הוי לעז. אמנם לדידן דס"ל חזקה דאיתר' ל"ש חזקה והטעם דחיישינן בקול לא משום לעז רק משום ספיקא וממילא היכא דיצא קול גירושין אפי' אח"כ כיון דלא היתה בחזקת א"א רק מספק שפיר מהני קלא דגירושין נגד קלא דקידושין כמ"ש הר"מ בטעמו שהקול אוסרה והקול התירה ונשאר' כמו שהיתה קודם יציאת הקול הראשון ודוק היטב כי הי' נכון בשיטת הר"מ והראב"ד בס"ד:
ח ולפימ"ש באות ה' דתרי טעמי' יש בהא דחשו לקלא או משום רינון ולעז ב' משום דקלא מרע לי' לחזקה יש להבין בזה פלוגת' הרמב"ן והראב"ד שהבאתי לעיל באות ב' אי אמרי' דהא דקתני מתני' ובלבד שלא יהא שם אמתלא דהיינו שבקול הגירושין שיצא נגד קול הקידושין שלא יהי' אמתלא בקול של הגירושין כדעת הראב"ד או כדעת הרמב"ן דבקול של קידושין גריד' מהני קול דגירושי' אפי' אם יש אמתלא עם הגירושין דעכ"פ הוי ספק בקידושין דשמא נתקיים התנאי. ונראה דהראב"ד לשיטתו שכ' לעיל דאיהו ס"ל דעיקר חששא דקלא הי' משום חשד ורינון א"כ כל היכא שיצא קול הקידושין בלא אמתלא וקול הגירושין עם האמתלא ממילא יהי' חשד ורינון דבני אדם יחזיקו אותם למקודש' מחמת הקול ולא יחישו לקול הגירושין כיון שקול הגירושין הוא עם אמתלא. אמנם הרמב"ן ס"ל דחשש קלא הי' משום דקלא מרע לי' לחזקה והו"ל ספיקא א"כ כל שיצא קול הגירושין נגד קול הקידושין אע"פ שיש עם קול גירושין אמתלא מותרת מטעם ס"ס א' דלמא לא היתה מקודש' כלל ואת"ל שהקול אמת דלמא חלים הגירושין שנתקיים התנאי ול"ל דנגד הך ספיקא דלמא חלי' הגירושין איכא חזקת אשת איש דר"א דהא לא היתה מקודשת רק בספק. עוד י"ל בסברת הראב"ד דמשו"ה ס"ל דקול גרושין שם אמתלא לא מהני נגד קלא דקידושין דקול של הגירושין הי' מחזק לקול הקידושין דע"י שנודע אח"כ שנתגרשה ממילא גם הקול של הקידושין נתחזק ביותר ועם הגירושין איכא אמתלא ויהי' חשד ורינון טפי משא"כ בסוגי' דאמרי' מימר אמרו עיינו בי' רבנן בקידושין ולא הי' שו"פ נחלש קול הקידושין ודו"ק:
ט ברש"י ד"ה מקודשת ומגורשת הר"ז מגורשת ומותרת לכל לכאורה משמע דאפי' לכהן ואמאי הא לכהן צריכ' להיות אסור' עכ"פ. ומדברי הר"מ פ"י מה"ג הלכה כ' נראה להדי' דאסור' לכהן שהרי כ' שם הר"ז מגורשת וכן דעת הש"ע בסי' ו' סעיף ה' דאסור' לכהן. ונראה דדעת רש"י היא דס"ל נמי כפי' הראב"ד שיצא קול מקודשת ומגורשת היינו מיד ובפ"א והנה מסתמא לא עבידי דמקדשי ומגרשי ביום אחד. כמ"ש הב"י בבד"ה בטור סי' ו' בדעת הטור דנקט נתקדשה ונתגרשה מיד לרבות' ע"ש וס"ל לרש"י לפי האמת הך סברא דהיכא שהקול יצא שנתקדשה ונתגרשה מיד אזי מגלא מילתא דגם הקול של הקידושין הי' שקר דלא עבדי אנשי הכי ולכך תלינן שכל המעשה הי' שקר ומותרת אפי' לכהן וז"ש קול ושוברו עמו כלומר דע"י קול של הגירושין נשבר ונחשש גם קול של הקידושין ובהג"ה תויו"ט על טור אה"ע בסי' ו' ראיתי שרוצה לפרש בדברי רש"י דמותרת לכל היינו לבעלה אפי' הי' כהן דממנ"פ אם קול של הקידושין הי' אמת ממילא הוי קול דגירושין קלא לבתר אירוסין ולא חיישינן ואם הקול של הקידושין אינו אמת א"כ ממילא אין התחלה לקול הגירושין והנה סברתו נכונה אמנם מפשטא דלישנא דרש"י שכ' מותר' לכל אינו משמע דדווקא לבעלה אם הי' אפי' כהן וטפי משמע כמ"ש דמותר' אפי' לינשא לכתחלה לכל:
י בגמ' אמר רבא יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה פי' ומותרת לכתחלה לינשא לכהן כתנאי אכלו בשוק וכו' ר"מ אומר תצא אמר לו ר"י ב"נ א"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו וכו' א"כ ס"ל לרבא כריב"נ. ולכאורה קשה דלמא כריב"נ נמי לא ס"ל דריב"נ לא פליג על ר"מ רק לענין דיעבד דר"מ ס"ל תצא אפי' בדיעבד ואיהו מתיר בדיעבד משא"כ לאסרה לכתחל' גם ריב"נ מודה לר"מ. שוב ראיתי קושי' זו בס' פני משה לא"ע סי' ו' ס"ק כ"ד ואפשר דמשו"ה באמת ס"ל לרב האי גאון הוב' בשטמ"ק למס' כתובות ל"ו ע"ב דהא דרבא נמי מיירי לענין לאוסר' על בעל' בקול מזנה ועי' בריטב"א משום דלענין לנשא לכהונה לכתחלה לא הוי דריב"נ סיעת' לדבריו דאפשר דריב"נ לא איירי רק בדיעבד. וצ"ל דדעת רש"י הי' משום דריב"נ אמר והתורה אמרה כו' אך כאן דבר ברור ולענין לאסר' לכהונ' הוי נמי כמו דשב"ע ואינו נאסרה אפי' לכתחלה וכן מורה קצת לשון הר"מ פי"ז מהלכה איסורי ביא' הל' כ"א ודברי הש"ע בענין זה תמוהי' דבסי' ד' סעיף ט"ו כתב א"א שיצא עלי' קול שהית' מזנה תחת בעלה והכל מרנני' אחריה כו' אבל הי' בעצמה חוששין לה משום זונה וכהן חושש לה מד"ת. ובסי' ו' סעיף ט"ז הביא הך זיקא דהכא יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה. והט"ז בסי' ד' ס"ק ז' הביא בשם הב"ח דכל שיצא קול על אשת איש גרע טפי דמסתמ' אם אומרי' על אשת איש שהי' מזנה משום פריצות' בעלמא לא אמרו שהי' מזנה. אמנם בדברי המחבר א"א לחלק בהכי שהרי המחבר גם בסי' ד' גם בסי' ו' מיירי מאשת איש. ובב"ש בסי' ד' ס"ק כ"א ובחמ"ח סי' ו' ס"ק י"ד שניהם כוונו לדבר אחד דבסי' ד' שמיירי שהכל מרנני' אחריה גרע טפי מיצא לה שם מזנה בעלמא. ואפשר דדייק לה מלישנ' דרבא דנקט יצא שם מזנה בעיר ולמה נקט בעיר אלא לומר דווקא כל עוד שלא נתפשט הכל כ"כ רק בעיר אין חוששי' לה משא"כ כשהקול יצא כבר לעולם כמ"ש המחבר שהכל מרנני' אחריה אסור' לכהן מד"ת:
יא הא דנקט כאן דברי רבא קודם שהביא אח"כ הדין האיך מחזיקי' לקלא דהיינו לפלוני דווקא ולא בעיר אחרת נ"ל דהנה לכאורה י"ל ב' טעמי' בהא דאין חוששין שלא לפלוני אי כמ"ש הנו"ב מד"ק לא"ע סי' ס"ה דשלא לפלוני לא יהי' לה תקנה לכך לא חששו. וכן בעיר אחרת אם לא נודע למי ג"כ לא יהי' לה תקנה ב' י"ל דכל שלא לפלוני ובעיר אחר' אינו נראה כ"כ הקול לאמת כמ"ש הרוצה לשקר ירחיק עדותו. ונראה דהנ"מ בין הכי ב' טעמים הי' דאי אמרי' דמשו"ה לא מהני בעיר אחרת משום דמרחיקי' עדות' ואינו נראה כל כך להחזיק הדבר לאמת. א"כ כל שאמרו בעיר אחרת אפי' אם הזכירו שם האיש לא חיישי' כיון דלא היה ממש באותו עיר שיראים טפי לשקר. משא"כ אי אמרי' דרק משום שלא יהי' לה תקנה לא חשו לעיר אחרת א"כ כל שהזכירו שם פלוני אפי' בעיר אחרת חוששין לו ובזה א"ש דעת הר"מ שתמה הכ"מ שלא הבי' הך דינ' דבעיר אחרת אין חוששין עיין בכ"מ פ"ט מהלכות אישות הלכה כ"ב ולפימ"ש א"ש כיון דהר"מ נקט שיצא עלי' קול שהי' מקודש' לפלוני וממילא כל שיחדו אותו מי הוא חיישינן אפי' בעיר אחרת ועיין בס' א"מ סי' מ"ו ס"ק או ג"כ הכי בדברי הר"מ [והא דנקט הברייתא בעיר אחרת נבאר לקמן בס"ד] והנה לכאורה יל"ד בדברי רבא דקאמר יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין מ"ט פריצותא בעלמא ולמ"ל הך טעמא תיפוק לי' כיון דשאמרו שלא לפלוני אין חוששין אמנם לפימ"ש א"ש דהא דשלא לפלוני אין חוששין הי' רק משום שלא יהי' לה תקנה. וא"כ הכא כיון דיש לה תקנת' לנשא לישראל הוי חוששין אפי' שלא לפלוני ולכך הוצרך טעמא משום דפריצות' בעלמא דחזי לה אמנם אי הו"א דכל שלא לפלוני לא מקרי קול חזק כמ"ש א"כ לא הי' צריך לרבא לומר כלל הטעם משוםדפרוציתא בעלמא דחזי לה דבלא"ה לא הוי קול גמור כיון שיצא שלא לפלוני לכך נקט מעיקר' מלתא דרבא לומר דבאמת אפי' שלא לפלוני נמי הוי קול היכא דאית לה תקנתא כמו הכא שאעפ"י שתהי' אסורה לכהן תוכל לנשא לישראל וממילא נ"מ במתני' היכא דיצא קול מקודש' לפלוני כמ"ש לעיל באות א' דמלשנא דמתני' גופא משמע דבעי' לפלוני דווקא אפי' אם לא יצא קול בעיר זו רק בעיר אחרת לא אמרי' דהוי קול חלש ואין חוששין לו דכיון דאיכא תקנתא שאמרו לפלוני ויוכל לישא אותה או לגרשה חיישי' אפי' לקול חלש רק שלא יהי' קול הבר' בעלמא כמ"ש לקמן והנה בש"ע סי' מ"ו כתב שבעי' ד' דברי' עם הקול נתקדשה כלומר לשעבר היום לפלוני בעיר זו ועי' בב"ש הנה ס"ל דלא כמ"ש דאפי' לפלוני נמי בעינ' בעיר זו דווקא וא"כ אליבי' דהש"ע וודאי ל"ל כמ"ש לעי' בשם הנו"ב דמשו"ה שלא לפלוני אין חוששין משום דלא יהי' לה תקנה דא"כ למה בעינן בעיר זו דווקא כיון שאמרו לפלוני וע"כ צ"ל היכא דלא אמרו בעיר זו לא הוי הקול חזק כ"כ כיון שהרחיקו עדות' וא"כ ה"נ י"ל בשלא לפלוני ס"ל הטעם דאין חוששין דכל שלא לפלוני וודאי הקול חלש טפי ואין חוששין ויבואר עוד בס"ד. שוב ראיתי שגם הריטב"א כתב דשלא לפלוני משו"ה אין חוששין משום דכל שלא לפלוני לא הוי הקול ברור עי"ש:
יב והנה לפי"ז וודאי י"ל דה"ט נמי בעיר אחרת אין חוששין משום דלא הוי הקול ברור כל שאינו באותו עיר כמ"ש. ואפש"ל דמשו"ה השמיט הר"מ הך דבעיר אחרת אולי לא הי' לו בגירסת הברית' כמו שהרשב"א לא גרס כלל בברייתא הא דשלא לפלוני אין חוששין וס"ל להר"מ דכל שיצא הקול למי נתקדש' הו"ל דבר ברור עוד אפרש במ"ש הר"מ אם יצא האמתל' לאחר כמה ימים אם נראה לב"ד שהי' כן אין חוששין לקול נ"ל דא"ש נמי לפימ"ש לעי' דלהר"מ אין הטעם בחששא דקלא משום רינון רק דהקול משוי' לי' ריעותא בעיקר החזק' וא"כ י"ל וודאי אי ס"ל הטעם דחשש קלא הי' משום רינון א"כ לא מהני אמתלא לאחר כמה ימים כמ"ש הריטב"א דאיכא דשמע בהא ולא שמע בהא. אמנם אי לא משום רינון קאתינ' עליה רק דקלא הוי ריעותא א"כ כל שיצא אמתלא אח"כ ממילא הוי הקול שקר ואין חוששין רק בעינ' שיהי' נראה לב"ד שהי' כן כיון דהקול שחששנו לו מתחלה היה ג"כ נראה לב"ד שהי' הוחזק בב"ד שכל שלא הוחזק שאינו קול הברה בעלמא אין חוששין ה"נ בעינן שיהי' הקול של אמתלא ג"כ הוחזק בב"ד. וא"כ לפי"ז באמת מבטלי' קלא כל שנודע בבירור שהי' שקר גמור כיון דלא חיישי' משום רינון. ואפש"ל דמשו"ה נמי לא הבי' הר"מ הני עובדי' דקדיש באצופ' דתיתלי דמימר אמרו עיינו בי' רבנן ולא הוי שו"פ וגם הא דהי' קידושי קטן דהר"מ ס"ל כפי' הריטב"א דבהני עובד' אגלי' מלתא אח"כ שהקול הי' שקר גמור. ובהכי ניח' מה שהקשה הב"ש סי' מ"ו ס"ק י"א הא בפחות משו"פ נמי חיישי' שמא שו"פ במדי ותירץ הב"ש דבקלא בעלמא לא חיישי' ולפי' הריטב"א א"ש טפי דהא אגלא מילתא דהקול היה שקר בבירור וכל שיוכלו לתלות שלא הי' שו"פ לא יהי' רינון ולעז. וממילא כיון דלהר"מ לא ס"ל חשש' דרינון ולעז לא הוצרך כלל להבי' הני עובד' דהתם לא היו מסופקי' רק למאן דחייש ללעז וס"ל דאפי' בבירור גמור שהקול שקר לא מבטלי' קלא כפי' שני של רש"י והתוס' אמנם למאן דלא חייש ללעז כל שנתברר ששקר גמור מבטלי' וא"כ אין נ"מ אי יכולין לתלות שלא היה משו"פ או לא כיון דבלא"ה כל שנתברר שהי' שקר גמור לא חיישי' ומבטלי' קלא. ועיין בס' בני אהובה פ"ט מהלכות אישות שכ' דמשו"ה לא הבי' הר"מ הך דפחות משו"פ משום דחיישי' שמא שו"פ במדי ולפימ"ש א"ש טפי דהר"מ ס"ל בהא כפי' הריטב"א דהכא מיירי שנתברר בבירור שהקול שקר וא"כ אין נ"מ רק למאן דס"ל לא מבטלי' קלא אפי' בבירור גמור. וא"כ אין מוכח כלל מהני עובדא אי חיישי' בקידושין דרבנן לקלא מה שנסתפק בזה במל"מ פ"ט מהלכות אישות דהכא מיירי שנודע בבירור גמור שהקול שקר. ולפירש הריטב"א אתי נמי שפי' מה שהקשה הרמב"ן על הראב"ד דס"ל דהך ובלבד שלא יהי' אמתל' קאי על מקודשת ומגורשת דקול של גירושין אינו מבטל לקול הקידושי' אם הי' באמתל' והקש' הרמב"ן מהני עובדי דאמרי' מימר אמרו עייני בי' רבנן אלמא דאפי' בספק נמי תלינן לקולא וכבר הבאתי מזה לעי' ולפי' הריטב"א לא קשה כלל כיון דהכא נתברר בבירור גמור שהקול אינו אמת שוב ראיתי בב"ש שם ס"ק י"א שכ' דהר"מ ס"ל דשם מיירי שנתברר שהי' קטן או שלא הי' שו"פ ולפימ"ש א"צ לכל זה דטפי עדיף לומר דשם נתברר שהקול שקר גמור ולא נסתפק הגמר' רק למאן דס"ל למב"ק אפי' בבירור גמור. ולשיטת הר"מ דלא משום חשד ורינון קאתינ' עלי' וודאי מבטלי' בבירור גמור ואין נ"מ כלל בהני עובד' ודוק:
יג פ"ט ע"ב בגמ' אמר רב' בר ר"ה אמתל' שאמרו אפי' מכאן ועד עשרת ימים ורב זביד אמר במקום אמתל' חוששין לאתמל' ופירשו הראשונים אליב' דרש"י דרב זביד לא את' לאפלוגי ארבא אלא הכי קאמר דאפי' אין כאן אמתל' גמורה נמי הוי אמתלא והנה רש"י ד"ה הכי גרסינן א"ו במקום אמתל' קאמר ואמתני' קאי האי תירוצ' לכאורה י"ל כוונת רש"י בזה דהנה הי' אפשר לפרש כוונת רב זביד במקום אמתל' חוששין לאמתל' כלומר דאם יצא נגד האמתל' אמתל' אחרת חוששין לאותו אמתל' ונתבטלה אמתל' הראשונה וממילא נשאר הקול הראשון בחזקתו וא"כ ל"ק ממתני' דאדרב' מתני' באמת הכי קאמר מקודשת ומגורשת הר"ז מגורשת והוי הגירושין אמתל' לקול הקידושין וע"ד קאמר מתני' ובלבד שלא תהי' אמתל' שלא תהיה אמתל' נגד האמתל' רק דאם נפרש כן בדברי רב זביד לא אתי שפיר הראי' שמבי' רב כהנ' אח"כ ממתני' דנתקדשה ואח"כ בא בעלה דלפי"ז אדרב' רב זביד מחמיר טפי ולכך פרש"י דרב זביד מקל דאפי' אין כאן אמתל' גמורה נמי מהני וסגי' במקום אמתל' לחודא ומתני' נמי הכי מיפרש' ובלבד שלא תהי' שם מקום אמתל' וזה כוונ' רש"י במ"ש אמתני' קאי האי תירוצ' כלומר שלא נטעה לפרש דרב זביד מפרש דבריו לחומר' דאמתל' מבטלת אמתלא. דבאמת אינו כן דכל שאיכא כאן אמתל' אפי' יצא אח"כ נגד האמתל' אמתל' אחר' מ"מ סמכינן אאמתלא דמכיר' שיש אמתלא תו לא הוי הקול ברור ודוק:
אמנם הראשונים הרי"ף והרשב"א והר"נ והה"מ פ"ט מה"א והריטב"א כתבו דרב זביד פליג ארב' בד"ה וס"ל דאמתלא לא מהני מכאן עד עשרה ימים רק אם הי' מקום אמתל' מיד דהיינו שיצא הקול לזרק לה הקידושין ואח"כ יצא אמתל' שהי' קרוב לו אז מהני אמתלא אפי' לאח"כ ובזה אפשר דאפי' ר' יוחנן לעיל נמי מודה אבל כל שלא הי' מקום אמתלא מיד. לא מהני אפי' אמתלא גמורה לאח"כ והלח"מ שם כתב דאפשר דרב זביד מקל בהא דס"ל דכל שהי' מיד לא בעינן אמתלא גמורה כלל וא"כ רב' בר ר"ה מחמיר מצד אחר דבעינן עכ"פ אמתלא גמורה ומקל דמהני אפי' עד עשרה ימים ורב זביד מחמיר מצד אחד דלאח"כ לא מהני אפי' אמתלא גמורה ומקל דמיד מהני אפי' רק מקום אמתלא ועיין בלח"מ שהאריך בזה בשקלא וטרי' דגמר' ודברי הר"מ שכ' אם יצא אמתלא לאחר מיכן בעינן שיהי' נראה לב"ד שהי' כן נמי הכי מיפרשא דכיון שלא יצא האמתל' מיד בעינן שיהי' עכ"פ מקום אמתלא עי"ש בבה"מ ולעי' אות י"ב כתבנו דכוונת הר"מ הי' דהאמתלא צריך שלא יהא קול הברה בעלמא כמו בעיקר הקול שצריך שיתחזק בב"ד כמו כן אין האמתל' מבטלת הקול אם לא אתחזק ולכך כל שהקול אתחזק בעינן נמי שהאמתלא יתחזק בב"ד ודו"ק (יד) בתוס' ד"ה לא חיישי' מעשה בא לפני ר"ת באש' שיצא עליה קול אחר נשואיה שנתקדש' לאחר מקודם והיה אותו האיש שיצא עליו קול בחופתה ואר"ת שא"צ גט מן הראשון ומותר לשני חדא דקלא דבתר נשואין לא חיישי' ועוד דכיון שנתקדש' לזה בפניו שרי חזקת אין אש' מעיז' פניה בפני בעלה. ויל"ד למ"ל שני טעמים והפנ"י כתב דאצטריך מטעם אין אשה מעיזה פניה כדי שתהי' מותר' לאחר אם ימות אותו שנשאת לו או יגרש' דאז יהי' קלא קודם נשואים אמנם הניח בצ"ע דבלא"ה תהי' מותר' כיון שכבר החזקנו שהקול הראשון הי' שקר. ונ"ל דמשו"ה אצטריך לשני טעמים דלכאורה קשה אמאי לא חיישינן לקלא דבתר נשואי' דבשלמא אי אמרי' דעיקר חשש דקלא הי' משום חשד ולעז ולא מדינא וא"כ א"ש לבתר נשואין שתהי' אסור' לשני לא חיישי' כמ"ש רש"י בד"ה דבתר נשואי' אמנם אי אמרי' דקלא הי' מדינא דהוי ריעות' נגד החזק' אמאי לא חיישי' אפי' לבתר נשואין. אמנם י"ל דכיון דאם קבלה קידושין בפני בעלה מותר' לשני מטעם חזקה דאין אשה מעיזה כדעת הרמב"ם פט"ז מהלכות אישות ולא כדעת הראב"ד שם ועיין בש"ע א"ע סי' י"ז סעי' ב' שהבי' בזה שני דעות וא"כ כיון שקבלה קידושין אפי' שלא בפני בעלה הוי מדינא עכ"פ ספק קידושין כר' הונא וכן באמת דעת הר"מ פ"ד מה"א הלכה י"ג עי"ש בהה"מ וא"כ הכא אפי' אי הי' ברור שנתקדש' לראשון ונתקדש' לאחר הוי נמי ספק מקודש' ולכך שפי' כה"ג בקלא בעלמא לא הוי אפי' ריעותא דדמי קצת לס"ס ספק אם נתקדש' כלל והקול אינו אמת ואת"ל נתקדש' כיון שכבר עשתה מעשה לקבל קידושין או נכנס לחופה דלמא נתגרש' ולכך הבי' הר"ת הך דינא שהי' נתינת טעם אמאי לא חיישי' לקלא דבתר נשואין: (טו) אמנם יש לעיין עוד אי לא קיי"ל כהך דר"ה בא"א שפשט' ידה וקבלה קידושין מאחר דלא הוי אפי' ספק מקודשת כיון שלא הי' בפני הבעל. דבפני הבעל נמי לא הוי רק ספק כדעת הראב"ד פ"ד מה"א אמאי לא חיישי' לקלא דבתר נשואין לפימ"ש לעי' דבקול איתרע החזק' דמעיקר'. וי"ל דבתר נשואין או בתר אירוסין הוי כמו שני חזקות חזקת פנוי' וחזקת נשואין או אירוסין לזה ולא מהני הקול נגד ב' חזקות. אמנם זהו תלי' אי אמרינן דשני חזקות בענין אחד נחשב לשנים כמו הכא דעיקר החזקה הי' חזקת פנוי' ואם חזקת פנויה אין כאן ממילא ליכ' נמי חזקת נשואין לזה דהא לא תפסי בה והי' כעי' מ"ש הריב"ש דעם חזקת חיים של הבעל איכא נמי חזקת אשת איש ואם נחשב התם לשני חזקות חזקת חיים וחזקת אשת איש ה"נ הוי כמו שני חזקות חזקת פנוי' וחזקת נשואי' או אירוסי' לזה ואין כח בקול לאורעי שני חזקות ובעיקר סברא הנ"ל דלענין כזה נחשב לשני חזקות ע' בנו"ב מד"ק וא"ע סי' ח"ג ד"ה ואומר אני ובחידושינו בשער החזקות ובסוגי' דסימנים הארכנו בזה בס"ד ודו"ק היטב:
טז בגמ' שלחו לי' מבי' רב לשמואל וכו' יצא עלי' קול ובא אחר וקדשה קידושי תורה מהו שלח להו תצא נראה דהם היו מסופקי' בהא דקתני מתני' מקודש' אי הטעם דחשש קלא הי' רק משום רינון בעלמ' ומדרבנן וא"כ הי' ס"ל דאע"ג דחשו רבנן לקלא מ"מ אם עשתה מעשה ונשאת לאחר לא תצא או אם חשש קלא הי' מדאורי' כמ"ש לעיל בשיטת הר"מ דקלא מרעא לי' לחזק' וא"כ פשיט' להו דאם נשאת תצא ושלח להוחצא והעמידו הדבר על בריו. והנה לפי האמת אמרי' תצא אפי' אי קלא לא הוי רק מדרבנן מ"מ תצא כיון שיצא הקול קודם נשואי' ונשאת באיסור והנה בגמ' פריך אילימ' דאי מגלא מילת' דקידושי דקמא לאו קידושי מעלי' נינהו מבטלין קלא והא נהרדע' אתרא דשמואל ולא מבטלין קלא. וראיתי בס' אבני מלואים לא"ע סי' מ"ו ס"ק ד' שהקשה מכאן לדעת הריב"ש סי' ק"ע שכ' דאי נתברר אח"כ בבירור שהקול הי' שקר לכ"ע מבטלין קלא א"כ מאי פריך דלמא שלח להו והעמידו הדבר על בריו אי יתברר בבירור שהקול שקר גמור הו'. ונ"ל דהנה התוס' ד"ה ובנהרדע' הקשו הא בי' רב תלמודים דרב נינהו ובתור' מבטלין קלא ותירצו דמ"מ לא הי' מורה להם דלא כנפשי'. ונ"ל דכמו דפשיט' להגמ' דשמואל לא ישלח להם הוראה דלא כסברתו ה"נ לא ישלח לתלמידיו דרב שיורו במה שלא שאלו ממנו דלא כקבלתם מרבם. והנה אם הי' כוונתו העמידו הדבר על בריו לומר שיתבררו שהקול שקר גמור א"כ ממילא אם לא יתבררו רק שיהי' כמו אמתלא וספק ג"כ תצא למה ישלח להם להורות נגד מה שהי' להם בקבלה מרבם דמבטלין קלא אפי' אם לא נודע בבירור. ואם הי' כוונת שמואל דאי מגלא מילת' דקידושי קמא לאו קידושי מעלי' נינהו כלומר אפי' אם לא יתבררו רק שנודע שלא הי' קידושי מעלי' ג"כ לא תצא א"כ הוי דלא כשמואל וא"כ פריך הגמ' ממנ"פ אי הי' כוונתו במ"ש והעמידו הדבר על בריו שבעינ' שיתברר בבירור שהקול הי' שקר למה לשלוח להם שיעשו נגד קבלת' מרבם כמ"ש ואם כוונתו הי' אפי' אי לא יתבררו רק שיהי' נודע אח"כ שאין כאן קידושי' גמורי' שיש לתלות שהי' שקר ג"כ יבטלו הקול א"כ קשה למה להורות להם דלא כסברתו ולא הי' להם להורות רק במה שהיו מסופקי' אם נתקדשה אי תצא מחמת הקול או דמחמת הקול אע"ג דחיישינן לקלא לא תצא. ולכך הוצרך לתרץ דשלח דאי מגלי' מילת' דקידושי קמא מעלי' נינהו א"כ גט משני ודלא כר"ה ודו"ק:
יז אמנם דעת רש"י וודאי נראה דאפי' אם נתברר שהי' שקר לא מבטלין קלא וזהו כוונת רש"י בד"ה ובנהרדעא וכ' רש"י כדאמרי' לעיל דהנה לרש"י הי' קשה דלמא שלח להו והעמידו הדבר על בריו אי יתברר בבירור שהי' שקר ולכך כ' רש"י כדאמרי' לעיל בד"ה מבטלין קלא דדעת רש"י אפי' אי יבאו הני עדים ויאמרו להד"מ ג"כ לא מבטלי' קלא למאן דס"ל לא מבטלי' והנה הרא"ש מביא בשם ר"ח דהא דבסור' מבטלי' קלא ובנהר דעא לא פליגו לדינ' רק בסורא מוציאין קול אפי' בדבר קל ולכך מבטלין ובנהרדע' אין מוציאין קול כ"כ במהרה ולכך לא מבטלין והקשה בס' קרבן נתנאל א"כ מאי פריך והא' נהרדע' אתרי' דשמואל הא בסור' גם לשמואל מבטלין קול ולכאורה י"ל לפי' ר"ח דס"ל דבקול כל דהוא בעלמא הוי ס"ל אם נתקדש' לאחר לא תצא והם לא היו שולחים כלל לשאול דאם לא היה רק קלא בעלמא לא היו מסופקי' וכבר היו הם מבטלים בעצמם וע"כ דהא קול גמור ופריך הגמ' שפיר דהא פשיט' דבסור' נמי משכחת שיהי' קול גמור וס"ל לר"ח דבקלא בעלמא כבר הי' נתבטל הקול וממילא כיון דשלחו לי' לשמואל ע"כ שהי' קול גמור ולכך פריך שפיר, ואע"ג דלא הי' לומר והא נהרדע' אתרי' דשמואל דבקול גמור גם בסור' לא מבטלי' לפיר' ר"ח רק מ"מ לא הי' יכול הגמ' להקשות דלמא ס"ל לשמואל דאפי' בקול גמור מבטלים ולכך פרי' והא נהרדע' אתרי' דשמואל ושם לא מבטלי' קלא כנ"ל ליישב פירו' ר"ח שלא יהי' ח"ו כטועה בגמ' מפורש' ודו"ק ובעיקר' דמילת' אי לא מבטלי' קלא אפי' אם נתברר שהקול שקר כבר כתבנו לעיל דתלי' בהא דאי אמרי' דחשש קלא הי' משום רינון ולעז א"כ אפי' נתברר ששקר ג"כ לא מבטלי' כמ"ש הריטב"א דאכתי יהי' לעז דאיכא דשמע בקלא ולא שמע בביטול משא"כ אי טעמ' דקלא הי' משום דקול. מרע לי' לחזקה והוי ספק אשת איש כמ"ש לעיל בשיטת הר"מ א"כ פשיט' כל שנתברר שהי' שקר דמבטלי' ונ"ל שדע' הר"מ ג"כ שמבטלים קלא וכבר כתבנו לעיל מזה בס"ד ובלישנ' דגמ' דאמר תצא והעמידו הדבר על בריו אע"ג דבתחלה צריך להעמיד הדבר על בריו ואח"כ תצא כמ"ש רש"י לעיל פ"א ע"א ד"ה תצא. נמי יש לפרש כמה שפרשנו לעיל באות ו' דהכי קאמר תצא מתחלה כלומר דבעינן שיתברר בבירור גמור כמ"ש לעיל. אמנם למאי דמסקינן דאי מגלי' מילת' דקידושי קמה מעלי' נינהו א"ש לישנ' טפי דקאמר תצא כלומר דמשני תצא ב"כ וב"כ כלומר דעכ"פ תהי' אסור' לדור עמו אפי' מחמת קול בעלמא רק העמידו הדבר על בריו אי תצטרך גט ג"כ משני או לא דאי יתברר שקידושי' הראשונים היו קידושין בבירור לא תצטרך אפי' גט משני ודו"ק:
יח ולר"ה אפי' יתברר שקידושי קמה קידושי מעלי' נינהו מ"מ צריכה גט משני מדר' המנינ' ושמואל ס"ל דשלא בפניו מעיזה ומעיזה נקט כפל לשון דהנה גם לר"ה ס"ל דהא דרב המנונ' הי' רק בפניו כמ"ש התוס' ד"ה ואידך והרשב"א רק דס"ל לר"ה אם אמרי' דבפניו גדולה כ"כ החזקה דאין אשת מעיזה אפי' להתיר' לאחר א"כ שלא בפניו מהני עכ"פ להיות ספק להצריכה גט וע"ז קאמר הגמ' דשלא בפניו מעיזה ומעיזה כלומר דלא הוי וודאי קידושין להתירה לאחר רק מעיזה מעיזה דאפי' שום חשש נמי לא הוי שיהי' אפי' ספק קידושין. אמנם מה דקשי' לי בהך עניינ' לפי מאי דאמרי' סוף פ"ק דמס' סנהדרין דאמרי בי' רב היינו ר"ה ובתוס' שם משמע דלמסקנא נמי הכי קיימה א"כ שלחו מביא רב מסתמ' ג"כ היינו ר"ה ולמה שלח לי' שמואל העמידו הדבר על בריו לומר דלא תצטרך גט משני הא בהך מילת' וודאי לא יפסוק ר"ה כשמואל. ואולי י"ל דשמואל לא הוי ידע דר"ה ס"ל דא"א שפשטה ידה וקבל' קידושין מאחר דצריכה גט משני ולכך שלח לי' העמידו הדבר על בריו וע"ז קאמר הגמ' ופליגא דר"ה כלומר דבדינ' דתצא יסבור ר"ה כשמואל וישמע לשמואל אבל בהך דקאמר העמידו הדבר על בריו כלומר שלא תצטרך גט משני בהא פליג' דר"ה ור"ה לא ישמע לשמואל בהך דינ' ודוק ואפשר דמשו"ה שלח להוא והודיענו דלכאורה שפת יתר הי' ולפימ"ש א"ש דרצה לידע אם יסברו בהך דינא נמי כוותי':
יט בירושלמי בסוגי' אית' ר' יסא בשם ר' יוחנן נבדק השם ונמצא מפי נשי' ומפי קטני' בטל השם רב אמר לא התירו אלא עד מפי עד והפני משה שם כ' לא התירו לסמוך אקול רק עד מפי עד והלשון לא התירו קשה לפירושו דאדרב' אי סמכינן אקול הוי חומרא טפי. ונ"ל דכוונת הירושלמי הי' כך דהנה בטור וש"ע סי' מ"ו הובא פלוגת' הפוסקים אי בשמע מפלוני ופלוני אי בעינן דווקא כשרי' או אפי' נשים ופסולים מהני עי' בב"ש ס"ק ה' שם. והנה הא פשיט' דלענין ביטול הקול בעינן שיהי' נשמע איזה דבר לבטל הקול כמו בשעה שנשמע הקול והנה א"כ כמו שנשמע הקול ע"י כשרים ה"נ בעינן שיהי' נשמע מפי כשרים לבטל הקול והנה מעיקר' אית' בירושלמי ר' יסא בשם ר"י נרות דולקים ושיחות בנ"א משיחים והנה הלש שיחות בני אדם משמע לשון שיח' בעלמ'. והנה א"כ מוכח דר"י ס"ל דלא בעינן קול חזק בדווקא וא"כ לענין ביטול הקול נמי וז"ש אם נבדק השם ונמצא מפי נשים כלומר שנמצא ע"י נשים שאומרים דברים שנוכל לבטל הקול על ידיהם ג"כ בטל השם. אמנם רב ס"ל דקול לא מהני רק ע"י כשרים וא"כ כמו דלא אתחזק הקלא בעינן עד מפי עד כלומר שישמעו עד מפי עד עד שיגיע לדבר ברור ששמעו מפי שנים והלכו להם למדה"י כמו כן לענין ביטול הקול נמי בעינן שיתבטל בכה"ג ע"י עד מפי עד עכ"פ כלומר שנשמע עמפ"ע שאות' שנים חזרו בהם או שאמרו להד"מ אבל ע"י נשי' בעלמא לא מבטלין קלא כמו דלא נתחזק הקול על ידיהם ה"נ לא נתבטל על ידיהם. וראיתי בחי' מהר"ם ברבי שרוצה לפרש דר' יוחנן ס"ל מבטלין קלא וא"כ לפי"ז נימא דרב דס"ל דבעינן עד מפי עד דווקא ס"ל דלא מבטלי' קלא. וא"כ יהי' דלא כגמ' דידן דאמרי' בסור' מבטלין קלא וסור' אתרי' דרב הי' ועי' בשירי קרבן. ולפימ"ש א"ש דכ"ע ס"ל מבטלין קלא רק דפליגי באיזה ענין מבטלין קלא ודו"ק: