אור ברסלב
תבואות השדה חלק א שער עשה דוחה לא תעשה › שער ו

תבואות השדה חלק א· רבי אליעזר חיים דייטש

שער עשה דוחה לא תעשה · שער ו

שער ה

אנא ד' אדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש והושיענו לכוין לאמיתה של תורה להוציא תעלומות בסוגי' דחדושי מס' קידושין ל"ז:

אמר הכותב אם אמנם בדין חדש כבר האריכו בזה גדולי המחברים וביחוד הגאון הגדול בספר שו"ת שאגת ארי' החדשות העמיק הרחיב ודבר גדולות נגד דברי הב"ח ביו"ד סי' רצ"ג שכתב דחדש אינו נוהג בשל עכו"ם ועי"ש בס"כ וט"ז ובמג"א סי' תפ"ט והפנ"י כתב בזה פסק מיוחד בענין חדש בקונטרס אחרון למס' קידושין ואני לא באתי למדה זו להניח ראשי בין ההרים ומה מני יהלך להכריע לדינא ולא כתבתי את אשר העלה מצודתי מעט מן המעט רק לפלפולא בעלמא ע"כ אמרתי טרם אענה בזה ארשום איז' חידושין בפי' הגמ':

א במתני' כל מצוה שהי' תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ ושאינו תלוי' בארץ נוהגת בין בארץ בין בחו"ל חוץ מן הערלה וכלאים ר' אליעזר אומר אף החדש, הנה במתני' אשמעינן שני דינים האחד דמצוה שהי' תלוי' בארץ דהיינו חובת קרקע כפי מסקנת הגמ' אינו נוהג אלא בארץ והשני דמצוה שאינו תלוי בארץ דהיינו חובת הגוף נוהג בין בארץ בין בחו"ל. והנה נחזי אנן איזה מהני דינים צריך לאשמעינן דיש לומר בזה ב' פנים האחד דמה שהי' חובת הגוף דנוהג אפי' בחו"ל זה לא הוי שום רבות' ועיקר החידוש הי' מה אשמעינן דחובת הקרקע אינו נוהג רק בארץ דלולא הקרא לא הי' שום סברא לחלק במצות בין א"י ובין חו"ל ולכאורה יש להביא ראי' לזה מסוגי' הגמ' דילפינן דחוב' הגוף נוהג בחו"ל מע"א ולכאורה קשה דלפ"א רק ע"א נוהג בחו"ל נמי משום דחמירא משא"כ שאר מצוות שאינו חמירא כ"כ מנ"ל דנוהג אפי' בחו"ל ועי' בחידושי הרי"ם בא"ח לחיו"ד סי' י"ט שהרגיש ג"כ בזה. אמנם אי אמרי' דעיקר הלימוד אתי' להורות דחובת קרקע אין נוהג רק בארץ א"ש דשפי' מצינו למילף מע"א דמה ע"א אע"ג דהי' חמור' מ"מ לולא שהי' חובת הגוף לא הי' נוהג רק בארץ מכ"ש שאר מצוות שאינו חובת הגוף וודאי אינו נוהגי' רק בארץ אמנם יש עוד דרך אחר דהא דחובת קרקע אינו נוהג אלא בארץ א"צ שום לימוד פ"ד דזהו פשיטא דבקרקע חו"ל דאינו קדוש' לא ציותה התורה ונהוג בה הני מצוות דשייכי' בארץ ועיקר הלימוד אתי' להורות דחובת הגוף נוהג אפי' בחו"ל ואע"ג דלכאורה קשה מה שהקשינו אך מוכיח מע"א דלמא שאני ע"א דחמירא מ"מ י"ל כמ"ש הריטב"א כאן דמה דנקט ע"א מיירי מאיסור במה:

ב אמנם הואיל דבשא' דסוגי' משמע דמיירי בע"א ממש ולא כמ"ש הריטב"א דמאיסור במה מיירי נ"ל דהך מילתא מה שנסתפקנו אי החידוש הא מה דאשמעינן דחובת קרקע אינו נוהג אלא בא"י דאדרבא דעיקר החידוש הי' דחובת הגוף נוהג אפי' בחו"ל דבזה פשיטא הירושלמי וסוגי' דידן. דהנה המעיי' בירושלמי כיון במס' קידושין ימצא דחלק מסוגי' דידן בג' דברים האחד דבמתני' דידן נקט ברישא כל מצוה שהי' תלוי' בארץ אינו נוהג אלא בארץ ואח"כ נקט ושאינו תלוי' בארץ וכו' ובירושלמי נקט ברישא כל מצוה שאינו תלוי' בארץ נוהג' בין בארץ בין בחו"ל ואח"כ נקט דתלוי' בארץ אינו נוהג' אלא בארץ וכבר הרגיש בזה בחידושי הרי"מ על השני' מגמ' דילן לירושלמי ב' בגמ' דילן ילפינן מע"א דחובת הגוף נוהג' אפי' בחו"ל ובירושלמי הביא הלימוד מתפלי' דבתפלי' כתי' ואבדתם מהרה וכו' וקשרתם אותם הרי דאפי' בגלות נמי חייבי' במצוות תפלין ומינה ילפינן לכל מצות שהם חובת הגוף דומי' דתפלי' דנוהג אפי' בחו"ל עי' בריטב"א שהביא ג"כ הך דרשא דירושלמי. ג' דבגמ' דילן משמע דתנא דפליג על ר"א וס"ל דחדש אינו נוהג בחו"ל הי' משום דס"ל דמושב לאחר ירושה וישיבה משמע וממילא אינו נוהג בחו"ל הא מאן דס"ל מושב כ"מ שאתם יושבי' נוהג ע"כ אפי' בחו"ל ובירושלמי משני דאפי' מאן דס"ל מושב כ"מ שאתם יושבי' משמע מ"מ מצינו לומר דחדש אינו נוהג בחו"ל ומושב אצטריך על פירות א"י שיבאו לחו"ל דבהם שפיר נוהג דין חדש משא"כ פירות הגדלי' בחו"ל אין איסור חדש נוהג אפי' אי אמרי' כ"מ שאתם יושבי' משמע עי' פ"ב דמס' חלה ועי' מל"מ פ"א דמס' תרומות הלכה כ"ב לענין חלה דאפי' מאן דפוטר מחלה בפירות א"י שיצאו לחו"ל היינו דווקא אם לא באו לכלל חיוב בא"י דהיינו קודם גילגל העיסה משא"כ אי כבר נתחייבו בא"י בחלה שנתגלגלה העיסה בא"י לכ"ע חייב אפי' יצא אח"כ לחו"ל וא"כ ממילא בחדש דחל החיוב בסלי וודאי נוהג אפי' יצאו אח"כ לחו"ל וזה פשוט: (ג) ולפמ"ש יש לומר דהירושלמי וגמ' דילן פליגי כהך מילתא אי עיקר הרבות' הי' דחובת קרקע אינו נוהג רק בא"י אי אפכי' דאצטריך לאשמעינן דחוב' הגוף נוהג אפי' בחו"ל דהנה במס' זבחים נ"א ע"ב דטפי אמרי' דתנא סיפא אטו רישא ממה דנימא דתני רישא אטו סיפא עי"ש דגמר' פריך ותני רישא אטו סיפא ומשני אין במערבא אמרי תני רישא אטו סיפא מ"מ נראה מזה דיותר מסתבר לומר דתני סיפא אטו רישא ועי' בס' יד מלאכי בכללי התלמוד באות תקמ"ט להבי' כן בשם הר"ש אלגאזי וא"כ א"ש הנה בגמרא דילן דיליף מע"א דחוב' הגוף נוהג אפי' בחו"ל וא"כ עכצ"ל דעיקר הלימוד אתי' דחובת קרקע אינו נוהג רק בא"י כמ"ש. דאי נימא דהי' רוצה לאשמעינן דחוב הגוף נוהג אפי' בחו"ל מנ"ל מע"א דשמא שאני ע"א דחמיר וע"כ כמ"ש דילפינן מע"א דלולא דהוי חוב' הגוף לא הי' נוהג רק בא"י ולכך נקט התנא ברישא הדין דכל מצו' שהי' תלוי' בארץ אינו נוהג רק בארץ דזהו העיקר מה דאצטריך לאשמעינן וסיפא דכל שאינו תלוי' בארץ נוהג אפי' בחו"ל לאיצטריך לאשמעינן רק אגב רישא נקט דאיידי דנקט ברישא דמצוה שתלוי' בארץ אינו נוהג רק בארץ קתני סיפא דאינו תלוי' בארץ נוהג אפי' בחו"ל. ואין זה דומה ומ"ש התוס' מס' זבחים צ"ב ע"ב ד"ה אי הכי דמה שפשוט יותר מזכיר תחלה דזהו דווקא בחדא בבא כמה אמרי' התם אחד הפנימיות ואחר הנאכלי' מיבעי' לי' משא"כ בתרי בבי אמרינן דברישא נקט שעיקר הדין מה דאצטריך לאשמעינן טפי. ולכך נקט ברישא דתליא בארץ אינו נוהג רק בארץ ואח"כ נקט אגב אורח' דאינו תלוי' בארץ נוהג אפי' בחו"ל. אמנם בירושלמי דיליף לה מתפר' דחוב' הגוף נוהג אפי' בחו"ל א"כ שפי' י"ל דס"ל דזהו העיקר מה דאצטריך לאשמעינן דחוב' הגוף נוהג אפי' בחו"ל אמנם הי' דחובת קרקע אינו נוהג רק בארץ זה פשיטא לי' ולכך נקט ברישא דאינו תלוי' בארץ נוהג אפי' בחו"ל דזהו העיקר מה דאכשרי' לי' לאשמעינן ואח"כ נקט אגב אורח' דתלוי' בארץ אינו נוהג רק בארץ אע"ג דזהו הי' פשיט' לי' נקט סיפא אגב רישא וממילא י"ל דהא אי אצטריך קרא לומר דפירו' א"י שיצאו לחו"ל נוהג בהם הדין דא"י דנמי תלי' בהא דאי אמרי' דעל מה שהי' תלוי' בארץ דאינו נוהג רק בארץ דזהו מילתא דפשיטא א"כ שפי' י"ל דאפי' על פירו' א"י שיצאו לחו"ל דנוהג איסור חדש ג"כ אצטריך קרא משא"כ אי אמרי' דמסבר' לולא הילפותא דקרא לא הוי ידעינן דחובת קרקע אינו נוהג רק בארץ רק ממה דילפינן מע"א מוכח דחובת קרקע אינו נוהג רק בארץ א"כ ממילא פשיטא דפירו' א"י שיצאו לחו"ל דוודאי נוהג בהם איסור חדש דבכה"ג מנ"ל למעוטי וא"כ א"צ קרא כלל לומר דפירו' א"י אסורי' בחו"ל משום חדש. וא"כ א"ש דגמר' דידן הי' ס"ל דלולא הילפות' לא הוי ידעינן דחובת קרקע אינו נוהג אלא בארץ וא"כ ליכא למימר דמושב אצטריך לי' לפירו' א"י שיצאו לחו"ל דזהו פשיטא דנוהג אפי' בחו"ל בפירו' א"י דמנ"ל למעוטי וע"כ כל דמאן דס"ל חדש אינו נוהג בחו"ל דריש לי' מושב לאחר ירושה וישיבה אמנם הירושלמי דכתבנו דס"ל דזהו פשיטא לן מילתא דחוב' קרקע אינו נוהג רק בארץ א"כ שפי' י"ל דאפי' מאן דס"ל מושב כ"מ שאתם יושבי' משמע ס"ל דאינו נוהג בחו"ל ומושב אצטריך לי' לפירות א"י דאסור משום חדש בחו"ל ודו"ק ויבואר עוד בס"ד נבאר בס"ד שיטות הפוסקי' בדין חדש בחו"ל:

ד הר"מ פ"י מהל' מאכלות אסורות והרי"ף סוף מס' פסחים והרא"ש (עי' בשו"ת הרא"ש כלל ב') והמחבר בש"ע יו"ד סי' רצ"ג פסקו דחדש נוהג בחו"ל מה"ת כר"א משום דסתם לן במתני' סוף מס' ערלה סתם משנה חדש אסור מה"ת בכ"מ ועי' בתויו"ט למס' קידושין כאן וגו' במג"א סי' תפ"ט סוף ס"ק י"ז וכבר דברי מזה האחרונים דהוי סתם ואח"כ מחלוק' דכאן במס' קידושין במחלוקת הי' שנוי' ואין הלכ' כסתם ואע"ג דאין סדר למשנה מ"מ אינו מוכרח דלהוי סתם דדלמא כסדר הי' שנוי' ולולא דמסתפינ' יה' נ"ל לומר דע"כ ל"א דהוי סתם ואח"כ מחלוקת רק היכא דבמחלוקת נשנה להדיא דיחיד ס"ל כסתם וא"כ ה"נ אי הוי מפורש במתני' להדיא דר"א אוסר חדש הי' מוכח דמה דסתם במתני' מסכת ערלה דחדש נוהג בחו"ל יחידאי הי' וכר"א משא"כ הכא דאפשר דר"א לקולא פליג ואע"ג דפשוט לי' מאביי דלחומרא פליג מ"מ ממתני' אינו מוכח להדי' דת"ק מיקל ובכה"ג לא הוי כסתם ואח"כ מחלוק' וא"כ שפיר הדרינ' לכללא ופסוק הלכה כסתם מתני' דמס' ערלה דחדש אסור מה"ת בכל מקום, והנה הפנ"י בקו"א למס' קידושין הבי' דמשו"ה ס"ל לר"פ ור"ה ברי' דר"י מס' מנחות ס"ח ע"ב דחדש בחו"ל דרבנן משום דסתמי' אחרינא אשכחו דתנא מס' מנחות פ"ג ע"ב דעומר ושתי הלחם אינו בא רק מארץ ושם פ"ד ע"א אמרינן דר' יוסי בפי' ס"ל עומר בא מחו"ל משום דקסבר חדש בחו"ל דאוריתא וא"כ ממילא מוכח דמתני' דס"ל עומר אינו בא אלא מן הארץ ס"ל דחדש בחו"ל לאו דאוריתא ולכך אין לומר בא מחו"ל:

ה הגם דהר"מ ע"כ לא ס"ל דחדא תלי' באידך דהרי ס"ל פ"ד מהלכות תמידים ומוספי' דאין לומר בא אלא מן הארץ ואפ"ה ס"ל דחדש נוהג בחו"ל מה"ת פ"י מהל' מאכלות אסורות וכבר הרגיש בזה הלח"מ פ"ז מהלכות תו"מ הלכ' ה' עי"ש וע"כ צ"ל דס"ל להר"מ דאיסור חדש אינו תלוי כלל בהקרבת העומר והנה צריך ליישב דברי הר"מ מ"ט ס"ל איפכא מפשטי' דגמרא דמשמע דאיסור חדש תלוי בהקרבת העומר ונ"ל דהנה לכאורה נחזי אנן מה מקרי חובת קרקע דהנה תרומות ומעשרות פשיט' דמקרי חובת קרקע דכל איסורי תלוי במה שצריך להפריש מגדוליו וא"כ שפיר מקרי חובת קרקע משא"כ ערלה וכלאי הכרם דזהו הוי איסור שאין לו היתר לעולם דהפירו' אינו נותרי' לעולם כמ"ש התוס' ל"ח ע"א ד"ה והוא הדין א"כ למה יקרא זה חובת קרקע ולא נחשבים כשאר איסורים ואע"ג דהאיסור תלוי בגידולי קרקע מה בכך הלא חמץ נמי תלוי האיסור בחמש' המינים שהי' גדולי קרקע (הגם שיש לחלק דחמץ שאינו משום דדבר אחר אין שייך בו חימוץ שאינו בא לכלל חימוץ) מ"מ עכ"פ אדש"ל דחובת קרקע לא מקרי רק מה שיש איזה חוב וחיוב על האדם לעשות כמו הפרשת תרומה ומעשרות וא"כ שפיר אמרינן דהוי חובת קרקע וכיון דחיוב הפרשת תרומות ומעשרות לא שייך רק בא"י א"כ ממילא איסור טבל נמי אינו נוהג רק בא"י משא"כ במה שאסרה התורה כמו ערלה וכלאים וא"כ בי' איכא חיוב שיהי' מוטל עליו לעשות לתקן האיסור דהלא הוי בגדר חובת קרקע והוי כשאר איסורים שנוהגים אפי' בחו"ל ובאמת יש להוכיח מלישנא דגמרא ג"כ דערלה וכלאים לא דמי ממש לחובת קרקע לגמרי דאמרינן חוץ מן הערלה וכלאים דהלכתא גמירי לה דאע"ג דאיכא למימר חובת קרקע וקשה הלשון דנקט דאיכא למימר הכי הוי לי' לומר דאע"ג דחובת קרקע א"ו י"ל דהכי קאמר הגמרא דהנה ערלה יש לנו לומר דלא מקרי חובת קרקע כמ"ש כיון שאין כאן שום חיוב מוטל לעשות איזה פעולה כמו כהפרשת תרומות ומעשרות לא דמי לחובת קרקע דחובת קרקע מקרי רק דבר שיש חיוב לעשות איזה פעולה. וגם י"ל דמ"מ מקרי חובת קרקע דהא עיקר האיסור הי' על מה שצומח מן הקרקע וזה דנקט הגמרא חוץ מן הערלה דאיכא למימר כלומר דאע"ג דלא דמי לגמרי לחובת קרקע מ"מ איכא למימר דהוי חובת קרקע ואתי' הלכתא לאשמעינן דמ"מ נוהג בחו"ל והנה חדש וודאי מקרי חובת קרקע דהא ע"י החיוב שציותה התורה להתיר האיסור דהיינו ע"י הקרקע העומר ניתר האיסור א"כ שפיר מקרי חובת קרקע אמנם לכאורה היה לומר דחדש נמי לא מקרי חובת קרקע דהא אפי' באו הקרבת העומר נמי ניתר עיצומו של יום או למ"ד האיר מזרח מתיר או למ"ד יום הנף כולו אסור וא"כ חדש נמי לא מקרי חובת קרקע כיון דאין האיסור תלוי רק בהקרב' העומר דהא היום נמי מתיר והוי כמו חמץ שאסרה התורה כל ז' ימי הפסח ואח"כ חוזר להתירו ומאי דס"ל חמץ שעבר עה"פ מותר מה"ת. אמנם אי אמרי' דבזמן שביהמ"ק קיים את לא הקריבו עומר לא הי' ניתר איסור חדש ורק בזמן שאין ביהמ"ק קיים יום ט"ז מתיר א"כ שפיר תלוי איסור חרש בהקרב' העומר דווקא וא"כ לפי"ד הוי חדש כמו שאר חובת קרקע: (ו) והנה ראיתי בס' מנחת חינוך על המצוות סי' ש"ג שנסתפק בזה האיך הדין בזמן שביהמ"ק קיים ולא הקריבו העומר אם ניתר בט"ז או דנימא דגזה"כ הי' דבזמן שיכול להקריב העומר דלא ניתר איסור חדש רק ע"י הקרבת העומר עי"ש. שוב מצאתי להגאון בס' טורי אבן למס' ר"ה דף ע"ב שכתב להדי' שם בד"ה מידי דתלי' במעשה דדינו דנאנסו ולא הקריבו עומר ניתר בט"ז עי"ש. ולכאורה י"ל דתלי' בהא דאי אמרי' דלולא העומר האיר המזרח מתיר וא"כ הקרב' העומר בא להמשיך זמן האיסור א"כ כל שלא הקריבו העומר נשאר באיסורו. משא"כ אי אמרי' דבזמן שאין ביהמ"ק קיים כל היום אסור וא"כ העומר בא לקצר הזמן ולהתירו קודם ליל י"ד א"כ ממילא אם לא הקריבו העומר די לנו לומר שלא נעשה הפעולה מה שהי' בא לקצר זמן האיסור משא"כ דנימא שעל ידי שלא הקריבו העומר ימשך עוד זמן האיסור יותר משאם לא הי' עומר נוהג כלל זה לא אמרי' דבשלמא למאן דס"ל האיר המזרח מתיר א"כ ע"כ העומר בא להרחיב זמן האיסור שפי' מצינו לומר דכל שלא הקריב העומר נשאר באיסורו משא"כ אי אמרי' דלולא העומר כל היום אסור א"כ העומר אינו בא רק לקצר זמן האיסור ממילא אם לא הקריבו העומר נשאר הדין כמו שלא הי' עומר כלל וניתר עכ"פ בליל י"ז ודו"ק כ' הי' ספק נכונה וא"כ לפי זה אין איסור חדש תלוי' בהקרב' העומר דווקא לעולם דהי' אפי' אם לא הקריבו עומר ניתר עכ"פ בליל י"ז. א"כ לא דמי חדש לשאר חובת קרקע דבשלמא טבל מקרי חובת קרקע דאיסורו תלי' במה שצריך להפריש מן מה שגדל בקרקע משא"כ חדש דאין איסור תלוי כלל בהקרב' העומר. וא"כ לפי"ז א"ש דע"כ לא אמרי' דאיסור חדש אינו נוהג רק במקום שכשר להקרב' העומר היינו דוקא אי אמרי' דאיסור חדש אינו ניתר רק ע"י הקרבת העומר היכא דאיכא עומר א"כ ממילא אמרי' דמסתמא דממקום שאמרו התורה שלא להביא עומר אין איסור חדש נוהג משא"כ אי אמרי' דאין איסור חדש תלוי בהקרב' העומר כלל ואפי' בזמן דשייך מצוות עומר אי לא הקריבו עומר נמי ניתר בליל י"ז א"כ אינו תלוי כלל איסור חדש במקום שכשר להקריב ממנו עומר דהא חזינן דאינו תלוי זה בזה דהא אסי' אי לא הקריבו עומר כלל נמי יש היתר לאיסור חדש. וא"כ שפיר מצינו לומר דאיסור חדש נוהג אפי' בחו"ל אע"ג שאין מקריבין עומר מחו"ל. וא"כ י"ל דסוגי' דמס' מנחות ס"ו כמ"ד האיר המזרח מתיר וא"כ בזמן שביהמ"ק קיים אי לא הקריבו עומר נשאר החדש באיסורו א"כ שפיר תלי' איסור חדש בהקרבת עומר וא"כ לולא דס"ל לר' יוסי כר"י דעומר בא מחו"ל לא הי' נוהג איסור חדש בחו"ל. משא"כ הר"מ דפסק בהלכה מ"א פ"י דכל היום אסור וא"כ אפי' בזמן שביהמ"ק קיים אי לא הקריבו עומר ניתר איסור חדש בליל י"ז א"כ לא תלוי איסור חדש בהקרבת העומר דווקא לעולם אפי' בזמן שביה"מ קיים א"כ שפיר ס"ל דאע"ג דעומר אינו בא מחו"ל מ"מ נוהג איסור חדש בחו"ל דלא תלי' מידי איסור חדש בהקרבת עומר ודו"ק:

ז מ"מ אכתי נשאר לנו מקום עיין בדברי הגמ' מס' מנחות פ"ד ע"א כיון דשם לא נאמר בפירש בדברי ר' יוסי כר"י דחדא תלי' באידך רק הגמ' קאמר כך קסבר חדש בחו"ל דאורי' ממשבותיכם כ"מ שאתם יושבי' משמע מנ"ל להגמ' לומר כך לר' יוסי כר"י דמשום דקסבר חדש בחו"ל דאורי' משו"ה ס"ל עומר בא מחו"ל כיון דאפשר לומר דלא תלי' כלל בהא הגם די"ל דהא פשיטא לי' לגמרא דע"כ אינן דס"ל חדש אינו נוהג בחו"ל אין העומר בא מחו"ל וא"כ כיון דר' יוסי כר"י ס"ל להדי' עומר בא מחו"ל ע"כ דס"ל חדש נוהג בחו"ל מ"מ למ"ל להגמרא לומר הטעם בדברי ר' יוסי כר"י משום דקסבר חדש בחו"ל דאורי' כיון דאפשר דאע"ג דחדש בחו"ל דאוריי' מ"מ אין עומר בא מחו"ל ולא הי' לו להגמרא להביא כלל הך טעמא. ונ"ל דהגמרא ידע דאליבא דר' יוסי כר' יהודא אי לאו דעומר בא מחו"ל לא הי' איסור חדש נוהג כלל בחו"ל. וצריך להבין מנ"ל להגמרא לומר כן ואדרבא מסתמא ר' יוסי ס"ל כאבוהו ר' יהודא מס' מנחות ס"ח ע"א דכל היום הי' אסור א"כ אפי' בזמן שביה"מ קיים אם לא הקריבו העומר הי' ניתר חדש בליל י"ז כמ"ש וא"כ לא תלוי איסור חדש בהקרבת העומר וא"כ מנ"ל לגמרא לומר וכיון דמדאורייתא הי' אקרובי נמי מקרבינו והיאך תלוי זה בזה ואדרבא אינו תלוי כלל חדש בהקרבת העומר וע"כ דאידך דרש אחר היה לו לר' יוסי כר"י לומר דעומר בא מחו"ל נמי ולא משום דאיסור חדש נוהג בחו"ל כיון דאינו תלוי זה בזה דווקא כמ"ש:

ח ונ"ל ליישב דהנה כפי הנראה בסוגי' כל הפלוגת' אי חדש נוהג בחו"ל או לא תלי' אי אמרי' מושב כ"מ שאתם יושבים משמע או לאחר ירושה וישוב' דלר' ישמעאל מושב לאחר ירושה וישיב' אינו נוהג בחו"ל ולר"ע נוהג בחו"ל ואמרי' בגמ' במאי מפלגי ופרש"י מה ראה ר"ע שלא למד כר' ישמעאל דכיון דכתיב ביאה ומושב לאחר ירושה וישיב' משמע. נראה מפרש"י דאי לאו שהיה לו לר"ע איזה לימוד ממקום אחר טפי הוא בפשטא דקרא דמושב היינו לאחר ירושה וישיבה ומסקינ' בקרבי נסכים במדבר קמפלגי דלר"ע קרבי נסכים במדבר אע"ג דכתיב בי' מושב א"כ ממילא מוכח דמושב כ"מ שאתם יושבים משמע. א"כ משמע מהכא דאי לא הוי ידע ר"ע ממקום אחר דקרבי נסכים במדבר לא היה מפרש כ"מ שאתם יושבים דמושב טפי ממשמע לאחר ירושה וישובה והקשה בחידושי מהרי"ט ובס' עצמות יוסף הא במס' זבחים קי"א ע"א משמע להיפך דמשום דס"ל לר"ע מושב כ"מ שאתם יושבים משו"ה ס"ל קרבי נסכים במדבר וא"כ קשה מנ"ל לר"ע לומר קרבי נסכים במדבר ולומר מושב כ"מ שאתם יושבים ונ"ל דהנה לכאור' יש להוכיח מפשטא דקרא ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול וע"כ משום איסור חדש א"כ משמע מושב כ"מ שאתם יושבים כמה שהקשה הגמרא באמת ואע"ג דהגמ' משני דלמ"ד שאחר ירושה וישוב' לא הוי אכלו מעקרא משום דלא הוי צריכי שהי' מסתפקי' ממן שבכליתם מ"מ הי' דוחק לומר דקרא לא אתי לאשמעינ' לדינא ובפרט דהא שנסתפקו ממן שבכליתם עפ"י הנס הי' ולא עביד רחמנא ניסא לשקרי אם הי' יכולין לאכול מעיקרא בתבאות הארץ כיון דלא היה נוהג איסור חדש עי' בחו' פנ"י וגם קשה קושי' הריטב"א מה משני דלא הוי צריכי הא הוי צריכים לאכול מצה. וא"כ ניחא לן טפי לומר דקרא דויאכלו מעבור הארץ מוכח דחדש נוהג ומשו"ה לא אכלו מעיקרא א"כ מאי פריך הגמ' מה ראה ר"פ שלא לדרוש כר"י דמושב לאחר ירושה וישובה ובאור חדש הקשה ג"כ קושי' זו ונ"ל דהגמ' ס"ל דע"כ ליכא למימר דקרא דויאכלו מעבור הארץ היינו משום דאיסור חדש היה נוהג דא"כ ישאר הקושי' ירושלמי פ"ב דמס' חלה מעתה לא אכלו מצה בלילי פסח. עי' במס' ר"ה י"ג בתוס' ד"ה דאקריב שהביאו הך דירושלמי וא"כ ניחא לן טפי לדחוק ולומר דמעיקרא לא אכול לאו משום איסור חדש רק משום דלא הוי צריכי אמנם אי אמרינן דאפי' אי איסור חדש היה נוהג הי' יכולים לאכול מצה משום עדל"ת כמ"ש הירושלמא הביאו התוס' כאן בוודאי ניחא לן טפי לדרוש כר"ע דמעיקרא לא אכול משוה איסור חדש ול"ל דא"כ אי איסור חדש נוהג הי' נמנעים מלאכול מצה וזה דוחק לומר שכל ישראל נתבטלו ממצות מצה דזה אינו דמצה ע"מ היה יכולין לאכול משום עדל"ת כמ"ש בירושלמי ומעתה העולה מדברינו הו' כך דאי אמרינן אע"ג דאיסור חדש נוהג הי' יכולי' לאכול מצה או משום עדל"ת כמ"ש הירושלמי או מטעם אחר כמה שנבאר לפנינו בס"ד וודאי מקמינן קרא דויאכלו ממחרת הפסח דמעיקרא לא אכול משום איסור חדש ומכח מושב כ"מ שאתם יושבים דמסתבר טפי לומר דקרא אתי לאשמי' מה דנ"מ לדינא ממה דנימא דרק משום דלא הי' צריכי' לא אכלו מעיקרא ולאשמועינן שהיה המן חביב להם עי' בתוס' הנ"ל במס' ר"ה אמנם אי נימא דאם היה איסור חדש נוהג גם מצה לא הוי אכלו וזה וודאי דוחק לומר כך דהא בירושלמי הקשה באמת מעתה לא אכלו ישראל מצה בלילי הפסח וא"כ טפי ניחא לן לומר דמעיקרא לא הוי אכלו משום דל"ה צריכי וא"כ ל"ה מוכח מקרא דויאכלו מעבור הארץ דאיסור חדש נוהג ומושב כ"מ שאתם יושבים משמע ורק אי נימא דגמ' גמור לו ר"ע דקרבו נסכים במדבר שפיר יש להוכיח דמושב כ"מ שאתם יושבים משמע ושמור לך זה הכלל בקיצור דמאן דס"ל דעשה דמצה דוחה ל"ת דחדש שפיר מוכח מקרא דויאכלו מעבור הארץ דמעיקר' לא אכלו משום איסור חדש אמנם א"א דאי איסור חדש נוהג גם מצה לא אכלו אינו מוכח מקרא דאיסור חדש נוהג דטפי ניחא לן לומר דמשום דלא הוי צריכי לא אכלו מאחר שנתבטלו ממ"ע דמצה וא"כ לא נוכל לומר דמושב כ"מ שאתם יושבים זולת אם יש לנו איזה לימוד ע"ז ממקום אחר ישמור היטיב זה הכלל כי היא מקצוע גדול בסוגי' דדין בס"ד: (ט) ומעתה נחקורה ונראה אם יש מקום לומר דעשה דמצה דל"ת דחדש דהנה האחרונים הקשו דאיך אפש"ל דעשה דמצה דל"ת דחדש הא בפסחים ל"ח ע"ב ס"ל לר"י דמש"ה אינו יוצא' בחלת תודה לשם מצה משום דבעינן מצה הראוי' לשבעה ולחמה תודה אינה מהל"ז משום דנעשה נותר וא"כ ה"נ גבי חדש אינו ראוי' רק למצוה מצה לחוד' דאח"כ חוזר לאיסורו וא"כ ל"ה מצה הראוי' לשבעה עיין בספר אור חדש ובהגה טעם המלך פ"י מה' חו"מ שהקשו כן וצ"ל דאי ס"ל דעשה דמצה דל"ת דחדש לא ס"ל כשנוי' דר"י שם רק כרבה דמשני שם דמש"ה א"י בלחמי תודה משום דבעינן מצה המשתמרת לשם מצה וא"כ לא ס"ל לרבה כר"י דבעינן מצה הראוי' לשבעה וא"כ שפיר עדל"ת וא"כ מתורץ שפיר קושי' המהרי"ט והע"י דהנה שם במס' זבחים קי"א ע"א איתא רבא ברי' דרבה אמר קרבו נסכים בבמה איכא בניהם ובפלוגתא דהני תנאי והני תנאי כהני תנאי ושם הבי' פלוגת' דר"י ור"ע אי קרבו נסכים והנה רבא מסתמא לא פליג על אביו רבה דלא בעינ' מצה הראוי לשבעה וא"כ שפיר נוכל לומר עשה דמצה דל"ת דחדש וא"כ אפי' אי איסור חדש נוהג מ"מ אכלו מצה משוםדעדחל"ת וא"כ שפיר מוכח מקרא דויאכלו מעבור הארץ דאיסור חדש נוהג כמש"כ וממילא מוכח מושב כ"מ שאתם יושבים משמע ול"צ לומר דר"ע גמר לה דקרבו נסכים במדבר ולכך אמרינן במס' זבחים דמש"ה ס"ל לר"ע קרבו נסכים במדבר משום דמושב כ"מ שאתם יושבים משמע דמוכח מקרא דויאכלו מעבור הארץ כ"מ שאתם יושבים כמש"כ בגמ'. אמנם כאן בקידושין דחזינן דהגמ' דחה להך לימוד מקרא דויאכלו מעבור הארץ דאיסור חדש נוהג דמשום דל"ה צריכי וע"כ צ"ל דניח' לי' לדחוק בקרא דל"ה צריכי' משום דאם הי' איסור חדש נוהג ל"ה יכולים לאכול מצה דאין עדל"ת דבעינן מצה הראוי' לשבעה ולכך אמרינן דמש"ה ס"ל לר"ע מושב כ"מ שאתם יושבים משום דגמו' גמיר לי' דקרבו נסכים במדבר דמקרא דויאכלו מעבור הארץ אינו מוכח דניחא לן טפי לדחוק בקרא לומר דל"ה צריכי כדי שלא נצטרך לומר שנתבטלו ממ"ע דמצה דל"ל עדל"ת כיון דל"ה מצה הראוי' לשבעה וא"כ אין סתירה מסוג' דזבחים לסוגא דכאן דשם אזיל אליבא דרבא דלא בעינן מצד הראיי' לשבעה וא"כ שפיר עדל"ת וכאן אזיל אליבא דאביי דס"ל כר"י דבעינ' מצה הראוי' לשבעה וא"כ ל"ל עדל"ת וא"כ אינו מוכח מקרא דויאכלו מעביר הארץ דמושב כ"מ שאתם יושבים משמע ודו"ק היטב: (י) ועפ"י הדברים האלו נבא בס"ד שביאור סוגי' דמס' מנחות מ"ט אמרינן שם אליבא דר' יוסי בר"י דמשום דס"ל חדש נוהג בחו"ל עומר נמי בא מחו"ל דהנה בחידושי הרי"מ הקשה קושי' עצומה איך אפש"ל דעשה דמצה דוחה ל"ת דחדש הא קיי"ל א"א לצמצם וא"כ יש כאן ספק דלמא יאכל טפי מכשיעור והוא דומה לקושי' שהקשה הה"ג ר' יהונתן ז"ל שמאי דקיי"ל דשיעור' נשתכחו בימי אבלו של משה א"כ לא הי' יכולי' לאכול מצה דאי יאכל פחות מכשיעור אין כאן מצוה ואי יאכל יותר נמי יהי' אסור אמנם לקושי' זו אמרתי דהירושלמי ס"ל במס' פאה פ"א הלכה א' אי דהב"ד יכולי' לתקן איזה שיעור שירצו וא"כ הקשה שפיר היה להם לתקן איזה שיעור ולאכול מצה מן החדש אמנם הך קושי' מכח א"א לצמצם וודאי קשה והנה שם בחידושי הרי"מ תירץ דהנה לחוש לדלמא יאכל מעט פחות אין כאן חשש דא"כ לא הוי רק ח"ש י"ל הא ח"ש אסור מה"ת דמ"ט אסור ח"ש משום דחזי לאצטרופי והיינו דלמא יאכל עוד וכאן ל"ש זה דאם יאכל עוד ממילא יקיים המצוה ולא יהי' איסור וא"כ א"כ חשש רק שמא יאכל יותר ואמרי' דזה שאוכל יותר מכזית נתבטל בלעיסתו תוך הכזית דמסתמא אין חשש מכח א"א לצמצם שיטעה ויאכל שני זתים רק מעט יותר מכזית וא"כ נתבטל אותו המעט ברוב שהי' הכזית שמותר לאכול ואין כאן איסור ע"ש:

יא ועוד נ"ל לתרץ באופן אחר הקושי' מכח א"א לצמצם דהנה באמת קיי"ל דבר שא"מ מותר אמנם באכילת איסור ל"ש דשא"מ כיון שנהנה ולכך לא אמרינן דאיסור שנתערב בהיתר יהי' מותר מכח דשאינו מת"ל דהא נהנה עכ"פ ולכך בנט"ל באמת מותר דהא אינו נהנה עי' בר"נ מס' ע"א ס"ח בסוגי' דנוטל"פ ודו"ק וא"כ י"ל דע"כ לא"א דבאכילת איסור ל"ש לומר דשא"מ כיון שנהנה עכ"פ היינו דווקא אם יודע שיש שם איסור כמו באיסור שנערב בהיתר דאע"ג שא"מ רק להיתר מ"מ עכ"פ האיסור שם ונהנה ממנו משא"כ הכא שעיקר אכילתו הי' לאכול הכזית מצה שמכוין עליו ורק מכח א"א לצמצם יש כאן חשש דלמא יש שם יותר מכזית א"כ שפיר אמרי' יותר והוא אינו יודע כלל אם יש שם ואין דעתו כלל לאכול יותר ואינו מרגיש מזה שום הנאה שפיר אמרינן דהוי דשא"מ ושרי:

יב ועוד י"ל דאינו קושי' כלל מכח א"א לצמצם דהא ל"ה רק ספיקא דהא אפשר שצמצם כמש"כ התוס' בעירובין ה' ע"ב ד"ה וספק דבריהם והנה אם אכל פחות א"כ איסור כמש"כ לעיל בשם החידוש הרי"מ דל"ש לאסור משום דחזי' לאצטרופי ורק דלמא יאכל יותר כיון דס"ד מהת"ל א"כ ממילא מותר לאכול משום עדל"ת דהא אפשר שצמצם דהא אינו בוודאי שלא יצמצם ורק ספיקא דלמא אוכל יותר ומה"ת לקולא ומעתה יש לנו ג' תירוצים דשפיר נוכל לומר ד"ע דמצה דוחה ל"ת דחדש וממילא מוכח מקרא דויאכלו מעבור הארץ דמעיקרא לא אכל משום דאיסור חדש נוהג כמשכ"ל בס"ד והא דאיך אכלו מצה הא א"א לצמצם ל"ק מכח ג' תירוצים אי משום דבטל א"א מבמ"ב נתבטל הך שהי' יותר מכשעור ב' משום דהוי דשא"מ ג' משום דסדא"ל מה"ת ודו"ק וא"כ י"ל באמת מש"ה ס"ל לר"ע מושב כ"מ שאתם יושבים משום דמוכח מקרא דויאכלו דאיסור חדש נוהג ול"ל דא"כ האיך אכלו מצה לר"ע שפיר נוכל לומר דעדל"ת ול"ל כקוש' הרי"מ הא א"א לצמצם דלר"ע י"ל כל הכי ג' תירוצים אי משום דבטל דלא מצינו לר"ע שיסבור באיזה מקום מב"מ ל"ב וגם משום דשא"מ נמי דשרי לר"ע כדאי' במס' ב"ק קי"ג ע"א גבי מותר להבריח מן המכס ללבוש כלאים ומוקי לה שם משום דס"ל דשא"מ מותר ובמס' כריתות כ"ג ע"א גבי בא אחד ואכל הראשונה ואח"כ אכל הב' השני שתיהם חייבים אשם תלוי משמע דווקא היכי שהי' פעם אחת ב' חתיכות אז חייב בא"ת דהוי איקבע איסור' עכ"פ פ"א משא"כ באם ל"ה איקבע איסור' א"ח א"ת וידוע מש"כ המהרי"ט והפר"ח בקונטרס הספיקות דמאן דס"ל ב' חתיכות דווקא ס"ל ס' דאורי' מהפ"ל ולכך א"ח א"ת רק היכי דאיקבע איסור' וא"כ זכינ' לדין דלר"ע ר"ל סד"א מהנ"ל וע' בס' מלא הרועים בעינין סד"א וא"כ עולים לר"ע שפיר כל הג' תירוצים שכתבנו ושפיר אמרינן דע' דמצה דוחה ל"ת דחדש אע"ג שהי' איסור חדש נוהג וא"כ מוקמינן פשטא דקרא דויאכלו מעביר הארץ מעיקרא לא אכל משום איסור חדש וממילא מוכח דמושב כ"מ שאתם יושבים משמע ודו"ק:

יג ומעתה נחזה אנן אם נמצא איזה תנא דלא ס"ל אפי' כחד מהני ג' תירוצים וא"כ ממילא לא נוכל לומר עשה דמצה דוחה ל"ת דחדש מכח דא"א לצמצם וא"כ אינו מוכח מקרא דויאכלו דאיסור חדש נוהג דא"כ איצטריך לומר דלא אכלו מצה בלילה ראשונה והנה כד נדייק נשכחים דלר"י א"א דעשה דמצה דוחה ל"ת דחדש מכח א"א דכל הני ג' תירוצים שכתבנו לא נוכל לומר אליבא דר"י דתירוצו של הרי"מ משום דנתבטל הך מותר מכזית פשיטא דל"ל דהא ר"י ס"ל מב"מ לא בטל וגם תירץ השני משום דבר שאנו מתכוין ל"ש לר"י דאיהו ס"ל דשא"מ אסור מה"ת והתי' השלישי משום ספיקא דאורי' מה"ת לקולא ג"כ ל"ש לר"י דיש להוכיח דר"י ס"ל ספיקא דאורי' מה"ת לחומרא משני מקומות אי לפימ"ש הגאון מהר"מ בנעט בספרו מגן אבות בסוגיי' דצוריף במס' שבת מ"א ע"ב דדשא"מ הוי ספיקא דהא הוי ספק אם יעשה המלאכה או לא עי"ש וא"כ כיון דס"ל דשא"מ אסור ממילא ס"ל ע"כ ספיקא דאוריי' מה"ת לחומרא אמנם שנוי' דחיקא לא בעינ' דיש לדחות דהתם ה"ט משום דאח"כ נתברר שנעשה האיסור שהרי המלאכה נעשית אח"כ אמנם בשאר מקום ס"ל שפיר ספיקא דאורי' מה"ת לקולא ע"כ נבא להוכיח מעמק יהושפט ולשפוט במישור ממקום אחר דס"ל לר"י ספיקא דאורי' מה"ת לחומרא כמ"ש בס"פ:

יד דהנה במס' שבת קל"ה ע"א איתא שם ערלתו דוחה את השבת ולא ספק ערלתו ולאאנדרוגנס ולא נולד ביה"ש ולא נולד כשהי' מהול ר"י אומר אנררוגנס דוחה שבת ובתוס' שם ר"ה ולא ספק כתבו דלספק לא אצטריך קרא מנא תיתי לחלל עליו שבת ועיקר קרא לאנדרוגנס וראיתי בספר תפארת ישראל להגאון ר' יהונתן על הלכות נדה בסוף הספר בקונטרס הספיקות שכתב דתו' ס"ל דספיקא דאורי' מה"ת לקולא וא"כ פשיטא דאין למול בשבת כיון שהי' ספק אינו מחייב ולכך צ"ל דעיקר קרא אתי לאנדרוגנס וא"כ לר"י דס"ל דאנדרוגנס דוחה שבת וליכא לאוקמי קרא רק לספק דנולד כשהי' מהול נמי אמרינן שם דהוי ספק שמה ערלה ככוש' וא"כ אי ס"ל לר"י ספיקא דאו' מה"ת לקולא א"כ יקשה קושי' התו' למ"ל קרא למעוטי דאין למולו בשבת דהא לא הוי בר חייב מילה כלל וע"כ צ"ל דלר"י ס"ל ספיקא דאור' מה"ת לחומרא וא"כ ספק נמי חייב במילה ושפי' אצטריך קרא דבשבת אין למולו וא"ה כיון שזכיתי לזה דלר"י ע"כ ל"ש לומר עשה דמצה דוחה ל"ת דחדש מכח הקושי' דא"א לצמצם יקשה עלינו סוגי' דמס' מנחות פ"ד דאמרי' שם דלר"י בר"י ס"ל מושבותכם כ"מ שאתם יושבים וקשה מנ"ל להוכיח כך דמקרא דויאכלו מעבור הארץ אין להוכיח דאיסור חדש נוהג כמ"ש דא"כ אכלו מצה ול"ל דעדל"ת דר"י בר"י מסתמא לא יחלוק על אביו ר' יהודא וא"כ ל"ש לומר עדל"ת מכח א"א לצמצם וצ"ל דר"י בר"י אי ס"ל מושב כ"מ שאתם יושבים משמע ס"ל דשפיר היו יכולים לאכול מצה אפילו בלי דחיית העשה ול"ת אע"ג דאיסור חדש הי' נוהג דהנה הר"ש פ"א דמס' חלה ס"ל דבשעה שנכנסו לא"י נאסרו כל התבואות אפי' משל אשתקד דהעומר של שנה העברה דהיינו יום י"ו דניסן לא היה יכול להתיר איסור חדש כיון שאז עדיין לא הי' נוהג איסור חדש קודם שנכנסו לארץ וממילא משנכנסו לארץ נאסרו כל התבואות אמנם שיטת ר"ת הא דשל אשתקד לא נאסר כיון דהקרבת העומר לא היה נוהג ממילא לא נהג איסור חדש כלל בשל אשתקד ועיין במהרש"א כאן שכתב דלשיטת ר"ת אין קשה כלל ניתי עשה דבערב תאכלו מצות וידחה לל"ת דחדש כיון דישן מותר הוי אפשר לקיים שניהם וא"כ אפש"ל שפיר דר"י בר"י הוכיח מקרא דויאכלו מעבור הארץ דמעיקרא לא אכול משום איסור חדש ול"ל דא"כ האיך אכלו מצה כיון דאליבי' א"א לומר עדל"ת מכח א"א לצמצם דמצה אכלו מן הישן שלא היה נאסר כל זמן שאין מצות עומר נוהג כלל אמנם לאחר שנכנסו שהי' נאסר בכ"מ אפי' קודם ירושה וישיבה דמושב אינו משמע לאחר ירושה וישיבה דווקא וממילא נוהג בחו"ל נמי דזהו ידוע דא"א דנוהג בא"י קודם ירושה וישיבה נמי אין חילוק בין א"י לחו"ל וכן כתב בחדושי המקנה בגמ' בד"ה איבעי' להו:

טז והנה הך מילתא אי בשעה שנכנסו לא"י נאסרו כל התבואות גם דאשתקד אע"ג שלא הי' העומר נוהג כלל אי לא תלי' בהא דא"א דאיסור חדש תלוי בהקרבת העומר א"כ לא נאסור מדאשתקד כיון שאז ל"ה עומר נוהג כלל אמנם א"א דא"ח אינו תלוי בהקרב' העומר א"כ שפיר נאסור משום חדש גם תבואה דאשתקד אע"ג שהעומר לא הי' נוהג כלל וע' משכ"ל. והנה מדס"ל לר' יוסי בר"י ע"כ כשיטת הר"ת דאשתקד לא נאסור דא"כ האיך אכלו מצה כיון דלדידי' ל"ל עדל"ת כמש"כ לעיל ע"כ ס"ל דאיסור חדש תלי' בהקרב' העומר ולכך כ"ז שלא הי' העומר נוהג לא נאסור משום חדש וא"כ כיון דא"ח תלוי בהקרב' העומר א"כ איך דרוש כ"מ שאתם יושבים ונוהג חדש בחו"ל הא מתבואות חוץ לארץ אין מקריבין העומר וע"כ צ"ל דר"י בר"י ס"ל דעומר בא נמי מחו"ל ושפיר נוהג חדש בחו"ל וא"כ מתירוץ קושי' הלח"מ שהבאותי לעיל באות ה' בס"ד דוודאי לדידן שפיר י"ל דאע"ג דאין עומר בא מחו"ל מ"מ נוהג א"ח דלא תלוי כלל בהקרבה וא"כ גם תבואות. של אשתקד נאסרו כשיטות הר"ש פ"א דחלה ומ"מ הי' יכולי' לאכול מצה משום כמש"כ אמנם לר' יוסי בר"י דלדידי' לא מצינו לומר גבי מצה עדל"ת א"כ קשה מנ"ל לומר כ"מ שאתם יושבים דהא טפי עדיף לומר דל"ה צריכין ולכך לא אכול מעיקר' ממה דנימא דא"ח נוהג ולא אכלו מצה וצ"ל דר"י בר"י ס"ל כר"ת דשל אשתקד לא נאסור וע"כ דא"ח תלי' בהקרב' וא"כ ס"ל שפיר כ"מ שאתם יושבי' משמע מקרא דויאכלו מעבור הארץ דמעיקרא לא אכלו ולא קשה האיך אכלו מצה דשל אשתקד לא נאסור ואכלו משל אשתקד וא"כ לר"י בר"י תלוי א"ח בהקרב' העומר ולכך של אשתקד לא נאסור כיון דמצ"ע עדיין לא הי' נוהג וא"כ קשה למה נוהג חדש בחו"ל כיון דמתבואות חו"ל אין מקריבין עומר ולכך ס"ל לר"י בר"י דעומר נוהג נמי בחו"ל כלומר דבא מתבואות חו"ל נמי וקאמר הגמ' שפיר וקסבר חדש בחו"ל דאורייתא ממושבותיכם וכיון דאוריי' היא איקריב' נמי מקריבין דלר"י בר"י אא"ל דחדש יהי' נוהג בחו"ל ואין עומר בא מחו"ל כיון דס"ל ע"כ דשל אשתקד לא נאסור תלוי א"ח בהקרבת העומר אמנם הרמב"ם מצי סבר כשיטת הר"ש דשל אשתקד נמי נאסור אע"ג דל"ה עדיין מצוו' עומר דאין א"ח תלוי' בהקרבת העומר ול"ק לדידי' א"כ איך אכלו מצה דאכלו שפיר משום עדל"ת ול"ק מכח א"א לצמצם דהא שייכי כל ג' תירוצים שכתבנו לעיל באות י"ב דמב"מ בטיל ודשא"מ מותר וס"ד מה"ת לקולא וא"כ שפיר ס"ל עדל"ת וא"ח נוהג בשל אשתקד נמי דלא תלי' כלל בהקרב' העומר וא"כ שפיר ס"ל אין עומר בא מחו"ל אע"ג דס"ל דא"ח נוהג בחו"ל ודו"ק היטב כי היא עמוק בס"ד: נבאר בס"ד איזה חידושי' בסוגיא דגמרא (טז) במתני' כל מצו' שהיה תלויה בארץ אינו נוהג אלא בארץ חוץ מן הערלה והכלאים ובתוס' ד"ה כל מצוה הביאו הירושלמי דפריך אמאי לא תני חלה ומשני לפי שאינו בשל נכרים, והנה המפורשים כתבו דגמרא דילן לא ס"ל הך תירוצא מדפריך מתפלין ופטר חמור דג"כ אינו נוהג בשל נכרים והנה י"ל דמתני' לא מיירי רק מדברי' הנוהגי' מה"ת, וערלה ס"ל דהלכ' למשה מסיני וכלאים מיירי בהרכבת האילן דאסור מה"ת וכן כ' הפנ"י ולכך לא נקט חלה. אמנם לפי האמת דכלאים מיירי בכלאי הכרם וא"כ נקט במתני' דברים שנוהגין מדרבנן נמי וכמ"ש בתוס' ד"ה והרי תפלין דלכך פריך מתפלין דאפי' אי אינו נוהג רק מדרבנן נמי הו"ל למתני א"כ משמע לת"ק מדלא קתני חדש דאפי' מדרבנן נמי אינו נוהג ולר"א חדש אסור מה"ת כסתם מתני' דסוף מסכת ערלה. ולכאורה קשה אמאי לא אסור מדרבנן עכ"פ חדש כמו כלאים וערלה למאן דס"ל הלכ' מדינ' ועי' בפנ"י שהקש' דבמס' מנחות ס"ח ע"ב ס"ל לר"פ ולר' הונא ברי' דר"י דחדש בחו"ל דרבנן ושם כתבו התוס' דפלוגת' דתנאי היא ולכאורה לא מצינו כאן פלוגתא דתנאי בזה אי חדש בח"ל דאורייתא או דרבנן דלת"ק אפי' מדרבנן אינו אסור ולר"א אסור מה"ת ועי' בחידושי הרי"מ שהקשה ג"כ מ"ט לא גזרו לת"ק מדרבנן עכ"פ לאסור חדש. ונ"ל דהנה התוס' כתבו ד"ה והרי תפלין דגם בס"ד הוי ידע דחוב' קרקע הוי תלוי' בא מדקתני כלאים ובכלאי' לא כתיב בי' ביאה רק דס"ל דאפי' אינו חוב' קרקע נמי הוי תלוי' בארץ כל דכתי' בי' ביאה. והנה הרמב"ם פ"א מהלכות מתנת עניים הלכה י"ד הביא לענין מתנת עניים דאינו נוהג מה"ת רק בא"י מדכתי' ארצך ארצכם דהיינו שתלוי בביאת הארץ וכבר תמהו עליו דהרי במסקנ' נראה לכאורה דלא תלי בביאה כלל רק בחובת קרקע. ונציע עוד איזה בקואות בסוגיא אי מה קאמר ר"י הכי קאמר חובת הגוף נוהגת בארץ ובחו"ל. למה נקיט הכי קאמר לא הול"ל רק תלוי' חובת קרקע אינו תלוי' חובת הגוף ב' למה נקיט ר"י מעיקרא לפרש מהו אינו תלוי' שהי' חובת הגוף ובמתני' נקט תלוי' ברישא:

ז ונראה ליישב דהנה בס' עצמות יוסף הקש' מאי פריך והרי תפלין ופ"ח דלמא תנא ושייר דהא קיי"ל אין למדין מן הכללות ואפי' במקום שנאמר חוץ. ונ"ל דהגמר' הקשה כיון דכל עיקר רבותא דתנא לאשמעינן רישא דמילתא דתלוי' אינו נוהג' רק בארץ ס"ל לר"י או להמקשן דלא שייך לומר דהתנא לא דק במה דרוצה לאשמעינן בעיקר הרבות' והנה י"ל דהגמרא שפי' ידע דתפלין ע"כ צריך לנהוג בחו"ל מלימוד הירושלמי שהבי' הריטב"א מדכתיב ואבדתם מהרה וכו' וקשרתם ותפלין אתקש לפטר חמור רק הא קשיא לי' כיון דבאמת כתיב בי' ביאה וזה היא מסברא דכ"מ שנאמר ביאה אין מהראוי לנהוג רק בארץ וא"כ אע"ג דתפלין גלי לן רחמנא דנוהג בכ"מ מ"מ הו"ל למתני במתני' ול"ל דתנא ושייר בבבא מה דהתנא נקט עיקר מילתא לאשמעי' דאינו נוהג רק בארץ לא מסתבר לא לומר תנא ושייר ועי' בס' אור חדש שכ' דר"י ל"ל דאין למדין מן הכללות וקאמר הגמרא אמר ר"י ה"ק כל מצו' שהיא חובת הגוף ונוהג' בין בארץ בין בח"ל כלומר לא לאפוקי לגמרי מס"ד דכל דכתי' בי' ביאה אינו נוהג רק בארץ דבאמת פשיטא דקרא הכי משמע דבביאה תלי' וכאידך תנא דבי ר' ישמעאל דכ"מ שנאמר ביא' לאחר ירושה וישיב' ותפלין ופט"ח דנהגי אפי' בחו"ל הי' מטעמא אחרינ' אז כדרשא דירושלמי והא דלא נקטי במתני' חמץ מתפלין דתנא ושייר ואע"ג דאין דרך התנא לשייר מה דאשמעי' בעיקרא במילתא לכך קאמר ה"ק כל מצוה שהיא חובת הגוף נוהג' וכו' ועיקר רבות' אתי לאשמעי' דאינו תלוי' נוהג' בין בארץ בין בחו"ל ולא כמ"ש לעיל באות ז' ואע"ג דבריש' נקט תלוי' מ"מ הרי אמרי' במס' זבחים צ"א ע"ב דתנא רישא אטו סיפ' נמי וא"כ שפי' אמרינן לענין תפלין אע"ג דכתי' בי' ביאה ונוהג אפי' בחו"ל דלא תנא לי' בחוץ משו' דתנא ושייר כיון דעיקר כוונת התנא לאשמעי' דחובת הגוף נוהג אפי' בחו"ל וז"ש רש"י סוף ד"ה ממה שאמור בענין וז"ל ונלמד מכאן דכל חובת הגוף נוהג' אפי' בחו"ל עכ"ל הרי דרש"י נמי פירש דר"י אתי לאשמעי' דכוונת התנא הי' להשמיענו דינא דחובת הגוף וא"כ ממילא נוכל לומר דתפלין תנא ושייר ולכך יפה עשה הר"מ דנקט בהלכ' מת"ע דתלוי' אינו נוהג בחו"ל משו' דכתי' בי' ארץ דאפי' לפי המסקנא נמי תלוי במה דכתי' בי' ביאת ארץ וכמה דשקיל וטרי בסוגי':

יח ומעתה נבא לתרץ מ"ט לא אסרו חדש מדרבנן עכ"פ לת"ק. ונ"ל דהנה לכאורה קשה ג"כ למאן דס"ל ערלה הלכת' מדינא ופרש"י הנהגוהי הם עליהם בחו"ל וכלאי' מד"ס משמע דרבנן אסרו וקשה מ"ט ערלה לא אסרו רבנן ושבקיה כפי מה שינהגו מעצמם ונ"ל דהנה גבי ערלה מפורש בי' ביאה להדי' בקרא דכתי' כי תבאו אל הארץ והוי מפורש בתור' להיתר ואין כח ביד חכמי' לאסור ולכך לא אסרו חז"ל כמ"ש בט"ז בכמה מקומות רק מעצמן שפיר יכולי' לנהוג בו איסור ועי' בס' יד מלאכי בכללי התלמוד סי' רצ"ה לענין דם טוהר דמעצמם יכולים לנהוג איסור אע"ג שהתירה התורה להדיא דכתיב על דמי טהרה. אמנם גבי כלאי' דלא שרי' רחמנא להדיא בחו"ל רק מכללא דחובת קרקע ילפינן לה שאינו נוהג בחו"ל שפיר יכולי' חכמים לאסור אפי' אם בני המדינה לא ינהגו איסור מעצמם וא"כ ניחא גבי חדש נמי כיון דגבי עומר כתי' ביאה ואמרי' דאיסור חדש תלי' בקצירת העומר כדאמרי' מס' מנחות פ"ד ע"א. וכן כתבו המפורשי' דאי אמרי' קצירכם ולא של עכו"ם ה"נ אין איסור חדש נוהג בשל עכו"ם וא"כ כיון שהתירה התורה להדיא לא אסרו חז"ל:

יט ועפי"ז יש לתרץ דהא דאמרי' מס' מנחות ס"ח ע"ב לר"פ ור"ה ברי' דר"י דחדש בחו"ל דרבנן לאו משום דס"ל דרבנן גזרו על איסור חדש רק ספוקי מספק' להו דהנה במס' ערלה סתם לן תנא איסור חדש וכאן במס' קידושין הוי מחלוקת וא"כ הו"ל סתם ואח"כ מחלוקת רק דאין סדר למשנה מ"מ ספיק' הוי ועי' בתויו"ט פ"ד מס' תמורה משנה ה' וס"ל להני אמוראי דספיק' דפלוגתא הוי כשאר ספק. ולכך אכלו באורת' דשתסר נגהי שבסר דהו"ל כמו ס"ס ספק אי חדש נוהג וספק דשבסר ונקיט הגמרא חדש בחו"ל דרבנן כלומר דמכח ספיקא דפלוגת' אסור מדרבנן וא"ש מ"ש התוס' שם מס' מנחות דפלוגת' דתנאי היא כלומר לכך ס"ל דאסור מדרבנן מכח הך פלוגת' דתנאי ועי' בס' קרבן נתנאל באות קפ"א שהקש' מ"ט השמיטו הפוסקי' הנהו אמוראי מס' מנחות דפליגי שם אי חדש בחו"ל דאורי' או דרבנן ולפימ"ש א"ש דאפי' לר"פ דס"ל חדש בחו"ל דרבנן הי' ג"כ רק משום דמספק' לי' אי הך סתמא דמס' ערלה עיקר או הכא במס' קידושין דנשנה במחלוקת היא עיקר וא"כ הכל תלי' בפלוגת' דת"ק ור"א ועי' בס' המקנה שהבי' דתלי' אי ר"ע פליג רק על ר' ישמעאל והלכה כר"ע מחבירו או דאיכא עוד תנא דפליג על ר"ע וא"כ אין הלכ' כוותי' דמחבירו ולא מחביריו עי' מס' מנחות מ"ה ע"ב ועי' עוד בס' המקנה שכתב דהא אי חדש אינו נוהג בשל עכו"ם כדעת הב"ח יו"ד סי' רצ"ג דתלי' בסוגי' דמס' פסחים אי אמרי' כר"א דלא תאכלו איסור הנאה משמע וא"כ אצטריך קרא דקצירכם להיתר הנאה עי' מס' פסחים כ"ג ע"א ולא דרשי' קצירכם ולא של עכו"ם וא"כ חדש נוהג בשל עכו"ם משא"כ אי ס"ל כחזקי' דרק לא יאכל הוי איסור הנאה וא"כ לא צריכ' קרא להיתר הנאה בחדש ודרשי' קצירכם ולא עכו"ם וממילא אין חדש נוהג בשל עכו"ם. ולפי"ד א"א לומר כן בדעת הב"ח דהרי הב"ח רוצה לומר בשיטת הר"מ נמי דס"ל אין חדש נוהג בשל עכו"ם והרי הר"מ פסק להדי' פ"ח מהלכ' מאכלו' אסורות הלכ' י"ד כר"א דכ"מ שנאמר לא תאכלו איסור הנאה משמע וא"כ אצטרי' קרא דקצירכם להיתר הנא' ולא מייתר למעט של עכו"ם וע"כ דס"ל להב"ח דמקצירכם שמעינן היתר הנא' וגם למעט של עכו"ם נמי וא"כ נדחי' דברי המקנה בשיטת הב"ח ומ"מ נכונים דבריו בסוגי' הגמר' ודו"ק:

כ לכאורה יש לומר דהא אי חדש נוהג בשל עכו"ם תלי' בהא דהנה לכאור' יש להקשות אי ס"ל חדש בחו"ל מה"ת למה לן הלכה למשה מסיני על ערלה שנוהג בחו"ל הא מצינו למילף בק"ו ערלה מחדש כמה דיליף רשב"י דף ל"ח ע"א. אמנם יש לומר דהללמ"מ אצטריך להתיר ספיק' והנה כבר הקש' בר"נ כאן בסוגי' אי אמרי' ספיק' דאורי' מה"ת לקולא למה אצטריך הלכת' להתיר ספיקא ועי' בר"נ שתירץ דאצטריך אפי' בספק דבעלמא אסור כגון דאתחזק אסור' מ"מ הכא שרי מהללמ"מ. אמנם אי אמרי' דחדש אינו נוהג בשל עכו"ם א"ש דאי הוי ילפינן ערלה מחדש בק"ו הו"א דיו כחדש ואינו נוהג בשל עכו"ם. וי"ל דתלי' אי אמרינן דון מינ' ומינ' או דון מינ' ואוקי באתרא דאי אמרינן דון מינ' ואוקי באתרא לא הו"א דדיו כחדש שאינו נוהג בשל עכו"ם דמכיון דהוי ילפינן ערלה בק"ו מחדש דנוהג בחו"ל ממילא הו"א דנוהג בשל עכו"ם נמי דאוקי באתר' דערלה בא"י פשיטא דנוהג בשל עכו"ם נמי לכ"ע וי"ל דמשו"ה ס"ל לר"א דאין ערלה בחו"ל ול"ל הללמ"מ דאי ס"ל דאי הוי נוהג ערלה בחו"ל לא הי' אצטריך הללמ"מ דהוי ילפינן בק"ו מחדש וע"כ דגמר' גמיר לי' לר"א דאין ערלה נוהג בחו"ל כלל ואפי' מדרבנן והנה אי ס"ל דון מינ' ומינ' א"ש דאצטריך הללמ"מ דלא מצינו למילף ערלה בק"ו מחדש דהו"א דאינו נוהג בשל עכו"ם כמו חדש לכך אצטריך הללמ"מ ודו"ק:

כא ראיתי בחי' הרי"מ שהקשה איך יכולים הרבנן לחייב במצו' התלוי' בארץ הא לכאורה משמע דחכמים אין יכולים לתקן כך שיהי' מה שהם מתקני' כעין של תורה וכיון דמצו' דאוריי' היכא דהי' חובת קרקע אינו נוהג' בחו"ל א"כ איך יכולי' לתקן שיהי' נוהג מדרבנן וכה"ג כתבו התוס' מס' ברכות כ' ע"ב ד"ה ובתפלה לענין מ"ע שהז"ג דאפי' היכא שרוצי' לתקן מדרבנן נמי אין יכולים לתקן היכא שהי' מ"ע שהז"ג כיון דמה"ת נמי מ"ע שהז"ג פטורים הנשים. ונ"ל דלא דמי כלל דבשלמא לענין מ"ע שהז"ג אין יכולי' חכמים לתקן בלא איזה טעם כיון דמ"מ הו"ל מ"ע שהז"ג. משא"כ הכא לענין חובת קרקע כגון כלאים דנפקא לן דאינו נוהג בחו"ל ורבנן אסרו הכלאים הנה מה שצריך לשמוע לתקנ"ח היא משום שאמרו התור' לא תסור והך לא תסור הו"ל חובת גברא שהטילה התורה על כל א' מישראל לשמוע לתקנ"ח. וא"כ מכיון שאסרו חכמים כלאים והא שצריך לשמוע לדבריהם היא מכח לא תסור א"כ מיד שאסרו חכמים ע"י תקנתם נעשה מחובת קרקע חובת גברא דלא תסור הוי חובת הגוף וממילא נוהג בחו"ל נמי דחובת הגוף נוהג בחו"ל וה"נ ע"י תקנ"ח נעשה מחובת קרקע חובת הגוף משא"כ במ"ע שהז"ג דאפי' עפ"י תקנ"ח נמי הו"ל מפשהז"ג שפיר אינו יכולים לחייב היכא שאין להם איזה טעם ודו"ק היטב כי היא עמוק בס"ד: (כב) בגמ' איבעי' להו ר"א לקולא פליג או לחומרא פליג הא דרוצה הגמרא לדחוק ולומר דר"א לקולא פליג אע"ג דפשטי' דלישנא משמע טפי דר"א לחומרא אמר וכתב הפנ"י דמשום דסתם מתני' מס' ערלה ס"ל נמי חדש אסור בחו"ל מה"ת לכך רוצה לומר דת"ק נמי ס"ל חדש נוהג בחו"ל כסתם מתני' ור"א לקולא פליג. ולכאורה יש לומר עוד באופן אחר דהנה לפי' באות ה' כתבנו דיש לומר דדווקא מ"ע שתלוי' בחובת קרקע כמו הפרשת תרומה ומעשרות אינו נוהג משא"כ באיסור התלוי' בקרקע כמו ערלה או חדש אי אמרינן דאינו תלוי בהקרבת העומר זה לא מקרי חוב' קרקע. והנה יש להסביר הדבר יותר דהנה עיקר החילוק שבין חובת קרקע לחובת הגוף ילפינן מקרא דאבד תאבדון וזה הוי מ"ע בפשטא דקרא. אע"ג דהרמב"ן והריטב"א כתבו דקאי על איסור במות מ"מ פשטי' דקרא נאמר במ"ע וא"כ י"ל דדווקא דבר התלוי במ"ע כמו טבל אע"ג דהיא ל"ת מ"מ כיון דהפרשת תרומה ומעשרות הוי מ"ע ואין ראוי לנהוג בחו"ל לכך הל"ת דטבל נמי אינו נוהג משא"כ איסור ל"ת גרידא כמו ערלה וחדש וכלאים נוהג דלא ילפינן ל"ת שהיא חובת קרקע מעש' אי אמרינן דל"ת חמירא מעשה אמנם לר"א דס"ל מכשירי מצוה נמי דוחי' שבת וא"כ לא בעינן בעדל"ת בעידנא דווקא וא"כ ממילא ס"ל עשה עדיפא מל"ת כמה שהארכנו בזה בחידושינו לסוגי' דעדל"ת בס"ד שפיר מצי סבר דילפינן חדש אע"ג דהיא ל"ת אינו נוהג מקרא דאבד תאבדון כיון דל"ת קיל מעשה א"כ שפי' עדיף לומר דר"א לקולא פליג דלר"א לשיטתו לפיכ' י"ל דגם ל"ת התלוי בחובת קרקע נמי אינו נוהג בחו"ל וא"ש מה דקאמר הגמרא ר"א לקולא פליג ולא קאמר בלשון האיבעי' ת"ק לחומרא או לקולא ולפימ"ש א"ש דעיקר מה דמספק' לי' לבעל האיבעי' היא מכח דר"א שמעינן לי' בעלמא דעשה עדיפא מל"ת כמ"ש א"כ שפיר ילפינן דל"ת דחדש דהיא חובת קרקע אינו נוהג בחו"ל מק"ו דעש' אינו נוהג מכ"ש ל"ת דקולא ולכך רוצה לומר דלקולא פליג ולכך הביא הלשון ר"א לקולא פליג ופשיט לי' דמ"מ נוהג חדש לר"א משום דס"ל מושב כ"מ שאתם יושבים א"כ גלתה התורה בפירוש דחדש נוהג בחו"ל וא"ש נמי במה דקאמר הגמ' אליבא דת"ק מ"ט מושב לאחר ירושה וישיבה משמע ולא קאמר בפשיטות משום דהיא חובת קרקע וילפינן מקרא דאבד תאבדון דחובת קרקע אינו נוהג בחו"ל ולפי דברינו א"ש דחדש כיון דהיא ל"ת אין להוכיח מקרא דאבד תאבדון דהיא מ"ע דאינו נוהג בחו"ל כיון דל"ת חמירא ולכך צ"ל דאינו נוהג משום דמושב לאחר ירושה וישיבה משמע אי נמי משום דלר"א כיון דס"ל דל"ת קיל צ"ל הא דחדש נוהג בחו"ל היא משום דמושב כ"מ שאתם יושבי' נקט נמי לת"ק משום דמושב לאחר ירושה וישיבה משמע ודו"ק:

כג והנה העיקר הונח' דר"א לחומרא פליג היא אי אמרינן דר"א ס"ל מושב כ"מ שאתם יושבים משמע וכר"ג דפליג על ר' ישמעאל והנה עיקר פלוגת' תלי' אי קרבו נסכים במדבר או לא והנה יש לומר דמשו"ה קיי"ל כר"א משום דר"ע דפליג על ר' ישמעאל נמי סבר כוותי' והלכה כר"ע מחבירו. והנה אי הו"א דר"א ס"ל לא קרבו נסכים במדבר היינו צריך לומר ע"כ דר"א לקולא פליג. והנה יש לי קושי' עצומה דבמס' זבחים ק"י ע"ב בפלוגת' דמנסך ג' לוגי' מים בחג בחוץ חייב ור"א אומר (כך הי' הגירס' שגירסא מהרש"ק שם) אם מלאן לשם חג חיי' וס"ל לר"פ דבקרבו נסכים במדבר קמפלגי דלר"א לא קרבו נסכים במדבר וא"כ צ"ל לר"פ דר"א לקולא פליג וא"כ בוודאי הלכת' כת"ק לחומרא דהא איכא תרי סתמ' במס' ערלה ובמס' קידושין כיון דת"ק לחומרא וכה"ג נמי מקרי סתמא אע"ג דר"א פליג כיון דמילתא דת"ק סתמא נשנית ועי' מס' ביצה ב' ע"ב תוס' ד"ה גבי שבת וא"כ קשה מס' מנחות ס"ח ע"ב ס"ל לר' פפא להדי' חדש בחו"ל דרבנן והא כיון דלדידי' ר"א לקולא פליג בוודאי הלכתא כת"ק וצ"ע ואולי יש לומר דס"ל לר"פ כיון דאיכא ר"א דפליג על ר"ע וגם ר' ישמעאל פליג עליו ובמס' מנחות מ"ה ע"ב ג"כ אית' לחד תנא דלא קרבו נסכים במדבר הו"ל הלכתא כהני תנאי דפליג על ר"ע דהלכ' כר"ע מחבירו ולא מחביריו ואפשר דבאמת ספוקי מספקא לי' לר"פ אי כה"ג נמי היכא דפליגי רבים על ר"ע רק לא נשנה פלוגתת' יחד רק מכמה מקומות איכא הוכח' דאיכא תנאי טובא דלא ס"ל כר"ע אי כה"ג נמי אמרי' הלכה כר"ע ולא מחביריו כיון דלאו בחדא דוכת' אתמר פלוגתיהו על ר"ע ומכח הך ספיקא ס"ל דמדרבנן עכ"פ נוהג ופי' מ"ש לעיל באות י"ח וי"ט ודו"ק או אפשר דבמס' זבחים גרסי' לר"ס ר' אלעזר ולא ר' אליעזר:

תוכן העניינים

תבואות השדה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה