תבואות השדה חלק א· רבי אליעזר חיים דייטש
שער החזקות
שער א
אמר הכותב טרם אבוא אל השער הזה אשר גדולי חברים דרכו בו וכמעט לא הניחו מקום אשר לא שערים אבותינו הקדושי' בכל פרט ובפרט ואלך מה נענ' אבתרי' לזאת צריכין אנו למועדי כי מטרת כוונתינו היא רק ללקט אמרים וליישב הסוג בשם המדברים מענין הזה הצריכין ביאור ומד' הפועל ישועות אשאלה לחונן דעה בינה והשכל ויראנו נפלאות בעניני חזקות אמן: (א) נבאר בס"ד אם אנו מסופקים על איזה דבר ויש כאן חזקה ורק שאותה חזקה תלי' בדבר אחר כגון טהרות שנשתמשו בכלים שספק אם הטדלו כראוי מי אמרינן דמהני חזקת הטהרות לצרפו לחזקה בפ"ע א"ד כיון דהכלי' שנשתמשו בהם הטהרות א"ל חזקה אינו מועיל כלום ח"ט דידהו דהכל הולך אחר דבר המסבב דהיינו הכלים שנעשה בהם הטהרות ולא אחר המסובב שהיא הטהרות שנעשו בכלים ודבר זה נפתח בגדולים. הריטב"א במס' קידושין ע"ט ע"א כתב וז"ל וק"ל אמאי אזלינן בתר ח"ט נזיל בתר חזקת טהרות שנגע בהן שהי' בחזק' טהרה ולא נטמאו מספק ואכ"ל דכיון דבוודאי נגע בהן אין להם שום חזקה כדאמרינן בשלי' בבית (בפ' המפלת כ"ו ע"א דכיון דרוב שלי' יש להם וולד הבית טמא ולא אזלי' ב"ח דבית לומר איכ' מיעוט שליות שאין להם וולד לחזקת הבית שהי' טהור אלא כיון דהוי שלי' בבית נפק לי' מחזקתה והו"ל השלי' וה"ה להא וכן בנדה לב"ה דמטמא מע"ל למפרע דכיון דוודאי נגעה נפקא טהרות מחזקתה והוי כנדה גופ' וכן אתה דן בכ"מ דאיכא וודאי מגע ולא אזלינן בח"ט אלא כשיש ספק במגע עצמו ושמא לא נגע עכ"ל וכן במס' ערובין ל"ו ע"א כ"כ וז"ל והר"ם בר שניאור נתן טעם לדבר למה אלימ' חזקת העירוב שבכ"מ אין לנו לדון חזקה אלא מדבר שהספק בא ממנו וכן גבי מקוה אמרינן העמיד טמא על חזקתו ול"א העמד טהרות על חזקתן עכ"ל וז"ל התוס' רי"ד במס' קידושין ע"ט וה"נ במקוה איכא חזק' טהרות דא"ל אוקמינן בחזקתה ומשום דאיכא חזקה דגופא דטמא ל"ח לה וה"ה ה"נ התם (כלומר דחזקת ממון נגד חזקת הגוף לענין מומין במס' כתובות) עכ"ל נלמד בפירוש מדברים אלו דהיכא דאיכא ב' חזקות חזקה המסבב וחזק' המסובב דל"מ חזקה המסובב נגד המסבב: (ב) והנה ראיתי בחידושי מהר"ם מס' נדה שהקשה למה קאמר הגמ' דשמאי קסבר העמד אשה על חזקתה ול"ק העמד טהרות על חזקתן דעדיפ' מחזקת אשה וגם להלל תקשה אמאי מטמא למפרע ול"א העמד טהרות על חזקת' משום דל"ח חזקה כל שלא היתה לה שעה מבוררת ובטהרות ליכא שעה מבוררת כ"כ בטהרתן עכ"ל כוונתו משום דמיד שנתעסקו בהן האשה ל"ה לנו שעה מבוררת לטהרתן דהא עכשיו אגלאי מלת' למפרע שמיד מעיקרא יש לספק עליהם לא מקרי חזקה חזקת טהרות דידהו ומ"מ מה שהביא ראי' מדברי התוס' ע"ב שם ד"ה דאיכא ריעותא כלומר שכתבו שם לענין גבינות שנעשה מבהמה ונמצא טריפה דאין להתיר הגבינות מטעם דאוק' הבהמה בחזקתה שלא היתה טריפה כיון דמעולם ל"ה אותה שעה מבוררת ל"מ החזקה וכן במס' חולין י"א ע"א ד"ה אתי' מפ"א כ' נמי להך סברא וה"נ רוצה המהר"ם לדמות חזט"ה דל"מ משום שאינו מבוררת במחכ"ת אינו דומה כלל דבשלמא גבי הבהמה מעולם ל"ה נוכל לומר ע"ז הבהמה שידעי' בבירור שאותה שעה הית' כשרה שפיר מקרי חזקה שאינ' מבוררת כיון שאינ' נתברר רק לאחר שהיתה י"ב חדשים משא"כ בטהרות אע"פ שבשעה שנתעסק' האשה בהם אין להם חזקה ברורה שהם טהורי' דהרי בתר האשה גריר' מ"מ קודם שנתעסקה בהם האשה הי' ידעי' בבירור שהם טהורי' בבירור וא"כ אמאי לא נקמינ' אחזקתה הראשונה מ"מ לפי דברי המהר"ם אין מוכרח לומר דלא אזלינן בתר חזק' המסובב כיון דמשנינין שנוי' אחרינ' משום דל"ה חזקה מבוררת:
ג מ"מ אפי' אי יהיבנ' לי' לסבר' מהר"ם דהכא גבי טהרות שנתעסקה בהן האשה יש לספק עליהם מה הן אם טהורים או טמאים מ"מ גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר דאמרינן העמד טמא על חזקתו ודאי קשה קושי' הראשונים הנ"ל אמאי ל"א בתר חזקת הטהרות והתם ל"ל שלא הי' שעה מבוררת לחזק' דידהו דבשלמא גבי אשה כיון דמגופ' קחזי שפיר י"ל שמיד משעה שנתעסק' בהן יש לנו להסתפק עליהם ולא מקרי חזקת טהרה דידהו מבורר' ולא מהני לשיטת הסוברים כדעת התוס' דחזק' שאינ' מבוררת בשעת' לא מהני משא"כ גבי מקו' שנמדד דבשעה שנגע בטהרות לא היה מקום לספק כלל על הטהרות אע"פ שנגע בהן דכיון דהמקו' עד עכשיו הי' בחזקת שלימ' כדמשמע במס' נדה ובמס' קדושין ועי' בתוס' רי"ד למס' קדושין ע"ט מ"ש בזה א"כ בוודאי מקרי חזקה מבורר' לחזקת הטהרו' דלעולם לא אירע בהם איזה דבר שראוי להסתפק עליהם עד עכשיו שנמדדה המקו' ונמצא' חסיר' וא"כ אמאי לא נוקמי' הטהרו' בחזקח' וע"כ כתירץ הראשונים הנ"ל דכיון דנגע כהן הטמא ואיהו טמא מכח חזק' טומא' שלו ממילא לא מהני חזקת טהרה שלהן דאזלי' בתר המסבב ובר מן דין גם לענין הטהרות גבי אשה כבר כתבתי דלא דמי כלל לחזקת ה שכתבו התוס' שאינ' מבורר' דהתם מעולם לא נתברר בשעת' משא"כ הכא עכ"פ קודם שנתעסק' האשה בהן הי' טהורות בוודאי א"כ אמאי לא מקרי חזקה מבורר' כמו בכל דבר שהי' בחזק' היתר או בחזק' טהרה ודברי מהר"מ קשה בעיני ועי' בשו"ת פרי תבואה ח"ב סי' ל"ט שהביא ג"כ דברי מהר"מ אלו ועי' בספר ג"וו כלל ס"ב שנסתפק ג"כ בזה אי אזלינן בתר חזקה המסובב' ולקמן יתבאר דברינו בס"ד:
ד הט"ז ביו"ד סי' א' ס"ק ו' גבי מה שפליג שם על האגוד' שמביא הרמ"א וס"ל דבשוחט אע"פ שנטל קבלה ונמצא אח"כ שאנו יודע מטריפי' הכל למפרע מטעם דהבהמה יש לה חזקת איסור והרי לפניך כמו גבי מקו' דאיכא חזק' טמא והרי חסר לפניך ע"ש שהאריך וכתב וז"ל וג"כ אין לומר בנידון דידן להתיר הכלי' לאוקמינהו בחזקתיהו דהיתר מתחלה זה אינו דהא בגטין ל"א פרש"י וז"ל גבי מקוה שנמדד כל טהרות שנשתמשו בהם בכלי' ואנשים שטבלו מטומאתן טמאי' משמע אע"פ שיש להם חזקת טהרה לזאת הטהרה לא מהני כיון דאיכא ריעו' במקוה ובטבל שם ה"נ כן הוא עכ"ל נרא' להדיא דס"ל נמי דלא מהני חזקת הכלים לגבי ריעותא דשוחט כיון דחזקת היתר בכלים לא הוי רק מסובב והנה בס' גיו"ו כלל כ"ב הקשה על הט"ז ממה שהקשה התוס' במס' נדה ב' ע"ב ד"ה התם דאמאי מטמאינין אדם הנכנס לבית המנוגע אפי' כי נמצא הנגע חסר לאחר שבעה ול"א אוקי גבר' בחזק' טהרה והרי חסר לפניך אלמא דס"ל להתו' דאע"ג דבשעה שנכנס הי' הבית טמא מ"מ כיון דהשתא חסר הנגע ל"א דחזק' טהרה דגברא לא מהני אע"ג דחזק' טהרה דגברא הי' רק מסובבת ע"ש ובאמת גם מעיקר' דמילתא דמקו' שנמדד יש לתמוה הרבה דאי נימא כמ"ש לעיל בשם הראשוני' דחזק' מסובב לא מהני גבי חזק' המסבב א"כ קשה אמאי מטמאי' גבי מקו' שנמדד משום דאיכא נגד חזקת המקו' שהיתה שלימ' חזק' טמא והרי חסר לפניך והא חזק' דמקו' היא המסבב' דאי היתה שלימה כמעיקר'אזדא לי' חזק' טומאה וא"כ חזק' טומא' דגברא לא הוי רק חזק' המסובב וא"כ איך מהני חזק' טומא' נגד חזק' המקו' לעשות כוודאי טומא' ע"י חסר לפניך והוא קושי' עצומ' ושוב ראיתי בשו"ת פ"ת ח"ב סי' ל"ט שהרגיש בזה ע"ש:
ה ונראה דהנה בהך דמקו' שנמדד דמטמאי' למפרע יש לומר בזה שני דרכי' הדרך האחד דכנגד חזק' המקו' שהית' שלימה מעמידי' הטמא בחזקתו וממילא נשאר החזקה דהשתא דהרי חסר לפניך ועי"ז הא טמא הדרך השני הי' דנגד חזקת שלם דהמקו' איכא חזקה דהרי חסר לפניך וממילא נשאר הטמא בחזקתו והנה מדברי רש"י במס' נדה ב' ע"ב ד"ה תרתי לריעות' שכתב וז"ל העמד טמא על חזקתו ובחזק' טהרה דמקו' איכא ריעות' שהרי חסר לפניך עכ"ל ולא נקיט איפכא דהרי חסר לפניך ונגד חזק' טהרה דמקוה איכא חזק' טומא' דגברא מוכח דרש"י נמי ס"ל כהדרך השני שכתבנו דלעולם לא מהני חזק' דהרי חסר לפניך שפיר מהני נגד חזק' שלם דמקו' וממילא נשאר הטמא בחזקתו ולכך כתב רש"י להדיא ובחזקת טהר' דמקוה איכא ריעותא שהרי חסר לפניך וכן בקדושין ע"ט ע"א פי' נמי רש"י תרתי לריעות' העמד טמא בחזק' והרי חסר לפניך משמע נמי כמ"ש דמעיקר' אמרינן דאיכא חזק' טומאה ורק נגד חזק' שלם דמקו' דלא מהני נגד חזק' טומא' כמה שנפרש מהני עכ"פ חזק' דהרי חסר לפניך דאיכא למימר דלפי האמת ל"מ החזק' דהרי חסר לפניך לעשות הדבר כוודאי ורק נגד חזק' דמעיקר' דאיתר' מגופ' כמו חזק' המקוה דאיתרע טובא ע"י מה שחסר' לפנינו נגד זה מהני החזק' דהשתא להוציאה מתורת החזק' חזק' שלימ' דמעיקר' וממילא נשאר הדבר בספק השקול ושפיר יכול להכריע חזק' טמא שיהי' כוודאי טמא והענין היה כך דהנה כבר כתבנו לעיל בשיע' הראשוני' דחזק' המסובב לא מהני נגד חזק' המסבב וא"כ קשה האיך מהני חזק' טומא' נגד חזק' המקו' שהיתה שלימה דחזק' המקו' היה המסבבו שהרי בה נולד הספק וחזק' טומא' היה המסובב ולכך צריך לומר דע"כ ל"א דלא מהני חזק' המסובב' לשיטת הראשונים הנ"ל רק היכא שעומד נגדה חזק' המסבב' אי אמרינן דחזקת המסבב' עדיפ' מחזק' המסובב משא"כ כשעומדת החזקה בפ"ע בלי מתנגד כנגדה חזק' אחרת המסבב' אז שפיר אמרינן דאפי' חזקת המסובב מהני וא"כ ה"נ אמרינן דנגד חזק' המקוה המסבב' איכא חזק' דהשתא דהרי חסר לפניך שגם היא מקרי מסבב כמו חזק' שלימה דמקו' שהרי שתיהן נולדו ושייכי על המקוה עצמו היינו חזק' שלימ' דמעיקר' וחזק' דהשתא דהרי חסר וא"כ אוקי חזקה להדי חזק' ונשאר הדבר בספק וא"כ ממילא נשאר חזקה טומא' דגברא בפני עצמו שהחזק' המסבב' לפניך וא"כ שפיר מהני חזקת טומא' אע"פ שהיא מסובב' כיון שהי' עומד בפני עצמו וממילא כי באין לדון אח"כ על הטהרות שנגע בהן הטמא תו ליכא למימר דאוקמי' הטהרות בחזקת טהרה דכיון שהחשבנו לחזק' טומא' אע"פ שהי' מסובב לחזק' מעלי' כיון שהי' עומדת בפ"ע כמ"ש לעיל א"כ ממילא שבה החזק' הטמא לגד חזק' הטהרות כמו מסבב נגד חזק' המסובב' כמ"ש הראשונים דלא מהני חזק' הטהרות נגד חזקת הטומא' דמכיון שחזק' הטומא' אע"פ שהי' מסובב כבר היתה עומדת בפ"ע פ"א ומהני כמ"ש כיון שאין עומד לנגדו חזק' המסבב' א"כ ממילא נחשב נגד הטהרות כמסבב נגד מסובב ומתורץ שפיר מה שהקשינו לעיל באות ד' דחזקת טומא' הי' המסובב והאיך מהני נגד חזק' המסבב דלפימ"ש אמרינן דהרי חסר לפניך שהי' ג"כ המשב היא עומדת נגד חזקת המקו' ומדייק שפיר הלשון בגמ' דקאמר שאני התם דאיכא למימר העמד טמא על חזקתו והי' ס"ד דחזק' טומא' היא שעומד נגד חזק' המקו' והי' קשה לי' אדרבה העמד מקו' על חזקתו כלומר דהיא המסבב ומתרץ הרי חסר לפניך דהיא ג"כ מסבב ושפיר מהני נגד חזק' המקוה וממילא נשאר בחזק' טומא' ואתי נמי שפיר הלשון דאיכא למימר דלכאו' יל"ד אמאי לא קאמר משום דאמרינן העמד טמא על חזקתו אמנם לפי דברינו א"ש דתו הו"א דאמרינן דעמד טמע"ח הי' משמע דנגד חזק' המקוה מהני חזק' הטומא' ובאמת ל"מ נגד חזק' המקו' שהיא מסבב ולכך נקיט דאיכא למימר כלומר ע"י צירוף חזק' אחרת שפיר א"ל העטע"ח אמנם המקש' הבין בפשיטו' דחזק' טומא' מהני נגד חזק' המקו' ולכך פריך אדרבה חזק' המקו' עדיפא שהי' המסבב' ומשני דהרי חסר לפניך שהי' ג"כ המסבב ובזה אזדא לו שפיר חזק' המקו' ושפיר קאמר דאיכא למימר העטמע"ח כלומר דל"א צירוף חזק' דהרי חסר לפניך שהי' מתנגד' לחזק' המקו' עי"ז דאיכא למימר העטע"ח ומדייק הלשון מה דקאמר איכא למימר כמ"ש ודו"ק היטב. ועפי"ז נמי י"ל כל השקלא וטריא גבי חביות דהתם נמי ל"א דחזק' טבל מהני נגד חזק' היין דבאמת חזקת היין היא רק מסבב וחזק' טבל הי' רק מסובב והתם נמי פריך משו"ה אדרבה העמד יין על חזקתו כלומר יהי' המסבב ומיושב נמי מה שהקשה תו' ישינים במס' קדושין ע"ט ד"ה אדרבה דגבי יין קשה מהו הלשון אדרבא כלומר דמספיק' שפיר צריך למיזל לחומרא ולפימ"ש א"ש דמקש' אדרבה דחזקת יין עדיפא דהי' הטשבה ומשני הרי החמיץ לפניך כלומר יהי' נמי חזק' המסבב' וממילא מהני נגד חזק' היין ושפיר אמרינן העמד הטבל א"ח והתם נמי א"ש הלשון דא"ל העמד טבל ע"ח כלומר דבאמת לא מהני נגד חזק' היין חזקת הטבל משום דהי' המסובב נגד המסבבותן ע"י דהחמיץ לפניך דהי' נמי מסבב א"ל העמד טבל ע"ח כמ"ש גבי מקו' שוב ראיתי בס' קונטר' החזקות להגאון בעהמ"ח שמן רקח סי' ג' שכ' נמי בהך דאדרבה העמד מקו' ע"ח בסגנון הזה כמ"ש ולפי דברינו א"ש הכל על נכון בס"ד: (ו) ונבא היום אל העיון בהך דינ' שמביא הט"ז ראי' דחזק' הכלים לא מהני לומר דאין הכלים בחזק' היתר דכיון שנתבטל בהן הקשר שאנו דנין עליו אי השוחט שפיר שחט ממילא ליכא חזקה להכלים משום דהי' חזק' מסובב נגד הך חזק' איסור דבהמה בחייה שהי' המסבב ודומה ממש להך דמקוה דלא מהני חזקת טהרות נגד חזקת טומאה דגברא והתם נמי הכי אמרי' דאע"ג דחזקת איסור דבהמה ל"מ נגד חזקת השוחט שידע מעיקר' דחזקת השוחט הי' כמו חזק' טומא' שהיא המסובב מ"מ מהני שפיר משום כנגד חזקת השוחט שהי' ידע שהי' המסבב נגד זה מהני חזקת דהרי שכח לפניך וכמ"ש הט"ז דכמו גבי מקו' אמרינן חסר ויותר ה"נ גבי שוחט שאין דרכו לשכח בפעם אחר ע"ש וממילא נסתלק' חזק' המסבב' מ"ש השוחט בחזק' שיודע נגד חזק' המסבב דהרי שכח לפניך וממילא נשאר חזק' איסור על מכונו כמו הכא בחזק' טומא' ואח"כ כשאנו באין לדון על הכלים שנתבשל בהם אותו הבשר ולאוקמינהו בחזק' היתר דידהו שפיר קאמרי' דל"מ חזקת היתר נגד חזק' איסור דבהמה דמכיון שנשאר' חזקת איסור דבהמה בפ"ע בלי מתנגד נגדה חשוב שוב חזק' איסור דבהמה נגד חזק' היתר דכלים כחזן' המסבב ול"מ תו חזקת היתר דכלים ודמו ממש לגמרי להך דמקו' (לולא דברי הנקה"כ שם שהשיג מטעם אחר דחזק' השוחט היא מטעם רוב נמי דרוב מצויי' אצל שחיטה מומחי' הן) דכמו דהתם מהני חזקות טומאה אע"פ שהיא מסובב' נגד חזקות המקוה שהי' מסבב משום דחזקות המסבב' נסתלקה ע"י חזקה אחרת נגדה שהי' ג"כ מסבב' כלומר דהרי חסר לפניך ה"נ מהני חזקות איסור דבהמה כיון שחזקות השוחט שהי' ידע נסתלקה ע"י החזקה דהשתא שהרי שכח לפניך. וממילא ל"ק מה שהקשה בספר גו"ו כלל ס"ב דמאי פריך התוס' גבי נגע דהיכא דנמצא חסר בסוף שבוע אמאי לא נטהר הנכנס מעיקרא לתוכ' משום חזק' טהרה דגברא והרי חסר לפניך והרי חזקות טהרה דגברא הי' רק כמו חזקות הכלים ואפ"ה ס"ל להתוס' דמהני עיין לעיל באות ד' ולפי"ז א"ש דהתו' הקשו שפיר דאע"ג דנגד חזקות הבית שהי' טמא דהיינו ע"י חזקות הנגע לא מהני חזקות טהרה דגברא כלום משום דחזקות הנגע הי' המסבב' וחזקות טהרה הי' המסובב' מ"מ הקשו התו' שפיר דנימא הכי דנגד חזקות הנגע שהי' המסבב' איכא חזקה דהרי חסר לפניך הנגע עכשיו שהי' ג"כ מסבב' וא"כ נסתלקה חזקות שלם דנגע שהי' המסבב' ע"י חזקה דהרי חסר לפניך שהי' ג"כ מסבב' וממילא נשאר חזקות טהרה דגברא דמהני אע"ג שהי' מסובב כיון שעכשיו עומד בפ"ע מאחר שנסתלקה חזקות שלימה דהנגע כמו גבי מקוה דמהני חזקות טומאה היכי שנסתלקה חזקות המסבב ע"י חזקה דחסר לפניך שהי' ג"כ מסבב כמש"כ לעיל והקשו התוס' שפיר והך דט"ז דומה ממש למקוה לגמרי ואין כאן שום קושי' ודו"ק היטב. ובעיקר תירץ התוספות מה שמחלקו דגבי מקוה רגילה להתחסר מעט מעט ולגבי נגע רגיל להתחסר בב"א פחות מכגריס עיין בשו"ת ח"צ סי' ג' מה שנתקשו בדבריהם וברצון ד' יבואר לקמן בס"ד:
שער ב
בו נבאר קצת מענין חזקה דאתרע (א) דע שיש ב' מיני חזקה דאיתרע הא' שאין מההכרח שיתיליד הריעותא רק שאירע כך כמו מקוה שהי' בחזקות שלימה עד עכשיו ואח"כ נמצא חסר הוי מה שנמצא חסר ריעותא על החזקה דמעיקרא ואפי' לולא הסברא דחסר ואתאי נמי מקרי החזקה קמייתה חזקה דאיתרע שהרי עכשיו כבר נשתנה מבראשונה וכל דבר שיצא ממצב הראשון לפנינו זה בכלל חזקה דאיתרע והנה בכה"ג היכא שברור לנו שנשתנה ממה שהי' בתחילתה זה מקרי וודאי ריעותא אמנם מצינו עוד בגוונא אחרת ריעותא דהיינו שאך לאחר שנולד הריעותא יש להסתפק אם נשתנה מכמו שהי' והמשל בזה הי' כמו שכאן שנמצא אצל טהרות שכ' התוס' במס' סוטה כ"ח ע"א דמקרי ריעותא כיון שנמצא השרץ אצל הטהרות אע"ג דאינו ברור שעכשיו נמי הם טמאים אפ"ה מקרי ריעותא וז"ל התוס' שם וה"פ במס' נדה התם גבי סוטה וספק שרץ הרי ריעותא דהיינו השרץ והבועל קמן אצל הטהרות והאשה וכו' עיי"ש בסוף הדיבור הנ"ל חזינ' להדיא מדבריהם דאע"ג שגם עכשיו אינו ברור שנסתלק' החזקה הראשונה מ"מ ריעותא מקרי והחילוק שבין ריעותא הראשונה דהיינו שעכשיו לאחר הריעותא ידעינן בבירור שנסתלקו החזקה הראשונה ובין הריעותא השני' שעדיין לא נסתלקה בבירור חזקה הראשונה רק שע"י הריעותא יש לנחות לספיק' הי' פשוט דבריעותא הראשונה יש לדון עלי' מכח חזקה דהשתא כמו דהרי חסר לפניך במקוה והרי בוגר' לפניך במס' קידושין ע"ט וכדומה ג"כ לענין חזק' חי בט"ז יו"ד סי' שצ"ז ס"ק ב' דמסקנתו דחזקת חי לא חשיבי היכי שנמצא מת ומקרי מה שהיא מת לפנינו כמו חזקה דהשתא ועיין בנו"ב מהד"ק לאה"ע סי' ל"ד מה שהאריך שם משא"כ הריעותא השני' דהיינו שגם עכשיו לא ידעינן בבירור אם נסתלקה החזקה דמעיקרא זה בוודאי לא נוכל לחשבו לחזקה שהרי ליכא לפנינו גם עכשיו דבר ברור רק דיש לדון אם החזקה קמייתה חשובה עדיין כדמעיקרא או דלמא כיון שכבר איתרע ל"מ החזקה והוי כשאר ספיקות. אמנם מצינו חזקה אחרת שאף מעיקרא הוי ידיעה שיסתלק דהיינו כל חזקה העשוי' להשתנות כמו חזקת קטנות (או חזקות חי) או חזקת נערות או חזקות טהרות דאשה שהרי ידעי' שסופה לראות דם וע' בשו"ת מהרי"ט סי' י"א וסי' מ"א וסי' נ"א ובספר שב שמעתי' שמע' ג' פ"ט ס"י פי"א ולקמן נדבר מענין הך חזקה וכאן נבאר בס"ד המין הראשון מהחזקה דאיתרע היינו שאין מההכרח להמצא הריעותא וגם אחרי הריעותא עדיין לא נסתלקה בבירור החזקה הראשונה אי מוקמי' אחזקת קמייתא אע"ג דאיתרע או דנימא כיון דאיתרע החזקה לא מוקמינן אחזקה קמייתא: (ב) בשו"ת מהרי"ט ח"ב ליו"ד בקונטרס הספיקות שלו כתב וז"ל ואי קשי' אפילו תימ' שהספיקות דבר תורה הם מ"מ ל"ק אמאי מטהרין ס' טומאה ברה"ר משום דמדאורייתא מוקמינן בחזקתי' חזקת טהרה וי"ל דהא ל"ק דברה"ר מטהרי' אפי' היכא דאיתרע חזקתו שהרי הי' השרץ אצל הטהרות מעיקרא והו"ל דומיא דסוטה שהואיל והבועל הי' אצל האשה איתרע לי' חזקה דרגלים לדבר ומביא דברי התוס' שהבאתי לעיל בפרק הזה אות א' וכו' אלא שצריך עיון שהתוס' כ"ח ע"ב שם בד"ה מכאן הקשו למאי איצטריך הלכה למילף טומאה ברה"ר מסוטה נימא העמד טהור על חזקתו והי' להם לתרץ משום דאיתרע לה חזקה כדכתבו התוס' עצמ' שם עכ"ל המהרי"ט: וראיתי בס' דברי אמת בקונטרס דברי סופרים סי' ב' שם שכ' דלהתוס' ס"ל חזקה אע"ג דאיתרע מ"מ מהני מה"ת וס"ל באמת דהא דס"ט ברה"ר טהור הי' מטעם החזקה אבל הרמב"ם כפי הנראה מדבריו פ"ט מה' טומאת מת ובריש פ' ט"ז מה' אבות הטומאה דס"ל דהא דס' טומאה ברה"ר דטהור הי' כמו כל הספיקות שמותר מה"ת וא"כ ס"ל דל"א משום חזקת טהרות והיינו דכיון שנמצא השרץ אצל הטהרות איתרע חזקת' וס"ל דחזקה דאיתרע ל"מ מה"ת כך הם תורף דבריו הקדושים עיי"ש העולה מדבריו דמאן דס"ל ס"ד מה"ת לחומרא ס"ל חזקה דאיתרע מהני מה"ת וא"כ ליכא למילף מס"ט ברה"ר דשאני התם דמוקמי' להו בחזקת טהרות משא"כ למאן דס"ל ס"ד מה"ת לקולא ס"ל דחזקה דאיתרע ל"ש חזקה וא"כ ליכא למימר דמשום חזקת טהרות מטהרינין ס"ט ברה"ר וע"כ דהוי כמו כל הספיקות שמותרים מה"ת ועיין במהרי"ט בסי' הנ"ל שכ' ג"כ להדיא דלדברי הרמב"ם א"צ להלכה לס"ט רק ברה"י ע"ש וא"כ נתבאר מדברי הגדולים שהבאתי בסי' זה דמאן דס"ל ס"ד מה"ת לקולא ס"ל חזקה דאיתרע ל"ש חזקה ומאן דס"ל ס"ד מה"ת לחומרא ס"ל חזקה דאיתרע שמה חזקה ועיין בשעה"מ פ"ג מה' אישות הי"ד במש"כ שם בענין נתקדשה תוך ששה חדשים אי הוי ס' קדושין או דאוקמי' בחזקת נערות אע"ג שנמצא אח"כ בוגרות ותלי' לה ג"כ כחזקה דאיתרע ויבואר לקמן בעזהש"י בס"ד:
ג כל חזקה שנשתנית עכשיו ממה שהי' מעיקרא מקרי חזקה דהשתא ריעותא לגבי חזקה דמעיקרא. והנה במס' נדה שם כל הריעותא הם בכה"ג דהיינו שעכשיו כבר יצאה מחזקה הראשונה דאשה שהיתה בחזקת טהורה ועכשיו הי' טמאה וכן מקוה שהיתה בחזקה שלימה ועכשיו היא חסירה וכן היין עכשיו היא חומץ וכן בנגע בא' בלילה דאע"ג שהיה לו חזקת חיי' שהרי פעם אחד בוודאי חי הי' אע"ג דלא ראהו מבערב מ"מ עכשיו הי' וודאי ולכך מטמאים החכמים אפי' ברה"ר עיין בר"ש ס"ה מס' טהרות מ"ז: והנה אע"ג דכפי הנראה ריעותא כי האי שעכשיו בוודאי יצאה כבר מחזקתה גרע משאר ריעותא שנולד בהחזקה וגם עכשיו יוכל להיות שנשארה בחזק' הראשונה מ"מ י"ל נמי איפכא דבריעותא שכבר יצאה מחזקה א"כ אנו באין לדון רק על מעיקרא ומעיקר' ל"ה שום ריעותא כלל א"כ לא מרע הריעותא של עכשיו לחזקה דמעיקרא ואפשר דזהו כוונות התוס' בריש מס' נדה שכ' בד"ה מעל"ע דטומאה דלמפרע לא ילפינן מסוטה והיינו דאע"ג דבסוטה גם עכשיו אין הדבר ברור שנטמאה מ"מ על אותה שעה שאנו דנין אם הי' מותרת לבעלה באותה שעה איכא ריעותא שהרי נסתרה עם הבועל משא"כ בטומאה דלמפרע דאע"ג שעכשיו היא בוודאי טמאה מ"מ הא א"א דנין כלל על השתא דהרי חזינין כעת שהיא טמאה רק על למפרע ואז לא הי' שום ריעותא כלל לפנינו וע' בשו"ת פרי תבוא' ח"ב סי' ל"ט שכתב ממש כדברים אלו בשם הפלתי:
ד והנה י"ל דהא מילתא תליא אי אמרינן בכל חזקה שנשתנה ממה שהי' דעכשיו הי' בגדר חזקה דהשתא דהיינו חזק' כשעת מציאתן והך חזקה נמי הוי כמו שאר חזקה א"כ בכל מקום דאיכא ריעותא דהיינו שעתה כבר יצאה מחזקתה הראשונה והי' בגדר חזקה דהשתא ואיכא חזקה דהשתא נגד חזקה דמעיקרא וא"כ וודאי פשיטא דריעותא כי האי גרע מהיכי דאיכא ריעותא בחזקה ולא יצאה עדיין מחזקתה הראשונה בבירור דשם אין שם חזקה עליה רק ריעותא בעלמא משא"כ הכא איכא חזקה דהשתא נגד חזקה דמעיקרא אמנם אי אמרינן דחזקה דהשתא אינו נחשב' כלל נגד חזקה דמעיקרא א"כ וודאי פשיטא דריעותא כי האי שנולדה בעיקר החזקה ויש לנו לדון על שעת הריעותא ממש כמו על הטהרות שאנו דנין עליהם משעה שנמצא השרץ אצלו אם נגע בהן או לא דגרע משאר ריעותא אעפ"י שכבר יצאו מחזקתה הראשונה בבירור להחזיקה למפרע בשעה שלא היה עדיין שום ריעותא לפנינו כמו במקוה לומר שמה שחסר עכשיו הי' למפרע נמי כיון שלא ראינו עכ"פ שום ריעותא למפרע ואם אמנם דגבי מקוה יש לחלק משום דחסר ואת' מ"מ בשאר ריעותא כה"ג כגון בהמה שנמצא טריפה לאחר שחיטה לאסור הגבינות למפרע כיון די"ל שלא היה עדיין שום ריעותא בשעה שעשו ממנה הגבינות א"כ ריעותא כי האי קיל טפי והנה בעיקרא דמילתא דהך חזקה דהשתא אם נחשוב לאיזה ענין נגד החזקה דמעיקר' ראיתי כי גדלה בזה המבוכה בין הפוסקים ועי' בזה בש"ש שמעת' ג' פ"ד וה' שכ' להחליט כשיטת התו' ר"י מס' נדה דהך חזקה כשעת מציאתן אינו רק לחומר קדשים וטהרות והואיל שהיא ענין רחב ניחד לזה פרק בפ"ע בס"ד להביא כל שיטות הראשונים והאחרונים ויהי' לאחדים עם ענין חזקה העשוי' להשתנות:
ה לפי מה שהעלוני לעיל בסי' ב' מדברי הגדולים דדעת הר"מ הי' דחזקה דאיתרע ל"ש חזקה נביא ליישב מה שתמהו הראשונים דהיינו הרשב"א ר"י מס' נדה והריטב"א בקידושין ע"ט והכ"מ פ"ה מה' תרומות על הרמב"ם שפסק פ"י מה' מקואות ה"ו גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר בין ברה"ר בין ברה"י טמאות וא"כ מוכח דס"ל כרבנן דכ"ש דתרל"ר חשיב כוודאי ובפ"ה מה' תרומות גבי הבודק יין להיות מפריש עליו ונמצא חומץ דהוי ס' תרומה אע"ג דאיכא נמי תרל"ר דהיינו חזקת טבל והרי חומץ לפניך ואפ"ה פסק דל"ה רק ס' ובריש מס' נדה וכן במס' קדושין פ"ט הביא הגמ' להקשות מחביות אמקוה ומשני מאן תני חביות ר"ש וא"כ הרמב"ם דפסק גבי חביות כר"ש וגבי מקוה כרבנן מזכה שטר' לבי תרי ועי' במל"מ פ"י מה' מקואות ובשעה"מ פ"ה מה' תרומות שהאריכו בזה [ובאמת יש לעיין בזה דמאחר שהרמב"ם פסק כפי הבנת הראשונים בדבריו דתרל"ר חשיב כוודאי א"כ אמאי פסק גבי מקוה שנמדד היכא שטבל מטומאה דרבנן דספיקו טהור כיון דהוי כוודאי אפי' בדרבנן נמי הי' לו לטמא ועי' במל"מ שם שכ' דהא דפסק הרמב"ם דבטומאה מד"ס טהור היינו דווקא שנטמא בוולד הטומאה אבל בדבר שהי' אב הטומאה אף שהי' מדרבנן כגון הכותים שהם כזבים טמא וכיון דהרמב"ם מיירי בטומאה מד"ס שעיקר' רק מדרבנן דבאלו אפי' היכי שיש ס"ס לחומרא נמי מקילין בהן כדאיתא מס' מקואות פ"ב מ"ב לכך לא מהני אפי' תרל"ר דאפי' א"א דתרל"ר חשיב כוודאי אפשר דלא עדיף מס"ס ולכך שפיר פסק הרמב"ם דבטומאה מד"ס טהור גבי מקוה שנמדד]:
ו ונראה ליישב דהנה כבר העלינו לעיל פ"א סי' וא"ו בס"ד דהא דאמרינן כאן העמד טמא על חזקת והיינו דחזקה דהרי חסר לפניך הי' העומד נגד החזקת מקו' שהי' שלם דשני החזקות היינו חזקות שלם וחזקה דהשתא דהרי חסר הם חזקות המסבבים וממילא נשאר חזקת הטמא בפ"ע וכן גבי יין נשאר חזקת הטבל בפ"ע והנה זה רבות בשנים אשר ראיתי בספר שערי תורה שהקשה מ"ט אמרינן דטמא משום חזקת טמא והלא כיון שעכ"פ כבר טבל רק שאין אנו יודעים האיך טבל איתרע לי' עכ"פ חזקת טומאה עיין בתוס' רע"א בהגהותיו למשניות מס' מקואות וא"כ אמאי הוי וודאי טמא לשיטות הסוברים דחזקה דאיתרע לא מהני מה"ת ותירץ דכל חזקות טמא יש להשני חזקה דהיינו חזקה דמעיקרא שהי' בחזקת טמא ומספק אנו צריכין להעמידו בחזקתו הראשונה אמנם הך חזקה איתרע באמת כיון שעכ"פ התחיל לעשות איזה מעש' דהיינו מה שהלך לטבול ומגרע החזקה הראשונה אמנם יש עוד חזקה אחרת דהיינו מה שהוחזק לפנינו לטמ' ובחזקה כזו ל"מ ריעותא דעד שאין אנו יודעים בבירר שנטהר מטומאתו הראשונה הרי הי' בחזקת טמא לפנינו כמו שהי' מעיקרא וזה הוי בגדר אין ספק מוציא מידי וודאי והיינו אי אמרינן דחזקה הנחזק' היינו מה שהי' מוחזק אצלינו בכך הי' נמי נחשוב לחזקה ולחזקה כי האי לא מגרע הריעותא דכ"ז שאין אנו יודעים בבירור שנטהר מטומאתו הרי הי' בחזקת טומאה אצלינו כמו שהי' מעיקרא זה תוכן דבריו:
ז ועפ"י הדברים האלו אמרתי לפרש כוונת הגמ' מס' נדה ע"א דקאמר ואב"א ה"ט דר' דר"ש גמר סוף טומאה מתחל' טומאה מה תחיל' טומאה ספק נגע וכו' אף סוף טומאה ס' טבל בר"ה טהור ורבנן הכי השתא התם גבר' בחזק' טהר' קאי מס' לא מחתינ' לי' לטומאה הכא גברא בחזק' טומאה קאי מס' לא מפקינן לי' מטומאתו עכ"ל הגמ' והנה יל"ד בזה טוב' א' קושי' התוס' שם בד"ה גמר סוף טומאה וז"ל תימא דשפיר קאמרי רבנן דהתם איכא חזק' טהר' ב' יל"ד דאדפריך ורבנן מה קשי' להו הלא הסבר' והחילוק מבואר מעצמו בין תחל' טומאה לסוף טומאה ודקארי לי' מאי קארי לי' ג' קשה קצת הלשון דקאמר מספק לא מפקי' לי' מטומאתו וה"ל לומר מספק לא נפיק מטומאתו מאי הלשון לא מפקי' לי' אמנם עפ"י האמור ניחא בס"ד דר"ש הכא קאמר כיון דכל טעמ' דרבנן הי' משום דע"י חסר לפניך נגרע חזקות המקוה ונשאר חזקות טומאה והנה כבר כתבנו לעיל דחזקת טהרה גבי ספק טומאה איתרע לי' כיון שנמצא השרץ אצלם ואפ"ה אמרינן ס"ט ברה"ר טהור וע"כ דאע"ג דחזקה דאיתרע ל"ש חזקה מ"מ מידי ספיקו לא נפיק וא"כ מוכח דס"ט בר"ה אע"ג דליכא חזק' טהרה טהור וא"כ ה"נ בסוף טומאה דאיתרע לי' חזק' טומאה כיון שעכ"פ כבר טבל א"כ ליכא ח"ט כלל ונשאר הס' שקול ושפיר מטהר לי' ר"ש ברה"ר וא"כ אין חילוק בין סוף טומאה לתחילת טומאה דבתחילת טומאה דנמי ליכא חזק' טהרות כיון דאיתרע לי' ובסוף טומאה נמי ליכא חזק' טומאה כיון דאיתרע לי' ובשניהם נשאר הדבר בספק השקול ושפיר מטהר ר"ש ברה"ר ולכך ל"מ הגמ' כלום אר"ש דהגמ' שפיר ידע דמסתמ' כיון דר"ש יליף סוף טומאה מתחילת טומאה ע"כ ס"ל דבתחיל' טומאה ליכא חזק' טהרות ובסוף טומאה ליכא חזק' טומאה דבשניהם איתרע החזקה דמסתמא לא יטעה ר"ש בהכי לדמי' סוף טומא' לתח"ט אם לא עפ"י הסב' שכתבנו דליכא כאן שום חזקה כיון דאיתרע ולכך פריך שפיר ורבנן מ"ט ומתרצי רבנן הכי דאע"ג דחזק' טומאה דמעיקרא איתרע לי' ע"י מה שכבר טבל מ"מ אותו חזקה שהי' מוחזק אצלינו לטמא לא איתרע לי' ונשאר בהך חזקה עד שיוודע בבירור שנטהר מטומאתו וזש"כ הכא גברא בחזק' טומא' קאי כלומר ואע"ג דחזק' דמעיקר' איתרע ע"י הטבילה מ"מ מספק לח מפקינ' לי' כלומר שיצא מחזק' טומאה מה שהי' מוחזק אצלינו לטמא מהך חזקה לא נפיק מס' עד שיוודע בבירור שטבל כראוי ומדוייק נמי לשון הר"מ בפ"י מה' מקוואות במה שכ' שם וז"ל לפי שהטמא בחזקתו עד שיוודע שטבל כראוי כלומר דהך חזק' טומאה מה שהי' מוחזק לטמא אינו נסתלק' לעולם עד שנדע בבירור שנטהר מטומאתו ודו"ק היטב. וא"כ לפי"ז פליג' ר"ש ורבנן אי אמרינן חזקה כה"ג דהיינו שהי' מוחזק דמעיקרא מה שהי' בחזקת טומאה כמו כל חזקה דמעיקרא והך חזקה איתרע לי' וא"כ אין חילוק בין תח"ט לס"ט אמנם רבנן ס"ל דהך מה שהי' מוחזק אצלינו לטמא מקרי נמי חזקה וא"כ לא מפקינ' לי' מטומאתו עד שנדע בבירור שנטהר מטומאתו:
ח ואם כנים דברינו אלו יש להקשות מאי פריך הגמ' מחביות אמקוה דהא גבי חביות נמי חזקת הטבל דמעיקר' איתרע כיון שכבר הפריש עליו וא"כ אמאי ס"ל להגמ' דהוי וודאי טבל וכאן ליכא למימר דאיכא עוד חזקה אחרת מה שהי' מוחזק אצלינו לטבל דבשלמא גבי חזקת טומאה דלא נפיק מטומאתו עד שעושה מעשה בגופו דהיינו מעשה הטבילה שפיר מקרי חזקה כיון שלא ידעינן עוד אם טבל כראוי משא"כ טבל שא"צ לעשות שום מעשה בגופו לתקנו דניטל' במחשבה בעלמא דנותן עיניו בצד זה כמש"כ רש"י בד"ה להיות מפריש עלי' ע"ש וא"כ פשיט' דאין לדמותו כלל לחזק' טומאה דהתם שפיר מקרי חזקה מה שנתחזק אצלינו לטמא משא"כ בטבל פשיט' דל"ש הך סבר' וא"כ קשה מאי פריך הגמ' מחביות אמקוה מ"ש הכא וודאי מש"ה ספק כיון דיש לחלק כמש"כ וצ"ל דהגמ' הי' ס"ל בס"ד דחזקה דאיתרע מהני מה"ט וא"כ אין חילוק בין חזקת טבל לחזק' טומאה דבשניהם איכא חזקה דמעיקר' ומהני אע"ג דאיתרע וא"כ א"ש פסקא של הרמב"ם כיון דאית לי' חזקה דאיתרע ל"ש חזקה כמ"ש לעיל א"כ ממיל' יש חילוק בין חזק' טומאה גבי מקוה דשם אע"ג דאיתרע החזקה דמעיקרא מ"מ נשארה החזק' מה שהי' אנו מחזיקין אותו לטמא ולכך הוי וודאי טמא אפי' ברה"ר משא"כ גבי חזק' טבל דליכא רק החזקה קמייתא דחזק' טבל דמעיקר' ואותו חזקה איתרע לי' שהרי כבר הופרש עליו וא"כ ל"ה רק ספיק' כמו כל חזק' דאיתרע דל"מ ונשאר הדבר בספק ודברי הרמב"ם ברורים ובפירוש מצינו לאדונינו הר"מ דס"ל דחזק' מה שנתחזק לנו היא בגד חזקה עיין ברמב"ם פ"א מה' א"ב הלכה כ' שכ' שם דילפינן ממכאו"א שחייב מיתה ומנין לנו שהוא אביו א"ו ע"כ ממה שנתחזק לנו והי' מוחזק אצלינו לאביו ע"ש ואם אמנם שיש לחלק דהתם כיון שנתחזק אצלינו שהוא אביו איתחזק הדבר שיהי' לעולם כך משא"כ הכא אע"פ שהי' מוחזק אצלינו שהי' טמא מ"מ לא נתחזק אצלינו מעיקר' שהי' טמא לעולם וא"כ הי' לדחות הסבר' השערי תורה שהבאתי לעיל סי' ו' מ"ש דיש כאן חזקה מה שמוחזק אצלינו לטמא מ"מ הכא עדיפ' ג"כ מצד אחד דהתם גבי מכאו"א או מי שהוחזק בשאר בשר לפנינו מעיקר' לא הי' הדבר ברור מעולם משא"כ הכא אם נטמאה בשרץ או בדבר אחר הי' מעיקרא הדבר ברור בלי שום צד ספק וא"כ נשאר החזקה כך מה שהי' מוחזק אצלינו לטמא עד שנדע בבירור שנטהר מטומאתו והעולה מדבריהם דר"ש דיליף סוף טומאה מתחל' טומאה לא ס"ל סבר' השערי תורה דהי' נמי מקרי חזקה מה שהי' מוחזק אצלינו לטמא ורבנן ס"ל דזהו נמי מקרי חזקה. והנה מה שהקשו התוס' בד"ה גמר סוף טומאה דהא איכא חזק' טהרות ולפמש"כ לכאורה ליכא חזק' טהרות כיון דאיתרע אמנם התוס' לשיטת' שפי' שהרי הבאתי לעיל בסי' ב' מש"כ בספר דברי אמת דלהתוס' ס"ל דחזקה דאיתרע מהני וא"כ שפיר איכא חזק' טהרה ולכך לא נחתו התוס' לסברתינו א"ש דלר"ש ליכא ח"ט אפי' בתחלת טומאה כיון דאיתרע דס"ל דחזקה אע"ג דאיתרע מהני מה"ת ולכך הקשו שפיר ודו"ק. שוב ראיתי בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' נ"א שהקשה ג"כ מה שהקשינו למה מעמידין אותו בחזק' טמא וז"ל ומה שהקש' כת"ר מדאמרינן גבי מקוה העמיד טמא על חזקתו ואימא לא טבל אע"ג דטבל לפנינו (כלומר ואיתרע לה החזקה) אינו קושי' שזו שאנו אומרים שאיתרע לה חזקה לחומר' היא דאמרינן הכא שאין להקל לכתחילה אבל התם איתרע לקול' ל"א ואי משום הפסד טהרות לא חיישינן להכי עכ"ל הנה אע"ג דנראה דפשיט' לי' דמה"ת מהני חזקה אע"ג דאיתרע מדמחלק בין לקול' בין לחומר' אמנם כבר כתבתי לעיל דהרמב"ם ס"ל דחזקה דאיתרע ל"מ מה"ת וא"כ כל מה שכתבתי בדברי הרמב"ם א"ש בס"ד:
ט והנה אם אמנם שהתוס' חולין י' ע"ב ד"ה ודלמא ובנדה ב' ע"ב ד"ה התם כתבו להדיא דילפינן מנגע דאוקמי' אחזקה אע"ג דאיתרע כגון שחסר הנגע בסיף שבוע ואפ"ה מטמאי' האדם הנכנס שם בתוך השבוע משום דמוקמינן הנגע אחזק' וא"כ יקשה לשיטת הפוסקים דס"ל דחזקה דאיתרע מה"ת ל"ש חזקה ונראה דיש לחלק דבשלמא גבי מקוה מה שחסר לפנינו שפיר מקרי רעותא דהא אין זה מוכרח להיות שכל המקואות יחסרו וא"כ מה שחסר לפנינו בזה יצא מגדרו הטבעי ושפיר מקרי ריעותא משא"כ במה שחסר הנגע לפנינו לא מקרי ריעותא על מעיקרא שהרי גם מעיקרא כבר ידענו שיגיע העת עכ"פ שתחסור הנגע וא"כ לא מקרי ריעותא כ"כ ואע"ג דהתוס' ע"כ לא ס"ל הך סברא מדהקשו אמאי לא אוקמי' גברא בחזק' טהרה והרי חסר לפניך כמו גבי מקוה ואי הוי ס"ל להך סברא אין לדמות חסר לפניך דגבי הנגע לחסר לפניך דגבי מקוה דגבי מקוה הוי ריעותא טפי דמה שהי' חסר יצא בזה מגדרי הטבעי ועי"ז מרע החזקה טפי מ"מ לשיטות הפוסקים דס"ל דחזקת דאיתרע לש"ח שפיר י"ל דגבי הנגע מש"ה מטמאין לאדם הנכנס תוך ימי השבוע אע"ג דאשתכח חסר לבסוף שבוע משום דאינו ריעותא כ"כ מה שחסר בסוף שבוע משום דמעיקרא נמי הי' עומד לכך א"כ במה שנמצא חסר לא יצא כלל מגדר הטבעי להורע החזקה דמעיקרא ולא מקרי ריעותא רק היכי שנמצא ריעותא שאין מוכרח שיתהוה ריעותא כזה כמו במקוה חסירה או איזה ריעותא בבהמה כמו מים במוח שלא הי' מוכרח הדבר לבוא בזה שפיר מקרי ריעותא ודו"ק היטב:
י ואל תקשה דלפי דברינו יהי' נמצא דכל חזקה העשוי' להשתנות תהי' עדיף מחזקה דעלמא דבכל חזקה העשוי' להשתנות לא יזיק כלל מה שנמצא השינוי לבסוף כיון דמעיקרא נמי הי' עומד לכך כמו חזק' קטנות דלא יזיק כלל מה שהיא גדול לפנינו כיון דעומד לכך או כמו חזקת חי דלא יזיק מה שעכשיו מת כיון שמעיקרא הי' עומד לכך ולא משמע הכא מכל שי' הראשונים עיין בתוס' יבמות ס"ח ע"א ד"ה רש"י בסוף דבריהם וז"ל וי"ל דהכא כגון דהשתא דאתי קמן הוי וודאי בן ט' אעפ"י שהי' ספק כשבא עלי' לא מוקמי' לי' אחזקת קמייתא אלא אזלינן בתר השתא שהוא וודאי בן ט' דח"ק איתרע לה עכ"ל והנה שם איכא ג"כ חזקת כשרות לכהונה או לאכול בתרומה כמש"כ שם התוס' ע"ש וחזקת קטנות ואפ"ה מועיל לנו חזקה דהשתא דהיינו מה שהוא עכשיו בן ט' לגרוע חזק' היתר שלה והחזקה קמייתא ועיין בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' מ"א מש"כ בדברי התוס' האלו [האמנם שיש לפלפל בדברי התוס' הנ"ל ממש"כ במסכת כתובות ט' ע"א ד"ה ל"צ שהקשו ונוקמי אחזקת כשרות לכהונה דלאו תחתיו זינתה וי"ל דהעמידנה בחזקת הגוף שלא נבעלה ועד עכשיו היתה בתולה ע"ש ואע"ג דהתם נמי הרי בעולה לפניך ואעפי"כ מוקמינן לה אע"ג דאיכא נמי כנגדו חזקת כשרות לכהונה לומר שמקודם נבעלה ובחי' פנ"י שם הרגיש בזה דאיכא תרתי במקום חדא כלומר נגד חה"ג איכא חזק' כשרות והרי בעולה לפניך וע' בחי' הפלאה ובספר מוצל מאש סי' כ"ה וסי' כ"ו ולקמן נבאר בזה בס"ד] מ"מ נראה לחלק הענינים דוודאי כמו חזקת קטנות שבשום פעם אין עומד הענין על מצב אחד אפי' רגע כממרי' או אפי' חזקת חי שכל שעה ושעה היא מתקרב אל שעת המיתה בזה וודאי מקרי ריעותא כיון דעומד לכך ומעולם ל"ה הענין על מצב החזקה כמו שאר חזקות ובאמת לענין חזקת חיי' כבה השיגו האחרונים על הט"ז סי' ש"צ סק"ב וס"ל דחזקת חיים חשיב שפיר ונ"ל דהטעם היא משום דאע"ג דבכל שעה היא משתנה הא מ"מ כ"ז שהי' חי א"ל חזקה מעלי' לכ"ע שהרי אין קצבה לזמן חיותו וא"כ אע"ג שנמצא אח"כ מת אין זה ריעותא נגד החזקה דמעיקרא כמש"כ שהרי עומד לכך משא"כ בחזקת קטנות שזמן קטנותו יש לו קצבה ושום פעם אינו עומד החזק' קטנות על מצב אחד ולכך לא מקרי חזקה בשום פעם ולכך כתב שם המהרי"ט וז"ל הלכך נראה שאין עיקר קושי' התוס' שם מטעם חזקה דקטנות דהא לאו חזקה היא כדפרישית אלא עיקר קושיית' היא דנימא אוקי אתמ' בחזק' כשרות ומספק אתה בא לפוסלה אל תפסילנה מספק עכ"ל ע"ש משא"כ בנגע הרי כתבו התוס' במס' נדה שדרכו להתחסר בפ"א א"כ הא עכ"פ מקרי ריעותא כי האי לאורע' החזקה דמעיקרא כיון שהי' מתחילתו עומד לכך אבל באמת כל היכא דאיכא ריעותא שאין דרכו בכך א"כ בשעת הריעותא נולד לנו דבר שבשעה שהעמידנה על החזקה ל"ה ראוי להיות כך ל"ל דכל חזקה בריעותא כי האי הוי כמו חזקה בטעות ושפיר הורע החזקה דמעיקרא ע"י ריעותא כי האי ודו"ק היטב בחילוקים אלו כי הם נכונים וברורים בס"ד:
שער ג
בו יבואר ענין חזקה דהשתא ומתי נקרא ריעותא להורע החזקה דמעיקרא או אם היא בגדר החזקה ממש ומקורו בש"ס:
א מקור חזקה זו נובע ממתני' דמס' מקואות פ"ב מ"ב והובא בכ"מ בש"ס מקוה שנמדד ונמצא חסר כל הטהרות שנעשו ע"ג למפרע בין כרה"י בין ברה"ר טמאות והיינו מסקנות הגמ' דמס' נדה ומס' קידושין ע"ט משום דהרי חסר לפניך וכבר ביארנו לעיל בס"ד דהרי חס"ל הוא המרע לחזקה דמעיקרא דמקוה:
וראיתי בס' קונטרס החזקות סי' ג' שכ' וז"ל ונלענ"ד דוודאי עיקרה דחזקה דהשתא גמרינן נמי מנגעים דכמו דאמרינן שם אוקי מלתא אחזקתה וכלומר דאמרינן חזק' שלא נשתנה מכמו שהי' א"כ ממילא כמו שהיא עתה כן הי' בתחילה דאם מתחילה ל"ה כמו שהיא עכשיו א"כ בע"כ נשתנה הרבה מכמו שהי' וכו' ונראה דהיינו נמי טעמ' בהא דאמרינן במס"ט והובא במס' נדה דף ד' במחט שנמצאת מלאה חלודה או שבורה ובשרץ שרוף שנמצא ע"ג זתים דאמרינן כל הטומאות כשעת מציאתן משום דאין לנו לדון אלא האיך היתה בשעת הנפילה ואמרינן דלא נשתנה מכמו שהי' עכ"ל והנה דבר גדול דברי הגאון ז"ל בזה דכל חזקה דהשתא ילפינן מחזקה דמעיקרא וא"כ ממילא כל חזקה דהשתא שהיא היפך החזקה דמעיקרא ל"מ ואמרנו לפרש בזה דברי ר"מ ורבנן בנגע בא' בלילה ולמחר השכים ומצאו מת דר"מ מטהר וחכמים מטמאים שכל הטומאות כשעת מציאתן וא"כ חזינן דרבנן ס"ל חזקה דהשתא היא חזקה מעליא ור"מ לא ס"ל חזקה דהשתא דהנה ע"כ מצינן למימר דילפינן חזקה דהשתא מחזקה דמעיקרא היינו דווקא א"א דחזקה דמעיקרא היא מסברא שהשכל גומר כן לדון בכל דבר שהיא בחזקתו הראשונה א"כ שפיר נוכל למילף חד"ה מחזק' דמעיקרא משא"כ א"א דחזקה היא הללמ"מ כמש"כ בס' שושנת העמקים סי' י"ב דלר"מ דחיישינן למיעוטא צ"ל דס"ל הלכה ואין דנין קו"ח מהלכה אע"ג דרוב' עדיף א"כ כ"כ לא נוכל למילף חזדה"ש מחזקה דמעיקרא ולכך לא ס"ל לר"מ חזקה דהשתא כלל:
אמנם מה אעשה שהרי התו' מס' נדה ד' ד"ה שכל הטומאות כ' להדי' דהא דמטהרינן במחט שנמצא חלוד' היא לאו משום חזקה דהשתא דל"א כשעת מציאתן רק לחומר קדשי' רק משום דמוקמינן הטהרות בחזקתי' ואי כדברינו דחזקה דהשתא היא חזקה מעלי' ל"ה צריכין לזה לומר משום חזקת הטהרות ועי' בס' שב שמעתי' ג' פ"ה שהאריך בזה לכך צריכין אנו לבאר ולהביא איזה מקומות אשר מצינו שהשתמשו בזו הסבר' דחזקה דהשתא כמו הרי חסר לפניך הרי חימוץ לפניך וכמה מקומות אשר מיאנו בזה הסבר' ואבארם כיד ד' הטובה עלי:
ב בתוס' יבמות ס"ח ע"א דתירצו דכיון דהשתא שהי' אתי לפנינו הי' וודאי בן ט' לא מוקמינן לי' אחזקה קמייתא הנה חזינן דשם השתמשו בהך סברא הואיל והיא עכשיו בן ט' אמרינן מעיקרא כשבא עלי' הי' ג"כ בן ט' ולכך ל"מ חזק' היתר שלה לאכול בתרומה וא"כ יהא מוכח מדברי תוס' אלו דס"ל דחזקה דהשתא הוי חזקה שהרי מועיל נגד חזק' היתר שלה אמנם כבר הבאתי לעיל דברי המרי"ט מ"א שכ' דהתם שאני משום דחזק' קטנות ל"ח חזקה כלל שהרי עשוי' להשתנות עיי"ש רק דמש"ה מוכרחי' התוס' לומר דמיירי דהשתא דאתי קמן הוי וודאי בן ט' דאי לא"ה אלא שגם עכשיו אנו מסופקין אם הי' קטן עדיין הול"ל דאוקמי' אחזק' היתר ולומר שהוא קטן עדיין אע"ג דחזק' קטנות ל"ה חזקה מ"מ איכא חזק' היתר לכהונ' ולכך כתבו התוס' דמיירי שהוא עכשיו וודאי בן ט' וא"כ איכא חזקה דהשתא נגד החזקת היתר לכהונה ול"ל דאדרב' אוקמי' בחזק' קטן ז"א דל"ה חזקה כלל שהרי עשוי' להשתנות וא"כ לא שמעי' מדברי התוס' אלו דחזק' דהשתא מועיל רק היכא שאין מתנגד לה חזקה דמעיקר' כמו התם דחזק' קטנות ליכא משא"כ היכ' שמתנגד לה חזקה דמעיקרא כמו באשה שראתה דם אמרינן דשפיר טהורה למפרע משום דמוקמי' לה אחזק' טהרה ואע"ג דהשתא היא טמאה וודאי לא הורע בזה החזקה דמעיקרא ע' חזקה דהשתא רק לקדשים או לתרומה מטמאינן לה למפרע מע"ל משום חומר דטהרות כמש"כ שם התו' אמנם ז"ז כ"ה שהחזקה דהשתא מתנגד לחזקה דמעיקרא לא משגחינן בה כלל ומוקמינן לה אחזקה דמעיקרא ואין זה ענין לחזקה דאתרע דאפי' למאן דס"ל לש"ח מ"מ ס"ל שפיר דחזקה דהשתא אינו מתנגד לחזקה דמעיקרא כמש"כ לעיל בפ"ב ש"ג לחלק בזה ועיין בשו"ת פרי תבואה ח"ב סי' ל"ט וכן הא דס"ל לרב בקידושין מדהשתא בוגרת בצפר' נמי בוגרת אינו ראי' דאזיל בתר חזקה דהשתא דהא התם מיירי ביומא דמשלם שית' דליכא חזקה דמעיקרא חזק' נערות המליד' בזה שפיר מהני חזקה דהשתא ועיין בש"ע אה"ע סי' ל"ז ויבואר לקמן בס"ד כביאור סוגי' הגמ' דשם:
ג אמנם אי אמרי' דחזקה דהשתא אינו מועיל כלל נגד חזקה דמעיקרא אפי' היכא דאיכא חזקה בהדה לשוי' חזקה דמעיקרא חדא במקום תרתי אינו מועיל כלל משום דחזקה דהשתא נגד חזקה דמעיקרא היא לגמרי כמאן דליתא כלל יתורצו כמה ענינים בס"ד אמנם צריך מתחילה לבאר מ"ש גבי מקוה אמרינן העמיד טמא על חזקתו והרי חסר לפניך הרי דחזקה דהשתא מועיל לצרף עם חזק' טמא לשוי' חזקה דמעיקרא חזק' המקוה כחדא במקום תרתי אומר אני דהענין היא כך דוודאי כל דבר שהי' בחזקתו הראשונה אע"ג שעכשיו יצא מחזק' הראשונה מ"מ כל כמה דלא ידעינן מתי יצאה מחזק' הראשונה ממשיכין אנו החזקה קמייתא ואמרינן שרק עכשיו לא זמן רחוק יצא מחזקתו הראשונה ומה"ט כ' הרשב"א בחי' לחולין בסוגי' דרוב וכן פסק המחבר בש"ע יו"ד סי' פ"א דהיכי שנמצא הבהמה טריפה ונעשו ממנה גבינות אם היא טריפות שאפשר לתלות דסמוך לשחיט' נולד בה אין מחזיקין הריעותא למפרע לומר כבר נטרפה זמן רב קודם השחיטה ואעפ"י שעכשיו היא וודאי טריפה שהרי ידעינן שנעשו מחיים מ"מ כ"ז שלא ידעינן בבירור שיצא' מחזקת' זמן רב קודם השחיטה אין מטריפין למפרע ואמרינן שעתה נטרפה ועיי"ש בט"ז ס"ג ובש"ך ס"ק ד' ורק היכי שידעינן שמכבר קודם השחיטה נעשו אזי מטריפין למפרע דאז חיישינן דלמא גם בשעה שנחלבה נמי היתה טריפה והסברא היא כך דכל דבר שהי' בחזקתה כבר נתחזק הדבר ההוא שהי' כך והלכך אע"ג שאח"כ חזינן שנשתנה הדבר מ"מ אמרינן שרק אח"כ נשתנה ומה שהחזקנו עד עכשיו אמת הי' הדבר למשל בזה הבהמה כל ימי חיותה החזקנו אותה בחזק' שאינה טריפה וא"כ אע"ג שלאחר שחיטה נמצא טריפה מ"מ אם אפשר לומר שסמוך לשחיטה ממש אירע לה הטריפה וא"כ מה שהחזקנו אותה כל ימי חיותה שהי' כשירה ל"ה בטעות נשארה החזקה למפרע משא"כ כשידעינן בבירור שאיזה זמן קודם השחיטה נעשה ולא סמוך ממש לשחיטה א"כ אגלאי מלתא למפרע שמה שהחזקנו מעיקרא לכשירה בטעות הי' בכה"ג וודאי אינו מועיל החזקה דמעיקר' דהוי כמו חזקה בטעות וזה דומה ממש למקוה שהרי המקוה הזו שנמדד והחזקנו אותה לכשירה שהרי בחזק' שלם הי' אצלינו בחזק' שלא תחסור וא"כ עכשיו שחזינן שנחסרה ואפשר שהחסרון הזה הי' מטבע' עד שמיד בשעה שנמדדת היתה ראוי להתחסר רק שעד עכשיו לא ידעינן ורק עכשיו אגלאי לנו הדבר א"כ חזקה זו בטעות הי' וכן ביין שנעשה חומץ כיון שטבע היין ומה שהחזקנו אותו ליין הי' לשינו בחזקה שלא יתחמץ שהרי אנו החזקנו אותו מסתמא כמו רוב יינות והלכך כיון שנתחמץ אח"כ נתוודע הדבר שמה שהחזקנו בטעות הי' ולכך נסתלקה החזקה דמעיקרא ע"י החזקה דהשתא ונשאר הדבר בספק ולכך היכי שיש לנו עוד חזקה אחרת הוי כוודאי משא"כ היכי דאפי' ע' החזקה דהשתא לא אגלאי למפרע מה שהחזקנו לחזקה דמעיקרא שהי' בטעות שוב אין מועיל כלל חזקה דהשתא להורע החזקה דמעיקרא ואמרינן שעד עכשיו בחזקתו הראשונה הי' ודו"ק היטב:
ד והא לך לשון המחנה אפרים בה' אישות סי' ג' שהקש' שם גבי עירוב בתרומה ונטמאו אמאי אמרינן דס' עירוב כשר הא איכא תרתי לריעותא חדא דהעמיד אדם בחזק' שלא עירוב וכ"ת דאיכא חזק' תרומה כנגדה הרי טמאה לפניך וכל היכי דאיכא תרל"ר אפי' ברה"ר טמא דהוי כוודאי ואיתרע לה חזק' דהעמיד תרומה אחזקתה ועי' בשער המלך פ"ה מה' תרומה שכתב לתרץ דלא אמרינן דתרל"ר חשוב בוודאי רק לענין דאורייתא אבל בדרבנן הקילו דל"ח כוודאי (ובאמת יש לו ראי' משיטות הרמב"ם שהרי בפ"י מה' מקואות פסק הר"מ גבי מקוה שנמדד דבטומאה דרבנן טהור עיי"ש) אמנם בס' הנ"ל כ' וז"ל דע"כ ל"א היכי דאיכא תרל"ר איתרע חזק' כשרות דמעיקרא אלא בחזקה דמקוה דאשתכח חסר לפניך משום דא"ל חסר ואתא חסר ואת' איתרע לי' חזקה מקמי' הכי טוב' ולא ידעינן מאימת משא"כ גבי עירוב בתרומה דל"ש למימר הכי מש"ה אמרינן השתא היא דאיטמי וחזקה דמעיקרא לא איתרע ומש"ה הוי ספק עכ"ל והיא הדבר אשר דברנו דמקוה ע"י הריעותא שנמצא חסר לבסוף אשתכח שהחזקה שהחזקנו מעיקרא בטעות הי' משא"כ גבי תרומה אע"ג דעכשיו היא טמאה מ"מ אטו מעיקרא ל"ה וודאי טהור' דבשלמא גבי מקוה אגלאי מלתא למפרע שמעיקרא נמי מצד עצמה ראוי הי' להתחשב וא"כ ממילא ריע' החזקה משא"כ גבי תרומה אטו בשעה שהיתה טהור' נוכל לדון עלי' שמצד איזה ריעותא בגופה יארע לה טומאה ז"א רק דתוכל להטמאות ע"י דבר אחר שתגרום לה וזה מעיקרא ג"כ הוי ידעינן שאם תגע בה טומאה בוודאי תטמא מ"מ כ"כ שלא ידעינן שנגע בה הטומאה שפיר מוקמינן לה בחזקתה וזה דומה למש"כ לעיל בפ"ב סי' ט' דכל היכי שאינו נולד לנו פ"י הריעותא איזה דבר חדש מה שלא נודע לנו מעיקרא בשעה שהעמדנו הדבר על החזק' לא מקרי ריעותא עיי"ש שביארנו באורך. בס"ד וכאן הדבר מבואר ביותר דדוקא גבי מקוה נולד לנו דבר חדש ממש דאף בשעה שהחזקנו אותה בחזק' שלם נמי מטבע' היא להתחסר שהרי עכ"פ אפשר שהי' כך וא"כ החזקה מעיקרא בטעות הי':
ה ועפ"י סברתינו מתורץ מה שהקשה בשו"ת ח"צ סי' ג' על דברי התוס' נדה ב' ע"ב ד"ם התם שכ' בסוף דבריהם וז"ל וקשה אדרב' נימא התם הרי הנגע לפניך ואוקי גבר' בחזקת טהרה וי"ל דגבי מקום רגילות להתחסר מעט מעט ולכך א"ל דמעיקרא חסר אבל הגע רגילות להתחסר בב"א פחות מכגריס לכך אמרינן התם השתא הוא דחסר ואוקי הנגע בחזקת שלם ביצא הכהן מן הבית ועיי"ש בחדושי מהר"מ והקשה בס' הנ"ל וז"ל ואינם מובנים לי דגבי המקוה נמי החסרון שהיא בן מ"ם סאה לפחות מ"ם סאה גם היא מתחסר בב"א וע"כ אפי' בחסרון טפה אחת אינו טובל בו ובנגע נמי כשהי' גדול כסלע או כטפח או כאמה מ"מ כשרואין בסוף ימי הסגרו שנתחסר הרבה מכמותו הראשון ע"כ לא בב"א נחסר שזה היא דבר שהשכל והחוש מנגדו לומר שנגע גדול יהי רגיל לילך בב"א וא"כ ע"כ מקמי' הכי טובא איתרע לי' חזקתו עכ"ל והאריך עוד שם להבין החילוק בין נגע למקוה אמנם לפי מה שבארנו א"ש דאע"ג דאין חילוק אם המקוה מחזיק מאה סאה או חמשים או פחות וכל שיש בה מ' סאה טובל בו מ"מ במקוה שנמדד כגון שהי' שם נ' סאה דמסתמא ל"ה המ"ס מצומצמות כמש"כ הח"צ א"כ מכיון שנחסר ממנה סאה אחת אפי' כבר חזינן שמקוה זו דרכה להתחסר ואע"פ שלא הוחזק עדיין שיתמעט לפחות ממ' סאה מ"מ הרי כ' הב"י ביו"ד סי' ר"א בשם שו"ת הר"ן דאפי' כי לא הוחזק שיתמעט לפחות ממ' סאה מ"מ מכיון שמימיו מתמעטי' נכון הדבר שלא לטבול בה עד שיבדוק אם יש מ' סאה וא"כ מקוה זו בשעה שנמדד' היינו מחזיקין אותה כסתם מקואות שלא יכזב מימיו ואח"כ מיד כשנחסור אפי' סאה אחת אעפ"י שלא הגיע עדיין לשיעור פסלותו מ"מ הורע המקוה מעיקרא בכך ועכשיו נודע לנו שהמקוה הזאת איננה מהמקואות אשר מימיו עומדים בשטח אחד וא"כ מכיון שנמצא אח"כ פסול ממש נוכל לומר שהריעותא התחילה מכבר שהרי מיד שהתחיל להתחסר אפי' טרם שנפסלה נמי הורע חזק' המקו' בכך משא"כ בנגע אין נ"מ בין אי הנגע הי' כגריס או כשני גריסין או אפי' יותר וא"כ במה שהתחיל להתחסר טרם שהגיע לפחות מכגריס ליכא שום ריעותא בזה לחזק' הנגע דכאן ליכא למימר שמעיקרא הי' לנו מוחזק הנגע שלא תתחסר לעולם ז"א דהא גם מעיקרא ידעינן שעפ"י גדר הטבעי ע"כ לא תעמוד בעינה כל שעה וא"כ כל מה שנחסר עד כגריס אין בזה שום חסרון כלל לחזקה דמעיקרא ורק בשעה שנחסר מכגריס לפחות מכגריס ואותה המעט נתחסרה בב"א וא"כ אינו מזיק להחזקה דמעיקר' ולא איתרע החזקה דמעיקרא כלל כמו גבי מקוה שע"י החסרי' איכא ריעותא בגוף חזקות המקוה ודו"ק היטב כי היא נכון וברור בס"ד: (ו) ואם כנים דברינו אלה מש"כ לחלק דחזקה דהשתא אינה מרע להחזקה דמעיקרא לתלות הריעות' למפרע רק היכי שע"י חזקה דהשתא נתודע שמה שהוחזקנו מעיקרא הי' בטעות כמו גבי מקוה שעכשיו שנמצא חסר' יש לחוש שגם מעיקרא בשעה שהחזקנו אותה בחזק' שלימה היתה ראוי' מצד טבע' ומקור' להתחסר וכן גבי יין שנתחמץ נבוא בזה לתרץ מה שהקש' הפנ"י במס' כתובות ט' ע"א בתוס' ד"ה ל"צ שהקשו ונימא דאוקמי' בחזק' כשרות לכהונה ומסתמא לאו תחתיו זינתה ותירצו דאוקמי' בחה"ג שנולדה בתולה כו' והקש' הפנ"י הא הוי תרתי במקום חדא כלומר נגד חזה"ג שהי' בתולה איכא חזק' כשרות לכהונ' והרי בעולה לפניך ועיין בשו"ת מוצל מאש סי' נ"ו ולפמש"כ א"ש דכאן אפ"ג שהיא בעולה לפניך מ"מ החזקה שהחזקה בחזה"ג שהיא בתולה לא הורע' בכך דאטו מי נוכל לומר שע"י שהיא בעולה עכשיו הי' בטעות החזקה דמעיקרא שהרי אפשר שרק עכשיו בזמן קרוב נעשה בעולה כמו גבי טריפות שאפשר שאירע סמוך לשחיטה ואפי' אם יש לחלק קצת משום דמסתמא בשעת כניסת' לחופ' לא זינתה כמש"כ האחרונים מ"מ אינו דומה למקוה דהא כאן לא נוכל לומר שעכשיו אגלאי מלתא למפרע שמעיקרא היא עומדת לפסוק חזקה"ג שלה ע"י בעילת זנות ולכך אין בכח לחזק' בעולה דהשתא לצרפה עם חזק' כשרות לשוי' חזק' הגוף חזק' בתולה דמעיקרא כחדא במקום תרתי לומר דקודם אירוסין זינתה ומתורץ נמי מה שהקשו התו' מס' חולין י' פ"א ד"ה סכין אתרעי וז"ל תימא דליכא לשנויי הכא גבי מקוה שנמדד דל"א מקוה איתרעי אדם לא אתרעי וה"נ נימא העמיד בהמה על חזקתה ואימא לא נשחטה דהרי הסכין פגום לפניך כלומר ולהוי חזק' בדוק דסכין חדא במקום תרתי חזק' איסור של בהמה והרי הסכין פגום לפניך ולפמש"כ א"ש דחזק' פגום לפניך לא יכול להורע חזקת בדוק שלו דהא אע"ג שנמצא פגום עכשיו לא נוכל לומר בשביל זה שאגלאי מלתא למפרע דמעיקרא ל"ה חזק' בדוק חזקה טובה כמו גבי מקוה שע"י שנמצא חסר י"ל דמעיקרא ל"ה חזקה טובה חזק' שלימה של המקוה דמעיקרא הי' ראוי' להתחסר כמש"כ ודו"ק ויש להעמיס כוונה זו בדברי התוס' שם במה שתירצו וז"ל וי"ל דשאני התם דא"ל חסר ואתי כו' כלומר דמרע לחזקה דמעיקרא כמש"כ ודו"ק וא"כ ל"ק נמי קושי' הט"ז ביו"ד סי' א' סק"ו על האגודה שהביא הרמ"א בשוחט שנטל קבלה ונמצא אח"כ שאינו יודע דאין מטריפין הכלים למפרע דנימא אוקי הבהמה בחזק' שאינו זבוח והרי שכח לפניך כמו הרי חסר לפניך ובפרט דא"ל שכח ואתאי כמו חסר ואתאי דהא אין דרך לשכוח בפ"א ולפמש"כ י"ל שפיר דבשלמא גבי מקוה נתגלה שגם מה שהחזקנו מעיקרא בטעות הי' די"ל שמשעה הראשונה היתה עומדת להתחסר משא"כ הכא גבי שוחט אעפ"י שעכשיו אינו יודע מ"מ מי איכא למימר שמיד בשעה שהחזקנו אותו לשוחט מומחה כשאר שוחטים הי' עומד לכך מעיקרא שישכח דהא אז הי' בידו לחזור על למודו ולא ישכח ורק ע"י פשיעתו אח"כ שלא שנה מסתמא עי"ז בא לו השכחה וא"כ אינו מרע החזקה דמעיקרא בכך אע"ג שא"א לומר שעכשיו ממש שכח מ"מ כיון דחזקה הראשונה אינה הורע בכך לומר שבטעות הי' מה שהחזקנו אותו שידע אנו נוכל לצרף חזקה דהרי שכח לפניך עם ח"א של הבהמה לחשבו כוודאי להטריף הכלים שיש להם חזק' היתר ודו"ק:
ז נעתיק עצמנו לבאר קצת סוגי' דמס' חולין דף י' ע"א שם פליגי ר"ה ור"ח בשוחט בסכין ונמצאת פגימה אמר ר"ה אפי' שבר בה עצמות כל היום פסולה חיישינן שמא בעור נפגמה ור"ח אמר כשירה שמא בעצם נפגמה ומסקינן דהטעם דעצם וודאי פוגם ופריך הגמ' מטבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ אעפ"י שנתעסק באותו המין כל היום כלו כלומר לאחר טבילה לא עלתה לו עד שיאמר ברי לי שלא הי' עלי ש"ה דאמרינן העמיד טמא על חזקתו ה"נ העמיד בהמה על חזקתו ואימ' לא נשחט' הרי שחיט' לפניך ה"נ הרי מבל לפניך הא אתילד' בי' ריעותא ה"נ הא אתילד' בי' ריעותא כלומר במה שנמצא הסכין פגום סכין אתרעאי בהמה לא אתרעאי והנה יש כאן דעות חילוקין בשיטות הראשונים דפת הרמב"ן והר"ן דלר"ה אפי' נאבד הסכין נמי פסול ואע"ג דלכאורה קשה דהא בנאבד הסכין ל"ל דאיתילד' בי' ריעותא ואיכא חזק' בדוק ואמאי פסולה והנה הרשב"א בתוה"א בית ראשון ס"א שפר ב' כ' דעור לר"ה וודאי פגום ואפי' לר"ח מכנם פגום אלא שאינו מצוי כעצם עיי"ש הנה מש"כ דלר"ה וודאי פגום ק"ל הלא עינינו רואים שהחוש מכחיש זה דהרי רוב פעמים נמצא הסכין לאחר בדיקה שלם ויפה וע"כ צ"ל דס"ל דהכא דנמצא פגום יש לחוש לעיר למי ואפשר דהוי מיעוט דשכיח אמנם בנאבד הסכין וודאי עשה אמאי יהי' פסול לר"ה דכאן ליכא ריעותא כלל ואע"ג דאיכא חזקת איסור דבהמה מ"מ איכא כנגדה חזק' בדוק דהסכין והרי שחיט' לפניך והוי חזק' איסור דבהמה חדא במקום תרתי ומה גם דחזק' איסור דבהמה הי' רק מסובב כנגד חזק' בדוק דהסכין שהרי מה שאנו דנין עכשיו אין דנין כלל על הבהמה רק על הסכין וחזק' הסכין היא המסבב וכבר ביארנו לעיל בפ"א בשם הראשונים דחזק' המסבב לעולם עדיפ' מחזק' המסובב וי"ל קושי' זו עפ"י מש"כ הרשב"א במס' יבמות ל' ע"ב וז"ל ולשון אחר נ"ל לפרש דהתם גבי בהמה כל שלא מתה או שמתה ממילא או שלא נשחט' כראוי אסורה עד שיתחדש בה ענין המכשירה והלכך כיון שאתה בא להפצרה ולומר דנעשה בה מעשה שהכשיר' עליך הראי' עכ"ל הצריך לענינינו והנה כוונת דבריו היא כך דבוודאי כל שארי חזקות בשעה שאנו באין להוציא הדבר מחזקתו לא הי' החזקה ברורה וודאי רק מתורת חזקה כמו חזק' המקוה שהיתה שלימה מ"מ בשעה שטבל לא ידענו בבירור שהיתה שלימה רק מכח חזקה והלכך כי איכא חסר לפניך וחזק' טומאה הוי שפיר חדא במקום תרתי משא"כ הכא הך חזקות איסור דבהמה אינו כמו שאר חזקות דבשעה שאנו שוחטין הבהמה יש לה חזק' איסור בוודאי בלי גמגום ושום צד ס' שבעולם והלכך ל"מ נגדו חזק' הסכין שהי' בדוק כמש"כ הרשב"א דכל שאתה בא להתיר' ולומר שנשחט' כהלכתה עליך הראי' כלומר שרק ע"י דבר שהי' ג"כ וודאי נוכל להוציא מחזקתו שהי' ג"כ וודאי בחזקת איסור והלכך ל"מ חזק' בדוק דהסכין והרי שחט לפניך לשוי' לחזקת איסור דבהמה כחדא במקום תרתי וזהו דעת הרמב"ן והתו' דלר"ה אפי' בנאבד נמי פסול והנה לפי"ז י"ל דר"ה ור"ח פליגי אי אמרינן דחזקה שאנו מעמידין אותה הדבר בחזק' כמו וודאי או שהי' רק בתורת ספק רק דגזה"כ הי' כך דר"ה ס"ל דחזקה אינו כמו וודאי וא"כ חזק' בדוק דהסכין אינו וודאי שהרי אפשר שבשעת שחיט' הבהמה אחרי שחתך העור נפגמה ולכך ל"מ נגד חזקת איסור דבהמה שהיא ברירה אמנם ר"ח ס"ל דחזק' היא וודאי והלכך כשלא נמצא הריעותא לפנינו הוי הסכין בחזק' בדוק וודאי ואפי' שנמצא פגומה כיון ששבר בה עצמי' ועצם וודאי פוגם א"כ אינו מזיק כלל הריעותא והוי כנאבד ועדיפ' חזק' הסכין מחזק' איסור דבהמה משום דחזק' איסור דבהמה היא רק מסובב וחזק' הסכין הי' המסבב והוי ח"א דבהמה חדא במקום תרתי חזק' בדוק דהסכין והרי שחיט' לפניך והנה באמת יש להוכיח לכאורה כשיט' הרמב"ן והר"נ דלרה"נ אפי' בנאבד הסכין נמי פסול דהרי ע"כ ר"ה מודה דעצם וודאי פוגם דאטו מי נימא שיחלקו במציאות דלר"ה עצם אין וודאי פוגם ולר"ח וודאי פוגם. דהא לא מסתבר וא"כ כיון דעצם וודאי פוגם מה שנמצא פגום לפנינו לא גרע מלא בדק הסכין כלל דהא עכ"פ לא נבדק הסכין לאחר השחיטה וא"כ אא"ב דלרה"נ בנאבד הסכין נמי פסול א"ש אבל אי אמרינן בזה כשיט' שאר הפוסקים דבנאבד ר"ה נמי מודה א"כ קשה מה גרע שנמצא פגום כיון דעצם וודאי פוגם וא"כ יש קצת ראי' דר"ה פוסל אפי' בנאבד הסכין וכבר בארנו טעם הדבר בס"ד:
ח אמנם שיטות שאר הפוסקים דר"ה ור"ח ל"פ רק בנמצא פגום משא"כ בנאבד דליכא שום ריעותא לפנינו מודה ר"ה דכשר והנה א"א דדוקא בנמצא פגום לפנינו פוסל ר"ה יש לפרש בזה דעת הרמב"ם בפ"א מה' שחיטה דפסק אם לא בדיק בסימני' הר"ז נבילה וודאית ובנמצא הסכין פגום אפי' לא שבר בה עצמות ל"ה רק ס' נבלה ונתקשו בזק עי' בכ"מ שתירץ משום דסכין אתרעאי בהמה לא ועי' בס' ראש יוסף ובס' לב ארי' והנה מה שתירץ הכ"מ דסכין אתרעאי לכאורה צריך להבין הא בלא בדיק בסי' ליכא שום ריעותא לפנינו ואפ"ה הוי וודאי נבלה אע"ג דעפ"י הרוב שוחט כל הסימנים או עכ"פ רובם ובפי' כ' הרמב"ם בפ"א הלכה י"ב דאפי' הי' השוחט זריז ומהיר נמי הוי נבלה וודאי כי לא בדק בסימני' ובנמצא הסכין פגום ל"ה רק ספק נבלה ועי' מש"כ בזה בס' בינת אדם בתחל' שער החזק' ונראה דהנה בנמצא הסכין פגום יש לפנינו חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא להיתר וכמ"כ יש לאיסור ג"כ חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא ושניהם שקולי' כמו שאבאר בס"ד הנה להיתר יש כאן חזק' בדוק של הסכין הי' חזקה דמעיקרא וכנגדה יש כאן ג"כ חזקה דמעיקרא חזקת איסור של הבהמה וכאן לכאורה עדיפ' חזק' הסכין מחזקה דבהמה משום דחזק' הסכין היא חזקה המסבב. אמנם נגד זה איכא חזקה דהשתא מה שנמצא פגום לפנינו והיא לאיסור ואיכא נמי חזקה דהשתא דהרי שחיט' לפניך והיא להיתר והנה לכאורה הך דהרי פגום לפניך עדיף מהרי שחיט' לפניך דנגד הרי שחיט' לפניך הוי מה שנמצא הסכין פגום כמו מסבב נגד מסובב דאם בסכין פגום שחט אין כאן שחיט' כלל וא"כ שני החזקות שקולים להיתר כמו לאיסור וא"ש דהוי ספק נבלה (רק בשבר בו עצמות דעת הפוסקים דהוי כלא נמצא פגום כלל כמש"כ דעצם וודאי פוגם) אמנם בלא בדק בסימנים ל"ל כלל הרי שחיט' לפניך וא"כ איכא חזק' איסור מעלי' ול"מ כאן מה שרוב פעמים ידיעה שנשחט' הסימנים כהוגן דהא עכ"פ בהבהמה ליכא רובה וחזק' איסור יש כאן כמו מעיקרא כיון דליכא למימר דהרי שחיט' לפניך ולכך שפיר הוי וודאי נבלה ואע"ג דאמרינן רוב מצויין א"ש מומחין הן אע"ג דרוב אינו על הבהמה רק על השוחט ואפ"ה מהני וא"כ אמאי ל"מ כאן מה שעפ"י הרוב שוחט שפיר הסימנים כהלכתן יש לחלק דהתם נמי כיון דחזינן שהבהמה נשחטה לפנינו ותו ליכא כאן חזק' איסור כדמעיקרא שהרי שחוטים לפניך ולכך סמכי' על הרוב דמסתמא שחט שפיר משא"כ כאן היכי שלא נבדקו הסימנים יש כאן חזק' איסור ואין כאן הרי שחוט' לפניך ולכך הוי וודאי נבלה וא"כ שפיר כ' הכ"מ דבנמצא פגום סכין אתרעאי בהמה לא אתרעאי כמש"כ שם דשני החזק' הם שקולי' להתיר כמו לאיסור והוי ס' נבלה אמנם הכא גבי לא בדק בסימני' לא יצאה הבהמה כלל מחזק' איסור שלה כיון דל"ל הרי שחיט' לפניך וזה ברור:
ט אמנם בטעמא דר"ח דמכשיר אפי' בנמצא פגום ולמסקנת הגמ' אפי' בלא שבר בה עצמות דאמרינן בעצם המפרק' נפגמה צ"ל דס"ל דחזק' איסור דבהמה ל"מ כלל משום דהרי שחיט' לפניך ואולי י"ל דסובר דבהמה בחיי' בחזק' איסור אמ"ה וכיון שכבר ידעינן עכשיו שיצאו מהך חזקה אין מחזיקין מאל"א ועי' בחידושי הרשב"א שם במס' יבמות וכאן בחידושי' לחולין ט"ו ע"א ד"ה בהמה בחיי' וא"כ יש כאן נגד מה שהי' פגום לפנינו חזקה דמעיקר' שהי' בדוק והרי שחיט' לפניך והוי הך מה שנמצא פגום כמו חדא במקום תרתי ובפרט לפי מאי שבארנו לעיל בס"ד דהרי היא פגום לפנינו לא יוכל להורע החזק' בדוק דמעיקר' משום דחזק' דמעיקר' עדיף אמנם ר"ה ס"ל דמחזיקי' מאל"א וא"כ יש כאן שפיר נגד חזק' בדוק ח"א של הבהמה ועפי"ז יש לפרש כוונ' ר"ח במ"ש סכין אתרעאי בהמה לא אתרעאי דלכאורה מה לי ריעותא דסכין או ריעותא דבהמה כמש"כ התו' ועוד הוסיפו להקשות ממקוה דאמאי ל"א התם מקוה אתרעאי אדם לא אתרעאי ואפ"ה אמרינן העמיד הטמא על חזקתו אע"ג דהרי טבל לפניך אמנם לפמש"כ יובן היטב דהנה הא דמחזיקינן מאל"א כתבנו במק"א זה איזה שנים דתלי' דא"א דמה שציותה התורה לסמוך על החזקה היא מכח הסברא דאמרינן שכל דבר שכמו שהוא מעיקרא ה"נ מסתמא כך היא עכשיו וא"כ ל"ש לומר מחזיקי' מאל"א כיון דע"כ אא"ל שכמו שהי' מעיקרא כמו כן היא עכשיו שהרי מאותה החזקה שהי' הדבר מעיקרא כבר יצאה וא"כ אמח"ז מאל"א אמנם א"א דכל מנין החזקה היא רק גזה"כ שפיר נוכל לומר דכל דבר שהי' בחזק' איסור כיון שלא יצא עדיין בהיתר לפנינו נשאר בחזק' איסור אע"ג שאיסור הראשון כבר חלף והלך לו מ"מ הרי לא יצא עדיין הדבר בהיתר ברור ולכך שפיר מהני חזק' איסור הראשון להחזיקה עוד בהחזק' קמייתא אע"ג שכבר יצאה מחזקתה הראשונה והנה ג"כ י"ל במש"כ לעיל בשם הראשונים דחזק' המסבב עדיף מחזק' המסובב נמי תלי' בהך סבר' דא"א דענין החזקה היא מסבר' א"כ פשיט' דחזק' המסבב עדיפ' דאין זה סבר' לומר למשל בטמא שנתעסק בטהרות דנוקמי' הטהרות אחזק' כיון שנגע בהן מי שאנו מסופקי' בו ונולד בו ספק בטהרתו א"כ ממילא הטהרות כמו אותו שנגע בהן אמנם א"א דכל ענין חזקה היא גזה"כ א"כ שפיר מצ"ל דכל דבר תשאר בחזקתו וכך לי דבר המסובב כמו המסבב דהיא גזה"כ ולא ישתנה הדבר מכמו שהי' וכל דבר נעמוד על חזקתו הראשונה והנה לפי"ז א"ש ג"כ כאן גבי ח"א דבהמה דאע"ג דנמצא ריעותא בסכין מ"מ כיון דהבהמה שחיט' לפניך ובזה כבר יצאה מחזקתה כיון דהסכין הי' בדוק מעיקרא א"כ לעולם נשאר הדבר בחזקתו א"א דענין החזקה גזה"כ היא ואינו מרע הריעותא דסכין לחזקה דבהמה דהרי שחיט' לפניך מאי אמרת דעפ"י הסברא אין חילוק בין ריעותא דסכין לריעותא דבהמה ממ"נ אם תרצה לדין לפי הסברא ליכא כאן שום חזק' איסור דבהמה שהרי כבר אינו אמ"ה בוודאי ואין מחזיקין מאל"א כמ"ש וא"כ איכא תרתי חזקה להיתר הרי שחיט' לפניך וחזק' בדוק של הסכין ואם תרצה לומר דחזקה היא גזה"כ וא"כ איכא נמי חזק' איסור דבהמה יש לנו ג"כ שתי חזק' להיתר כלומר הרי שחיט' לפניך וחזק' בדוק של הסכין ול"ל דהרי פגום לפניך שהרי כל דבר אין אנו דנין רק במה שאנו דנין עלי' וכאן אנו דנין על הבהמה ולא על הסכין שהרי הסכין עכשיו וודאי פגום ועיין בתורת חיים כאן ובמס' עירובין ל"ה ע"ב וא"כ שפיר קאמר דסכין אתרעאי בהמה לא אתרעאי כמ"ש דממנ"פ איכא ב' חזק' להיתר וחד חזקה לאיסור דא"א דחזקה היא מסברא א"כ איכא ריעותא דהרי פגים לפניך בבהמה נמי כיון דהרי פגום לפניך מה שהסכין פגום היא ג"כ מסבב נגד הבהמה מ"מ איכא תרתי חזק' בדוק והרי שחיט' לפניך וחזק' איסור ליכא דאין מחמאל"א וא"א דענין חוקה אינ' מסבר' א"כ איכא חזק' איסור דבהמה איכא ג"כ תרתי להיתר חזק' בדוק והרי שחיט' לפניך ול"ל הרי פגום לפניך דא"א דחזקה אינה מסבר' א"כ שפיר י"ל בין ריעותא דסכין לריעותא דבהמה דבמה שאנו דנין על הבהמה לא אתילא בה ריעותא וא"כ א"ש מ"ט ל"א מקוה אתרעאי א"ד לא אתרעאי דהתם כי אתולי' ריעותא במקו' ממילא מהני לגרע חזק' שלם המקוה ונשאר הטמא בחזקתו אפי' א"א דחזקה היא מסבר' כמו שבארנו לעיל דחסר לפניך שהיא המסבב מרע החזק' שלם דמקוה וממילא נשאר החזק' טמא כמו שהי' משא"כ הכא אי נימא דריעותא דסכין יגרע להחזקה דהרי שחיט' לפניך והיינו משום דחזק' הי' מסברא א"כ תו ליכא חזק' איסור דבהמה כמש"כ רש"י חזקה הי' מסבר' אין מחזיקין מאל"א וא"ש דברי ר"ת אמנם ר"ה י"ל דס"ל דחזק' איסור היא איסור שאינו זביח' וא"כ לא יצאה לעולם מחזקתו הראשונה וא"כ שפיר איכא תרתי נגד תרתי כלומר נגד הרי שחיט' לפניך וחזק' בדוק ואיכא חזק' איסור והרי פגום לפניך ודו"ק היטב:
י הפנ"י במס' חולין הקש' מאי קמשני העמיד טמא על חזקתו והא כיון דמיעוט המקפיד אינו חוצץ רק מדרבנן דמסתמא אין לחוש כאן שהי' רובו ומקפיד דוודאי הי' מרגיש קודם הטבילה וא"כ אין לחוש רק למיעוט המקפיד וכיון דל"ה רק מדרבנן הרי נפיק עכ"פ מחזק' טומאה דאורייתא וא"כ מאי משני העמד טמא על חזקתו ונ"ל דלק"מ דהרי סתמא קתני טבל ועלה ומשמע אפי' אם הי' מעיקרא טמא מטומאה דרבנן וא"כ בכה"ג לא נפיק עדיין מחזקתו הראשונה כלל ועיין בר"ש פ"ב דמקואות מ"ב שהביא בשם התוספת דחמיר אם הי' נטמא מעיקר' בטומאה דרבנן בספק מים שאובים שבאו עליו אח"כ דנשאר בחזקתו הראשונה משא"כ בהי' עליו טומא' דאורייתא כיון דנפק מחזקתו הראשונה לא מחתינין לי' לטומא' דרבנן מספיקא וה"נ דכוותא דבטומא' דרבנן יש כאן שפיר חזק' טומא' ודו"ק ובחידושינו לסוגי' דשליחות במסכת גיטין ס"ד כתבנו עוד דר"ה ור"ח פליגי אי מהני ס"ס במקום חזקה דכאן הוי ס"ס כמש"כ הראשונים משום שמא לא שחט כנגד מקום הפגימה ושם הארכנו בס"ד. ראיתי בחי' הר"נ למסכת חולין שהקשה נמי קושי' התוספות דמה לי ריעותא דסכין או ריעותא דבהמה ותי' כמש"כ התוס' דריעותא דסכין לא מקרי ריעותא כ"כ כיון דאפשר ששחט שלא במקום הפגימה אמנם לפי מה שבארנו לעיל בס"ד א"ש בפשיטות דממ"נ ליכא ריעותא דאי נחשוב לריעותא מה שהסכין פגום א"כ ליכא חזק' איסור דבהמה דאין מחזיקין מאל"א כיון דהחזק' היא מסבר' וא"א דחזק' איסור דבהמה מקרי חזקה דהיינו שהחזקה היא גזה"כ א"כ שפיר י"ל בין ריעותא דסכין לריעותא דבהמה דאז אין אנו דנין רק על הדבר שאנו דנין עליו ולא במה שנפל בו הספק וכיון דעכשיו אנו דנין על הבהמה והבהמה הרי שחיט' לפניך מכח חזק' בדוק של הסכין אע"ג שנמצא אח"כ פגום אין מזיק ריעותא דסכין לריעותא דבהמה כמו שבארנו לעיל בס"ד באורך ודו"ק:
יא עוד רגע אדבר בענין חזקה דהשתא הנה כבר הבאתי לעיל בס"ד לבאר דכל היכא דאיכא חזקה דמעיקרא נגד חזקה דהשתא ל"מ והא דמהני במקוה הרי חסר לפניך נגד חזקה דמעיקרא שהי' שלימה כבר ביארנו דהתם ע"י מה שנתחסר לבסוף יש לדון שהחזקה גם מעיקרא ל"ה כראוי וכן כ' בס' גי"וו בכלל ס"ב וז"ל שם עוד אבאר לך אף אי קיי"ל כתירוץ הראשון במסכת נדה ב' ע"ב דהוי תרתי במקום חדא דחזקה דהשתא ה"ח ה"ד בחביות ובמקוה הנזכר שם ריש נדה דהוי חסר ואתאי והחמיץ מעט מעט מש"ה אלימי חזקה דהשתא וא"ל עתה ברגע זו חסר ואין לה זמן משא"כ בשאר חזקות אפשר דגם רבנן מודים דחזק' דהשתא ליתא כלל נגד חזקה דמעיקר' עכ"ל הרי כמו שבארנו דאין שום ענין לחזקה דהשתא כל היכא שהחזקה דמעיקרא מנגדתו ואעתיק לך לשון השב שמעתי' שמעת' ג' פט"ז וז"ל ראוי לספק היכ' דאיתרע חזקה דמעיקרא באופן דליכא חזקה דמעיקרא אי אזלינן בתר שעת מציאתן דאפשר דע"כ ל"א דל"מ חזקה דהשתא אלא משום חזקה דמעיקרא דעדיפא אבל היכא דליכא חזקה דמעיקרא אזלינן בתר השתא א"ד חזקה דהשתא לאו כלום היא ולכאורה נרא' מהא דאמרינן במקוה שנמדד ונמצא חסר כל הטהרות שנעשו ע"ג בין ברה"ר בין ברה"י טמאות ומשום תרל"ר חזק' טמא והרי חסר לפניך והו"ל וודאי טמא ומשמע משום דנגד חזק' מקוה איכא ח"ט ונשאר חזקה דהשתא דחסר לפניך ומש"ה הו"ל וודאי דאזלינן בתר השתא עיי"ש ואח"כ כתב שם דהיא מחלוקת רש"י ותוס' במסכת קידושין פ"ט דלרש"י ס"ל בהא דאמר רב הרי היא בוגרת לפנינו היינו משום דליכא חזק' נערות שהיום עשוי' להשתנות וא"כ מבואר משיט' רש"י דס"ל דכיון דליכא חזקה דמעיקרא כלומר ביומא דמשלם שית אזלינן בתר חזקה דהשתא ומש"ה ס"ל לרב הרי בוגרת לפנינו אמנם בתו' שם פירשו דרגילי' לבא הן מצפר' וכן כתבו בריש מסכת נדה ד"ה השתא היא דחזאי דעפ"י הרוב רגילות הן לבא מצפר' וא"כ משמע דווקא משום דרוב' נינהו הא אי הוי ספק השקול אע"ג דחזקה איתרע אפ"ה לא אזלינן בתר השתא אלא היכי דנוטה לרוב כמו בשערות או ברוב בראי' אז היא דאזלינן בתר השתא עכ"ל הש"ש ועיי"ש הנה מה שרוצה להביא ראי' ממקוה דאמרינן העמיד חזק' טמא' נגד חזק' המקוה ונשאר חזקה דהשתא דהרי חסר לפניך הנה לעיל בפ"א סי' ה' וס"י הארכנו לפרש דחזק' טומאה ל"מ נגד חזק' המקוה ורק דהרי חסר לפניך מהני נגד חזק' המקוה ואע"ג דחזקה דהשתא ל"מ נגד חזקה דמעיקרא מ"מ חזק' המקוה שאני דל"ה חזקה מעלי' כי אשתכח חסרה לבסוף והבאתי ראי' לזה מרש"י במס' נדה ב' ע"ב ד"ה תרל"ר שכ' להדי' שם דנגד חזק' טהרות דמקוה איכא ריעותא שהרי חסר לפניך הרי דלא כמש"כ בס' ש"ש דנגד חזק' המקוה איכא ח"ט וע"כ כמשכ"ל דח"ט ל"מ נגד חזק' המקוה משום דחזק' המקוה היא המסבב וח"ט ל"ה רק מסובב ולכך נ"ל דנגד חזק' המקוה איכא דהרי חסר לפניך שהיא ג"כ מסבב וא"כ נדחית ראיתו ממקוה ובפרט שיש לי יתד גדול לתלות בו היא דעת רבינו רש"י ז"ל שכ' להדי' דנגד חזק' המקוה איכא ריעותא דהרי חסר לפניך ומהתימא לי על הגאון ש"ש שהיא בהעלם ממנו לפי שעה דברי רש"י ז"ל שכתבנו אמנם מש"כ דהיא פלוגת' רש"י ותוס' אי הא דאמרינן הרי בוגרת לפניך היא משום הך טעמא לחוד' דהואיל וליכא חזקה כנגדה מהני חזקה דהשתא או כדעת התוס' דהטעם משום דעפ"י הרוב רגילי' הסימנים לבא מצפר' יבואר לקמן בס"ד: (יב) אם אמנם שהבאתי לעיל דעת הרבה מהראשונים דחזק' המסובב ל"מ נגד חזק' המסבב מ"מ נ"ל דלאו כ"ע הכי ס"ל ממה שהביאו התוס' חולין י"א ע"א ד"ה מנא הא מלתא דעת הר' חיים שכתב דהא דרוב' עדיף מחזק' לא מסבר' אלא ילפינן מפרת אדומה דאזלינן ב"ר אע"ג דאיכא חזקה כנגד הרוב דאיכא גבר' שמזין עליו בחזק' טמא עיי"ש והנה אי הוי ס"ל לה"ר חיים נמי הרב סברא דחזק' המסובב ל"מ נגד חזק' המסבב א"כ א"ר כלל מפרה אדומה דרו"ח ר"ע כיון דהרוב כשירות הי' המסבב לומר שהפר' מסתמ' מהרוב בהמות הכשירות וחזק' טומאה דגברא כיון שקבל הזאה הוי רק מסובב וא"כ אפי' א"א דרוב ל"ע מחזקה רק כחזקה נמי ל"ק דאיכא נגד הרוב חזק' טומאה דגברא כיון דחזק' טומאה היו רק מסובב ועיין בנ"ב מהד"ק לא"ע סי' מ"ג שכתב שם דלכאורה איכא נגד הרוב ב' חזקו' דיש לחוש דלמא הי' הפרה נקוב' הוושט ואין מועיל לה שחיט' ואיכא נמי חזק' שאינה זביחה בהד' ח"ט דגברא ומזה רוצה להוכיח דרוב עדיף נמי מב' חזק' אמנם הר"ח ע"כ לא נחית לזה וצ"ל דס"ל דליכא חזקה שאינה זבוח' כיון שכבר נשחטה ואע"ג דאם הוושט הי' נקוב ל"מ שחיטה מ"מ נגד זה ל"ל דהחזקה מסייע דהרי עכ"פ כבר נשחטה והיא מחלוקת גדולי האחרונים עיין בפליתי סי' ל"ג ובשו"ת ח"ס ליו"ד סי' כ"ד ובשו"ת כ"ס ליו"ד סי' כ"א עכ"פ לשיטת הר"ח איך מוכח דרוב' עדיף מחזקה כיון דח"ט דגברא ל"ה רק מסובב ולכך ל"מ נגד הרוב בהמות כשירות דהיא מסבב וע"כ צ"ל דס"ל דחזקה מסובב נמי מהני נגד חזקה המסבב להיות כחדא במקו' תרתי וע"כ צ"ל דרוב עדיף מחזקה ולעיל בסי' ט' בארנו דא"א דחזקה אינה מצד הסברא והיקש הטבעי רק גזיר' הכ' בעלמא באמת אין לחלק בין חזקת המסובב לחזק' המסבב ויבואר בס"ד:
שער ד
בו נבאר בס"ד סוג' דקדשה אבי' בדרך קדושין ע"ט ויתבאר עוד קצת מענין חזקה דאיתרע וחזקה העשוי' להשתנות וחזקה דהשתא:
א בגמ' אתמר קדשה אביה בדרך וקדש' עצמה בעיר והרי היא בוגרת רב אמר הרי בוגרת לפנינו ושמואל אמר חיישינן לקידושי שניהם אימת אי כיע' בתוך שית' בהא נימא רב הרי היא בוגרת לפנינו השתא היא דבוגרה וכו' ל"צ ביומא דמשלם שית רב אמר מדהשתא בוגר' בצפר' נמי בוגרה ושמואל אמר השתא היא דאתייא סימני' ואקשי' עלי' דשמואל מ"ש ממקוה דאמרינן דע"י מה שהי' חסר לפניך מחזקי' בחסר למפרע וא"כ ה"כ נחזיקנ' בבוגר' למפרע ומשני התם תרתי לריעותא הכא חב"ר ואח"כ פריך מחביות דמחזיקין היין בחומץ וודאי למפרע ומשני התם נמי משום תרל"ר הכא חל"יר היא דאיכא וברש"י בד"ה דקדח' ביומ' דמשלם שית וז"ל אבי' בבוקר והיא בערב והיום הזה היא בחזקה שתבגור והקשה בספר עצמות יוסף למה הוצרך רש"י ז"ל לומר שקדשה אבי' בבוקר והיא בערב ואפי' היא עצמה מתקדשות בבוקר הי' ג"כ המחלוק' דלרב אגרינן הרי בוגרת לפנינו ולא חיישינן לקידושי האב ולשמואל אמרי' השתא היא דאתייא סימני' והיא באמת קושי' גדולה ועי' בש"ע אה"ע סי' ל"ז ובטור דנקטי נמי בבוקר ובערב ועיין בהרא"ש וברי"ף דנקטי סתם בדרך ובעיר וזהו בוודאי הוכרח לנקוט בדרך ובעיר כלומר דהיא לא ידעה בשעה שקבל אבי' קידושי' דאי הוי ידעה ושתקה א"כ נראה כהודאה שמוד' לו שהיא ברשות אביה וכן כ' הפנ"י. ונציע בכאן איזה קושי' בס"ד. א' מה שהקשה העצמות יוסף מ"מ נקיט בבוקר ובערב כמ"ש. ב' הקש' הפנ"י והמרש"א ג"כ הרגיש בזה מ"ט פריך הגמ' בפשיטות אי לימ' בתוך שית בהא נימא רב הרי היא בוגר' לפנינו השתא היא דבגר' כלומר משום דאיכא חזק' נערות ואמאי ל"נ דרב ל"ח לקידושי אביה משום דנגד חזק' נערות איכא חזק' פנוי' והרי בוגרת לפניך והוי חדא במקום תרתי והנה הפנ"י תירץ דהגמ' מקשה שפיר בתוך שית נימא השתא היו דבוגר' משום דל"ש שתבגור תוך שית והוי חזקה לנערות ורוב' לנערות והו"ל חשש דבוגרת מיעוט' דמיעוט' אמנם המקנה דחה זה דהא עכ"פ חזינן בהך נערה דיוצאה מן הרוב כיון דהביא' סימני בוגרת תוך שית מה שאין שכיח כלל ע"ש. והנה יש לחזק עוד קושי' הפנ"י דלכאורה מצינו למימר דחזק' פנוי' עדיפ' מחזק' נערות עפ"י מש"כ בס' תורת חיים בחידושיו למס' עירובין ל"ו דחזק' הטמא עדיפא מחזק' המקוה גבי מקוה שנמדד משום דעכשיו אין אנו דנין כלל על המקוה אי טהורה היא רק על האדם אם הוא טהור או לא ולכך עדיפ' לן חזק' טומאה דגבר' שאנו דינין עלי' מחזק' המקוה שאין לדון עכשיו עלי' כלל כיון דעכשיו היא וודאי חסרה וא"כ ה"נ עכשיו אין אנו דנין כלל על חזק' נערות שלה דהרי היא וודאי בוגר' והעיקר היא מה שאנו דנין עלי' היא על חזק' פנוי' וא"כ נוקמי' בחזק' פנוי' והרי היא בוגר' כמו התם העמד טמא על חזקתו והרי חסר לפניך ומ"ש התוס' דיה קדשה אבי' דחזק' פנוי' ליכא משום דמ"נ היא מקודשת או משום קידושי דידה או משום קידושי דאבי' כתב הפנ"י שאין הך סבר' מוכרח' דבאמת יש לתמוה איך יחולו למפרע קידושין של אבא ע"י מה שמתקדשת לבסוף כיון דבשעת קידושין לא היו ראוי' לחול משום חזק' פנוי' ג' קשה מאי משני הגמ' התם תרל"ר הכא חל"ר דבשלמא גבי מקוה אינ' טמא בוודאי רק מכח תרל"ר כיון דאיכא ח"מ שהיתה שלימה וא"כ צ"ל תרל"ר דייקא דאל"ה ל"ה רק חדא במקום חדא משא"כ הכא ביומא דמשלם שית כיון דליכא נגד החזקה דהשתא שום חזקה שהרי חזק' נערות ליכא א"כ אפי' כי ליכא רק חדא חזקה דהיינו הרי בוגרת לפניך נמי הול"ל דמעיקר' כמי הי' בוגרת ולא לחוש כלל לקידושי אבי' וקושיא זו הקש' ג"כ בס' פנ"י. ד' מאי פריך הגמ' מחביות ממנ"פ אי הוי ידע דחביות דומה למקוה כיון דמקשה מחביות אמקוה א"כ ממילא הוי ידע דבחביות נמי איכא תרל"ר וא"כ מאי מקשה על שמואל מחביות ועיין בס' פנ"י שכ' דמדר"ש דאמר גבי מקוה ל"ה רק ס"ט נמי קשה לשמואל כיון דאכתי לא ידעינן דאכא ח"ט דאמרינן העמיד טמא עח"ז א"כ קשה מ"ט ל"מ המקוה בחזקה שלימה וע"כ משום דהרי חסר לפניך מקרי חזקה בהורע החזקה דמעיקרא וא"כ הכא כיון דליכא חז"נ הול"ל הרי בוגרת לפניך אפי' לשמואל וא"כ ה"כ גבי חביות אפי' אי ל"ה רק ספיקא נמי קשה כיון דאכתי לא ידעינן דאמרינן העמיד טבל עח"ז אלמא דמהני הרי חומץ לפניך להורע חזקת יין דמעיקרא וא"כ הו"ל משום הרי בוגרת לפניך לשוי' לבוגרת למפרע כיון דליכא חזקת נערות עיי"ש. אמנם אכתי קשה אמאי לא אסיק אדעתא דמקשה לחלק דבמקוה איכא ח"ט ובחביות איכא חזקה טבל. ה' קשה קושי' התוס' בד"ה ושמואל וז"ל וא"ת לרב נמי תקשה דע"כ ל"ק רב דמצפר' כמי הוי בוגרת אלא משום דליכא חז"נ כדפי' בקונטרס אבל אי הוי חז"פ מודה רב דאוקמא אחזקתה וה"נ גבי מקוה אכא חזקה דשלם ואפ"ה ל"מ בחזקה עכ"ל והתו' תירצו דבאמת לרב נמי קשה ונקיט שמואל משום דפריך לי' בהדיא טפי עיי"ש ו' הקשה הריטב"א דאמאי ל"מ לרב מהך דנדה דלא מטמאינן למפרע רק מדרבנן ולא אזלינן בתר השתא ועיין בשעה"מ פ"ג מה' אישות שהקשה כיון דהשתא לא ידע דבמקוה איכא חז"ט א"כ קשי' מתניתין דמקוה דמחזיקין הריעותא למפרע אמתניתין דנדה דלא מטמאינן למפרע רק מדרבנן ועיין בתוס' רי"ד שתירץ דהכא גבי בוגרת הוי ריעותא טפי מבנדה משום דהוי ביומא דמשלים שית ואיכא חזקה שביום זה תביא סימנים משא"כ בנדה ליכא למפרע חזקה שביום זה תראה דם. ז' יש לדקדק דמעיקרא כי משני ממקוה קאמר הגמ' התם תרל"ר הכא חלי"ר וכי משני מחביות קאמר התם תרל"ר הכא חל"ר היא דאיכא והנה הני ב' תיבות היא דאיכא נראה כיתור לשון. ח' ברש"י ד"ה תרל"ר ח"ל טמא על חזקתו והרי חסר לפניך הכא גבי קידושין אך חדא לריעותא היא דאיכא הרי בוגרת לפנינו אבל אם באת לומר העמיד אשה על חזקתה יומא דמשלים שית לאו חזקת בוגרת ולאו חזקת נערות אית בה שהיום עשוי' להשתנות עכ"ל וכ' עליו הפנ"י וז"ל ולכאורה תמוה בזה דאדרבה אם הי' לה חזקת נערות פשיטא דשפיר קאמר שמואל ולא הי' לו לרש"י לפרש רק דכאן ליכא חזקת פנוי' לומר דה"נ איכא תרל"ר חזקת פנוי' והרי בוגרת לפניך כמש"כ אתו' בד"ה קדשה אבי' דכאן ליכא חזקת פנוי משום דממ"נ היא מקודשת או מכח קדשה אבי' או משום קדושי דידה ויהי' איך שיהי' הא וודאי מש"כ רש"י דכאן ליכא חזקת נערות הם דברי מותר אליבא דשמואל: