אור ברסלב
תבואות השדה חלק א שער עשה דוחה לא תעשה › שער ה

תבואות השדה חלק א· רבי אליעזר חיים דייטש

שער עשה דוחה לא תעשה · שער ה

שער ד

יבואר הטעם דל"ת הניתק לעשה אין לוקין (א) קיי"ל דכל ל"ת הנל"ע אין לוקין עלי' והיא בכמה מקומות בש"ס עיין סוף מס' חולין קמ"א ובמס' מכות ט"ו ע"א והנה מס' מכות אמר רבב"ח אר"י כל ל"ת שקדמו עשה לוקין עליו ופרש"י שם דהיינו כל שיכול לקיים העשה בלא עביר' הלאו תו לא אמרינן דהעשה מנתק הלאו דבשלמא כשאינו יכול לקיים העשה בלא עביר' הלאו שפיר אמרינן דהעשה מנתק הלאו מה שאין כן כשיכול לקיים קודם העביר' ועי"ש בתוס' ד"ה כל ל"ת והנה בגמרא איתא אח"כ דר' יוחנן חזר בו מברייתא דאונס שגרש דישראל מחזיר ואינו לוקה אע"ג דעשה דולו תהיה לאשה קדים ללאו ואע"ג דמהא דתנן הבא אל המקדש טמא דלוקה אע"ג דאיכא עשה וישלחו מן המחנה מוכח דקדמו עשה לוקין עיין בחידושי מהר"ם דר"י לא חזר בו רק ממה דאמר כל ל"ת שקדמו עשה לוקין דחזינן גבי אונס דאינו לוקה אע"ג שקדמו עשה אבל גבי הבא למקדש טמא מודה דלוקה דא ל"כ קשה ממשנה דהבא אל המקדש טמא דלוקה על הברייתא דאונס שגרש דאינו לוקה וע"כ דיש לחלק ביניהם ועיין בחי' הפנ"י והנה לחלק בין הך דבא אל המקדש לאונס שגרש יש לומר בפשיטות דבאמת לאו משום שקדמו עשה חייב מלקות גבי הבא אל המקדש רק דיש לחלק דע"כ ל"א דכל היכא דניתק לעשה אין לוקין היא רק היכא שאין העבירה נמשכת כמו אונס שגירש ועבר על לא יוכל לשלחה הנה מיד שעבר אינו מוסיף חטא יותר במה ששוהא מלהחזיר' וא"כ ע"כ כי בא העש' לחובי להחזיר מנתק עונש הלאו וכן גבי שליח הקן כשעקר ולקח האם על הבנים דלא הוי עבירה נמשכת וע"כ בא העשה לנתק עונש הלאו משא"כ גבי הבא אל מקדש טמא דהיא עבירה נמשכת וכל עוד ששוהא מלצאת עומד שם באיסור טומאה במקדש א"כ אין לנו הכרע העשה בא לנתק העונש הלאו דהא איכא למימר דלעולם לא נפטר מעונש הלאו שעבר והעשה שחייבתו התורה הי' כדי שלא יוסיף באיסורי אח"כ וא"כ אי לאו דרבב"ח הטעם היא משום שקדמו עשה לא הוי תקשה לן הך דהבא אל המקדש עם אונס שגירש דיש לחלק בין עביר' נמשכת כמ"ש וחיי ראשי שאחר שהעליתי חילוק זה מסברא דנפשאי מצאתי בשעה"מ פ"א מהלכ' חומ"צ הלכה ג' שכתב ממש כזו הסבר' בשם הרמב"ן מכתיבת יד עי"ש:

ב אמנם י"ל דעיקר הסברא תלי' בהא מילתא. דהנה לכאורה י"ל ב' טעמים בהא דל"ת שנל"ע דאין לוקין האחד כיון שמקיים עשה עכ"פ אחר עבירת הלאו אע"ג שיש בידו לקיים העשה גם קודם עבירת הלאו מ"מ כיון שעכשיו היה מקיים עשה יש להעשה כח בעצמותה לנתק הלאו וא"כ להך טעמא לכאורה לא היה מקום לחלק בין קדמו עשה או לא דמ"מ העשה מנתק הלאו מעונש הלאו אמנם היינו דוקא אי אמרי' דבכ"מ עשה עדיפא מל"ת שפיר מצינו לומר דעשה שנתקיים אחר עבירת הלאו מנתק עונש הלאו אע"ג שהי' לקיים העשה גם קודם עבירת הלאו משא"כ אי אמרינן דבכ"מ ל"ת חמירה מעשה כמה שהארכנו לעיל בחי' לסוגי' דעדל"ת א"כ אין סברא לומר דע"י קיום העשה ניתק עונש הלאו דהא ל"ת חמירה וע"כ צ"ל דמש"ה אין לוקין דלמאי כתבה רחמנא להעשה אם לא לנתק הלאו [ואע"ג דגבי נותר הוצרכה התורה לכתוב משום דינא דשריפת קדשים מ"מ למה סמכה העשה סמוך ללאו עיין בתוס' מס' תמורה דף ע"ב ד"ה ור' יעקב] ואם כן היכא שהעשה קודם ללאו דשייך לקיים קודם עבירת הלאו ממילא לוקה על הל"ת ואין העשה מנתק העונש הלאו. ובחי' פנ"י כתב דעיקר פלוגתא אם ל"ת שקדמו עשה לוקין הי' בשקלא וטריא דבתר הכא מאי דא"ל ר"פ לרבא והא לא דמי לאוי ללאו דחסימ' וא"כ כל היכא דאיכא עשה אצל הלאו אין לוקין אמנם לרבא שהשיב לו וכי משום דכתב בי' רחמנא עשה יתרה מגרע גרע ורק הכא שהלאו נכתב אח"כ אמרינן שנתיק לאוי היא דאתי אם כן בל"ת שקדמו עשה לוקין. והנה לכאורה צריך להבין אי נימא דכל חילי' אינו דס"ל ל"ת שקדמו עשה נמי אין לוקין היא רק משום דלא דמי ללאו דחסימ' ומה יענה בדחוי' דרבא וכי משום דכתב ביה רחמנא עשה יתרה מגרע גרע והי' דבר שצריך לעמוד עליו להבין מסברא. אמנם באמת מצינו עוד אחרת כיוצא בו במס' יומא ל"ו ע"ב ס"ל לריה"ג דנבלה הוי לאו הנל"ע דכתיב לגר אשר בשעריך ועיין ברש"י שם ד"ה וריה"ג שכתב דאע"ג דפשיטא לן דהך עשה לא שייכא כלל אחר עבירת הלאו מ"מ לא לקי משום דלא מיחד כלאו דחסימה ועמדתי משתומם דנשארה קושית הגמרא בכאן וכי משום דכתב ביה רחמנא עשה יתירה מגרע גרע ולא נתקררה דעתי עד שראיתי בס' יד מלאכי בכללי הש"ס באות שע"ח שהביא בשם הר"ש אלגאזי דלאו שאין לוקין עליו חמור מלאו שלוקין משום שלא ניתן עונשו לכפרה וא"כ ממילא ל"ק וכי משום עשה יתרה מגרע גרע דאדרבה משום דיש בו עשה יתירה הי' חמור ולא ניתק לכפר' בעונש מלקות וכה"ג כתב המהרש"א במס' סנהדרין ס"ד לענין אין עונשין מה"ד ועיין בחי' פנ"י בסוגיא שכתב ג"כ כה"ג ואם כן שפיר מצינו למימר דאפי' קדמו עשה נמי אין לוקין דלא ניתן ענשו לכפרה. ומה מאוד יומתק בזה לרמז מה דקאמר בגמרא אח"כ לר"י ור"ל אזדו לטעמיהו לענין קימו ולא קימו או בטבו כפלוגתא גבי שבועה שאוכל ככר זו היום ועבר היום ולא אכל לדר"י ס"ל ה"ס שמ' התראה ור"ל ס"ל ה"ס ל"ש התראה שיטת רשה הי' דאי אמרינן בטלו ולא בטלו הוי התרא' ספק ואי אמרי' קימו ולא קימו לא הוי ה"ס ולכך לא מצי ר"ל סובר בטלו ולא בטלו דהא הוי ה"ס והנה לא מצינו טעמא מ"ט לא ס"ל לר"י קימו ולא קימו ותוס' בד"ה במאי קמפלגי עמדו בזה וכתבו דבטלו ולא בטלו מסתבר וטפי ולא צריכין לטעמא רק לתרץ מדוע סובר ר"ל קימו ולא קימו וכה"ג כתב הריטב"א דבטלו ולא בטלו מסתבר טפי והנה באמת סתמו הדס"ד מ"ט מסתבר טפי בטלו ולא בטלו אמנם על דרך הנ"ל א"ש בס"ד כמה שאבאר דר"י ס"ל ל"ת שקדמה עשה לוקין וא"כ קשה מאונס שגירש דאין לוקין וע"כ צ"ל דכל ימיו בעמוד והחזיר והוי ל"ת הניתק לעשה וא"א כל ימיו קאי לעשה ע"כ צ"ל בטלו ולא בטלו לפרש"י אמנם לר"ל דס"ל קימו ל"א כל ימיו לעשה וס"ל דל"ת שקדמו עשה נמי אין לוקין כמה שפרש"י דר"א ס"ל דאין חילוק בין קדמו עשה היכא דכתיב העשה אח"כ והנה י"ל דהך פלוגת' אי לאו שאין בו עשה לוקין עליו או לא תלי' בהך סברא אי לאוי שאין בו מלקות חמירה כשיטת הר"ש אלגאזי שהבאתי לעיל דהנה הא פשיטא דלאוי שאין בו מעשה צריך להקל עליו ולכך ס"ל לר"ל כיון דלאו שיש בו מעשה סגי' בעונש מלקות מכ"ש לאו שאב"מ ולכך ס"ל לאו שאב"מ לוקין עליו אמנם ר"י ס"ל אפכא דאדרבה מה שחייב מלקות היא חומרא טפי אם כן אין לחייב מלקות בלאו שאב"מ דקולא מלאו שיש בו מעשה כדאמרינן לעיל במס' מכות י"ג ע"ב דלא הוי דומי' דלאו דחסימ' וא"כ א"ש הכל דר"י כיון דס"ל לאו שאב"מ אין לוקין וע"כ דהך לאו שיש עליו מלקות חמיר טפי ואם כן ממילא מוכרח לסבור דל"ת שקדמו עשה לוקין דכי משום דכתב רחמנא עשה יתיר' מגרע גרע כמ"ש הגמרא דמה דאינו חייב מלקות הי' קולא ואם כן קשה באונס שגרש אמאי אינו לוקה וע"כ צ"ל דכל ימיו אתי' לעשה ואם כן הוכיח שפיר דע"כ בטלו ולא בטלו תנן דאי ס"ל קימו ולא קימו אם כן לא נוכל לומר כל ימיו אתי' לעשה. אמנם ר"ל דס"ל לאו שאב"מ לוקין וע"כ צ"ל דמה שניתק למלקות לא הוי חומרא כ"כ ולכך באב"מ נמי לוקין כמ"ש ואם כן שפיר סבירא לי' ל"ת שקדמו עשה נמי אין לוקין ולא קשה קושית הגמרא וכי משום עשה יתיר' מגרע גרע דאדרבה משום שיש בו עשה יתירה חמיר ולא ניתן ענשו לכפר' מלקי' וא"כ א"צ לומר כל ימיו לעשה ושפיר מצי ס"ל קימו ולא קימו דלא להוי התרא' ספק. וא"כ א"ש דכמו דר"ל מוכרח לסבור קימו ולא קימו דלא להוי התראת ספק ה"נ אזיל ר"י לטעמיה במה דס"ל לאו שאב"מ אין לוקין וע"כ דלאו דמלקות חמירי ואם כן ל"ת שקדמו עשה לוקין כמ"ש הגמרא וכי משום דכתב בי' עשה יתיר' מגרע וא"כ הוצרכנו לאוקמי' ברייתא דאונס שגרש משום דכל ימין אתי' לעשה וע"כ צ"ל דבטלו ולא בטלו תנ' וא"כ א"ש לפרש"י הך ואזדו לטעמייהו דכמו מכח הך פלוגת' דשבועה שאוכל ככר או היום מוכרח לר"ל לומר קימו ולא קימו דלא להוי ה"ס לפרש"י ה"נ לר"י כיון דס"ל לאו שאב"מ אין לוקין ואם כן ממילא ל"ת שקדמו עשה לוקין כיון דעונש מלקות חמור וע"כ גבי אונס אתי' כל ימיו לעשה אחר הלאו ואם כן מוכרח לומר בטלי ולא בטלי וא"ש ר"י לטעמיה ור"ל לטעמיה וא"צ לדחוק כמ"ש התוס' דבטלי מסתבר טפי וכ"ז עולה יפה לפרש"י בס"ד ודוק. פרק שני בו יבואר בס"ד כמה גונא ל"ת הנל"ע (ד) א' גבי אונס שגרש אמרינן דאינו לוקה משום דהוי נל"ע אמנם בגמרא מכות ט"ו ע"א איתא דהוי ל"ת שקדמו עשה ואפ"ה אין לוקין ורבא שם ס"ל דכל ימיו אתי' לנתיקו ללאו דלא יוכל לשלחה הא קדמו עשה לוקין והר"מ פי' מהלכות נערה ובתולה כתב דהוי קדמו עשה ואפ"ה אין לוקין עי"ש בכ"מ. והנה במסכת תמורה ה' ע"א אמרינן דלבר"א אתי' כל ימיו לנתוקי ללאו אמנם לאביי דס"ל כל מילתא דא"ר ל"ת אע"מ אם כן אי לאו כל ימיו הו"א דאיסורא דעבד עבד ואי לא בעי לא להדר ולכך אתי קרא דכל ימיו לומר שחייב להחזיר ואם כן לא מייתר קרא לנתק הלאו ואפשר דאביי ס"ל באמת ל"ת שקדמו עשה לוקין ויבואר עוד בס"ד ב' שלוח הקן ע' ברמב"ם פי"ג מהלכ' שחיטה דפוסק כרב' דהוי נל"ע ולא כר' יהודא דאמר שלח מעיקרא משמע והנה בפי' המשנה למס' מכות כתב הר"מ דר"י ס"ל לאו הנל"ע לוקין והיא תמוה דהא במס' חולין אמרינן דר"י ס"ל שלח מעיקרא משמע עי' בחי' פנ"י והר"מ פי"ג מה"ש כתב דשלה"ק הוי עשה ול"ת ותמה שם בכ"מ דהא מעיקרא ליכא ל"ת וכי עכר ושקלה ליכא רק עשה לחודא ואמאי קאמר דשלה"ק הוי עשה ול"ת. ע"ש הלכה י"ט אמנם אי נימא דהר"מ ס"ל דהלאו לא נגמר עד שיבטל העשה הוי א"ש דמיד כשיקחנה לטהר' מור' ויבטל העשה גם הלאו נגמר ואגב אורחי' נפרש מ"ש שם הר"מ ואין עשה דוחה ל"ת ועשה ועשה ול"ת דוחה עשה עכ"ל כלומר ולכך חייב לשלח האם אע"ג שיבטל ע"י ממ"ע דטהר' מצור' וכבר עמדו בזה המפורשים מאי בעי בזה במ"ש ועשה ול"ת דוחה עשה ובס' בר טעם בדין להנל"ע פ"ג ראיתי שכתב שכוונת הר"מ לשלול סברת הריב"א במס' חולין קמ"א שכתב דאע"ג דאין עשה דוחה ל"ת ועשה מ"מ הל"ת נדחית ולכך כתב דעול"ת דוחה עשה כלומר דאף הל"ת נמי אינו נדחית אם עבר ושקלה לטהר' מצור' עי"ש. ואני אומר הגם שכך האמת דהר"ם ל"ל סברת הריב"א והארכתי בזה לעיל בחידושינו לסוגי' דעדל"ת וכן כתב הגאון בס' דברי אמת בקונטרס הלאוין דף פ"ז ע"א מ"מ בדברי הר"מ נ"ל כוונה אחרת והי' דהנה לכאורה י"ל דע"כ ל"א אין עשה דוחה ל"ת ועשה רק כמו גבי כסוי הדם ביו"ט ומאי דאמרי' במס' ביצה ח' ע"ב דיו"ט הוי עול"ת דהנה אם ילך ויכסה ביו"ט במלאכ' האסור' יבטל העול"ת דיו"ט בקום ועשה ואם לא יכסה יבטל ממצות כסוי בשוא"ת שפיר אמרי' דבכה"ג אין עשה דוחה ל"ת ועשה וכן כתוב בס' הכריתות בחלק חמישי שער ג' דשוא"ת לא מקרי דחיה עי"ש לענין השבת אבידה בכהן והי' בביה"ק ואם כן מוטב שלא יכסה ואינו מבטל מצות כסוי רק בשוא"ת אמנם גבי שלוח הקן נגד עשה דמצור' דאם לא יקח לטהר' מצור' ומשלח האם א"כ גם המ"ע דמצור' נתבטל בקום ועשה במה ששולח האם ואם כן אי הוי שקולי' באמת לא הי' מצו לשלח האם ולבטל מצות טהרה מצור' בקום ועשה ולכך הוצרך לומר דשלוח הקן דהוי עול"ת דוחה העשה וא"כ אף שמבטל העשה דטהר' מצור' בקו"ע נמי מותר כיון דהעשה נדחית ודוק ועיין בספר החינוך סי' תקמ"ד ג' נותר הוי נמי נל"ע עיין בר"מ פי"ח מהלכות פסולי המוקדשין הלכה ט' ובכ"מ שם תמה למה נקיט הר"מ שאין לוקין מסי' דהוי לי' להנל"ע ותיפוק לי' דהוי לאו שאין בו מעשה ובמל"מ שם הוסיף להקשות דהא להטעם דהוי להנל"ע אם כן היכא שנאבד הנותר הי' לוקה כיון שאינו יכול לקיים העשה כמו שפסק הר"מ בכל לאוי הנל"ע דלוקה היכא שאינו יכול לקיים העשה כגון גבי אונס שגירש אם נתקדשה לאחר דלא בעי' בטלו בידים ממש עיין בכ"מ פט"ז מהלכ' סנהדרין. אמנם מטעם שאין בו מעשה לא לקי בכל גוונא וא"כ הי' לו להר"מ לומר דהוי לאו שאין בו מעשה. ובס' ברוך טעם מדקדק לדברי הר"מ למה לא נקיט גבי נותר נמי דאם לא קיים העשה לוקה כמו שדרכו לכתוב בכל לאוי הנל"ע [הגם בפשיטות יש ליישב דלא משכחת מלקות אפילו היכא שאינו יכול לקיים כיון דמ"מ הוי לאו שאין בו מעשה] ושם כתב חילוק נכון דבשלמא בעשה אשר אי' לתיקון הלאו ממש כמו אונס שגירש דבמה שמחזיר מתקן את המעוות שפיר מצינו למימר דהיכא שאינו מתקן חל עליו חיוב מלקו' משא"כ גבי עשה דשריפת נותר כיון שאפי' בתיקון הלאו נמי אינו מיתקן האיסור ממש דאטו ע"י שריפת הנותר ניתקן במה שהותיר ולולא הקרא לא הי' ידעינן כלל דיש איזה שייכי' למ"ע דשריפ' עם הלאו ורק שהי' גזה"כ שבהכי ניתק הלאו שפיר אמרינן דאפילו אם למבטל העשה שלא יוכל לקיימו אינו לוקה דהתורה נתקו ללאו לגמרי דל"ל דכיון דאינו מקיים העשה נשאר איסור מלקות במקומו דהא העשה בשוא"ת אינו מתקן הלאו ממש וע"כ דהלאו ניתק לגמרי מתורת לאו ואפי' אם מבטל העשה שאינו מקיימה לא הוי רק בביטול עשה ול"ש מלקות ע"ש שכך כוונתו והי' כתב עוד שם דלא דמי ללאו דחסימ' ועי' בס' הכריתות נראה גם כן קצת מלשונו לחלק בכה"ג שכ' שם וז"ל וניתק הוי בשני פנים האחד שאינו עוקר הלאו אבל הי' כתיב אחריו כמו גבי נותר וכו' והכא דהעשה עוקר הלאו אעפ"י שהעשה אינו סמוך ללאו חשי' ניתק ולא לקי כמו לא תגזול ע"ש הרי שמחלק בין נותר דאינו עוקר הלאו ללא תגזול דעוקר הלאו ודוק. ד' פ"א מהלכ' מתנו' עניים חשי' שם לקט ושכחה ופאה הוי ל"ת הנל"ע דהא מצי להפריש אחי' מן העיסה אמנם אם נאבדו או שנשרפו קודם שנתן לעניים לוקה כמו בכל ל"ת הנל"ע היכא שאינו יכול לקיים העשה הגם שיש לתמוה קצת אמאי לא הוי כמו לאו הניתן לתשלומין כמו גבי לא תגזול דחשיב ליה הר"מ לניתן לתשלומין פי"ח מהלכות סנהדרין ולא משכחת מלקות לעולם ולכאורה אפש"ל כיון דספק ממון עניים לא הוי כשאר ספק ממון דהא דיינינן ביה לחומרא כמ"ש הר"מ פ"ד מהלכ' מת"ע הלכה וי ולכך אמרי' דמכיון דליתא בעולם לא הוי כשאר ממון שניתן לתשלומין רק כמו שאר איסורי' דאיסורא דעבד עבד וליתא בחזרה כל היכא שאין גוף הדבר בעולם וגזל חשיב לי' הר"מ פ"א מהלכ' גזילה ואבידה לל"ת הנל"ע ובפי"ח מהלכ' סנהדרין כתב שהי' ניתן לתשלומין והטעם דניתן לתשלומין כולל יותר דבזה אפי' נשרפה הגזילה נמי פטור. ועיין שו"ת חות יאיר סי' קצ"ג ובהשמטות שס עיין לקמן פ"ו אות י"ב ה'. פ"ג מהלכות מלוה ולוה גבי משכן שלא ברשות ב"ד כתב דאינו לוקה דנל"ע שנאמר השיב תשיב את העבוט ובמל"מ שם הלכה ד' תמה דהא לא ניתק רק גבי עני ולא גבי עשיר והר"מ פ"א מהלכות תמורה כתב דלוקין על התמורה אע"ג דהוי נל"ע משום דעשה דוהי' הי' לא שייכ' רק גבי יחיד דצבור ושותפי' אין עושין תמורה ואם כן ה"נ כיון דהעשה אינו שייך בכל היל"ל דלקי ועי' בתומים סי' צ"ז ס"ק ב' שכ' לחלק דבעשה דמקיים בידים א"ן חילוק אפי' אם הלאו כולל יותר מהעשה כמ"ש התוס' במס' חונין פ"א ע"א סוף ד"ה הנח דהא דאמרי' דלהנל"ע היכא דאיכא תרי לאוי לקי הי' רק בתמורה משום שאין מקיים העשה בידים ע"ש והנה בס' גינת וורדים כלל כ"ב הקשה על הר"מ מנותר דלמ"ד אינו נשרף רק ביום א"כ אין מ"ע נוהגת בנשים ואמאי הוי נותר הנל"ע כיון דלאו כולל יותר וכן בס' שושנת העמקים כלל כ' הקשה מאונס שגירש דעשה דוכל ימיו בעמוד והחזיר אינו נוהג בכהן ולהנ"ל א"ש דכל שעושה מעשה בידים לתקן הלאו אין חילוק אם הלאו כולל יותר דמ"מ ניתקן בכך. שוב ראיתי בס' שושנת העמקים כלל י"ט שהמחבר עצמו הרגיש בזה ו' ס"א מהלכ' תמורה נמי הביא הר"מ דתמורה הוי נל"ע מ"מ לוקה והביא ב' טעמים האחד מה דאמרינן בגמרא דלא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי ובתמורה איכא תרי לאוי. טעם השני דהלאו כולל יותר מהעשה דהלאו שייך בכל גוונא ועשה אינו נוהג בצבור ושותפי' דאין עושין תמורה וכבר הבאתי דכל הני טעמים לא שייכי רק בתמורה שאינו עושה מעשה לתקן הלאו:

ה הנה פרטתי לך ו' לאוי הנל"ע ואסדר בקיצור אונס שגרש שלוח הקן נותר מתנות עניים משכן שלא ברשות ב"ד תמורה. והנה בכל הני לוקין היכא שלא קיים מעשה חוץ מנותר דלא שייך בי' מלקות דבלא"ה הוי לאו שאב"מ. ובתמורה לקי בכל גוונא אע"ג דבתמורה לא שייך לא קימו דהא ממילא נעשה קודש. וגזל לא הוי בכלל נל"ע דהי' ניתן לתשלומין. והנה יש כאן ג' אופנים האחד היכא שעושה מעשה לתקן האיסור ממש כמו גבי אונס שגרש שמחזיר' ומתקן את אשר קלקל או גבי משכו' שלא ברשות או גבי שלוח הקן שמשלח האם. השני היכא שאינו עושה שום מעשה לתקן האיסור כמו גבי תמורה שמאלי' הי' קדוש. השלישי שעושה מעשה כמו גבי נותר שהרי שורף הנותר אמנם אינו תיקון האיסור ממש הלאו דלא תותירו והעשה דשריפת נותר אינו מענין אחד ולא הוי כמו שלוח הקן דלאו דלא תקח והעשה שלח תשלח הוי מענין אחד. ופנה גבי תמורה כפי הנראה מדברי תוס' ריש מס' חולין ד"ה ואוחג שהקשו והא איכא תרי לאוי לא יחליפנו ולא ימיר משמע דס"ל דכיון דמהל"ת דתמורה אינו ניתק משום דלא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי אף לאו אחד אינו נדחה וכן כתב בספר הכריתות ועיין בחי' מהרש"א שם שהקשה ביומא ע"ד התוס' דחד לאו נעקר עכ"פ ועיין בס' לב אריה שכתב דלטעמי' דהר"מ דלכך אינו מקרי נל"ע משום דהלאו כולל יותר א"ש דא"כ גם לאו אחד אינו נדחה. וכתב עוד שם דלאביי דס"ל כ"מ דא"ר ל"ת אע"מ אפשר לומר דהלאו דתמורה באמת אינו נוהג כלל בצבור ושותפי' דכיון דאין עושין תמורה א"כ ממילא לא שייך מ"ג וע' בשו"ת שאג"א סי' פ"ב ויבואר עוד בס"ד ועי' מ"ש לקמן פ"ו אות י"ח ועיין ל"ת דנותר:

בו נבאר שקלא וטריא דגמרא לגירסת רש"י ותוס' ולגירסת הגאונים הרא"ש ובעהמ"א והריטב"א:

ו לשיטת רש"י מפרשינן השקלא וטריא ר"י ס"ל ל"ת שקדמו עשה לוקין וילפינן מהבא אל המקדש טמא דלוקה אלמא בקדמו עשה לוקין והא דאמרינן גבי אונס שגירש דישראל מחזיר ואינו לוקה היינו דכל ימיו אתי לנתוקי ללאו ונ"ל הא דהמקשן מייתי גם היכא דכהן לוקה ואינו מחזיר הא משום דבלא סיפא הו"א דהגט לא מהני כלל ולכך אינו לוקה כמה שהקשו התוס' באמת במס' תמורה ה' ע"א ד"ה מתיבי ואם כן ל"ש ללקות כיון שהגט לא חל כלל ס"ל להך תנא כאביי דכל מילחא דאמר רחמנא ל"ת אע"מ והכא כיון שגלתא התורה בפירוש לא יוכל לשלחה אמרי' דלא מהני ולא לקי אמנם א"כ גבי כהן אמאי אינו מחזיר כיון דהגט לא מהני וע"כ מדקתני גבי כהן לוקה ואינו מחזיר ממילא מוכח דהגט מהני ובישראל לא לקי משום העשה אלמא ל"ת שקדמו עשה אין לוקין ומשני כל ימיו מנתק הלאו והוי לאו הנל"ע ופריך בשלמא אי אמרי' בטלו שפיר מצינו למימר כל ימיו בעמוד והחזיר משא"כ א"א קים ומיד כשהתרו בו בית דין לקיים חייב מלקות אם כן ממילא ל"ש כל ימיו ועיין בתוס' ד"ה הניחא ומשני ר"י סובר בטלו ולא בטלו ור"ל דסובר קימו ולא קימו באמת ס"ל ל"ת שקדמו עשה נמי אין לוקין מאונס שגירש דלא מצינו למימר אליבא דר"ל כל ימיו בעמוד והחזיר דהא מיד כשמזהירין אותו לקיים וממאן לקיים חייב מלקוח וברש"י ד"ה קימו כתב וז"ל ור' יוחנן מוקי לי' למתניתין בלהנל"ע ובקדמו עשה ס"ל דלוקין ולר"ל בין ניתק בין קדמו עשה שוי' ולכאורה היא מיותר כאן דהרי בדבור הקודם ד"ה האמר לי' ר"י כבר פרש"י דלר"ל אין לוקין בלאו שקדמו עשה נמי. ונראה דרש"י מפרש כאן הטעם דלר"ל אפילו קדמו עשה נמי אין לוקין דכיון דס"ל קימו א"כ מנותק הלאו ע"י קיום מה שמקיים העשה בפועל דווקא וא"כ אין חילוק בין נל"ע ובין קדמו עשה דסוף סוף כיון שמנתק בקיום העשה אחר עבירת הלאו אין שייך ללקות משא"כ לר"י אינו מנתק הלאו ע"י קיום העשה דהא אפי' אינו עושה כלום ויושב ובטל רק שאינו מבטל העשה בידים נמי אינו לוקה. וע"כ צ"ל דכל ל"ת הנל"ע לר"י אמרי' הכתוב נתקו לעשה וממילא יש חילוק דאם העשה קודם ללאו ל"ש לומר הכתוב נתקו לעשה. ופלוגתא דר"י ור"ל בקומו ובטלו היא בהתראת ספק דר"ל ס"ל ה"ס ל"ש התראה וא"כ ל"ל בטלו דא"כ הוי ה"ס דהתראה בשעת עבירת הלאו בעינן זאכא ספק דלמא לא מבטל העשה ולכך ס"ל קימו ותו לא הוי ה"ס דמיד כשעקר הלאו נגמר העבירה ואח"כ או יקיים העשה או ילקה והתוס' ד"ה במאי קמפלגי ביארו יותר דבקימו לא הוי ה"ס דמכיון שאם יעמוד כך ולא יעשה כלום יחול עליו עונש המלקות לא מקרי ה"ס משא"כ אי אמרי' בטלו הוי ה"ס דהא אם לא יעשה כלום לא יהיה עליו עונש רק אם יבטל העשה בידים וממילא יהיה ה"ס. והנה אע"ג דלר"י לא מתפרש הטעם מ"ט לא ס"ל קימו דודאי ר"ל לא מצי סבר בטלו כיון דס"ל ה"ס ליש התראה אבל לר' יוחנן אכתי מצי לפרש קימו נמי וכתבו התוס' ד"ה במאי דבטלו מסתבר טפי ולכך לא צריכא לפרש טעמא רק אליבא דר"א מ"ט ס"ל קימו ולא קימו וכן כתב הריטב"א לשיטת רש"י ותוס' דבטלו מסתבר טפי:

ז ושיטת התוס' וגרסתם נמי כשיטת רש"י רק במה שמפרש רש"י דקושית הגמרא הניחא קאי אמאי דקאמר כל ימיו בעמד והחזיר ופריך דא"א קימו ל"ש לומר כל ימיו פירשו התוס' בשם ר' שלמה מדרויש דקושית הגמרא קאי על מה דרוצה להוכיח מהבא אל המקדש דל"ת שקדמו עשה לוקין ופריך בשלמא אי אמרי' בטלו שפיר יש להוכיח דהא גבי הבא אל המקדש ל"ש בטלו לעולם דהא יוכל ליצא כל שעה שירצה ואפ"ה לוקין ושפיר מוכח דל"ת שקדמו עשה לוקין אמנם אי ס"ל קימו א"כ לעולם מצינו למימר דל"ת שקדמו עשה נמי אין לוקין והא דלוקין בהבא אל המקדש מיירי שהתרו בו לצאת ולא יצא ומשני שפיר מידי הא טעמא אלא לר' יוחנן הא איהו ס"ל בטלו וממילא מוכח מדקתני הבא אל המקדש דלוקין דמשום שקדמו עשה הי'. אבל בענין ה"ס דבבטלו הוי ה"ס ובקימו לא הוי התראת ספק וכן דר"י ס"ל בטלו ור"ל ס"ל קימו רש"י והתוס' שוי' בזה. והנה היוצא מדברינו אלו דלר"י אמרי' דעשה מנתק הלאו כלומר במה שסמכה התורה העשה ללאו אמרי' דנתקו הכתוב לעשה ולא תלוי בקיום העשה כלל ור"ל ס"ל דלאו משום שנתקו לעשה נפטר ממלקות רק ע"י קיום העשה ולכך ס"ל דבעי' קימו דוקא ועיין מ"ש לעיל פרק א':

ח אמנם גירסת הרי"ף וכן משמט מהרמב"ם פי"ח מהלכות סנהדרין דס"ל נמי הכי ע' בלח"מ שם הלכה ב' דר"י ס"ל קימו ולא קימו וקושית הגמרא אזלא הכי על מאי דמשני דמש"ה אין לוקין בלהנ"לע ול"א וכי משום דכתב בי' עשה יתירה מגרע גרע משום דלתקוני לאוי הא דאתי' (כך הי' גירסת בעהמאו' האי לתקוני לאוי דאתי') ופריך בשלמא אי אמרי' קימו שפיר אמרי' דע"י קיום העשה מנתק הלאו אמנם אי אמרי' בטלו אם כן אינו מתקן הלאו כלל. וצ"ל ע"כ דמשום דלא מיחד לאוי כלאו דחסימ' משו"ה אין לוקין אם כן מה לי בין נל"ע ובין קדמו עשה וע"ז משני דר"י הי' דס"ל קדמו עשה לוקין ואיהו ס"ל באמת קימו ואם כן אין העונש הל"ת מינתק רק ע"י קיום העשה וממילא שפיר אמרי' דבקדמו עשה כיון שיכול לקיים העשה בלא עבירת הלאו אין קיום העשה יכול לנתק הלאו ופלוגתיה בה"ס הי' כך דודאי בקימו הוי ה"ס דהיאך יכולי' להתרות דלמא יקיים העשה רק דר"י ס"ל ה"ס שמה התראה שפיר ס"ל קימו דכל שאינו מקיים העשה כשמזהירום אותו לקיים לוקה ור"ל ס"ל ה"ס ל"ש התראה ולא מצי סובר קימו דהא הוי ה"ס ולכך ס"ל בטלו והוי התראת ודאי בשעת ביטול העשה. אמנם בפירוש קימו יש ג' פירושים האחד מה שפרש"י בסו' מס' חולין דצריך לקיים העשה תוך כדי דבור של עבירת הלאו. ב' פרש"י כאן וכן כתב הר"נ לשיטת הרי"ף דקימו היינו בשעה שמזהירים אותו לקיים ואם אינו מקיים בשעת שמזהירים אותו אע"ג שאפשר לקיים עוד אח"כ מ"מ חייב מלקות כיון שלא קיים בשעה שהזהירו אותו ג' שיטת הר"מ דלמ"ד קימו היינו כל זמן שיש במציאות לקיים כגון גבי אונס שגרש כל זמן שנא מתה או לא נתקדשה לאחר פי' בר"מ פי"ח מהלכות סנהדרין ופ"א מהלכ' נערה ובענין ה"ס הוי שיטת הגאונים היפוך משיטת רש"י ותוספות דלרש"י ותוס' הוי בטלו ה"ס וקימו הוי התראת וודאי ולגירסת הגאונים הוי בבטלו התראת ודאי ובקימו הוי ה"ס. והנה לגירסת הגאונים נמי ידעינן מ"ט דר"ל דלא מצי סובר קימו משום דהוי ה"ס ולדידיה ל"ש התראה אמנם אכתי לא ידעינן מ"ט דר"י דלא ס"ל בטלו וצ"ל אליבייהו דקימו ולא קימו מסתבר טפי ולא צריך ליתן טעם רק לר"ל מ"ט סובר בטלו ואמרי' דלא מצי סובר קימו משום דהוי ה"ס. והנה לגירסת הגאונים עולה הכל בס"ד שפיר בסוגית הגמרא רק מה שקם נגדינו בי' אי ר' יוחנן ס"ל קימו א"כ מה קאמר אח"כ אין לנו אלא זאת ועוד אחרת הא בקימו משכחת טובא וכבר הקשה בעל המאור קושי' זו ותירוצו הראשון מה שתירץ דר"י ס"ל לא קימו חייב רק היכא דמשכחת לה בביטולו אזי אמרי' לא קימו חייב והכא דלא משכחת בטלו פטור בלא קימו כמעט אינו מובן ועוד תירץ שם דר"י הכי קאמר אין לנו אלא זאת ועוד אחרת דמוכח' בין בבטלו בין בלא קימו אבל אונס אע"ג דלא משכחת בטלו מ"מ משכחת לה מלקות בלא קימו וגם זה אינו מובן קצת ואפשר דמשום הך קושי' באמת שינו רש"י והתוס' גרסו הישנה מה שהעיד הריטב"א דבכל הספרים היה כתוב דר"י ס"ל קימו רק משום דקשיא להו לרש"י ותוס' א"כ מאי קאמר ר"י אין לנו אלא זאת ועוד אחרת לכך שינו הגירסא דר"י ס"ל בטלו ולא בטלו:

ט אמנם צריך להבין מ"ט לרש"י ותוס' מוכרחים אנו לומר דבטלו מסתבר טפי ולשיטת הגאונים ע"כ מתפרשים דקימו מסתבר דהא בין לגירסת הגאונים ובין לגירסת רש"י לא מתפרש בגמרא רק טעמא דר"ל דלא מצי סובר בטלו לגירסת רש"י ולגירסת הגאונים לא מצי סבר קימו משום דס"ל ה"ס ל"ש התראה כמו שכתבנו. אמנם בטעמ' דר' יוחנן לא מתפרש מידי וא"כ צ"ל לגירסת רש"י דבטלו מסתבר טפי ולגירסת הריא"ף והגאונים קימו מסתבר טפי וצריך להבין הסברא. ונ"ל דהנה ע"כ לא נוכל לומר דקיום העשה פוטר אותו מעונש מלקות על הלאו רק אי אמרי דעשה עדיפא מל"ת משא"כ אי אמרי' דל"ת חמורה א"כ אין בכח העשה לנתק עונש הלאו דהא ל"ת חמורה וצ"ל ע"כ דעיקר הא דפטור ממלקות משום דהכתוב נתקו לעשה כדאמרינן במס' חולין פ"א הנח למחוסר זמן שהכתוב נתקו לעשה וא"כ ה"נ אמרי' גבי כל להנל"ע למשל גבי שלוח הקן דאיכא עשה שלח תשלח אמרו דהתורה נתקו מתורת לאו ואוקמי' בגדר עשה ולא שקיום העשה ינתק הלאו דוקא ואם כן שפיר אמר דכ"ז שלא בטל העשה אינו לוקה אע"ג שלא קיים דלאו ע"י קיום העשה מינתק הלאו רק ע"י שהכתוב נתקו ולכך אפילו לא קיים העשה נמי פטור כללו של דבר הי' כך דאי אמרי' דקיום העשה היא שיוכל לנתק הלאו א"כ ודאי מסתבר טפי לומר קימו דעיקר פטור העונש תלוי בקיום העשה אמנם אי אמרי' דקיום העשה לא יוכל לנתק הלאו דל"ת חמור' ורק משו"ה מפטר בלהנל"ע משום שהכתוב נתקו לעשה א"כ שפיר מסתבר טפי לומר בטולו דכל הלא בטלו העשה בידים אין כאן מלקות רק הכא שמבטל העשה אזי הוי כאלו עובר על לאו מחדש דהא מוזהר היא שלא לבטל העשה וא"כ לגרסת רש"י אמרי' דר"י ס"ל דל"ת חמיר' וא"כ הטעם בלהנל"ע לא הוי שקיים העשה מנתק הלאו רק שהכתוב נתקו לעשה ולכך ס"ל בטלו אמנם ר"ל ס"ל דעשה עיפ' ולכך פטור הלהנל"ע משום שקיום העשה פוטר אותו מעונש הלאו ולכך בלא קימו חייב מלקות אפי' בלהנל"ע ולגירסת הגאונים אמרי' דר"י ס"ל קימו וא"כ הוי אפכא דלר"י מעשה העשה עדיפא ולכך קיום העשה פוטר אותו מעונש מלקות ולכך ס"ל לא קימו חייב אמנם ר"ל ס"ל אין מעשה העשה עדיפא כ"כ שיוכל לפטור מעונש מלקות מל"ת וע"כ דרק משו"ה מפטר בלהלל"ע משום שהכתוב נתקו לעשה וא"כ אפי' בלא קימו רק שלא בטלו נמי פטור ולכך ס"ל לר"ל בטלו דוקא חייב ודו"ק:

י והנה יש להקשות בכאן קושי' עצומה דקאמרי' בגמרא דבטל משכחת לה גבי אונס שגירש היכא שהדירה על דעת רבים וקש' לי דהנה התוס' ד"ה אם כהן הוי הקשו אמאי גבי כהן לוקה ואינו מחזיר נימא אתי עשה ולדחי לל"ת ועשה דגרושה שאינו שוה בכל ותירצו משום דאי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל כמ"ש הגמרא מס' כתובות ל"ט ע"א עי"ש. והנה כאן ודאי קשה אע"ג שהדיר' ליתא עשה דולו תהיה או דכל ימיו ולדחי לל"ת דנדר ואע"ג דנדרים הוי עול"ת הא אמרי' מס' יבמות ה' ע"א דהיכא שישנ' בשאלה דחי עשה לל"ת ועשה וכ"ת דכאן ליתא בשאלה כיון שהודר על דעת רבים מ"מ עיקר איסור הנדרים הוי שישנ' בשאלה ולא חמיר כ"כ וכאן ל"ל אי אמר לא בעינן מי איתא לעשה כלל דהא אי איהו אמר' לא בעינן תו לא מקרי בטלי בידים דאז איהי קמבטלא לעש' ולא איהו ועי' בס' מחנה א' בחי' למס' מכות שהקשה כה"ג על דברי התוס' הנ"ל דלא מקרי בטלי בידים אמנם כאן וודאי קשה דהגמרא קאמר בפיר' דכה"ג משכח' לה בטלה והא מצינו למימר עשה דוחה ל"ת. והנה מ"ש דמקרי ישנה בשאלה אע"ג שהודר ע"ד רבים דאין לו הפרה הי' מוכח מסוגי' דמס' יבמות דפריך מה לנזיר שכן ישנ' בשאלה כלומ' לכך דחי עשה דמצור' לל"ת דנזיר ומאי פריך הא משמע בכל ענין אפי' היכא שנדר ע"ד רבים וע"כ כיון דעיקר איסו' הנדרים ישנ' בשאלה הוי קיל ודחי אפי' לעול"ת וא"כ ה"נ גבי נדרים יקשה קושייתינו הנ"ל איך משכחת לה בטלו גבי אונס אפי' בס"ד דנדר שהודר עד"ר אין לו הפר' כלל אפי' לדבר מצוה כיון דכל מה שלא יוכל להחזיר' הי' רק משום דאי אמר לא בעינן וא"כ לא הוי בטלו בידים והי' קושי' עצומה לכאורה:

יא אמנם עפ"י ההנחה שהנחנו א"ש בס"ד דהנה כתבנו דמאן דס"ל בטלו הי' משום דס"ל דאין כח בקיום העשה לפטור עונש הל"ת דהא באמת ל"ת חמירא ורק שהכתוב נתקו לעש' ולכך לא תלי מידי בקיום העשה והנה לכאור' קשה מאי הקשו התוס' גבי כהן דליתי עשה ולדחי ל"ת דגרושה הא הוי עשה ע"י פשיע' ואינו דוח' הל"ת לשיטת התוס' מס' עירובין ק' ע"א ד"ה מתן ואע"ג דבמס' כתובות ל"ט ע"א פריך הגמרא גבי אונס ולית' עשה ולדחי ל"ת אע"ג דהוי ע"י פשיע' כבר כתבו האחרונים דשאני התם כיון דעיקר חלות העש' לא משכח' באופן אחר רק ע"י פשיע' ל"ש לומר דעש' ע"י פשיע' אינו דוחה וכן ראיתי בס' מנחת חינוך וכה"ג צריך לומר גבי שריפת קדשים דרוצה הגמר' לומר מס' שבת כ"ד ע"ב דעש' דשריפת קדשים דוחה לל"ת דיו"ט ול"א דהוי עשה ע"י פשיע' כלומר ע"י הלאו דנותר דש"ה דעיקר חלות העש' לא משכחת באופן אחר (ובס' מגן אבות לסוגי' דשריפת קדשי' ראיתי שרצה לומר דעש' דשריפת נותר הוי עשה ע"י פשיע' ובמח"כ לא דק) משא"כ הכא דכהן שגרש אנוסתו דכבר הי' בידו קיום העשה שלא ע"י פשיעה ובהתר מקימה אצלו ועכשיו הולך ומגרשה וכי נימא דעש' דחי לל"ת דגרוש' הוי וודאי עשה ע"י פשיע' וא"כ מאי הקשו התוס' אמנם א"ש עפ"י מ"ש במקו"א ובחידושינו לסוגי' דהיתר מצטרף לאיסור דע"כ ל"א כסברת התוס' מס' עירבין דעש' ע"י פשיע' אינו דוחה ל"ת הי' רק אי אמרינן דבאמת ל"ת חמיר' מעש' והא דעדל"ת הי' רק משו' דגזה"כ דילפינן מכלאי' בציצית והלכך בעינן דוק' שלא תבא העשה ע"י פשיעה משא"כ אי אמרינן דעשה עדיפא מל"ת א"כ כל היכא שיש לפנינו עול"ת שפי' נידחת הל"ת נגד העשה אע"ג שהעשה באה ע"י פשיעה וכה"ג כתוב בס' ברוך טעם בשער התערובות פ"ט דחמור את הקל דוחה אפי' ע"י פשיע' עי"ש. וא"כ הקשו התוס' שפיר דלעיל כתבנו דמאן דס"ל ל"ת שקדמו עש' לוקי' הי' משו' דס"ל דכח קיום העש' פוטר עונש המלקו' וא"כ אע"ג שקדמו עש' מ"מ כיון שמקיים עשה אחר עביר' הלאו עכ"פ אע"ג שהי' יכול לקיימו קודם עביר' הלאו מתקן קיום העשה עונש הלאו והיינו משום דעש' עדיפ' והנה הכא דהגמ' הוקש' מאונס שגרש ורוצה להוכיח בס"ד דל"ת שקדמו עשה נמי אין לוקי' מאונס שגרש וא"כ ס"ל דעשה עדיפ' וכיון דעש' עדיפ' מל"ת שפי' אמרינן דאפי' עשה ע"י פשיע' נמי דוחה ולכך הוקש' התוס' שפי' גבי כהן נמי אמאי לא דחי עשה תל"ת ועשה שאינו שוה בכל משא"כ הכא גבי מסקנ' הגמר' למאן דס"ל בטלו כתבנו דס"ל דל"ת חמירא ולכך אין תלוי פטור הנהל"ע בקיום העש' כלל כמ"ש כיון דל"ת חמיר' א"כ ממילא אמרי' דעש' ע"י פשיע' אינו דוחה ל"ת כסבר' התוס' מס' עירבין וא"כ קאמר הגמר' שפיר דמשכחת לה בטלו שהדיר' עד"ר ול"ל ליתי עשה ולדחי ל"ת דנדר דהא כאן הוי עשה ע"י פשיע' מה שנדר הנאה ממנה וכיון דס"ל בטלו ולא תלוי בקיום העש' כלל ע"כ דס"ל דאין קיום העש' מנתק הלאו משום דל"ת חמירא ולכך תלי' כלל בקיום העשה וכיון דל"ת חמיר' אין עש' ע"י פשיע' דוחה וא"כ היכא שהדיר לפי' קרוי לי' בטלו דל"ק קושייתי הלז ליתי עשה ולדחי ל"מ דהוי עשה ע"י פשיעה וכה"ג כתב השעה"מ פ"ג מהלכות נדרים הלכה ו' דהיכא שבא לו ע"י נדר מקרי עש' ע"י פשי' ודוק היטב. ובזה השלמנו בס"ד פרק השלישי כל החוסים בך לא יבושו:

יב בו נבאר בס"ד להבין דברי בעה"מ מ"ש דלר"י לא חייב בלא קימו רק היכ' דמשכחת לה בבטלו כבר הבאתי לעיל אות ח' דהבעה"מ הקשו לר"י דס"ל קימו ולא קימו א"כ היכי קאמר אין לנו אלא זאת ועוד אחרת ועיין בספר גינות וורדים כלל כו' שהביא נמי דברי בעהמא"ו ותירוצו של בעהמא"ו דר"י לא מחייב בלא קיימו רק היכ' דמשכחת לה בטלו אינו מובן לכאורה ונ"ל להבין דעת קדושים דהנה א"א כגירס' הגאונים דר"י ס"ל קימו ע"כ צ"ל דמאן דס"ל קימו הוי ה"ס וצ"ל דלא ס"ל כשיטות רש"י דהעבירה נגמרת מיד וכשיבוא אח"כ לב"ד או יקיים או ילקה דא"כ ל"ה ה"ס למאן דס"ל קימו כמש"כ רש"י לר"ל ודס"ל קימו לגירס' רש"י וע"כ צ"ל להגאונים דס"ל דאין העבירה נגמרת מיד רק אח"כ כשלא יקיים ולכך הוי ה"ס וא"כ יש לעיין לכאורה אי נימא דהאיסור אינו נגמר רק כשלא יקיים בעשה אמאי ילקה הא במאי שאינו מקיים העשה הוי לאו שאב"מ ור"י ס"ל לאו שא"ב מעשה אין לוקין. אמנם יש לתרץ עפ"י סבר' הה"מ פי"ג מ"ה שכירות ה"ב דכל היכ' דמשכחת שיעבור האיסור ע"י מעשה לוקין אפי' בלא עשה מעשה עיי"ש מ"ש כך לענין חסמה בקול וא"כ בכל לאוין נמי אמרינן הכי דכל שאפשר ע"י מעשה לוקין אפי' בלא עשה מעשה וא"כ כיון דבבטלו לעשה עושה מעשה שפיר מחייב בלא קימו נמי אע"ג שאין עושה מעשה דכלהו לאוין מלאוי דחסימה גמרינן וא"כ א"ש שיטות בעהמא"ו דע"כ לא מחייב ר"י בלא קימו אע"ג שאין עושה מעשה רק היכ' דמשכחת לה בבטלו וא"כ משכחת לה בביטול עשה זו מעשה לכך מחייב בלא קימו נמי משא"כ היכ' דלא משכחת בטלו לא מחייב בלא קימו דהא הוי לאו שאב"מ ואע"ג שעשה מעשה בשעת עבירה הלאו זה ל"ת מעשה דהא האיסור עדיין לא נגמר בשעת עשי' הלאו רק במה שלא קיים העשה וזה הוי לאשאב"מ כנ"ל שזה כוונות בעהמא"ו מ"ש דלא מחייב בלא קימו רק היכא דמשכחת לה בטלו ועי' במס' שבועות י"ז ע"א בתוס' ד"ה או א"צ דמשמע שם לחד תירוצ' דס"ל דאע"ג דתחלה הי' ע"י מעשה מ"מ כיון שאח"כ אינו עושה מעש' הוי לאו שאב"מ וא"כ ה"נ אע"ג שעיקר האיסר מתחלה הי' ע"י מעשה כגון אונס שגרש מ"מ כיו' שאח"כ מה שאינו מקיים העשה אינו עושה מעשה ה"ל לאו שאב"מ ועי' מ"ש לקמן באות ט"ז בס"ד לתרץ קושי' הרמב"ן במלחמו' על סברת הבעהמא"ו:

יג וראיתי במל"מ פ"ג מהלכת ביאת המקדש הלכ' כ"א שהאריך בזה אם תחלתו הי' במעש' ואח"כ אין בו מעשה אי חשיב לאו שאב"מ כגון לענין טמא שהי' במקדש דתחלתו הי' ע"י מעשה וראיתי שכ' שם וז"ל וע"כ ל"א דכל שהתחלת הפעולה היתה ע"י מעשה דאף דלבסוף ליכא מעשה דחשי' כמעשה היינו כשהתחלת הפעולה היתה באיסור אבל כשהיתה בהיתר אינ' מצטרפת עם סופ' להחשיב כמעש' עי"ש ועי' בס' גינת וורדים כלל כ"ב ועפי"ז דהך סברא שכתבנו בשיט' בעהמ"א דלא מחייב בלא קימו רק היכא שמשכח' לה בבטלו דלא קימו לחודא חשי' אין כו מעש' דתלי' בהא אי אמרינן דכל להנל"ע היכא שבדעתו לקיים העשה אם עשה איסו' עכ"פ בשע' עביר' הלאו וראיתי בס' גי"וו כלל כ"ב שהובא דלשיטת הר"י בתוס' מס' פסחים כ"ט ע"ב דמשהו חמץ ע"מ לבערו אינו עובר משמע דס"ל דאין כאן איס' כלל כשדעתו לקיים העשה וא"כ י"ל דודאי אי אמרינן דלא כשיטת הר"י ובכל להל"ע אפי' שבדעתו לקיים העש' מ"מ עושה איסור בעבירה הלאו א"כ שפיר חייב מלקות בלא קימו ול"ל דהא מה שאין מקיים העש' הוי כלאו שאב"מ דזה אינו כיון דבשעת עבירת הלאו עש' איסור עכ"פ וכיון שמתחלתו הי' ע"י מעש' אמנם אי אמרינן דבכל לאהנל"ע היכא שבדעתו לקיים העש' אין כאן שום איסו' א"כ בשע' עבירות הלאו לא נוכל ליחס שם איסו' כלל על הפעולה דהא הכל תלו בקיום העשה וכיון שלא עשה שום איסור א"כ איך יחייב מלקות אח"כ על מה שאין מקיים העש' כיון שאין בו מעש' וכה"ג אין מצטרף תחלת הפעולה עם סופה כמ"ש המל"מ שם וא"כ שפיר כתב הבעהמא"ו דאין חייב מלקות בלא קימו רק היכא דמשכחת לה בטלו דאז שפיר חייב מלקו' בלא קימו אע"ג שאין בו מעש' כיון דמשכחת לה ע"י מעש' דהיינו בבטלו וכסברת הה"מ פי"ג מהלכות שכירות ודו"ק:

בו נבאר בס"ד שיט' הר"מ בהא דקיימו:

יד הרמב"ם ז"ל פי"ח מה' סנהדרין פסק דלא קימו חייב מלקות רק היינו דווקא אם אין בידו תו לקיים העשה כגון גבי אונס היכי שמתה או נתקדשה לאחר עיין ברמב"ם פ"א מה' נערה ה"ו ואז חייב אע"ג שלא ביטל העשה בידים אבל כ"ז שיש בידו לקיים העשה אע"ג שלא קיים בשעה שהב"ד מזהירין אותו לקיים אינו לוקה ולא כשיטות רש"י דכל שהב"ד מזהירין אותו לקיים ולא קיים לוקה למאן דס"ל קימו ולא קימו עי' לח"מ פי"ח מה' סנהדרין ונראה דתלי' במשכ"ל אי בכל להול"ע היכי שבדעתו לקיים העשה אם עושה איסור בשעת עבירות הלאו דרש"י סבירא ליה דאע"ג שדעתו לקיים העשה מ"מ עושה איסור בשעת עביר' הלאו וכן כתב רש"י להדי' למ"ד קימו דהלאו נגמר מיד א"כ פשיטא דכל שהב"ד מזהירין אותו לקיים חייב מלקות כשלא קיים כיון דהאיסור נגמר מיד אמנם הר"מ ס"ל דמי שבדעתו לקיים העשה אינו עושה איסור בעביר' הלאו א"כ ל"ל דחייב מלקות כיון שהב"ד מזהירין אותו לקיים דהא אכתי לא עשה שום איסור דמצי למימר שבשעת עבירות הלאו הי' בדעתו לקיים העשה וא"כ איך אפשר ללקות אותו כשאינו הולך לקיים העשה בשעה שמזהירין אותו ולכך אינו חייב מלקות רק כשנתבטל העשה לגמרי דתו אין בידו לקיים העשה כלל ואין להקשות דא"כ אמאי ס"ל להר"מ כשנתבטל העשה אע"ג שלא בטלו בידים חייב מלקות ואפי' במקום שלא משכחת בטלו גבי אונס והא הוי לאשאב"מ במה שנתבטל העשה כיון דאיהו לא בטל העשה וליכא למימר כיון דתחלת עבירה הי' ע"י מעשה חייב מלקות אע"ג שאח"כ בשעת שנתבטל העשה הוי אין בו מעשה מ"מ חייב מלקות דהא כיון דהר"מ ס"ל דבתחל' המעשה אין כאן שום איסור כשבדעתו לקיים א"כ אינ' מצטרפ' תחלת המעש' לאוי להקשיב' כמעש' כמ"ש לעיל באות י"ג לשיטת בעהמאי די"ל דהר"מ סובר דאפילו שמתחלת הפעולה לא הי' שום איסור כגון הכא בעבירת הלאו מ"מ כיון דאח"כ נתבטלה העש' ואגלאי למפרע שעשה איסור ובשעת עבירת הלאו הי' מעשה הוי כלאו שיש בו מעשה שהרי יש הרבה גדולים דס"ל הכי דכיון שמתחלתו הי' מעשה אע"ג שהי' בהיתר הוי כיש בו מעשה ועי' ס' מנחת חינוך ס' רט"ז דיני פאה באו' ג' שהבי' כן בשם הרבה גדולים דאע"ג שמתחלתו הי' בהיתר מ"מ כיון שהי' ע"י מעשה ואח"כ אגלאי למפרע שהי' איסור כיש בו מעשה חשיב ולוקי': (טו) ובזה י"ל טעמא דהר"מ שכתב להדי' פרק נערה דלאו שקדמו עשה אין לוקי' דהנה בסוגי' אמרינן דאונס הוי לאהנל"ע משום דכתיב כל ימיו בעמוד והחזיר. והנה בסוגי' דתמור' ה' ע"א משמע דלאביי דס"ל אע"מ לא אמרינן דקרא דכל ימיו אתי לנתוקי ללאו שיהי' נל"ע דהא אצטריך קרא לומר שחייב להחזיר' דאי לאו כל ימיו ה"א כיון דאע"מ אין חייב להחזיר' וכן כתב בספר מחנה לוי בחי' למס' מכות וכבר הבאתי לעיל קצת מזה והנה בהך דאי עביד מהני כתב הלח"מ פ"ו מהלכות בכורות הלכ' ח' דהר"מ ס"ל אע"מ וא"כ ממילא לא אמרינן דאונס הוי להנל"ע רק לאו שקדמו ע"ש וא"כ י"ל דמהך סברא פסק הר"מ דלאו שקדמו עשה נמי אין לוקה דהנה כל גריעותא דל"ת שקדמו עשה הי' רק משום שיכול לקיים העשה בלא עבירת הלאו וא"כ י"ל דוודאי אי אמרינן דבכל להנל"ע אע"ג שבדעתו לקיים העשה עושה אוסר מיד רק דעשית העשה אח"כ הוי במקו' מלקות כמ"ש רש"י א"כ שפיר יש לחלק דעש' מה שהי' יכול לקיים גם בלא עשית הלאו לא יכול לפוטרו ממלקות דבשלמא בעשה שאין לקיים רק אחר עבירת הלאו וא"כ מרויח בעבירת הלאו קיום העשה שאח"כ שפיר ריטרו ממלקות משא"כ כשהי' יכול לקיים גם בלא עבירת הלאו א"כ לא הרויח כלום בעבירת הלאו אין העשה פוטרו ממלקות אמנם אי אמרינן דבכל להנל"ע אין עושה שום איסור בשעת עבירת הלאו כשדעתו לקיום העשה א"כ ממילא לא נעשה שום איסור בשעת עבירת הלאו וא"כ מה בכך שהעשה קדמה ללאו מ"מ הא בדעתו הי' שיקיים העשה וליכא איסור בשעת עבירת הלאו שעכ"פ לא נוכל לייחס שם איסור על לאו כזה שבדעתו לקיים עשה אח"כ אין חילוק בין קדמו עשה או לא כיון שבשעת עבירת הלאו אין כאן שום איסור ושפיר פסק הר"מ דאפילו בל"ת שקדמו עשה נמי לוקה ודו"ק. וראיתי בחי' צל"ח למס' ביצה ד' ע"ב דמש"ה פסק הר"מ פ"א מהלכות חמץ דלוק' על בל יראה היכא שקנה שאור ולא אמרינן דפטור מטעם להנל"ע משום דתשביתו הוי לאו שקדמו עשה עי' נו"ב מד"ת לאו"ח סי' צ"א שהאריך בזה והי' תמי' דהא הר"מ פסק להדי' פ"י מהלכות נערה דל"ת שקדמו עשה נמי אין לוקין אמנם העיקר כדעת הר"מ דפסק דלוקין על ב"י הא כמ"ש לעיל אות י"א משום דהעשה דתשביתו אין מנתק הלאו כיון שעובר בכל שעה וכל רגע ורגע ניתוסף איסור' כמ"ש השעה"מ פ"א מהלכות חמץ ולפי מה שכתבתי נתבאר היטב כיון דעיקר מה שאינו לוק' בלהלל"ע הוא משום דאמרינן דאינו עושה איסור בשעת עבירה הלאו היכא שבדעתו לקיים העשה וא"כ ל"ש רק היכא שאין האיסור נמשך כל שעה ושע' משא"כ היכא שכל שעה עושה איסור בפ"ע מה בכך שבדעתו לקיים העש' מ"מ העש' לא תוכל להפקיע האיסור מה שעבר כל רגע ורגע דבשלמ' אי הו"א בכל הנל"ע דהלאו נגמר מיד רק שקיום העש' שאח"כ מנתקו ללאו א"כ הנ"מ גבי כ"י הומ"ל דאע"ג שעשה איסור ועבר על ב"י קיום העשה שאח"כ מנתקו לאיסור משא"כ הר"מ ס"ל דלאו משו"ה מפטר בהנל"ע שקיום העשה מנתק עונש הלאו כמ"ש לעיל דמאן דס"ל ל"ת חמירא אין כח בקיום העשה לנתק עונש הלאו עי' לעיל אות ט"ו ורק משום שכל היכא שבדעתו לקיים העשה אין כאן שום איסור וממילא ל"ש מלקות דהא אפשר שבדעתו לקיים העשה וא"כ שפיר ס"ל דהיכא שהאיסור נמשך כל רגע העביר' נמשכ' לא מצי מחשבתו על קיום העשה להפקיע האיסור דמעיקר' ולכך ס"ל דב"י לא הוי נל"ע ועי' בשו"ת חכם צבי סי' ב' מ"ש בדברי הרמב"ם אלו ודו"ק היטב: (טז) ואכתי פש גבן לברורי לתרץ קושי' הרמב"ן במלחמות שהקשה לשיטות בעהמ"א שהבאתי לעיל דס"ל דמאן דמחייב בלא קימו ה"ד היכא דליכא בטלו א"כ מ"ק בגמ' אהא דקאמר אין לנו אלא זאת ועוד אחרת הניחא למאן דתני קימו הא למאן דתני קימו נמי לא א"ש כיון דלא מחייב רק היכי דמשכחת בטלו אמנם עפ"י מש"כ לעי' דמש"ה בעינן דווקא דמשכחת לה לה בבטלו דאל"ה אין לוקין על מה שלא מקיים העשה דהו"ל לאו שאב"מ ניח' דהכי אזלא קושי' הגמ' דבשלומא א"א דמחייב בלא קימו ורק דמש"ה בעיני' דמשכחת לה בבטלו דנהוי משכחת לה ע"י מעשה וכסברת הה"מ פי"ג מה' שכירות דכל דמשכחת ע"י מעשה לוקה אפי' בלא מעשה א"ש דמצינו למימר עוד אחרת היינו אונס ושפיר משכחת לה ע"י מעשה דהיינו בקטלה ול"ק קושי' הגמ' אי דקטלה קלב"מ דמ"מ משכחת לה ע"י מעשה דהא עיקר החי' הי' רק משום דלא מקיים העשה רק שאב"מ וכל היכי שמשכחת ע"י מעשה אע"ג דקלב"מ מ"מ מעשה מיהו עביד ושפיר חייב מלקות על שאינו מקיים העשה משא"כ א"א בטלו א"כ עיקר החיוב אינו רק ע"י מה שמבטל העשה בפועל וע"ז בא חיוב המלקות פריך שפיר הא לא משכחת לה דאי דקטלה קלב"מ משא"כ א"א דחייב בלא קימו א"ש דהא שאמת עיקר החי' הוא ע"י מה שאינו מקיים העשה ולא בעינן רק שהי' משכחת לה ע"י מעשה נמי וממילא כל שמשכחת לה ע"י מעשה דהיינו בקטלה אע"ג דקלב"מ מ"מ חייב מלקות כיון דאכא גוונ' שנתבטל העשה ע"י מעשה חייב מלקות בלא קימו נמי ודו"ק: ועפ"י הנ"ל י"ל מה שיל"ד בגמ' א"ר שימי מחוזנא' כגון שקבל לה קידושין מאחר ולכאורה קשה וכי לא הבין ר' שימי דזה לא מקרי בטלו בידים כיון דרק מרצונו קבל לה קידושין ובשליחות כמו דפריך באמת אמנם להנ"ל ניח' דר"ש ס"ד דעיקר הטעם דצריך להיות בטלו בידים הי' רק היכא דנהוי משכחת ע"י מעשה ולכך רצה לתרץ דהא משכחת לה ע"י מעשה וממילא לקי אפי' בלא קימו אמנם הגמ' דחי לה דלמ"ד בטלו לא סגי' מה שמשכחת לה מעשה באותו ענין רק בעינן בטלו בידים ממש ודו"ק אמנם למאן דתנו קימו ולא בעינן בטלו רק כי היכא דנהוי משכחת ע"י מעשה באמת מצינו לאוקמי או כגון דקטלה או דקבל קידושין דמשכחת לה ע"י מעשה וממילא פריך שפיר הניחא למאן דתנו קימו כנ"ל לתרץ שיטות הבעהמא"ו בס"ד: (יז) בתוס' ד"ה אי דקטלה קלב"מ והקשו התוס' דלמא מיירי שהרגה בשוגג וי"ל דהוי כמו מתה מאלי' ועי' מהרש"א ולכאור' יש להקשות לר"י דס"ל חולין פ"א ע"א גבי שחט ראשון לשכנו ושני לע"א ולא אתרו בי' משום ע"א חייב מלקות משום אותו ואת בנו ולא כר"ל דס"ל הואיל וכי אתרי בי' פטור כי לא אחרי בי' נמי פטור א"כ קשה קושי' התוס' לוקמי במזיד ולא אתרי בי' למיתה רק למלקות על הלאו שעבר על לא יוכל לשלחה ול"ש קלב"מ כיון דלא אתרי בי' לר' יוחנן דס"ל הכי והי' קושי' עצומ' לכאורה אח"כ ראיתי בס' גינ"וו כלל כ"ג ד"ה עוד אבאר לך שהקשה ג"כ קושי' זו והנה לגירס' הגאונים שכתבו דר"י ס"ל קימו ולא קימו יש ליישב דהכי אזלא קו' הגמ' דהנה הריטב"א הקשה בלא"ה מאי פריך הניחא למאן דתני קימו הא ר"י גופא ס"ל הכא ותירץ דבעינן לתרוצי הך דר"י דאמר זאת ועוד אחרת לכ"ע וא"כ פריך הגמ' שפיר אי דקטלה קלב"מ ול"ל דבלא אתרי בי' דמ"מ קשי' למאן דס"ל הואיל ואלו אתרי בי' פטור כי לא אתרי בי' נמי פטור ואע"ג דלר"י חייב מלקות בלא אתרי בי' מ"מ קושי' הגמ' בלא"ה אזלא אי לא ס"ל כר"י דהא לר"י בלא"ה לוק' דהא איהו באמת קימו ולא קימו תני לגרס' הגאונים אמנם לגירס' רש"י דלא צריכין לומר דקושי' הגמ' קאי אפי' אי לא ס"ל דר"י דבאמת קושי' הגמ' אזלא רק לר"י דאיהו ס"ל בטלו הדרא קושייתינו לדוכתא מ"ט לא אקמי' במזיד ולא אתרי בי' ונראה ליישב ע"ד הפילפול קצת דהנה בגמ' מסקינן דועוד אחר' הי' פאה דמשכחת לה בטלו היכא שאכל העיס' ג"כ ולכאורה יש להקשות אמאי לא נימא דאיתא בתשלומים כמו גבי גזילה או השבת המשכון דאע"ג ששרפו איתא בתשלומים וצ"ל דוודאי אי הו"א דמתנת עניים הוי רק כשאר ממון שפי' מצינו למימר דכמו דאמרינן דתעזוב הוי נל"ע ולא תעזוב מעיקרא משמ' ה"נ יש לו תקנה אפי' כשאכל גם העיס' לשלם ועיין מפ' יומא ל"ו ע"ב בתוס' ד"ה לאו דנבלה. אמנם כיון דמצינו דמ"ע אינו כשאר ממון אמרינן דכל היכא שנכלה לגמרי איסור' דעבד עבד ואין לו תקנה אח"כ וא"כ משכחת לה שפי' בבטלו כמסקנת הגמרא והראי' דמת"ע ל"ה כשאר ממון דהרי גבי מתנת עניים קיי"ל דספיקא לחומרא וספק לקט לקט ואילו בשאר ממון אזלינן בספיקא לקולא משמע דמתנ"ע הוי כאיסור ועי' בר"נ למס' נדרים ז' ע"א ועי' בס' החינוך מצוה רי"ח:

והנה ר"י במס' חולין קל"ד ע"א ס"ל דהא דאמרינן ספק לקט לקט כיחידאה הי' משמע דלהלכה ס"ל דמת"ע הוי כשאר ממון ואזלינא בי' לקולא וא"כ ממילא י"ל דלדידי' אית לי' נמי תקנה בתשלומי' ולא משכח' בטלו גבי פאה לר"י. וא"כ י"ל דלר"י באמת הך זאת ועוד אחרת מוקי לה גבי אונס ומשכחת בטלו כקושייתינו במזיד ולא אתרי בי' למית' דחייב מלקות דלדידי' לא הוי פאה בטלו דהא אית לי' תקנתא בתשלומים כיון דהוי כשאר ממון ולמאן דס"ל דלא כר"י בהך אותו ואת בנו וס"ל הואיל ואתרי בי' פטור כי לא אתרי בי' מצי סובר דמת"ע לא הוי כשאר ממון וממילא לית לי' תקנה בתשלומים ומשכחת בטלו גבי פאה. ומיושב שפיר מה דקאמר אין לנו אלא זאת ועוד אחרת ולמה שינה דבריו בלשון חרה ולא קאמר מיד אין לנו אלא זאת ופאה ולמה סתם דבריו אמנם להנ"ל א"ש דר"י לא רצה לומר זאת ועוד אחרת פאה להדי' דהא לר"י כיון דס"ל דמת"ע הוי כשאר ממון א"כ אית לי' נמי תקנתא בתשלומים רק לר"י באמת הוי עוד אחרת ואונס וכגון שהרגה במזיד ולא אתרי בי' אמנם ר"י ידע דאית מאן דפליג וס"ל דאפי' כי לא אתרי בי' נמי פטור ממלקות ומתרץ כיון דמתניתן ע"כ מרבה עוד דבר אחד בזה הכלל כמ"ש בחי' הפנ"י וא"כ מוכרחי' לאשכוחי עוד דבר אחד שיהי' דומה לשלוח הקן וע"כ הך מ"ד דס"ל דלא משכחת גבי אונס דאפי' כי לא אתרי בי' נמי פטור ממלקות ס"ל גבי פאה דליתא בתקנתא דתשלומים וא"כ משכחת לה בטלו. ועי' בנו"ב מד"ת לאו"ח סי' צ"א שכתב ג"כ כה"ג מהך דאין לנו אלא זאת ועוד אחרת. ודו"ק היטב:

יח לקמן י"ז ע"א במתני' דהנוטל אם על הבנים ר"י אומר לוקה ואינו משלח כ' הרמב"ם בפי' המשנה דר"י ס"ל ל"ת הנל"ע לוקין וכן משמע מפירושו למס' חולין עי"ש והי' תמוה מאוד דהרי מסקינ' במס' חולין קמ"א ע"ב דר"י ס"ל ל"ת הנל"ע אין לוקין והא דלוקין בשלה"ק משום דס"ל שלח מעיקר' משמע וכן מוכרח מהך ברית' דהובא בכ"מ בש"ס גבי נותר בא הכ' ליתן עש' אחר ל"ת לומר שאין לוקין ומהך ברייתא פשיטא בגמ' דטעמא דר"י משום דשלח מעיקרא משמע ועי' בפנ"י שהאריך לתרץ דברי הרמב"ם ונ"ל דהנה יל"ד על בעל האיבעי' שם חולין מ"ט דר"י אי משום דסובר להנלע"ל או משום דשלח מעיקרא משמע וכי נימא דהי' נעלם ממנו הברייתא דהנותר דלר"י א"ל בלאהנל"ע וכן על הפשטן דפשיט לי' מעיקרא מברייתא דגנב וגזלן ודחי לי' ואח"כ פשיט לי' מהך ברייתא דולא תותירו ולא פשיט לי' מיד דאי' להדיא דר"י אומר בא הכ' ליתן עשה אחר ל"ת לומר שאין לוקין ונ"ל דהנה כבר כתבנו לעיל דא"א דל"ת חמור מעשה אין סברא שיה' כח בקיום העשה שאחר הל"ת לנתק הלאו אמנם אי הו"א דעשה עדיפא מל"ת שפיר יש סבר' שבקיום העשה מנתק הלאו וא"כ י"ל לעולם ס"ל לר"י להנל"ע לוקין בעלמא דל"ת חמיר' מעשה ואין כח בקיום העשה לנתק הלאו רק גבי נותר דהלאו קיל שאין בו מעשה אע"ג דר"י ס"ל ג"כ לאו שאב"מ לוקין עי' מס' מכות ד' ע"ב מ"מ קיל משאר לאו שיב"מ ומלאו כזה עשה עדיפא ולכך מודה דהעשה מנתק הלאו וא"כ שפיר בעי' ר"א בר ממל במס' חולין אי ר"י ס"ל בכל מקום לאםנלע"ל ולא רצה לפשוט מנותר דבנותר י"ל דשאני משאר לאוי כיון שאב"מ ופשיט באמת מגנב וגזלן אמנם אי הו"א דטעמא דלאו הנל"ע א"ל הוא משום שהעשה מתקן מה שקלקל והוי כלא עביד איסור כלל א"כ ודאי יש לפשוט מנותר דמאי בנותר שאין העשה תיקון הלאו ממש כמשכ"ל ומ"מ לא לקי מכש"כ בשאר לאוי היכי שהעשה היא תיקון הלאו ממש דלא לקי והנה בס' לב ארי' הקשה מה בעי הגמ' לפשוט מהך דגנב וגזלן דר"י ס"ל להנלע"ל דלמא שאני גבי גזל דאיכא תרי לאוי לא תגזול ולא תעשוק כמש"כ התו' מס' חולין פ"א ע"א ד"ה הנח עי"ש ובמס' זבחים קי"ד ע"ב בתוס' ד"ה אלמא וצ"ל דהך דפשיט לי' ס"ל דעיקר הטעם בלהנל"ע הוא משום דע"י העשה מתקן הלאו והואיל והוא מתקן אשר עוות אין חילוק בין חד לאו לתרי לאוי כמש"כ התו' פ"א ע"א דכל היכ' שמתקן הלאו א"ח בין חד לאו לתרי לאוי עי"ש וא"כ שפיר פשיט לי' מגזלן דע"כ ר"י ס"ל להנל"ע לוקין דא"ח בין ח"ל לתרי לאוי היכא שמתקן בידים וא"כ שפיר פשוט לי אח"כ מנותר לסברתו דהטעם היא משום שמתקן הלאו א"כ ממילא מצינו למפשט מנותר דמה גבי נותר שאין העשה תיקון הלאו ומ"מ לא לקי לר"י מכש"כ היכא שהעשה תיקון הלאו פשיט' דא"ל והיינו רק לבתר דהקשה מגנב וגזלן ולא דחי דש"ה דאיכא תרי לאוי וע"כ ס"ל דבלהנל"ע הטעם משום שמתקן את אשר קילקל וממילא מוכח מנותר דבשאר לאו הנ"ל ודאי לא לקי אמנם באמת אי ס"ל גבי גזילה נמי דיש חילוק בין חד לאו לתרי לאוי שפיר מצינו למימר דהטעם דלהנל"ע ל"ה דע"י העשה מתקן מה שקלקל ונפטר מעונש הלאו רק דכח קיום העשה מנתק הלאו (ובאמת פרט הר"מ גזל תוך לאוי דניתן לתשלומי' ולא משום נל"ע עי' בר"מ פי"ח מהל' סנהדרין ובפ"א מה' גזילה ואבידה כתב דהוי להנל"ע אמנם גם שם מסיים דהוי לאו הניתן לתשלומין ובאמת י"ל דלא ניחא לי' לומר מטעם נל"ע דהוי חרי לאוי) וא"כ י"ל דמנותר אין ראי' כלל לומר דר"י ס"ל דלהנל"ע א"ל דמצינו לומר דלעולם בשאר לאוי הנל"ע לוקין לר"י דס"ל דקיום העשה לא מצי מנתק לל"ת חמור' מעשה רק גבי נותר מש"ה א"ל דשם קיל הלאו מעשה כיון שאב"מ ורק לפי מאי דפשוט מגנב וגזלן ולא דחי משום דאיכ' תרי לאוי כקושי' הלב ארי' שפיר רצה לפשוט מנותר דמזה מוכח דעיקר הטעם גבי להנל"ע שמתקן מה שקלקל אמנם לפי האמת נוכל לומר דיש לחלק בין נותר דדוקא גבי נותר מינתק הלאו דקיל משאר לאוי ולא בלאוי' אחרי' וכן משמע מפשטא דאבעי' לי' לר"א בר ממל ולא רצה לפשוט מנותר וע"כ שפיר כתב הר"מ דלר"י ס"ל להנל"ע לוקין:

(השמטה משכ"ל):

לסברת הבעל המאור דאפי' לר"י דס"ל קימו ולא קימו א"ל רק היכ' דמשכחת לה בטלו כי היכ' דנהוי משכחת ע"י מעשה עפ"י סברת הרה"מ מצאתי ראי' מלישנא דר"י דבאמת הכי ס"ל כסברת הרה"מ דאפי' באין בו מעשה רק שמשכחת ע"י מעשה הוי כלאו שיש בו מעשה דהנה כאן במס' מכות ט"ז ע"א ובמס' שבועות פ"ג אית' אמר ר' יוחנן כל ל"ת שיב"מ לוקין כו' נקט הלשון שיב"מ ובמס' תמורה ג' ע"א אית' אר"י כל ל"ת בי' עשה בה מעשה לא נקט יש בו מעשה רק עשה בה מעשה ויל"ד על שנוי הלשון אמנם עפ"י סבר' הה"מ הנ"ל א"ש דר"י ס"ל דל"ב דווקא שיעשה מעשה רק דנהוי משכחת ע"י מעשה ולכך נקיט כל לאו שיב"מ כלומר כל שיש בו מעשה אע"ג שלא עשה מעשה נמי חייב מלקות אמנם ר"י י"ל דלא ס"ל כסברת הה"מ הנ"ל ואינו לוקה רק אם עשה מעשה ממש לכך נקט עשה מעשה ולזה עוררנו חכם מופלג אחד וא"כ ראי' למש"כ בשיטות בעהמא"ו דהבעה"מ נקט למילתא אליב' דר"י דאיהו ס"ל קימו לגירס' בעה"מ וא"כ שפיר בעינן דמשכחת לה בבטלו דאז משכחת לה ע"י מעשה לכך לוקין בלא קימו אע"ג דהוי אב"מ דהא ר"י לא נקט עשה מעש' דווקא רק יש בו מעשה כלומר דנהוי משכחת ע"י מעשה כסברת הה"מ ודו"ק היטב:

תוכן העניינים

תבואות השדה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה