תבואות השדה חלק א· רבי אליעזר חיים דייטש
שער שיעבודא דאורייתא · שער ג
בעזהש"י אתחיל לכתוב בסוגיא דמסדרין לבעל חוב מס' ב"מ קי"ג קי"ד. בסוגיא זו יתבארו בס"ד ג' מל"ת ומ"ע:
ג' ל"ת הם א' שלא ליכנס לבית הלוה למשכנו וקיי"ל דאפי' שליח ב"ד נמי אסור ליכנס לבית הלוה. רק אם מצאו בשוק מותר למשכנו עי' בש"ע חו"מ סי' צ"ז סעי' ו'. אמנם הא דבע"ח בעצמו אסור למשכן אפי' בשוק כתבו התוס' ד"ה אימא דהי' רק מדרבנן גזיר' שלא יכנס לבית הלוה. וראיתי בס' תורת חיים שהקשה דא"כ יהי' השליח ב"ד נמי אסור אפי' בשוק כדי שלא יכנס לבית הלוה ולע"ד לא קשה דדווק' במלוה גופי' חששו רבנן שאם יהי' מותר למשכנו אפי' בשוק מתוך שבהל על ממונו שירא שלא יאבד ממונו אצל הלוה יכנס נמי לביתו משא"כ בשליח ב"ד שרק שליחותו הוא עושה מה תיתי לחוש שיכנס לבית הלוה. ב' שלא לחבול בגד אלמנה בזה איכא ג"כ פלוגתא אם גם גרוש' נמי בכלל ג' שלא לחבול כלי אוכל נפש והי' בכלל רחים ורכב מ"ע, שבכאן הי' מ"ע דחשב תשיב את העבוט וביאור אלו מצוות הי' כאן בסוגי' ובר"מ פ"א ופ"ג מהל' מלוה ובש"ע סי' צ"ז ובס' החינוך מצוה תקפ"ג ועוד שם עד מצוה תקצ"א ואנחנו בשם ד' נזכיר מה שיחנני באלו הדינים וד' יהי' עמנו:
א יש לחקור לפי מאי דקיי"ל כדעת רוב הפוסקים דמסדרי' לבע"ח האיך הדין אם השיג יד הלוה אח"כ אי אמרי' דמיד שסדרו לו כבר נפקע כל החוב וליכא שום חיוב עליו יותר כיון שגבו כל אשר לו עד כדי סידור או דאמרינן דמ"מ נשאר עליו החוב רק לפי שעה לא נוכל לגבות ממנו רק עד שיעור הסידור ואח"כ כשתשיג ידו מחוייב לשלם למלוה הנה מדברי רש"י קי"ג ע"ב ד"ה ומפץ שכ' וז"ל ואפי' העשיר לאחר שאמדוהו ונטל מה שבידו (כלומר כך הדין בעירוכין) ומינ' נא' גמרינן לבע"ח שמשיירין לו כדי חייו כדאמר לקמן דגמרינן מיכה מיכה עכ"ל משמע דכמו שמסדרין בעירוכין דאמרינן דנפקע תחוב לגמרי ה"נ גבי בע"ח מכיון שסדר לו נפקע כל החוב לגמרי ופטור אפי' אם השיגה ידו אח"כ והנה ראיתי להגאון בס' אמרי אש לחו"מ סי' י"ז שעלה לחקור בהא דאמרינן מסדרי' לבע"ח אם הי' מתורת לדקה דרמי רחמנא על המלוה או דאמרי' דכדי סידור אין שייך למלוה כלל ורחמנא דזכי לי' ללוה כלומר שלא יהי' המלוה רשאי ליקח יותר ע"ש וא"כ י"ל דספיקא דידן נמי בהא תלי' דאי אמרי' דהא דמסדרי' הי' רק משום שאין המלוה רשאי ליקח יותר א"כ פשיט' דהיינו דווקא כ"ז שלא השיג' ידו אינו רשאי ליקח כל אשר לו מ"מ נשאר החוב על גוף הלוה עד אשר תשיג ידו משא"כ אי אמרינן דהיא מתורת צדקה א"כ כמו דפשיטא דאם אחד קבל צדקה ואח"כ העשיר דא"צ להחזיר למי שנתנו לו ועי' במס' פאה פרק ה' משנה ז' ה"כ כיון דהלוה נטל מה שסדרו לו בתורת צדקה א"כ נפקע כל החוב ואינו צריך לשלם אח"כ להמלוה אפי' השיג' ידו ולקמן יבואר עוד בס"ד שיש עוד נ"מ בין אי אמרי' דהסידור הי' בתורת צדקה להלוה מן המלוה או דאמרי' דרחמנא אסרה שלא ליקח יותר ולא זכה המלוה כלל: (ב) והנה כפי הנראה מסוגי' דמס' תמור' ו' ע"א דמה דאמר רחמנא השיב תשיב את העבוט היינו אפי' משכנו באיסור לא אמרי' דלא מהני כלל ויהי' מחוייב להחזיר מיד דכאן גלתה התורה מכח מ"ע דהשיב תשיב דאפי' משכנו באיסור נמי מהני עי' בתוס' ד"ה ומחזיר את הכר והנה לשיטת הפוסקים דאפי' בשעת משכון נמי מסדרי' א"כ לא משכחת חזרה דקרא כלל כיון שכל מה שצריך לו הניח אצלו ע"כ צריך אוקמי קרא דהשיב תשיב בעבר ומשכנו באיסור וכן כתב הדי' הנמ"י בסוגי' אמנם אי אמרינן דהא דמסדרי' לי' רק בשעת גביה כשבא ליפרע מנכסי הלוה וכפיר' ז"ת שהביא הרא"ש א"כ אינו מוכרח לאוקמי קרא אפי' במשכנו באיסור וע"כ צ"ל כמ"ש התוס' דמשמע לי' ייירי אפי' במשכנו באיסור ועי' מ"ש בזה בעל המאור והמלחמות בסוגי':
ג ובענין אי לוקין על הני לאוי' עי' בר"מ שהביא בכל הג' לאוי' בבגד אלמנה ובאוכל נפש ובנכנס לביתו למשכנו דאין לוקין כ"ז שהמשכון קיים והיינו משום דאפשר בחזרה רק בלא תבא אל ביתו כתב להדי' משום שהי' ניתק לעשה ועי' במל"מ פ"ג מהל' מלוה שתמה דהא גבי עשיר לא הוי נל"ע דהא א"צ להחזיר ועי' בתומי' סי' צ"ז ס"ק ז' שהביא כיון דמקצת הלאו ניתק לעשה תו לא לקי כלל ועי' בס' קצה"ח ס"ק ג' שתמה כיון דבעני גופי' היכא דלא ניתן להשבון כגון שנאבד או נשרף לוקה וא"כ ממילא בעשיר דלא מצי לקיים העשה למה לא ילקה. אמנם נ"ל דהיטב אשר דבר בזה התומי' דבעשיר נמי משכחת קיום העשה ם יענו אח"כ דמסתמ' יהי' מחויב להחזיר אע"ג שהי' עשיר בעת שלקח ממנו המשכון מ"מ אם העני אח"כ ודאי מחוייב להחזיר א"כ משכחת קיום העשה גם בעשיר ודו"ק:
ד ראיתי בספר מנחת חינוך סי' תקפ"ג שכתב דהך לאו דחובל כלי אוכל נפש לא הוי או שבממון כלל דהי' רק משום גזה"כ א"כ בחבל כלי ו"נ שפחות משו"פ נמי חייב מלקות היכא דאיכא חיוב מלקות כגון בנאבד או נשרף ע"ש. והנה לכאורה י"ל דזהו חלי' בפלוגת' אי אמרי' שיעבוד' דאורייתא או של"ד ולשיטת הפוסקים דמאן דס"ל של"ד היינו דמה"ת ליכא שום שיעבוד נכסים רק מכח מ"ע דפריע' חוב יורדין הב"ד לנכסיו עי' בס' קצה"ח סי' ל"ט דהנה בוודאי אי אמרי' דמה"ת נכסי הלוה משיעבוד למלוה ואפ"ה מיעט' התורה שלא לחבול כלי אוכל נפש וא"כ אם עבר וחבל ל"ל דהי' משום סוג גזילה שהרי את שלו הי' נוול כיון שכל הנכסים משועבדי' לו וכן כתב להדי' הה"מ פ"ג מהל' מלוה הלכ' ד' בדעת הר"מ דס"ל דהני לאוי' לא נכנסו בכלל הפקע' ממון חבירו לכך לאו הוי בכלל לאוי הניתן לתשלומין ועי' בקצה"ח סי' צ"ז ס"ק ה' אמנם אי אמרי' דשל"ד וא"כ אין למלוה שום שיעבוד על נכסי הלוה מה"ת רק שהב"ד יורדי' לנכסיו לקיים מצוות פריעה בע"ח וא"כ בכלי אוכל נפש שהתורה אמר להדי' שלא לחבול אותם כל שעבר וחבל שלא ברשות הרי הוא גזלן ולפי"ז הוי שפיר בכלל ניתן לתשלומין. ועפי"ז י"ל נמי דהך סברא אי למ"ד מסדרי' דבשעת משכון נמי מסדרי' או רק בשעת גובינא תלי' כמי בהא דוודאי אי אמרי' דנכסי הלוה משועבדים למלוה א"כ אע"ג דהתורה גילתה שהמלוה אין לו להניח הלוה ריקן מכל וכל לגמרי שפיר אמרי' דהיינו דווקא בשעת גביה דתו ליכ' מצוות חזרה משא"כ בשעת משכון דאיכא מצוות חזרה למה יסדדו והרי כל נכסי הלוה משועבדי' הם למלוה משא"כ למאן דס"ל של"ד א"כ אין לו שום שיעבוד על נכסיו רק מכח מצוות פריעת בע"ח שלחי' הב"ד למשכן וא"כ בנכסים שהם כנגד הסידור שאין לב"ד רשות לכוף את הלוה עליהם לא נכנסו כלל אפי' לשיעבוד משכון וזה ברור בס"ד:
ה ועפי"ז י"ל בדברי הגמ' דקאמר מתקיף לה ר' חנא ולימא לי' לאו עלי קרמית א"ל אביי אברא עלי' קרמי משום שנאמר ולך תהי' צדקה ובתוס' בד"ה נימא לי' כתבו דקושי' ר' חנא לא קאי כל עיקר דין הסידור למה מסדרי' רק על ר"ע ור' ישמעאל פריך דאמרו כולן ראויי' לאותו אצטלא למה יש לנו לומר שכל זה הטיל הכתוב על המלוה כיון שלא פירש בהדי'. אמנם בס' תורת חיים כתב דקושי' ר' חנא הי' על עיקר דין הסידור למה מסדרי' כלל ולכאורה יש להבין במאי פליגי המקשן והתרצן. ולפי דברינו י"ל כך דר' חנא הי' ס"ל דבשעת משכון אין מסדרי' רק בשעת גביה והי' קשה לי' כיון דחזינן שהתורה התיר' לו שימשכן הכל א"כ אמאי בשעת גביה יהי' מחוייב המלוה לוותר משלו ולהניח לו כל כלי סידור הלא כל ישראל מצווים לפרנסו. אמנם אביי ס"ל דמיד בשעת משכון ג"כ מסדרי' והיינו שהתורה לא נתנה רשות להמלוה רק על יותר מכדי סידור וא"כ לא קשה לימא לאו עלי קרמית דזה אינו דהא הבע"ח לא יוכל לזכות כלל בנכסי' השייכי' לסידור וז"ש אביי אברא עלי' קרמית. אמנם ר' חנא לא הי' ניחא לי' לומר דבשעת משכון נמי מסדרי' דהי' קשה לי' א"כ האיך משכחת חזרה מה"ת כיון דמסדרי' לו מיד ולא הי' ניחא לי' כמ"ש לעיל בשם הנמ"י דקרא דחזר' מיירי בעבר ומשכנו דאפשר דאיהו ס"ל כרבא מס' תמור' כל מילת' דא"ר ל"ת אעל"מ וא"כ הי' לו להחזיר מיד ולא הי' אמרה התורה השיב תשיב כבא השמש ולא ס"ל כשנוי' דגמ' מס' תמור' ו' מ"א דכאן גילה לנו התורה מקרא דהשיב תשיב דאמרי' אע"מ. ולכך מוקי לקרא במשכנו בהיתר וא"כ מוכח דאין מסדרי' בשעת משכון ע"נ ולכך הי' קשה לו למה מסדרי' בשעת גביה נימא לאו עלי קרמית אמנם אביי דס"ל אע"מ וא"כ שפיר מצינו לאוקמי קרא דהשיב תשיב אפי' במשכנו באיסור ולעולם מסדרי' בשעת משכון נמי וא"כ לא קשה לאו עלי קרמית כיון דהמלוה לא זכה כלל מעולם בנכסי' שכנגד סידור. והנה לפימ"ש דמאן דס"ל של"ד שפיר אמרי' דמסדרי' בשעת משכון א"ש דהנה אביי ס"ל של"ד כפימ"ש התוס' מס' גיטין כ' ע"א ד"ה כיון א"ש אביי לשיטתו שפי' ס"ל דמסדדי' בשעת משכון מיד ולא קשה נימא לאו עלי קרמית דהא המלוה לא זכה כלל בנכסים שכנגד הסידור מעולם ודוק ובסמוך נבאר בס"ד לדידן דס"ל שיעבוד' דאורייתא א"כ נימא לאו עלי קרמית ונבאר בס"ד לקמן באות ו' באופן אחר ודו"ק:
ו וי"ל עוד בלישנא דאביי דקאמר אברא עלי' רעי משום שנאמר ולך תהי' צדקה דר' חנא נמי ידע דאי ס"ל של"ד לא קשה נימא לאו עלי קרמי דהנה אם אין נכסי הלוה משיעבדי' כלל למלוה לק"מ למה לא יגבה מעה שצריך לו כדי חייו רק דלר' חנא קא קשי' לי' וכי נימא דמאן דס"ל מסדרין לבע"ח ס"ל דווקא של"ד ועוד דמשמע להדי' דגם הך תנא דס"ל דמסדרי' ס"ל נמי ש"ד דהא בהברייתא דמסדרי' כתיב בפירוש אבל לא לאשתו ולא לבניו ובנותיו וכתב הב"י סי' צ"ז מחודש מ"ב וז"ל מוסיף אני לכם טעם וביאור הדבר משום ששיעבוד המלוה הי' מה"ת ומזוני' אשה מדרבנן ואתי שיעבוד דאורי' ומבטל חיוב מזונות שהי' מדרבנן אלמא דאפי' אי אמרינן ש"ד נמי ס"ל מסדרי' לבע"ח וא"כ שפיר קשה נימא לאו עלי קרמי. ועל זה השיב אביי אברא כלומר אפי' למ"ד ש"ד נמי אמרי' מסדרי' ואע"ג דאיכא למימר לאו עלי קרמי כיון דכל הנכסי' משועבדי' לו מ"מ אע"ג דל"ל דמשו"ה מסדרי' משום שאין נכנסים כלל תחת שיעבוד המלוה כיון דש"ד מ"מ מסדרי' מתורת צדקה וכמו שכתב בשטמ"ק בשם הראב"ד וכמו שמצות צדקה החזר' מוטלת עליו כך צדקת הסידור מוטלת עליו ע"ש. והנה לפימ"ש לעיל באות א' דאי אמרי' דהסידור הי' מטעם צדקה א"כ אפי' אם השיג' ידו אח"כ נמי פטור מלשלם. אמנם אי אמרי' דרק משום שהתור' הפקיע' נכסי הסידור מן המלוה. וכמ"ש לעיל משום דבלא"ה אין לו שיעבוד נכסים על הלוה ורק מתורת מצוות פריע' בע"ח כופין ולא נתנה התורה רשות לב"ד לכוף הלוה כ"כ עד שישאר ביתו ריקן לגמרי. א"כ אם השיג' ידו אח"כ חייב לשלם. יש להסביר בזה סוגי' דמס' נדרים ס"ה ע"ב במעשר דאחד שנדר מאשתו הנאה ובא לפני ר"ע ואמ"ל אפי' אתה מוכר שער ראשך אתה נותן לה כתובתה ופריך הגמ' שמעת מינ' אין מסדרי' לבע"ח אמר ר' נחמן כר' יצחק לומר שאין מקרעי' שטר כתובתה. והנה משמע להדי' דבסידור לא דמי לגמרי לעירוכין דאע"ג דבעירוכין פטור אפי' השיג' ידו אח"כ כמ"ש רש"י בד"ה ומפץ מ"מ בסידור דבע"ח חייב לשלם אם השיג' ידו ע"ש בר"נ ד"ה לומר. ובפירוש הרא"ש שם כתב להדי' וז"ל אע"ג דלענין סידור ילפינן בע"ח מיכה מיכ' מעירוכין והתם כתב ואם מך הוא וכו' ליפטר מכל חובו במה שידו משגת עתה ליתן וכו' להא מילת' לא ילפינן מעירוכין אלא חייב לפרוע כשתשיג ידו ליתן עכ"ל ולכאורה טעמא בעי כיון דעיקר סידור ילפינן מעירוכין בגז"ש אמאי לא ילפינן לכולא מילתא נמי דאין חייב יותר אפי' השיגת ידו והא קיי"ל אין גז"ש למחצה אמנם לדרכנו ניחא דהנה בס' אמרי אש לחו"מ סי' י"ז כתב דאם הסידור הי' מטעם צדקה א"כ אם הלוה אסר עליו נכסי המלוה אין מסדרי' לו והקשה שם בשם אמ"ו הגאון ר' מנחם א"ש ז"ל א"כ מאי פריך הגמ' ש"מ אין מסדרי' דלמא לעולם מסדרי' רק התם לא שייך סידור כיון שנדר הנאה המינה. אמנם לפימ"ש א"ש דע"כ אינו מוכרחים לומר דהסידור הי' רק מתורת צדקה היינו למאן דס"ל ש"ד משא"כ למאן דס"ל של"ד אין צריכין לדחוק דהי' מתורת צדקה רק דכדי סידור אין שייך למלוה כלל כיון דבלא"ה אין לו שיעבוד נכסים כלל. והנה בס' מלא הרועים בענין שיעבוד' דאורייתא באות כ"א הביא ראי' דר"ע ס"ל של"ד וא"כ א"צ לומר דהסידור הי' מתורת צדקה רק משום שכדי סידור אין שייך כלל שהמלוה וא"כ אפי' במודר הנאה נמי מסדרי' ופריך הגמ' שפיר לר"ע ש"מ אין מסדרי' ועל זה תירץ שפיר לומר שאין מקרעי' שטר כתובתה כלומר כיון דכאן אזלינן אי אמרי' דסידור הי' לאו מתורת צדקה א"כ ממילא כשהשיג' ידו אח"כ חייב לשלם כמ"ש ולקמן נבאר עוד בס"ד אמאי לא ילפינן לגמרי מעירוכין בגז"ש דמיכה מיכה:
ז ועפימ"ש יש ליישב דברי ר"ת שפסק דאין מסדרי' לבע"ח והשיג עליו הרא"ש בחידושיו שם למס' נדרים וז"ל הרא"ש שם מדפריך הכא סתמא דהש"ס ש"מ אין מסדרין ומשני ר' נחמן כר"י דהוא בתראה לומר שאין מקרעי' וכו' משמע דהלכת' דמסדרי' ודלא כרבינו תם שפסק דאין מסדרי' בפרק המקבל עכ"ל הרא"ש ולכאורה קשה על רבינו תם איך הי' בהעלם ממנו סוגיא מפורשת דמס' נדרים שם ולפימ"ש א"ש דוודאי אי אמרי' של"ד א"כ א"צ לומר כלל דהי' מטעם צדקה רק שלא שייך כלל מצוות גבית בע"ח בכה"ג במה שצריך לו כדי סידור שפיר מצינו לומר דמסדרין אמנם אי ס"ל ש"ד וא"כ אי אפש"ל דמסדרין רק מתורת צדקה וזה דוחק קצת למילף צדקה דסידור מצדקה דחזרה דבשלמא בחזרה אין מפסיד המלוה כ"כ משא"כ בסידור הרי יש לו הפסד ובפרט לפימ"ש דאי הסידור הי' בתורת צדקה א"צ לשלם לו אפי' השיג' ידו ולא שייך למילף סידור מחזרה וקרא דלך תהי' צדקה באמת קאי אחזרה רק דילפינן סידור מחזרה כמ"ש השטמ"ק וזה דוחק קצת כמ"ש וא"כ א"ש דברי ר"ת דבמס' נדרים שפיר אמרי' דמסדרין רק שאין מקרעי' שטר כתובתה דהתם קאי אליבא דר"ע דס"ל של"ד כמ"ש לעיל וא"כ שפיר נוכל לומר דמסדרינן כיון דאין נכסי הלוה משיעבוד כלל למלוה ומצוות גבית חוב לא נאמר' על הנכסים שכנגד הסידור משא"כ לר"ת דפסק כמ"ד ש"ד כמ"ש בתוס' מס' בכורות נ"ז ע"א ד"ה ולא בראוי דר"ת ס"ל דמה"ת נמי מטלטלי משתעבדי ותקנת הגאוני' לגבות מן המטלטלין נמי הי' מה"ת ע"ש א"כ כיון שכל נכסי הלוה משועבדי' למלוה שפיר ס"ל דאין מסדרי':
ח אמנם מ"ש דהסברא נותנת דאי אמרי' שיעבוד' דאורייתא אין מסדרי' היינו דווקא אי אמרי' דשיעבוד הי' מתורת קנין דאז שייך גם במטלטלין נמי כמה שהארכנו בס"ד בסוגי' דש"ד משא"כ אי ס"ל ש"ד הי' מטעם ערבות וא"כ לא שייך במטלטלין כמ"ש הריטב"א בחי' למס' קידושין י"ג דמטלטלין עשויי' להבריח ול"ש ערבות לגביהו וא"כ אפי' אי ס"ל ש"ד כל שאינו בתורת קנין ממש במטלטלין שפיר אמרינן דמסדרי' והנה בחידושינו לסוגי' דש"ד באות ה' כתבנו להוכיח ממ"ש הר"מ דאין הבכור נוטל פ"ש במלוה אע"ג דס"ל ש"ד וע"כ משום דשיעבוד לא הוי בתורת קנין ולכך מקרי מלוה ראוי ולא מוחזק א"ש מ"ש הר"מ פ"א מהל' מלוה דמסדרי' אע"ג דס"ל ש"ד מ"מ כיון דלא הוי בתורת קנין וא"כ ל"ס במטלטלין א"כ ס"ל שפיר דמסדרי' כמ"ש כיון דאין נכסי' שכנגד הסידור משיעבדי' כלל להמלוה שיהי' נקנים לו בשום פעם בתורת קנין ורק מתורת גבית בע"ח ממשכנים אותו הב"ד וכל שכנגד הסידור לא צוותה התורה לגבות ושפיר ס"ל דמסדרי' לבע"ח ואע"ג דבקרקע נמי מסדרי' כמ"ש להדי' בש"ע סי' צ"ז סעיף כ"ז ובקרקע וודאי ש"ד מ"מ כיון דאין השיעבוד מתורת קנין רק מתורת ערבות ומ"מ לא הי' נקנין הנכסים מעולם להמלוה שפיר אמרי' דמסדרי' ויבואר עוד בס"ד בסוגי' הגמ' ודו"ק:
ט והנה לעיל באות ד' כתבנו דאי ס"ל ש"ד א"כ שפיר י"ל דהני לאוי דלא הביא אל ביתו או חבלת כלי אוכל נפש או בגד אלמנה אינו כלל תחת סיג גזל דהא באמת שלו הוא נוטל והי' רק מגזה"כ. אמנם אי אמרי' של"ד י"ל דהוי כמו גזל כיון דהתורה הקפידה שבכה"ג לא יגבהו חובו וא"כ מה שנוטל שלא כפי צווי התורה גזל הי' בידו. והנה י"ל בברייתא דפליגי בדשמואל אי השליח ב"ד מותר ליכנס לביתו למשכנו דתלי' בהא דאי אמרי' דהלאו דלא תבא אל ביתו הי' תחת סוג גזל ולא גזה"כ בעלמא א"כ גם לשליח ב"ד אין רשאי כיון שהתורה הקפידה שלא לגבות בבה"ג משא"כ אי אמרינן דהי' רק מגזה"כ א"כ י"ל דהתור' לא הקפידא רק כשהמלוה בעצמו נכנס שממנו הי' מתבייש יותר משא"כ בשליח ב"ד וא"כ שמואל לשיטתו דס"ל של"ד א"כ אמרי' דהא מטעם גזל ליכנס למשכנו בביתו ולכך ס"ל שפיר דשליח ב"ד נמי אין רשאי למשכנו בביתו והר"מ אע"ג דס"ל ש"ד מ"מ כיון דלאו מתורת קנין נשתעבדו לו א"כ שפיר י"ל דמטלטלי הלוה אינם משעובדי' לו כלל וכל שנכנסים לביתו למשכנו הרי הי' כמו שגזלו ממנו שלא כדין וא"כ אין חילוק בין שליח ב"ד למלוה גופי' ודו"ק:
י בפלוגתא שהביא המחבר סי' צ"ז סעיף כ"ט אי מסדרי' לערב נמי או לא י"ל דתליא נמי בהא שכתבנו לעיל אי הסידור הי' מטעם צדקה או לא דהנה אי אמרינן דסידור הי' שהנכסים שכנגד הסידור לא שייכי כלל למלוה והתור' הקילה על הבע"ח אע"ג שגופו משעובד למלוה מ"מ אין לו לגבות עד שישאר ריקם לגמרי וא"כ בערב שמצינו שהתורה החמירה יותר עליו מעל הלוה גופי' דהא ללוה אין נכנס לביתו למשכנו ולבית ערב מותר כדאמרי' להדי' בגמ' אבל אתה נכנס לביתו של ערב א"כ גם הקולא של הסידור לא הקילה בו התורה משא"כ אי אמרי' דהיא משום מצוות צדקה א"כ למה יגרע הערב שלא ליתן לו צדקה ויש עוד מקום עיון בזה דאי אמרי' דילפינן סידור בע"ח מעירוכין בגז"ש דמיכה מיכה א"כ י"ל דרק אצל הלוה שהחוב בא עליו מכח שהי' מך ובא לכלל כי ימוך אחיך דאפי' משיר כשצריך ללות נקרא לענין זה בגדר מך שפיר אמרינן דמסדרי' משא"כ בערב שהשיעובד שיש להמלוה עליו לא מצד מכוחו בא לו רק שנכנס תחת חבירו בזה שפיר י"ל דלא הוי בכלל ילפות' דגז"ש דמיכה מיכה ויבואר עוד לקמן בסוגי' הגמ' בס"ד ודו"ק:
נבאר בס"ד דברי הרמב"ם פ"ג מהלכות מלוה מ"ש בענינים האלו וכל מה שהקשו עליו מפורשי' הראשונים:
יא ז"ל הרמב"ם אלמנה בין שהי' עניה בין שהי' עשיר' אין ממשכנין אותה לא בשעת הלואה ולא שלא בשעת הלואה וכו'. ואם חבל מחזירין ממנו בע"כ ואם תודה לו תשלם ואם תכפור תשבע אבד המשכון או נשרף קודם שיחזיר לוקה וכן המלוה את חבירו בין שהלוהו על המשכון בין שמשכנו אחר הלואה בידו או עפ"י ב"ד לא יחבול כלים שעושין בהם אוכל נפש וכו' ואם חבל מחזיר בע"כ ואם אבד המשכון או שנשרף קודם שיחזיר לוקה הנה באלו שני לאוין היינו חובל בגד אלמנה וחובל רחים ורכב אסור אפי' מדעת הלוה ולאפוקי מדעת הראב"ד שם ושאר פוסקים שהובא בחו"מ סי' צ"א סעיף ו' דבשעת הלואה לא אסרה התורה לחבול כלי אוכל נפש עי' בסמ"ע שם ס"ק י'. אמנם בלאו דלא תבא אל ביתו הרמב"ם נמי מודה דאין אסור רק שלא בשעת הלואה וז"ל הר"מ שם הלכה ד' המלוה את חבירו או עשיר או עני לא ימשכננו אלא בב"ד ואפי' שליח ב"ד שבא למשכן לא יכנס לביתו וימשכנו וכו' עבר בע"ח ונכנס לבית הלוה ומשכנו או שחטף המשכון מידו בזרוע אינו לוקה שהרי ניתק לעשה שנאמר השיב תשיב לו את העבוט כבא השמש ואם לא קיים עשה שבה כגון שאבד המשכון או נשרף לוקה ומחשב דמי המשכון ותובע השאר בדין עכ"ל ואח"כ כתב סוף הלכה ה' שם בד"א שמשכנו שלא בשעת הלואתו אבל אם משכנו בשעת הלואתו אינו חייב להחזיר לו כלל ואינו עובר בשם מן השמות האלו עכ"ל הרי להדי' דבשעת הלואתו דהיינו מדעת הלוה אינו עובר כלל בלאו דלא תבא אל ביתו. והנה בדברי הרמב"ם אלו יש לתמוה טובא אי על עיקר המלקות בלאוים האלו משיג הראב"ד שהרי כיון שהי' חייב בתשלומין הו"ל לאו שניתק לתשלומין דאין לוקין ואף הר"מ ס"ל פ"א מהלכות גניבה ופ"א מהל' גזילה ופי"ח מהל' סנהדרין דלאו שניתק לתשלומין אין לוקין ועי' בהה"מ שם הלכה ד' שכתב דהר"מ ס"ל דאין זה בגדר לאו שניתק לתשלומין כיון דלאו מחמת הפקעת ממון חבירו אסרה התורה וכבר הבאתי מזה לעיל באות ד'. ב' גבי לאו דבגד אלמנה ולאו דאוכל נפש כתב מחזירין ממנו בע"כ ומשמע לכאורה דמחזירין ממנו מיד וגבי לאו דלא תבא אל ביתו כתב שניתק לעשה דהשיב תשיב כבא השמש משמע דשם אינו מחזיר מיד כדמשמע במס' תמור' ו' ע"א דאפי' משכנו באיסור אמרינן אי עבד מהני ואינו מחזיר מיד ובסמ"ע ס"ק י"ד וס"ק ט"ו כתב באמת בדברי הר"מ אלו דאין כוונתו במ"ש ומחזיר דע"כ דהיינו מיד רק גבי בגד אלמנה ואוכל נפש נמי אינו מחזיר רק בשעת הצורך וסמך עצמו על מ"ש אח"כ בדין דלא תבא אל ביתו שמחזיר כבא השמש דהיינו כסות יום ביום וכסות לילה בלילה ועי' בט"ז שם בסעיף י"ד. ג' קשה לאיזה צורך הביא הדין גבי אלמנה דאם תודה תשלם והריב"ש סי' תפ"ח כתב בזה דהר"מ בא לאשמעינן דאע"ג דבאלמנה לא נוכל בשום אופן למשכנה מ"מ הב"ד גובי' ממנה לפרעון רק לא בתורת משכון ועי' בהה"מ שם מ"מ צריך להבין למה קבע הר"מ זה הדין קודם מ"ש דאם אבד המשכון לוקה. ד' דבהני תרתי בבגד אלמנה ובאוכל נפש לא הביא כלל הטעם דאין לוקין משום שניתק לעשה רק גבי לא תבא אל ביתו הטעם דאין לוקין משום שנל"ע וכבר עמד בזה הט"ז גם כן. ה' גבי לא תבא אל ביתו כתב ואם לא קיים העשה שבה כגון שאבד המשכון או נשרף לוקה. וכאן גבי אלמנה ואוכל נפש לא הביא הך מילתא דאם לא קיים העשה שבה רק סתמא כתב דאם נשרף לוקה. ו' לאיזה צורך הביא כאן הדין דמחשב דמי המשכון ז' דהרי במס' מכות ט"ז ע"א פריך הגמ' והרי משכון וכו' ואיתא בבטלו ולא קימו ופרש"י שם כגון ששרף המשכון ומשני שהרי ניתק לתשלומין הרי להדיא דבשום אופן אינו לוקה אפי' בשרפו כיון שניתק לתשלומין ועי' בתוס' מס' ב"מ קט"ו ע"ב ד"ה וחייב ועיין בתומי' סי' צ"ז ס"ק י"א מ"ש בזה:
יב ונראה ליישב דברי הרי"מ אלו עפ"י מה שכתבתי הריב"ש בדברי הר"מ דס"ל באמת בבגד אלמנה ואוכל נפש דמחזיר מיד דלא אהני מעשיו ומה שתמה הלח"מ שם דהא גבי אלמנה ואוכל נפש נמי ליכא העשה דהשב תשיב וא"כ כי היכא דבלאו דלא תבא אל ביתו מהני כלומר וא"צ להחזיר מיד משום דכתיב השב תשיב ה"נ גבי אלמנה ואוכל נפש להני מהך טעמא והניח בצ"ע מ"מ נראה לי לקיים דברי הריב"ש ולחלק בין אלמנה ואוכל נפש ללאו דלא תבא אל ביתו. דהנה הא וודאי פשיטות לי דבלאו דלא תבא אל ביתו שאין האיסור רק על שעת כניסה לביתו ואח"כ אין ניתוסף שום איסור בכל רגע ורגע דהתורה לא הקפיד' רק על הכניסה לביתו וזה כבר עבר כמה דאמרי' שם במס' תמור' מהו דתימא איסור' דעבד עבד ע"ש מה שא"כ גבי אלמנה שהאיסור הי' שלא יהי' בגד אלמנה חבול אצל אחרים וגם באוכל נפש הי' שלא יהי' נמנע מלעשות אוכל נפש כמ"ש התורה להדי' כי נפש הוא חובל א"כ כל רגע ורגע איכא איסורא במה ששוהא אצלו ואינו מחזיר. וכן ראיתי להגאון ז"ל באמרי אש שכתב דבאלמנה ובאוכל נפש איכא איסור' בכל רגע ורגע. והנה בס' טורי אבן למס' ר"ה כ"ח ע"א כתב דאפי' לאביי דס"ל אע"מ מ"מ אם ע"י שלא מהני נפקע האיסור גם אביי מודה דלא מהני ע"ש וא"כ אף אני נאמר דכיון דע"י שאינו שוהא אצלו ומחזיר מיד נפקע האיסור שלא יעבור גם בלהבא על האיסור שפיר אמרינן דלא מהני משא"כ בלאו דלא תבא אל ביתו כיון דלא יוסיף תת איסור במה שמשהא אצלו המשכון יותר א"כ א"צ להחזיר מיר רק כבא השמש שינתק הלאו דלא תבא ומתורץ קושית הלח"מ על הריב"ש והדרן לסברת הריב"ש דדעת הר"מ דבאלו שני לאוין בגד אלמנה ואוכל נפש צריך להחזיר מיד וחיי ראשי שאחר שכתבתי זה ראיתי שגם בס' אמרי אש מתרץ השגת הלח"מ על הריב"ש על דרך זה שכתבנו:
יג ומעתה נשיבה ונראה לתרץ כל הקושיות בדברי הר"מ. דהנה בחידושינו לסוגיא דקימו ולא קימו כתבנו דיש ב' מיני לאוי הנל"ע א' שבהעשה מתקן האיסור ממש כמו בהשבת הגזילה שמתקן האיסור ממש. ב' שאינו מתקן האיסור ממש רק שהכתוב נתקו ללאו לעשה כמ"ש רש"י שם בסוגיא הנ"ל דמדכתב רחמנא העשה אחר הלאו לומר לך שזהו ענשו ותיקונו של לאו עשה זאת והפטר והנה למשל בנותר ג"כ אינו מתקן בשריפת הלאו ממש דהא מ"מ עבר והותיר רק מ"מ הוי נל"ע דהא התורה כתבה מיד אחר הלאו דלא תותירו העשה דשריפה. והנה כ"ל דבלאו דלא תבא אל ביתו נמי אין העשה דהשיב תשיב תיקון הלאו ממש דהא מ"מ מעשה האיסור מה שנכנס לביתו של הלוה. רק מ"מ נפטר ממלקות דהא מ"מ כתבו רחמנא לעשה וכמו גבי נותר אע"ג שאינו תיקון הלאו ממש. אמנם גבי בגד אלמנה אם האיסור הי' שלא יהי' בגד אלמנה חבול או שלא יהי' אוכל נפש חבול א"כ במה שמחזיר מתקן האיסור ממש פשיטא דאינו לוקה אע"ג שעבר על איסור בשעת חבלה מ"מ עכשיו מתקן האיסור ממש. ואם כן מיושב מה שהקשינו למה לא כתב הר"מ בבגד אלמנה ובאוכל נפש ג"ה שעל"ע דא"ש דבאלמנה ובאוכל נפש שמתקן האיסור לא הוצרך לכתוב כלל שנל"ע כיון שמתקן האיסור ממש משא"כ בלאו דלא תבא אל ביתו שאין מתקן ממש האיסור הוצרך לכתוב שנל"ע ומשו"ה אין לוקין:
יד והנה הש"כ בחו"מ סי' ע"ב סוף ס"ק ט' כתב דאע"ג דס"ל להר"מ דמלוה על המשכון לא הוי רק שומר שכר ואינו חייב באונסין בפ"י מהלכות שכירות מ"מ כל שנכנס למשכנו שלא ברשות הו"ל כגזלן כמו שנכנס ליטול את שאינו שלו וחייב באונסין והביא ראיה ממ"ש כאן הר"מ דאם נשרף מחשב דמי המשכון משמע שחייב באונסין והיינו משום שנכנס שלא ברשות. ועי' בקצה"ח סי' צ"ז ס"ק ה' והנה בבגד אלמנה פשיט' לי דוודאי לא הוי כלל לאו הניתק לתשלומין דהנה בבגד אלמנה כיון דהר"מ ס"ל דאפי' מדעתה דהיינו בשעת הלואה אסור למשכנה וכן באוכל נפש וא"כ בנשרף המשכון לא הוי בר תשלומין כיון דמשכנו ברשות אינו חייב באונסין ומלוה על המשכון לא הוי רק ש"ש וא"כ א"ש דברי הר"מ וסידור לשונו שכתב ואם חבל מחזירין ממנו בע"כ וכמ"ש דבזה מתקן האיסור אמנם טרם שרוצה לומר דאם נשרף דלא יכול לתקן האיסור חייב מלקות והי' רוצה להנצל מקושיא דהא הוי ניתק לתשלומין לכך הקדים דכאן כיון דמיירי גם במשכנו ברשות דאפי' בשעת הלואה נמי חייב וא"כ ל"ש סברת הש"כ דהו"ל כגזלן וא"כ אם חודה תשלם כלומר דלא יהי' חייב בתשלומין וממילא אם נאבד או נשרף לוקה ואע"ג דבאמת אפי' במשכנה בע"כ נמי חייב מלקות בנשרף היינו כיון דחזינן דהתורה כתבה האיסור אפי' מדעת הלוה א"כ לא הוי כלל בגדר לאו הניתק לתשלומין וכמ"ש הה"מ בהלכה ה' רק הקדים לזה מ"ש ואם תודה תשלם כלומר שהאיסור דאלמנה שייך אפי' היכא שיפטר מתשלומין באבידת המשכון כגון שמשכנה מדעתה דשם לא שייך סברת הש"כ דהוי כגזלן וא"כ לא הוי כלל בגדר ניתק לתשלומין וכן בחובל אוכל נפש נמי כה"ג דשם נמי לא הוי בגדר לאו הניתק לתשלומין כיון דאפי' מדעת הלוה נמי אסור וכמ"ש רק בדין אלמנה הקדים מ"ש ואם תודה תשלם כלומר דמשו"ה לא הוי בגדר לאו הניתק לתשלומין כיון דמשכחת לאיסור אפי' היכא שלא יתחייב כלל בתשלומי דמי המשכון כגון מדעת הלוה ולא הוצרך לכפול אח"כ ג"כ בכלי אוכל נפש דהני ב' דינים שוים לגמרי אהדדי דין בגד אלמנה ודין אוכל נפש ומתורץ מה שהקשינו על הר"מ באות ב' ואות ג' ומעתה נבא לבאר דעת הר"מ בלאו דלא תבא אל ביתו ולתרץ יתר הקושיות שהקשינו בס"ד: (טו) אמנם בלאו דלא תבא אל ביתו שאינו נוהג רק שלא מדעת הלוה א"כ כל היכא שמשכנו שלא ברשות הרי הוא כגזלן כמ"ש הש"כ בסי' ע"ב ס"ק ט' ולכך הביא שם ומחשב דמי המשכון כלומר דבכל גוונא חייב בתשלומין ואפ"ה לוקה אמנם באמת קשה הא הוי ניתק לתשלומין ובפרט בלאו דלא תבא אל ביתו דאינו אסור רק שלא מדעת הלוה א"כ ממילא לא דמי ללאו דאלמנה דהתם דאסור אפי' מדעת הלוה שפיר אמרי' דלא הוי לאוי דממון ולא מקרי ניתק לתשלומין משא"כ בלאו דלא תבא אל ביתו דרק שלא מדעת אסור א"כ הו"ל כשאר לאוי דממון אמנם עפ"י מ"ש דלאו דלא תבא אל ביתו לא ניתקן האיסור ממש במ"ע דהשב תשיב דהרי מ"מ נעשה האיסור בכניסתו לביתו ורק דמ"מ הוי נל"ע שהרי נתקו התורה ללאו. והנה י"ל דכל היכא שצריך להשיב את המשכון לא סגי' בתשלומין בעלמא דתשלומין בעלמא אינו מנתקי' הלאו ממש רק היכא שמקיים העשה כמו שכתבה התורה בפירוש השב תשיב העבוט דהיינו העבוט ממש דבשלמא בלאו דגזילה שעיקר האיסור הי' משום ממון חבירו א"כ כל שמחזיר הגזילה או אפי' התשלומין ניתקן האיסור ממש דהא מ"מ נפקע חוב חבירו משא"כ בלאו דלא תבא אל ביתו דאיסור ממש לא מיתקן לגמרי ורק ע"י שנחקו לעשה פטור ממלקות א"כ כל היכא שאינו מקיים העשה כמה שכתבה התורה ממש דהיינו השבת העבוט גופא לא נפטר מן הלאו ומדוייק בזה לשון הר"מ שכתב ואם לא קיים עשה שבה כלומר כמה שכתבה התורה השב תשיב את העבוט ממש לוקה ואח"כ כתב ומחשב דמי המשכון כלומר אע"ג שחייב בתשלומין דכאן מיירי שמשכנו שלא ברשות מ"מ כיון שלא קיים עשה שבה ממש כלומר בהשבת המשכון גופי' לא נפקע הלאו וחייב מלקות ומדוייק בס"ד כל לשון הר"מ ומיושב כל מה שהקשו עליו עד אות ז' ודו"ק:
טז ומעתה פש גבן לברורי שלא יהי' קשה על הר"מ מסוגי' דמכות ט"ז דשם אמרי' להדי' בגמ' דאינו לוקה בלאו דלא תבא משום דניתק לתשלומין וכמה שהקשינו באות ז'. ונ"ל דהך מילא היכא דאינו מקיים העשה ממש רק ע"י תשלומין אי חשיב כמו קיים העשה לנתק הלאו או לא צ"ל די"ל כך דוודאי קיום עשה ממש לא חשיב דהא אינו מקיים העשה ובפרט כמו בלאו דלא תבא אל ביתו שאין האיסור מיתקן כמו גזל שהאיסור ממש ניתקן וסגי' בתשלומין נמי משא"כ בלאו דלא תבא אל ביתו רק מ"מ ביטול עשה בידים נמי לא מקרי כיון שמשלם עכ"פ לא הוי כמו בטלו ממש. והנה מבואר במס' מכות שם דמאן דס"ל בטלו אינו נגמר הלאו מיד בשעת עבירת הלאו רק בשעה שמבטל המ"ע משא"כ אי אמרי' קימו א"כ נגמר הלאו מיד ורק יש לו תיקון ע"י קיום העשה ומעתה י"ל כך דוודאי אי אמרי' בטלו א"כ אין הלאו חל כלל בשעת עבירת הלאו וא"כ בלאו דלא תבא שפיר אין לוקין אפי' שרפו למשכון מ"מ כיון שחייב בתשלומין לא מקרי ביטול עשה עכ"פ. משא"כ אי אמרי' קימו א"כ חל עבירת הלאו מיד ורק קיום העשה מנתק לי' וא"כ כל ששרפו או נשרף דתו לא מקיים לעשה לא יוכל לנתק הלאו ע"י התשלומין כיון שהלאו חל כבר בשעת עבירת הלאו לא מנתק רק בקיום העשה ממש ולא בתשלומין וא"כ א"ש דבשלמא בסוגי' דמכות דהתם קאזלינן שיהי' משכחת לה בבטלו שפיר אמרי' דכיון דאיתא בתשלומין לא משכחת בטלו דהרי כיון דאין הלאו נגמר רק לאחר ביטול העשה וכיון דמשלם ע"י ביטול העשה לא משכחת שילקה על ידו כיון דהלאו לא נגמר רק בשעת ביטול העשה ואז נתחייב בתשלומין (ובפרט לפי מה דגרסי' שם ואין לוקה ומשלם ועי' בתומי' סוף ס"ק י"א) משא"כ להר"מ דס"ל קימו ולא קימו א"כ מ"מ מתחיל האיסור מיד בשעת עבירת הלאו א"כ לא מנתק הלאו בהתשלומין דתשלומין לא מקרי קיום עשה עכ"פ ולא סגי' לפוטרו ממלקות רק ע"י קיום עשה ממש כמ"ש כאן אם לא קיים עשה שבה וכמ"ש. ולא דמי ללאו דגזילה דמנתק ע"י התשלומין כמו בהשבת גוף הגזילה דכבר כתבנו דלא דמי דבגזילה עיקר האיסור רק ממון חבירו וא"כ במה שמשלם מיתקן האיסור ממש וניתק הלאו לגמרי וכמ"ש במקו"א דבגזל אפי' הי' כמה לאוי' נמי ניתקי' כיון דמתקן לגמרי (ועי' ב"מ ס"א ע"א תוס' ד"ה ולעבור עליו) משא"כ בלאו דלא תבא אל ביתו דהאיסור לא ניתקן ממש רק דרחמנא נתקו לעשה א"כ כל היכא שאין מקיים העשה ממש כמ"ש בתורה רק ע"י תשלומין לא מנתק הלאו ול"ק כלל על הר"מ ומתורצים כל הקושיות והדקדוקים בדברי הרמב"ם בס"ד וכל דבריו מסודרים אחת לאחת בלי שום יחור לשון ודו"ק היטב:
יז ולפי מ"ש באות י"ב דבאיסור בגד אלמנה ובחובל כלי אוכל נפש עובר באיסור כל רגע ששוהא אצלו י"ל דמשו"ה ס"ל להר"מ דבהני תרתי אסור אפי' בשעת הלואתו דהיינו מדעת הלוה דבשלמא באיסור דלא תבא אל ביתו באינו עובר רק בשעה שנכנס לביתו ואח"כ אינו ניתוסף האיסור שפיר י"ל דכל שהי' מדעת הלוה אין איסור משא"כ בבגד אלמנה ואוכל נפש כיון דהאיסור נמשך גם על להבא לא מהני דעת הלוה בשעה שהשכין אצלו כיון דעובר גם לאחר מיכן ותו לא מהני דעת הלוה ודו"ק. ויש להביא ראי' מדברי התוס' ד"ה ואת המחריש' דס"ל ג"כ כמ"ש דתוס' שם הקשו למאי דס"ל לרש"י דגם מחריש' הוי אוכל נפש א"כ האיך נטל המחריש' דקתני ומחזיר הא עבר על כי נפש הוא חובל והקשה המהרש"א דלמא אע"ג דמשכנו באיסור מ"מ מחזיר ביום ותירץ דס"ל להתוס' דבאוכל נפש היכי דמשכנו באיסור צריך להחזיר לגמרי עי"ש והיינו ממש כמ"ש בדברי הר"מ דבאוכל נפש לא נאמר' העשה דהשב תשיב לומר שקנה המשכון וא"צ להחזיר רק בשעה שהלוה צריך לו דבאוכל נפש כל שחבל באיסור מחזיר מיד כמ"ש בדברי הרמב"ם והנה אכתי קשה מאי הקשו התוס' דלמא מיירי שמשכנו מדעת הלוה וע"כ צריך לומר כמ"ש דכיון דאמרי' באוכל נפש מחזיר מיד והיינו כמ"ש משום דבאוכל נפש איכא איסור כל רגע ששוה' אצלו א"כ גם דעת הלוה לא מהני כמ"ש וע"כ הוכיחו התוס' דמחריש' לא הוי אוכל נפש. וא"כ לדעת רש"י דגם מחריש' הוי אוכל נפש צ"ל דס"ל לרש"י דלא תקשה קושי' התוס' מאי קתני מחזיר ביום הא צריך להחזיר מיד וע"כ דרש"י פליג על הר"מ וס"ל דאפי' באוכל נפש א"צ להחזיר מיד או כמ"ש דבאוכל נפש ג"כ מותר היכ' שהי' מדעת הלוה כהראב"ד דפליג על הר"מ וא"כ מיירי מתני' או היכא דמשכנו מדעת הלוה או אפי' משכנו באיסור נמי א"צ להחזיר מיד כמ"ש המהרש"א. וא"כ זכינו לדעת דתוס' ס"ל כהרמב"ם ורש"י ס"ל כהפוסקים החולקים על הר"מ. ועל הר"מ לא קשה קושי' התוס' אמאי קתני מחזיר את המחרישה ביום דהר"מ ס"ל בזה כהתוס' דמחריש' לא מקרי אוכל נפש וכן משמע מדבריו פ"ג מהל' מלוה הלכה ב' דאוכל נפש לא מקרי רק כלים שעושי' בהם אוכל נפש ממש עי"ש ודו"ק:
נבאר בס"ד קצת חידושים בסוגי' הגמ':
יח במתני' ברש"י ד"ה המלוה את חבירו והגיע זמן ולא פרע כוונת רש"י הא בשעת הלואתו מותר לבא אל ביתו כדאמרינן לקמן בגמ' ומ"מ פשיטא דאפי' אם לא הגיע זמן פרעון והי' ממשכנו שרואה שהלוה מאבד נכסיו נמי אסור ליכנס לביתו ולא נקט רש"י שהגיע זמן פרעון רק לאפוקי דאם ממשכנו בשעת הלואה מותר ליכנס לביתו כיון שהי' מדעת הלוה ועי' בסמ"ע ס"ק י'. בתוס' ד"ה מחזיר את הכר הקשו מסוגי' דתמורה ו' ע"א דפריך לרבא דס"ל אי על"מ מהא דתנ' מחזיר הכר בלילה אלמא דמהני וקשה דלמא איירי כשמשכנו בהיתר וראיתי לאמ"ו הגאון ר' מנחם א"ש ז"ל הובאו דבריו בשו"ת אמרי אש לחו"מ סי' י"ד דלשיטת הרמב"ן דבשעת משכונ' מסדרי' א"כ לא שייך חזר' המשכון רק כשמשכנו באיסור דהיינו עבר ומשכנו כמ"ש הנמ"י ולי נראה להוסיף על דבריו עפ"י מ"ש לעיל סי' ד' דאי ס"ל שיעבודא דאורייתא וכל נכסי הלוה נקנים למלוה בוודאי אין סבר' לומר שמסדרי' בשעת משכונ' ודי שיסדרו לו בשעת גביה והנה בחידושינו לסוגי' דהרהינו כתבתי דמשו"ה ס"ל לרבא בע"ח מכאן ולהבא גובה ולא למפרע דשעובד אינו בתורת קנין ולכך אינו גובה למפרע וא"כ ס"ל לרבא נמי דהא דמסדרי' הי' גם בשעת משכון דלמה צריך לממשכן הני נכסי' ששייכי' להסידור כיון שאין למלוה שום קנין בהם כמ"ש לעיל וא"כ כל עיקר חזר' המשכון לא שייך רק בעבר ומשכנו וא"כ פריך הגמ' שפיר לרבא מוכח דאי עבד מהני והיטב אשר כתב בזה אמ"ו דמסתמ' דגמ' דתמור' מוכח דס"ל מסדרי' לבע"ח דאלא"ה אינו מוכח כלל דמיירי במשכנו באיסור אמנם לדידן דס"ל דלא כהרמב"ן ואין מסדרי' רק בשעת גביה אזיל לי' תירוץ הנ"ל וצ"ל כמ"ש התוס' דממעשי' בכל יום פריך ודו"ק:
יט בתומים ס"ק ג' הקשה לשיטת הר"מ דבגד א אלמנה ואוכל נפש אפי' בשעת הלואתו אסור א"כ מאי פריך הגמ' לשמואל דס"ל אפי' שליח כ"ד אסור ליכנס למשכן מלא יחבול רחים ורכב הא מידי אחרינ' קבל ואצטריך לשנויי לעבור בב' לאוין ואמאי לא אמרינן דקרא דרחים ורכב ובגד אלמנה אצטריך דאפי' בשעת הלואתו נמי אסור ותירץ דבאמת כתב הראב"ד דבשעת הלואה הוי כמכרו לו אמנם אי ס"ל ש"ד א"כ גם שלא בשעת הלואתו הרי הכל משעובד לו ואפ"ה אסרה התורה א"כ אין חילוק בין שעת הלואה לשלא בשעת הלואה. אמנם לשמואל דס"ל של"ד א"כ שפיר יש לחלק דבשעת הלואה מותר מגיעם דהוי כמכרו לו ופריך שפיר לשמואל ע"ש הגם שיש לפקפק קצת דהא אפי' אי ס"ל ש"ד מ"מ נוכל לומר דבשלא בשעת הלואה ליכא למימר דהרי כל הנכסי' משעובדי' לו דהא במטלטלין לא אמרי' שיעבוד' דאורייתא כיון דאין סומך המלוה עליהם עי' בריטב"א מס' קידושין י"ג ע"א וברש"י ב"מ ס"ז ע"ב ד"ה אין בע"ח ולע"ד נראה דהנה הה"מ ס"ג כתב דמשו"ה ס"ל להר"מ דשייכי מלקות בהני לאוין ולא אמרי' דהוי לאו הניתק לתשלומין משום דהני איסורי' לא הוי כלל משום ממון חבירו והנה י"ל דזהו ג"כ טעמא דהר"מ דבאוכל נפש אסור אפי' מדעת הלוה ג"כ משום דזהו אינו איסור שיהי' תלוי בממון שיוכל למחול והוי כמו רבית והא דבלא תבא אל ביתו מותר בשעת הלואתו היינו משום דבשעת הלואתו עדיין אין שם משכון עליו משא"כ באוכל נפש דהאיסור נמשך גם על להבא כמ"ש לעיל באות י"ז. והנה ממה דמשני הגמ' לעבור בשני לאוין ע"כ דס"ל דשייכי בהני איסורין מלקות דאלא"ה אין נ"מ בין חד לאו לב' לאוין ועי' בס' יד מלאכי בכללי התלמוד סי' שמ"ז וא"כ ס"ל להגמ' דהני לאו לא משום הפקעת ממון חבירו הי' כמ"ש הה"מ דא"כ הא הוי ניתק לתשלומין וע"כ דאין זה לאוי דממון כלל וא"כ שפיר ס"ל להר"מ דגם בשעת הלואתו נמי אסור משא"כ בס"ד אי הוי ס"ל דהלאו אתרבי לענין שליח ב"ד ולא לעבור בב' לאוין והו"א דבאמת אין לוקין דהוי ניתק לתשלומין כסברת הראב"ד א"כ ממילא לא הו"א דגם מדעת הלוה אסור באוכל נפש. דכל לאו שהי' מחמת ממון לא שייך לאסור מדעת הלוה. וא"כ א"ש דהר"מ הוכיח דינו דאפי' בשעת הלואה דהיינו מדעת הלוה כמ"ש בסמ"ע סק"א דכל בשעת הלואה דהיינו מדעת הלוה נמי אסור לפי האמת דמשנינן לעבור בב' לאוין משמע דשייך מלקות וע"כ דלא הוי לאו הניתק לתשלומין וממילא לא חלי האיסור בממון ולכך אסור אפי' בשעת הלואה משא"כ בס"ד לא הוי ידעינן דאפי' בשעת הלואה נמי אסור ולא קשה קושי' התומי' דהר"מ לא נקט דאפי' בשעת הלואה נמי אסור רק מכח תירוץ הגמ' ודו"ק:
כ ברש"י ד"ה מסדרי' שמין להניח לו צרכי חיו לישנא אחרינא משרדין לשון שריד. נ"ל דיש נ"מ בפני תרי לישנא עפ"י החקירה שהבאתי לעיל בריש הסוגי' בשם הגאון ר' מאיר א"ש ז"ל אי הא דמסדרי' היינו שאותן הנכסי' אין שייכים כלל לבע"ח או שהי' רק מתורת צדקה והנה אי אמרי' דהיא מתור' צדקה ל"ש לומר משרדין לשון שריד דהא באמת לא נשאר כלום שום דבר שיהי' שייך ללוה דרק בתורת צדקה נותני' לו ולכך אמרי' מסדרי' לשון שמין לו ששמין כמה הי' צריך שיניחו לו לשם צדקה משא"כ אי אמרי' דלהמלוה אין לו שום שייכות בהני נכסים שהם כנגד סידור א"כ שפיר אמרינן לשון שריד דבאותן נכסים שהי' כנגד הסידור אין יד של הבע"ת שולטת כלל ודו"ק. והנה אע"ג דאם הי' מתורת צדקה כתבנו לעיל דאפי' אם השיג' ידו נמי א"צ לשלם אח"כ ללוה ולא כדמשמע מדברי הרא"ש ור"נ מס' נדרים ס"ה ע"ב ורש"י ד"ה ומפץ כתב דבעירוכין פטור אפי' השיגת ידו מ"מ גבי בע"ח אין מוכרח דיש לחלק דדווקא גבי עירוכין שהחיוב לא בא רק מחמת רצונו שנתחייב מרצון נפשו אמרינן דעל מה שצריך כדי סידור לא נחית לשעבד נפשו משא"כ בבע"ח שע"כ הי' משועבד שפיר י"ל דאע"ג דמסדרין מ"מ חייב לשלם אח"כ כשהשיג' ידו ולקמן בסוגי' דרוצה ללמוד ב"ח ק"ו מעירובין משמע דלא אמרינן הך סברא דלפי דברינו אין כאן ק"ו ומבואר לקמן בס"ד:
נבאר שקלא וטרי' דגמ' בס"ד:
כא בגמ' איבעי' להו מהו שיסדרי' לבע"ח מי גמר מיכה מיכה מעירוכין או לא ת"ש וכו' האומר הרי עלי מנה לבדק הבית מהו שיסדרו. ברש"י ד"ה מהו שיסדרו לו כשבאין למשכנו הנה לכאורה נראה מדעת רש"י דס"ל דסידור הי' בשעת משכונה. אמנם בסמוך ד"ה אינו דין שמסדרי' כ' רש"י כשבא למכור והיינו בשעת גבי' ונ"ל דוודאי גבי הקדש אי נימא דמסדרי' ע"כ הטעם משום דאמרי' דמסתמא אין אדם רוצה להקדיש נכסיו ושישאר ערום מכל רק שטעה בחשבונו שהיה סבור שנכסיו יספיקו לשלם להקדש חוץ מכדי סידור והוי כמו הקדש בטעות וא"כ כיון דאין השיעבוד חל כלל על הנכסים שהם כדי סידור ממילא יכולין לסדר גם בשעת שממשכנין משא"כ בבע"ח דע"כ הי' משעובר ואם מסדרי' אפשר שאין מסדרי' רק בתורת צדקה לכך ממשכנין הכל רק בשעת גובינה מסדרי' ועי' בר"מ פ"ג ממלוה הלכה ו' שהנכסים שאי אפשר לו להיות בלעדם כלל אין ממשכנין והנכסין שיוכל להיות בלעדם רק מ"מ יש זמן שצריך להם ממשכנין ומחזירין בשעת הצורך ובשעת גובינ' מסדרי' ע"ש פ"א הלכה ז' ועפ"י מ"ש יש ליישב מה שהקשה בתומים סי' צ"ז ס"ק כ"ו עמ"ש המחבר בסעיף ל' דאם נשבע לפרוע אין מסדרי' והקשה מ"ש מנדר ועירוכין דמסדרי' ולא אמרי' יתפלש בעפר לקיים נדרו. ולפימ"ש ניחא דגבי נדר ועירוכין אמרינן דלענין נכסים השייכי' לסידור הוי כמו הקדש בטעות ולא חל שיעובד ההקדש כלל משא"כ בבע"ח דע"כ הי' משעובד רק שהמלוה מחוייב לעשות עמו צדקה וא"כ כל שנשבע הוי כמו שנשבע שלא ליקח בזה צדקה מן המלוה שפיר אין מסדרי':
כב ר' יעקב משמי' דב"פ ור' ירמיה משמי' דאלפא אמרי ק"ו מבע"ח ומה בע"ח שמחזירין אין מסדרין הקדש שאין מחזירין אינו דין שאין מסדרין ור' יוחנן אמר נדר בערכך כתיב מה עירוכין מסדרי' אף הקדש מסדרי' ואידך ההוא לנדון בכבודו הי' דאתא והקשו התוס' ד"ה ואידך הא כיון דקי"ל אין היקש למחצה א"כ נילוף נמי דמסדרי' בהקדש ותירצו דהיכא דאיכא ק"ו לסתור ההיקש לא אמרי' אין היקש למחצה דסברא דק"ו מבטל ההיקש כיון שנוכל להעמיד ההיקש לדבר אחר והביאו ראי' ממס' זבחים ואח"כ פריך הגמ' ויסדרו בב"ח ק"ו מעירוכין ומה עירוכין שאין מחזירין מסדרי' בע"ח שמחזירין אינו דין שמסדרין א"ק הוא ולא ב"ח ואידך כלומר מ"ד דמסדרין האי הוא עד שיהא במנותו מתחלתו ועד סופו. הנה מהך שקלא וטרי' נראה מפורש דלכ"ע אין מסדרי' לבע"ח ואח"כ אמרי' אשכחי' רבה בר אבוה לאלי' כו' ואמ"ל מהו שיסדרו לב"ח אמ"ל גמר מיכה מיכה מעירוכין ור"ת פסק דאין מסדרי' דאלי' לא השיב דמסדרי' רק למאן דס"ל מסדרי' אמ"ל שהטעם דגמר מיכה מיכה אבל באמת אין מסדרי ס"ל דלא מצינו לשום אמור' שסבר בהדי' שמסדרי' והנה באמת צריך להבין טעם רוב הגאוני' והפוסקי' וכן דעת בעל העיטור דף ל"ט ע"ב דמסדרי' הא לכאורה משקלא וטרי' דהני אמוראי נראה דכלהו ס"ל דאין מסדרי' בבע"ח וגם על ר"ת דס"ל דאין מסדרי' קשה מה שהקשה הרא"ש מס' נדרים ס"ה ע"ב דאמרי' שם שמעת מיני' אין מסדרי' לב"ח ומסקי' שם דמסדרי' רק שאין מקרעין השט"ח ע"ש בר"נ וכבר כתבתי מזה לעיל באות ד' ולהבין כל זה בס"ד נ"ל בשנקדי' להציע כאן איזה קושיות תו הקשה המהרש"א הא ע"כ מאן דס"ל מסדרי' לא דריש הוא ולא ב"ח וא"כ למ"ל הגז"ש דמינה מינה הא י"ל דמסדרי' מק"ו דעירוכין. ב' עוד יש לתמוה כיון דאם נדרוש הוא ולא ב"ח סותר הק"ו ואם נדרוש הוא שיהא במכותו מעמידי' הק"ו א"כ טפי עדיף לדרוש שיהי' במכותו ולא הוא ולא ב"ח כדי שלא לסתור הק"ו עי' בס' בכור שור שעמד בזה. ג' קשה למה ס"ל לר"י מסדרי' בהקדש הא איכא ק"ו מב"ח שלא יסדרו ואע"ג דיליף מהקישא דעירוכין הא התוס' הביאו ראי' דק"ו סותר ההיקש היכא שיש להעמיד ההיקש גם למילת' אחרית' וא"כ ע"כ צ"ל דר"י לא ס"ל הק"ו דהקדש מב"ח שלא יסדרו מטעם אחר כמה שנבאר בס"ד. ד' עוד הקשה בס' בכור שור דהכא משמע דאיכא ק"ו מהקדש בב"ח שמסדרי' והא בב"ק ז' ע"א אמרי' אפכא דהקדש הורע כחו בנזקין משא"כ ב"ח יפה כחו בנזקי' וא"כ אדרבא סברא לומר כיון שמצינו שיפה כחו בנזקין אין מסדרי':
כג וליישב כל זה נ"ל כך דהנה לכאורה יש לדקדק בהך גז"ש דמיכה מיכה דכפי הנראה הי' פלוגת' דתנאי אי מסדרי' או לא כיון דאין אדם דן גז"ש מעצמו אא"כ קבלה מרבו א"כ מאן דס"ל דגמר מיכה מיכה אין שייך בזה מחלוקת ועי' בשו"ת חות יאיר סי' קצ"ב שהאריך מאוד בענין המחלוקת בהללמ"מ. והנה הלום ראיתי אחרי רואי בדברי התוס' מס' שבת צ"ז ע"א ד"ה גז"ש דיש קבלה כמה גז"ש יש ופליגי בהך גז"ש דהתם במס' שבת אי הי' מן המנין דהך גז"ש שם היתה יתרה על המנין ועי' בס' הכריתות בכללי דגז"ש וא"כ לפי"ז שייך שפיר מחלוקת גם בגז"ש אי הך גז"ש הי' מן המנין או לא וא"כ נראה דהך אי מסדרי' לבע"ח אי ילפינן בגז"ש דמיכה מיכה נמי שייך פלוגת' כה"ג דלמאן דנ"ל מסבר' לומר דמסדרי' ס"ל דהך גז"ש דמיכ' הי' מכללי הגז"ש שניתנו לדרוש ומאן דס"ל דמסברא אין מסדרין ס"ל דגז"ש דמיכה לא היה בכלל הגז"ש שניתנו לדרוש והנה לעיל באות ה' כתבתי דאי ס"ל שיעבוד' דאורי' לומר שכל הנכסים משעובדי' לב"ח בוודאי הסברא נותנ' דאין מסדרי' זולת מטעם גזה"כ ולך תהי' צדקה אמנם אי אמרי' של"ד א"כ אין למלוה שום שיעבוד נכסי' על הלוה שפיר שייך לומר דמסדרי'. והנה ר"ע שם במס' שבת ס"ל גז"ש מה שנחלק עליו ר' יהודא בן בתירא שם. והנה לר"ע ע"כ צ"ל דאיכא גז"ש לא ס"ל כיון שמנינא דגז"ש היה מקובל בידם ולכך פריך הגמ' במס' נדרים אליבא דר"ע שמעת מינה אין מסדרי' לבע"ח כלומר ויהי' הגז"ש דלא ס"ל לר"ע הך גז"ש דמיכה מיכה דע"כ צריכין למצא איזה מקום שיחלוק ר"ע על חד גז"ש כיון דס"ל להך גז"ש שם במס' שבת. גז"ש במדבר במדבר. אבל לא משום דהי' פשיטא לי' לגמר' דמסדרי' רק רצה לדעת אי הך גז"ש דר"ע פליג יהי' גז"ש דמיכה מיכה וע"ז משני לי' לומר שאין מקרעין שטר כתובתה ומ"מ אפשר דר"ע נמי ס"ל גז"ש דמיכה וא"כ לא קשה על ר"ת דס"ל אין מסדרי' דמגמר' שם נמי לא מוכח דמסדרי' רק דפריך אי מצינו למפשט דהך גז"ש דר"ע לא ס"ל אי הוי הך גז"ש דמיכה מיכה או לא ודו"ק:
כד והנה י"ל דהך דחוי' מ"ש בס' בכ"ש לומר דיהי' הסברא אפכא לומר דבב"ח אין מסדרין כיון שיפה כחו בנזקין הי' רק אי הו"א דטעם סידור הי' שאין לבע"ח שום שיעבוד על הנכסים של הסידור שפיר מצינו למימר דב"ח שיפה כחי בוודאי הסברא נותנ' שגם נכסי הסידור משועובדי' לו משא"כ אי אמרי' דסידור הי' מתורת צדקה א"כ אין סברא כלל לדחות הק"ו דסידור ב"ח מעירוכין משום שב"ח יפה כחו דאטו משום שיפה כחו בנזקין יהי' נפטר מן הצדקה ואמ"ו הגאון ר' מנחם אש ז"ל תירץ בזה קושי' הרא"ש במס' נדרים על הר"ת שהבאתי לעיל דהנה לר"ע דס"ל מס' ב"ק ז' ע"כ כר"ש בן מנסי' דהקדש יפה כחו בנזקין א"כ שפיר קם הק"ו דמסדרין בב"ח דל"ל שכן ב"ח יפה כחו בנזקין דהא גם הקדש יפה כחו וא"כ לר"ע וודאי מסדרין לב"ח מכח הק"ו ופריך גמ' שם שפיר לר"ע ש"מ אין מסדרין בתמיה אמנם לפימ"ש נ"ל דאי אמרי' דסידור הי' מתורת צדקה אזל לי' פרכת הבכ"ש דמה להקדש שהורע כחו תאמר ב"ח שיפה כחו דאטו משום דב"ח יפה כחו יהי' נפטר מן הצדקה ודו"ק:
כה ומעתה י"ל דאיבעי' הגמ' הי' כך דבאמת הי' ס"ל דמתור' צדקה עכ"פ מסדרין מקרא דולך תהי' צדקה רק מיבעי' לי' אי מסדרין מכח גז"ש דמיכה מיכה כלומר אם יש איזה סברא לומר שמסדרין וז"ש מהו שיסדרו בב"ח מי גמר מיכה מיכה כלומר אם יש לנו איזה סברא לומר שמסדרין כדי שנוכל לומר דהגז"ש מיכה הי' ג"כ מן המנין ופשט לי' דהני אמוראי ס"ל לב"ח אין מסדרין דילפי דאין מסדרין בהקדש ק"ו מב"ח והנה ר' יוחנן דלא ס"ל הך ק"ו אפש"ל באחד משני פנים או דס"ל דב"ח שאני משום שכל הנכסים משעובדי' לו לכך אין מסדרין אע"ג דמחזירין דע"י החזרה לא מפקעי' מידי מב"ח משא"כ ע"י סידור דנפקע החוב וא"כ בהקדש דאיכא למימר שלא חל השיעבוד כלל על נכסי הסידור כמ"ש לעיל באות כ"א שפיר מסדרין או די"ל דר' יוחנן ס"ל כמ"ש בס' בכ"ש דב"ח יפה כחו בנזקין וא"כ אזל לי' הק"ו בהקדש דאין מסדרין ק"ו מב"ח דשאני ב"ח שיפה כחו בנזקין משא"כ הקדש שהורע כחו בנזקין ומתורץ מה שהקשינו באות ג' על ר"י למה לא ס"ל הק"ו לסתור ההיקש והנה אח"כ פריך הגמ' ויסדרו בב"ח ק"ו מעירוכין והנה כבר כתבנו דאי הסידור מתורת צדקה ל"ק מה שהקשה בס' בכ"ש דב"ח יפה כחו בנזקין דמ"מ משום הא לא שייך למפטרי' מתורת צדקה וא"כ הך דרשא אי דרשי' הוא ולא בע"ח ולא לדרוש הק"ו ג"כ תלי בהא דבאמת אי מתורת צדקה שפיר נדרוש הק"ו לומר שמסדרין אמנם שנדרוש מכח הק"ו שהסידור יהי' מדינ' כמו גבי עירוכין דשם ל"ש מתורת צדקה כדאמרינן יצא הקדש שא"צ צדקה שפיר יש לדחות כמ"ש הבכ"ש דב"ח עדיף מעירוכין שיפה כחו בנזקין ואין מסדרין וא"כ לפי"ז באמת בין בס"ד בין למסקנא ס"ל דמסדרין אמנם רק מתורת צדקה כמה שאמר אביי לר' חנא אברא עלי' קרמי משום שנאמר ולך תהי' צדקה ועל זה אין שום חולק. כמ"ש הראשונים דגם רשב"ג מצי סבר דאין מסדרין וכן תירצו בתוס' ד"ה מאי שיסדרו דסבר דשקלינן מידי דלא חזי לי' ויהבינ' לי' מידי דחזי לי' ואע"ג דרשב"ג מתיר בלוף דס"ל כל ישראל בני מלכים הן וליכא מידי דלא חזי לי' יש לחלק דבשלמא לענין טלטול שבת כיון יש לו עורבא ממילא לא הוי מוקצה משא"כ לענין בע"ח כיון שהי' חייב לחבירו אין לו ללבוש אצטלא באלף זוז דרק מתורת צדקה מסדרין די לו באצטלא פחותה כמ"ש התוס' ד"ה נימא. רק עיקר האיבעי' היה אי מסדרין מכח סברא כלומר דנימא דגז"ש מיכה מיכה להכי אתי' שמסדרין משום שאין לב"ח שיעבוד נכסים כלל ואמרי' דהתורה לא נתנה רשות לגבות מנכסי הסידור זה לא מוכח ולכך לא קיימא הק"ו ג"כ דבאמת ב"ח יפה כחו בנזקין כמ"ש הבכ"ש וא"כ אין מסדרי' מדינ' רק מתורת צדקה וא"כ אע"ג דנימא דמה שא"ל אלא שמסדרין הי' רק בתורת דחיה דדחוי' הוי מדחי לי' כמ"ש הר"ת בתוס' ולא ס"ל הכי מ"מ מסדרין מתורת צדקה וא"כ ממילא מתורץ קושי' המהרש"א שהקשה למ"ל גז"ש דמיכה כיון שיש לנו הק"ו דזה אינו דהק"ו באמת מצינו לדחות דב"ח יפה כחו בנזקין ואין מסדרין ורק אי סידור ה' מתורת צדקה לא שייך למפרך מה לב"ח שכן יפה כחו בנזקין כמ"ש דמ"מ אין לפוטרן מהמצוה וא"כ למאן דיליף מיכה מעירוכין רוצה לומר שאני בתורת צדקה רק מדינא דבעירוכין ל"ש צדקה וא"כ אזל לי' הק"ו דמה לב"ח שכן יפה כחו וא"כ מתורץ בס"ד שיטת הפוסקים דס"ל דמסדרין דמכל השקלא וטרי' דגמר' מוכח דעכ"פ מתורת צדקה מסדרין ומתורצ' כל הקושיות בס"ד. והנה אע"ג שכתבנו לעיל בריש הסוגי' דאי הסידור הי' מתורת צדקה א"צ לשלם אפי' השיגא ידו מ"מ י"ל דאע"ג דהי' מתורת צדקה צריך לשלם כשהשיג' ידו כדמשמע פשטא דסוגי' מס' נדרים ס"ה ע"ב ועי' רש"י ד"ה הרי עלי שכתב נמי והמותר יגבה לאחר זמן ואפשר דה"ה בב"ח. ואע"ג דכתבנו לעיל דצדקה א"צ לשלם אחר שהשיג' ידו מ"מ הכא כיון שמוכרח הי' ליתן הצדקה בע"כ אפשר דהתור' לא רמי' עליו חיוב יותר רק להמתין עד שישיג ידו. וא"ש דעת הר"מ דלכאורה נראה מדברי הש"ע והר"מ דאע"ג דמסדרין מ"מ יצטרך לשלם כשהשיג' ידו עי' בר"מ פ"כ מהלכות מצה ובש"ע חו"מ סי' צ"ט סעיף א' שתקנת הגאונים שישבע שיתן כאשר ירויח והרי הוכחנו מסוגי' דשמעת' דאין מסדרין רק מתורת צדקה אלא וודאי כמ"ש דאע"ג דהי' מתורת צדקה מ"מ צריך לשלם כשתשיג ידו ודו"ק:
כו ועפ"י מ"ש דעיקר איבעי' הגמר' הוא רק אי מסדרין מכח הגז"ש דמיכה מיכה כלומר אי גם הסברא נותנ' שיהי' מסדרין. אבל דמתורת צדקה עכ"פ מסדרין זה הי' פשיטא לי'. ולכך קאמר מהו שיסדרו מיגמר מיכה מיכה כלומר אי הא דמסדרין הי' מכח גז"ש דמיכה מיכה וכן ראיתי לאמ"ו הגאון מהר"מ אש ז"ל שדקדק כן במאי דאמרינן מי גמר מיכה מיכה יש לתרץ בזה קושי' מהרש"א בד"ה מהו שיסדרו שהקשה אמאי לא פשיט לי' לבעל איבעי' דמסדרין מברייתא דלעיל דקתני בהדי' כדרך שמסדרין בעירוכין כך מסדרין בב"ח ולפימ"ש לק"מ דהא שפיר ידע גם בעל האיבעי' דמסדרין רק דלא ידע אי מכח סברא וממילא מוקמינן הגז"ש בהכי אי רק מתורת צדקה ומוכח מקרא דולך תהי' צדקה כמ"ש וא"כ לא מצי למפשט מברייתא דמברייתא אכתי לא שמעינן אי גמרינן מיכה מיכה ואע"ג דקאמר כדרך שמסדרין בעירוכין אינו מוכח דילפינן ב"ח מעירוכין רק הברייתא נקט דכל הדברים שצריך לסדר בעירוכין ג"כ צריך לסדר לבע"ח ותדע דלא קאמר כשם שמסדרין בעירוכין דהוי משמע דילפי' ב"ח מעירוכין רק כדרך שמסדרין כלומר כל הני דברי' שמסדרין בעירוכין מסדרין בב"ח נמי מ"מ לא מוכח דילפי' מעירוכין ועיקר האיבעי' הי' אי גמרי' מעירוכין וזה לא מצי למפשט מידי מברייתא לכך בא לפשוט מהך שקלא וטרי' דפלוגת' דר' יעקב ור' ירמיה ור' יוחנן דמוכח עכ"פ דלא גמרי מיכה מיכה ודו"ק ובפשיטות יש לתרץ קושי' המהרש"א הנ"ל דלכך לא פשט לי' מברייתא דמסדרין דהנה הברייתא ע"כ משבשתא הי' דקאמר כדרך שמסדרין לב"ח וכו' דקשה כלפי לייא כדפריך הגמ' עיקר סידור בעירוכין כתיב וע"כ צריך לתרץ וא"כ י"ל נמי אולי הכי קאמר דאין מסדרין והא דקאמר נותן מטה ומטה וכו' לאו בתורת סידור רק בתורת חזרה ולכך אינו פושט מברייתא ודו"ק. הדרן למילתא קמייתא דהגמ' ידע דמסדרין דדוחק לומר דרוצה לחלוק על הברייתא דקתני בהדי' דמסדרין לב"א והאי בעי' הי' רק אי רק מכח צדקה מסדרין כדא"ל אביי לר' חנא או מדינא דילפינן מיכה ואע"ג דפשט לי' אח"כ הקדש מב"ח דאין מסדרין לאו לומר דב"ח אין מסדרין כלל דבאמת בב"ח מסדרין מתורת צדקה דזהו פשיט' מקרא ולך תהי' צדקה רק אם הסידור הי' בתורת צדקה ממילא בהקדש אין מסדרין דהקדש א"צ צדקה וא"כ שפיר הוכיח דעכ"פ בב"ח אין מסדרין מסברא ולומר דגז"ש מיכה להכי אתי' רק מתורת צדקה וא"כ א"ש דעת כל הפוסקים שס"ל מסדרין לב"ח ולא חשו לדברי ר"ח שאמר שלא מצינו לשום אמור' שיאמר מסדרין דלפימ"ש א"ש הואיל דבאמת דוחק הי' לומר דבעל האיבעי' לא ידע כלל מברייתא מפורשת דמסדרין ולא הביא כלל הברייתא והביא רק שקלא וטרי' דאמוראי ע"כ הוכיחו הפוסקים דמסתמא ס"ל נמי דמסדרין ולא קמיבעי' לי' רק אי הא דמסדרין הי' מכת גז"ש דמיכה ולכך לא הביא מברייתא דמשם אין להוכיח כלל רק משקלא וטרי' דאמוראי הוכיח דמסתמא בב"ח אין מסדרין רק מתורת צדקה ובהקדש דלא שייך צדקה שפיר קאמר און מסדרין. והא דקאמר ב"ח אין מסדרין כלומר מסברא אין מסדרין רק מתורת צדקה וא"ש בס"ד דעת הפוסקים דס"ל מסדרין לב"ח והנה אע"ג דלעיל כתבתי דאי שיעבוד מתורת קנין וודאי אין מסדרין ואי לאו מתורת קנין מסדרין וא"כ לפי מה שהוכחנו בחידושי לסוגי' דש"ד דהר"מ ס"ל שיעבוד אינו בתורת קנין א"כ הי' הדין נותן דמסדרין מדינא מ"מ י"ל דאע"ג דאין למלוה קנין בנכסי הלוה מ"מ לא היה מסדרין אי לאו מתורת צדקה דגופו משיעובד עכ"פ לפרוע ללוה ולשיטת הפוסקים שהבאתי בסוגיא דש"ד דשיעבוד הי' מתורת קנין א"ש בפשיטות דכיון דנכסי הלוה משעובדי' למלוה א"כ אין מסדרין מדינ' רק מתורת צדקה כמ"ש לעיל באות ו' וא"ש עפ"י מה שהוכחנו משקלא וטרי' דגמ' דס"ל נמי דאין מסדרין מדינ' רק מתורת צדקה וא"ש כל שיטות הפוסקים בס"ד ודו"ק היטב: