תבואות השדה חלק א· רבי אליעזר חיים דייטש
שער החזקות · שער ד
בו נבאר בס"ד סוג' דקדשה אבי' בדרך קדושין ע"ט ויתבאר עוד קצת מענין חזקה דאיתרע וחזקה העשוי' להשתנות וחזקה דהשתא:
א בגמ' אתמר קדשה אביה בדרך וקדש' עצמה בעיר והרי היא בוגרת רב אמר הרי בוגרת לפנינו ושמואל אמר חיישינן לקידושי שניהם אימת אי כיע' בתוך שית' בהא נימא רב הרי היא בוגרת לפנינו השתא היא דבוגרה וכו' ל"צ ביומא דמשלם שית רב אמר מדהשתא בוגר' בצפר' נמי בוגרה ושמואל אמר השתא היא דאתייא סימני' ואקשי' עלי' דשמואל מ"ש ממקוה דאמרינן דע"י מה שהי' חסר לפניך מחזקי' בחסר למפרע וא"כ ה"כ נחזיקנ' בבוגר' למפרע ומשני התם תרתי לריעותא הכא חב"ר ואח"כ פריך מחביות דמחזיקין היין בחומץ וודאי למפרע ומשני התם נמי משום תרל"ר הכא חל"יר היא דאיכא וברש"י בד"ה דקדח' ביומ' דמשלם שית וז"ל אבי' בבוקר והיא בערב והיום הזה היא בחזקה שתבגור והקשה בספר עצמות יוסף למה הוצרך רש"י ז"ל לומר שקדשה אבי' בבוקר והיא בערב ואפי' היא עצמה מתקדשות בבוקר הי' ג"כ המחלוק' דלרב אגרינן הרי בוגרת לפנינו ולא חיישינן לקידושי האב ולשמואל אמרי' השתא היא דאתייא סימני' והיא באמת קושי' גדולה ועי' בש"ע אה"ע סי' ל"ז ובטור דנקטי נמי בבוקר ובערב ועיין בהרא"ש וברי"ף דנקטי סתם בדרך ובעיר וזהו בוודאי הוכרח לנקוט בדרך ובעיר כלומר דהיא לא ידעה בשעה שקבל אבי' קידושי' דאי הוי ידעה ושתקה א"כ נראה כהודאה שמוד' לו שהיא ברשות אביה וכן כ' הפנ"י. ונציע בכאן איזה קושי' בס"ד. א' מה שהקשה העצמות יוסף מ"מ נקיט בבוקר ובערב כמ"ש. ב' הקש' הפנ"י והמרש"א ג"כ הרגיש בזה מ"ט פריך הגמ' בפשיטות אי לימ' בתוך שית בהא נימא רב הרי היא בוגר' לפנינו השתא היא דבגר' כלומר משום דאיכא חזק' נערות ואמאי ל"נ דרב ל"ח לקידושי אביה משום דנגד חזק' נערות איכא חזק' פנוי' והרי בוגרת לפניך והוי חדא במקום תרתי והנה הפנ"י תירץ דהגמ' מקשה שפיר בתוך שית נימא השתא היו דבוגר' משום דל"ש שתבגור תוך שית והוי חזקה לנערות ורוב' לנערות והו"ל חשש דבוגרת מיעוט' דמיעוט' אמנם המקנה דחה זה דהא עכ"פ חזינן בהך נערה דיוצאה מן הרוב כיון דהביא' סימני בוגרת תוך שית מה שאין שכיח כלל ע"ש. והנה יש לחזק עוד קושי' הפנ"י דלכאורה מצינו למימר דחזק' פנוי' עדיפ' מחזק' נערות עפ"י מש"כ בס' תורת חיים בחידושיו למס' עירובין ל"ו דחזק' הטמא עדיפא מחזק' המקוה גבי מקוה שנמדד משום דעכשיו אין אנו דנין כלל על המקוה אי טהורה היא רק על האדם אם הוא טהור או לא ולכך עדיפ' לן חזק' טומאה דגבר' שאנו דינין עלי' מחזק' המקוה שאין לדון עכשיו עלי' כלל כיון דעכשיו היא וודאי חסרה וא"כ ה"נ עכשיו אין אנו דנין כלל על חזק' נערות שלה דהרי היא וודאי בוגר' והעיקר היא מה שאנו דנין עלי' היא על חזק' פנוי' וא"כ נוקמי' בחזק' פנוי' והרי היא בוגר' כמו התם העמד טמא על חזקתו והרי חסר לפניך ומ"ש התוס' דיה קדשה אבי' דחזק' פנוי' ליכא משום דמ"נ היא מקודשת או משום קידושי דידה או משום קידושי דאבי' כתב הפנ"י שאין הך סבר' מוכרח' דבאמת יש לתמוה איך יחולו למפרע קידושין של אבא ע"י מה שמתקדשת לבסוף כיון דבשעת קידושין לא היו ראוי' לחול משום חזק' פנוי' ג' קשה מאי משני הגמ' התם תרל"ר הכא חל"ר דבשלמא גבי מקוה אינ' טמא בוודאי רק מכח תרל"ר כיון דאיכא ח"מ שהיתה שלימה וא"כ צ"ל תרל"ר דייקא דאל"ה ל"ה רק חדא במקום חדא משא"כ הכא ביומא דמשלם שית כיון דליכא נגד החזקה דהשתא שום חזקה שהרי חזק' נערות ליכא א"כ אפי' כי ליכא רק חדא חזקה דהיינו הרי בוגרת לפניך נמי הול"ל דמעיקר' כמי הי' בוגרת ולא לחוש כלל לקידושי אבי' וקושיא זו הקש' ג"כ בס' פנ"י. ד' מאי פריך הגמ' מחביות ממנ"פ אי הוי ידע דחביות דומה למקוה כיון דמקשה מחביות אמקוה א"כ ממילא הוי ידע דבחביות נמי איכא תרל"ר וא"כ מאי מקשה על שמואל מחביות ועיין בס' פנ"י שכ' דמדר"ש דאמר גבי מקוה ל"ה רק ס"ט נמי קשה לשמואל כיון דאכתי לא ידעינן דאכא ח"ט דאמרינן העמיד טמא עח"ז א"כ קשה מ"ט ל"מ המקוה בחזקה שלימה וע"כ משום דהרי חסר לפניך מקרי חזקה בהורע החזקה דמעיקרא וא"כ הכא כיון דליכא חז"נ הול"ל הרי בוגרת לפניך אפי' לשמואל וא"כ ה"כ גבי חביות אפי' אי ל"ה רק ספיקא נמי קשה כיון דאכתי לא ידעינן דאמרינן העמיד טבל עח"ז אלמא דמהני הרי חומץ לפניך להורע חזקת יין דמעיקרא וא"כ הו"ל משום הרי בוגרת לפניך לשוי' לבוגרת למפרע כיון דליכא חזקת נערות עיי"ש. אמנם אכתי קשה אמאי לא אסיק אדעתא דמקשה לחלק דבמקוה איכא ח"ט ובחביות איכא חזקה טבל. ה' קשה קושי' התוס' בד"ה ושמואל וז"ל וא"ת לרב נמי תקשה דע"כ ל"ק רב דמצפר' כמי הוי בוגרת אלא משום דליכא חז"נ כדפי' בקונטרס אבל אי הוי חז"פ מודה רב דאוקמא אחזקתה וה"נ גבי מקוה אכא חזקה דשלם ואפ"ה ל"מ בחזקה עכ"ל והתו' תירצו דבאמת לרב נמי קשה ונקיט שמואל משום דפריך לי' בהדיא טפי עיי"ש ו' הקשה הריטב"א דאמאי ל"מ לרב מהך דנדה דלא מטמאינן למפרע רק מדרבנן ולא אזלינן בתר השתא ועיין בשעה"מ פ"ג מה' אישות שהקשה כיון דהשתא לא ידע דבמקוה איכא חז"ט א"כ קשי' מתניתין דמקוה דמחזיקין הריעותא למפרע אמתניתין דנדה דלא מטמאינן למפרע רק מדרבנן ועיין בתוס' רי"ד שתירץ דהכא גבי בוגרת הוי ריעותא טפי מבנדה משום דהוי ביומא דמשלים שית ואיכא חזקה שביום זה תביא סימנים משא"כ בנדה ליכא למפרע חזקה שביום זה תראה דם. ז' יש לדקדק דמעיקרא כי משני ממקוה קאמר הגמ' התם תרל"ר הכא חלי"ר וכי משני מחביות קאמר התם תרל"ר הכא חל"ר היא דאיכא והנה הני ב' תיבות היא דאיכא נראה כיתור לשון. ח' ברש"י ד"ה תרל"ר ח"ל טמא על חזקתו והרי חסר לפניך הכא גבי קידושין אך חדא לריעותא היא דאיכא הרי בוגרת לפנינו אבל אם באת לומר העמיד אשה על חזקתה יומא דמשלים שית לאו חזקת בוגרת ולאו חזקת נערות אית בה שהיום עשוי' להשתנות עכ"ל וכ' עליו הפנ"י וז"ל ולכאורה תמוה בזה דאדרבה אם הי' לה חזקת נערות פשיטא דשפיר קאמר שמואל ולא הי' לו לרש"י לפרש רק דכאן ליכא חזקת פנוי' לומר דה"נ איכא תרל"ר חזקת פנוי' והרי בוגרת לפניך כמש"כ אתו' בד"ה קדשה אבי' דכאן ליכא חזקת פנוי משום דממ"נ היא מקודשת או מכח קדשה אבי' או משום קדושי דידה ויהי' איך שיהי' הא וודאי מש"כ רש"י דכאן ליכא חזקת נערות הם דברי מותר אליבא דשמואל:
ב ונראה ליישב קושי' מה שהקשינו באות ז' מ"ק הכא חל"ר היא דאיכא עפ"י מש"כ התוס' בד"ה קדש' אבי' דבקדשת אבי' גרידא מודה שמואל דל"ח לקידושין דאמרינן העמיד אשה על חזקתה ח"פ כמו שהיתה והרי היא בוגרת לפנינו אבל כשקדש' גם היא עצמה ממ"נ ליכא ח"פ אי משום קידושין דידה אי משום קידושין דאבי' והנה הבאתי לעיל מש"כ הפנ"י דאין סברת התוס' מוכרחת כ"כ לומר דמשום דקידשה היא עצמה תו ליכא מ"פ דסוף סוף בהאי שעת' דקדשה אבי' הוי שייך ח"פ ולא חלו קידושי אבי' כלל ול"ל למימר דע"י מה שקדשה עצמה אח"כ הדרי וחיילי קידושי אביה למפרע והנה לכאורה היא טענה חזקה נגד התוס' אמנם לי נראה דהך סבר' אי מהני עכשיו ח"פ אע"ג שעכשיו כבר מקודשת תלי' בהך מלתא דא"א דהא דמוקמינן אחזקה היא מצד הסברא דבכ"מ שאנו מסופקי' צריכין להעמיד על חזקתו הראשונה א"כ ה"נ אע"ג שעתה אינה פנוי' מ"מ לגבי קידושי אביה מהני ע"י ח"פ לומר שלא הועילו אמנם א"א דענין החזקה היא רק גזה"כ א"כ שפיר נוכל לומר דע"כ לא מוקמינן בחזקתו הראשונה רק היכא שגם עכשיו נוכל לומר שהיא בחזקתו כמו שהיתה משא"כ היכא שכבר יצאה מחזקתה הראשונה ממ"נ כמו הכא בקדש' אבי' וקדשה היא עצמה שפיר אמרינן דעכשיו אין נוכל לומר העמידנ' על חזק' פנוי' וממילא ל"מ גם על מעיקרא וא"ש סברת התוס' א"א דחזקה היא רק גזה"כ ודו"ק:
ג והנה א"א דחזקה דאיתרע מהני או לא ג"כ נוכל לומר דתלי' בהך סברא דא"א דענין חזקה היא מסברה דמסתמא לא נשתנה מכמו שהי' א"כ אע"ג דאתיליד ריעותא בהך חזקה מ"מ כיון שאינו ברור שע"י הריעותא יצאה מחזק' כמו בחזקת טמא שטבל והמקוה נמצא' חסרה וכתבנו לעיל בשער ב' סי' ח' דמ"מ איתרע לה חזקת טמא כיון שטבל עכ"פ רק דנוכל לומר כיון דמ"מ לא ידעינן אי טבל כראוי וממילא גם עכשיו הוא בחזקתו הראשונה שפיר אמרינן א"ס מוציא מידי וודאי וכמשכ"ל בשער ג' סי' ח' בשם הרשב"א לענין ח"א דבהמה דכל שלא ידעינן שנעשה בה מעשה הנכשיר' עליך הראי' וה"נ דכוותי' דכל שלא ידעינן שטבל כראוי הרי הוא בחזקת טמא כמו שהי' אמנם א"א דענין חזקה היא רק גזה"כ א"כ שפיר נ"ל דכל שאתיליד ריעותא בהחזקה שוב ל"מ על חזקתו הראשונה אעפ"י שמעיקרא הי' טמא בוודאי כיון שעכ"פ נעשה בו דבר שנוכל להוציאו מחזקתו הראשונה א"כ ל"מ חזקה וכתבנו לעיל בשער ב' סי' ו' דלפי"ז הא דאמרינן אוקמי' הטמא בחזקתו היינו מה שהי' אנו מחזיקין אותו לטמא דלהך חזקה כ"ז ריעותא כל שלא ידעינן בבירור שטבל כהוגן ולפי"ז אין להקשות מחביות אמקוה כיון דבחזק' טבל ל"ל שאנו הי' מחזיקין אותו לטבל כמו שהארכנו לעיל עי"ש וא"כ תו ליכא חזק' טבל דאיתרע לי' כיון שכבר הפריש עליו. והנה בהא דמשני הגמ' מקושי' דמקוה התם תרכ"ר הכא חל"ר לכאורה הא ה"כ תרל"ר איכא חז"פ והרי בוגרת לפניך דבשלמא בתוך שית שפיר מצינו למימר כמש"כ הפנ"י דאיכא רוב וחזקה לנערו' אמנם ביומא דמשלם שית אפי' אי נימא דאיכא חזקת נערות אעפ"י שעשוי' להשתנות היום דחזקה העשוי' להשתנות שח"ז כמו שנבאר לקמן בס"ד מ"מ איכא ח"פ והרי בוגרת לפניך וע"כ צ"ל דס"ל להגמ' כסברת התוס' דכאן ליכא חז"פ כיון דכבר היא מקודשת ממנ"פ וא"כ צ"ל דס"ל לשמואל דחזקה היא רק גזה"כ ולכך כל שאין לדון גם עכשיו על החזקה ועכשיו יצאה מחזקתה ל"מ החזקה למפרע כמש"כ וממילא נמי ס"ל דחזקה דאיתרע לש"ח דא"א דחזקה הי' רק גזה"כ א"כ ל"ה כוודאי וכל דאתיליד בי' ריעותא תו ל"ש דאוקמי' אחזקתה כמש"כ ודו"ק: (ד) ומעתה נבוא לתרץ מה שהקשינו באות ד' מאי פריך מחביות אי הוי ידע דחביות דומה למקוה א"כ ממילא נמי ידע דשם הוי נמי תרל"ר וא"כ אין כאן קושי' מחביות כמו ממקוה אמנם עפ"י מש"כ ניחא דלהגמ' הי' קשה מאי משני הכא חל"ר הא הכא נמי איכא תרל"ר העמיד אותה בחזקת פנוי' והרי היא בוגרת לפניך וע"כ דס"ל כמש"כ התוס' דתו ליכא חז"פ וא"כ צ"ל דס"ל דחזקה היא גזה"כ וא"כ ס"ל נמי חזקה דאיתרע לש"ח ופריך שפיר מ"ש מחביות ורמינין חביות אמקוה ומשני מאן תנא חביות ר"ש אבל לרבנן חביות כמי וודאי טבל. והנה לכאורה קשה מ"פ מחביות אמקוה הא כבר איתרע לי' חזק' טבל ולכך ל"ה רק ס' וגבי מקוה שאני כמש"כ משום דהחזקינהו אותו בח"ט וע"כ צ"ל דס"ל חזקה דאיתרע שמה חזקה ושפיר דומה חביות למקוה דבחביות נמי איכא חזק' טבל אע"ג דאיתרע וא"כ כיון דס"ל חזקה דאיתרע ש"ח ע"כ ס"ל דחזק' הוי מצד הסברא והיקש הטבעי והוי כמו וודאי וא"כ ממילא איכא נמי ח"פ אע"ג שכבר היא מקודשת כיון שעכ"פ בשעת קידושי אבי' שחל הספק הי' פנוי' דל"ש לומר כסברת התוס' כיון שעכשיו היא מקדושת ממנ"פ ליכא ח"פ דהא מ"מ אין אנו צריכין לדון רק האיך היתה בשעת לידה הספק כיון דחזקה היא מסבר' כמש"כ וא"כ הדק"ל ממקו' וליכא לתרץ הכא חדא לריעותא דה"נ איכא תרל"ר חזק' פנוי' והרי היא בוגר' לפניך וא"כ הא דמקשה אח"כ מחביות היינו לחזק קושי' הראשונים ממקוה ומתורץ מה שהקשינו באות ד' ודו"ק:
ה אמנם יש לומר עוד סבר' אחרת דלעולם מצינו למימר דשפיר אית לי' לשמואל דחזקה היא מצד הסברא והוי כמו וודאי והא דל"מ תו חזק' פנוי' אע"ג דאם חזקה היא מצד הסבר' א"כ הסבר' כונת שאנו צריכין על שעת לידה הספק והי' בעת קידושי אבי' ואז היתה שפיר בחז"פ וא"כ אמאי חוששין לקידושי אבי' די"ל דהענין הי' כך דהנה כבר הבאתי לעיל בש"ע א' סי' ה' דלדעת הראשונים דחזקה מסובב ל"מ נגד חזק' המסבב א"כ איך מהני ח"ט נגד חזק' המקוה או חזק' טבל נגד חזק' יין וכתבנו דא"נ הכי אמרינן דנגד חזק' מקוה שהיא המסבב או נגד חזק' יין שהיא ג"כ המסבב איכא חזקה דהרי חסר לפניך או הרי חומץ לפניך שהם ג"כ ענינים המסבבים וממילא נשאר חז"ט וחזק' טבל בפ"ע ומהני אעפ"י שהי' רק מסובב כיון דתו ליכא נגד חזק' המסבב' שהרי כבר סלקנו אותו ע"י חזקה דחסר לפניך וחומץ לפניך והנה תא וודאי א"ל דאם אנו באין לדין על חזקה המסובב' בפ"ע ל"מ רק באם הי' עכשיו ג"כ בחזקתו הראשונה משא"כ כשכבר יצא מחזקתו הראשונה ל"מ חזק' המסובב' דתו לא שייך לומר העמידנ' בחזק' הראשונה דוודאי בחזק' המסבב שפיר י"ל שאנו הולכים בתר שעת לידת הספק וכל שבשעה שנולד הספק היינו נוכל לאוקמי' בחזקה הראשונה גם עכשיו כן משא"כ בחזקה שהי' רק מסובב ל"מ החזקה רק כ"ז שהחזקה היא עדיין לפנינו כמו שנבאר בת"ד והנה ה"נ לענין קידושי אבי' אי באין לדין עלי' מכח תרל"ר לומר העמידנ' בחזק' פנוי' והרי בוגרת לפניך ע"כ ל"ל דנגד חזק' נערות איכא חז"פ דהא ח"נ הי' המסבב וח"פ ל"ה רק מסובב וע"כ צ"ל דנגד ח"נ איכא הרי בוגר' לפניך שהיא ג"כ ענין המסבב וממילא העמידנ' בחזקת פנוי' וא"כ כוונת הגמ' כך היא לתרץ דבשלמא גבי מקוה וחביות דגם עכשיו היא עדיין נטמא וגם עכשיו איכא למימר שהיא עדיין טבל שלא יצא עדיין מחזקתו הראשונה שפיר מהני חזק' טמא וחזק' טבל לשוי' כוודאי אעפ"י שהמה רק מסובבים כמש"כ דכיון דכבר סלקנו ח' המסבב דהיינו חזק' מקוה וחזק' יין א"כ ממילא נשאר הטמא בחזקתו והטבל בחזקתו ומדיוק נמי מה דקאמר דאיכא למימר העמיד טמא על חזקתו דא"ל העמיד טבל על חזקתו ול"ק דאמרינן העמיד טמא על חזקתו כמו שהקשינו לעיל בשער א' אות ו' דהכי קאמר דאיכא למימר כמו שהי' מעיקרא ה"נ הוא עכשיו הטמא בחזקתו משא"כ הכא כיון דכבר יצאה מחזק' פנוי' א"כ וודאי א"ה מצינו למימר נגד חז"נ איכא חזק' פנוי' והרי בוגרת לפניך הוי א"ש דמהני לן חזק' פנוי' אע"ג שעכשיו כבר אינה פנוי' מ"מ כיון שבשעת לידת הספק דהיינו בשעת קידושי אבי' היתה פנוי' ממילא מהני לן גם עכשיו אמנם כיון דבאמת ל"ל הכי כמ"ש כיון דחז"פ היא המסובב ול"מ נגד חז"נ המסבב וא"כ ע"כ כשתרצה לדון גם כאן מכח תרל"ר צריך אתה לומר דנגד חז"נ איכא הרי בוגרת לפניך שהי' ג"ב מסבב ונשאר ח"פ כמו חזק' טמא או חזק' טבל זה ל"ל דהכא חל"ר הי' דאיכא כלומר עכשיו כשאתה רוצה להעמידנה על חזקת פנוי' ליכא כאן חזק' פנוי' דממנ"פ היא מקודשת וליכא רק חזקה דהרי בוגר' לפניך והוי חדא במקום חדא נגד חזקת נערות ואינו דומה לחזקת טמא דשם גם עתה נוכל לומר העמיד טמא על חזקתו דגבי חזקה שהי' רק המסובב וודאי לא נוכל לדון עלי' ולהעמידנה בחזקתה רק היכי שהיא עדיין בחזקתה כמו שהיתה ומתרץ שפיר בס"ד כל השקלא וטרי' מה דפריך לבתר הכי מחביות ומה דקאמר הכא תל"ר היא דאיכא ודו"ק. והנה לפ"ז יצא לנו דין חדש דהא דאמרינן גבי מקוה העמיד טמא על חזקתו הי' כמי רק אם בשעה שבאנו לדון עליו עדיין לא טבל במקוה אחרת שטהור' וודאי וא"כ שפיר קאמר דאיכא למימר גם עכשיו שהוא עדיין טמא כלומר שלא טבל עדיין במקוה שהי' טהורה וודאי והנה כל אלה לא יתכן רק א"א דשמואל ס"ל דאפי' ביומא דמשלם שית נמי איכא חזקת נערות אע"ג שעשוי' להשתנות היום דמ"מ כל שלא נשתנה עדיין מוקמינן בחזקתו הראשונה וס"ל לשמואל דחזהע"ל שח"ז וזה מוכרח מכח הקושי' שהקשינו באות ג' דמאי משני התם תרל"ר הא כיון דהכא ליכא שום חזקה א"כ אפי' בחל"ר כמי הוי כוודאי בוגרת למפרע שלא לחון לקידושי אבי' וע"כ צ"ל מכח הך קושי' דס"ל לשמואל דאפי' ביומא דמשלם שית נמי איכא חזקת נערות אע"פ שעשוי' להשתנות וא"כ משני שפיר הכא חל"ר דנגד חז"נ איכא חזקה דהרי בוגרת לפניך וממילא הוי ס' השקול וחז"פ ליכא כמו שבארנו היטב בשקלא וטרי' דגמ' בשני הבבות בחביות ובמקוה וא"כ מוכח לפי"ז דס"ל לשמואל חזקה העשוי' להשתנות ש"ח ודו"ק היטב ומתרץ מה שהשיג באות ב' ד' י': (ו) ומעתה נבוא לתרץ גם יתר הקושי' בס"ד דהנה נחזה אנן באיזה סברא פליגי רב ושמואל ונראה דהנה הא וודאי אע"ג דכתב רש"י בד"ה תרל"ר דביומא דמשלם שית ליכא ח"נ שהיום היא עשוי' להשתנות מ"ע ע"כ לא דח"נ לא הוי רק א"א דחזקה העשוי' להשתנות ל"ש חזקה אבל א"א דחזקה העשוי' להשתנות ש"ח א"כ שפיר איכא ח"כ והנה ממש"כ התוס' בד"ה קידש' אביה דבקידשה אביה לחוד מודה שמואל דאינה מקודשת משום ח"פ והרי בוגרת לפנינו והקשה במקנה דל"ל להתוס' למנקט הרי בוגרת לפנינו בהדי א"פ ולא נקטי בפשיטות משום חז"פ לחוד וע"כ צ"ל דחזקת פנוי' לחוד ל"מ משום דאיכא נגד' ח"ב אע"ג שעשוי' להשתנות ולכך שפיר נקט התוס' הרי בוגרת לפנינו בהדי ח"פ דאז הוי ח"כ חדא במקום תרתי אפי' א"א חזקה העשוי' להשתנות ש"ח וא"כ א"ל דרב ושמואל בהכא פליגי דרב ס"ל חזקה העשוי' להשתנות לש"ח וא"כ ליכא חזק' נערות כלל ושפיר מהני הרי בוגרת לפנינו אע"ג דהיא רק חדא משא"כ שמואל ס"ל דחזק' נערות איכא שפיר אע"ג שעשוי' להשתנות דחזקה העשוי' להשתנות ש"ח וממילא כי ליכא רק הרי בוגרת לפנינו דחזק' פנוי' ליכא כמש"כ התוס' ובארנו לעיל סברתם בס"ד והוי חדא במקום חדא ול"ה רק ספיקא וא"כ מתורץ דשפיר הקשו הגמ' לכ"ע א"נ בתוך שית בהא נימא רב הרי בוגרת לפנינו דל"ל דנגד ח"נ איכא ח"פ והרי בוגרת לפנינו והוי חדא במקום תרתי דכבר כתבנו דח"פ ליכא לאוקמי נגד ח"כ משום דח"פ היא רק מסובב וח"כ הי' המסבב וא"כ ע"כ צריך אתה לומר נגד ח"נ איכא חזק' בוגרת דהשתא והעמד פנוי' על חזקתה הא ל"ל כיון דכבר היא מקודשת ל"מ חזק' המסובב להעמיד' בחזקתה כיון שכבר יצאה מחזקתה. ומתורץ נמי מה שהקשה התוס' דלרב נמי קשה דמודה עכ"פ היכי דאיכא ח"נ דל"מ הרי בוגרת לפניך לשוי' כוודאי בוגרת למפרע והתם מהני הרי חסר לפניך לשוי' לחסר למפרע אע"ג דאיכא חזק' מקוה דלרב ל"ק דבשלמא התם אע"ג דאיכא חזק' שלם דמקוה מ"מ איכא תרתי חסר וח"ט משא"כ הכא דליכא רק חדא דהרי בוגרת לפניך ל"מ כי איכא חזק' נערות נגדה ורק דאכתי תקשה מ"מ בס"ד דאכתי לא ידע מהך דחזק' טמא א"כ לרב נמי קשה לזה שפיר י"ל דהא וודאי ידע הגמ' דכל היכי דליכא רק חזקה דהשתא נגד החזקה דמעיקרא דהוי ס' השקול וע"כ צ"ל דמש"ה אמרינן הרי חסר לפניך משום דחזק' המקוה לא חשיבה כ"כ כיון דחסר ואתאי וה"נ חזק' נערות ביומא דמשלים שית הוי נמי כמו חסר ואתאי כיון דכל היום היא בחזק' שתביא אמנם היכי דאיכא ח"נ שפיר ידעינן מסברא אפי' לס"ד דכיון דליכא רק חדא נגד חדא דהיינו הרי בוגרת לפנינו נגד ח"נ בתוך שית דהוי חזקה מעלי' שפיר ספיקא הוי ולכך לא הקשו רק לשמואל דביומא דמשלים שית הוי ח"נ כמו חזק' מקוה דחסר ואתאי דח"ט הוי ס"ד דמקשה דליכא לצרופי כלל נגד חזק' מקוה שהי' המסבב וע"כ דחזק' מקוה כיון דחסר ואתאי הוי כעשוי' להשתנות דעכשיו אגלאי מלתא שהך מקוה עשוי' להתחסר והוי כמו עשוי' להשתנות ושפיר מקשה לשמואל אבל לרב ל"ק בין בס"ד דשפיר ידע דכל היכי דאיכא ב' חזק' המתנגדות הוי ס' השקול ולכך כל היכי דאיכא ח"נ רב נמי מודה דספיק' הוי וכן למסקנא ל"ק דגבי מקוה שפיר מהני החזקה דהשתא כיון דאיכא תרתי משא"כ הכא דליכא רק חדא ומתורץ שפיר הקושי' מה שהצענו באות ב' ובאות ה' עיין היטב ודו"ק: (ז) ומתורץ נמי מה שהקשה הריטב"א דאמאי ל"פ לרב מהך דנדה דאינו מטמאו למפרע רק מדרבנן דש"ה דחזק' טהרה של האשה הוי חזקה מעליא דאע"ג דעשוי' להשתנות מ"מ אין לה שעה ידועה לכך וכל כמה שלא נשתנה שפיר מוקמינן לה בחזקה קמייתא משא"כ הכא דהיא עשוי' להשתנות וא"כ ל"ק נמי מה שהקשה השעה"מ פ"ג מה' אישות הי"ד דכיון דעתה לא ידע מהך דחזק' טמא א"כ תקשה לי' מתני' דנדה אמתני' דמקוה ולפמש"כ לק"מ דעיקר קושי' הגמ' הי' דהוי ס"ל דבמקוה נמי הטעם משום דכיון שראינו שנחסרה אגלאי מילתא למפרע שעשוי' להתחסר והוי כמו חזקה העשוי' להשתנות דמוקמינן אותה בחזק' טהרה וא"ש כל השקלא וטרי' דשמעתי' דזה וודאי פשיט' דכל היכי דליכא רק חדא במקום חדא הוי ספיק' וגבי מקוה הוי ס"ל בס"ד דליכא שום חזקה המנגדת' משום דחזק' מקוה הוי כחזקה העשוי' להשתנות כיון שנמצא' חסרה וחזק' טמא ל"ה חשיב לי' כמש"כ משום דהוי רק חזק' המסובבת וא"כ ה"נ גבי חזק' נערות כיון דלא חשיבה חזקה שעשוי' להשתנות ביומא דמשלם שית אפי' בחדא לריעותא חשיב כוודאי והלכך ל"ק לרב מידי דכל היכי דאיכא וודאי חזקה המנגד' לחזק' דהשתא כמו חזק' נערות בתוך שית פשיט' דספיק' הוי ולכך לא הקשה רק לשמואל ומסיק דשאני גבי מקוה דאיכא תרל"ר כלומר דלעולם חזק' המקוה שפיר חשיבה אע"ג דעשוי' להשתנות והלכך ה"נ חשיבה ח"ר אע"ג שעשוי' להשתנות ורק דהתם איכא תרל"ר ונשאר ח"ט והכא כי מוקמי' חזק' בוגר' נגד חזק' נערות לא נשארה שום חזקה ולכך הוי ספיקא אמנם לרב ס"ל דח"נ ל"ח כלל ביומא דמשלם שית וא"כ אפי' במקום חדא לריעותא נמי חשיב כוודאי כיון דליכא שום חזקה דמעיקרא המנגדית וס"ל הקושי' מה שהקשינו באות ג' אליבא דשמואל ס"ל לרב לפי האמת כלל העולה מדברינו היא דעיקר פלוגתא דרב ושמואל הי' דלרב לא חשיב לי' חזקה דמעיקרא כלל כיון שעשוי' להשתנות וממילא מהני לן חזקה דהרי בוגר' לפנינו לשוי' כוודאי בוגרת למפרע ושמואל ס"ל דחזק' העשוי' להשתנות שמה חזקה וא"כ אע"ג דאיכא הרי בוגר' לפנינו מ"מ ל"ה רק כחדא לגבי חדא נגד חזק' נערות ולכך ס"ל דהוי ספיק' ודו"ק:
ח והנה הא וודאי דמהני לן ח"ל אע"ג דאיכא ריעותא דהרי בוגרת לפניך שהרי כתבו התם להדיא במס' חולין י' ע"ב ובמס' נדה ב' ע"ב דמדטמאינ' הנכנס לבית המנוגע אע"ג שהנגע נמצא חסר בסוף השבוע ממילא מוכח דאזלינן בתר חזקה אע"ג דאיתרע וז"ל התוס' במס' חולין ד"ה דלמא וא"ת תינח היכי דליכא ריעותא אבל היכי דאיכא ריעותא כגון סכין שנמצא' פגום מנ"ל דאזלינן ב"ח וי"ל דה"נ יש ריעותא גדולה דאע"ג דאשתכח שחסר לאחר שבעה אפ"ה לא מטהרי' למפרע כו' עכ"ל הרי להדיא דלענין להחזיק הריעותא למפרע מוקמינן אחזקה דמעיקרא אמנם הא תינח היכי שהחזקה דמעיקרא אינה עשוי' להשתנות כמו גבי נגע שאינה עשוי' להשתנות באותו יום דווקא משא"כ הכא שעשוי' להשתנות היום א"כ קשה מנ"ל לשמואל דמהני ח"ל ואדרבא מדאמרינן ביבמות גבי ספק בן ט' דפוסל מן התרומה והקשה שם התוס' ס"ח ע"א ד"ה רישא דנוקמי בחזק' היתר לתרומה ושהי' קטן ותירצו כגון דאתי לקמן שהי' וודאי בן ט' לא מוקמינן לי' אחזקתה ועיין בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' מ"א שכתב להדיא דחזק' קטנות ל"ה חזקה משום דעשוי' להשתנות וא"כ מוכח להדיא דכל מקום שהחזקה הראשונה עשוי' להשתנות וחזינן השינוי לפנינו לא מוקמינן אחזקה קמייתא ומחזיקינן הריעותא למפרע וא"כ קשה אמאי ס"ל לשמואל הכא דל"א מדהשתא בוגרת וכו' אמנם אם בין תבין את אשר לפניך מ"ש לעיל בש"ב סי' ט' וסי' י' דבכל דבר שהחזקה דהשתא לא פעלה כלל לצאת מגדר הטבעי ל"ה ריעותא כ"כ ולכך כתבנו לעיל דגבי נגע לא מצרפינן חזקה דהשתא מה שחסרה עם חזק' טהרות לשוי' כתרל"ר נגד חזק' הנגע דמשום מה שחסר הנגע בזה לא נעשה שום פעולה לצאת מגדר הטבעי כיון דדרכו בכך ואינו דומה לחסר לפניך גבי מקוה דשם אין דרכו של המקואות להתחסר א"כ א"ש הכא דמש"ה ל"ח לשמואל חזקה דהשתא מה שנמצא בוגרת לפנינו דכיון שהדרך הי' להמצא בערב עכ"פ סימני' א"כ אין זה ריעותא כלל להחזיק למפרע ובלתי ספק שזה כוונת רש"י במש"כ אבל הכא אם באת לומר להעמידו על חזקת' יומא דמשלם שית לאו חזק' בוגרת ולאו חזקת נערות אית בה שהיום עשוי' להשתנות שכוונתו דכיון דהך חזקה דהשתא לא פעלה כלל להתנגד לחזקה דמעיקרא שהרי לכך היתה עומדת וידענו בבירור שלעת ערב תמצא בוגרת א"כ לא חשיבה ריעותא כלל להחזיק למפרע ול"ה ריעותא רק למכאן ולהבא ולכך קאמר חדא לריעותא היא דאיכא כלומר שהריעותא אינה נחזק' למפרע כלל רק למכאן ולהב' ורש"י נמי נקיט זה הלשון שהרי כ' הכא גבי קידושי אך חל"ר היא דאיכא וא"כ א"ש הכל דבתוך שית אע"ג דאז וודאי מקרי ריעותא דאין דרך שתביא סימנים תוך שית מ"מ אז ל"ה חזקה העשוי' השתנות וכבר כתבנו דילפינן מנגע דאפי' כי איתרע החזקה מהני וא"כ שפיר איכא ח"נ וביומא דמשלם שית נמי לא מחזיקין הריעותא למפרע כיון דבההוא יומא ל"ה החזקה כ"כ בתוקפ' בלא"ה שהרי עשוי' להשתנות וא"כ ממילא ל"ח כלל הך דנמצא בוגרת לפנינו להחזיק למפרע וא"כ חדא לריעותא היא דאיכא כלומר שהריעותא לא חשיבה רק עכשיו לבתר שע' הריעותא אבל למפרע לא מחזיקין כלל כיון שמה שנמצאו לה סימנים הוי דבר שמתחלתו הי' עומד לכך שימצאו לה סימנים בערב:
ט וי"ל עוד דכוונת רש"י לתרץ מה שהקשינו לעיל באות ג' דמאי משני שמואל התם תרל"ר הכא חל"ר הא מ"מ כיון דהכא ליכא חזקה ביומא דמשלים שית א"כ אפי' בחל"ר נמי להוי כוודאי למפרע ולכך כתב רש"י כיון דח"נ ל"ה כלל ביום הזה א"כ ל"ח כלל ריעותא על למפרע וזש"כ חדא לריעותא היא דאיכא כלומר רק עכשיו איכא ריעותא משא"כ בהרי חסר לפניך דחזק' מקוה כיון שעד שנמצא חסר היה בחזק' שלם וא"כ ע"י הריעותא נמצא שהורע' החזקה מעיקרא שפיר מקרי ריעותא משא"כ הכא מה שנמצאו לה בערב סמנים אין זה כלל בגדר ריעותא על למפרע אמנם כו ה"ד היכא שלא נמצאו לה סימנים עד ערב אבל אם בבוקר נמצאו לה סימנים כיון דאז אין מההכרח שימצאו לה הסימנים א"כ מה שנמצאו הסימנים כבר נתגלה לנו בזה מה שלא הי' ידעינן מעיקרא שיהי' כך וא"כ שפיר חשיב ריעותא נגד החזקה העשוי' להשתנות דכיון דכל היום היא עשוי' להשתנות ומ"מ ל"ה מההכרח שימצאו לה סימנים בבוקר א"כ שפיר חשיב ריעותא להחזיק למפרע וא"כ אפי' בחדא לריעותא נמי ה"א חשיב כוודאי למפרע כיון דכאן ליכא חזקה המנגדתה כלומר דאע"ג דאיכא ח"י מ"מ הרי עשוי' להשתנות וכבר כתבנו דחזקה העשל"ה וא"כ גם ריעותא דל"מ כלל החזקה ולכך נקיט רש"י וקידש' היא עצמה בערב וכלומר ורק אז בדקנו ונמצאו לה הסימנים וא"כ ל"ח ריעותא כלל ומתורץ קושי' העצמות יוסף מה שהקשינו לעיל בח' א' אמאי נקיט בבוקר ובערב דהי' בדווקא דאם נמצאו לה סימנים בבוקר חשיב ריעותא מה שנמצאו לה הסימנים כיון שלא הי' מההכרח שתמצא בוגרת עוד בבוקר וח"נ מ"מ עשוי' להשתנות ואיכא ריעותא שפיר רק כיון שלא נמצאו הסימנים עד הערב א"כ ליכא ריעותא כלל על למפרע כיון שמההכרח הי' שתהי' בוגרת לעת ערב ולכך לא נחזיקנה בוודאי בוגרת למפרע רק מספיקא כיון שהחזק' נערות עשלה"ש היום הוי ספיקא ואין כוונת רש"י במש"כ ביומא דמשלם שית ליכא ח"נ לומר דאי הוי ח"נ לא הוי א"ש לשמואל דהא פשיטא דליתא וגם אין כוונת רש"י דס"ל לשמואל חהעש"ל לש"ח רק דמשום עשוי' להשתנות היום ועומד לכך ל"ח אפי' כחדא ריעותא על למפרע רק דמ"מ ל"ח קידושי האב כוודאי דהא מ"מ עשוי' להשתנות היום ויצאה מגדר חזקת נערות ודו"ק רק כוונתו כיון דח"נ עומד לכך להשתנות היום ועד הערב עכ"פ א"כ ל"ח ריעותא כלל מה שהיא בוגרת לפנינו ולכך קאמר שהיום עשוי' להשתנות וא"כ א"כ ריעותא כלל מה שנמצאו לה סימנים בערב וא"כ יש לנו ב' טעמים אליבא דשמואל במה שלא חשיב' לה בוגרת למפרע אפי' בחדא לריעותא או משום דס"ל חזקה העשוי להשתנות ש"ח ולכך לא סגי' בחל"ר או משום דהריעותא דהשתא לא מקרי אפי' כחד ריעותא על למפרע וזש"כ חדא לריעותא הי' דאיכא כלומר דהריעותא אינה נחשבת כלל על למפרע כמש"כ ומתורצים כל הקושי' בס"ד ודו"ק. והא דמשמע מדברי התוס' יבמות שהבאתי דזה מקרי ריעותא מה שהי' בן ט' שנים אעפ"י שמעיקרא עומד לכך כוונת התו' הי' רק לומר דממילא ליכא חזקה קטנות ועי' בשו"ת מהרי"ט סי' מ"א ועוד דהכא הי' לנו שעה ידועה מה שידענו מתי תמצא בוגרת א"כ אין זה ריעותא כלל משא"כ התם כיון שנסתפקנו במספר שנותיו אע"ג שידעי' שיבוא עכ"פ לכלל בן תשע שנים מ"מ ל"ה ידעינן מתי תהי' השעה הזאת וגם בשעה שבעל אותה כבר היינו מסופקין אולי גם עכשיו הוא בן ט' ולכך שפיר מקרי ריעותא משא"ה דהי' ידעינן מתי הי' וודאי נערה רק דעכשיו היינו מסופקין אי כבר הי' בוגרת או לא ומעיקרא הוי ידעינן בבירור שהיום תבגור עכ"פ א"כ מה שנמצא' אח"כ בוגרת אין זה כלל בגדר ריעותא למפרע ואין להאריך יותר ודו"ק:
י נמצא לפי דברינו הנ"ל דפלוגתא דרב ושמואל היא כך דרב ס"ל דהחזקה דהשתא הוי כוודאי כיון שאין מנגד' החזקה דמעיקרא כמו הכא ביומא דמשלם שית שאין לה ח"נ ושמואל ס"ל שאין עונין כלל בהחזקה דהשתא להחזיקה למפרע כיון שמה שנראה לה סימני בוגרת בערב מעיקרא נמי הי' עומד לכך שבערב עכ"פ ימצאו לה סימני' א"כ אין זה בגדר ריעותא כלל על למפרע כמש"כ והנה יש לעיין קצת במה דקאמר בגמ' ע"ב ורב דאמר כר' נתן כלומר דאם הי' עכשיו בריא מעיקרא נמי בריא הי' ואם הי' עכשיו שכ"מ מעיקרא נמי שכ"מ הי' ואמאי הא הו"ל חזקה בריא מעיקרא וא"כ הוי כמו בתוך ששה חדשים דהא שם ל"ש לעולם כיומא דמשלם בה שית שהרי אין כאן זמן קצוב שינתק מחזקה בריא לחולה וא"כ ע"כ צ"ל דהתם לכך אמרינן דהתם נמי שכ"מ הי' משום דמסייע לי' חזקת ממון שהי' מוחזק בהנכסים מעיקרא וא"כ מאי קאמר כתנאי וצ"ל דמ"מ לרב א"ש טפי הך מילתא דר"נ דמ"מ מצינו דס"ל דחזקה דהשתא מועיל קצת:
יא ועפ"י דברינו שכתבנו דמש"ה ס"ל לשמואל דל"ה שום ענין החזקה דהשתא כיון דמעיקרא נמי ידעינן שימצאו לה סימנים בערב יהי' מתורץ מה שהקשה בחו' רי"ד על שמואל מהך דנגע באחד בלילה דאמרינן כל הטמאות כשעת מציאתן אלמ' דאזלינן בתר השתא לרבנן דפליגי אר"מ וכן מקשה מהך על מתני' דר"י מס' נדה דלא אזלינן בתר השתא דאפי' לב"ה נמי אינו טמאה למפרע רק מספק אמנם לפמש"כ הכל נכון בס"ד דבשלמא התם אע"ג דחזקה קמייתא איתרע לה כמש"כ הט"ז בסי' שצ"ז כיון שנמצא מת לפנינו (ועיין בשו"ת הב"ח סי' קכ"ט) ועיין בנו"ב מהד"ק לא"ע סי' ל"א מ"מ הא נמי לא הי' ידעינן מעיקרא שימצא בוודאי מת וא"כ מה שנמצא אח"כ מת הוי שפיר ענין ריעותא משא"כ הכא אין זה ריעותא כלל כיון שידעינן מעיקרא שבערב ימצאו לה סימנים ובנדה מש"ה ל"ה רק ספיקא למפרע דשם יש לה חזקת טהרה מעליא וכן במס' נדה דאמרינן בנמצא לאח"ז טמאי' מספק ופטורי' מקרבן וחייבין באש"ת וע"כ דליכא חזקה קמייתא ואפ"ה אינה טמאה בוודאי אע"ג דאיכא חזקה דהשתא עיין בס' שב שמעתי' שמעתי' ג' פט"ז התם ל"ה ריעותא גדולה מה שנמצא דם כיון דהיא עומדת לכך לראות מגופ' ל"ה ריעותא כ"כ להחזיקה כוודאי טמאה ובס' ש"ש תירץ דיש לה עכ"פ חזקה שאינה טמאה וודאי ולכך א"ח רק באש"ת נמצא דיש ג' מיני חזקה דהשתא הא' בסי' בוגרת דליכא שום חזקה דמעיקרא ביומא דמשלים שית מ"מ לא נולד לנו שום דבר חדש ע"י הך חזקה כיון דבערב מההכרח להמציא לה סימנים ס"ל לשמואל דלא אזלינן בתר השתא ב' גבי נגע באחד בלילה דליכא חזקה דמעיקרא עפ"י מה שכתבו האחרונים מ"מ הוי ענין חדש מה שנמצא מת ולכך הוי חזקה מעלי' ג' גבי נדה דל"ה ענין חדש כ"כ מה שראתה דם כיון דהיא עלילה לכך ומ"מ ל"ה ידעינן מעיקרא שעכשיו ימצא דם והחזקה קמייתא נסתלק' לכך הוי ספק ואינו דומה למת דשם יש לנו ב' ענינים לחזק החזקה דהשתא דהיינו דהחזקה קמייתא נסתלקה ומ"מ ל"ה ידעינן מעיקרא שימצא מת לפנינו א"כ הוי ענין חדש לכך אזלינן בתר השתא להיות כוודאי למפרע ובעיקר ענין חזק' חי כבר האריכו האחרונים ואין להאריך כאן יותר:
יב עוד רגע אדבר בענין חזקה דאיתרע הנה אעפ"י שכ' התו' חולין י' ע"ב ד"ה דלמא דמנגע ילפינן דאזלינן ב"ח אע"ג דאיתרע כגון שחסר הנגע בסוף שבע' מ"מ אינו מוכח רק דל"מ הריעותא על למפרע דל"א דמעיקרא נמי חסר הי' אבל דאזלינן בתר חזקה אפי' בשעת הריעותא כגון שנמצא שרץ מונח אצל טהרות דנימא דאוקי הטהרות בחזקה זה לא שמעינן מנגע דכיון דכאן באין לדון על שעת הריעותא ממש שפיר נוכל לומר דל"מ החזקה כיון שהריעותא לפנינו ודאתן עלה הך סברא התוס' שכתבו דכאן איכא ריעותא גבי נגע והקשה שם אמאי לא מטהרינן גברא הנכנס לשם משום ח"ט והרי חסר לפניך כמו גבי מקוה דהי' טמא בוודאי משום ח"ט והרי חסר לפניך ובמס' נדה תירצו התו' דהנגע דרכו להתחסר בב"א לכך עדיפא טפי חזק' הנגע דמעיקרא עיי"ש ראיתי לתמוה מכאן עמש"כ בס' תורת חיים בחו' למס' עירובין ל"ו דחזק' הטמא עדיפא מחזק' המקוה משום דעל חזק' המקוה אין אנו דנין עכשיו רק על האדם אם הי' טמא והמקוה ידעינן שהי' בוודאי חסרה מלבד שהיא לכאורה נגד הסברא דאדרבה חזק' המקוה עדיפא טפי משום שהי' המסבב כמש"כ לעיל דלכך פריך הגמ' אדרב' העמיד המקוה על חזקת' כמו שהארכנו בס"ד לעיל בש"ב אמנם בל"ז נמי קשה דא"כ קשה קושי' התו' דאדרב' אית לן לאוקמ' בחזקת טהרה והרי חסר לפניך דח"ט עדיפא מחזק' הנגע שהרי על הנגע אין אנו דנין עכשיו כלל שהרי ידעינן שנתחסר ורק על האדם הנכנס לשם א"כ לסברתו עדיף לן טפי למיזל ב"ח טהרה דגברא מחזק' הנגע ולקמן נבאר בס"ד הך ענין אם אנו דנין על החזק' אעפ"י שעכשיו א"א צריכין לדין עלי' כמו בחזק' המקוה ושם נעתיק כל הלשון מס' תורת חיים ע"ש בזה ואפשר דהת"ח ל"כ זה רק לפי הס"ד דגמ' שם שהרי סיים שם וז"ל ולקמן דפריך אדרב' העמיד מקוה על חזקתו לרבא פריך דאמר התם תרי חזקה לקולא ומעמידין מת על חזקתו הראשונה עכ"ל הרי שהוא עצמו הרגיש בזה וכתב דלא לכ"ע נוכל לומר כן שיהי' חזק' טמא עדיפא מחזק' מקוה ויבואר בס"ד:
יג אחרי כותבי הנ"ל מצאתי ראי' ברורה לדברינו משכ"ל דבמה שהי' דרכו בכך לא מקרי ריעותא על למפרע והיא בשו"ת חו"י סי' ר"א כ' וז"ל ול"א איתרע חזקה למפרע מפני שכבר מח כי מיתה דרך העולם היא ומה ריעותא הי' למפרע עכ"ל הרי להדיא כמש"כ ומכש"כ היא דהכא גבי סימנים בוגרת שנמצאו לה בערב וודאי אין זו ריעותא כלל למפרע והא דמטמא' רבנן בנגע בא' בלילה ובשחר מצאו מת אלמא דמחזיקין ריעותא למפרע כ' שם בשו"ת הנ"ל דמיירי שבשעת נגיעה הי' גוסס או מסוכן מאוד באופן שבשעת נגיעה נסתפק דייק' נמי דקתני ואינו ידוע (כלומר שיש לנחות לספיקא) ול"ק אינו יודע עי"ש בסוף התשובה. אמנם לפי"ז יש לעיין דא"כ מ"ט דרב דס"ל הרי היא בוגרת לפנינו כיון דליכא שום חזקה דהשתא כיון שאין זה שום ריעותא על למפרע והנה אי הוי ס"ל כשיטת הרמ"ה דדוקא במכחישתו קמ"ל כרב הוי א"ש דכיון דהי' מכחישתו והי' טוענת ברי מהני ברי שלה לאפקוע' קידושי אביה אפי' בלא שום חזקה וא"כ מצינו למימר דלרב נמי הא דאין חוששין לקידושי אביה לאו משום חזקה דהשתא דבכה"ג ל"מ לן החזקה דהשתא כלום על מעיקר' כיון דל"ח ריעותא כלל מה שנמצאו לה הסימנים ורק מטעם ברי שלה דאפשר דברי הוי כמו רוב כיון דהאב אין יכול לטעון ברי וא"כ אפשר דלרב לשיטתו דס"ל הולכין בממון אה"ר אלמא דרוב כוודאי משוי לי' וא"כ ה"ה ברי נמי דהוי כרוב עיין בחידושי פנ"י למס' כתובות י"ב ע"ב אמנם לשמואל דס"ל אין הולכין בממון אחה"ר ל"ה כוודאי ולכך חיישינן לקידושי שניהם לחומרא ולפי"ז הוי א"ש מה שהקשו התוס' בד"ה והלכתא כוותי' דרב דלמה הוצרכו לפסוק הלכתא כרב כיון דבכ"מ קימ"ל רב ושמואל הלכתא כרב באיסורי וכן הקשו הריטב"א עיי"ש ולפי דברינו ניחא דכאן הו"א כיון דקיימ"ל בהך כשמואל דא"ה בממון אה"ר א"כ הרי חזינן דרוב אינו כוודאי ולא מהני ג"כ ברי שלה מש"ה אשמעי' דמ"מ הלכתא כרב והיינו דהא דא"ה בממון אחה"ר היא משום דאיכא נגדו חזקת ממון אמנם הכא כיון דליכא שום חזקה שיכחיש טענת ברי שלה דאע"ג דליכא חזקה דהשתא דהרי היא בוגרת לפנינו כמש"כ דלא חשיב שום ריעותא מ"מ חזקת נערות נמי ליכא ולכך קימ"ל שפיר כרב דאין חוששין לקידושי אבי' והיינו במכחישתו דווקא עפ"י שיטת הרמ"ה שהביאו הפוסקים וראיתי בחידושי הריטב"א שכ' לתרץ דמש"ה הוצרך לקבוע הלכתא כרב משום דהכא נמי איכא ממונא שאין האב זוכה בכסף קידושין וכוונתו דלרב כיון שאין ממש בקידושי אבי' א"כ וודאי צריך להחזיר כסף הקידושין ומ"מ ל"ל דנצריך חזק' ממון לשמואל כדי לחוש לקידושי אבי' שלא יצטריך להחזיר הממון דבכה"ג היכא שמספק בא לידו הממון והוא עצמו מסופק ליכא חזקת ממון ועי' בב"ש סי' נ' ס"ק ה' בסוף הסעיף דמשמע כדברי והריטב"א אין כוונתו משום חזקה ממון רק דהי' מילי דממונא ולכך הוצרך לפסוק הלכתא כרב אבל באמת חזקת ממונא ליכא כיון דמיד משעה ראשונה שהגיע הממון לידו הי' ספק אם זכה בו והנה המחבר בא"ע סי' נ' פסק דבכל קידושי ספק נמי המעות חוזרין ולפי דבריו ל"ש תירוצו של הריטב"א דא"כ ליכא שום נ"מ לענין ממונא הכא כיון דאפי' לשמואל נמי לא זכה האב בכסף קידושי' דאיהו נמי רק חוששין קאמר אמנם כבר השיגו שם עליו בחלקת מחוקק ובב"ש ממק"א עיי"ש שכ' דהרי איכא חשש שמא יאמרו קידושין תופסין באותה א"נ דמצריך להחזיר כסף הקידושין ולפמש"כ מוכח נמי מדברי הריטב"א הנ"ל מדכתב דה"נ איכא ממונא שאין האב זוכה בכ"ק משמע להדיא הא לשמואל א"צ להחזיר כ"ק אלמא דבספק קידושין א"צ להחזיר כסף הקידושין אבל לא מטעם חזקת ממון קאתינ' עלה דכיון דמעיקר' בספק אתי' לידי' אין כאן חזקת ממון ורק שלא יאמרו קידושין תופסין כמש"כ שם הח"מ והב"ש עיי"ש: (יד) הנה נ"ל דהך סברא שכתבנו לעיל בשם ס' תורת חיים בס' י"ב דלכך ל"ש לומר העמיד מקוה ע"ח כיון דלא דיינינן לה למקוה אי טהור' היא או לא רק על הטמא א"כ חזינן דס"ל דא"א דנין בחזקה בדבר שנולד הספק דהכא נולד הספק במקוה רק בדבר שאנו דנין עליו דהיינו על האדם אם הי' טמא או לא דכד דייקינן שפיר נראה דהיא פלוגתא רש"י והראשונים במס' קידושין ע"א גבי פלוגתא דר"מ ורבנן בתינוק שנמצא בצד העיס' דר"מ מטהר משום דסמוך מיעוטא דאין מטפחין לחזק' טהר' של העיסה דרש"י ופי' שם דמיירי שבוודאי נגע בעיסה ומ"מ ס"ל לר"מ דאיכא ח"ט אמנם הראשונים הר"ת בכמה מקומות והריטב"א ובתוס' רי"ד ובחידושי' הר"ן נדה י"ח ע"א כולם עונים כאחד ואומרים דאי מיירי בגוונא שבוודאי נגע בעיסה ל"ש לומר חזקת טהרה של העיסה ולכך מוקמי' לה בתינוק שבוודאי טמא וכן משמע מפי' הרבינו שמשון ופי' הר"מ בפ"ג דמס' טהרות משנה ח' עיי"ש ורק הספק הי' אם נגע בעיסה או שאדם אחר נתנו לו א"כ מבואר הדבר דרש"י ס"ל דאנו אזלינן בחזקה בתר דבר שאנו דנין עליו ולכך ס"ל שפיר דאע"ג דבידוע שנטל מן העיסה מ"מ מהני חזקת טהרה של העיסה כיון שהספק נולד בתינוק אם היא טמא והתינוק הי' טמא מכח רוב תינוקת מטפחין ל"מ לן חזקת טהרה של העיסה:
והנה ראיתי בספר זבד טוב בס"ק ק"א שכ"ש וז"ל עוד נ"ל דהנה לכאורה קשה האיך מביא אשם תלוי בחתיכה אחת הא ספיק' היא ולוקמא גבר' על חזקתו הראשונה דל"ה חייב קרבן ואין ליישב זה עפמ"ש בס"ק פ"ו בד"ה ועוד נ"ל עפ"י סברת הריטב"א והרשב"א והרמב"ן דסברי דלא אזלינן בתר חזקה רק על אותו דבר שנפל בו הספק ולא בדבר שאנו דנין עליו (כוונתו לשיטת הראשונים אלו שהבאתי דס"ל דל"מ חזק' טהרה של העיסה היכי שבוודאי נגע) ולפי"ז ל"ק קושי' זו משום דלא אזלינן כלל בתר חזקה שאנו דנין עליו דהיינו על האדם רק באותו דבר שנולד הספק דהיינו בחתיכה וזה לא אתחזיק התיר' ז"א דהראשונים ל"כ זה רק בנדון שלהם דאיכא ספק אם ליזול בתר חזקה בדבר שנפל בו הספק או בתר הנדון שפיר כתבו דל"א בתר הנדון משא"כ כאן דליכא רק חזקה דנדון והוי זה חזקה בדבר שנפל בו הספק דהספק נפל באדם אי חייב אשם תלוי או לא עכ"ל עיי"ש ולכך רוצה להוכיח שם דמאן דס"ל דחייב אש"ת בחתיכ' אחת ס"ל דכל שנולד הספק לפנינו לא אזלינן בתר חזקה עיי"ש. הנה מש"כ דכל היכי דליכא למיזל בתר דבר שנולד הספק לכ"ע אזלינן בתר דבר שאנו דנין עליו היא ראי' למש"כ לעיל בפ"א דאפי' א"א דחזקת המסבב עדיף מחזקת המסובב מ"מ היכי שנסתלקה חזקת המסבב לכ"ע אזלינן בתר המסובב ולכך מהני חזקת טמא גבי מקוה שנמדד אע"ג דהי' מסובב נגד חזק' השלם דמקוה דכיון שסילקה חזקת המקוה ע"י מה שהיא חסר לפניך מהני לן שפיר חזקת הטמא אע"ג שהי' מסובב והנה לכאורה יקשה קושי' עצומה לשיטת רש"י דמהני לן חזקת העיסה אעפ"י שבוודאי נגע א"כ אמאי ס"ל גבי מקוה שנמדד דטמא למפרע אעפ"י שנגע בטהרות ול"א דניקמו הטהרות בחזקתן. וכן קשה לדברי התורת חיים שכ' דלכך ל"מ חזקת המקוה משום שעכשיו אנו דנין על הטמא א"כ הכא שנגע בטהרות נמי נימא כיון שעכשיו אנו דנין על הטהרות נוקמו הטהרות בחזקתן ולהדיא משמע מדקתני כל הטהרות שנעשו ע"ג למפרע טמאות משמע דל"מ ח"ט דידהו כמש"כ הראשונים והנה לכאורה י"ל דהתם גבי מקוה שע"כ צריכין אנו להתחיל לדון על האדם שהוא טמא א"כ ממילא ליכא לטהר הטהרות משום ח"ט דידהו דיהא תרתי דסתרו שהאדם יהי' טמא והטהרות יהיו טהורי' ולכך אמרינן שפיר כיון דהאדם טמא משום ח"ט שלו ועליו אנו דנין בראשונה לכך טמאי' נמי הטהרות והנה זה לא א"ש רק ליישב סברת התו"ח אמנם לשיטת רש"י דס"ל דאעפ"י שהתינוק טמא מכח רוב תינוקת מטפחין מ"מ העיסה טהורה א"כ וודאי קשה אמאי לא מטהרין הטהרות שנעשו ע"ג המקוה משום ח"ט כמו שהביא הרשב"א באמת ראי' מהתם דל"מ חזקת העיסה כמו דל"מ ח"ט גבי מקוה לכך נ"ל דבר חדש לשיטת רש"י דס"ל דאפי' התינוק נמי טהור אליבא דר"מ משום חזקת טהרה שלו שהרי פעם אחת הי' טהור עכ"פ וא"כ אע"ג דרוב תינוקת מטפחין ס"ל לר"מ סמוך מיעוט' דאין מטפחין לחזק' טהרה שלו והתינוק עצמו נמי טהור והא דנקיט ובצק בידו לרבות' דרבנן דאע"ג דאיכא נמי ח"ט של העיסה ל"מ וא"כ ל"ק ממקוה דשם שפיר מטמאין הטהרות שנעשו ע"ג כיון שהטמא בוודאי הי' טמא מתחלתו א"כ אם מטהרין להטהרות שנגע בהן יהי' תרתי דסתרי משא"כ הכא אך התינוק טהור אליבא דר"מ משום חזקת טהרה דידי'. אמנם אחרי העיון ליתא דמנ"ל לתינוק חזקת טהרה כלל שהרי בשעה שנולד נגע בו אמו שהיתה טמאה נדה וא"כ לענין טמאות ערב שיטמא העיסה ל"ה לו מעולם חזקת טהרה והתו' שפיר הביאו ראי' מהך תוספתא במס' טהרות שהתינוק וודאי טמא מפני שנשים נדות מגפפות אותו ואע"ג דלרש"י ע"כ לא ס"ל הך מ"מ חזקת טהרה ליכא לתינוק וא"כ הדק"ל ולכך צ"ל דרש"י ל"כ כן דמהני לן חזקת העיסה אעפ"י שוודאי נגע בו רק לר"מ כדבעינן למימר לקמן בס"ד הטעם והסברא דלר"מ שפיר מהני חזקת העיסה אעפ"י שהתינוק בוודאי נגע בו משא"כ לרבנן רש"י נמי מודה דל"מ חזקת העיסה וזה טעמייהו שחלקו על ר"מ ואע"ג דלכאורה עיקר פלוגתתם הי' א"א סמוך מיעוט' לחזקה או לא מ"מ י"ל דהוא נמי בכלל פלוגתתם אי אזלינן בחזקה בתר דבר שנולד הספק או בתר הנדון עליו ובזה נסיים שער הרביעי בס"ד: