אור ברסלב
תבואות השדה חלק א שער החזקות › שער ח

תבואות השדה חלק א· רבי אליעזר חיים דייטש

שער החזקות · שער ח

שער ז

אנא ד' ברוב רחמיך למדני חקיך ידעני נתיב תורתיך עיני פקח בחכמתך. זאת נחמתי בעניי. ראה כי פקודיך אהבתי הביניני דעת קדושים בסוגיא דע"א נאמן באיסור' במס' יבמות פ"ח ומס' קידושין ס"ה ע"ב ומס' גיטין נ"ד ע"ב ועוד בכמה מקומות בש"ס:

א איתא בספרי פ' שופטים סי' קכ"ח לא יקום עד אחד באיש וכו' אם סופיני לרבות אשה מת"ל איש לעון אינו קם אבל קם הוא באשה להשיאה דברי ר' יהושע ר' יוסי אומר לעון אינו קם אבל קם הוא לשבועה. הנה מסתמא ר' יהושע ג"כ לא פליג על ר' יוסי דע"א קם לשבועה דע"ז לא מצינו חולק בש"ס דע"א לא יחייב שבועה זו רק דר' יהושע עדיפ' קמל"ן דאפי' בעדות אשה שמוציא אותה מחזקתה הראשונה נמי ע"א מהימן מה"ת עי' בנו"ב מהד"ק לא"ע סי' ל"ג ומכ"ש שיכול לחייב שבועה. והנה במס' יבמות ריש פרק האשה רבה שקלינן וטרינן אי ע"א נאמן נגד חזקה וכנראה מסוגי' דהתם דלא איפשטא אי נאמן נגד חזקת איסור. ובתוס' שם בד"ה ברי לי ובמס' גיטין ב' ע"ב ד"ה ע"א נאמן כתבו דמשו"ה לא ילפינן מנדה דע"א נאמן אפי' באיתחזק איסורא דהתם לא מקרי אתחזק איסור' שהרי לא אתחזק שתראה לעולם. ובחי' הרמב"ן למס' גיטין כתב דהתם שאני שהרי אי אפשר שתבוא לעולם עדים על הראי' ועל הספיר' ועל הבדיקה ואין דנין אפשר משא"א וכה"ג מצינו דהיכא דאי אפשר בעדי' כשרי' דווקא סמכינן אפסולי' נמי רק לענין ניזקין ממעטינן עדי' פסולי' עי' בתה"ד סי' שנ"ג ומה"ט אפשר נמי לומר מה דמצינו באיסור' איפכא ממונ' דלענין ממון לא מצינו בשום מקום שהבעל דבר עצמו יהי' נאמן היכ' שהוא נוגע בדבר זולת היכא שהי' לחובתו ובאיסור' מצינו איפכא דאפי' לשיטות הפוסקים דס"ל דע"א א"כ באתחזק איסור' או התיר' מ"מ היכא שהי' הבע"ד בעצמו נאמן דמה"ט כ' הרא"ש פ' הנזקין דמשו"ה ס"ל לאביי דכל שהי' בידו נאמן היינו משום דכיון שבידו חשיב לי' כבעלי' וא"כ מצינו באיסור' שהבעלי' טפי נאמנים מאיש אחר וע"כ דבאיסור' ע"כ הימנוה התורה לבעלי' דאל"כ אין לך אדם לוקח מאומ' משל חבירו ואין לך מתאכסן אצל חבירו כמ"ש רש"י בד"ה ואמר ברי לי והוי ממש כנדה שכתבה התורה וספרה לה דנאמנת על עצמו ולכך אמרי' נמי דכל שהוא בידו עכשיו או שהי' בידו דכבר הי' לו נאמנות על הדבר מכח בעלי' לא פקע נאמנותו וא"כ נאמנות בעלי' באיסור' הוי כלא אפשר משא"כ לענין ממון אין הבעלים נאמנים כלל דהתם אפשר בלא נאמנות דידהו ג"כ ודו"ק. והנה במס' יבמות דאמרי' אלא סברא היא מידי דהוי אחתיכ' ס' חלב וכו' ואמר ברי לי דשומן הי' דמהימן וכתב רש"י והא וודאי פשיטא לן דא"כ אין לך אדם אוכל משל חבירו ולכאורה קשה מנ"ל דלמא דווקא הבעלי' נאמנים ולא אחר אמנם י"ב דהא באמת בכ"מ לענין ממון עד דעלמא טפי מהימן מהבע"ד בעצמו רק באיסורי' לא הי' אפשר בענין אחר שהבע"ד לא יהי' נאמן וכיון שע"כ הוצרכו להאמין להבע"ד ממילא עד א' דעלמא נמי מהימן שלא יהי' נראה כחוכ' שהבע"ד יהי' לו נאמנות יותר מאינש דעלמא:

ב והנה לכאורה מממון גופ' מצינו למילף שיהי' נאמנות לעד אחד דהרי הוא קם לשבועה מה"ת והיכא שאין יכול לישבע משלם וא"כ אמאי לא יהי' לו נאמנות לענין איסור' אח"כ ראיתי בתוס' רי"ד למס' קידושין ס"ה ע"ב שעמד בזה ותירץ דהתם דווקא כיון דתו"ל למידע ולא ידע שם אמרי' דמשלם ע"י ע"א כיון שלא יכול לישבע אבל לאו משום נאמנותו של עד רק משום דמכח טענ' בע"ד עצמו נראה כמשקר עי"ש היטב וא"כ לשיטות הסוברים דאמרי' מתוך שאיל"מ אפי' היכא דלא הו"ל למידע והוא שיטות הר"מ עי' פ"ה מהל' שאלה ופקדון הלכה ו' ועי' בש"כ חו"מ סי' ע"ב ס"ק כ"א א"כ מצינו דע"א קם לממון ג"כ היכא שא"י לישבע דמשלם ע"י העד וא"כ י"ל דמשו"ה באמת ס"ל להרבה פוסקים וכפי הבנת הש"כ ביו"ד סי' קכ"ז ס"ק ט"ז ס"ל להרמב"ם ג"כ בפ"ט מהל' נזירות עי"ש בש"כ דע"א נאמן באיסור' אפי' נגד חזקה משום דכיון דבממון נמי מצינו דלפעמים נאמן להוציא מחזקה היכא שאין כנגדו יכול לישבע ורק היכא שיכול לישבע סגי' לן בשבועה ובאיסור' דל"ש שבועה נאמן העד אפי' כנגד חזקה. וא"כ לפי"ז הי' מקום לומר דמאן דס"ל מה"ת משואיל"מ שפיר ילפינן מהא דע"א קם לשבועה דנאמן באיסור' נמי עי' ברש"י מס' קידושין ס"ה ע"א ד"ה ואי ליכא עדים דנראה מדבריו שם דילפינן לענין איסור' שיהי' לו נאמנות במקצת ממה דע"א קם לשבוע' וא"כ שפיר אי אמרי' דמה"ת היכ' שאיל"מ ה"ה דנאמן לענין איסור' ומאן דס"ל דל"א מתוך שאיל"מ א"כ לא מהני לן ע"א בממון מה"ת רק לשבוע' שיוכל לברר הדבר משא"כ בעיקר הענין לא מהימן וא"כ שפיר אמרי' דא"נ באיסור' ודו"ק:

ג ועד"ז יש לפרש עפ"י צחות לשון הגמ' מס' גיטין גבי עובד' דר' אמי דא"ל נטמאו טהרותיך ואתי לקמי' דר' אמי ואמ"ל שורת הדין אינו נאמן אמר לפניו ר' אסי ר' אתה אומר כן הכי אמר ר"י וכו' ויל"ד מהו הלשון ר' אתה אומר כן ומה כ"כ גדלה התמוה בעיניו למה הי' אומר דאין ע"א נאמן אמנם לפימ"ש א"ש דהנה במס' שבועות מ"ז ע"א איתא רבותינו שבא"י ס"ל משואיל"מ ורבותינו שבא"י ר' אבא והך עובדא דר' אבא הי' קמי' דר' אמי אלמא דר' אמי נמי ס"ל משואיל"מ וכן משמע הלשון רבותינו דלר' אבא לחודא לא הי' קרי לי' בלשון רבי' רבותינו ולכך קאמר לו כאן ר' אסי שמתמ' עליו ר' אתה אומר כלומר אתה שע"כ ס"ל משואיל"מ שם בההוא עובדא א"כ הי' לך לומר דע"א נאמן באיסור' ג"כ ולכך תמה עליו אתה אומר כן דלשיטתך הי' לך לומר דע"א נאמן באיסור' כיון דמהני לענין ממון נמי היכא שא"י לישבע ואפשר דמשו"ה קרי לי' ר' אסי לר' אמי רבי אע"ג שהי' חבירו משום דעל ההוא עובדא קרי להו שם רבותינו שבא"י ומכח ההוא עובדא קשי' לי' אמאי ס"ל דאין ע"א נאמן ולכך קרי לי' רבי ובתוס' מס' ב"ב ל"ד ד"ה הוי יתיב עמדו בזה מ"ט קרי לי' ר' אסי לר' אמי רבי ולפי מ"ש א"ש ודו"ק:

ד והנה בע"א מצינו דיש לו נאמנות טפי להתיר מלאסור וכמ"ש בש"ע ביו"ד סי' קכ"ז סעיף ג' להדי' עיין בש"כ שם והנה במס' יבמות בתוס' ד"ה מידי דהוי כתבו ג"כ דאי ילפינן מטבל והקדש דע"א נאמן בעדות אשה הו"א דהא דאין דבר שב"ע פחות משנים היינו דווקא שאוסר' על בעלה דאין ע"א נאמן לאסור אבל להתיר' חד נמי נאמן והנה בדבר שבערו' י"ל בפשיטות דהנה עיקר ענין עדות דמצינו בתורה הי' במקום שהעדות נכחשים דבממון וודאי עיקר ענין העדות היכא שהבע"ד מכחיש אותם וא"כ בדשב"ע לאסור אותה על בעלה מסתמ' מיירי שהאשה מכחיש אותו דאי הי' מודה שזינתה הי' שויתה לנפשה חד"א ופשיטא שאסורה דהא למשנה ראשונה קיי"ל דאשה שאמרה טמאה אני נאמנת וע"כ מיירי שהאשה מכחשת העד ולכך לא סגי' בע"א אמנם להתירה לומר לה שבעלה מת שאין נכחש משום אדם לפיכ' סגי' בע"א וא"כ מובן שפיר החילוק בין להתיר' ובין לאסור אמנם גבי איסור' דאין לו נאמנות לאסור רק להתיר צריך טעם לחלק וראיתי בחי' הפנ"י למס' גיטין נ"ד ע"ב שכתב שני טעמים האחד דבשלמא להתיר נאמן דחזקה אין אדם חוטא ולא לו משא"כ לאסור אפש"ל דלצער קמכוין ועוד טעם אחד דבאיסורין שרוצה להפסיד ממון חבירו הוי כאיסורא דאית בי' ממונ' שהבעלים מפסידים על ידו ובממון גזה"כ דבעי' ב' עדים דווקא ע"ש וכה"ג כתב ג"כ בחי' הר"נ למס' סנהדרין ל' ע"א ד"ה כיון בבית גבי בא אחד ואמר מעות שהטמין אביכם של מע"ש הי' בבית ל"א כלום כתב שם ואע"ג דע"א נאמן באיסורין והי' בדין שיהי' נאמן לענין מע"ש אפשר שעדות זה של מע"ש דין ממון יש בו והוא בא להוציא הממון מחזקתו ודבר שבממון אינו פחות משנים עכ"ל אמנם כד דייקינן אדרבא לא ס"ל להר"ב הך דהפנ"י דהתם ע"כ בעי לומר שיהי' ע"א נאמן באיסורין אפי' לאסור שהרי גבי מע"ש בא לאסור הממון עליהם ורק שם במע"ש מפני שבא להוציא הממון מחזקתו תירץ דאינו נאמן דהוי כממון משא"כ גבי איסור אע"ג שהבעלים מפסידי' על ידי העד מ"מ כיון שאין העד בא ע"י עדותו להוציא איזה דבר מהמוחזק לא דמי להיכא שהעד מעיד נגד חזקת ממון ממש ולא בעי' שנים וא"כ אדרבא דברי הר"נ שם הם נגד דברי הפנ"י דחשיב כל איסורין כממון מפני שהבעלים נפסדי' על ידו דא"כ לא הו"ל להר"נ לחלק בין איסורין למע"ש דלדברי הפנ"י כל איסורין הוי כממון ועוד דבנטמאו טהרותיך לא מפסיד לי' לבעלים דהרי חזי לי' בימי טומאתו כדאית' במס' קידושין בגמ' ואפ"ה אמרינן דאינו נאמן וא"כ עכ"פ מדברי הר"נ אלו מוכח שלא כדברי הפנ"י:

ה אמנם בעיקר הענין מה שאינו נאמן לאסור הנה הש"כ ביו"ד שם ס"ק כ"ג וס"ק כ"ו כפי דמשמע שם מלשונו היינו משום דבדבר דלא איתחזק לא איסור ולא היתר אסור אפי' בלא עדותו ובאתחזק התיר' אינו נאמן אמנם בדבר דלא אתחזק לא איסור ולא היתר מהני לן נאמנות העד לאסור שיהי' כוודאי איסור ע"ש ס"ק כ"ו והנה ראיתי בחידושי הגאון הרי"מ למס' יבמות שכתב דבאמת אפי' אי אמרי' דאין ע"א נאמן מה"ת היכא דאתחזק איסור' או התירה מ"מ לענין לאסור הי' בלא"ה להיות אסור דבאמת יש כאן חזקת כשרות לאותו העד שאינו מעיד שקר רק נגד הך חזקה איכא נמי חזקת היתר וא"כ אוקי חזקת כשרות של העד נגד החזקת היתר ונשאר הדבר בספק וממילא אסור מספיקא ע"ש שמפרש בזה דברי הרשב"א והרמב"ן במ"ש הלכך לאסור את המותר דאיכא למימר אתחזק התירה ע"א נאמן והפנ"י בקו"א למס' קידושין הניח בצ"ע במ"ש דליכא למימר אתחזק התיר' ולהנ"ל א"ש דאע"ג דלא יהי' נאמן מ"מ עושה חזקת היתר לספק דהא נגד החזקת היתר איכא חזקת כשרות של העד שאומר אמת וממילא אסור מספיק' ע"ש שהאריך: (ו) והנה הפוסקים נחלקו לדינא אי ע"א נאמן באתחזק התיר' או איסור' דעת הר"ס והרא"ש והר"נ והמרדכי דאין ע"א נאמן נגד חזקה רק סיפא כשהי' בידו עדיין לאביי או לרבא כשהי' בידו ואמ"ל בפעם הראשון שמצאו הא לא"ה אינו נאמן נגד חזקה והא דאמר אביי בקידושין אמ"ל ע"א אכלת חלב והלה שותק נאמן וכן בנטמאו טהרותיך היינו משום דשתיק ושתיק' כהודאה דמי' עיין בתוס' במס' יבמות ד"ה דשתיק' אבל באומר אינו יודע לא מהני הודאת העד אמנם הרמב"ן והרשב"א והריטב"א ס"ל דע"א נאמן אפי' באומר א"י היכא שאין הבעלים מכחישי' אות' רק במס' גיטין דבעי' דווקא בידו או אמ"ל בפעם הראשונה משום שהוא פועל ושומר וחזקה שנזהר בשמירתו לכך בעי' לאביי בידו דווקא ולרבא סגי' כשאמר לו בפעם הראשונה אבל בע"א דעלמ' שאינו לא פועל ולא שומר עדיף טפי ונאמן כל היכא שאין הבעלים מכחישים אותו ודעת המחבר בש"ע בהר"ת ודעת הר"מ כתב הכא בסי' קכ"ז ס"ק ט"ז דס"ל כרמב"ן דע"א נאמן אפי' היכא שאינו פועל כשאינו מכחישו ויבואר לפנינו בסי"ד והנה במס' יבמות באמת מסופק הגמ' אי ע"א נאמן נגד חזקה ועיין בתוס' גיטין ע"ב ד"ה הוי דבר שבערו' דנראה מדבריהם דגם שם מסופק בגמ' ונראה דהנה התוס' מס' כריתות ריש פ' אמרו לו הוכיחו דע"כ הא דדרשינן מאו הודע ולא שיודעי' אחרים הי' באומר אינו יודע דאי כי מכחיש לי' קרא למ"ל פשיט' דאין ע"א קם רק לשבוע' ע"ש י"ב ע"א ד"ה אלא לאו והנה באמת קשה לשיטת הראשונים דבאינו יודע ע"א נאמן א"כ למ"ל קרא דאו הודע דבמכחישו פשיטא דאין ע"א נאמן עיין בס' אמרי בינה במס' גיטין להגאון ר' מאיר א"ש ז"ל אמנם לכאורה י"ל דקרא איצטריך ולא שיודעים אחרים דבשנים מהני הכחש' ודלא כר"מ דס"ל דשנים מביאין אותו לידי קרבן וא"כ א"ש דלעולם באינו יודע חד נמי מהימן וקרא דולא שיודעים אחרים אצטריך דאפי' כי שנים מכחישים אותו כמי נאמן על עצמו. אמנם היינו דווק' ללישנ' דאמרינן במס' כריתו' דאדם נאמן על עצמו משא"כ אי רק משו"ה פטרי רבנן משום מגו אי ירצה לומר מזיד הייתי א"כ לאו משום דשנים אינו נאמנים לענין קרבן מגזה"כ רק מטעם אם ירצה לומר מזיד הייתי דלענין זה אין השנים מכחישים אותו וא"כ ל"צ קרא דאו הודע להכי וע"כ דאצטריך קרא דאו הודע לומר דחד אינו נאמן אפי' כי לא מכחיש לי' רק באומר אינו יודע כהוכחת התוס' שם ועפי"ז יש להבין סידור שא' התוס' מס' קידושין ס"ה ע"ב ד"ה אמר לו ע"א וז"ל אבל אמר לו אינו יודע אינו נאמן לחייבו קרבן דכתיב או הודע אליו ולא שיודעהו אחרים ודווקא אחד אבל שנים נאמנים ומביא קרבן על ידם כדאמרינן במס' כריתות אם הביאהו שני' לידי מית' חמור' לא יביאהו לידי קרבן הקל וצריך להבין סמיכות דבריהם ועוד קשה מה שהקשה המהרש"א שם במ"ש התוס' דשני' נאמנים הלא הא רק לר"מ אבל לרבנן אפי' שנים אינו נאמנים כדאי' להדיא במתני' אמנם לפי דברינו א"ש דהתוס' אזלי כאן אי לרבנן הא דאינו נאמני' היינו רק משום אם ירצה לומ' מזיד הייתי דמתרצינן דבורי' אבל באמת אינם מכחישים אותו בזה וא"כ כך הי' הוצעת לשון התוס' אבל אמ"ל א"י אינו נאמן לחייבו קרבן דכתי' או הודע ולא שיודעהו אחרים וע"כ דאפי' בא"י נמי אין ע"א נאמן דליכא לאוקמי' קרא במכחישו דפשיט' דאין ע"א נאמן בהכחש' בעלי' ול"ל דלעולם בא"י נמי מהימן וקרא אצטריך במכחיש השנים דזה אינו דשנים באמת נאמנים וז"ש היינו רק מטעם מגו ובזה אינם מכחישין אותו וא"כ ע"כ דאו הודע מיירי בע"א והבעלים אומרים אינו יודע ומוכח דאין ע"א נאמן בא"י והיא ממש דבריהם במס' כריתות כנ"ל הגם שבריטב"א למס' קידושין כתב להיפוך ע"ש וא"כ י"ל דעיקר ספיקא דגמ' במס' יבמות אי ע"א נאמן נגד חזקה תלי' בהאי לישנא דמס' כריתות אי אמרינן אדם נאמן על עצמו וא"כ שפיר אצטריך קרא דפטור מקרבן אפי' בשני' מכחישים אותו אבל באומר א"י חד נמי מהימן אלמא דע"א נאמן אפי' נגד חזקה דהתם נמי איכא חזקה שלא הי' חייב בקרבן כמ"ש המקנה שם במס' קידושין משא"כ אי אמרי' דבאמת אין אדם נאמן על עצמו נגד שנים ורק מטעם מגו פטרו לי' רבנן וא"כ ע"כ קרא דאו הודע לא מצינו לאוקמי' רק בע"א דע"א לא מהני וע"כ אפי' בא"י דבמכחיש לי' פשיט' ולא אצטריך קרא וע"כ דע"א א"נ נגד חזקה וזה הספק במס' יבמות אי ע"א נאמן נגד חזקה או לא ועיין בחי' הרשב"א במס' יבמות ד"ה אלא לאו משום דאשתק שכתב נמי דתלי' בהני תרי לישנ' במס' כריתות [אע"ג דמרשב"א משמע להיפוך עיין בס' חן טוב וזבד טוב ס"ק כ"א מ"מ לא נפלאת הי' בדברי התוס' לומר כך דס"ל דתלי בהני תרי לישני באופן שכתבתי ודו"ק:

ז עוד י"ל בדרך אחד במה תלי' הך ספיק' דגמ' אי ע"א נאמן נגד חזקה או לא דוודאי אי אמרינן דחזקה הי' מסבר' והוי בתורת וודאי א"כ י"ל דאין ע"א נאמן להוציא מחזקה שהי' כוודאי אבל אי אמרינן דכל ענין חזק' הי' רק בתורת ספק והי' גזה"כ בפי' המשנה לר"מ מס' נזיר פ"ט ס"ג א"כ שפי' י"ל דהיכא שע"א מעיד בהיפוך החזקה נאמן העד דבכה"ג לא מוקמינן אחזקה וכה"ג ראיתי בס' שערי תורה ח"ב כלל ט"ז פרט א' דאי רוב הי' רק מצד ספק אמרינן דע"א נאמן נגד רוב:

ח עוד י"ל עפ"י מה שראיתי בס' קצוה"ח סי' ל' ס"ק ט' שכתב דאפשר הא דאין ע"א נאמן הי' לאו משום דחיישינן לי' דמשקר רק גזה"כ הי' דאין ע"א קם בממון ע"ש ויש להסביר היתר יותר דוודאי אי הוי אמרינן דהא דהאמינ' התורה שני עדים הי' משום דב' עדים בוודאי קושטא קאמרי שפיר מצינו למימר דע"א אינו נאמן דחוששי' למשקר משא"כ כיון דבאמת גם בב' עדים יש לחוש דלמא משקרי ואפ"ה התורה וז"ל הר"מ סי' פרק ז' מהלכ' יסודי התורה כמו שנצטוינו לחתוך את הדין עפ"י שני עדים כשרים ואע"פ שאפשר שהעידו בשקר הואיל וכשרים הם אצלינו מעמידי' אותם על כשרותן עכ"ל וא"כ באמת הא דהאמינ' התורה שנים הי' ג"כ רק מגזה"כ וא"כ הא דע"א אינו נאמן אע"ג דלגבי ע"א נמי הי' לנו לומר דמוקמי' אותו בחזקת כשרות וע"כ דהי' רק גזה"כ מה שע"א אינו נאמן וא"כ באיסורין דלא מיעט' התורה ע"א להדי' שפיר נאמן אפי' נגד החזקה משא"כ אי הו"א דגריעות' דע"א נגד שנים הי' משום דבע"א חושדין אותו טפי למשקר א"כ י"ל דאפי' במקום שע"א נאמן לא מועיל עדותו לסמוך עליו להוציא מחזק' ודו"ק היטב:

ט והנה ראיתי לאחד קדוש מדבר הוא ניהו הגאון בחי' הרי"מ למס' יבמות שכתב דאע"ג דאין ע"א נאמן נגד חזקה מ"מ מהני לגרוע כח החזקה ולעשות הענין כספק השקול ונשאר הדבר כספיק' בעלמ' בלא אתחזק איסור ע"ש ופשיט' דה"ה באתחזק התיר' אפי' למאן דס"ל דלא מהימן מ"מ מהני שיהי' כספק השקול ואין כאן שום חזקה ועפ"י הדברים האלו נציע בס"ד סוגי' דמס' גיטין ת"ר הי' עושה עמו בטהרות ואמ"ל טהרות שעשיתי עמך נטמאו הי' עושה עמו אמ"ל טהרות שעשיתי עמך ביום פלוני נטמאו זבחים שעשיתי עמך ביום פלוני נתפגלו אינו נאמן מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר אביי כל שבידו נאמן רבא אמר כגון דאשכחי' ולא א"ל ולבתר הכי אשכחי' ואמר לי' ההוא דא"ל לחברו' טהרות שעשיתי עמך ביום פלוני נטמאו אתא לקמי' דרב אמי וא"ל שורת הדין אינו נאמן א"ל רב אשי ר' אתה אומר כן הכי א"ר יוחנן משום ר' יוסי מה אעשה שהתורה האמינתו והיכן האמינתו א"ר יצחק בר ביסנ' כה"ג ביוהכ"פ יוכיח דכי אמר פגול מהימן ומנא ידעינן והא כתיב וכל אדם לא יהי' באוהל מועד אלא לאו משום דמהימן עכ"ל הגמ' והנה כבר כתבנו לעיל פלוגתת הראשונים בזה דעת ר"ת והרא"ש דע"א אינו נאמן בשום מקום נגד חזקה והא דנאמן הכא היינו רק משום שהי' בידו לאביי או לרבא משום שהי' בידו הא בלא"ה אינו נאמן ושיטת רמב"ן ורשב"א וריטב"א דעד דעלמא נאמן בכ"מ אפי' נגד חזקה והא דאמרי' הכא דלאביי אינו נאמן בזבחים שעשיתי ביום פלוני ולרבא כמי אינו נאמן היכא דאשכחי' ולא א"ל היינו משום דפועל גרע שחזקה שנזהר בשמירתו וא"כ כיון דלא א"ל מיד כשהי' תחת ידו לאביי או לרבא כשמצאו בפעם הראשון ועלי' דידי' רמי' לכך אינו נאמן משא"כ בעד דעלמא אפי' אמ"ל בפעם השני נמי נאמן עי' בראשונים וז"ל הר"מ הלכ' פעהמ"ק פי"ט הלכה ט"ו הי' מקריב עמו בזבחים ואמר לו נתפגלו עושה עמו בטהרות ואמ"ל נטמאו נאמן לא נחשדו ישראל על כך אבל אם אמר לו זבחים שהקרבתי לך באותו היום נתפגלו ואות' הטהרות נטמאו אם היה נאמן לו סומך על דבריו ואם לאו שורת הדין שאינו נאמן והרוצה להחמיר על עצמו הר"ז משובח עכ"ל ובפי"ג מהל' מטמאי מו"מ הלכה ח' כתב וז"ל מי שאמר לו ע"א נטמאו טהרותיך והלה שותק נאמן והרי הן טמאות וכו' הי' עושה עמו בטהרות או בזבחי' ולאחר זמן מצאו ואמ"ל בשעה שפגע בו טהרות שעשיתי עמך נטמאו וזבחים שעשיתי עמך נתפגלו הר"ז נאמן אבל אם פגע בו ולא אמר לו כלום ואח"כ פגע בו פעם שנית ואמ"ל אינו נאמן אלא הרי זבחיו בחזקת כשרות וטהרותיו בחזקת טהרה עכ"ל והנה כל הרוא' יראה סתירת דבריו דבהלכ' פסולי המוקדשי' כתב סתמ' זבחים שהקרבתי לך באותו היום נתפגלו שורת הדין שאינו נאמן ומשמע אפי' אם אמר לו בפעם הראשונה אינו נאמן לאחר זמן ובהלכ' מטמאי מו"מ פסק כרבא דאפי' לאחר זמן נאמן כל שאמר לו בפעם הראשונה א"ש בכ"מ שכתב דהר"מ ס"ל דאביי ורבא לא נחלקו לדינ' רק בפירוש' דברייתא ולכך פסק הכ"מ כאביי וכרבא ובהל' פסהמ"ק סמך עצמו על מ"ש בהלכ' מטמאי מו"מ ושם סמך עצמו על מ"ש כאן עיי"ש ובמחכ"ת אחר נשיקת כפות רגליו דוחק לומר כך דאביי ורבא לא נחלקו והרי פלוגתתם מבואר דלאביי אינו נאמן כלל כל שלא אמר לו בעודם הטהרות בידו ולרבא נאמן אפי' אח"כ כל שאמר לו בפעם הראשונה שמצאו ואיך נימא דלא נחלקו לדינא ונציע' עוד איזה דקדוקים בלשון הר"מ דבהל' פסהמ"ק נקיט הי' מקריב עמו בזבחים ובהל' מטמאי מו"מ נקיט זבחים שעשיתי עמך ולא נקיט זבחים שהקרבתי עמך. ב' מה זה שכ' הר"מ לא נחשדו ישראל על כך ומה בעי בזה וזה הלשון לא מצינו בגמ' בסוגי' האלו. ג' יליד בדברי הר"מ בהלכ' מטמאי מו"מ שכתב אמ"ל ע"א נטמאו טהרותיך והלה שותק הר"ז נאמן והרי הן טמאות והיא ייתור לשון במ"ש והרי הן טמאות דפשיטא כיון שהוא נאמן מסתמא הן טמאות. ד' בסוף דבריו מסיים כשא"ל בפעם השנית אינו נאמן אלא הרי זבחיו בחזקת כשרות וטהרותיו בחזקת טהרה היא נמי ייתור לשון דכיון דאינו נאמן פשיט' שזבחים נשארו בחזקת כשרות והטהרות בחזקת טהרה וליישב כל אלו הדקדוקים נראה לי:

י דהנה לכאורה יל"ד בברייתא לאיזה צורך נקיט לנו התנא ב' דברים לענין טהרות ולענין קדשים. ונראה דהנה הא וודאי פשיט' דכל היכא שאין כאן חזקה המתנגדת לעדותו של העד דנאמן וכל השקליא וטרי' דסוגי' אי ע"א נאמן או לא הי' רק היכא דאיכא חזקה המנגדתו והנה נחזי אנן וודאי גבי טהרות איכא חזקה קמייתא דהרי כל זמן שלא נטמאו טהורות היו בבירור א"כ רבותא קמל"ן דאפ"ה נאמן משא"כ גבי זבחים הלא לא היו כשירות עד שנעשו כהכשר ככל הלכות עבודה וכל זמן שלא נעשו כהכשר אינו בכלל קדשים כשרים וא"כ איזה חזקת כשרות יש לאותה קדשים אמנם מצינו למימר דהתם נמי יש להם חזקת כשרות שעכ"פ לא היו בחזקת פגול כ"ז שלא נתפגלו ומוקמי' להו בחזק' שלא נתפגלו אמכם כן היינו דווקא אי אמרי' אין מחזיקין מאיסור לאיסור שפיר יש גבי קדשים נמי חזקה קמיית' שהיו כשרות משא"כ אי אמרי מחזיקין מאיסור לאיסור ליכא גבי קדשים שום חזקה קמייתא דחזקת כשרות דהא כל זמן שלא ידעינן בבירור שנעשו כהלכתן לא הגיעו לכלל חזקת כשרות מעולם וכן כתב להדי' בס' טוב גיטין דאי אמרי' מחזיקין מאיסור לאיסור אין כאן חזקת כשרות אצל הקדשים אמנם י"ל דכאן יש לנו חזקה אחרת המנגדת לעדותו של העד דכיון שהוא הי' המתעסק בטהרות ובקדשים חזקה מזהר זהיר בהו כמ"ש הראשונים ולכך שקלינ' וטרינ' אי נאמן נגד הך חזקה והנה גבי קדשים בוודאי יש לנו חזק' אלימת' דלא נתפגלו דהרי כהן שמפגל בקדשים עובר בלאו עי' ס' החינוך מצוה קמ"ד ובמנחת חינוך שם וא"כ יש לנו חזקה שלא עבר על לאו ומסתמא נזהר בשמירתם ובתיקונם:

יא והנה לכאורה י"ל דהך חזקה דמסתמא נזהר בשמירת' לא הוי חזקה מעליא כ"כ דכיון שהוא נתמנה על כך והבע"ה מסרו לידו שיהי' מתעסק בהם וכל שהי' עצמו הי' אומר שלא הי' נזהר בשמירתו מהי תיתי שלא להאמינו דלענין זה בוודאי י"ל כסברת הפנ"י דלכך נאמן כשהי' בידו משום דכיון דהבעלי' מסרו לידו הימנהו בכך ועי' בס' חו"ד ביו"ד סי' קכ"ז שכתב דכיון דהבעלי' הימנוהו עליהם בכך הוי כשוי' אנפשי' חד"א כל שהבועל אומר שנטמאו ונאמן ועי' בשו"ת כתב סופר ליו"ד סי' פ"א וא"כ לא אלים כ"כ החזקה דפועל מזהר זהיר דלענין זה בוודאי איכא סברא שיהי' נאמן שלא נזהר כיון דהבעלי' הימנהו והנה בברייתא איתא בסיפ' באומר לו זבחי' שעשיתי עמך ביום פלוני נתפגלו אינו נאמן ולכאורה קשה איזה חזקה יש גבי זבחים המנגד' לעדות העד אי ס"ל מחזיקין מאיסור לאיסור והנה ידוע דלשיטת רש"י דס"ל הא דבהמה בחייה בחזקת איסור עומד' הי' בחזקת איסור אמ"ה ס"ל מחזיקין מאיסור לאיסור והנה ראיתי בס' בינת אדם בכללי חזקות שלו דמאן דס"ל בהמה בחייה לאברי' עומד' שפיר מצי ס"ל בחזקת איסור אמ"ה אמנם מאן דס"ל בהמה בחייה לאו לאברי' עומדת ע"כ לא ס"ל בחזקת איסור אמ"ה רק בחזקת איסור שאינו זביח' ואין מחזיקין מאיסור לאיסור עי' מס' ביצה כ"ה ע"א תוס' ד"ה בחזקת איסור. והנה במס' חולין ק"ב ע"א פליגי אביי ורבא אליבא דר' יוחנן אי בהמה בחייה לאברים עומד' או לאו לאברי' ואביי ס"ל אליבא דר"י ומסתמא איהו ג"כ ס"ל כוותי' דהלכת' כר"י לגבי דר"ל דבהמה בחייה לאברי' עומד' וא"כ לאביי מצינו למימר בחזק' אמ"ה וס"ל מחזיקין מאל"א ורבא ס"ל שם אליבא דר"י לאו לאברי' עומד' וע"כ רק בחזקת איסור שאינו זביחה וס"ל אין מחזיקין מאל"א וא"כ לאביי דס"ל מחזיקין מאל"א ליכא כאן גבי קדשים חזק' קמייתא דחזקת כשרות שהרי מעולם לא היו בחזקת כשרות וע"כ צ"ל דהא דקתני סיפ' זבחים שעשיתי ביום פלוני נתפגלו דאינו נאמן היינו משום דפועל חזקה מזהר זהיר. אמנם לרבא מצינו לומר דלעולם הך חזק' מזהר זהיר לא הוי חזקה מעליא כ"כ כמ"ש דהא הימנו' על כך לומר שלא הי' בזהר בשמירתו כיון שמסר' לידו והא דביום פלוני נתפגלו אינו נאמן היינו משום דאיכא כאן חזקה אחרת חזקה קמייתא דחזקת כשרות של זבחים שלא היו בחזקת פגול כיון דאין מחזיקין מאל"א:

יג ומעתה נבא לעומק דעת קדושים להבין סבר' פלוגתת' דאביי ורבא דהנה הא וודאי פשיט' דכל עד שאנו מסופקים אם אומר אמת או לא יש להעד חזקת כשרות שמסתמ' אומר אמת ולא נחשדו ישראל שישקרו ול"ש לצעורי או איז' אמתלא אחרת לומר שישקר ולהפסיד חבירו חנם וליכא למימר דהא נגד חזקת כשרות של העד איכא נמי חזקה קמיית' של החתיכ' או הטהרות שהי' בחזקת היתר דהא עכשיו אין אנו דנין על הטהרות ולולא דברי העד לא הי' לנו שום ספק עליהם ועיקר מה שאנו דנין על העד הי' אם אמת כדבריו או לא ואם האמת אתו מכח חזקת כשרות תו ל"ש לאוקמי' הטהרות בחזקת' כמ"ש הריטב"א מס' עירובין ל"ו ע"א בשם הר"מ בר שניאור דבכ"מ אין אנו דנין רק על הדבר שהספק בא ממנו ולכך שם אנו דנין על חזקת העירוב וא"כ ה"נ אין לנו לדון על הטהרות רק על העד ומשום דמוקמי' אותו בחזקת כשרות תו אין לטהרות חזקה דהוי כמסובב נגד המסבב ויש להאמין להעד וליכ' חזקת טהרות ובקונטר' חזקות שלנו הארכנו בזה בס"ד אמנם אי אמרינן דכאן איכא חזקה מעליא דמסתמ' לא נטמאו דחזקה מזהר זהיר בשמירתם א"כ כי מוקמי' הך חזקה נגד חזקת העד שאינו משקר הוי הך חזקה דמסתמ' מזהר זהיר כמסבב' נגד חזקת העד שאינו משקר דהרי הך חזקה דמסתמ' מזהר זהיר מעיד לנו ששקר בימינו וא"ב הך חזקה דמסתמ' מזהר זהיר עדיפ' מחזקת העד שאינו משקר משא"כ חזקה הטהרות נגד חזקת העד שאינו משקר לא נוכל לומר דמכיון דאמרינן שהעד אינו משקר ליכא חזקת טהרות אמנם כי אמרינן חזקה מזהר זהיר תו ליכא חזקת העד שאינו משקר דהך חזקה דמזהר זהיר מעיד לנו שהעד משקר משא"כ חזקת טהרות אינו מעיד לנו שהעד משקר דאטו מי נימא שע"י שהי' חזקה קמיית' מסתמ' העד אומר שקר משא"כ אי אמרינן חזקה מזהר זהיר מזה מוכח שהעד אומר ע"כ שקר שנטמאו דהרי מזהר זהיר בהו ודו"ק היטב וכ"ז לשיטת הסוברי' דע"א נאמן נגד חזקה ונוכל להסביר דבריהם משום דחזקה קמיית' לא תוכל להכריע נגד דברי העד דכל חזקה קמיית' הי' רק כמסובב נגד חזקת העד דמסתמ' אינו משקר:

יג וא"כ בזה פליגי אביי ורבא דלאביי שכתבנו דס"ל מחזיקי' מאל"א דבהמה בחייה ליברי' עומדת וא"כ הא דקתני בברית' זבחי' שעשיתי ביום פלוני נתפגלו אינו נאמן ע"כ משום דחזקה מזהר זהיר ולא נתפגלו ולא נטמאו וכיון דחזקה מזהר זהיר הי' חזקה מעלי' לכך אינו נאמן רק כ"ז שהי' בידו דהיינו לשיטת רש"י משום שבידו לטמאן ולפגלן דהי' סברא חזקה מה שיש בידו לעשות או לסבר' הראב"ד שהבי' ברשב"א משום שישנ' תחת ידו דכל שהם תחת ידו ממש הו"ל איהו כבעלים ממש ונאמן משא"כ כל שאינו עכשיו תחת ידו אזיל לי' נאמנות של העד דחזקה מזהר זהיר. אמנם רבא ס"ל דאין מחזיקים מאל"א דבהמה בחיי' לאו לאברי' עומדת וא"כ הא דקתני זבחי' בהדי טהרות היינו לאשמעי' כמו דגבי טהרות איכא חזקה קמיית' חזקת טהר' ה"נ גבי זבחים איכא חזקה קמיית' חזקת כשרות דאין מחזיקים מאל"א וא"כ כיון דרק משום חזקה קמיית' קאתינ' עלה א"כ נאמן העד אפי' אינו תו תחת ידו דנגד חזקה קמיית' עדיפ' חזקת העד שאינו משקר כמ"ש דחזקה קמיית' הי' רק כחזקה המסובב' נגד חזקת העד שאינו משקר ולכך נאמן אפי' כשאינו תחת ידו כלל רק היכא דאשכחי' ולא אמ"ל דאז איכא ריעות' בענין עיקר עדותו דהא מכיון שהוא הי' הפועל הי' מוטל עליו הדבר לומר לו שנטמאו ומכיון דאשכחי ולא אמ"ל יש לנו הוכחה שמסתמ' לא נטמאו ומה שהי' אומר עכשיו הי' שקר ולכך אינו נאמן אבל כל שאומר לו מיד שמצאו אע"פ שאינו תחת ידו נאמן ועד דעלמא אע"ג שלא אמ"ל מיד נמי נאמן כיון דלאו עלי' רמי' לומר לו כמ"ש הראשונים דכיון דליכ' רק חזקה קמיית' נגד חזקת העד לא מהני דחזקה קמיית' הי' רק כחזקת המסובב' נגד חזקת העד וחזק' מזהר זהיר לא אמרינן דכיון שהי' פועל הרי הימנהו הבעלים עליו ודו"ק היטב:

יד והנה לפי"ז יובן ג"כ עובד' דר' אמי דאמ"ל שורת הדין אינו נאמן הנה הא דר' אמי נמי הי' מטעם דהא הך עובדא הי' בפועל ג"כ שהרי אמ"ל טהרות שעשיתי עמך ולכך לא האמינו משום דחזקה מזהר זהיר מהני נגד חזק' העד שאינו משקר ור' אמי ס"ל כאביי כמ"ש הראשונים שהרי לא הי' שאל אותו אם אשכחי' בפעם הראשון או לא רק מכיון שא"ל טהרות שעשיתי ביום פלוני נטמאו והבין שכבר אינו תחת ידו לכך אמ"ל שאינו נאמן אבל לא מכח חזקת טהרות דבאמת חזקת טהרות לא מהני נגד חזקת העד שאינו משקר כמ"ש לעיל דחזקת טהרו' הי' רק חזקה המסובבת רק דחזקת מזהר זהיר כיון שהי' פועל ועליו לשמר' הי' עדיפ' נגד החזקה שלא משקר כמ"ש. והנה ר' אסי השיב לו כה"ג ביוהכ"פ יוכיח דכי אמר פגול מהימן והנה יש כאן כמו קושית מאי ראי' מייתי מכ"ג ביו"כ. א' ראיתי בס' טוב גיטין שהבי' בשם הראב"ן דלמ' התם שאני דהא הפר בא משלו מתוך שנאמן להפסיד שלו ב' הקשיתי מאי מדמ' כ"ג ביו"כ לעד שהעיד על טהרות דהא גבי כ"ג יש לנו חזקה דמסתמ' אינו משקר דהא לפי מה שאומר שנתפגל צריך להבי' קרבן אחר או פר או שעיר או שניהם וא"כ אם שקר אומר יחללו יוהכ"פ באיסור כרת שלא לצורך ולכך אמרינן דמסתמ' אמת הי' אומר ובפרט לפימ"ש הב"י דמשו"ה אינו נאמן לאסור דלאסור ל"ש לומר חזקה אין אדם חוט' וגו' דלצעורי קמכוין וא"כ הכא גבי כ"ג וודאי שייך חזקה אין אדם חוטא שלא יחללו יו"כ שלא לצורך משא"כ בהך עובד' דר' אמי אין שום איסור יבא על ידו אף אם הי' משקר וחילוק כה"ג בין אם יבא לידי איסור או לא מצינו ג"כ ברא"ש פ' בכל מערבין לענין חזקה שע"ש דאם המשלח יעשה איסור אם לא יעשה שליחותו אזי אמרינן חזקה שע"ש הביא ג"כ בס' יד מלאכי בכללי הדיני' וא"כ ה"נ יש לחלק בין אם יבא לידי איסור אם ישקר אזי אמרינן דמסתמ' אינו משקר ולכך כ"ג ביוהכ"פ נאמן. ג' יש להקשות לפימ"ש הרמב"ן ריש מס' גיטין דאשה משו"ה נאמנ' בספירת ימי נדתה משום דלא אפשר בענין אחר ולכך האמונה התור' ואין ללמוד למקום אחר דאין דנין אפשר משא"א ע"ש וא"כ קשה מאי פריך מכ"ג ביוה"כ דלמא התם שאני כיון דא"א להאמינו באופן אחר משום דכתיב וכל אדם לא יהי' משא"כ במקום אחר אינו נאמן ע"א וכה"ג כתב הרא"ש בשו"ת לחלק דלכך האמינ' התורה להחיה על הוולד איז' יצא ראשון משום דא"א בענין אחר עי' בס' דברי אמה בשו"ת סי' א' הביא דבריו ד' מאי ראי' מייתי מכ"ג הא הכ"ג מסתמ' הי' המובחר מאישי ישראל וא"כ הוי מהימן עליו כבי תרי ולכך נאמן משא"כ עד דעלמא וקושי' זו ראיתי בס' אומר לציון באות קמ"ג. ה' יל"ד על הלשון דקאמר ר' יוחנן מה אעשה משמע דמסבר' איהו נמי הי' ס"ל דאינו נאמן רק מה אעשה ואיזה סבר' יש לו שלא להאמינו וצריך ליתן לב ליישב כל אלו דקדוקים אמנם לפימ"ש דסבר' ר' אמי הי' שלא להאמין הפועל משום דחזקה מזהר זהיר והיא עדיפ' מחזקת העד שאינו משקר דאדרב' הך חזקה דמסתמ' מזהר זהיר מעיד לנו שאינו אומר אמת אמנם ר' אסי השיב לו ראי' נצחת מכ"ג דהך חזקה לא אמרי' דאדרבה מכיון שהי' בידו ומסרו לו שיהי' בידו אם כן כל מה שמעיד על אותו זמן שהי' בידו נאמן הי' עליו דהנה הכ"ג בוודאי יש לו חזקה דמזהר זהיר מלפגל והי' אחת מני אלף שיזדמן לו שכחה או פשיע' בכל ההכנות שהי' מכין עצמו ליכנס לפני ולפנים ובאימ' ובקדושה יתירה והנה אי נימא דחזקת מזהר זהיר אלים טובא בוודאי עדיף אפי' נגד כמה סברות שנולדו לנו אח"כ לומר דמסתמ' אומר אמת כיון שחזקה מזהר זהיר הי' באה קודם שאמר לנו שפגל והי' הדבר ברור לנו שמסתמ' יזהר בה מרוב קדושתו ופרישתו ובפרט שלא יהי' צריך לחלל עוד פ"א יוהכ"פ במלאכ' שלא לצורך וא"כ כל הטענות ואומדנות שיש לנו הוכח' שאמת כדבריו שפגל אינו קמים נגד החזקה הראשונה שמזהר זהיר שזה מעיד לנו שאין התחלה כלל לדבריו דאיך אפשר שפגל והי' נכנס לפני ולפנים בזהירות כ"כ עד שהחוש מעיד לנו שהי' כמעט מן הנמנע לפגל וא"כ נסתלקו כל הקושיות אחת לאחת קושי' ראב"ן שאני התם משום שהפר בא משלו ונאמן על שלו ומתוך שנאמן על שלו נאמן הוא גם על של צבור לא קשה דהך מתוך שנאמן לא עדיפ' מחזקה דחזקה שאומר אמת מדמפסיד שכרו וכאן אדרב' חזקה ששקר מה שאומר שפגל ועיין בט"ז יו"ד סי' קכ"ז ס"ק ב' דסברת מתוך שנאמן כו' לא מהני אפי' נגד חזקה קמיית' ומכ"ש דלא מהני נגד חזקה כזו דהכהן מסתמ' לא פגל ועיין פר"מ יו"ד סי' ה' שהקשה איך נאמן שפגל והא אין אדם משים עצמו רשע הגם דלדידי לא קשי' די"ל כמ"ש התוס' במס' ב"מ גבי מה אם ירצה לומר מזיד הייתי דל"ש אין אדם משים עצמו רשע היכא שרוצה לעשות תשוב' שלא להביא חולין לעזר' וא"כ ה"נ הרי רוצה לעשות תשובה לומר שפגל הקרבן כדי להביא קרבן אחר מכל מקום חזינן דהי' חזקה טובה לומר דמסתמא לא פגל ולא עבר על לאו דלא יחשב וא"כ לא קשה גם מה שהקשינו דלמ' משו"ה נאמן דמסתמ' לא ישקר שלא יחללו יוהכ"פ פעם שנית שלא לצורך זה אינו דהא אדרב' משו"ה נימא דמסתמ' זהיר טפי שלא יצטרכו להבי' קרבן אחר וא"כ עדיפ' לנו הך חזקה דמזהר זהיר ובפרט גבי כה"ג דאיכא זהירות יתירה ואמרינן מסתמ' לא נתפגל. גם מה שקש' דלמ' משום דהכא לא אפשר באופן אחר משום שאין שם שום אדם זה אינו דבשלמא גבי נדה שאין כאן שום חזקה המנגדת' רק חזק' קמיית' שהיתה טמאה אבל אין החזק' מעידי לנו שגם עכשיו הי' טמאה שפיר י"ל שהתורה האמינתה כיון דלא אפשר ע"י עדים משא"כ הכא משום מה יהי' נאמן כיון דבכל צד יש לנו לומר דמסתמ' לא פגל וא"כ לא קשה נמי דלמ' משו"ה מהימן משום דמהימן כבי תרי דאדרבא הך נאמנות שלו מגרע לנו הנאמנות של עכשיו דע"י שהי' מן המובחר האנישי' איכא סבר' טפי לומר מסתמ' הי' נזהר בעבודתו ולא אירע לו פסול וא"כ נסתלקו כל הני קושיות דבכל צד שנרצה להאמין לו איכא סבר' להיפוך גבי כ"ג שלא יהי' נאמן דבוודאי זהיר טפי והך סבר' דזהיר טפי קמה נגד כל הני הוכחות שאומר שפגל דהא מעיד לנו שלא פגל:

טו אמנם להבין זה מ"ט אמרי' באמת דיהי' נאמן לומר שפגל כיון דיש לנו חזקה וסברא טו בה שלא פגל דמסתמא מזהר זהיר ובפרט גבי כה"ג כמ"ש איכא חזק' מעליתא טפי דלגבי' איכא מסתמא זהירות ופרישות יתרה עד משבע' ימי' קודם היו מפרישי' אותו מביתו וצ"ל דכיון שנמסר בידו העבודה נאמן הוא בכך והוי כמו דמצינו דאדם נאמן על עצמו והנה הכא נמי תרי הי' מעיד על עצמו שלא נזהר יפה ויש להסביר הדבר יותר עפ"י מ"ש הפנ"י בחי' למס' כתובות כ"ב בסוגי' דתרי ותרי בד"ה הבא עלי' באשה תלוי דכל היכא שהי' טוען ברי לא מהני שום חזקה נגדו וה"נ כיון שהי' טוען ברי בעצמו שלא נזהר יפה אע"ג דאיכא הוכח' שמסתמא הי' נזהר לא מהני נגד מה שהי' טוען ברי עי"ש היטב וה"נ דכוותי' דכיון דחזק' קמייתא ליכא נגד מה שהעד מעיד כמ"ש דחזקה קמייתא הי' רק מסובב' נגד חזקת העד שאינו משקר וא"כ לא נשאר' רק החזק' דמזהר זהיר וכיון שהי' טוען על עצמו שלא נזהר נאמן הוא בכך וממילא נאמנים דבריו האחרונים מה שאומר שנטמאו זו שנתפגלו וא"כ מדוייק הלשון דהנה ר' אמי אמר שורת הדין שאינו נאמן כמ"ש משום דמסתמ' מזהר זהיר ומעיד לנו הך חזקה שהעד אומר עכשיו שקר על זה קאמר הכי אמר ר' יוחנן כלומר ר' יוחנן נמי הכי אמר דהסבר' הי' נותנת שלא להאמין לו ומדוייק הלשון הכי אבל מה אעשה כלומר דהנה גבי כה"ג יש לנו הוכחה טובא ואומדנא טפי דמסתמ' לא נתפגל וע"כ שהתורה האמינתו כלומר כיון דהך חזקה דמזהר זהיר הי' נמסר' בידו והתורה האמינתו כלומר דאדם נאמן על עצמו ולכך גם הוא נאמן בדבריו האחרונים זולת היכ' דכבר אשכחי' ולא אמר לו כלום דאז הוי כאילו הוא עצמו הי' מעיד שנזהר בשמירת' דאלולי לא הי' נזהר עלי' דידי' רמי' לומר לו בכה"ג וודאי אינו נאמן משא"כ היכא דלא אשכחי' ואתה רוצה לאוקמי' אחזק' שמסתמא נזהר בשמירתו בזה וודאי אמרי' שהתורה האמינתו והי' יכול להעיד על עצמו לומר שלא הי' נזהר וא"כ לא נשאר רק חזקה קמיית' חזקת טהרות או חזקת כשרות ונגד זה וודאי מהני חזק' העד שאינו משקר רק כשמצאו בפעם הראשון ולא אמ"ל כלום דאז הוי כאילו הי' העיד על עצמו שהי' נזהר בשמירתו וא"כ שפיר איכא נגד חזקת העד שאינו משקר חזק' שמסתמא נזהר בשמירתו דמדלא אמ"ל כלום בפעם הראשון הוי כאילו העיד בעצמו ששמר' יפה דעלי' דידי' רמי' ואז הוי הך חזק' שנזהר בשמירתו יפה ג"כ חזק' המסבב' נגד חזק' העד שאינו משקר וממילא נשאר לנו חזק' קמייתא דטהרות או של הזבחים על מכונה להיות בחזקת כשרות ובזה עלתה בידינו בס"ד ליישב כל השקלא וטרי' דמס' גיטין ודו"ק: (טז) ואחרי אשר הרחיב ד' לנו לבאר ולחלק אי חזקת כשרות של העד קיימא נגד חזק' קמייתא דטהרות או נגד החזקה דפועל מזהר זהיר מסתמא נבא לביאור דברי הר"מ בס"ד. א' במ"ש בהל' פסהמ"ק הי' מקריב עמו בזבחים ואמ"ל נתפגלו נאמן ולא נחשדו ישראל על כך כוונתו דאין לטעות דמשו"ה מהני נאמנותו דחזקת כשרות של העד עומד נגד חזקה דטהרות וזבחים וא"כ הוי חזק' כנגד חזקה וטמאי' מספק או דנטעו דגבי זבחים ליכא חזק' קמיית' דכשרות דמחזיקין מאל"א כמ"ש לעיל באות י' אמנם הר"מ ס"ל פ"ה מהל' מאכלות אסורות דבהמה בחייה לאו לאברי' עומדת עי"ש בלח"מ הלכה ה' וא"כ אין מחזיקין מאל"א ושפיר גם גבי זבחים איכא חזקה קמייתא דחזקת כשרות בגד חזקת העד שאינו מבקר רק אפ"ה נאמן העד כמ"ש לעיל באות י"נ דעיקר מה שאנו דנין על מה שנפל הספק דהיינו על העד וכיון דאיהו יש לו חזקת כשרות ממילא הטהרות טמאי' ואין אנו דנין כלל על חזקת טהרות רק על העד אם הוא משקר וכיון שיש לו חזקה שאינו משקר ממילא הטהרות וזבחים טמאים ופסולים וז"ש לא נחשדו ישראל על כך כלומר דאנו דנין רק על העד וכיון שלא נחשד ממילא ליכא כלל חזקה קמייתא דטהרות וזבחים. וכן בפי"ג מהלכות מטמאי מו"מ שכתב אמ"ל ע"א נטמאו טהרותיך והלה שותק נאמן והרי הן טמאות ג"כ כוונתו דלא תקשה הא נגד חזקת העד שאינו משקר איכא חזקת טהרות וא"כ אוקי חזקה נגד חזקה ויהי' טמאי' רק מספק לכך כתב דאין דנין על חזק' קמייתא דטהרות דמכיון דהעד נאמן א"כ ממילא תו ליכא חזקת טהרות כמ"ש דחזקת טהרות הי' רק מסובב נגד חזקת העד שאינו משקר וז"ש באמן והרי הן טמאות כלומר דמכיון דהעד נאמן א"כ ממילא הטהרות טמאות וז"ש והרי הן וכו' כלומר ואין לדון על חזק' קמייתא דטהרות דחזקת טהרות הוי מסובב' נגד חזקת כשרות של העד. אמנם היכא דאשכחי' ולא אמר לי' דאז יש הוכחה בעיקר עדותו דאם הי' האמת כדבריו שנטמאו הי' לו לומר בפעם ראשונה כמ"ש הראשונים דעלי' דידי' רמי' לאודיעי' וא"כ מה שלא אמ"ל בפעם הראשונה שמצאו רק הוכח' הוי כמסבב נגד חזקת כשרותו דהך הוכחה מעיד לנו שאין האמת אתו וא"כ אזיל לי' חזקת כשרותו ולכך כשאמר לו בפעם השנית כתב אינו נאמן אלא הרי זבחין בחזקת כשרות כלומר דלא נטעי דהך הוכחה מדלא אמ"ל בפעם הראשונה הוי כספק נגד חזקת העד שאינו משקר וא"כ אע"ג שאינו נאמן מ"מ נשאר הדבר בספק ולכך אשמעי' אלא הרי זבחיו בחזקת כשרות דהך הוכחה מהני לכו לסלק לגמרי עדותו וא"כ ממילא הוי כמו שלא הי' כאן כלל חזקה שאינו משקר וא"כ נשארו לנו חזק' קמייתא דטהרות וזבחים בפ"ע ובכה"ג שפיר מהני חזק' קמיית' אעפ"י שהי' מסובב כיון שנסתלק' חזקת העד שאינו משקר ע"י ההוכחה שלא אמ"ל בפעם הראשונה וכיון שאין מתנגד שחזק' קמייתא דטהרות שפיר מהני אעפ"י שהי' רק מסובבת. ואגב אורח' אשמעי' נמי דלזבחים נמי יש להם חזקת כשרות דזהו נמי הוי חזקה קמייתא שלא הי' בחזקת פגול דאין מחזיקין מאל"א וא"כ באו כל דברי רבינו הרמב"ם בדקדוק נכון זולת מה דבהלכ' פסהמ"ק משמע דס"ל דכל שאמר לו באותו היום נתפגלו ונטמאו אינו נאמן אפי' אשכחי' בפעם הראשונה ואמ"ל ובהלכ' מטמאי מו"מ ס"ל דנאמן אם אמ"ל בפעם הראשון אפי' לאחר זמן הגם דבזה נוכל לומר כמ"ש רבינו הכ"מ דהר"מ סמך עצמו בהל' פסהמ"ק עמ"ש בהל' מטמאי מו"מ דמה דאמרי' באותו היום נתפגלו אינו נאמן היינו דווקא היכא שלא אמ"ל בפעם הראשון אמנם עדיין לא נתיישב מ"ט בהל' פסהמ"ק נקיט הלשון זבחים שהקרבתי לך ובהל' מטמאי מו"מ נקיט זבחים שעשיתי עמך:

יז וליישב גם זה נ"ל דוודאי גבי כהן שאומר שפגל איכא חזקה שלא פגל כמ"ש לעיל באות י"ד בשם הפרמ"ג דאין אדם משים עצמו רשע אמנם ה"ד בכהן משא"כ בישראל שפגל בשחיטה ע"כ הך חזקה דהא יכול להיות שלא ידע שאסור לפגל משא"כ בכהן ל"ש לומר שלא ידע דכהני' זריזים הן וא"כ גבי כהן המקריב אינו נאמן רק כשהי' בידו ממש ולכך גבי פסהמ"ק דנקיט זבחים שהקרבתי לך וע"כ בכהן מיירי דישראל לא חזי להקרב' ולכך נקיט שם דאינו נאמן רק כשהי' בידו ממש ואע"ג דשם נקיט טהרות נמי ובטהרות הי' נאמן אפי' לאח"ז כל שאמ"ל בפעם הראשון מ"מ כיון שכאן בהל' פסהמ"ק עיקר אתי לאשמעי' משום זבחים דלענין טהרות אין כאן מקומו שפיר סמך על מ"ש בהל' מטמאי מו"מ דנאמן אפי' לאח"ז כשאמ"ל בפעם הראשון אבל לענין קדשים בכהן המקריב דאיכא חזקה מעלי' שלא פגל אינו באמן רק כשהי' בידו ממש משא"כ בהל' מטמאי מו"מ שם רק אגב אורח' דטהרות ששם מקום הדין נקיט נמי זבחים. לכך נקיט שם שעשיתי ומצי קאי בישראל נמי ולענין שחיטה ושם ליכא חזקה כ"כ שלא פגל ולבך נאמן אפי' אינו בידו ממש דהיינו לאח"ז כל שאמ"ל בפעם הראשון שמצאו זולת היכא שלא אמ"ל בפעם הראשון דאז יש לנו הוכחה שמשקר. ומעתה נתגלו לכו גם דברי הרבינו הכ"מ בנמוקם וטעמם במ"ש דאביי ורבא לא פליגי לדינא רק בפירוש' דברייתא דהיינו דאביי מוקי לברייתא דמיירי בכהן דזבחים מסתמא המתעסק בהם הי' כהן ולכך נקיט דדווקא בידו נאמן דשם איכא חזקה מעלי' שלא פגל דאין אדם משים עצמו רשע כקושי' הפרמ"ג שהבאתי לעיל אמנם רבא ס"ל דבריית' מיירי בישראל נמי ולענין זבחים מיירי בשחיטה ושם ליכא חזקה כ"כ שלא פגל דישראל אינו בקי בהלכ' עבודה ולכך אפי' לאח"ז נאמן זולת היכא דאשכחי' ולא אמ"ל דאז נסתלק' חזקת כשרותו דעלי' דידי' רמי' לומר לו ודו"ק היטב ועלה בידינו ליישב ב"ה כל דברי הר"מ כמשפטם ובהלכת' ודו"ק:

יח אעתיק בכאן מה שדקדקתי במתני' גיטין נ"ד ע"ב הכהנים שפגלו במקדש מזידי' חייבי' למה נקיט לשון רבים הכהנים ולא נקיט כהן שפגל כמו במתני' הקוד' דנקיט לשון יחיד המטמא, ונ"ל דהנה וודאי אי הי' חייב מלקות על מה שפגל לא הי' חייב תשלומין דאין לוקה ומשלם רק כיון דאמרי' מס' זבחים כ"ט ע"ב דמחשב בקדשים אין לוקה משום דהו"ל לאו שאב"מ לכך חייב בתשלומין והנה הפנ"י הקשה למה לא ילקה ולא נימא דבדבור' אתעביד מעשה כמו בתמור' דלוקי' משום דע"י דבורו אתעביד מעשה א"כ ה"נ ע"י דבורו נפסל הקרבן ואתעביד' מעשה ולמה יהי' לאו שאב"מ ועי' בס' מנחת חינוך סי' קמ"ד בס"ק ז' שהקשה ג"כ קושי' זו ושם כתב לתרץ כיון דאפשר במחשבה בעלמא וא"כ כיון דאפשר בלי מעשה אפי' בדבור דהי' מעשה אין לוקין לדעת החינוך עי"ש והנה לכאורה הי' לחלק דע"כ ל"א דבדבור' אתעביד מעשה רק כמו גבי תמורה שמחולין נעשה הקדש או במקדיש בע"ג לגבי מזבח משא"כ הך קרבן בשעת עבודה לא הי' עוד קרבן כשר רק אם הי' עושה העבודה בהכשר בלא מחשב' פגול הי' המכשירו ועכשיו שפגל לא הכשיר אותו ל"ש לומר דע"י דבורו נעשה מעשה מה שהקרבן נפסל דהא גם בלא דבורו אם לא השלים העבודה אינו נכשר ודו"ק ולפי"ז הי' מקום לחלק דוודאי מי שמפגל באחת מעבודות קודם זריקת הדם דכ"ז שלא נזרק הדם עדיין אין עליו שם קרבן כשר וא"כ ל"ש לומר דע"י דבורו יפסל הקרבן ולכך ליכא מלקות וחייב בתשלומין משא"כ כהן המפגל בזריק' דאז לולא מחשבתו כבר הי' הקרבן כשר ורק ע"י מחשבתו נפסל א"כ שייך לומר בדבור' אתעביד מעשה וחייב מלקות וא"כ ליכא חיוב תשלומין לכך נקיט לשון רבים הכהנים כלומר דכל הכהנים אפי' העוסקים בזריקה אם פגל חייב בתשלומין דאין כאן מלקות כמ"ש בס' מנחת חינוך משום דאפשר נמי ע"י מחשבה שוב ראיתי בפי' המשנה להר"מ דנקיט גבי מנסך מזיד מיירי שהי' מזיד בנזק ולא ידע שחייב סקילה וא"כ ה"נ מצינו לפרש במתני' מדידי' היינו שהיו יודעי' מהקרבן נפסל בכך ולא ידעו שחייבי' מלקות וא"כ ממילא ליכא חיוב מלקות ועי' בפי' הרע"ב במתני' ד"ה מדידי' וז"ל שידעו שפסולי' בכך כוונתו למ"ש דהיינו שאע"ג שיודע' שפסולי' מ"מ לא ידעו מחיוב מלקו' ולכך איכא חיוב תשלומין וא"כ שפיר נקיט מתני' הכהני' דאפי' מי שפגל בזריקה דאז שייך לומר בדבור' אתעביד מעשה כמ"ש מ"מ חייבי' לשלם כיון דלענין חיוב מלקות הם שוגגי' ודו"ק:

תוכן העניינים

תבואות השדה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה