אור ברסלב
תבואות השדה חלק א שער התערובות › שער ג

תבואות השדה חלק א· רבי אליעזר חיים דייטש

שער התערובות · שער ג

שער ב

בסוגי' דזוז"ג פסחים כ"ו ע"ב ומס' ע"א מ"ח ע"ב. תחנתי אפיל לפני האל המאיר לארץ ולדרים לחננו דעת ומזימה בסוגי' דזה וזה גורם: (א) דין זוז"ג מצינו בש"ס לענין כמה דברים ונציעם אחת לאחת. האחד בתנור חדש שהוסק בעצי ערלה הוי זוז"ג אם יצננו ויאפה בעצי היתר דהו"ל עצים דהתיר' ותנור דאסור' ב' גבי תנור חדש שהוסק בעצי אשיר' וחלקנו אותם לשתים משום שיש לחלק בין איסור ערלה לאיסור ע"א ועי' בטור ובב"י ובש"ע יו"ד סי' קמ"ב ובט"ז ובש"כ שם. ג' לזורע ירקות בימות החמה תחת צל של אשירה הו"ל זוז"ג צל של איסור וקרקע של היתר. ד' אפי' בימות הגשמים הו"ל זוז"ג שהנביה כושר' עליהן והו"ל זבל של איסור וקרקע של היתר והי' פלוגתא דר' יוסי ורבנן במס' ע"א. ה' לנטוע אגוז של ערלה הוי זוז"ג אגוז של איסור וקרקע של היתר והי' ג"כ במס' ע"א מ"ט ע"א ושם נחלקו רש"י ותוס' דלדעת רש"י הו"ל זוז"ג אפי' באגוז של איסור וקרקע של היתר ול"א דלא למקרי זוז"ג רק אם הבריך אח"כ אותה הנטיעה באילן של היתר. וצ"ל דרש"י ס"ל דאע"ג דמעיקרא בס"ד קאמרי' שם דר"י ורבנן פליגי בזוז"ג ורבנן ס"ל זוז"ג מותר ואפ"ה אסרו לזרוע ירקות בימות החמה וא"כ קשה קושי' התוס' שם ד"ה ורבנן אמאי אסור ירקות בימות החמה הא הו"ל זוז"ג צל של איסור וקרקע של היתר ותירצו דלא חשיב זוז"ג רק כששני הגורמי' עושי' פעולה אחת כמו זבל וקרקע משא"כ בצל וקרקע לא הוי זוז"ג ואם כן קשה לשיטת רש"י דאגוז וקרקע נמי חשיב זוז"ג אם כן אמאי אסרו רבנן לזרוע ירקות בימות החמה. ונראה דרש"י ס"ל נמי כדעת הר"נ שכתב שם דוודאי בס"ד הכי ס"ל דלא חשיב זוז"ג בכה"ג היכא שאין שני הגורמי' עושי' פעולה אחד משא"כ למסקנא דר"י לדבריהם דרבנן קאמר שפיר אמרי' דמאן דשרי זח"ג אפי' בכה"ג נמי מותר. ולכך שפיר פירש"י בהא דר"י שאם נטע והבריך והרכיב דמותר דבאגוז של איסור וקרקע של היתר נמי חשיב לי' זוז"ג. וכן דעת הר"מ בפ"י מהלכ' מע"ש דבאגוז של איסור וקרקע של היתר נמי חשיב לי' זוז"ג אמנם דעת התוס' שם דבכה"ג לא חשיב זוז"ג ועי' בריטב"א במס' ע"א שכ' דאגוז של איסור וקרקע של היתר דמיא להא דאמרי' בפרק אלו טריפות כ"ח ע"א ושוי' בביצ' תרנגולת שאסור' בדספנא מארעא דהו"ל חד גורם ול"א דהו"ל זוז"ג התרנגולת והקרקע והי' פלאי דבאמת לא דמי כלל דהתם גבי ביצה תרנגולת אין שום כח מן הקרקע נתהוה בביצה והקרקע רק מעשה אצטבא בעלמא הי' דקעביד משא"כ באגוז וקרקע וודאי פשיט' שכח יניקת הקרקע הצמיח כל עץ עושה פרי. וא"כ איך ס"ד כלל לדמות זל"ז. ו' פרה שנתפטמ' בכרשיני של ע"א נמי הו"ל זוז"ג ושם פרש"י דהו"ל זוז"ג פיטום של איסור ואכילה של היתר, מה שאוכל' עד עכשיו ונתגדלה כל ימיה בהיתר ומשמע מדעת רש"י דאם היתה כל ימיה גדילה באיסור הו"ל חד גורם ולכאורה תמוה דלדעת רש"י כמו דאמרי דקרקע של היתר ואגוז של איסור מקרי זוז"ג ה"נ נימא דגוש הפרה של היתר בשע' שנוצר' מן הבטן ואכילת' של איסור המחזקי' אותה דחשיב נמי זוז"ג. ושוב ראיתי בס' פרי תואר ביו"ד סי' ס' ס"ק ד' שהרגיש בזה וכתב לתרץ דרש"י אורח' דמילתא נקיט דמסתמא בשעת לידתה ינקה מן האם ולא היתה כל גדולה באיסור אמנם זהו דוחק דמשום אורח' דמילתא ינקוט רש"י בכה"ג ולא לפרש מילת' מה דנ"מ לדינא אם כל ימיה נתפטמה באיסור ועי' בש"ע יו"ד סי' ס' ובש"כ שם ובפר"ח והר"מ בפ"ג מהל' אסורי מזבח הלכה י"ד כתב וז"ל וכן בהמה שפטמ' בכרשיני של ע"א מותרת למזבח שהרי נשתנו עכ"ל מסתימת לשונו וודאי משמע שאפי' נתפטמ' כל ימיה באיסור נמי מותרת ואפי' לגבוה אמנם צ"ע אמאי נקיט הטעם שנשתנו ולא נקיט הטעם דהו"ל זוז"ג ובפרט שדעתו דאגת של איסור וקרקע של היתר נמי הו"ל זוז"ג כמ"ש לעיל ואם כן ה"נ אפי' נתגדלה כל ימיה באיסור וגוף הבהמה של היתר נמי הו"ל זוז"ג ולמה לו להביא טעם אחר מה דלא משמע כן במס' ע"א מ"ט ע"א דשם מפורש הטעם משום זוז"ג. ויתבאר לקמן בדברינו בס"ד. ז' ביצה של טריפה או וולד של טריפה אי אמרי' טריפה יולדת ובנטרפה ולבסוף עברה חשיב לי' זוז"ג היינו האם שהי' טריפה והאב שהי' כשר והי' במס' חולין כ"ח ע"א ועי' שם בתוס' ד"ה מכאן ואילך האפי' אי ס"ל דאין חוששין לזרע האב לענין כלאים ולענין אותו ואת בנו מ"מ חשיב לי' זוז"ג ושם מבואר דלא חשיב זוז"ג רק כשאחד איסור והאחד היתר משא"כ כששניהם היתר ל"א זוז"ג. ויתבאר להון בס"ד בדברינו בכללי זוז"ג. ח' בתנור ישן שהסיקו בעצי איסור אי חשיב נמי זוז"ג דהיינו תנור דהתירה ועצים דאסור' הי' פלוגתת הפוסקים בדברי הר"נ במס' ע"א שם במתני' דנטל המינה עצים מבואר להדי' דכיון דיש שבח עצים בפת לא חשיב לי' זוז"ג וכן דעת הרבה מפו' אמנם ממה שכתב המהרש"א במס' פסחים דלמסקנת הגמ' דלרבי נמי זוז"ג מותר צ"ל דמאי דתני' אפה בו את הפת ר' אומר הפת אסורה לא קאי בתנור ישן רק שעשה אבוקה בלי חום התנור כלל ולא קאי אלעיל מיני' דמיירי בתנור דאם הי' האבוקה בתנור הו"ל זוז"ג היינו עצי' דאסור' ותנור דהתירה עיי"ש מפורש יוצא מדבריו דאפי' באבוקה כנגדו כל היכא דאיכא זוז"ג שרי. אמנם רוב הפוסקים חולקי' עליו וס"ל בדברי הר"נ שהבאתי לעיל וכן כתב להדי' גם כן הב"י ביו"ד סי' קמ"ב:

וצ"ל לדעת המהרש"א שמחלק בין אבוק' בתנור ישן דהו"ל זוז"ג והיכא שאפה על חום הקרקע בלא תנור דלא הו"ל זוז"ג ול"א התם נמי הו"ל קרקע דהתירה ועצים דאסורה עפ"י מ"ש התוס' מס' פסחים ע"ה ע"א ד"ה וגרפו דהתנור שומר החום שלא יתפזר וא"כ ניחא דבשלמא התנור והעצים הו"ל זוז"ג דהא שני הגורמי' עושי' פעולה אחת דהתנור נמי פועל החמימות כמו העצים. ואע"ג דמבואר שם בשם הירושלמי דחום האש נוצח כח התנור צ"ל דמ"מ חשיב לי' זוז"ג אעפ"י שאין הנוראי' שוי'. משא"כ היכא שאפה על הקרקע בלא חוה התנור ל"ל דהו"ל זוז"ג דהא הקרקע אינו עושה פעולת העצים ולא הו"ל זוז"ג אמנם כן לא ירכן שיטת המהרש"א לדעת רש"י והר"מ שהבאתי לעיל דס"ל דאפי' היכא שאין שני הגורמי' עושי' פעולה אחת נמי חשיב לי' זוז"ג. וצ"ל לדעת המהרש"א באופן אחר דהקרקע לא חשיב לי' משו"ה זוז"ג דהקרקע אינו נותנת שום כח אש בתנור והו"ל ממש במו תרנגולת דספנ' מארעא דלא חשיב' הקרקע זוז"ג וה"נ הקרקע רק מעשה אצטב' בעלמא קעביד וכמ"ש לעיל לחלק בשיטת רשיי בין אגוז של איסור וקרקע של היתר לביצת תרנגול' דספנ' מארעא. ט' בגד שצבעו בקליפי ערלה כתב הר"מ בפט"ז מהלכ' ע"א דידלק והקשה שם הלח"מ הא הסממני' אינם יכולי' לקבל הצביעה שיהי' להם כח לפעול בהבגד לקבל הצבע זולת האור וא"כ הו"ל זוז"ג סממני' של איסור ועצים דהתירה ותירץ שם דכיון שאין שני הגורמי' עושי' פעולה אחת דהיינו הסממני' נותנת גוף הצביעה והאור אינו רק מכין הסממני' לא חשיב זוז"ג אמנם במחכ"ת לא הבנתי דבריו דהא הר"מ לא ס"ל הך סברת התוס' מה שהבי' הי' בשם רבינו שמואל שם דהרי דעת הר"מ בפ"ז מעכו"ם דזורעי' תחתיה ירקות אפי' בימות החמה וכ' שם להדי' דהטעם דשרי מפני דהוי זוז"ג וכן בפרק י' מהלכ' מע"ש גבי אגוז של איסור וקרקע של היתר שוב ראיתי שהשעה"מ בפ"ג מהל' חו"מ תמה ג"כ כדברינו על הלח"מ. ובעיקר קושי' הלח"מ אמאי דאמרי' בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק ולא הו"ל זוז"ג ע"י עצים דהתירה ל"ל כיון שהעצים אינם כלל בתוך הצבע רק שהכינו הסממני' לקבל הצבע ועיקר הצביעה הי' מן הסממני' א"כ הוי ממש כמו תרנגול' דספנ' מארע' דלא חשיב לי' זוז"ג כמ"ש לעיל. י' גבי דבר המעמיד דאפי' באלף לא בטל ביו"ד סי' פ"ז כ' שם רמ"א דה"ד שלא הי' שם רק מעמיד של איסור אבל אם הי' שם מעמיד של היתר ג"כ הו"ל זוז"ג ושרי וכ' שם הטו"ז והש"כ דלא שרי אפי' כשיש שם מעמיד של היתר ג"כ רק היכא שאין באיסור לבדו כדי להעמיד אבל אם יש גם באיסור לבדו כדי להעמיד אעפ"י שיש בהיתר לבד ג"ב כדי להעמיד אסור וכן כ' שם הפר"ח ג"כ. וכן הר"מ נמי ס"ל הכי בפט"ז מהמ"א שכ' שם עיסה שנתחמצה בשאור של חולין ואח"כ נפל שם שאור של תרומה ויש בה כדי לחמץ במקום אחרת כיוצא בה העיסה אסור' והוא מתני' בפ"ב במס' ערלה פלוגתא דת"ק ור"ש ור"ש נמי דמתיר התם לאו משום דהו"ל זוז"ג רק משום דהו"ל נוטל"פ ועי' במס' ע"א ס"ח ע"ב בתוס' ד"ה ולר"ש שכתבו שם להדי' דהיכא שיש כח באיסור לחוד' אעפ"י שיש כח נמי בהיתר לבדו לא מקרי זוז"ג וכן כתבו להדי' במס' ע"א מ"ט ע"א. והנה אי אמרי' בעיסה שכבר נגמר חימוצה ע"י היתר מ"מ כיון שנפל איסור לבסוף אעפ"י שבזו העיסה לא הועיל כלום דאסור' א"כ מכ"ש היכא שהאיסור וההיתר שניהם בב"א נפלו דאז פעולת האיסור ניכר' בתוך העיסה במו פעולת ההיתר ג"כ ויש באיסור לבדו נמי כדי להתמ"ץ מכ"ש דאסור וזהו שלא כדבריהם במס' פסחים כ"ז ע"א ד"ה עד שיהא בו כדי להחמיץ שכתבו דאם יש בשניהם כדי להחמיץ נמי מותר דהו"ל זוז"ג וכבר הרגיש מהרש"א בסתירת דבריכם והנה המהרש"א הביא ראי' דהיכא דיש בכל אחד ואחד כדי לגרום נמי מקרי זוז"ג שהרי כתבו בתנור ישן דהו"ל זוז"ג אע"ג דאפשר שהפת נאפ' ע"י אבוקה שכנגד' לחוד בלא התנור כלל. אמנם אין זה ראי' רק לשיטתו דס"ל דבתנור ישן נמי מקרי זוז"ג אפי' באבוקה כנגדו וכמ"ש לעיל בשמו אבל לדעת החולקים על סברתו א"כ אין ראי' דלעולם לא משכחה לה בתנור ישן זוז"ג דבאבוקה כנגדו אסור משום דיש שבח עצים והו"ל כולו גורם דאסור' והיכא שאין אבוקה כנגדו ולא נשארו רק הגחלי' הו"ל כולו דהתירה. ובר מן דין אפי' לשיטת המהרש"א איננו מכיר ראי' זו דהא וודאי אפי' לדעת התוס' בפסחים דהיכא שיש בכל אחד כדי להחמיץ דשרי מ"מ היכי שבאיסור יש כדי להחמיץ לבדו ובהיתר לבדו אין כדי להחמיץ ס"ל דאסור כמבואר שם להדי' בסוף דבריהם וזה פשוט וא"כ תקשי לי' להמהרש"א האיך שרי בתנור ישן כשאבוקה כנגדו ע"י זוז"ג הא באיסור היינו בעצים בהם לבדם נמי יש כדי לאפות אפי' בלא התנור כמ"ש להדי' ובתנור בלא עצים ליכא לאפות וא"כ אמאי שרי וצע"ג על המהרש"א איך לא הרגיש בזה. שוב ראיתי בס' אמרי בינה שהרגיש בזה וכתב דאי הו"א דחום של התנור שרי הוי א"ש דא"כ איכא נמי בהיתר כדי לאפות. אמנם לכאורה משמע מדברי המהרש"א דס"ל דאפי' חום שנקלט בתוך התנור נמי אסור שהרי בד"ה אימור דשמעי' בי' כתב דאי קאי בתנור חדש א"כ איך אמרי' בשלה ע"ג גחלי' ד"ה מותר הא הו"ל כולו גורם דאסור' וא"כ מוכח דס"ל דחום התנור נמי אסור והדק"ל וע"כ צ"ל לשיטת המהרש"א דאעפ"י שיכול לאפות בעצים לחוד' בלא תנור ג"כ מ"מ הכא מיירי שלא נטל כ"כ עצים רק שזולת התנור לא הי' נאפה הפת. וא"ב ממילא הוי אין בכ"א כדי לאפות וא"כ ממילא נדחית ראיתו ואולי זה שכוון המהרש"א במה שסיים שם ויש לדחות והיינו כמ"ש. מ"מ למדנו דבר חדש לפי"ד דאפי' לדעת המהרש"א דבשאבוק' כנגדו בתנור ישן נמי מקרי אוצ"ג היינו דווקא שבאותם העצים לבדו אין כדי לאפות זול' חום התנור אבל היכא שבעצים לבדו יש כדי לאפות אפי' בלא חום התנור נמי מודה המהרש"א דלא הוי זוז"ג אמנם כבר כתבנו שרוב הפוסקים והמפו' חולקי' עליו וס"ל דכל היכא שאבוקה כנגדו דיש שבח עצים בפת לא חשי' זוז"ג ויתבאר עוד בדברינו בס"ד:

חלק ב' בו נבאר בס"ד הכללי' איזה מקרי זוז"ג ובפרט אותם כמה שהובא בס' יד מלאכי הדינים סי' רט"ו בתוספת נופך קצת ויתחלק ג"כ לפרקים: (א) נראה מדברי הרמב"ם דל"א זוז"ג אלא כששני הגורמי' עושין מעשיהם בב"א אבל אם היו מעשיהם זא"ז כגון קדירה שבשל' מקצת' בעצי איסור ואח"כ גמר בשולה בעצי היתר לא מקרי זוז"ג ומשמע דה"ה אפכא אם מתחלה בשל בעצי היתר וגמר באיסור נמי אסור ואפשר דכ"ש הי' כיון שגמרו באיסור ועי' בר"מ פט"ז מהל' מ"א הלכה כ"ד. והנה לכאורה ימי' מכאן סיעת' למ"ש הט"ז באו"ח סי' שי"ח ס"ק ט"ו לחלוק על הרמ"א שכ' שם דהמלח בטל על גבי המאכל והטעם כיון דנמלח ג"כ מע"ש אלא שלא נמלח כל צרכו הו"ל זוז"ג וכ' הוא דלא מקרי זוז"ג אלא אם מתערבי' ביחד קודם נתינת הטעם דהיינו קודם שבאו לקדירה משא"כ שכאן בא תחלה מלח של היתר מע"ש ואח"כ מלח של איסור לא מקרי זוז"ג. אמנם המג"א שם ס"ק ל"א כתב להדי' דזהו גמי מקרי זוז"ג. ובס' תוס' שבת השיג על הט"ז והביא ראיה אפכא מהך דשאור של חולין ושל תרומה דאמרו חכמים בין שנפל איסור לכתחלה ובין שנפל לבסוף אינו אסור עד שיהא בו כדי להחמיץ אלמא אע"פ שלא באו הגורמי' בב"א נמי הוי זוז"ג גם הפרמ"ג בפתיח' להלכות תערובות בחלק השלישי תביא דברי הט"ז הנ"ל והשיג עליו מהך מתני' דשאור של חולין ושל תרומה וסיים שם וז"ל וכפי הנראה כל זוז"ג אף בזא"ז כל שאין כח באיסור לבד לפעול פעולתו הו"ל זוז"ג. והנה לכאורה יש להביא ראיה לדברי הט"ז מדברי הר"מ הנ"ל שכ' דכיון שבשל תחלה בעצי איסור ואח"כ בעצי היתר דלא הוי זוז"ג ובפי הבנת הכ"מ שם בדבריו אפי' היכא שלא נתבשל אצל עצי איסור כמאכל ב"ד נמי לא מקרי זוז"ג. והנה א"כ ה"נ בהך דהט"ז כיון שהאיסור בא לבסוף לא הוי זוז"ג. וא"כ תימא על הני גדולים שחולקים על הט"ז ולא עלה על לבם להביא ראיה לדבריו מדברי הר"מ הנ"ל אע"ג דיש פרכא יותר ממתני' מ"מ הי' להם להביא דעת הכ"מ ג"כ שבתי וראיתי דליכ' סיעתא כלל מדברי הר"מ להט"ז וע"כ דמוכרחין לומר כן דאל"כ תקשי לי' להר"מ ג"כ מתני' דמס' ערלה כמה שהקשו להט"ז. אמנם החילוק נכון וברור דהנה גבי בישול שנתבשל בעצי איסור אין הגורמי' עושין פעולותיה' בב"א ואין הריעות' מחמת שלא נתערבו יחד מתחלה רק שאין פועלין בב"א משא"כ בהך דשאור של חולין ושל תרומה אע"ג שנפל התרומה לבסוף מ"מ כיון שבתרומה לחוד' לא הי' בו כדי לחמץ ורק ע"י החולין שנפל מעיקרא בהצטרף שניהם יחדיו א"כ עושין פעולותיהם בב"א ומקרי שפיר עז"ג. וא"כ בהך דהט"ז בסי' שי"ח כיון דהמלח שניתוסף בה עכשיו לא הי' בו כח לבד להשלים הטעם רק ע"י מה שנמלח ג"כ בע"ש א"כ פתול' המלח נרגש' בב"א המלח של האתמול ושל היו' ושפיר הוי זוז"ג ולא דמי להך דה"ת דהתם העצים של האיסור ועצים של ההיתר אינו פועלי' בב"א. אמנם הא וודאי איכא לעיונ' מנ"ל להר"מ הך חילוק' ומאיזה מקום הוכיח כן דממה דקאמר הגמ' קדירה נמי אסור' דקבל' בשולה מקמי' דניתן עצים דהתירה התם לא קאי על תבשיל רק על קדירה שנצרפה בעצי איסור וע"ש בכ"מ שהניח בצ"ע:

ב דלא מקרי זוז"ג אלא כששניהם מין אחד לאפוקי אגוז וקרקע וזהו דעת התוס' מס' ע"א מ"ט ע"א ד"ה שאם נטע ואין כן דעת רש"י והר"מ וכבר הבאתי לעיל בדיני זוז"ג פלוגתת הראשונים בזה. אמנם נ"ל דע"כ לא פליגו הראשונים וס"ל דאפי' שאין שני הגורמי' עושים פעול' אחת כמי מקרי זוז"ג דווקא במידי דשייך בו ביטול כגון ערלה וכיוצא בה משא"כ בע"א או שאר דברים דלית להו ביטול אפי' אי אמרי' דשם נמי אמרי' זוז"ג ודלא כדעת המג"א באו"ח סי' תמ"ה ס"ק ה' דבחמץ דבמשהו ל"א זוז"ג מותר וכמה שנבאר לקמן בס"ד מ"מ הכל מודי' דהיכא שאין שני הגורמי' עושין פעול' אחד לא מקרי זוז"ג בדבר שאין לו ביטול אפי' לדעת רש"י והר"מ. ולא קשי' דא"כ אמאי פסק הר"מ גבי אשיר' דמותר לזרוע תחתיה בימות החמה וקשה הא אין הגורמין עושין פעול' אחת צל האיסור וקרקע של היתר כמ"ש התוס' בע"א מ"ח ע"ב ד"ה ורבנן י"ל דהתם שאני דהצל לא מקרי גורם כולו האי דהא אף בלי צל יוכל לצמוח כמ"ש הט"ז ביו"ד סי' קמ"ב להדי' ס"ק ד' שם דהכל לא הוי רק מסייע משא"כ בכגון אגוז של איסור וקרקע של היתר דבלתי האגוז לא יכול להצמיח ולעשות עץ פרי כמו זולת הקרקע התם הר"מ נמי מודה דדוקא בערל' שיש לה ביטול בכה"ג נמי הוי זוז"ג משא"כ אם הי' האגוז מהדברים שאינ' מתבטלין לא חשיב זוז"ג אגוז של איסור וקרקע של היתר והסברא הי' כך דהנה לכאורה בדבר שאין לו ביטול הו"ל דל"א כלל זוז"ג כמ"ש המג"א באמת גבי חמץ והכ"מ בפ"ה מהלכות נדרים. לסברת הר"נ במס' ע"א דזוז"ג הי' כמי מטעם ביטול וא"כ בדבר שאינו מתבטל לא הו"ל זוז"ג. וצ"ל דהענין הי' כך דהנה לכאורה בלא"ה יש ויהבין אי זוז"ג מטעם ביטול הא כל ביטול צריך להיות חד בתרי עכ"פ וכאן לא הוי רק חד בחד וצ"ל כיון דאפי' בחד גורם כמי אינו אסור מה"ת דכל גרמ' איסור אינו אלא מדרבנן כמ"ש הר"ב גבי בגד שארגו בכרכ' של ע"א דמשו"ה מהני הולכת הנאה ליה"מ וא"כ כיון דבחד גורם נמי מדינ' צריך להיות מותר ולכך בזוז"ג מותר אפי' מדרבנן. ועי' באבני מליאים בסימני התשובות סי' ו' בד"ה איברא שהביא ג"כ הך דהר"נ וא"כ א"ש דאפי' בדבר שאין לו ביטול מ"מ ה"ד גוף הדבר משא"כ הגורם מדינא הי' לו להיות בטל ורק מדרבנן אינו בטל דכיון שכל גורם הי' שנתהו' האיסור על ידו כמ"ש הר"נ במס' ע"א ע"ג ע"ב במתני' די"נ אסור ואוסר בכ"ש דבענין אחד ל"ש זוז"ג א"כ הוי כמו דבר המעמיד דל"א בטל. וא"כ היכא שאיכא עוד גורם שני נמי א"כ הוי האיסור כמאן דלית' כיון שאין כאן גוף הדבר ועי' מ"ש הפר"ח ביו"ד סי' ק"ב ס"ק ה' בשם שו"ת הר"נ ויתבאר לפנינו בס"ד ורק בחד גורם ניכר עכ"פ פעולת האיסור ואינו בטל משא"כ בשני גורמים ממיל' אינו ניכר פעולה האיסור דווקא ולכך אמרי' זוז"ג אפי' בדבר שאין לו ביטול כיון דמדינ' הי' להיות מותר אפי' בחד גורם כמ"ש וא"כ בזוז"ג כיון שאין כאן גופו של איסור כלל הוי לגמרי כמאן דלית' ומהני אפי' בדבר שאין לו ביטול. וא"כ ה"ד בששני הגורמים עושין פעולה אחת משא"כ היכא שאין עושין פעול' אחת אזי ממיל' פעולת האיסור ניכרת כיון שההיתר אינו עושה אותה הפעולה מה שהאיסור עושה ולכך בדבר שאין לו ביטול כ"ע מודי דל"א זוז"ג בכה"ג ודו"ק היטב. ואין להקשות דא"כ בכל איסורי אפי' שיש להם ביטול נמי נימא היכא דאין שני הגורמי' עושין פעול' אחת א"כ פעול' האיסור ניכר' ולא מהני ביטול ז"א דבשלמא בדבר המתבטל כיון דמדינ' שרי אפי' בחד גורם אע"פ שפעולתו ניכר' דמה שניכר פעולת האיסור לא הוי וודאי יותר מדבר המעמי' שנתערב שם גופו של איסור ואפ"ה הא דדבר המטעי' לא בטל הי' רק מדרבנן כדאית' בספרי הפוסקים. ועי' בפר"ח סי' צ"ח ביו"ד ובס' מנחת כהן בס' התערובות ח"ג פ"ג ובפרמ"ג בפתיח' לתערובות בח"ג שם. וא"כ מכ"ש אפי' בחד גורם של איסור דלא הוי אפי' כמו דבר המעמי' דהא לא נתערב גופו של איסור מותר אע"ג שפעול' האיסור ג"כ ניכר' כיון שמ"מ אינו ניכר בפני עצמו משא"כ בדבר שאינו מתבטל שפיר אמרי' אע"ג דבזוז"ג שרי מ"מ ה"ד היכא שאין פעול' האיסור ניכר' כלל הוי לגמרי כמאן דלית' ואפי' משהו לא מקרי משא"כ היכא שאינ' עושין פעול' אחד א"כ אז פעול' האיסור ניכר' בפ"ע בכ"ש עכ"פ ולא בטל וא"כ אע"ג שכ' הר"מ בפ"י ממעשר שני דבאגוז של איסור וקרקע של היתר נמי זוז"ג מקרי ה"ד בערל' שיש לו ביטול עכ"פ משא"כ בהני אסורי שאין לתם ביטול לא מקרי זוז"ג היכא שאין שני הגורמי' עושין פעול' אחת. והא דמותר לזרוע בצל של אשיר' אע"ג שאין הגורמין עושין פעול' אחת התם שאני כמ"ש לעיל דהצל לא מקרי גורם ממש דאינו אלא מסייע קצת כמ"שהט"ז ביו"ד סי' קמ"ב ס"ק ד'. העולה מדברינו אלו דאפי' לדעת רש"י והר"מ דפליגי על שי' התוס' בע"א וס"ל דאפי' היכא שאין שני הגורמים עושין פעולה אחת נמי מקרי זוז"ג דה"ד בדבר שיש לו ביטול אבל בדבר שאין לו ביטול. אפי' או לא ס"ל להאי כללא דכייל המג"א סי' תמ"ה ס"ק ה' דבדבר שאין לו ביטול ל"א זוז"ג וס"ל דבכל מילי אמרי' זוז"ג שרי מ"מ לא אמרי' זוז"ג רק היכא שהשני הגורמי' עושין פעול' אחת משא"כ היכא שאין שני הגורמי' עושין פעולה אחת ל"א זוז"ג אפי' לדעת רש"י והר"מ כמה שהרחבנו בס"ד בביאור הסברא ודו"ק:

ג ועפ"י הסברא הנ"ל נבא לתרץ בס"ד ג' קושיות. א' דהנה הר"מ פסק בפ"ה מהל' נדרים דגדולי' אסורין בקונמות והקשה הראב"ד הא הו"ל זוז"ג ותירץ הכ"מ שם הלכה ט"ו וז"ל א"נ שאני נדרים דהוי דשיל"מ ולא שרי' בהו זוז"ג א"כ ס"ל דכל היכא דלית לי' ביטול ל"א זוז"ג ובפ"ג מהל' חו"מ אהא דכ' הר"מ שאם בישל או אפה בגחלי חמץ הפת אסור בהנא' כ' הר"מ בשם הרמ"ך (וס"ל כוותי') דווקא כשאבוק' כנגדו וצ"ל אע"ג דהגחלי' של חמץ נמי אסורין כיון דלא קיי"ל כר"י דאין ביעור מעץ אלא שריפ' מ"מ גבי חולין הו"ל זוז"ג דאינו רק שבח עצים בפת קאמרי' שהנא' ניכר' בפת והיינו דווקא מן האבוק' אבל מן הגחלים ל"א שבח גחלים בפת ולא הו"ל רק זוז"ג גחלים של איסור ותנור של היתר (עי' במחה"ש סי' תמ"ה ס"ק ה' שפיר כך בכוונת הכ"מ) מ"מ משמע דבחמץ אע"ג דהי' במשהו מ"מ שרי' בי' זוז"ג וא"כ סותר עצמו למ"ש בפ"ה מהלכות נדרים דכל היכא דאסירו במשהו לא שרי' זוז"ג. שוב ראיתי בשו"ת מהר"ם שיק לאו"ח סי' ר"ו שהעיר ג"כ בסתיר' זו. ב' קשה לשי' רש"י ס"ל דאגיז של איסור וקרקע של היתר נמי זוז"ג מקרי א"כ למה צריך לומר בע"א מ"ט ע"א ד"ה מאי לאו גבי פרה שנתפטמ' בכרשיני ע"א דהוי זוז"ג שאף הי' הית' גדילה קודם לכן עי' שאר אכילות משמע הא כל גדילה באיסור לא הוי זוז"ג דאמאי הא בלא"ה נמי הוי זוז"ג אכיל' של איסור וגוף הבהמה שנוצר' מבטן בהיתר וכבר הבאתי לעיל קושי' זו בשם ס' פ"ת ביו"ד סי' ס'. ב' למה כ' הר"מ בפ"ג מהלכ' אס"מ הלכה י"ד דפרה שפטמ' בכרשיני של ע"א מותר שהרי נשתנו ולמ"ל הך טעמא ותיפוק לי' דזוז"ג מותר. אמנם עפ"י דברינו הנ"ל מתורץ שפיר דוודאי גבי חמץ דהתם כל שני הגורמי' דהיינו הגחלי' של איסור והתנור של היתר עושים פעול' אחד דהתנו' שומר החום שפיר ס"ל להכ"מ דאמרי' זוז"ג אע"ג דל"ל ביטול כמ"ש לעיל דכל היכא שאין כח הגורם עומד בפ"ע חשוב כמאן דלית' ואפי' משהו לא הוי משא"כ בהל' נדרים התם הוי הפירו' של איסור וקרקע של היתר אינם עושין פעול' אחד שפיר לא חשוב זוז"ג בדבר שאין לו ביטול כמו בקונמות דהוי דישל"מ דכיון שכח הגור' עמד בפ"ע לא הוי עכ"פ פחות ממשהו ולא בטל ול"א בי' זוז"ג. והא דס"ל בפ"י ממע"ש דאגוז של ערל' וקרקע של איסור חשיב זוז"ג ע"ש בפ"י הלכה כ"א התם גבי ערלה דווקא שיש לו ביטול אמרי' זוז"ג אפי' היכא שאין שבי הגורמי' עושין פעולה אחת (ומצל של אשיר' דהוי זוז"ג אע"ג דע"א נמי אינה בטלה כבר כתבנו דצל לא חשיב אפי' כגור') וא"כ אין סתיר' כלל בדברי הכ"מ וממילא נמי לא קשה לשיטת רש"י אמאי צ"ל שאף הי' היתה גדילה קודם לכן ע"י שאר אכילות הא לא"ה נמי הוי זוז"ג. התם בע"א שאין לו ביטול א"כ גוף הבהמה והאכיל' כרשיני' הוי כמו אגוז וקרקע שאין עושין פעול' אחת ורש"י נמי מודה דבדבר שאין לו ביטול ל"א בכה"ג זוז"ג ולכך הוצרך רש"י לומר שהיתה גדולה קודם לכן ע"י שאר אכילות דאז הוי הגורמי' שוים בפעול' אחת ומתורץ קושי' שהקשינו באות ב' בשם הפרי תואר. וזהו כמי טעמו של הר"מ שכ' בפ"ג מאסורי מזבח הלכה י"ד שהרי נשתנו דאיהו נקיט שם שנתפטמ' ומשמע אפי' כל ימיה כמ"ש האחרוני' ביו"ד סי' ס' וא"כ לא חשיב זוז"ג אכיל' האיסור וגוף הבהמה כיון שאין הגורמי' שוי' ולכך הוצרך לומר הטעם שהרי נשתנו כלומר ולא חשיב הנאתו ומתורץ מה שהקשינו באות ב' ודו"ק היטב. ובעיקר' הך מילת' דנשתנו יש לעיין בה טובא גם לענין אכיל' בהמות חמץ בפסח אצל עכו"ם דמה"ט הי' מותרת החלב לשתותו בפסח שהרי אין החמץ בעולם שכבר נשתנה שנתהו' ממנו דם ואח"כ חלב וכבר האריכו בזה האחרונים בכמה מקומות ועי' בשו"ת מהר"ם שיק לאו"ח סי' רי"ב שמפלפל בזה ועי' בס' נשמת אדם בשו"ת שלו בדיני חמץ סי' נ"ט שמתיר ג"כ מטעם שנשתנה וזוז"ג מותר וכ' דהא דכ' המג"א סי' תמ"ה ס"ק ה' בחמץ זוז"ג היינו כ"ח שיש שבח עצים בפת אפי' בגחלי' נמי ולקמן בדברינו יתבאר דעת המג"א בס"ד וצ"ע:

ד כתב בס' יד מלאכי בכלל ג' וז"ל כ' שם הר"נ במס' ע"א בשם הרמב"ן דאפי' מ"ד זוז"ג מותר מודה דהיכא דגור' של איסור וגורם של היתר אין מתערבים זב"ז אלא האי לחוד' קאי והאי לחודה קאי וכמו מתני' דאין זורעי' תחתית ירקות בימות החמה כאסורו של אילן המציל וקרקע של היתר ל"א בי' זוז"ג ע"כ אמנם הך דינ' לא קאי רק לס"ד ס"ל כך ע"ש כר"נ ואין זה דומה למ"ש הר"מ בפט"ז ממ"א קדיר' שבשלה בעצי איסור ובעצי היתר הרי התבשי' אסור ואע"פ שזוז"ג שבשעה שנתבשלה מחמת עצי איסור עדיין לא באו עצי ההיתר ונוכל במי לטעות שזהו טעמו של הר"מ מפני שהגורמי' לא נתערבו קודם שבאו אל ההיתר והוי כמו אילן המציל שאינו מעורב' עם הקרקע דאין זה דומה דבשלמא בעצי איסור כבר עשה האיסור פעולתו קודם שבא ההיתר ואע"ג שלא נתבשל עדיין אפי' כמב"ד כמ"ש שם הכ"מ הלכה ד' מ"מ קצת פעול' עשה כמ"ש הב"ע שהרי כבר נהנה מן האיסור משא"כ באילן המצל שאינו עושה שום פעול' בפ"ע וודאי חשיב לי' זוז"ג אע"פ שעומד בפ"ע וכבר הבאתי לעיל בפ"א מה שתמהו האחרונים על הט"ז באו"ח סי' שי"ח הלכה ט"ו מהך מתני' דמס' ערלה שאור של חולין ושל תרומה דחכמים מתירי' בין שנפל איסור לכתחלה ובין שנפל לבסוף ומה שחלקתי בין הך מתני' לדינא של הר"מ בקדירה שבשלה מתחלה בעצי איסור ואח"כ בעצי היתר. אמנם אכתי יש לעיין דהא התם נמי עושה האיסור פעול' במקצת כמ"ש שם רש"י להדי' במס' פסחים כא ע"א ד"ה לא שני דאפי' היכא שקדם וסלקו מ"מ הועיל בה קצת. וא"כ חזינן שמכיון שנטל האיסור תחלה עושה פעול' קצת בלי סיוע מן ההיתר ואפ"ה אמרי' דשרי בי' זוז"ג כיון שלא הי' באיסור לבדו כדי להחמיץ וא"כ אמאי פסק הר"מ בקדירה שבשל' בעצי איסור תחלה אע"ג שלא נתבשל' אצל האיסור רק אח"כ ע"י עצי היתר אסור ול"א בי' זוז"ג (ועי' בס' שנות חיים סי' ר"כ מ"ש בדברי הר"מ האלו שהניח הכ"מ בצ"ע) וצ"ל דע"כ לא קאמר הר"מ דינו רק באיסורי הנא' דהתם אע"ג דזוז"ג שרי מ"מ ה"ד היכא שלא בא ההנא' בגרמת איסור בפ"ע אבל מכיון שבא' ההנא' בגרמת איסור הנאה בפ"ע מיד נאסרה הקדירה ולא מהני מה שנתבשל אח"כ בעצי היתר ג"כ וכמ"ש שם הכ"מ שהרי כבר נהנה מן האיסור משא"כ בדבר שאינו נאסר בהנאה רק באכילה כמו בשאור של חולין ושל תרומה א"כ כיון שבשעה שנגמר הדבר לא נגמר ע"י האיסור לבדו רק ע"י דבר היתר שהי' שם ג"כ אע"פ שפ"א כבר הי' שם איסור בפ"ע מ"מ מותר כיון שעיקר גמר פעולה רק ע"י שניהם יחדיו נעשה. והענין הי' כך דבכ"מ שהי' אסור בהנאה א"כ אינו דנין על שעת הפעולה ג"כ ובוודאי בשעה שהי' האיסור בפ"ע נאסרה התבשיל מיד שהרי הנאת האיסור ניכר' בתבשיל א"כ לא מועיל להתיר מה שנגמר בהיתר ג"כ משא"כ בדבר שאינו אסור רק באכילה א"כ אין לנו לדון על שעה הפעולה כלל רק על גמר הדבר וכיון שלא נגמר ע"י איסור לחוד' אע"ג שהאיסור כבר הי' שם פ"א בפ"ע בלא ההיתר מותר דהא הו"ל זוז"ג שהרי ע"י שניהם נגמר משא"כ באיסורי הנאה נאסרה מיד בשעה שהי' שם האיסור בפ"ע פ"א ודו"ק היטב. ובאילן המצל כבר כתבנו שאינו דומה כלל להך אע"ג שהאילן עומד בפ"ע ע"מ לא עשה פעולתו מעולם בפ"ע וזה ברור ולכך שפיר ס"ל להר"מ בפ"ז מהלכות עכו"ם דבאילן נמי הו"ל זוז"ג ומומר לזרוע תחתיו ירקות בצל של איסור וקרקע של היתר: (ה) באות ד' שם כתב דל"א זוז"ג היכא שההיתר יכול לשוב להיות איסור כמו ילדה שסבכה בילדה שנטע' לסיג דפטור מן הערלה כיון שאם יעלך עלי' לאכיל' יהי' חייב בערל' א"כ אף ההיתר יוכל לעשות איסור ל"א בי' זוז"ג כן כ' הר"נ במס' ע"א מ"ח ע"ב ומביא שם סיעת' לזה מהא דאמר רב חסדא במס' מנחות כ"ג ע"א נבלה בטלה בשחיטה וכו' ושחיטה אינו בטלה בנבלה שאפשר לנבלה שתעשה שחיטה דלכי מסרפ' פרח' טומאת' מיני' אלמא שהמבטל אפשר להיות כבטל אמרי' דלא בטל. וה"נ כל היכא שהגורם של היתר אפשר לחזור להיות איסור לא שרינן משום זוז"ג:

באות ה' כ' שם בשם הכ"מ בפ"ה מהל' נדרים דבדשיל"מ ל"א בי' זוז"ג וכבר הבאתי לעיל לתרץ דבריו. והנה ראיתי בס' אמרי בינה להגאון מוה' מאיר א"ש זלה"ה שהביא ראיה לזה ממס' ביצה ל"ח גבי חביות ובהמה שלקחו בשותפות דרב אמר חביות מותרי' ובהמת אסור' והטעם אמרי' שם בגמ' משום דינקי תחומי' מהדדי והא הך יניק' תחומין מה שנתגדלו איבריה ביו"ט לא עדיף עכ"פ מזוז"ג וא"כ אמאי אסור וע"כ דבדשיל"מ ל"א זוז"ג עיי"ש ולדידי אכתי צ"ע דהא כל הטעם דבדבר שיל"מ ל"א בי' זוז"ג הי' משום דזוז"ג הי' מטעם ביטול ודשיל"מ אפי' באלף לא בטל. והנה כיון דהמחבר באו"ח סי' ש"כ סעיף ג' הביא גבי זתים וענבים שנתרסקו מע"ש דהיין היוצא מתוך הענבים בשב' מתבטל תוך היין שבגיגי' וכתבו שם המג"א ס"ק ה' והט"ז ס"ק ג' דאע"ג דדשיל"מ לא בטל היינו היכא שהאיסור הי' פ"א ניכר בפ"ע משא"כ היכא שהאיסור לא הי' מעולם ניכר בפ"ע אפי' בדשיל"מ בטל. ועי' בנו"ב מד"ת ליו"ד סי' נ"ד וא"כ הדק"ל מאי הוי דינקי תחומין מהדדי כיון דהו"ל זוז"ג אע"ג דהי' דשיל"מ מ"מ החלק הניתוסף בשבת לא הי' כיכר מעולם בפ"ע אפי' פ"א וא"כ שפיר לבטול כיון דהוי זוז"ג אע"ג דהוי דשיל"מ ועי' היטב במג"א סי' שי"ח ס"ק ח' במ"ש שם דמ"ש הרמ"א דאם קצץ פירות מן המחובר בשבת אפי' הי' מילה מבעוד יום אסור לברי בשבת משום שגדל והולך בשבת דבנגר' בשולו מבעוד יום ל"א שגדל והולך בשבת דמה שגדל בטל ברוב וע"כ צ"ל כמ"ש דכיון שאין האיסור לא הי' מעולם כיכר בפ"ע בטל אפי' בדשיל"מ וא"כ הדק"ל מ"ט אמר רב בהמה אסור' משום דינקו תחומין הא הו"ל זוז"ג. ועי' בפרמ"ג באו"ח סי' שי"ח ס"ק י"ח באשל אברהם כ' שם נמי דמשו"ה בטל מה שגדל בשבת אע"ג דהו"ל דשיל"מ כיון שלא הי' ניכר מעולם בפ"ע. אמנם נ"ל דגבי בהמה שאני ואין זה ענין כלל לזוז"ג דהתם העיקר שבשעת קנית השבית' דהיינו ביה"ש הי' האברי' מעורבין יחדיו ואין שייך לומר ברירה אע"ג שהי' רק מדרבנן וכן כ' הלבוש בהדי' סי' שצ"ז סעיף י' ועי' בט"ז סי' של"ז ס"ק ב' שכ' נמי ת"ל לפי שביה"ש ינק כל אחד מחבירו אלמא דלאו משום מה שגדל בשבת קאתינ' עלה רק בשעת קנית השבית' הי' החלקי' מעורבין יחדיו ולכך נקיט ביה"ש שאז הי' שעת קנית השבית' ועי' בפרמ"ג באשל אברהם סי' שצ"ז ס"ק ד' שכתב ג"כ כדברינו. ולדברי הגאון הנ"ל עדיפא מינה הו"ל למימר דלרב משו"ה אסור אע"ג דהוי זוז"ג כיון דהי' מטעם ביטול ורב ס"ל מב"ע לא בטל לכך אינו מתבטל מה שגזל בשבת ועיין היטב בספר תוס' שבת סי' שצ"ד ס"ק י' מה שהעיר שם כיון דא"א לצמצם א"כ חלקו של א' מעורב בחבירו ודשיל"מ ל"ב ובחידושינו לסוגי' דברירה הארכנו בזה בס"ד מ"ע וודאי האמת דשם לא אתאן עלה כלל מטעם זוז"ג או משום מה שגדל בשבת רק משום יניקת אברי' מהדדי ואין ראי' כלל משם לדברי הכ"מ ודו"ק:

באות ו' כ' דגם בהקדש ל"א בי' זוז"ג והי' ג"כ בכ"מ במ"ה מהלכות נדרים הלכה י"ג עיי"ש בסוף ההלכה והי' הכל מחד טעמא עם דשיל"מ כיון שאין לו ביטול ל"א בי' זוז"ג. ולכאורה יש לדון בזה דא"כ לפי ע"ש הר"נ בע"א דכל זוז"ג הי' שנתהוה הדבר ע"י שני הגורמים עי"ש דף רי"ג ע"ב בפ' השוכר אח הפועל והנה לפימ"ש התוס' מס' ביצה ל"ט ע"א ד"ה משום דהו"ל דשיל"מ דכל דבר שניתקן ע"י חבירו הוי כמו מב"מ א"כ למאן דס"ל מב"מ לא בטל לא משכחת ביי דנימא זוז"ג מותר כיון דכל זוז"ג הי' רק מטעם ביטול קאתינ' עלה. וא"כ וודאי קשה מה קאמר הגמ' אימור דשמעה לי' לר' משום דיש שבח עצים בפת זוז"ג מי שמעת לי' אמאי לא הי' ניחא לי' להגמ' לומר דר' ס"ל באמת זוז"ג אסור כיון דר' ס"ל כר"י דמב"מ לא בטל עי' מס' חולין ק"ט ע"א במסקנת רש"י שם. ובאמת תמה הפנ"י בלא"ה אמאי לא ניחא לי' לאוקמא פלוגתיהו בזוז"ג כיון דכבר אשכחי' בזה פלוגתא דתנאי אמנם לפי דברינו יגדל התימ' דאדרבא יהי' מוכרח אליבא דרבי דזוז"ג אסור כיון דס"ל מב"מ לא בטל. הגם דיש לתרץ הכא בפשיטות דשבח התנור מה שיהי' אח"כ בפת עם מצים דהתירה לא מקרי מב"מ ובפרט כיון שאפשר לאפות באבוקה אפי' בלא תנור כמ"ש לעיל בשם מהרש"א א"כ לא מקרי מב"מ ושפיר אמרי' בי' זח"ג ולכך לא רצה לאוקמי' חדש יותץ כר' אע"ג דס"ל מב"מ ל"ב מ"מ יש לעיין בשאר זוז"ג שנתהוה הדבר ממש ע"י תיקון האיסור וכי נימא למאן דס"ל מב"מ לא בטל ודעת הרבה פוסקים נמי כן דלא ס"ל כלל דזוז"ג שרי. אמנם כבר כתבנו לעיל דזוז"ג למאן דשרי אפי' משהו לא הוי וא"כ שפיר מותר אפי' למאן דס"ל מב"מ לא בטל. ולמאן דאסר זוז"ג נמי יותר ממשהו לא הוי ועיין בס' שנות חיים סי' כ"ג ויתבאר לקמן בס"ד ודו"ק. אמנם מלשון הכ"מ בפ"ה מהלכות נדרים משמע דבהקדש לאו מטעם ביטול קאתינ' עלה דלא להני בי' זוז"ג משום דלא בטל רק משום דחמיר טובא שהרי ז"ל שם ולפי מ"ש בשם הר"ב ניחא דמדמי לי' להקדש דחמיר טובא ואפשר דלא שרי' בי' זוז"ג עכ"ל הרי לך טעם אחר זולת מה שאין לו ביטול אמרי' דלא שייכא בי' זוז"ג משום דחמיר טובא. ולפי זה הטעם צ"ע אמאי אמרי' בע"א דשרי זוז"ג וודאי לדעת הט"ז ביו"ד סי' קמ"ב ס"ק ד' שהביא בשיטות הפוסקים דבע"א ל"א זוז"ג א"ש משא"כ לדעת הש"ס שם אפי' בע"א נמי אמרי' זוז"ג קשה הא ע"א נמי חמיר טובא ויתבאר לקמן בדברינו בהך איבעי' דתנור שהסיקו בעצי הקדש בס"ד: באות ד הביא בשם התוס' במס' חולין נ"ח ע"א ומס' סנהדרין פ' ע"ב ד"ה אלא למ"ד דבמילת' דשרי כל חד באפי' נפשי' ל"א בי' זוז"ג ולבך הך פלוגת' בפ' אותו ואת בנו אי חוששי' לזרע האב לא תלי' כלל בפלוגתא דזוז"ג ועי' בחידושי הר"נ במס' חולין ס"ט גבי בן מקוע' שבא על הבהמה דעלמא דאמר דאותו הוולד אין לו תקנה משום דהוי ככבר נשחט סי' אחד דשם לא תלי' כלל בזוז"ג ואעתיק לשונו שם וז"ל בן פקוע' תבא על בהמה מעלית' הוולד אין לו תקנה פי' ואפי' למ"ד זוז"ג מותר דכי איכא חד גורם דאסור' וחד גורם דהתירה הי' דמקרי זוז"ג אבל היכא דתרויהו דהתירה נינהו אלא שזה טעון שחיטה וזה אינו טעון משום זוז"ג ל"א דלשתרי בלא שחיטה אלא כיון דמצד אביו אינו צריך ומצד אמו צריך שהרי הי' כמעות ואין לו תקנה עכ"ל ועי' שם עוד בד"ה לא צריכ' דאזיל אבן פקועה דכוותי' ובאמת צ"ע בכלל זה כיון דאנו קי"ל דהיתר בהיתר נמי בטל עי' בנו"ב מד"ת ליו"ד סי' קפ"ו וא"כ כיון דלדעת הר"נ זוז"ג מטעם ביטול אמאי ל"א זוז"ג אפי' כל היכא דשרי באנפי' נפשי' ועי' בתוס' חולין ס"ט פ"א ד"ה תלתא ל"א ובס' תורת חיים שם וצ"ע:

באות ה' כ' שם וז"ל כ' הר"נ בתשובותיו סי' ס"ו כ' שרי' זוז"ג היינו כשאין שם גופו של איסור שאין האיסור אלא גורם בלבד אבל כל שנתערב גופו של איסור א"א להתירו מטעם זוז"ג ועיין בפנ"ח ביו"ד סי' ק"ב ולכאורה צ"ע מהך דשאור של חולין ושל תרומה שהרי נפל שם גופו של איסור ואפ"ה שרי' לי' מטעם זוז"ג. ואולי י"ל כיון דהשאור בפ"ע אינו ראוי לאכילה ורק עיקר האיסור שבו הי' מפני שיוכל להחמיץ ופעולתו ניכר' לי' הוי כנתערב גופו של איסור. ויש עוד לחלק ג"כ בין איסור אכילה לאיסור הנאה דבאיסור הנאה וודאי כל היכא שנתערב גופו אסור דהנאה אית לי' עכ"פ ולא שרי אפי' בזוז"ג רק היכא שלא נתערב גופו של איסור לא הוי אפי' כמשהו ולכך שרי אפי' באיסור הנאה ועיין במהרי"ט ח"א סי' ה' דכ' דבאיסורי הנאה ל"ש ביטול כל היכא דמתהני כיון דאי' לי' הנאה מיני' וא"כ הי' קשה לכאורה איך משכחת זוז"ג באסה"נ כיון דזוז"ג הי' מטעם ביטול א"ו הי' הדבר אשר דברנו דוודאי כל היכא שנתערב גופו של איסור לא שרי' בזוז"ג כיון דאיכא הנאה עכ"פ משא"כ היכא שלא נתערב גופו של איסור רק ע"י הגורם הי' פעולתו ניכר' וכיון שאין פעולתו ניכר' בפ"ע רק ע"י גורם אחר א"כ ממילא לא ניכר' פעולת איסור ההנאה וגופו לא נתערב שם ולכך אמרי' זוז"ג אפי' באסה"נ. וא"כ אפשר דבאיסור אכילה יש להתיר בזוז"ג אפי' היכא שנתערב גופו של איסור וראי' לדברינו מהך דשאור של חולין ושל תרומה ועפ"י סברת הר"נ א"ש מה שהערנו לעיל באות ו' דלמ"ד מב"מ ל"ב לא משכחת דלשרי זוז"ג עפ"י מ"ש בנו"ב מד"ת ליו"ד סי' ל"ה דהא דמב"מ ל"ב למאן דס"ל הכי ה"ד בנתעכב שם גופו של איסור ע"ש ובשער התערובות שלי הארכתי בזה בס"ד א"כ ניחא הכא כיון דבכל זוז"ג לא נתערב גופו של איסור למשל גבי אגוז כבר נכלה גוף האיסור ושפיר בטל ומהני בי' זוז"ג ודו"ק. בחידושי ריטב"א למס' ע"א מ"ח כתב דאע"ג דזוז"ג אסור לכתחלה היינו דווקא היכא שעושה מעשה בגופו של איסור כמו לוקח אגוז של ערלה ולנוטע' בקרקע משא"כ גבי לזרוע תחת צלו של אשיר' כיון שאינו עושה מעשה בגוף האיסור ורק הנאת הצל ממילא בא לו אח"כ שרי אפי' לכתחלה ולכך מותר לזרוע ירקות בין בימות החמה בין בימות הגשמים אפי' לכתחלה. ועי"ש בס' תורת חיים דבאגוז משו"ה לא שרי' לכתחלה דאיכא למגזר אי שרי' אאא לכתחלה אתי נמי למיכל' או דהוי במבטל איסור לכתחלה בס' שנות חיים סי' כ"ג כתב דדבר הנאסר ע"י זוז"ג אינו חוזר ואוסר בזוז"ג ולכך הוצרך התוס' פסחים כ"ו ע"ב ד"ה חדש יותץ לומר דיש שבח עצים בתנור וזוז"ג אסור' דאי הוי חשבי' לי' לתנור רק כדבר הנאסר בגמ' איסור א"כ לא הי' יכול לאסור את הפת בהיסק מצינו דהתירה כיון דהוי זוז"ג עצים דהתירה ותנור דאסורה עיי"ש ואפשר דדמי להא דכתבו התוס' מס' חולין ק' ע"א ד"ה בשקדם וסלקו דכל היכא דלא נאסרה החתיכה רק ע"י משהו אינו אוסרת אחרים במשהו ועי' בט"ז ביו"ד סי' צ"ב מה שהאריך שם וה"נ אפי' למ"ד זוז"ג אסור מ"מ לא הוי יותר ממשהו ואינו חוזר ואוסר ע"י זוז"ג דלא הוי ג"כ יותר ממשהו. אמנם בס' הנ"ל הקשה דא"כ מאי פריך הגמ' שתי ברייתות אהדדי הא דתני' חדש יותץ והא דתני' חדש יוצן אמאי לא משני לי' דברייתא דחדש יוצן נמי ס"ל זוז"ג אסור רק דמיירי שלא הוסק באבוק' רק ע"י גחלים של איסור דאז לא חשיב התנור כגופו של איסור והתני' עצמו לא הוי רק כמו זוז"ג ולכך לא יוכל לחזור לאסור בשיסיקו בו עצים דהתירה אמנם לע"ד לק"מ דהא תנו' בין חדש ובין ישן יוצן וע"כ דאי' לי' חד דינא עם ישן וכמו דבישן מהני צינון בכל גוונא אפי' באבוקה ה"נ בחדש ולכך הוצרך לאוקמי' דהברייתא ס"ל זוז"ג מותר וזה פשוט:

פסחים כ"ו ע"ב פרק ו' בו יתבאר שי' הפוסקים בהך דשבח עצים בפת. הנה דעת רוב הראשונים דאפי' אי אמרי' זוז"ג מותר מ"מ בתנור ישן ובהיסק ראשון ובפרט כשאבוק' כנגדו אז לא מהני התנור שהי' גורם ההיתר נמי כיון שתועלת האיסור דהיינו שבח העצים נכרים בפת תועל' האיסור ניכר תמיד בפת אז אסור הפת ולא חשיב גורם דתנור דהתירה נגד האבוק' האסור' ועיין היטב בר"נ מס' ע"א סוף פרק כל הצלמים במתני' דנטל המינ' עצים שכ"כ להדי' אמנם גבי גמלים שכבר כלה האיסור ל"א שבח גחלים בפת לפי שהגחלים הן היתר עי' ברש"י ד"ה בשלה ע"ג גחלים וכן בתוס' ד"ה חדש יותץ נמי כתבו דמשו"ה שרי לרבנן אפי' כשאבוק' כנגדו מפני שהשלהב' בא ממשהו הנשרף ולא מחמת עצים והוי כמו גחלת דאין האיסור בעין אלמא דס"ל דהטעם דמותר בגחלים הי' משום שכבר כלה אסורה והנה לפי"ז היכא שהגחלת נמי אסור' כמו בע"א א"כ אפי' על גחלים בלא אבוק' כנגדו נמי אסור הפת. דבאמת כמו ששבח אבוק' בפה ה"נ אמרי' שבח גחלים בפת רק דהכא גבי ערלה שהגחלים מותרין ממיל' הפת מותרת משא"כ בע"ג דהגחלים נמי אסורי' אסור הפת אפי' בבשלה ע"ג גחלים רק סי' שי' הש"כ ביו"ד סי' קמ"ב לתרץ דעת הרמ"ה שהביא הטור דבע"א אסור הפת אפי' כשאין אבוק' כנגדו. אמנם הט"ז שם ס"ק ד' כתב באופן אחר דבע"א אסור בכל ענין משו"ה כיון דהא דזוז"ג מותר הי' מטעם ביטול ובע"א דאינו בטלה אמרי' דזוז"ג נמי אסור ולכך אסור אפי' בגחלת נמי ע"ש באורך. והנה ליכא קולא וחומרא דלתירוץ הש"כ שמתרץ דמשו"ה אסור בע"א אפי' בלא אבוקה כיון שהגחלת אסורה אמרי' נמי שבח גחלים בפה נמצא חומרא דבכ"מ שהגחלת אסור' אפי' היכא שיש לה ביטול הוי כמו איסור בעין כמו באבוק' כנגדו דהוי כמו איסור בעין כמ"ש הראשונים וקולא דבתנור חדש בהיסק שני אפי' בע"א נמי מותרת דבתנור חדש בהיסק שני בעצים דהתירה לא שייך שבח גחלים בפת ולתירוץ הט"ז נמי קולא וחומרא חומרא דבכ"מ שאין לו ביטול אמרי' זוז"ג אסור וא"כ בתנור חדש נמי יותץ בע"א אע"ג דל"ש שבח גחלים בהיסק שני מ"מ יותץ כיון דזוז"ג אסור אפי' בלא שבח גחלים וקולא דלדעת הט"ז כל היכא שיש לו ביטול אפי' היכא שהגחלים נמי אסורי' מ"מ כל היכא דהו"ל זוז"ג מותר דל"א שבח גחלים בפת. והנה דעת המג"א בסי' תמ"ה ס"ק ה' דבחמץ אסור אפי' כשאין אבוקה כנגדו והיינו משום דהגחלים נמי אסורים דחמץ הי' מן הנקברי' דלא קי"ל כר"י דאין ביעור חמץ אלא שריפה. וכתב שם נמי הטעם משום דבחמץ במשהו והנה הרכיב יחדיו שני הטעמים טעמו של הש"כ משום שבח גחלים וטעמו של הט"ז משום דאין לו ביטול והי' כמ"ש שם המחה"ש דלהמג"א לא ס"ל לגמרי כהש"כ שיהי' שבח גחלים בפת כמו שבח אבוקה ממש רק דבגחלים משהו עכ"פ מיהו הוי ולכך היכא דאיכא שבח גחלים ובחמץ דווקא דבמשהו אז אמרי' דאסור וא"כ אין סתירה למ"ש המג"א סי' תמ"ב דהיכא דאיכא עוד טעמי' של היתר הו"ל זוז"ג ושרי בחמץ נמי ע"ש בס"ק ט' דהתם בזוז"ג דעלמא בוודאי אמרי' דלא חשיב אפי' כמשהו רק בשבח גחלים משהו עכ"פ מיהו הוי ודלא כמה שהבין האבני מלואים בתשובותיו בדעת המג"א דס"ל בכ"מ דלא בטל אמרי' זוז"ג אסור דלא כן רק בשבח גחלים ס"ל דבחמץ אסור ובשאר אסורי' היכא שיש לו ביטול אפי' שבח גחלים נמי מותר והחילוק בין שבח אבוק' לשבח גחלים הי' דבאבוק' הוי כאיסור ממש ובגחלים לא הוי רק כמשהו ומשהו עכ"פ מיהו הוי דלא דמי לשאר זוז"ג דהא מ"מ כיכר תועלת הגחלים נמי בפת יותר ובשאר גורם זהו המתבאר משיטת הפוסקים האחרונים בס"ד. אמנם דעת הב"י שם ביו"ד סי' קמ"ב והרמ"א נמי הגיה שם אהא דכתב דאפה בו הפת אסור' דדווקא בשאבוקה כנגדו וס"ל דאפי' היכא שהגחלים נמי אסורין דל"ש שכבר כלה אסור' מ"מ גבי גחלים לס"ל שבח גחלים בפת והו"ל כמו שאר זוז"ג תנור דהתירה וגחלים דאסור' ואפי' היכא דהגחלים אסורי' נמי מותר לדידן למאי דס"ל זוז"ג מותר. אמנם באו"ח בסי' תמ"ה לא הגיה שם הרמ"א דדוקא כשאבוק' כנגדו אסור כמו שכ' ביו"ד סי' קמ"ב לענין ע"א ומשמע דבחמץ מודה הרמ"א דאסור אפי' כשאין אבוק' כנגדו ובע"א אינו אסור דווקא כשאבוק' כנגדו וצריך טעם לחלק לדעת הרמ"א ועי' באבני מלואים שהעיר בזה מ"מ הא וודאי כל הפוסקים שוי' בזה דבאבוק' כנגדו ל"א זוז"ג (זולת דעת המהרש"א שנביא לקמן בס"ד). וי"ל בזה ב' טעמים האחד דשבח אבוקה הוי כמו האיסור ממש אע"פ שהר"ב כ' בע"א וז"ל ואע"ג דאמרי דיש שעב"פ היינו לומר שחמור יותר מזוז"ג לפי שתועלת האיסור ניכר בו אבל לא שיהא כתערובת ממש עכ"ל אלמא דלא הוי כאיסור ממש מ"מ י"ל דמאן דס"ל בשאבוק' כנגדו הוי אסור מה"ת ס"ל דהוי כמו איסור ממש ועיין מס' פסחים ע"ה ע"א בתוס' ד"ה וגרפו שחולקים שם על דעת ר"י וס"ל דבאבוק' כנגדו חשיב כאיסור ממש. ועוד י"ל בזה טעם אחר עפ"י שיטת הר"מ בפט"ז ממ"א הלכה כ"ז הבאתי לעיל דכל היכא שהגורם איסור בא קודם גורם ההיתר ל"א זוז"ג ע"ש. והנה ברש"י מס' שבת סוף פ"א גבי הא דר"א אומר כדי שיקרום התחתון שלה משמע מדעת רש"י דצד שכנגד האור ממהר יותר לאפות ובברטנורה שם משמע אפכא דצד שכנגד התנור ממהר יותר לאפות ועי' בתוס' רע"א שם שכ' דמסתמא לא נחלקו רש"י והרע"ב במציאות אלא היכא שהתנור גרוף ממהר יותר לאפות צד שכנגד התנור משא"כ היכא שאינו גרוף נאפ' מהר הצד שכנגד האש. והנה א"כ י"ל דבאבוק' כנגדו משו"ה לא חשיב זוז"ג דאז וודאי נאפה מהר הצד שכנגד האבוק' ח"כ ל"א זוז"ג משא"כ בגחלים אז אפשר שמתחיל לאפות בפ"א ולכך אמרי' בי' זוז"ג ועי' בס' מחנה לוי שהעיר קצת בזה. והנה להך טעמא י"ל דלעולם אפי' בשאבוק' כנגדו נמי לא מתסר אלא מדרבנן כדעת הר"י בתוס' לקמן ע"ה ע"א ורק טעם האיסור הי' כמו שאר זוז"ג דהיכא שגורם האיסור בא תחלה ל"א בי' זוז"ג והי' דגבי שאור של חולין אין חילוק לדעת רבנן בין שנפל איסור לכתחלה בין שנפל לבסוף כבר כתבנו לעיל בשיטת הר"מ לחלק בין איסור אכילה לאיסור הנאה ועל דרך הזה יש לומר פרפר' אחד בדברי התוס' ד"ה חדש יותץ שהקשה הר' אהרן לרבי הא דאמר המבשל בשבת בשוגג יאכל ואמאי לא נימא יש שבח מוקצה בפת דגחלים מוקצה הן ותירץ דל"ש רק באיסור הנאה דווקא והנה המהרש"ל הקשה אמאי לא קא קשי' להו לרבנן נמי הא גבי מוקצה הגחלים נמי אסור כמו האבוקה ותירץ המהרש"א בתירץ השני דמשו"ה לא קא קשי' להו רק לר' דלרבנן י"ח כיון דשרי אפי' בערלה אע"פ שאסור מדאוריי' כיון שכלה ונבער איסורא ממיל' גבי מוקצה שאינו אסור רק מדרבנן מותר אע"פ שהגחלי' הי' בעין והגחלת נמי מוקצה ע"ש ודבריו צריכין ביאור דמ"מ אין דומה ערלה למוקצה כיון דבערלה הגחלת הי' היתר ובמוקצה הוי הגחלת איסור דק די"ל הכי דבס"ד ס"ל דרבי ורבנן בהא פליגי דלר' היכא שאבוק' כנגדו הוי כמו נתערב איסור בעין ולכך אסור הפת אמנם לרבנן לא הוי כמו איסור בעין ורק הנאת האבוק' שאסורה לו וכיון שאין האבוק' בא רק ממשהו שנשרף לכך מותר הפת משא"כ לרבי דחשיב כמו איסור בעין שנתערב. וא"כ היכא דהוי כמו איסור בעין תו לא שייך לחלק בין איסור אכילה לאיסור הנאה משא"כ לרבנן דלא הוי כמו איסור בעין אף בס"ד ידעו התוס' דיש לחלק בין איסור אכילה לאיסור הנאה ולכך לא הקשו רק לרבי דחשיב האבוק' כמו איסור בעין ולא הוי ס"ל מסברא לחלק בין איסור אכילה לאיסור הנאה ול"ל דמ"מ חשיב שלא כד"א אע"ג דהוי כמו אכילה ממש דמ"מ מדרבנן לתסר ועוד דעצים דרך אכילתן בכך אי נימא דחשיב כמו איסור ממש שנתערב ועיין היטב במג"א סי' תמ"ה סוף ס"ק ה' מה שהביא שם דברי המהרי"ל אמנם בתירוצא העלה התוס' דשב"ע לא הוי כאיסור בעין ורק משו"ה אסור באבוקה כנגדו כמ"ש בטעם השני דבאבוקה כנגדו בא גורם האיסור קודם שהתחיל גורם ההיתר ול"א זוז"ג בכה"ג כמ"ש הר"מ וא"כ לא שייך רק באסורי הנאה דווקא ולא באכילה כיון דשב"ע בפתו או בתבשיל לא חשיב כאיסור ממש. אבל בס"ד דחשיב כאיסור ממש אין חילוק בין איסור אכילה לאיסור הנאה:

והנה יש עוד כ"מ בין ב' הטעמים דא"א דבאבוקה כנגדו חשיב איסור ממש א"כ לשי' הר"נ שהבאתי לעיל בכללים דכל היכא שנתערב איסור בעין ג"א זוז"ג א"כ כל היכא שאבוקה כנגדו של איסור אע"פ שיש שם גם עצי היתר אפי' בב"א לא חשיב זוז"ג כיון דהוי כמו נתערב איסור בעין אמנם א"א דמשו"ה אסור כשאבוקה כנגדו משום שגורם של איסור בא קודם גורם ההיתר א"כ היכא שיש עצי איסור ועצי היתר בב"א אע"פ שאבוקה של איסור נמי כנגדו מ"מ מותר מטעם זוז"ג וכן משמע דעת הר"מ דכל היכא שיש עצים של איסור ועצים של היתר יחד בב"א חשיב זוז"ג אע"פ כשאבוקה כנגדו שהרי לא אסר רק היכא שנתבשל בעצי איסור קודם שבאו עצי ההיתר הא כל היכא שהי' עצי איסור ועצי היתר בב"א הוי זוז"ג אע"פ שאבוקה איסור נמי כנגדו וע"ש בכ"מ ואי אבוקה כנגדו הוי חשיב כמו איסור ממש א"כ לשי' הר"נ דבאיסור בעין שנתערב ל"א זוז"ג א"כ אפי' בעצי איסור ועצי היתר יחדיו נמי לא חשיב זוז"ג כיון שהאיסור בעין. והנה המג"א בסי' תמ"ה כ' שם וז"ל וא"כ אפי' היו מונחין עצים אחרים מעל האש והניח החמץ ג"כ עליהם דהו"ל זוז"ג אפ"ה אסור וכ"מ דהא ל"א להדליק חמץ לבדו אם לא ע"י עצים ואפ"ה כתב שהפת אסור. והנה לפי"ז יקשה למאן דס"ל גבי חמץ נמי שרי זוז"ג והי' דעת הרמ"ך בכ"מ בפ"ג מחו"מ דאינו אסור רק כשאבוקה כנגדו דזוז"ג שרי גבי חמץ נמי וא"כ קשה ממתני' דלא יסיק בו תנור וכרי' הא גבי חמץ לא משכחת לה בלי זוז"ג רק י"ל דאי משום הא לא ארי' דהא שפיר אפשר שנאפה הפת אצל החמץ לבדו בלא גורם אחר ואע"ג דחמץ אי אפשר להדליק לבדו היינו רק שהודלק ע"י דבר אחר. אמנם אח"כ כשכבר הודלק ע"י דבר אחר נאפה הפת אצל החמץ לבדו דהו"ל גורם אחד (ועי' בש"ע התנו' להגאון מוה' זלמן ז"ל סי' תמ"ה ס"ק י' ובקו"א שם) והנה לכאורה לדעת הר"נ שהבאתי לעיל דכ' שהועל' האיסור ניכר בפת נראה מדבריו דחשיב לי' יותר מגורם דעלמא שכ"כ להדי' שחמור יותר מזוז"ג ואפשר דלדעתי הו"ל כחד גורם של איסור וא"כ יש לנו בהא דאבוקה של איסור ג' דרכים הדרך האחד דשבעב"פ הוי כאוכל האיסור ממש ולהך ס"ד אין לחלק בין איסור אכילה לאיסור הנאה ולפי"ז וודאי אפי' מצי איסור ועצי היתר יחדיו נמי אסור דהוי כמו איסור בעין הדרך השני דלא חשיב לי' כמו אכילה ממש רק הנאה הניכר' מיתו הוי וחשיב יותר משאר זוז"ג אע"ג דבאסורי הנאה נמי אמרי' זוז"ג היינו דכל זוז"ג לא חשיב הנאה הניכר' כ"כ משא"כ בשב"מ חשיב הנאה הניכר' הדרך השלישי דלא חשיב יותר משאר זוז"ג רק משו"ה אסור באבוקה כנגדו משום שגורם האיסור בא קודם גורם ההיתר שהצד שכנגד האבוקה נאפת חיש מהר מהצד שכנגד התנור והנה וודאי דלשני הדרכים האחרונים כל היכא שהיו עצי איסור ועצי היתר יחדיו בפ"א ובב"א וודאי מותר אפי' להדרך השני דשב"ע חשיב יותר משא"כ זוז"ג דהוי הנאה הניכרת מ"מ היכא שיש ג"כ עצי היתר שם שוב לא הוי הנאה הניכר' מן האיסור יותר מן ההיתר וממיל' הו"ל כשאר זוז"ג דעלמא דדווקא היכא שהגורם של איסור הי' האבוקה וההיתר הי' התנור דלא חשיב יותר גורם דאסור מן הגורם ההיתר משא"כ כשההיתר נמי הי' אבוקה של היתר א"כ אין הנאת האיסור ניכר' יותר מהנאת ההיתר אז הו"ל כזוז"ג דעלמא ומותר אע"ג שאבוקה עצי איסור כנגדם זולת להטעם הראשון דאבוקה של איסור חשיב כאיסור ממש אז וודאי אפי' שיש שם עצים של היתר נמי מ"מ אסור כיון שאיסור ממש נתערב שם אמנם לפי מה דמחלקו התוס' בין איסור אכילה לאיסור הנאה משמע דלמסקנ' לא ס"ל שיהי' אבוקה נחשב כמו איסור ממש ועיין בר"נ מס' ע"א ס"ו ע"ב גבי תנור שהסיקו בכמון של תרומה והתוס' שם ד"ה אמר רבא. והנה לפי מה שהעלוני דמדמחלקי' בין איסור אכילה לאיסור הנאה דמוכח דאבוקה כנגדו לא חשיב איסור ממש א"כ אבוקה כנגדו אינו אסור רק מדרבנן א"כ צריך להבין דעת הבעהמ"א שפסק כמ"ד גחלים לוחשו' אסור ואמאי כיון דלא סיימו בגמ' למאן ס"ל דגחלים לוחשות אסור אי ר"י או שמואל הו"ל למפסק בדרבנן לקולא והנה הבעה"מ הוכיח מדאיבעי' לי' לקמן ע"ה ע"א בתנור גרוף מכלל דבגחלים לוחשו' פשיטא דאסור ובמלחמות כתב דא"כ גחלים עוממין נמי וברש"י ד"ה בשלה ע"ג גחלים דכ' דכ"ש בתנור גרוף משמע דס"ל דבתנור גרוף קיל לי' מגחלים לוחשות עכ"פ ובתוס' לקמן ע"ח כתבו דתנור גרוף חמור דחום התנור בא מן האבוקה וא"כ אפשר דאפי' מגחלים לוחשות נמי חמור דחום התנור בא מן האבוקה ממש והנה וודאי א"א דחום התנור אסור אפש"ל דחום התנור גרע מגחלים אפי' לוחשות וא"כ כיון דפשטי' לקמן דאפי' בתנור גרוף מותר מכ"ש בגחלים לוחשות משא"כ א"א דחום התנור מותר א"כ גחלים לוחשות עכ"פ גרע מחום התנור וא"כ שפיר י"ל אע"ג דפשטי' לקמן דתנור גרוף שרי מ"מ גחלים לוחשו' אסור והנה בגמ' אמר ר"י אמר שמואל תנור שהסיקו בקליפי ערלה חדש יותץ וכו'. והקשה הפנ"י כיון דשמואל ס"ל במס' ע"א דזוז"ג מותר אמאי ס"ל גבי חדש יותץ. ונ"ל דהנה התוס' ד"ה בין חדש ובין ישן יוצן הקשו הא קי"ל דזוז"ג אסור לכתחלה ואמאי שרי לאפו' בו לכתחלה ותירצו דאי נימא יותץ ופסול התנור אין לך דיעבד גדול מזה והקשו האחרונים בס' זכרון יוסף סוף הספר בחידושיו ובס' אמרי בינה הא גבי קדיר' שאינו בת יומא דנמי רק לכתחלה אסור דנוטלפ"ג מותר בדיעבד ואפ"ה אסור לבשל בקדירה אע"ג דהקדיר' יהי' צריך שביר' (ובחי' הריטב"א כ' וז"ל וכ' הרי"ט ז"ל וטעם זה חלש מאוד שיתורו להניח לכתחלה מאיסור הנאה דאוריי' משום חשש הפסד התנור אבל הענין דש"ה דאע"ג דתנור ועצים חשיבא ב' גורמים מ"מ גורם העצים שבהן הפת נאפת כיכר יותר ונראה לעין שבחו ולפיכ' התירו חדש ע"י שאן כיון שנאפ' ע"י עצים דהתירה עכ"ל) והנה הי' נעלם לפי שעת מעיני הגדולים הנ"ל דברי הג"א סוף מס' ע"א וז"ל אבל קדיר' אי שרי בה לבשלו באב"י אתי לבשל בבת יומא אבל אין לומר הטעם דאין להתיר לבשל בקדירה שזהו הי' לכתחלה ונוטל"פ לכתחלה אסור דהא כיון שטעינות שבירה הו"ל כדיעבד עכ"ל הרי דבכ"מ חשבי' כדיעבד מה שצריך שביר' ואפי' בקדירה נמי רק דבקדיר' אסור משום חשש שלא יבשל בבת יומא וא"כ דבתנור דלעולם יהי' זוז"ג ליכא למגזר ול"ק קושי' האחרונים הנ"ל. אמנם לכאורה הא בתנור נמי איכא חששא דלמא יסיק בו בעצי איסור ויהי' אח"כ כולו גורם דאסור ונראה דאין לחוש דממנ"פ אם יהי' אבוקה כנגדו א"כ אפי' בתנור ישן נמי יהי' אסור כיון שיש שב"ע בפת וא"כ א"צ לאסור יותר בחדש מבישן ואם לא יהי' אבוקה כנגדו אפי' בתנור חדש נמי יהי' מותר כמ"ש הב"י ביו"ד סי' קמ"ב ובכ"מ פט"ז ממ"א דהא מצי איסור כבר הלכו להם. אמנם כן ה"ז אי אמרי' דחום התנור מותר א"כ אפי' בעצי איסור כשאין אבוקה כנגדו יהי' זוז"ג דהיינו גוף התנור אסור שנאסר ע"י שב"ע וחום התנור מן האבוקה משא"כ א"א דחום התנור אסור א"כ יש לגזור בתנור חדש דאי יסיק בו בעצי איסור יטעו שהי' תנור ישן וא"כ יתירו הפת ע"י זוז"ג תנור דהתירה ועצים דאסור' דחום התנור לא הוי עכ"פ כמו אבוקה ממש לאסור אפי' בתנור ישן ובאמת בתנור חדש הוי כולו גורם דאסור' חום התנור וגוף התנור וא"כ הו"ל למגזר בחדש יותץ דלא מהני מה שיסיקו בו ע"י עצים דהתירה דהא איכא למיחש דלמא יסיקו בו בעצים דאסור' ויהי' כולו גורם דאסור' ולכך יש לאסור בכל גוונא ולומר חדש יותץ וא"כ מתורץ שפיר קושי' הפרי דמשו"ה קאמר שמואל חדש יותץ כקושי' האחרונים הנ"ל באמת כמו בקדיר' שאב"י דגזרי' אטו ב"י ה"נ איכא למגזר דלמא יסיקו בו בעצי איסור ויהי' אח"כ כולו גורם דאסור' (וזה שלא כדברי הב"י שכ' לדעת הר"מ שאפי' בתנור חדש כיון שגוף התנור אינו אסור ועצי איסור הלכו להם דאפי' למ"ד זוז"ג אסור מ"מ מותר בגחלים וכבר כ' הב"י שאין כן דעת שאר הפוסקים ועיין באבני מלואים ויתבאר עוד לקמן בס"ד) וא"כ ס"ל לשמואל ע"כ דחום התנור אסור דאי הוי ס"ל דחום התנור מותר א"כ ל"ש גזירה דהא אי נמי יסיק בעצי איסור והי' זוז"ג חום התנור דמותר וגוף התנור שנגמר ע"י איסור שאסור וכן היכא דלא משכחת לה שישתמש בו רק ע"י זוז"ג א"כ ליכא למגזר כמ"ש המפור' והנה אי ס"ל לשמואל דחום התנור אסור ס"ל דחום התנור גרע מגחלים וא"כ מדמיבעי' לי' לקמן בתנור גרוף ופשיט לי' להתיר' מכלל דגחלים לוחשו' וודאי מותר וא"כ מוכרח דמה דאית' בגמ' חד אמר גחלי' לוחשו' נמי מותר הי' שמואל אמנם ר"י ס"ל כהלכת' דחדש יוצן וע"כ צ"ל דל"ש למגזר דלמא יסיק בו בעצי איסור כמ"ש דממ"נ דאם יהי' אבוקה כנגדו אפי' בישן יהי' אסור ול"ש למגזר מדי בחדש ואם לא יהי' אבוקה כנגדו אפי' בחדש כמי יהי' מותר דזהו לא מקרי כולו גורם דאסור' כיון דחום התנור מותר וכיון דס"ל להלכת' דחום התנור מותר א"כ חום התנור לא הוי איסור כ"כ כמו הגחלים וא"כ כיון דמיבעי' לן לקמן בחום התנור מאי ע"כ דבגחלים וודאי אסור ולפי מאי דפשיט לי' נמי להתיר בחום התנור מ"מ בגחלים לוחשו' וודאי אסור דגחלים לוחשו' גרע מחום התנור וכיון דכבר פשטי' לה דהך חד אמר גחלים לוחשו' נמי מותר הי' ע"כ שמואל דס"ל דחום התנור אסור וגרע מגחלים לוחשו' דלדידי' לא מצי סבר דגחלים לוחש' אסור דכיון דפשטי' דחום התנור שרי מכ"ש בגחלים לוחשו' וע"כ דאיהו סובר דגחלים לוחשו' נמי מותר וא"כ ס"ל לר"י גחלי' לוחשו' אסור דלדידן ע"כ ס"ל דחום התנור מותר מדאמרי' חדש יוצן כמ"ש וא"כ חום התנור אינו אסור כ"כ כמו גחלים לוחשות ושפיר כ' הבעהמ"א להוכיח מדקמיבעא לי' לקמן בתנור גרוף מכלל דבגחלים לוחשו' אסור והי' אליב' דר"י ושמואל ור' יוחנן בכ"מ הלכה כר"י ושפיר פסק לחומרא אע"ג דהיא רק מדרבנן ולשמואל באמת לא ס"ל כפשטא באיבעא לקמן להתיר בתנור גרוף כיון דס"ל דחום התנור גרע שהי' בא מן האבוק' ושקל' וטריא דלקמן אזיל אליב' דידן לפי האמת דחוק התנור כמי שרי ומשו"ה ל"א חדש יותץ ופשיט לי' לפי האמת דחום התנור שרי וא"כ בגחלים לוחשו' אסור אפי' בתנור ישן. אמנם הרי"ף מצי סבר כתירץ הריטב"א דמשו"ה אמרי' הכא חדש יוצן משום דגור' התנור אינו כ"כ כמו גורם העצים וא"כ בפשיטות יש לחלק בין הך דתנור ובין הך דקדירה שאב"י וא"כ אינו מוכרח כל מ"ש ושפיר מצינו למימר לכ"ע דחום התנור גרע מגחלים לוחשו' ולא קשה נמי קושי' בעה"מ על הרי"ש מ"ט לא פסק לחומרא כיון שהוכחנו דאינו רק מדרבנן שפיר פסק לקולא ודו"ק. העולה מכל מ"ש דאי אמרי' דחו' התנור נמי אסור א"כ איכא למגזר בתנור חדש לומר יותץ דלמא יסיק בו בעצים דאסורה ויהי' כולו גורם איסור ויסברו להתיר שיאמרו שהי' תנור ישן וממילא מותר משום זוז"ג דהיינו תנור דהתירה ועצים דאסור' ולפי"ז א"צ לומר דשמואל לא ס"ל מה דפשטי' לקמן בתנור גרוף דשרי דמידי בתנור ישן דשרי דחום התנור לא הוי רק כגורם דאיסורא וממילא בתנור ישן דאיכא נמי גורם דהתירה דהיינו התנור וודאי שרי משא"כ בתנור חדש יהי' כולו גורם דאסורה וודאי אסור וא"כ שפיר ס"ל חדש יותץ כמ"ש ודו"ק. אמנם ה"ד אי אמרי' דחו' התנור לא הוי ממש כאבוקה כנגדו לאסור אפי' בתנור ישן דאי הוי ממש כאבוקה כנגדו אזיל לי' החשש דהא אפי' בתנור ישן נמי יהי' אסור בחום גרידא א"כ ליכא למגזר בחדש מידי. וזה א"ש לשמואל לשיטתו שכ' דס"ל בגחלים לוחשו' נמי מותר והטעם משום דהא עכ"פ כלה אסורה וא"כ בתנור גרוף דלא חשבי' כמו כלה איסור' לגמרי משום שהאבוקה עדיין בו מ"מ לא הוי כשב"ע ממש וא"כ בתנור ישן מותר דהוי זוז"ג ובתנור חדש אסור דהוי כולו גורם דאסורה וא"כ שפיר צריך למגזר בחדש יותץ דלמא אתי להסיק בו בעצי איסור ויהי' כולו גורם דאסורה ומתורץ שפיר קושי' הפנ"י מ"ט ס"ל לשמואל בחדש יותץ אע"ג דס"ל זח"ג מותר. וא"כ לדידן דל"ל הך גזירה ע"כ צ"ל דחום התנור מותר וא"כ ליכא למגזר אטו חום התנור דעצים דאסורה ואטו גחלים לוחשות נמי ליכא למגזר דגחלים לוחשות הוי כמו אבוקה ממש ואמרי' בי' יש שעב"פ וא"כ בכל ענין אסור בגחלים לוחשות אפי' בתנור ישן ולכך לא ס"ל בחדש יותץ דליכא למגזר מידי כמ"ש. אמנם לדעת הרי"ף דפסק כמ"ד גחלים לוחשות נמי מותר צ"ל דק"ל דבלא"ה ליכא למגזר בתנור חדש דאפי' בתנור חדש נמי שרי בגחלים לוחשות דגחלים גופה הוי גורם דהתירה וגם משום חום התנור נמי ליכא למגזר דחום התנור נמי שרי לפי המסקנא דלקמן ע"ה ע"א ובכל גוונא לא משכחת בחדש שיאפ' בו בלי גורם היתר זולת באבוקה כנגדו ממש דאז אפי' בישן אסור וא"כ ליכא למגזר בחדש. שוב ראיתי בס' אמרי בינה שכתב נמי קצת על זה הדרך ושמואל ס"ל דגחלים לוחשות אסורים בחדש ולכך ס"ל חדש יותץ. וטעם פלוגתת' אי הטעם בברייתא דבשלו ע"ג גחלים ד"ה מותר אי משום שכלה אסורה א"כ בגחלים לוחשות נמי כבר כלה אסורה דהא פשיטא שאין על הגחלים שם איסור ערלה. אבל אי אמרי' דלא מקרי כלה אסורה כיון שכ"ז שראוי להנות ממנו עדיין שם האיסור עליו ורק הטעם בגחלים משום שאין הנאה ניכרת בהם כמו באבוקה ממש א"כ בגחלים לוחשות שפיר מקרי הנאה הניכרת ואסור בגחלים לוחשות נמי וס"ל להרי"ף דשיטת הגמ' מוכחת דהטעם משום דכלה אסורה ולכך פסק דגחלים לוחשות נמי מותר ודו"ק היטב ואין להאריך בזה יותר בשיטת בעהמ"א והרי"ף דלכל חד נוכל להראות פנים בסוגי' דשמעת'. והנה כל מ"ש הי' אי אמרי' דאבוקה כנגדו לח הוי איסור דאוריי' ממש. והנה ראיתי להשעה"מ פ"ג מחו"מ שהקשה דא"כ ישאר קושית התוס' פסחים ה' ע"א ד"ה ואומר שהקשו האיך מוכיח ר"ע דתשביתו הי' מעיו"ט הא יכול להנות בגחלתו ותירצו שם דכיון שבתחלת ההבערה אין יכול להנות תו הוי הבערה שלא לצורך ולשיטת הר"י דבאבוקה כנגדו נמי לא אסור רק מדרבנן א"כ מאי תירצו התוס' הא מה"ת מתחלת ההבערה מיד נמי יכול להנות עי"ש אמנם לדידי גברא קחזינן תיובת' לא קחזינן דהא וודאי לכ"ע אע"ג דהתבשיל מותר כשנתבשל אפי' באבוקה כנגדו מ"מ עיקר מה שעושה כן הי' בוודאי אסור לו מה"ת לעשות כן כיון שנהנה מאיסור הנאה מה"ת ורק דאנן קאמרי' שאותו הנאה אינו ניכר' אח"כ בתבשיל שיחשב כמו נהנה מן האיסור ממש. רק דבגחלת הי' שרי להנות לכתחלה נמי מה"ת והוי הבערה לצורך משא"כ מתחלת ההבערה אסור לו בהנאה מה"ת שהרי נהנה מן האיסור ולא גרע ממבטל איסור לכתחלה דלבטל האיסור בידי' לכ"ע אסור מה"ת לעשות כן ובפרט באיסור הנאה שהרי הביטול עצמו חשיב לו הנאה אבל שיהי' התבשיל או הפת אסור אפי' כשאבוקה כנגדו אינו אסור רק מדרבנן וזה פשוט. שוב ראיתי לאמ"ו הגאון מוה' יהודא אסאד ז"ל בספרו שו"ת מהרי"א לחלק או"ח סי' קל"ג שכתב ג"כ ולקמן נבאר בס"ד דינא דגחלים לוחשות למאן דס"ל כשאבוקה כנגדו אסור מה"ת ודו"ק היטב:

פ"ז בו יבואר דעת המהרש"א דס"ל אפי' בשבעב"פ נמי אמרי' זוז"ג. כ' המהרש"א בד"ה אימור דשמעת לי' וכו' וז"ל אבל למאי דמסיק השתא דפליגי בשב"ע ולכ"ע זוז"ג שרי קשה דע"כ לא קאי אפה בו את הפת אלא אחדש בהיסק ראשון (כלומר דאז לא הוי זוז"ג) ומאי קאמר עלה בשלה ע"ג גחלים ד"ה מותר דהא א"נ דליכא עצים דאסור' בעין מ"מ ע"י בישול התנור נאסר הפת כיון שהי' חדש ונגמר באיסור ודוחק לומר שהחדש אעפ"י שנגמר באיסור לא מקרי איסור בעין דא"כ אפי' בשאבוקה כנגדו ובהיסק ראשון אפי' בחדש הו"ל נגמר באיסור ובהיתר באיסור ע"י האבוקה שהאיסור בעין ובהיתר ע"י התנור שאין האיסור בעין וע"כ נראה למאי דמוקי פלגתיה' בש"ע דאפה בו הפת מילתא באפי נפשי' ולא קאי כלל אתנור אלא אפה בו הפת נגד האבוקה על הקרקע בלא חום התנור ועלה קאי שפיר בשלה ע"ג גחלים עכ"ל. הנה מדלא ניחא לי' להמהרש"א לאוקמי הך דאפה בו את הפת בתנור ישן אלמא דס"ל דאפי' כשאבוקה כנגדו עכ"פ בתנור ישן הו"ל זוז"ג. וזה דלא כדעת הר"ב וכמה פוסקים שכתבנו לעיל דבאבוקה כנגדו ל"א זוז"ג דשבעב"פ חמור מזוז"ג דעלמא. ומדלא ניחא לי' לאוקמי' נמי בתנור חדש ובהיסק ראשון משום דא"כ אמאי קתני בשלה ע"ג גחלים ד"ה מותר אלמא דחשיב לי' להתנור לאיסור בעין ואע"ג דמ"מ חשיב לי' זוז"ג דהא יש כאן גחלים של היתר ותנור דאסורה צריך לומר דס"ל להמהרש"א דגחלים נגד התנור לא חשוב זוז"ג דחום התנור גורם יותר לאפות הפת מהגחלים והעיקר הי' התנור והנה אם אמנם שמדברי הב"י ביו"ד סי' קמ"ב משמע דלא חשיב לי' להתנור כגופו של איסור שהרי כ' שם דמשו"ה ס"ל להר"מ דגרפו ואפה בו מהני אפי' בחדש בהיסק ראשון משום דהתנור גופו אינו איסור רק שנגמר ע"י האיסור מ"מ מדברי התוס' ד"ה חדש יותץ שכתבו קסבר יש שעב"פ וה"נ יש ש"ע בחבור וזוז"ג אסור וכתבנו לעיל בשם ס' שנות חיים סי' כ"ג בכוונת התוס' דהיינו דאי לא הוי חשבי' לגוף התנור רק כזוז"ג דהיינו עצם התנור ומה שנגמר בעצי איסור א"כ דבר הנאסר ע"י זוז"ג אינו חוזר ואוסר ע"י זוז"ג ולכך צ"ל דהתנור חשיב כגופו של איסור מוכח מזה נמי דלא ס"ל כדעת הב"י שהתנור לא הוי כגופו של איסור רק דהתנור עצמו חשיב לי' כגופו של איסור וא"כ כ' המהרש"א שפיר דלא מצי קאי אחדש בהיסק ראשון דאז בשלה ע"ג גחלים נמי אסור וצ"ל כמ"ש דכיון דהתנור חשיב כעצמו של איסור לא חשיב זוז"ג אע"ג שהגחלים הם של היתר דהתנור גורם יותר באפי' הפת מהגחלים והיינו א"א דחום התנור אסור וא"כ הוי כמו שיש באיסור כדי להחמיץ ובהיתר אין בו כדי להחמיץ דלכ"ע לא חשיב לי' זוז"ג וה"נ בהגחלים לחודא אין בו כדי לאפות ובתנור לחודא עם חומו יש בו כדי לאפות ובזה סר' תמיה' הצל"ח מה שתמ' דהו"ל זוז"ג עם הגחלים. אמנם עפי"ז קשה אמאי לא ס"ל להמהרש"א נמי באבוקה כנגדו דל"א זוז"ג כמו דס"ל דגורם התנור חשיב כאיסור כיון שנגמר ע"י איסור וא"כ ה"נ באבוקה כנגדו אמאי לא חשיב לי' כגופו של איסור דלא נימא בי' זוז"ג שרי. ונראה דס"ל להמהרש"א לחלק דבשלמא גופו של תנור לא נוכל לחשבו כזוז"ג דהא גוף התנור ומה שנתקיים על ידו דהיינו העצים אינו עושי' מעין פעולה אחת ולא חשיב לי' בגדר זוז"ג כמ"ש לעיל בשם התוס' בע"א. משא"כ באבוקה כנגדו כיון דהתנור פועל נמי לגרום אפות הפת כמו האבוקה כמ"ש התוס' לקמן ע"ה ע"א ד"ה גרפו דהתנור שומר חומו שלא ותפזר החו' א"כ הוי הגורמים עושין פעולה אחת דהיינו התנור דהתירה ועצים דאסורה ולכך הוי שפיר זוז"ג אפי' כשאבוקה כנגדו. והנה כל אלה כתבנו שלא יהיו דברי המהרש"א סותרים את עצמו דבתנור חשיב לי' כגופו של איסור ובפת לא חשיב לי' כגופו של איסור אעפ"י שיש בו שבח עצים כמו בתנור. וגם בררנו דעתו דגחלים לא חשיב כלל כגורם של היתר נגד התנור האסור דחום התנור פועל יותר מן הגחלים והוי אין בהיתר כדי לאפות ובאיסור יש בו כדי לאפות דהיינו בתנור דחשבי' לי' עכשיו כאילו הי' האיסור (ואע"ג דלכאורה בגחלים לוחשות יש בו נמי כדי לאפות כמו בחום התנור וא"כ שפיר מצי קאי אחדש בהיסק ראשון ובגחלים לוחשות דהוי גורם היתר הגחלים לא הי' ניחא לי' להמהרש"א לאוקמי הכי דא"כ יהי' איפכא דבגחלים לוחשות יהי' מותר ובגחלים עוממות אסור וסוגי' דשמעת' מוכח איפכא ולכך לא ניחא לי' לאוקמי' בחדש בהיסק ראשון) אבל מ"מ אכתי טעמא בעי במה תלי' פלוגתת המהרש"א עם שאר הפוסקים שהבאתי אי בשב"ע בפת נמי אמרי' זוז"ג או דשב"ע חשיב כאיסור בעין או דחמיר עכ"פ מזוז"ג כמ"ש לעיל בשם הר"נ וכן משמעות שאר הפוסקים ונ"ל דהנה הא וודאי בעצים דאסור' ותנור דהתירה אפי' אי חשבי' לי' לזוז"ג כדעת מהרש"א מ"מ האיסור גורם יותר מן ההיתר רק דעכצ"ל דלולא התנור אין באבוקה עצמ' כדי לאפות דכל היכא שיש באבוקה עצמה כדי לאפות א"כ הו"ל יש באיסור כדי להחמיץ ואין בהיתר כדי להחמיץ דאז לכ"ע ל"א זוז"ג כמפו' במתני' דשאור של חולין או דמיירי דיש בתנור נמי כדי לאפות והוי כמו בשניהם כדי להחמיץ ולדעת הרשב"א בתוס' כאן בכה"ג נמי אמרי' זוז"ג (רק לפי מ"ש לעיל דלדעת המהרש"א צ"ל דס"ל דחום התנור נמי אסור דאלא"ה הו"ל זוז"ג אפי' בחדש בהיסק ראשון עם הגחלים דהתירה וע"כ דחום התנור נמי אסור וא"כ לא משכחת לה שיש בתנור לחוד' כדי לאפות כיון דחום התנור אסור. וע"כ צ"ל דהכא מיירי באבוקה כה"ג שאין באבוקה כי האי על קרקע גרידא בלא חום התנור לאפות והא דלא מוקי לה המהרש"א הא דאפה בו את הפת דמיירי באבוקה שהי' בו לחודא כדי לאפות זולת חום התנור וא"כ לכ"ע ל"א זוז"ג כיון שיש באיסור לבדו כדי לאפות ובהיתר אין בו כדי לאפות י"ל דלא ניחא לי' להמהרש"א לאוקמי בכה"ג דווקא כיון דסתמא קתני עכ"פ באבוקה של איסור ועצים דהתירה הוי האיסור גורם יותר מן ההיתר ובפי' כ' כן הריטב"א בתנור דאסורה ועצים דהתירה והבאתי לעיל בפ"ו עיי"ש ועי' בחי' מהרש"א בתוס' ד"ה עד שיהי' בו והבאתיו לעיל פ"א) והנה ב' טעמים מצינו בהא דזוז"ג מותר האחד כמ"ש הר"נ בע"א סוף פרק כ"ה מטעם ביטול. אמנם מדברי התוס' בע"א ע"ט א"א ד"ה שאם נטע משמע דלא ס"ל דהיא מטעם ביטול ועיין באבני מלואים שהבין נמי דתרי טעמים יש והטעם השני הי' דכל עיקר גורם לא הוי אסורה מדינא רק מדרבנן בעלמא והלכך לא אסרו רבנן רק כשהאיסור לחודא גרם משא"כ בדבר הגורם ע"י איסור והיתר יחדיו לא גזרו. והנה כבר כתבנו לעיל דאפי' באסורין שאין להם ביטול מ"מ אמרי' זוז"ג אע"ג דהי' מטעם ביטול דהיינו בכל זוז"ג כיון שאין האיסור בעין הוי כמאן דליתא ומשו"ה אפי' באיסורי הנאה אע"ג דלדעת מהרי"ט ח"א סי' ה' באסורי הנאה אין לו ביטול מ"מ אמרי' שפיר זוז"ג כיון שאין האיסור בעין והמהרי"ט לא קאמר דאיסורי הנאה אין לו ביטול רק בשנתערב האיסור בעין ומה"ט ס"ל להר"נ בשו"ת שהבאתי בכללי' דבאיסור בעי' ל"א זוז"ג היינו כמי דווקא באיסור הנאת וכמ"ש לעיל משום דאיסור הנאה אינו בטל כשהי' בעין משא"כ היכא שאינו אסור בהנאה אמרי' זח"ג אפי' באיסור בעי' והראי' דגבי שיאור של חולין נמי נפל איסור בעין ואפ"ה אמרי' בי' זוז"ג. שוב ראיתי בשו"ת מהרי"א ח"א לחלק יו"ד סי' קמ"ו שכ' ג"כ כמ"ש לחלק בין איסורי הנאה לאיסורי אכילה בהך דמהרי"ט. והנה יש לחקור בכל זוז"ג אי קיי"ל דתי' מטעם ביטול אם הכוונה דגורם האיסור נתבטל תוך המאכל או דגורם של איסור נתבטל תוך הגורם ההיתר. והנה דבר זה למדנו מתורתו של האבני מלואים בשו"ת סי' ו' שכ' ואע"ג דבכל ביטול בעין חד בתרי עכ"פ והכא סגי' חד בחד דגבי זוז"ג כיון דאינו אלא גורם בעלמא סגי' חד בחד נמי עי"ש בד"ה וכיון דזוז"ג מתורת ביטול קאתינן עלה אלמא דס"ל להדי' דהכוונה בכל זוז"ג הי' שגורם אחד נתערב בחבירו. וצ"ל דהענין הי' כך דבאמת כל גורם א"א להתבטל בהמאכל דהא כל גורם הי' שנתהוה הדבר על ידו וא"כ הוי כניכר פעולת האיסור וכמו דבר המעמיד בעלמא דלא בטל מדרבנן עכ"פ וא"כ א"א לשום גורם בשום אופן להתבטל בהמאכל גופו רק בגורם האחד של היתר אינו ניכר פעולתו כ"כ דהא הדבר תאחר הי' ג"כ גורם ולכך בטל חד בחברי' אפי' חד בחד. והנה לפי"ז וודאי ע"כ ל"א דזוז"ג מותר דווקא כשהגורם של היתר פועל ג"כ כמו גורם האיסור עכ"פ ושפיר בטל אפי' חד בחד כמ"ש האבני מלואים משא"כ כשגורם האיסור הי' פועל יותר חזק מן הגורם ההיתר שוב לא נוכל לומר שהגורמי' יבטלו זה את זה דמסתיין לומר בגורם שהי' בטל כשהאיסור הי' כ"כ כמו ההיתר אבל לא שגורם האיסור יתבטל בהיתר אפי' אם ההיתר אינו כ"כ אפי' כמו האיסור. ובזה א"ש דעת הר"מ שפסק בפט"ז ממ"א הלכה כ"ד דכל שקדם עצי האיסור ל"א בי' זוז"ג דהיינו כיון שאין הגורמי' באי' בב"א א"כ לא נתבטל גורם האחד בחבירו ודעת הרמב"ם נמי דזוז"ג הי' מטעם ולכך בעי' שיבאו הגורמי' בב"א אמנם אפש"ל דהיינו דווקא באיסור הנאה שכיון שגורם האיסור בא תחלה ובגוף המאכל אין יכול להתבטל דהא ניכר פעולתו והנאה עכ"פ מיהו הוי רק דגורם האחר שפיר יכול להתבטל דהא לגבי גורם האחר אינו ניכר פעולתו ולכך בעי' שיבאו הגורמי' בב"א דווקא משא"כ בדבר שאינו אסור רק באכילה א"כ כל היכא דאיכא זוז"ג נתבטל אפי' בהמאכל ג"כ וא"כ אין נ"מ בין אי נתערבו הגורמים תחלה או לא דבכל ענין בטל. ולפי"ז יהי' מיושב נמי דעת הט"ז בסי' שי"ח באו"ח ס"ק ט"ו דס"ל דהמלח שנותני' בו בשבת אינו בטל כיון שלא נתערב תחלה עם המלח שנתנו עליו מע"ש לא הוי זוז"ג והקשה שם בס' תוס' שבת ממתני' דשאור של חולין ושל תרומה דאפי' אי לא נתערבו בב"א נמי מותר לרבנן דהכי קיי"ל ולהנ"ל ניחא דוודאי גבי שאו' של תרומה דאינו אסור בהנאה לכך נתבטל אף בעיסה גופה כיון שלא הי' בו לחודא כדי להחמיר רק ע"י היתר נמי משא"כ התם המלח אסור משום מוקצה וס"ל לי' להט"ז דמוקצה אסור בהנאה עי' במג"א סי' שכ"ה ס"ק ט' וסי' תק"ז ס"ק ג' ובפרמ"ג במשבצות סי' צ"ט ס"ק י"ב ביו"ד עי"ש וא"כ כיון דאסור בהנאה לא נתבטל בהמאכל גופה רק היכא שנתבטל בגורם אחר דכוותי' תו לא חשיב הנאה כלל והלכך כ' שפיר הט"ז דהיכא שלא נתערבו הגורמי' מתחלה ל"א בי' זוז"ג ובהכי ניחא נמי מה שהקשה בס' אמרי בינה מה ס"ד דגמ' למימר הא ר"א דשאור תא הכא הוי ההיתר כמו האיסור משא"כ בתנור חדש פועל ההיתר דהיינו העצים יותר מן האיסור. ובפרט לשיטת רש"י שכ' להדיא בתך דל"ש שקד' וסילק את האיסור דאעפ"י שהועיל קצת שיוכל אח"כ ההיתר לגמור החימוץ מ"מ מותר אלמא להדיא דאפי' לר"א כל היכא שאין פועל האיסור כ"כ כמו פועל ההיתר שרי. אמנם לפימ"ש ניחא דכל היכא שאינו רק פועל קצת לא הוי כמו אכילה רק הנאה מיהו הוי והלכך גבי שאור לר"א נמי מותר כל שהאיסור אינו פועל כמו ההיתר דהיינו בקדם וסלק אעפ"י שהועיל קצת משא"כ בעצי ערלה דאסור בהנאה נמי אז אעפ"י שהאיסור דהיינו התנור אינו פועל כ"כ כמו ההיתר דהיינו העצים מ"מ הנאה מיהו הוי ואסור למ"ד זוז"ג אסור וזה כוונת רש"י בד"ה הא ר"א שכ' דס"ל זוז"ג אסור כל דבר שהאיסור וההיתר גרמו לו שיבא אסור בהנאה ויל"ד מה בתי בזה. אמנם לפי"ז א"ש דהיינו כיון דבערלה אסור כמי בהנאה לכך ס"ל אעפ"י שאין האיסור פעל כ"כ כמו ההיתר מ"מ אסור כיון שעכ"פ האיסור נמי פעל לו ובגרמתו בא ולא דמי לשאור של תרומה שאינו אסור רק באכיל' אזי אינו אסור אם אין פועל האיסור כמו פועל ההיתר בשוה דאי לאו הכי נתבטל האיסור בהמאכל גופ'. והנה בהך פלוגתא אי יש בשניהם כדי להחמיץ אי אמרי' בי' נמי זוז"ג תלי' נמי בהא דא"א דהי' מטעם ביטול דווקא וא"כ אם יש באיסור לבדו כדי להחמיץ לא יוכל להבטל בגורם השני אעפ"י שיש בגורם השני נמי כדי להחמיץ דע"כ לא יוכל גורם האחר לבטל גורם חבירו רק בשאין בכ"א לפעול פעולתו אזי שפיר בטל כ"א בחבירו אע"ג דלא הוי רק חד בחד משא"כ היכא שיש בכ"א כדי לפעול הפעולה אין חבירו מבטלו ולכך דעת התוס' בע"א מ"י ע"א וס"ח ע"ב ד"ה ולר"ש דכל היכא שיש בשניהם כדי להחמיץ ל"א בי' זוז"ג. ודעת הר"מ נמי הכי שהרי פסק בפט"ז ממ"א דאפי' אם כבר נתחמצה העיסה בשאור של חולין ונפל אח"כ של תרומה ויש בה כדי לחמץ אסור' והיינו דכל שיש באיסור לחודא כרי לחמץ שוב אסור דלא יוכל להתבטל בשום אופן לא בעיסה ולא בגורם חבירו. ועי' בש"כ ובט"ז ביו"ד סוף סי' פ"ז. והנה כל אלה דווקא הי' א"א דזוז"ג הי' מטעם ביטול בעי' כל הני תנאים האחד שלא יהי' גורם ההיתר פחות עכ"פ מן האיסור כמו בתנור דהתיר' ועצים דאסור' דשם האיסור גורם יותר מן ההיתר השני שבורעי' יהיו מעורבי' זב"ז קודם שיפול לתוך המאכל השלישי שלא יהי' באיסור לבדו לפעול פעולתו. אמנם א"א דטעם זוז"ג הי' מטעם שגורם לחוד' נמי אינו אסור מדינ' כיון שאינו רק גורם והלכך כל היכא שאינו עומד בפ"ע וזולת ההיתר לא הי' יכול לגרום א"כ אעפ"י שההיתר אינו פועל כ"כ כמו האיסור נמי מותר. וגם אם יש בהיתר לבדו לפעול פעולתו אעפ"י שבאיסור לבדו נמי יש לפעול פעולתו מ"מ מותר כל היכא שהגורם של איסור אינו עומד בפני עצמו ולא משכחת בי' צד אסורה רק היכא שההיתר אינו יכול לבדו והאיסור יכול לבדו דאז עומד גורם האיסור בפני עצמו ואז אסור וא"כ י"ל דעת מהרש"א דזוז"ג אינו מטעם ביטול ורק משום דגורם אינו אסור ומדינא אפי' כולו איסור והלכך כל היכא דאיכא גורם היתר נמי אעפ"י שאינו פועל כ"כ כמו האיסור מ"מ כיון שזולת ההיתר נמי לא הי' יכול לפעול פעולתו מותר וכבר כתבנו דלדעת המהרש"א דאיסור בחדש בהיסק ראשון אפי' ע"ג גחלים דמיירי שבתנור לחודא יש כדי לאפות ובגחלים אין כדי לאפות דלכ"ע ל"א בכה"ג זוז"ג ודו"ק היטב בהך פרקא כי כאן נתבארו בס"ד כל פרטי דינים בזוז"ג אי הי' מטעם ביטול ותמצא קלורי' לעינים: פסחים כ"ז ע"א ע"ח בו יתבארו קצת חי' בסוגי' דגמ' בגמ' אלא ר"א דעצי אשיר' וכו' א"כ אמאן ארעי' ועוד הא תנור בהדי' וכן הי' ר"א אוסר בכל אסורין שבתורה והנה יל"ד בזה כיון דידע מהך ברייתא דר"א אוסר בכל איסורין שבתורה והי' שנוי' רויחא לאוקמי כר"א א"כ למ"ל לדחוק עצמו בשנוי' דחוקה דא"כ אמאן תרמי'. ונראה לי דהנה לשי' רש"י דס"ל דמה דקאמר ר"א יוליך הנאה ליה"מ היינו אפי' בלא נתערב ורק הנאת דמי עצים א"כ לכאור' לא מוכח כלל מר"א דס"ל זוז"ג אסור דלמא רק לכתחלה אסור והכא כיון דאינו מפסיד אלא דמי הנאה איסור בלבד הוי אלכתחלה ולכ"ע אמרי' בכה"ג זוז"ג אסור לכתחלה כמ"ש התוס' לעיל בד"ה בין חדש בין ישן דכל היכא דלא מפסיד רק הנאת האיסור הוי כלכתחלה וע"כ צ"ל דהא דקאמר אלא ר"א דעצי אשיר' היינו ר"א ומאלקותו וא"כ מרבנן דס"ל דלא מהני הולכת הנאה ליה"מ ואפ"ה ס"ל חדש יותץ מוכח דע"כ זוז"ג אסור. אמנם אכתי קשה דלמא רבנן לא קאי רק אישן יוצן והיכא דאפה בו הפת בלא צינון דאז איכא שבח עצים ולא שייך זוז"ג אבל זח"ג לכ"ע ס"ל דשרי ולכך מתרץ הגמ' אלא א"כ אמאן תרמי' וע"כ דרבנן נמי מודי בחדש יותץ ולכך לא הביא מיד הברייתא דוכן הי' ר"א איסור דלא ניחא לי' מעיקר' לאוקמי' כר"א כמ"ש דלר"א הוי כמו לכתחלה כיון דסגי' בהולכ' האיסור לבד ליה"מ עיין בריטב"א לחי' פסחים ועיין בריטב"א שכתב דאי הוי ש"ע לר"א כאיסור ממש לא הוי סגי' בהולכת הנאה ליה"מ ועי' בר"נ סוף פ"ג במ"א מה שהביא בזה שיטת הפוסקים והנה לכאורה אי הו"א דלר"א סגי' בשאר אסורין נמי הולכ' הנאה ליה"מ כשיטת הרבינו שמואל שהביא שם הר"נ ועיין בש"כ ביו"ד סי' ק"י ס"ק ב' א"כ א"ש בפשיטות הא דתנן חדש יותץ אפי' בערל' כיון דסגי לי' בתקנת' דהולכ' איסור ליה"מ א"כ הוי כמו לכתחלה ולכ"ע זוז"ג אסור ולכך הביא אח"כ הברייתא דתנור וכן הי' ר"א אוסר בכל אסורי' שבתורה וא"כ ממנ"פ אתי' שפיר ברייתא דחדש יותץ כר"א דא"א דמה דתני' וכן הי' ר"א אוסר בכל אסורין שבתורה דהיינו שהי' נוהג כן בכל אסורי' שבתורה דמהני הולכ' הנאת האיסור ליה"מ וכשיטת הרבינו שמואל א"כ אתי' שפיר בפשיטות דבעי' חדש יותץ כ"כ דלא ממטי הנאה ליה"מ כמ"ש רש"י בד"ה יוליך הנאה וא"א דבשאר אסורי' לא מהני הולכת הנאה ליה"מ כשיטת שאר הפוסקים שחולקים על ר"ש א"כ אתי' נמי שפיר כר"א דהא ר"א אוסר בכל אסורי' שבתורה אפי' היכא דלא מהני הולכת הנאה ליה"מ וא"כ הוי דיעבד וממיל' מוכח דס"ל זוז"ג אסור אפי' בדיעבד מ"מ לר"א עכ"פ מ"מ הנך תרי תירוצי אינו עולי' בקנה אחד דלשנוי' קמא הוי בעי לאוקמי' כרבנן ולא כר"א משום דלר"א הוי ס"ד דהוי כמו לכתחלה כיון דמהני הולכ' הכאה ליה"מ ולשנוי' בתר' מוקי בר"א וממנ"פ או משום דבכל אסור הוי כלכתחל' או משום דמוכח דס"ל זוז"ג אסור אפי' בדיעבד וא"כ תו לא קשה אמאי משני ב' תירוצים כיון דלתירוץ הראשון רצה לאוקמ' כרבנן לט' כמ"ש רש"י דר"א ומחלקותו קאמר ועפי"ז יהי' מיושב קושית התוס' בד"ה וכן הי' ר"א אוסר שהקשו דהכא משמע דלר"א ס"ל זוז"ג אוסר וקשי' לר"ה בר חינכ' בתמורה ל' ע"ב דאמר מם אבל נרבעו ולבסוף עברו ד"ה מותרין אלמא דס"ל לר"א נמי זוז"ג מותר והכא תני' להדי' בבריתא דר"א ס"ל בכ"מ זוז"ג אסור ולפימ"ש ל"ק דר"ה ב"ח מצי סבר דמה דתני' וכן הי' ר"א אוסר בכל אסורי' שבתורה כשי' הר"ש דהיינו שהי' נוהג כן בכל אסורי' דסגי' הולכ' הנאה ליה"מ וראיתי במפורשים שיש נוסחא אחת שכ"כ להדי' וכן הי' ר"א נוהג עיין בס' אמרי בינה שהביא הך נוסח' בשם בעל המאור וכו' וא"כ שפיר אמרי' לר"א נמי זוז"ג מותר והא דתני' חדש יותץ היינו משום כיון דסגי' לי' בהולכ' הנאת איסור לבד הוי כלכתחלה ובכה"ג לכ"ע ס"ל זוז"ג אסור לכתחלה כמ"ש. וראיתי בס' מחנה לוי בחי' שנדחק מאוד בישוב הני ב' תירוצי' שבגמ' ולפימ"ש אין שום נפתל בס"ד ודו"ק:

בגמ' אמר אביי את"ל זוז"ג אסור רבי היינו ר"א וכו' הני קערו' כוסות וצלחיו' אסורי כי פליגי בתנור וקדיר' וכו' קדיר' נמי אסור' דהא קבלה בשור' מקמי' דנותן עצים דהתירה. ואח"כ אמר ר"י אמר שמואל חדש יותץ וכו' אפ' בו את הפת ר' אומר הפת מותר' וחכמים אומרים הפת אסור' וכו' שמואל אפכא תני' ואב"א ס"ל הלכה כר' מחבירו ולא מחביריו ובהא אפי' מחבריו וסבר אתני' אפכא כי היכא דנוקמא רבנן לאיסור'. והנה יל"ד בזה כמה דקדוקים א' מה בעי אביי במה דקאמר ר' היינו ר"א ומה נ"מ אי הוי הטעם משום דר' כר"א או מטעם אחר. ב' במה פליגי ל"ק דס"ל קדיר' הוי כמו תנור ולישנ' בתר' דס"ל דקדירה גרע מתנור. ג' דהר"נ פסק בפט"ז ממ"א קדיר' שבשל' תחלה בעצי איסור ואח"כ הביא עצי היתר אסור' דלא חשיב בכה"ג זוז"ג כיון שהאיסור בא תחלה וע"כ דהוציא כן מהך גמר' ומנ"ל הא מכאן משמע דהא דלל"ב קדירה אסור' היינו שגוף הקדיר' נצרפה בעצים של איסור וע"ש בכ"מ שהניח בצ"ע. ד' קשה מה הי' לו לשמואל להפוך דבריתם ולמה הי' ירא שלא יקבלו ממנו אם נאמר דהלכה כר' דהא מסתמא הי' לו בקבל' כן דבהך הלכה כר' ואפי' מחבריו ועוד יל"ד ברש"י ד"ה אפכא תני' שכ' אפכא תני' לי' להא ברייתא דלעיל ואפכא אתני' והי' נראה כשפת יתר לכאורה. ונ"ל דהנה כבר כתבנו לעיל בהך דיש ש"ע די"ל דהוי כאיסור ממש וכמי שאוכל האיסור ממש. והנה מדברי רש"י בסוגי' בב' מקומות נראת דס"ל דהוי כאיסור ממש הא' בד"ה אימור דשמעת לי' כ' רש"י ור' סבר הואיל ואבוק' כנגדו יש שב"ע ואיסור גמור הי' ב' ברש"י ד"ה ואת"ל כ' וז"ל והתם בפת הי' דאסר ר' משום דיש ש"ע בגופ' ונמצא כשאכלה גופו הי' הנהנה מן האיסור א"כ משמע דס"ל לרש"י דהוי כמו אכילה ממש. והנה לכאורה א"כ יקשה קושי' הר"א בתוס' ד"ה חדש יותץ מהמבשל בשבת דהא יש שבא מוקצת בפת ואי אמרי' דהוי כמו אכילה ממש אין לחלק בין איסור אכילה לאיסור הנאה ונראה דרש"י סובר כתירוץ הר"נ במס' ע"א ס"ו ע"ב גבי תנור שהסיקהו בכמות של תרומה דבתבשיל ל"א ש"ע בתבשיל והנה ראיתי בס' ברכ"י ביו"ד סי' קמ"ב שהביא להקשות על סברת הר"נ ממתני' דמס' ערלה פ"ג מ"ד תבשיל שבשלו בקליפי ערלה ידלק אלמא דיש ש"ע בתבשילי נמי וע"ש בפירוש הר"ש שכ' להדי' הטעם משום דש ש"ע ותירץ דבוודאי בל היכא דאסור בהנאה אין חילוק בין פת לתבשיל רק היכא דאינו אסור בהנאה רק באכילה כמו במוקצה בוודאי יש לחלק בין תבשיל לפת ע"ש ונראה לי להסביר הענין דבפת אע"ג דאיכא פ"ט הא מ"מ הו"ל זוז"ג ול"ל דבש"ע ל"א זוז"ג וכתבנו לעיל דהיינו משום דבאבוקה יכול לאפו' אפי' בלא תנור וא"כ האיסור פועל יותר מן ההיתר משא"כ בתבשיל דאינו יכול לבשל בלא הקדיר' וע"כ הו"ל זוז"ג דהא דירת נמי גורמת שיתבשל התבשיל דכמו דכתבו מחו' לקמן ע"ה דהתנור שומר החום ה"נ ע"י הקדיר' נאסף החום האש לתוך התבשיל וא"כ הו"ל זוז"ג רק באיסור הנאה לא מהני גורם הקדירת להתירה כיון שמ"מ נהנה מן העצים ולא דמי לשאר זוז"ג דחשבי' לי' כמאן דלית' ודו"ק היטב:

והנה למ"ד זוז"ג אסור י"ל ב' טעמים האחד דבכל זוז"ג משהו איכא עכ"פ ובפרט לשי' הר"נ בע"א דכל זוז"ג הי' מטעם ביטול א"כ אפש"ל דמאן דס"ל דאסור ס"ל משום דאיכא משהו עכ"פ וכיון דכל זוז"ג ה' שנתהו' הדבר על ידו כמ"ש לעיל בשם הר"נ בע"א בפ' השוכר את הפועל. והתוס' במס' ביצה כתבו שם ט' ע"א בד"ה משום דהו"ל דשיל"מ דכל דבר שניתקן ע"י חבירו הוי כמו מב"מ ולכך ס"ל דזוז"ג אסור משום דס"ל מב"מ לא בטל וא"כ י"ל הטעם בזוז"ג למאן דאסר היינו משום מב"מ זהו טעם אחד וי"ל עוד טעם אחר דזוז"ג הוי יותר מעשהו כיון דפעול' האיסור ניכר' עכ"פ בכ"מ שהי'. והנה יש נ"מ בין הני ב' טעמים דא"א דזוז"ג הי' מטעם דהוי משהו עכ"פ א"כ דבר הנאסר ע"י זוז"ג אינו חוזר ואוסר חבירו נמי ע"י זוז"ג דתרי עשהו ל"א ועיין בט"ז ביו"ד סי' צ"ב ס"ק ט' אבל אי אמרי' דזוז"ג הי' יותר ממשהו משום שפעול' האיסור ניכר א"כ אוסר אפי' חבירו נמי ע"י זוז"ג ולכך ניחא דהתנור אע"פ שלא נאסר רק ע"י זוז"ג מ"מ יהי' אסור הפת אע"פ שיאפ' בו נמי ע"י זוז"ג תנור דאסור' ועצים דהתירה. אמנם א"א דזוז"ג הי' רק כמו משהו צ"ה דהתנור חשבי' לי' כגוף האיסור משום דיש ש"ע בתנור כמ"ש התוס' לעיל בד"ה חדש יותץ ועיין בס' שנות חיים סי' כ"ג. והנה לאביי דמשני שם בביצה גזיר' שמא תעשה עיס' בשותפות לכך לא בטל המי' ומלח ולא משני שנוי' דרב אשי משום דהו"ל דיש"ל א"כ ע"כ לא ס"ל סברת התוס' לשם דמה שניתקן על ידו הוי כמב"מ וא"כ ע"כ ל"ל הטעם בזוז"ג משום דהוי משהו עכ"פ ומב"מ לא בטל דהא לאביי לא הוי מב"מ וע"כ זוז"ג הוי יותר ממשהו וא"כ לא צריכין כלל לומר למאן דס"ל זוז"ג אסור דהתנור נחשב כגופו של איסור משום דיש ש"ע דהא אי זוז"ג הוי יותר ממשהו א"כ שפי' מצי התנור אע"פ שלא נאסר רק ע"י זוז"ג דהיינו גוף התנור ועצים דאסורה יאסור הפת שיהי' נאפ' בו אח"כ ע"י עצי היתר כיון דזוז"ג הוי יותר ממשהו. והנה לר"א נמי דס"ל זוז"ג אסור לא מצי' לפרש אליבי' הטעם הראשון שכתבנו משום דהוי מב"מ דהא במס' זבחים פ"א ע"א משמע דלר"א לא ס"ל כר"י דמב"מ לא בטל וזה שהשמיענו אביי את"ל זוז"ג אסור לא תימא דהטעם הי' משום דהוי משהו עכ"פ ולכך לר' לשיטתו דס"ל בחולין ק"ט ע"ב ע"א כר"י דמב"מ לא בטל ועיין ברש"י שם לכך ס"ל זוז"ג אסור דהוי מב"מ כסברת התוס' במס' ביצת. וא"כ ע"כ נהי' מוכרחים נמי לומר דס"ל יש ש"ע בתנור דאלא"ה לא הוי נאסר אח"כ הפת ע"י התנור דהא תרי משהו ל"א לא כן אלא רבי היינו ר"א ולר"א ע"כ אין הטעם משום מב"מ דהא לר"א ס"ל מב"מ בטל וע"כ דזוז"ג הי' יותר ממשהו וא"כ אין צריכין כלל לומר אי אמר' זוז"ג אסור דיש ש"ע וז"ש רש"י בד"ה אמר אביי וכו' הכי היכא דאסר ר' בפת ה"נ בתנור ואע"פ שאין עצמו נאכל דאית לי' זח"ג אסור אלמא דהשתא לא צריכין כלל לטעמ' דיש ש"ע בתנור א"א זוז"ג אסור דזוז"ג הי' יותר ממשהו ודלא כמ"ש בס' שנות חיים סי' כ"ג בדברי התוס' ד"ה חדש יותץ דמוכרחין לומר דהתנור חשיב מגופו של איסור דא' לא הוי נאסר רק ע"י זוז"ג לא נאסר אח"כ הפת שנאפ' בו בעצי היתר דהוי ג"כ זוז"ג: והנה גבי שבח עצים נמי י"ל על ב' אופנים א' דס"ע לא הוי רק המשהו ורק משום דמב"מ לא בטל לכך ס"ל לר' דאסור הפת דזהו הוי כמו מב"מ עפ"י סברת התוס' במס' ביצה שהבאתי לעיל או דנימא דשבח עצים חשיב כגופו של איסור ממש. והנה לכאורה אי הו"א דמאי דאסר ר' בש"ע היינו רק משום דהוי משהו וא"כ ל"ש איסור דש"ע רק בתבשיל או בפת שאכל גוף הדבר ההוא משא"כ בקערות וכוסו' וצלחיות שאינו משתמש בהן לאכול הדבר שניתקן על ידיהם לא שייך לאסור (ובפרט לשיט' הראב"ד שהביא הר"נ בע"א פ"ה במתני' דאלו אסורי' ואוסרי' בכ"ש דדבר הנאסר במשהו אינו אוסר בהנאה במשהו ע"ש) אמנם אי אמרי' דשב"ע חשיב כגופו של איסור ממשא"כ שפיר הני קערות וכוסו' וצלחיות שנגמרו בעצי איסור אסור להשתמש בהם כיון דחשיב להו כגופו של איסור וז"ש אביי ואת"ל זוז"ג מותר והכא משום דיש ש"ע בפת לא תימא דהיינו משום דהוי משהי ולר' לשיטתו אסור משום דהוי מב"מ דא"כ לא הי' מקום לאסור בקערו' וכו' דבשלמא בעצי איסור הוי בשעה שאוכל הפת כאילו אכל משהו עכ"פ מגוף האיסור משא"כ בהני קערו' ל"ש לומר כן אמנם לפי ההנחה שהניח לנו מקודם דר' היינו ר"א והיינו כמ"ש דלא חשיב לי' כה"ג מב"מ לשיטתו דלא ס"ל שנוי' דרב אשי במס' ביצה משום דהו"ל דשיל"מ ולא ס"ל סברת התוס' דשם א"כ עכצ"ל דהא דיש ש"ע בפת היינו שהיא כאיסור ממש ע"כ אפי' קערות וכו' נמי אסור להשתמש בהם דחשיב להו כגופו של איסור (ואע"ג דהא פשיט' שאם נשתמש בהם דהמאכל מותר ע"מ אסור להשתמש בהם שהרי נהנה מגופו של איסור בלא גורם אחר ולכך טעונ' שביר' ועיין בש"כ ובט"ז ביו"ד סי' קמ"ב ובש"כ שם ס"ק י"א משמע דהתבשיל שנתנו לתוך הקער' נמי אסור ומ"מ אינו מוכרח ע"ש) אמנם גבי תנור שהוסק בעצי איסור כיון דלעולם לא ישתמש בו רק בגורם היתר וזוז"ג מותר לכך שרי התנור אפי' לכתחלה לאפות בו ע"י עצים דהתירה אמנם גבי קדירה שנהנה שניתן בו התבשיל קודם שיבא הגורם האחר שפיר אסור ללישנא בתר' אבל ללישנ' קמא ס"ל כיון דמה שניתן התבשיל לתוך הקדירה הי' רק כדי שיתבשל אצל ההיתר ויהנה ממנו אח"כ בגורם היתר ואין כוונתו להנו' ממנו עכשיו הוי הך הנא' דמטא לי' קודם שבא גורם היתר הוי כמו דשא"מ דהא עיקר כוונתו שיהנה ממנו אחר שיבא גורם ההיתר דהיינו אחר שיתבשל אצל עצים דהתירה אמנם מ"מ הוי תנאתו מה שנהנה עכשיו הוי כמו פסיק רישא והנה דעת הר"נ בפ' ב"ה בסוגי' דריח' מילתא דפ"ר אינו אסור בתנאה א"כ הי' מותר הקדירה כיון שאין כוונתו להנות עכשיו מהקדיר' קודם שיבא גורם ההיתר רק דממילא יש לו הנאת אבל עיקר תכלי' של ההנאה הי' רק שיהנה לאח"כ כשיהי' שם גורם היתר ג"כ. אמנם לל"ב ס"ל פ"ר אסור בהנאת ולא כסברת הנז' ולכך ס"ל דקדירה גמי אסור' כיון דסוף סוף נהנה קודם שבא גורם ההיתר אע"פ שעיקר תכלית הנאתו הי' על לאח"כ וא"כ כבר יובן לנו במה פליגי ל"ק ול"ב ועיין בס' חיי עולם גפנים בהלכה כ"ח בדיני זוז"ג בד"ה ובזה מיושב ע"ש. והנה מדאמרי' דקדיר' נמי אסור' וקשי' הא מ"מ כשיבא להנות ממש מן התבשיל כבר יהי' גורם היתר וא"כ נחזי מיד מה שמשתמש בהקדירה כאילו הי' זוז"ג דהיינו הקדירה האסור' ועצים דהתירה וצ"ל דכיון שכבר הי' גורם האיסור בפ"ע בפ"א א"כ הרי נהנה מן האיסור ולא מהני מה שיבא אח"כ גורם דהתירה ג"כ כיון שכבר כהנה מן האיסור בפ"ע בפ"א והיינו כמ"ש לעיל דבאיסור הנאה דווקא אמרי' כן וא"כ שפיר ס"ל להר"מ דכמו דהכא אע"פ דאיכא גורם דהתירה מ"מ כיון שמתחלה נהנה מן האיסור בפ"ע לא חשבי' לי' כזוז"ג אע"ג דמיד בתחלת הנאתו הי' התכלית להנות ממנו ע"י גורם דהתירה ג"כ ה"נ בשהניח מתחלה עצי איסור אסור התבשיל כיון שכבר נהנה מן האיסור מתחלה קודם שבא גורם ההיתר ואע"ג דבקדיר' שנצרפ' בעצי איסור ובשל בה אח"כ לגמרי בעצי היתר לא נאסר התבשיל מ"מ מדהקדירה אסור' אלמא דאסרי' לי' להנות אפי' שעה אחת מן גורם האיסור בפ"ע א"כ ממיל' כשנכנס גורם האיסור פ"א לתבשיל בפ"ע נאסר נמי התבשיל ועולה כהוגן דינו של הר"מ מסוגי' דשמעתא דהכא: והנה אי אמרי' דהא דאמרי' יש ש"ע בפת היינו רק משום דהוי כמב"מ ומב"מ במשהו א"כ ל"ש רק במאכל אבל לא בכלי דהא אינו אוכל גוף הכלי אבל אי אמרי' דש"ע הוי כגופו של איסור מעורב א"כ נאסר' הכלי נמי בהנאה מחמת גופו של עצי איסור שנתערבו שם. והנה שמואל ס"ל במס' ע"א ע"ג ע"ב דמב"מ לא בטל וא"כ מאן דאתני' לשמואל ברייתא דר' ורבנן הי' ירא אי ישנה לו דר' אומר אסור יסבור שמואל דהטעם משום דר' לשי' דמב"מ לא בטל ולכך אסור בש"ע וא"כ בקערות וכוסו' וכו' לא יהי' אסור דשם ל"ש לאסור במשהו ובפרט עפ"י סברת הראב"ד שהבאתי לעיל דמשהו אינו אוסר בהנאה וא"כ ל"ש איסור ש"ע רק במידי דאכילה ולכך אתני' לי' לשמואל גופ' אפכא דלא יטעה בכך ואתני' לי' דרבנן אסרו ואינהו ס"ל דמב"מ בטל שפיר וע"כ הטעם דשעב"פ חשיב כגופו של איסור וא"כ קערות וכו' נמי אסורי דז"ש רש"י בד"ה אפכא תני' והי' קשה לרש"י דא"כ גירס' אחד משובש' ולכך כ' רש"י ואפכ' אתני' כלומר דמי ששנה הבריית' לשמואל בכוון אפכא אהני' כי היכא דלא יטע' דהטעם בש"ע הי' משום מב"מ ולא הוי רק משהו ויבא להתיר בקערות וכוסות אבל לפי האמת לא נשתבש' שום נוסח' בגמ' וזה ברור בכוונת רש"י ועפי"ז יובן כמי תירוץ השני דשמואל סבר בהדי' הלכה כר' והנה אם היה יאמר להם דהלכה כר' לא יאמינו לו דיסברו דרק איהו לשיטתו דס"ל במס' ע"א ע"ג ע"ב דמב"מ לא בטל משו"ה ס"ל כר' דיש ש"ע בפת דהוי משהו עכ"פ וזה כוונת רש"י בד"ה אפכ' ואתני' שאם אני אומר שהלכה כר' שהוא יחיד לא יאמינו לי כלומר דיסברו דרק מפני שיטתי דסובר אני מב"מ לא בטל משו"ה קבעתי להלכה כר' וא"כ הי' ירא מפני שני דברים האחד דמאן דס"ל כרבנן דמב"מ בטל יסבור דל"א כלל ש"ע בפת דהא לא הוי יותר ממשהו. השני דאפי' דמאן דיהי' ס"ל כר' דמב"מ לא בטל מ"מ בקערו' וכוסו' וצלחיות יתיר דשם ל"ש לאסור כיון שאינו רק משהו ולכך אתני' בדרבנן לאסור' וידעו דהא דש"ע בפת הי' כגוף האיסור ממש וממיל' אפי' בקערות וכוסות וכו' נמי אסורי כמה דקיי"ל באמת להלכה כן בש"ע וברמב"ם העולה מדברינו כי הראינו פנים בסוגי' דשמעת' דש"ע הי' יותר ממשהו ות"ל עלתה בידינו בס"ד לברר סוגי' דגמ' על נכון ודו"ק כי דברינו ברורי' בדברי הגמ' בס"ד. וע"פ האמור נוכל ליישב ג"כ שיטת הרא"ש ובעה"מ שפסקו לחומר' כמ"ד גחלי' לוחשו' נמי מותר. והנה בכ"מ פט"ז ממ"א הלכה כ"ג כ' וז"ל ומ"ש פת שבשל ע"ג גחלים וכו' מבואר בבריית' ופסק רבינו כמאן דשרי אפי' בלוחשות וכ"נ שהי' דעת הרי"ף ג"כ וכו' ומשמע דטעמא משום דספיקא בדרבנן תי' דהא זוז"ג הי' אלא משום דיש ש"ע בפת החמירו בו הלכך כיון דאפלגו אמוראי נקטי' לקולא וטעם זה לישן שלא צננו אבל לחדש שלא צננו דאין כאן אלא גורם דאסור' צריך טעמא למה פסקו לקולא וצ"ל דסברת הרי"ף והר"מ דאף זה אינו אלא מדרבנן עכ"ל. הכ"מ והעולה מדבריו דא"א דהא דיש ש"ע בפת הי' אסור דאוריי' בוודאי יש לנקוט לחומרא וס"ל לבעל המאור והרא"ש דכיון דכבר הוכחנו מסוגי' הנ"ל דהא דיש ש"ע בפת הי' יותר ממשהו א"כ הוי אסור' דאוריי' ושפיר פסקו לחומרא ודו"ק: אמנם בעיקר פלוגת' דגחלים עוממות וגחלים לוחשות נראה דא"א דהטעם דיש ש"ע בפת היינו משום דהוי הנאה הניכר' וכמ"ש לעיל בשם הש"כ ביו"ד דלכך אפי' בגחלים כל היכא דהגחלים נמי אסורי' אסור הפת א"כ י"ל דבגחלים לוחשות כמי הוי הנאה הניכר' משא"כ א"א דהטעם משום דאבוקה חשיב כאיסור בעין וא"כ בגחלים לוחשות עכ"פ כלה אסור' מקרי דזה וודאי פש טא דבגחלים לוחשות תו ליכא איסור ערלה וא"כ א"ש נמי פסקא של הרי"ף והר"מ דבגחלים לוחשות נמי מותר דהם ס"ל דעיקר האיסור באבוקה משום שנהנה בשעת שהאיסור בעין וע"כ בגחלים לוחשו' דנמי לית' לאסור' בעין ולכך שרי. ועפי"ז ניחא מה שיל"ד בלישנ' דגמ' דפריך אלא למ"ד גחלים לוחשות נמי מותר פת דאסור דיש ש"ע בפת לר' היכא משכחת לה ולכאורה קשה טובא וכי לא ידע המקשן שיש עוד מדריג' יותר גדולה מגחלים לוחשות דהיינו אבוקה כדמתרץ לי' באמת ודקארי לה מה קארי לה ואע"ג דאפש"ל דס"ד דבאבוק' לרבנן נמי אסור מ"מ קשה מה קאמר היכא משכחת לה. אמנם לכאורה זה נמי יש לתרץ דלכך קאמר לר' היכא משכחת לה כלומר דס"ד דבאבוק' לרבנן נמי אסור ולכך מקשה שפיר לרבי כלומר שיהא אסור רק לר' ולא לרבנן היכא משכחת לה. אמנם עפ"י דברינו הקודמים ניחא בפשיטות דס"ד דאסור' דש"ע הי' משום הנאה הניכר' א"כ לא ידע כלל לחלק בין אבוק' לגחלים לוחשות דבגחלים לוחשות הוי כמי הנאה הניכר' כמו באבוק' רק למה דמשני לי' בשאבוק' כנגדו אז העלה דאיסור דש"ע הי' משום דהוי נהנה מן האיסור בעין וא"כ ל"ש זה בגחלים לוחשות ובזה פליגי המקשן והתרצן אי יש חילוק בין גחלים לוחשות לאבוקה ודו"ק היטב. ויש עוד לעיין בזה אי קאי בשל' ע"ג גחלים שהי' חוץ לתנור וא"כ צ"ל דהגחלים מותרים לגמרי דהא חוץ לתנור ליכא זוז"ג עפ"י פי' המהרש"א או א"א דאפ' בו הפת מיירי בתנור דבש"ע ל"ש זוז"ג כפי' הר"נ וא"כ מה דאמרי' בשל' ע"ג גחלים מותר קאי דווקא בתנור משום דהוי זוז"ג וצ"ע. שער ד בעזרת ד' הפודה ומציל ומושיע. אתחיל לכתוב ח"ת בסוגי' דקבוע:

א קיי"ל בכמה מקומות בש"ס דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי עי' מסכת כתובות ט"ו ע"א ומס' סנהדרין ע"ט ע"א והובא עוד במקומות מפוזרי' בש"ס כמה שנבאר בס"ד. והנה אע"ג דבכל התורה אזלינן בתר רובא מ"מ היכא דהמיעוט היא קבוע נתבטל חשיבות הרוב והוי כמע"מ. ומקור מקום הדין דקבוע ילפינן לרבנן דר"ש מדכתיב וארב לו פרט לזורק אבן לגו ואמרי' ה"ד אי דאיכא תשעה מצרים וחד ישראל תיפוק לי' דרובא מצרי' נינהו אי נמי פלגא ופלגא הו"ל ספק נפשות להקל כלומר ולא אצטריך קרא ורש"י פירש במס' סנהדרין ובמס' כתובות דהא כבר ידעינן מדכתיב והצילו העדה ותוס' במס' ב"ב כ' ע"ב ד"ה וספק נפשות כתבו דבלאו קרא נמי ידעי' דס"נ להקל דהא אפי' ממונא לא מפקא מספיק' ע"ש ל"צ דאיכא ט' ישראלים ומצרי אחד ביניהם דהו"ל קבוע וכל קבוע כמע"מ דמי כלומר דלולא הקרא הי' חייב מיתה בזורק אבן לתוך חבור' שהרוב ישראלים דהא מסתמא לישראל נתכוין כיון דהם הרוב ורבנן ס"ל נתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב רק כיון דהמיעוט מצרי הו"ל קבוע אמרי' דפטור דאפשר דנתכוין לנכרי כמו לישראל והו"ל ספיקא ופטור דס"נ להקל. אמנם אי לא הו"א קבוע כמע"מ הוי בנתכוין לישראל ממש כיון שהם הרוב והי' חייב עי' היטב ברש"י סנהדרין ע"ט ד"ה לא צריכ' ומהכא ילפי' בכה"ת דכל היכא דהמיעוט הי' קבוע נתבטל חשיבות הרוב. והנה לפי פרש"י ורוב הראשונים מפרשי' דקרא מיירי שידעינן אח"כ בוודאי שישראל הרג ואפ"ה מפטר כיון שהי' שם ג"כ מצרי אחד אמרי' דאיכא ספיקא דלמא למצרי נתכוין כיון דהמיעוט מצרי הי' קבוע ועי' בש"מ למס' כתובות שכתב דכיון דהמצרי הי' קבוע קרוב כ"כ שיהרוג המצרי כמו הישראל. אע"ג שהמצרי הי' מיעוט ולכך פטור. אמנם הש"מ הביא שם פירוש אחר בשם הרמ"ה דקרא מיירי דהרג אחד מהם ולא ידעינן אם מצרי הרג או ישראל דאי הוי אזלינן בתר רובא הי' חייב מיתה דהו"א דמסתמ' לישראל הרג כיון שהישראלים היו הרוב רק כיון דגלי קרא דאמרי' קבוע אמרי' דאפשר שלמצרי הרג אע"ג שהי' מיעוט כיון שהי' קבוע ולכך פטור וא"כ לפרש"י ולשאר ראשוני' פטור משום דאמרי' דלמא נתכוין למצרי אע"ג דהרג בוודאי ישראל ולפירוש הרמ"ה פטור דאפשר דלא הרג כלל ישראל והחילוק שבין אלו שני הפירושים יתבאר לקמן בדברינו בס"ד:

ב והנה מהך קרא ילפי' בכהת"כ דכל קבוע כמע"מ דמי בין להקל ובין להחמיר כיון דהי' מה"ת וודאי אי לא הוי אמרי' קבוע רק מדרבנן כמ"ש בחידושי הר"נ למס' סנהדרין אליבא דר"ש דאצטריך וארב לו לנתכוין להרוג א"ז והרג את זה דפטור ולא שמעי' קבוע מקרא רק מדרבנן א"כ לא נוכל לומר קבוע רק לחומר' ולא לקולא אמנם לרבנן דילפי' מקרא אע"ג דהתם הי' חומר' שאין הב"ד רשאי' להרוג אותו ל"א דלא מוכח מקרא קבוע רק לחומר' ולא לקולא דכיון דמדאוריי' שמעי' לי' אין חילוק בין לחומר' בין לקולא. והנה בירושלמי פ"ז דמס' שקלים הלכה ב' אית' להדי' הך דינא דקבוע בט' חנויות בין לחומר' בין לקולא. דמעיקרא הביא ט' חנויות מוכרו' בשר שחיטה וא' מוכרות בשר נבלה וכו' ספיקו אסור ואח"כ הביא ט' מוכרות בשר נבלה וא' שחיטה דג"כ אסור מספיקא והיינו קבוע לקולא דאי לא הוי אמרי' קבוע רק לחומר' א"כ בט' מוכרות בשר נבלה וא' שחוטה הי' אסור בוודאי והי' חייב מלקות כיון דהרוב סי' נבלה רק משום דאמרי' קבוע מה"ת אפי' לקולא ולכך אפי' ט' מוכחות בשר נבלה וא' שחיטה ואינו יודע מאיז' מהם לקח כיון שלקח במקום הקביעות לא אזלינן בתר רוב' ואינו אסור רק מספיק' ולא לקי ע"ש בגליון הש"ס ס"ק ב'. והנה במס' כתובות ט"ו ע"א פריך הגמ' א"ר זירא קבוע כמע"מ דמי בין לקולא בין לחומר' מנ"ל לר"ז הא אי לימ' מט' חנויות כולן מוכרות בשר שחיטה וא' מוכר' בשר נבלה וכו' וא"י מאיז' מהן לקח ספיקו אסור ובנמצא הלך אחר הרוב התם לחומר' אלא מט' צפרדעי' וסר א' ביניהם ונגע בא' מהן וא"י באיז' נגע ספיקו טמא התם נמי לחומר'. והנה יל"ד בכאן כמה דקדוקי' א' למה הביא סיפא דבריית' ובנמצא הלך אחר הרוב דהא פשיטא דדין דקבוע לא מוכח רק מריש' ממה דקתני וא"י מאיז' מהם לקח ספיקו אסור ולא מסיפ' דבנמצא הלך אחר הרוב. ב' מה קאמר התם לחומר' דהא פשיט' דהך דינא דט' חנויות הי' חומר' ג' לכאור' יל"ד בלישנ' דברייתא גופא דמסיי' ובנמצא הלך אחה"ר כיון דריש' מיירי בט' מוכרות בשר שחיטה וא' נבלה א"כ הי' לו לסיי' ובנמצא מותר כיון דקאי אריש' דהרוב מוכרות בשר שחיטה ואין מדרך התנא להאריך בלישנ' ולומר הלך אחר הרוב במקום שיכול לקצר ולומר תיבה אחת ובנמצא מותר:

ג ונראה ליישב דהנה לכאורה יל"ד מנ"ל כלל להוכיח דין דקבוע מבריית' דט' חנויות לפימ"ש התוס' במס' נדה י"ח ע"א ד"ה אחר הרוב דחתיכ' שלא נודע' אם הי' מנבלה או כשרה יש לה חזקת איסור דשאינ' זביח' ועי' בס' שב שמעתא שמעת' ד' פ"ב א"כ דלמא לעולם אין חילוק כלל בין אם המיעוט הי' קבוע או לא רק משו"ה אמרי' בלקח מא' מהן וכו' ספיקו אסור כיון דיש לחתיכ' זו חזקת איסור שאינו זביח' אמרי' סמוך מיעוט' לחזקה כלומר מיעוט חנות המוכרת נבלה לחזקת איסור ואיתרע לי' רובא אבל קבוע ל"א כלל. אמנם ע"כ א"א לומר כן דאי נימא דלאו משום קבוע אסרי' באינו יודע מאיזה מהם לקח רק משום סמוך מיעוט' לחזק' וכו' א"כ אמאי אמרי' בסיפ' ובנמצא הלך אחה"ר. וע"כ או דלא אמרי' בכה"ג סמוך מיעוט' לחזקה כיון דהוי רוב' דאי' קמן דהיינו התשע' חנויות המוכרות שחיטה וברוב' דאית' קמן ל"א סמוך עי' פרמ"ג סי' ק"י ס"ק י"ד או דס"ל דכה"ג לא חשיב חזקת איסור ודלא כסברת התוס' שהבאתי וא"כ מיושב דקדוק הראשון דלכך הוצרך להאריך אי לימ' מט' חנויות וכו' ובנמצא הלך אחר הרוב כלומר דמריש' לחוד' וודאי לא שמעי' כלל דין דקבוע דהא מצינו לומר דמשו"ה ספיק' אסור משום סמוך מיעוט' לחזקה וכו' וע"כ כי דווקא דינא דקבוע מהך ברייתא הי' רק משום דקתני בה ובנמצא הלך אחה"ר וע"כ דל"א סמוך מיעוט' וא"כ שמעינן מינ' דינא דקבוע. ופריך התם נמי לחומר' והנה הא דהגמ' פריך התם נמי לחומר' ולכאור' פשיטא דהא לחומר' כמה שכבר הקשינו באות ב' אמנם יש ליישב. דהנה י"ל דלכך קאמר ובנמצא הלך אחה"ר ולא קאמר סתם מותר דהתנא אגב אורח' רוצה להשמיענו בזה עוד דין אחד דהיינו דאמרינן קבוע אפי' לקולא. והיינו בט' חנויות מוכרות בשר נבלה ואחד שחיטה דג"כ אינו אסור רק מספיקא. והנה אי הוי נקיט בלישנ' קצרה ואמר מותר לא הוי שמעינן רק דקאי אריש' בט' חנויות מוכרו' בשר שחיטה ולכך בנמצא מותר לכך האריך יותר ואמר הלך אחה"ר לומר דקאי נמי היכא שהי' איפכ' דהרוב מוכרות בשר נבלה דג"כ הדין דאינו אסור רק מספיק' וקאמר בנמצא הלך אחר הרוב כלומר בכל גוונא דאם הרוב כשרה מותר הבשר שנמצא ואם הרוב מוכרות נבלה אסיר בוודאי ולא רק מספיקא כמ"ש בירושלמי באמת דינ' דט' חנויות היכא שהרוב מוכרות בשר נבלה נמי וא"כ שפיר אשמעי' מתא דקתני ובנמצא הלך אחה"ר ולא קתני סתם מותר דאמרי' קבוע לקולא נמי ולכך פריך התם לחומר' כלומר מנ"ל למירק כ"כ בלישנ' דתנא דבריית' דס"ל קבוע אפי' לקולא דלמא לא מיירי כלל הכא מדינ' היכא דהרוב מוכרות נבלה וסיפ' דבנמצא הלך אחה"ר לא קאי רק אריש' היכא שהרוב מוכרות בשר שחיטה וא"כ לא אשמעי' רק קבוע לחומר' ולא לקולא:

ד ואגב אורח' יש לפרש ג"כ מה דנקיט בס"ד מתשעה צפרדעי' ושרץ א' ביניהם וכו' דהתם נמי פשיט' דהי' לחומר' ויש ליישב דהנה גבי שני שבילי' א' טמא וא' טהור והלכו שנים אם הי' א' טמא וא' טהור יכול הטהור לתלות בטמא ונשאר הטהור כמו שהי' אמנם אם היו שניהם טהורי' א"כ אין יכול האחד לתלות בחבירו ושניהם טמאים עי' מס' טהרות פ"ה וברמב"ם פי"ט מהלכו' אבות הטומא' הלכה ב' ובמל"מ שם. והנה הכא גבי תשעה צפרדעים ושרץ א' אי ל"א קבוע רק לחומר' ומטמאים אותו מספק ובאמת מדינ' אינו טמא כיון דמה"ת אזלי' בתר רובא ול"א קבוע א"כ יהי' חומר' דאתי לידי קילא דאם ילך עם עוד אחד בשני שבילים שיש בא' מהן טומא' א"כ אם נחזיקנו להך כטמא יטהרו את חבירו ובאמת מדינ' הוא ג"כ טהור וא"כ שניהם טמאים וא"כ ע"כ מדמטמאי' אותו גבי ט' צפרדעי' ע"כ דמדינ' אמרינן קבוע ולכך כי מטהרי' אח"כ לחבירו שילך עמו בדין מטהרי' אותו כיון דהי' טמא מדינ' ע"ז פריך שפיר התם נמי לחומר' כלומר דלמא באמת ל"א קבוע רק לחומר' והא דקתני ספיקו טמא היינו רק שאמרי' שהי' טמא מצד חומר' ולא היכא שיסתלק עי"ז קולא דהיינו אם ילך עם אחד בשני שבילי' דבכה"ג אם יארע אח"כ כמו כן באמת יטמאו גם את חבירו כיון שהראשון אינו טמא מדינ' רק מחומר' אין לתלות בזה יותר מבזה ודו"ק כי מיושבי' כל הדקדוקים בס"ד:

פרק ב' נבאר בס"ד באיזה מיעוט אמרינן קבוע לבטל חשיבות הרוב ויש מיעוט דל"ש לומר קבוע לבטל חשיבות הרוב:

תוכן העניינים

תבואות השדה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה