אור ברסלב
תבואות השדה חלק א שער החזקות › שער ה

תבואות השדה חלק א· רבי אליעזר חיים דייטש

שער החזקות · שער ה

שער ד

בו נבאר הא דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה בכ"מ בש"ס אי הלכתא היא ושיטת הפוסקים בזה ועינינו בס"ד:

א במס' טהרות פ"ג מ"ח איתא שם פלוגתא דר"מ ורבנן בתינוק שנמצא בצד העיסה דר"מ מטהר משום דס"ל סמוך מיעוטא לחזקה דהיינו מיעוט תינוק' שאינם מטפחין בהדי חזק' טהרה של העיסה ואיתרע לי' רובא ורבנן ס"ל מיעוטא כמאן דליתא דמי ול"א סמל"ח הכי איתא במס' קידושין פ' ע"א והנה כבר הבאתי לעיל שיטת רש"י בזה דס"ל דמיירי בוודאי נגע בעיסה ואפ"ה אמרינן דמהני חזק' טהרות של העיסה ותי' והראשונים ס"ל דלא מיירי דנגע וודאי בעיסה רק שהתינוק טמא בוודאי ואיכא רובא דמסתמא נגע בעיסה משום דרוב תינוקת מטפחין בעיסה וכן איתא להדיא בירושלמי פ"ד דמס' קידושין דטעמא דרבנן דמטמאין משום שדרכם של תינוקת לטפח בעיסה והנה לולא שהביא התוס' ראי' לדבריהם מדברי הירושלמי לא הי' קשה לשיטת רש"י דמיירי דנגע וודאי בעיסה א"כ אמאי מהני חזק' טהרה של העיסה כיון דבוודאי נגע דכבר כתבנו דרש"י ס"ל דאזלינן בחזק' בתר דבר שאנו דנין עליו ולא בתר דבר שנולד הספק בו ולכך שפיר מהני ח"ט של העיסה כיון דעכשיו אנו דנין על העיסה ומכח ההיא דירושלמי שהביאו התוס' ראי' לדבריהם לא נחית הפנ"י כלל לתרץ דברי רש"י ועיין בס' לב ארי' במס' חולין פ"ו ע"א שמתרץ שם קצת דברי רש"י ז"ל והנה הא דר"מ ס"ל סמוך מיעוטא לחזקה היא וודאי מה"ת אפי' א"א דהא דחייש למיעוטא היא רק מדרבנן מ"מ היכי דאיכא חזקה בהדי מיעוטא ס"ל דהוי כפלגא ופלגא הכי איתא להדיא במס' יבמות קי"ט ע"ב דלר"מ אע"ג דאיתרע לי' רובא מ"מ הו"ל כפלגא רק במס' קידושין ס"ל להתוס' פ' ע"א ד"ה סמוך מיעוטא דהכא גבי תינוק שנמצא בצד העיסה ס"ל לר"מ דרובא כמאן דליתא דאי הוי כפלגא ל"ס לי' לר"מ לטהר אע"ג דהתינוק הוא דבר שאין בו דעת לשאול מ"מ הרי עשאו חכמים כדבר שיש בו דעת לשאול וע"כ צ"ל דלהתו' הרוב כמאן דליתא לגמרי והיינו משום דהוי רוב גרוע הא דרוב תינוק' מטפחין אמנם במס' יבמות קי"ט ע"ב ד"ה סמוך תירצו בשם הר' חיים דהכא גבי תינוק נמי כפלגא חשיב לר"מ והא דמטהר היינו משום דתינוק הוי דבר שאין בו דעת לשאול ולדבריו צ"ל דהא דאמרינן עשאו כמי שיש בו דעת לשאול היא לרבנן דווקא וכ"כ המהרש"א במס' קידושין מ"מ מוכח דלר"מ הא דאמרינן ס"מ לחזקה היא מה"ת וכן כ' התו' להדיא במס' בכורות כ' ע"א ד"ה ואב"א וז"ל ומיהו היכי דחזקה מסייע למיעוט' נראה דחייש ר"מ למיעוט מדאורייתא מדמטהר גבי תינוק ע"ש הרי להדיא כמש"כ והנה אנן קי"ל כר' יוחנן במס' קידושין דהא דמטמאי רבנן גבי תינוק היא לתלו' דווקא וכן פסק הר"מ פי"ו מה' אבות הטומא' ונראה לפי"ז דרבנן נמי לא חשבי לי' לרוב כוודאי היכי דאיכא חזקה נגדו דאי הוי כוודאי א"כ הי' להם לטמא אפי' לשרוף רק מ"מ טפי מפלגא הוי דאי ל"ה רק כמחצה על מחצה הי' טהור משום שהרי התינוק היא דבר שא"ב דעת לשאול ול"ה אמרינן דעשאו כמו שיש בו דעת לשאול רק דמ"מ כיון דאיכא חזקה נגדו לא רצו לטמאו לגמרי ולכך ס"ל לרבנן אליבא דר' יוחנן דקי"ל כוותי' דתולין והא לך לשון הריטב"א ז"ל במס' קידושין דע"א ותירץ רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל דהכא נמי לר"מ כפלגא ופלגא דנינין לי' וכיון דהוי שחולין טהור דאפישי טומאה לא מפשינן כדאמרינן בכמה דוכתא והיינו דקאמר ואיתרע לי' רובא ורבנן סברי דמיעוט' ל"ח כולו האי לצרופי בהדי חזקה לטהר אלא עדיין הרוב מכריע וטמא להיות תולין לא אוכלין ולא שורפין דלא משוי' לי' טמא וודאי עכ"ל הצריך לענינינו. הנה למדנו מדבריו שני דברים הא' דס"ל כדעת הרבינו חיים שהביאו התוס' במס' יבמות דלר"מ הכא גבי תינוק נמי כפלגא ופלגא חשיב לי' ולא כמש"כ התוס' מס' קידושין דלר"מ הכא גבי תינוק הרוב לגמרי כמאן דליתא שנית למדנו מדבריו דלרבנן אע"ג דהרוב ל"ה כוודאי מ"מ יותר מפלגא חשיב דאי לדידהו נמי ל"ה רק כפלגא ורק דנימא דמש"ה מטמאי משום דעשאו כמי שיש בו דעת לשאול ולר"מ לא עשאו כמי שיש בו דעת לשאול ולכך טהור כיון דהוי כפלגא א"כ ל"פ כלל א"א סמוך מיעוטי לחזקה וע"כ מדאמרינן להדיא בגמ' דר"מ ורבנן פליגי א"א סמוך ש"מ דלרבנן הרוב יותר מפלגא הוי ומ"מ אינו כוודאי גמור היכ' דאיכא חזקה כנגדו ולכך לא שורפין והנה לפי"ז מצינו לרבנן ב' גווני רוב האחד שהי' כוודאי גמור עיין מס' נדה י"ח ע"א גבי הא דאמר ר"י בג' מקומות הלכו חכמים אחר הרוב ועשאו כוודאי השני כמו הכא גבי תינוק אע"ג דהוי יותר מפלגא מ"מ ל"ה כוודאי משום דאיכא חזקה כנגדו. אמנם לשיטת התוס' דס"ל דלר"מ גבי תינוק הרוב לגמרי כמאן דליתא א"כ א"ל דלרבנן נמי אע"ג דלס"ל סמוך מיעוט לחזקה שהיום הרוב כמאן דליתא לגמרי מ"מ טפי ל"ה רק כמע"מ ולכך טמא לתלות משום דעשאו כמי שיש בו דעת לשאול וא"כ לפמש"כ יש לנו ב' דרכים בהך דסמוך מיעוט' לחזקה דרך הא' הי' דעת הריטב"א שהביא בשם הרמב"ן וכן דעת הר' חיי' שהביאו התוס' מס' יבמות דלר"מ אע"ג דס"ל סמוך מיעוט' מ"מ לא איתרע הרוב לגמרי והוי כפלגא ופלגא וא"כ ע"כ לרבנן דלא ס"ל סמוך ס"ל דהוי יותר מפלגא ופלגא אע"ג דל"ה כוודאי גמור. הדרך השני הי' לשיטת התוס' מס' קידושין דלר"מ דס"ל סמוך הוי הרוב לגמרי כמאן דליתא א"כ א"ל דלרבנן נמי אע"ג דלא ס"ל סמוך מל"ה היינו שלא להורע הרוב לגמרי להיות כמאן דליתא אבל מ"מ טפי מפלגא ל"ה כיון דאיכא חזקה נגדו אמנם לפי' דברי התוס' מס' קידושין נמי היינו דווקא ברוב תינוקת מטפחי' דהוי רוב גרוע משא"כ בשאר רוב כמו רוב נשים מתעברות ויולדות נמי ס"ל דלר"מ ל"א דרובא לגמרי כמאן דליתא דמי והו"ל כפלגא ופלגא וא"כ לרבנן נמי ברוב גמור ל"ל לדידהו דרק כפו"פ חשוב ואפשר דאפי' כוודאי חשיב כיון דהיכא ברוב גרוע ס"ל דהוי כפלגא א"כ ברוב גמור חשיב כוודאי או עכ"פ יותר מפלגא: (ב) והנה ממ"ש התוס' דלרבנן בהך דמס' יבמות אמרינן דתנשא גבי מי שהלך בעלה וצרתה למדה"י משום דרוב נשים מתעברות ויולדות אע"ג דאיכא חזקה נגד הרוב שהרי היתה בחזקת זקוקה ליבם משום דמיעוט' לגמרי כמאן דליתא נגד הרוב אע"ג דאיכא חזקה בהדי מיעוט' א"כ מוכח להדיא דס"ל דלרבנן היכא דאיכא רוב גמור ל"א כלל סמוך מיעוט לחזקה אמנם התוס' לא ביארו דבריהם מ"ט הכא גבי רוב תינוקת מטפחין ל"ח רוב גמור וגבי רוב נשים מתעברות ויולדות חשיב' לי' רוב גמור אפי' לקולא להתיר' להנשא לשוק ומשיטת הפוסקים משמע איפכא דאפי' לא ס"ל בעלמא סמוך מיעוט' לחזקה וסמכי' על הרוב אפי' לקולא מ"מ גבי רוב נשים מתעברות ויולדות לא סמכינן על הרוב ואמרינן דלא תנשא משום דאיכא חזקה שהי' זקוקה ליבם ומיעוט' דמפילות וסמוך מיעוט' לחזקה ולא התיר' נמי משום דרוב נשים מתעברות ויולדות והו"ל כפו"פ וס"ל דלמסקנ' במס' יבמות אתי' מתני' כרבנן נמי וכן כ' להדיא הריטב"א במס' יבמות שם ובמס' קידושין וכן היא דעת הרשב"א והנ"י שם דלרבנן נמי אמרינן סמיך מיעוט' לחזקה והו"ל כפלגא ופלגא והא דמטמאי גבי תינוק היינו נמי משום דהו"ל כפלגא ועשאו כמי שיש בו דעת לשאול עי' היטב בריטב"א למס' יבמות ריש פי' האשה בתר' וחם אמנם שמש"כ הריטב"א שם דלרבנן גבי תינוק נמי רק כפלגא ופלגא חשיב ולר"מ הוי הרוב לגמרי כמאן דליתא הוא שלא כדעת הרמב"ן שהביא כשמו במס' קידושין והבאתי לשונו לעיל סי' א' דלר"מ נמי חשיב כפלגא ופלגא ולרבנן הוי יותר מפלגא מ"מ עכ"פ חזינא להני שיטת הפוסקים דלרבנן נמי לא סמכינן על הרוב גבי רוב נשים מתעברות ויולדות ולא כמש"כ התוס' במס' קידושין דלרבנן הך רוב' דמתעברות ויולדות חשיב טפי מרובא דרוב תינוקת מטפחות:

ג במס' בכורות כ' ע"ב איתא שם למסקנא דר"ע ור"י פליגי א"א דחלב פוטר דר"י סובר חלב פוטר משום דאזלינן בתר רוב' ורוב אינם חולבות אלא א"כ יולדות ור"ע ס"ל דחלב אינו פוטר משום דחיישינן למיעוט' דחולבות אע"פ שאינ' יולדות ומתבאר שם מדברי התוס' ד"ה חלב פוטר דר"ע ור"י פליגי א"א סמוך מיעוט' לחזקה דר"ע ס"ל סמוך מיעוט' דחולבות אע"פ שאינה יולדות בהדי חזקה דאיכא הבהמה בחזק' שלא נפטר' רחמה ואיתרע לה רובא ור"י לא ס"ל סמוך מל"ח והנה שיטות הרבה פוסקים שהביא הרמ"א ביו"ד סי' שי"ו דס"ל דחלב אינו פוטר והיינו ע"כ משום דס"ל סמוך מיעוט' לחזקה וכך היא שיטות ר"ת עיין בתוס' הנ"ל אמנם דעת הרמב"ם והמחבר דחלב פוטר וא"כ מוכח דס"ל דל"א סמוך מיעוט' אפי' לקולא כי הכא דס"ל דחלב פוטר והנה ממה שפסק הר"מ בפ"ו מה' אבות הטומאה כרבנן דמטמא גבי תינוק שנמצא בצד העיסה אינו מוכח דס"ל דל"א סמוך שהרי שם פסק לחומרא ועוד שהרי בלא"ה אינו טמא רק לתלות וא"כ איכא למימר דחשו' לי' כפלגא וכשיטת הריטב"א מס' יבמות דלרבנן נמי חשיב כפלגא אמנם ממ"ש בפ"ז מה' בכורות דחלב פוטר א"כ מוכח דס"ל דל"א כלל סמוך מיעוט' לחזקה א"כ קשה אמאי פסק בפ"ג מה' יבום כמתני' דלא תנשא ולא תתיבם גבי מי שהלך בעלה וצרתה למדה"י ואמאי לא תנשא הא איכא שפיר רובא דרוב נשים מתעברות ויולדות כיון דל"א סמוך מיעוט' לחזקה כלל ויש ליישב קוש' זו על ג' דרכים:

ד הדרך הא' הי' דע"כ ל"מ רובא לסלק החזקה לגמרי רק הכי שהרוב והחזקה הי' בגוף אחד כמו גבי רוב אינ' חולבות אא"כ יולדות דאיכא הרוב באותה הבהמה ממש נגד מה שהיתה בחזק' שלא נפטרה רחמ' ולכך אמרינן דהמיעוט ל"ח כלל נגד הרוב משא"כ הכא גבי יבמה החזקה הי' בגופה מה שהיתה עד עכשיו בחזקה שכשימות בעל' תהי' זקוקה ליבם והרוב הי' בגוף אחר דהיינו על הצרה לומר שמסתמה נתעברה ויולדה כמו רוב נשים ואמרינן דל"מ הרוב שהי' בגוף אחר לסלק החזקה שהי' על גוף שלה שהי' בחזק' זקוקה ליבם ולכך אינה מסתלקות החזקה לגמרי וכה"ג מצינו לענין טענות ברי לחלק בין שהיא טוען הברי ובין שאחר טוען הברי גבי מומין במס' כתובות ע"ו ע"א אליבא דרב אשי דמשני רישא מנה לאבא בידך וסיפא מנה לי בידך וע"ש ד"ה רישא וה"נ ל"מ הרוב מה שהי' באשה אחרת לסלק החזקה מה שהיתה זקוקה ליבם:

ה הדרך השני הי' כמש"כ הרשב"א והריטב"א והנמ"י דכאן מש"ה אמרינן סמוך מיעוט' לחזקה משום שאנו מסלקין המיעוט מן הרוב ממש כלומר דאפי' באותו רוב שרוב נשים מתעברות ויולדות איכא נמי מיעוט שמפילות וא"כ כיון שמן הרוב ממש סלקינהו לכך לא חשיב הרוב כולו האי ובאמת הקשה הריטב"א במס' קידושין אמאי לא אמרינן דאיכא תרי מיעוט' היינו מיעוט שאין מתעברות ומיעוט דמפילות רק דהריטב"א תירץ שם דמיעוט שאין מתעברות הוי כמיעוט' דמיעוט' מ"מ י"ל דחשיב עכ"פ קצת לצרופי נמי בהדי מיעוט' דמפילות להיות יותר חשוב לצרפו עם החזק' משא"כ בהך דרוב אינ' חולבות אא"כ יולדות המיעוט אינו מסולק מן הרוב ממש דרובא קאי לגמרי בפ"ע ולכך לא חשיב המיעוט כלל לצרפו בהדי חזקה דחזק' הבהמה שלא נפטרה רחמה:

ו הדרך השלישי בזה נאריך קצת בס"ד ונבאר דמכח ממ"נ מסתבר לומר דחלב פוטר בשלא לחוש כלל למיעוט אע"ג דאיכא חזקה שלא יולדה בהד' דהנה שם במס' בכורות כ' התוס' דאי הו"א נגד החזק' שלא יולדה אדרב' דאיכא חזק' הוולד לומר העמד הוולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה שהרי הי' חולין במעי אמו א"ש ע"ש הנה נראה מלשונם דספוקי מספק' להו להתוס' אי מהני הך חזקה שהי' חולין במעי אמו ממ"ש ואי הוי אמרינן כלשון מסופק. ונראה לי דהספק הי' כך דהנה לכאורה י"ל דאין זה חזקה כלל מה שהי' חולין במעי אמו שהרי מפני מה הי' חולין במעי אמו היינו משום דבפטר רחם תלה הכתוב וא"כ עכשיו שהרי עכ"פ ידעינן בברור שכבר יצא מרחם א"כ איזה חזקה יש כאן אמנם י"ל עפי"מ שהקשה בשעה"מ בה' טומאת מת איך ילפינן רובא מריש' של עולה דלמא שאני התם משום דהא הבהמה כל זמן שהיתה במעי אמו לא היתה טריפה שהרי אין הטריפה פוסל בשלי' וא"כ מוקמי' לה בחזקת היתר שהי' מקודם והנה ראיתי בס' טעם המלך בהגהותיו שם שכ' להקשות על קושי' השעה"מ דאיזה חזקה יש כאן שהרי מה שהטריפות אינו פוסל בה הוא רק משום שלא יצאה עוד לאויר העולם אמנם מ"מ והי' אפשר שהיא טריפה ממעי אמו וכתב שם דכמו דס"ל לשו' קצת פוסקים דמחזיקין מאיסור לאיסור אע"ג שיצאה מחזק' איסור הראשון ה"נ מחזיקין מהיתר להיתר אע"ג שהסיבה מה שהיתה מותר בראשונה כבר חלף והלך לו מ"מ צריך להשאר בחזקתו כמו שהיתה בראשונה ע"ש והנה ה"נ א"ל דתלוי בזה דהנה לכאורה החזק' חולין שהי' במעי אמו הרי לא הי' לוולד הזה מעולם חזקה שאינו בכור שהרי כשהי' במעי אמו נמי הי' לנו ספק אם הי' בכור רק דמ"מ הי' חולין משום דביציאות הרחם תלה רחמנא וא"כ אף עכשיו צריכין אנו להעמידו בחזקתו הראשונה אמנם ה"ד א"א מחזיקין מאיסור לאיסור ה"נ מחזיקין מהיתר להיתר אמנם א"א דאין מחזיקין נסתלק הסבה מה שלא הי' קדוש במעי אמו כיון שכבר יצא מרחם אמו וא"כ ל"מ הך חזקה כלל וזה שנסתפקו התוס' ועי' בתוס' יבמות ל"ו ע"ב ד"ה אשה זו בחזק' היתר לשוק ובשו"ת מהרי"ט ח"א סי' פ"ב וברמ"א ביו"ד סי' כ' ובש"ך שם ובס' שב שמעת' שמעתי' ה'. והנה אי נימא סמוך מיעוט' לחזקה לכאורה יש לדקדק לפי מה שהבאתי לעיל בש"א סברות הראשונים דכל היכי דאיכא חזק' המסבב וחזקת המסובב לא אזלינן כלל בתר חזק' המסובב רק בתר המסבב וא"כ קשה הא נמי בכל מקום דאיכא רוב וחזקה נגד הרוב הוי הרוב המסבב וחזקה המסובב וא"כ אמאי יצטרפ' המיעוט עם החזקה להורע הרוב דהיינו רוב מצויי' אצל שחיט' מומחין הם שהקשו הראשונים אמאי ל"א סמוך מיעוט' לחזק' איסור דבהמה הא הרוב הי' המסבב עיין במשמרת הבית בית ראשון שער א' שתירץ להך קושי' דלכך לא אמרינן סמוך מיעוט' דאין ממחין לחזק' איסור משום דחזקת איסור דבהמה מסתלקת ע"י המתעסקים בה בשחיטה וז"ל שם אלא אפי' תימ' דבעלמא אמרינן סמוך מיעוט' לחזקה ל"א אלא ברובא וחזקה דעלמא אבל חזקה המסתלק' ע"י המתעסקים בה לסלקה ורוב דמתעסקים כל שיתעסקו בה מסלקין אותה וודאי ושנתעסק בה מתעסק אחד ולא ידענו אם מן הרוב או מן המיעוט ע"כ י"ל לומר זיל ב"ר ומיעוט כמאן דליתא דמי עכ"ל הנה באמת יש לכווין בדברי משמרת הבית מ"ש דכוונתו הי' משום שהרוב הי' המסבב וחזק' איסור של בהמה הי' רק מסובב א"כ ל"א סמוך מיעוט' לחזקה זהו שקאמר שחזק' איסור של הבהמה מסתלק' ע"י המתעסקים בה דהיינו שהרוב הוא המסבב:

ז אמנם אחרי העיון קצת אין זה כוונתו דכשנדקדק ברוב מקומות מענין סמוך מיעוט' לחזקה תמצא שהרוב היא המסבב כגון רוב תינוקת מטפחין בין לשיטות רש"י שהרוב הי' דמטפחין בשרצים ומיירי דוודאי נגע בעיסה א"כ הרוב הי' המסבב וחזק' העיסה הי' המסובב' ולשיטות התוס' נמי דמיירי שלא נגע וודאי בעיסה מ"מ כיון שעפ"י הרוב דרכו של התינוק שהי' בוודאי טמא לשיטות התוס' והראשונים לטפח בעיס' א"כ חזק' העיסה הי' רק מסובב' דמאי מהני לן חזקת' אם נגע בה התינוק שהי' בוודאי טמא וכן נמי גבי רוב נשים מתעברות ויולדות א"כ ממילא נסתלקה החזקה חזק' זקוקה ליבום וכן גבי חזק' ממון דמשמע מדברי התוס' מס' ב"ק ריש פ' המניח כ"ז ע"ב ד"ה קמ"ל דהא דקיי"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב הי' נמי מטעם סמוך מיעוט' לחזקה דהיינו לחזק' ממון והתם נמי הרוב הי' המסבב וחזק' ממון הי' רק מסובב ואם הי' כוונ' משה"ב למ"ש ל"ה מחלק בין הך דרוב מצויין דל"א ס"מ לחזקה להך דרוב נשים מתעברות ויולדות ובהך דרוב תינוקות מטפחין דאמרינן בי' עכ"פ אסי' לרבנן נמי דאיתרע לי' רוב קצת שהרי אינו טמא לשרוף כוודאי טומאה וע"כ דכוונות משה"ב הי' רק לחלק כיון דכבר נעשה מעשה בבהמה זו לסלק האיסור מה שהי' בה קודם שנשחטה אזיל לי' לגמרי חזק' איסור ואיתרע טובא אמנם מ"מ הא וודאי קשה הא בכל הני דאמרינן כאן סמוך מיעוט' לחזקה הוי הרוב המסבב וחזקה הי' רק מסובב' וכן במס' חולין דפריך הגמ' שם פ"ו ע"א מאי ארי' דרוב מעשיה' מקולקלים אפי' מיעוט נמי דהא ר"מ ס"ל סמוך מעל"ח דהיינו חזק' איסור של הבהמה סתם נמי הרוב הי' המסב' והחזקה הי' המסובב וא"כ אי הוי רוב מעשיהם מתוקנים הי' ר"מ נמי מודה בזה דאסור לשחוט אחריהם אותו ואת בנו וזו ודאי קשי' לשיטות המשה"ב שהבאתי במ"ש לחלק דחזק' המסתלק' פ"י המתעסקי' בה ל"א סמוך מעל"ח א"כ מ"פ שם הגמ' מאי ארי' רוב אפי' מיעוט' נמי דבשלמא גבי תינוק ס"ל שפיר סמוך מיעוט' לחזקה שהרי לא נעשה מעשה להסתלק חזק' העיסה שהרי לא ידעינן אם נגע משא"כ הכא גבי חש"ו ששחטו דנעשה מעשה לסלק חזקת איסור הבהמה לא ס"ל לר"מ נמי סמוך דבשלמא לסברתי שכ' דבכל סמוך מיעוט' לחזקה איכא הרוב המסבב וחזקה המסובב א"כ פריך שפיר דהרי גבי רוב תינוקת מטפחי' נמי הרוב הי' המסבב אמנם לסברת משה"ב שמחלק בין היכי שמסתלק' ע"י המתעסקים בה א"כ מאי פריך מהך דרוב תינוקת לרוב מעשיהם מתוקנים שוב ראיתי בשעה"מ פ"ג מה' יבום שהרגיש ג"כ בקושי' זו על סברת משה"ב והניח בצ"ע ע"ש ואולי א"ל דמשה"ב ס"ל כשיטת רש"י ז"ל דגבי תינוק נמי מיירי שנגע בוודאי בהעיסה וא"כ התם נמי הוי חזק' העיסה כמי שנסתלקה ע"י הרוב המתעסקי' בה שהרי בוודאי נתעסק בעיסה והרוב הי' שהי' טמא התינוק משום שמטפח וא"כ פריך שפיר כיון דס"ל גבי תינוק סמוך מיעוט' לחזקה ה"נ גבי רוב מעשיהם מתוקנים. וא"כ מצינו חבר לשיטות רש"י דפי' דמיירי שבוודאי נגע התינוק בעיסה דאי לא"ה ל"ה מקשה הגמ' מידי מהך דרוב תינוקת מטפחין עפ"י סבר' המשה"ב:

ח הדרן למילתא קמייתא דכל דאיכא רוב וחזקה כנגדו הוי הרוב המסבב וחזקה הי' המסובב וכן גבי רוב אינם חולבות אא"כ יולדות נמי הכא הוי דרוב הי' המסבב וחזק' בהמה שלא יולדה הי' המסובב שהרי הרוב מורה לנו שנוציא הבהמה מחזקתה. וראיתי בס' מחנה אפרים פ"ג מה' יבום שכ' באופן אחר לחלק מ"ט ל"א גבי שחיט' סמוך מיעוט לחזקה או גבי פרה אדומה דאיכא מיעוט טריפות וחזקת טמא של גברא שהי' טמא קודם שהוזה עליו שהקשו נמי הראשונים אמאי ל"א סמוך כו' והרב בס' מחנה אפרים כתב וז"ל ונלענ"ד לחלק דכל היכי דחזקה והרוב הם בגוף אחד כגון מתניתן דהלכה צרתה למדה"י בחזק' ריקנות שלא הי לה בנים והרוב סותר לחזקה דרוב נשים מתעברות ויולדות בכי הא חיישינן למיעוט' כיון דהחזקה סותר לגמרי את הרוב כלומר דאי אזלינן בתר חזקה אינה מעוברת ואי אזלינן בתר רובא הרי הי' מעוברת אבל היכי דהחזקה והרוב אינם בגוף אחד כמו גבי פרה אדומה וכן ברוב מצויין אצל שחוטי דבבהמה ליכא חזקה דטריפה אלא דאיכא חזקה דטמא ואין זה סותר לרוב דבהמה דאינה טריפה עכ"ל. הנה דבר גדול חידש לנו דגבי יבמה איכא עוד חזקה אחרת שהצרה עצמה היתה בחזק' ריקנית אי נימא דהא נמי חשוב חזקה מה שהיתה ריקנית איכא נגד הרוב נשים מתעברות ויולדת מיעוט וב' חזקות שלא תנשא לשוק מיעוט דמסילו' וחזק' ריקנות שנ הצרה וחזקת זקוקה ליבום ולא ראיתי לשום אחד מן הראשונים שהשתמשו בהך ענינא בהאי חזקה שהי' בחזקת ריקנות שלא הי' לה בנים וגם מדברי הגמ' לא משמע כלל שהרי לא הביא בגמ' נמי רק חזקה ליבום והאמת נ"ל דזה לא מקרי שום חזקה מה שהי' ריקנות שהרי התוס' במס' בכורות דף כ' ע"א ד"ה רבינא וכן במס' יבמות ד"ה ר"מ היא הקשו אמאי ל"א הכא כמו במס' בכורות דלא חשיב רוב' דרוב נשים מתעברות ויולדות משום דתלוי במעשה כמו שמחלקין במס' בכורות לענין רוב בהמות מתעברות ויולדות ותירצו התוס' דתשמיש דאדם לא חשיב תלוי במעשה כמו תשמיש דבהמה דממילא הי' נזקק לאשתו הרי דחזינ' דאע"ג דרובא דתלוי במעשה לא חשיב רוב מ"מ כאן הוי כוודאי כיון שמסתמא דמלתא הי' כך שיה' נזקק לאשתו וממילא לא חשיב נמי חזקה חזקת ריקנות שהרי בוודאי נעשה בה איזה מעשה לסלק החזקה חזק' ריקנות חבה דהיינו ע"י תשמיש ורוב נשים מתעברות ויולדות והך חזק' ריקנות דומה לגמרי כמו חזק' איסור של בהמה שנסתלק' ע"י המתעסק בה כמ"ש המשה"ב כיון דרוב נשים מתעברות ויולדות ולכך לא הביאו כלל הך חזקה שהי' בחזק' ריקנות קודם שנתעברה אמנם מ"ש דגבי חזק' טמא אינו סותר הרוב של בהמות שאינה טריפה הי' וודאי מילתא דמסתבר טעמי' אך אכתי יקשה הא ה"נ גבי יבמה הך מה שהיתה בחזק' זקוקה ליבם אינו סותר הרוב דרוב נשים מתעברות ויולדות וגם אינם בגוף אחד והוי כמו גבי פרה אדומה שהרוב הי' על הבהמה והחזקה הי' על האדם שהי' בחזק' טמא וה"נ הי' כך שהרוב הי' על הצרה שמתעברות ויולדות כמו רוב נשים והחזקה הי' בגופ' וא"כ מ"ט נימא סמוך מיעוט' לחזקה ול"א הכא גבי פרה אדומה ולפיכך לא מיחוור לי דבריו:

ט והנה לעיל שער ג' סי' י"ב הבאתי ממ"ש התוס' בסוגי' דרוב בשם רבינו חיים להוכיח דרוב עדיף מחזקה מפרה אדומה דאיכא חזק' טמא של האדם וכתבתי שם דע"כ לא ס"ל להר' חיי' הך סברא דחזק' מסבב עדיף מחזק' מסובב שהרי גבי פ"א נמי הרוב הי' המסבב וחזק' טמא של גברא הי' רק מסובב ואי הוי ס"ל דחזק' מסבב עדיף מחזק' המסובב א"כ אין להוכיח דרוב' עדיף מחזקה דדלמא ל"ה רק כחזקה ואפ"ה אזלינן טפי בתר רוב בהמות שאינם טריפות ולא בתר ח"ט דגברא משום שהרוב הי' המסבב והחזקה הי' רק מסובב וראיתי קושי' זו קצת באופן אחר בשו"ת חת"ס ליו"ד סי' כ"ט שהביא שם משום הגאון בעל משנת דר"ע שהקשה לפמש"כ הראשונים דמש"ה מטמאין הטהרות במעל"ע שבנדה ולא מוקמינן בחזקת טהרות משום דבוודאי נגע והקשה הגאון הנ"ל א"כ לא מוכח מפרה אדומה דרוב עדיף מחזקה דלמא שוים הם והא דלא מוקמינן האדם בחזק' טמאתו משום דוודאי הוזה ע"ש והנה בח"ס כתב ע"ז דהוי מצי למדחי דבנדה ל"ה אלא ס' סמך אבל וודאי לא שמעי' ואנן מטהרין האדם בוודאי והנה נוראות נפלאתי שהרי גבי מקוה נמי הקשו הראשונים אמאי מטמאי' גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר כל הטהרות שנעשו ע"ג למפרע ולא מוקמינן הטהרות בחזקתן ותירצו נמי דכיון שבוודאי נגע בהם הוי הטהרות כמו האדם שטבל במקוה והתם הוי וודאי טמא וא"כ יקשה קושי' הגאון הנ"ל דלמא לעולם רוב ל"ה רק כחזקה וא"כ איכא חזק' פרה שאינה טריפה וחזקת טמא לא נוכל לצרף בזה ולאוקמי' כנגד חזק' פרה שאינ' טריפה שהרי וודאי הוזה וא"כ מנ"ל דרוב עדיף מחזקה והנה לפמש"כ דכל מקום שהרוב סותר החזקה הוי הרוב המסבב והחזקה הי' המסובב א"כ א"צ שום ילפותא לומר דרוב עדיף מחזקה שהרי פשיט' לן הכא דכיון דהרוב הי' המסבב וחזקה הי' מסובב' א"כ וודאי רוב' עדיף מחזקה וממילא נמי לא אמרינן סמוך מיעוט לחזקה כוון דהרוב הי' המסבב וחזקה הי' המסובב' א"כ לא חשיבי כלל החזקה לצרופי בהדי מיעוטי להורע הרוב וא"כ י"ל שפיר דהר' חיי' יליף מפ"א מכח ממ"נ דרובא עדיף מחזקה דא"א דכל מה שהי' מסבב עדיף יותר ממסובב א"כ ממילא אמרינן דרוב עדיף מחזקה שהרי בכל מקום שהחזקה בא נגד הרוב הוי הרוב המסבב וא"א דאין שום מעלה להמסבב יותר על המסובב כדבעינן למימר לקמן בס"ד א"כ יקשה מ"ט אזלינן ב"ר דרוב בהמות כשירות ולא אזלינן בתר חזק' טמא דגברא כיון דאין שום מעלה להמסבב על המסובב א"כ כך לי חזק' טמא דגברא שהי' המסובב כמו הרוב בהמות כשירות שהי' המסבב אי הוי אמינ' דרובה לא עדיף מחזקה וע"כ דרוב עדיף מחזקה וא"כ ילפינן שפיר מפרה אדומה דרוב עדיף מכח ממ"נ ול"ק נמי קושי' הגאון בעל משנת דר"ע ממה שמטמאי' הטהרות כיון שנגע בהם הטמא ולא חשיב חזקה וא"כ אמאי חשיב כאן חזק' טמא כיון שכבר הוזה עלי' דבאמת רק מכח ממ"נ יליף דאי נימא דלפי האמת לא חשיב' חזק' טמא כמו חזק' הטהרות דהתם דלא חשיב' מפני שנגע בהם ס"ל להר"ח דהסבר' היא משום דאזלינן בתר המסבב ולא בתר המסובב כמש"כ לעיל בש"א בזה מקונטרס בשם הריטב"א וא"כ ממילא רובה עדיף נמי מחזקה דהרוב הי' המסבב והחזקה הי' רק מסובב כמש"כ לעיל בסי' ז' ואי נימא דאין מעלה להמסבב על המסובב א"כ ממילא איכא נמי נגד הרוב בהמת שאינם טריפות חזק' טמא דגברא אע"פ שהוא רק מסובב וממילא מוכח דרובא עדיף מחזקה ומ"מ הועיל בזה הסבר' לתרץ קושי' התוס' שם במס' חולין בסוגי' דרוב מאי פריך הגמ' מנ"ל דאזלינן ב"ר כיון דאזלינן ב"ח כ"ש דאזלינן בתר רוב דרובא וחזקה ר"ע ע"ז כתבו שפיר דאי לא הוי לנו שום ילפותא דאזלינן ב"ר לא הוי ידעינן כלל דרוב' עדיף מחזקה ולא הוי נחתינן באמת להך סברא דמה שהי' מסבב עדיף ממסובב רק אחרי שידעינן דאזלינן בתר רובא שוב אמרינן דכל היכי שהרוב סותר החזקה הרוב עדיף מכח ממ"נ והממ"נ ידעינן מפרה אדומה כמש"כ ומתורץ קושייתו וקושי' הגאון הנ"ל שהי' באופן אחד. ולכוונת הגאון חס"ו שתירץ דגבי מעל"ע שבנדה ל"ה רק ספק לא ירדתי שהרי גם גבי מקוה שנמדד נמי לא מהני חזק' הטהרות והתם קיי"ל דהוי וודאי טומאה וא"כ יקש' משם איך חשיב חזק' טומאה דגבר' לשיטת הר"ח לחזקה שהרי בוודאי הוזה אמנם לפמ"ש א"ש בס"ד ודו"ק היטב:

י והנה י"ל דהא דאמרינן דהמסבב עדיף מהמסובב הי' כך דוודאי אי אמרינן דכל ענין חזקה ורובא שהתורה ציוה לנו לילך אחריו הי' ע"פ הסברא א"כ מסתבר וודאי שכל שיש שני עניינים לפניך והאחד הי' המסבב את חבירו דאזלינן בתר המסבב משא"כ אי אמרינן דבאמת אין זה מסבר' רק שגזה"כ הוא כך וטעם התורה הי' שאם לא נדון בכל דבר עפ"י חזקה או עפ"י הרוב תהי' לנו בכל ענין וענין כמה ספיקות עד שלא יגיע בשום דבר לאיזה ענין ברור וקרוב לזה כתב הר"מ בפי' המשנה פ"ט דמס' נזיר ס"ג וז"ל בסוף המשנה שם ופי' רגלים לדבר שהענין יוצא לדבר שאין לו תכלית כל זמן שנלך אחר האפשריות ואמנם העיקר כשנתקיים איזה ענין שנניחהו בחזקתו עד שיבא דבר מבואר שיבטלהו מזאת החזקה עכ"ל הרי נמי כמש"כ שע"כ מוכרחים אנו להעמיד הדבר בחזקתו שלא יגיע הדבר לאין תכלית וא"כ שפיר א"ל דאין חילוק בין ענין המסבב לענין המסובב כיון שאין בשום מקום סבר' שהי' בחזקתו רק שעפ"י הכרח ציוה לנו התורה להעמיד כל דבר חזקתו א"כ שפיר אין חילוק בין חזק' המסבב לחזק' המסובב והנה אי אמרינן דחזקה עם המיעוט מהני לסלק הרוב הי' ג"כ תלי' בזה דא"א דענין רוב וחזקה הוא מסברא א"כ ל"א סמוך מיעוט' לחזקה שהרי הרוב הוא המסבב והחזקה הוא רק מסובבת אמנם א"א דכל ענין רוב וחזקה הוא גזה"כ א"כ אין חילוק בין מסבב למסובב ואמרינן שפיר דכל היכי דאיכא חזקה נגד הרוב אמרינן דשקולין הם אע"ג שהחזקה הי' רק מסובב והרוב הוא המסבב: (יא) ועפ"ז זכינו להבין מ"ט ס"ל לר"מ סמוך מיעוט לחזקה מה"ת דהנה דכיון דלר"מ מחלקין ברובא בין אפשר ללא אפשר ואיהו ס"ל דרק היכי דלא אפשר אזלינן ב"ר ואי הוי ס"ל דרובא היא מסברא א"כ אין לחלק בין אפשר ללא אפשר וע"כ צ"ל דס"ל דהיא רק גזה"כ ולכך שפיר יש לחלק בין אפשר ללא אפשר דכל היכי דאפשר בענין אחר באמת לא אזלינן ב"ר ועי' מס' בכורות כ' ע"א בתוס' ד"ה ואב"א שכתבו להדיא דמה"ת נמי יש חילוק בין אפשר ללא אפשר ועיין היטב בס' גי"וו כלל ס"א וא"כ כיון דכל ענין רוב וחזקה הי' רק גזה"כ דהא פשיטא דאי אמרינן דרוב גזה"כ ה"ל חזקה וא"כ אין חילוק בין ענין שהיא מסבב לענין שהיא מסובב ובכל דבר צריכין להעמיד בחזקתו שפיר אמרינן סמוך מיעוט' אע"פ שהחזקה היא רק מסובב ועפ"ז יש ליישב נמי שיטת רש"י ז"ל שהבאתי לעיל בסוף שער ד' דס"ל אליבא דר"מ דאזלינן בחזקה בתר דבר שאנו דנין עליו ומהני חזקת טהרות של העיסה נגד רוב תינוקת מטפחין אע"פ שבוודאי נגע בעיסה והיינו כמש"כ דכיון דלענין חזקה היא לאו מסברא א"כ אין חילוק אע"פ שהעיקר הספק התחיל מהתינוק ושם יש לנו רוב לטמאו מ"מ בכל ענין אנו מעמידין בחזקתו ולכך שפיר מהני חזקת טהרה של העיסה אליבא דר"מ ולעיל בזה השער בסי' ז' הבאתי ראי' לדברי רש"י מסוגי' דחולין דמדמי הך דסמוך מיעוט' גבי תינוקת לסמוך מיעוט' דרוב מעשיהם מתוקנים ע"ש פ"ו ע"א ומשמע דמיירי בחד גוונא דהתם נמי ידעינן בבירור שנשחטו הבהמה רק שלא ידעינן אם מעשיו הי' מתוקנים וה"נ דכוותי' אע"ג דבוודאי נגע בעיסה מ"מ לא ידעינן אם התינוק הוא טמא רק מכח רוב דרוב תינוקת מטפחין וה"נ דכוותי' הי' למאי דס"ד דרוב מעשיהם מתוקנים והנה י"ל דלהפוסקים באמת ספוקי מספק' להו אי רוב וחזקה הי' מכח סברא או דהוי רק גזה"כ ולכך ס"ל גבי יבמ' לחומרא דאמרינן סמוך מיעוט' לחזקה דהיינו מה שהיתה בחזק' זקוקה ליבם ואיתרע לי' רובה דרוב נשים מתעברות ויולדות ולכך לא תנשא ולא תתייבם דדלמא כל ענין רוב וחזקה הי' גזה"כ וא"כ שפיר אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה אע"ג דחזקה הי' רק מסובב וכן גבי ממון נמי קיי"ל משו"ה דאין הולכין בממון אחר הרוב דדלמא ענין רוב וחזקה הי' רק גזה"כ וא"כ שפיר מהני חזקת הממון לסלק הרוב וגבי תינוקת נמי מש"ה לא מטמאו רבנן לשרוף דבאמת לדידהו נמי ספוקי מספק' להו דדלמא כל ענין רו"ח הי' רק גזה"כ וא"כ שפיר אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ומ"מ הוי יותר מפלגא דכיון דאפי' א"א סמוך מיעוט' מ"מ חשיב הרוב כפלגא כמש"כ לעיל בשם הרמב"ן והר"ח בתוס' יבמות דלר"מ נמי חשיב כפלגא וא"כ כיון דלרבנן מספק' להו א"א סמוך מיעוטא לחזקה הוי הרוב יותר מפלגא ומ"מ כוודאי לא הוי דדלמא אמרינן סמוך מיעוט' אמנם לר"מ הוי ברור לו דאמרינן סמוך מיעוט' לחזקה ולכך לא חשיב רק כפלגא ומש"ה מטהר כיון דתינוק הוי דבר שאין בו דעת לשאול כמש"כ לעיל בשם הראשונים:

יב אמנם לענין בכור ממ"נ יש להקל ולסמוך על הך רוב' דרוב אינם חולבות אא"כיולדות דהנה נ"ל וכבר כתבתי לעיל ש"ג דהא א"א מחזיקין מאל"א נמי תלי' בהך סברא דא"א דענין החזקה היא מסברא א"כ אין מחזיקין מאל"א אמנם א"א דהי' רק גזה"כ א"כ שפיר אמרינן דכל דבר שהי' רק פעם אחת אינה יוצאה מחזקתה הראשונה ועי' היטב בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' פ"ב ובס' שב שמעת' שמעתי' ה' ריש פ"ג שהביא דברי הר"מ בפי' המשנ' למס' נזיר מה שהבאתי לעיל מוכח להדיא דאי אמרינן דענין חזקה היא רק גזה"כ שפיר אמרינן דמחזיקין מאל"א דהתם במס' נזיר נמי כבר טבל לטומאתו הראשונה והנה כבר הבאתי לעיל בשם הגהות טעם המלך בפ"ט מה' טומאות מת דכ' דאי אמרינן מחזיקין מאל"א ה"נ מחזיקין מהיתר להיתר עיי"ש וא"כ שפיר הי' מהני לן חזק' חולין במעי אמו מ"ש התוס' במס' בכורות אע"ג שעכשיו כבר יצא ממעי אמו מ"מ הרי הי' בחזק' היתר כמו שהי' כמש"כ לעיל בסי' ו' דבזה נסתפקו התוס' וא"כ א"ש פסקא של הר"מ והמחבר דס"ל דחלב פוטר דממ"נ מהני לן הך רובא דא"א דענין רו"ח הי' מסברא א"כ כפשיטא דל"מ כלל חזק' הבהמה שלא נפטרה רחמה נגד הרוב דאינ' חולבות אא"כ יולדות דהרי הי' המסבב והך חזקה שלא נפטרה רחמ' הי' רק מסובב וא"א דענין רו"ח הוי רק גזה"כ א"כ כך לנו מסובב כמו מסבב א"כ ממילא אמרינן מחזיקין מאל"א וה"נ מחזיקין מהיתר להיתר וא"כ יש לנו נגד חזק' הבהמה שלא יולדה חזקת הוולד שהי' חולין במעי אמו דמהני הך חזקה א"א דכל ענין חזקה הי' רק גזה"כ וא"כ ממילא נשאר הרוב דאינה חולבות אא"כ יולדות בפ"ע כיון דנגד החזקה שלא יולדה איכא חזקת הוולד שהי' חולין במעי אמו ואי נימא דלא מהני לן הך חזקה משום שהרי כבר יצא ממעי אמו והיינו א"א דלענין רו"ח הי' מסבר' ול"מ בכה"ג כיון שכבר יצא מהך חזקה שהי' במעי אמו כמ"ש א"כ ל"א נמי סמוך מל"ח כיון דהרוב הי' המסבב וחזקה הי' המסובב' וא"כ בכל ענין יש לנו לידון בתר הרוב דאינה חולבות אא"כ יולדות וא"ש פסק' של הר"מ בפ"ז מה' בכורות ופסקה של המחבר בש"ע יו"ד סי' שי"ו ס"ג דפסקו חלב פוטר דכאן ל"ש לומר סמוך מיעוט' לחזקה כמ"ש והא דל"א גבי רוב מצויי' אצל שחיטה מומחי' סמל"ח התם י"ל דלכ"ע הרוב כוודאי דהסבר' הי' כך שאין הולך לשחוט אם אינו בקי כמו שמדמי התו' אהדדי במס' בכורות כ' ע"ב ד"ה חלב פוטר להא דאמרינן בריש מס' גיטין סתם ספרי דדייני מגמ' גמירי והי' נמי מסבר' וכבר ידוע מ"ש התה"ד בסי' ר"ז דבכל דבר שהי' מסבר' אעפ"י שהי' חזקה מהני אפי' להוציא ממון כגון חזקה א"א פורע מוך זמנו וחזקה אין העדים חותמין אא"כ נעשה בגדול וא"כ גבי רוב מצויין אצל שחיט' מומחי' הן דהי' מסברא וודאי עדיף הרוב מחזקה דככל דבר שהי' מסברא אמרינן וודאי דהמסבב עדיף מהמסובב ודו"ק היטב:

יג אמנם גבי פרה אדומה אע"ג דהרוב בהמות שאינם טריפות היא רק כמו רוב בעלמא וא"כ קשה אמאי ל"א סמוך מיעוט' דטריפות לחזקת טומא' דגברא ואיתרע לי' רובא לזה שפיר י"ל דהנה הר"מ בפי"ו מהלכות אבות הטומאות ס"ל דהא דתינוק שנמצא בצד העיסה שלא מיירי בוודאי נגע בעיסה וכן דעתו בפי' המשנה למס' טהרות פ"ג ושלא כדעת רש"י במס' קידושין וא"כ ע"כ ס"ל דהיכי שבוודאי נגע ל"מ לי' חזקת טהרה ואפשר הטעם משום שירי' תרתי דסתרי שיהי' התינוק טמא והעיס' טהור' כיון שבוודאי נגע וכשיטות הראשונים שחולקים על רש"י במס' קידושין וא"כ ל"מ כאן חזקת טומאה דגברא כיון שבוודאי הוזה עליו וכקושי' הגאון בעל משנת דריע שהובא בשו"ת חס"ו ליו"ד סי' כ"ט שהבאתי לעיל ולדידי' לא ס"ל באמת לדבר ברור דר"ע מחזקה כיון דס"ל לענין יבמה דאמרינן סמוך מיעוט' לחזקה ואי אמרינן דרובא עדיף מחזקה ל"א סמוך מיעוט' לחזקה כמש"כ ודו"ק היטב וה"נ גבי שלי' בבית ל"א סמוך מיעוט' שלי' שאין בהם וולד לחזק' טהרה של הבית משום דהוי כוודאי נגע שהרי השלי' בבית כל היכי שבוודאי נגע הוי כחזקה המסתלק' ע"י המתעסקים בה כמש"כ להדיא בספר משה"ב והמדקדק שם יראה להדיא שכוונתו במש"כ גבי רוב מצויין אצל שחיט' דחזקת איסור של הבהמה מסתלק' ע"י המתעסקי' בה דכוונתו דהוי נמי כוודאי נגע שכיון ששחטו הבהמה שוב אין לנו [לדון[על חזקת הבהמה רק על רוב השוחטים וה"נ גבי שלי' בבית אין לנו לדון על חזקת טמא רק על רוב שליות שיש בהם וולד וא"כ מתורץ נמי גבי פרה אדומה דל"א סמוך עיי"ש היטב. וראיתי בספר גי"וו כלל ס"א שרוצה לומר דמש"ה ל"א גבי פרה אדומה סמל"ח דטריפה הוי מיעוט' דל"ש אמנם הו' בעצמו כתב אח"כ שא"א לומר כן והעיקר כמו שכתבתי דהיכ' שבוודאי נגע ל"מ החזקה וה"נ הרי בוודאי כבר הוזה וא"כ ל"מ חזק' טומאה אמנם אכתי קשה לשיטות רש"י ז"ל דס"ל אליבא דר"מ דאפי' בוודאי נגע נמי ס"ל סמוך מיעוטא לחזקה וא"כ יקשה לר"מ עכ"פ אמאי ל"א סמוך מיעוטא לחזקה גבי פרה אדומה נמי וי"ל דלר"מ באמת נמי היכי דלא אפשר מודה דל"א סמוך והכי גבי פ"א לא אפשר לעולם בענין אחר וכ"כ בס' גי"וו ולפי"ז יש להסביר הדבר היטב דהנה כל ענין דס"ל לר"מ סמוך כתבנו משום דלענין רו"ח הי' גזה"כ וא"כ כך לי המסובב כמו המסבב ולכך מהני החזקה נגד הרוב אעפ"י שהחזקה הי' רק מסובב והנה א"א דהיא רק גזה"כ צ"ל דמש"ה אמרה תורה להעמיד כל דבר על חזקתו או לילך ב"ר שלא יצא הדבר עד אין תכלית וא"כ בפ"א כי נמי נימא סמוך מל"ח א"כ לעולם לא יוכל לטהר ולכך ל"א סמל"ח אפי' לר"מ אע"ג דאית לי' בעלמא מה"ת סמל"ח דאי נימא גבי פ"א סמל"ח א"כ יצא הדבר עד בלי תכלית כמש"כ הר"מ בפי' המשנה בפ"ט מס' נזיר שהבאתי לעיל ודו"ק:

יד ועפ"י דברינו הנ"ל שכתבנו דא"א דחזקה הי' רק גזה"כ אזי מהני החזקה אפי' אם כבר נסתלק ענין הראשון שהי' בעבורו בחזקת איסור כמו בהמה לאחר שנשחטה שנשארו בחזקתו הראשונה אעפ"י שכבר נסתלק חזקת איסור אמ"ה יש להבין בזה דברי הנו"ב מהד"ק לאה"ע סי' מ"ג שכתב לחלוק על הריב"ש במש"כ דרוב ל"ע מתרי חזקות דגבי פרה אדומה והקשה הנו"ב דכיון דמפרה אדומה ילפינן דר"ע מחזקה א"כ ה"ה מתרי חזקת דגבי פ"א יש לנו ג"כ ב' חזקת דהיינו חזקה שאינה זבוח דדלמא במקום נקב שחוט ול"מ בה שחיטה ואיכא נמי חזקת טמא ומוכח דר"ע אפי' מב' חזקות. הנה מ"ש דספק נקובת הוושט מקרי חזקת איסור כ"כ ג"כ הפליתי בסי' ל"ג סק"ד אמנם הרבה אחרונים חולקין ע"ז עיין בשו"ת חס"ו ליו"ד סי' כ"ד כ"ה והביא ראי' דאי הו"א דספק נקיבת הוושט מקרי חזקת איסור א"כ אמאי צריך למילף דר"ע מחזקה מפ"א דווקא ולמה לא ניליף מכל שחיטות דרוב עדיף מחזקה א"א דספק נקיבת הוושט מקרי ח"א ועיין בשו"ת טור האבן סי' י"ב אמנם לכאורה גבי בכור דזה מקרי חזקת חולין מה שהי' במעי אמו כמש"כ התו' במס' בכורות א"כ ה"נ מקרי חזקת איסור שהרי גם שם הי' עומד לכך לצאת ממעי אמו ואפ"ה מוקמי' לה בחזקתו הראשונה וא"כ אף ה"נ אע"ג שראוי' לצאת מחזקת איסור ע"י מעשה השחיטה מ"מ מעיקרא הי' בחזקת איסור וא"כ תלי' הא א"א דנקיבת הוושט מקרי חזקת איסור בהך סברא אי חזקה היא מכח סברא או מגזה"כ דאי חזקה הי' גזה"כ שפיר איכא ח"א נמי בכל ספק נקיבת הוושט ומ"מ א"ש דברי הריב"ש דרובא ל"ע מתרי חזקות ואע"ג דגבי פ"א איכא נמי תרי חזקת היינו חזקת טמא וחזקת איסור הא איכא נמי נגד זה חזקת פרה שהיתה טהורה בחיי' ואי נמי דתהי' נבילה א"כ תהי' טמאה ואיכא חזקת טהרות כמש"כ שם הנו"ב ואע"ג שנראה שמפקפק שם קצת בזה הסברא מ"א לדברינו הי' מוכרח דכמו דמהני ח"א אעפ"י שעכשיו כבר נשחטה ה"נ מהני חזקת מה שהיתה טהורה בחייה אע"ג שעכשיו כבר מתה וא"כ לא נשאר רק חזקה אחת דהיינו חזקת טמא וא"כ שפיר אינו מוכח רק דרובא עדיף מחזקה אחת ולא מב' חזקות ועלה בידינו לקיים סברת הריב"ש בסי' שע"ט עפ"י סבר' מוכרחת בס"ד:

טו והנה לפי"ז צריך להבין לפי האמת אמאי ל"א בכל השחיט' סמוך מיעוט' לחזקה כיון דאיכא חזקת איסור אי היתה נקיבה הוושט עפ"י סברת הנו"ב והפליתי ובפרט לפי מאי שכתבתי דאי חזקת טמא מקרי חזקה אע"ג שכבר הוזה עליו וע"כ כיון דהיא גזה"כ מה דאזלינן ב"ח נשאר כל דבר על חזקתו וא"כ ה"נ איכא חזקת איסור, אמנם לפי"ד הנ"ל א"ש דהנה מ"ט אמרינן דחזקה כה"ג מהני היינו רק א"א דחזקה הי' גזה"כ וצריך להבין מפני מה היתה כך גזה"ת וא"כ צ"ל כמש"כ לעיל שלא יגיע הדבר עד בלתי תכלית, והנה אי נימא בשחיט' נמי סמל"ח ג"כ יגיע הדבר לבלי תכלי' דלעולם לא יהי' במציאות שיאכלו בשר ובפרט קדשים ולכך ל"א סמל"ח לענין שחיט' כמשכ"ל סי' י"ג אליבא דר"מ גבי פרה אדומה דלא אמרינן סמוך. וזאת תורת העולה מכל מש"כ דאי אמרינן דענין רו"ח היא מסברא א"כ ל"א סמוך מל"ח דהרוב הוא המסבב והחזקה הוא המסובב אמנם הך מלתא גופ' מספק' לן דדלמא הי' רק גזה"כ ולכך גבי בכור ל"א סמוך מיעוטא דחולבות אעפ"י שאינ' יולדות כיון דאיכא נמי חזקה שהי' חולין במעי אמו ואי חזקה היא גזה"כ מהני חזקת חולין ממעי אמו כמש"כ אמנם לענין יבום שפיר מחמירין דלמ' אמרינן סמוך ולכך לא תנשא אע"ג דאיכא רוב דרוב נשים מתעברות ויולדות אמנם כל היכ' דהרוב היא מכח סברא כמו רוב מצויין א"ש ל"מ החזקה נגדו ול"א סמוך וכן כל היכי שהחזקה מסתלק' ע"י המתעסקים בה כמו גבי שלי' בבית דכיון דהי' שלי' בבית או כמו גבי תינוק שנמצא בצד העיסה אי מפרשי' כפירש"י שבוודאי נגע בעיסה נמי ל"א סמוך דבכה"ג ילפינן מפ"א דל"א סמוך מיעוט' דטריפות עם חזקת טמא כיון שכבר הוזה עליו אמנם לר"מ דס"ל סמוך אפי' בכה"ג כגון גבי תינוק שבוודאי נגע בעיסה לפירש"י צ"ל הא דל"א סמוך גבי פ"א וגבי כל השחוטות א"א דספק נקוב' הוושט מקרי אתחזק איסורא הייני משום דהתם לא אפשר בענין אחר כש"כ בס' גי"וו כלל ס"א וביארנו בסברא דכיון דלר"מ רק מש"ה אמרינן סמוך משום דס"ל דחזקה הי' גזה"כ א"כ אין חילוק בין מסבב למסובב רק כל היכי שנימא סמוך יגיע הדבר לאין תכלית כמו גבי פ"א דלעולם לא יוכל להטהר מטמאתו וכן גבי שחיט' דלעולם לא יוכל לאכול בשר בכה"ג הי' גזירות התורה דלא נימא סמוך כדי שלא יגיע הדבר לאין תכלית ודו"ק:

טז והנה לפמש"כ דהא דאמרינן סמוך מל"ח היא דווקא אם הרוב אינ' בתורת וודאי אבל אם הי' מסברא אז הוי רוב המסבב נגד החזקה ולא אמרינן סמוך מל"ח והנה לפ"ז ברובא דאיתא קמן דלכ"ע אזלינן ב"ר אפשר דהוי כוודאי ול"א סמוך ועפי"ז תירץ בס' פמ"ג ביו"ד סי' ק"י ס"ק י"ד אמאי אמרינן בתשע חניות בנמצא הלך אה"ר לפמש"כ התו' נדה י"ח ע"א אה"ר דאיכא חזקת איסור א"כ אמאי ל"א סמוך וכ' שם דברובא דאיתא קמן ל"א סמוך והיינו עפ"י מש"כ דכאן לכ"ע הוי כוודאי ולכך ל"א סמוך ועפי"ז יש לתרץ מה שעוררנו פ"ח אחד בסתירת דברי התו' במס' נדה י"ז ע"ב ד"ה ואין שורפין שכ' שם גבי דם הנמצא בפרוזדור דאיכא חזקת טהר' של האשה וגם הי' קרוב לעלי' ואיכא נגד הרוב דמים מן המקור קרוב וחזקה דהיינו שדמי העלי' קרובי' וכ' שם בסוף הדיבור וז"ל ולא חשיב חזקה וקורב' לגבי רוב אלא כפלגא ופלגא אלמא דפו"פ מיהו חשיב וא"כ קשה גבי ט' חניות דמיירי אפי' בנמצא קרוב לחניות של המוכר נבלה כמש"כ התו' שם י"ח ע"א בד"ה הלך אה"ר ואיכא נמי חזקת איסור וא"כ הוי כפלגא ופלגא ואמאי הלך אחר הרוב ולפמש"כ ניחא דקורב' וחזקה לא חשיב יותר רק כמיעוט וחזקה כמש"כ התו' להדיא ולא חשיב חזקה וקורב' לגבי הרוב אלא כפופ"ג וא"כ ניחא דבשלמא לענין רוב דמים מן המקור דזה לא חשיב רובא דאיתא קמן ולכך שפיר מהני קורב' אע"ג דל"ח נגד הרוב יותר ממיעוט בעלמ' חשיב לצרופי' בהדי חזקת טהר' לשוי' כפלגא משא"כ גבי ט' חנויות דהוי רובא דאיתא קמן ולכך אע"ג שנמצא קרוב לחנויות המוכר נבלה מ"מ לא חשיב יותר ממיעוט בעלמא ול"ח רק כמיעוט וחזקה בעלמא וברובא דאיתא קמן ל"א סמוך כמש"כ הפרמ"ג ביו"ד סי' ק"י ס"ק ד' וכמו שביארנו בסברא בס"ד ודו"ק וכן משמע מדברי רש"י במס' קידושין פ' ע"א ד"ה אם רוב שרצים דברובא דאיתא קמן ל"א סמוך מיעוט' ועיין בשו"ת להגאון מוה' יהודא אסאד לחיו"ד סי' פ"ג:

תוכן העניינים

תבואות השדה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה