אור ברסלב
תבואות השדה חלק א שער החזקות › שער ג

תבואות השדה חלק א· רבי אליעזר חיים דייטש

שער החזקות · שער ג

שער ב

בו יבואר ענין חזקה דהשתא ומתי נקרא ריעותא להורע החזקה דמעיקרא או אם היא בגדר החזקה ממש ומקורו בש"ס:

א מקור חזקה זו נובע ממתני' דמס' מקואות פ"ב מ"ב והובא בכ"מ בש"ס מקוה שנמדד ונמצא חסר כל הטהרות שנעשו ע"ג למפרע בין כרה"י בין ברה"ר טמאות והיינו מסקנות הגמ' דמס' נדה ומס' קידושין ע"ט משום דהרי חסר לפניך וכבר ביארנו לעיל בס"ד דהרי חס"ל הוא המרע לחזקה דמעיקרא דמקוה:

וראיתי בס' קונטרס החזקות סי' ג' שכ' וז"ל ונלענ"ד דוודאי עיקרה דחזקה דהשתא גמרינן נמי מנגעים דכמו דאמרינן שם אוקי מלתא אחזקתה וכלומר דאמרינן חזק' שלא נשתנה מכמו שהי' א"כ ממילא כמו שהיא עתה כן הי' בתחילה דאם מתחילה ל"ה כמו שהיא עכשיו א"כ בע"כ נשתנה הרבה מכמו שהי' וכו' ונראה דהיינו נמי טעמ' בהא דאמרינן במס"ט והובא במס' נדה דף ד' במחט שנמצאת מלאה חלודה או שבורה ובשרץ שרוף שנמצא ע"ג זתים דאמרינן כל הטומאות כשעת מציאתן משום דאין לנו לדון אלא האיך היתה בשעת הנפילה ואמרינן דלא נשתנה מכמו שהי' עכ"ל והנה דבר גדול דברי הגאון ז"ל בזה דכל חזקה דהשתא ילפינן מחזקה דמעיקרא וא"כ ממילא כל חזקה דהשתא שהיא היפך החזקה דמעיקרא ל"מ ואמרנו לפרש בזה דברי ר"מ ורבנן בנגע בא' בלילה ולמחר השכים ומצאו מת דר"מ מטהר וחכמים מטמאים שכל הטומאות כשעת מציאתן וא"כ חזינן דרבנן ס"ל חזקה דהשתא היא חזקה מעליא ור"מ לא ס"ל חזקה דהשתא דהנה ע"כ מצינן למימר דילפינן חזקה דהשתא מחזקה דמעיקרא היינו דווקא א"א דחזקה דמעיקרא היא מסברא שהשכל גומר כן לדון בכל דבר שהיא בחזקתו הראשונה א"כ שפיר נוכל למילף חד"ה מחזק' דמעיקרא משא"כ א"א דחזקה היא הללמ"מ כמש"כ בס' שושנת העמקים סי' י"ב דלר"מ דחיישינן למיעוטא צ"ל דס"ל הלכה ואין דנין קו"ח מהלכה אע"ג דרוב' עדיף א"כ כ"כ לא נוכל למילף חזדה"ש מחזקה דמעיקרא ולכך לא ס"ל לר"מ חזקה דהשתא כלל:

אמנם מה אעשה שהרי התו' מס' נדה ד' ד"ה שכל הטומאות כ' להדי' דהא דמטהרינן במחט שנמצא חלוד' היא לאו משום חזקה דהשתא דל"א כשעת מציאתן רק לחומר קדשי' רק משום דמוקמינן הטהרות בחזקתי' ואי כדברינו דחזקה דהשתא היא חזקה מעלי' ל"ה צריכין לזה לומר משום חזקת הטהרות ועי' בס' שב שמעתי' ג' פ"ה שהאריך בזה לכך צריכין אנו לבאר ולהביא איזה מקומות אשר מצינו שהשתמשו בזו הסבר' דחזקה דהשתא כמו הרי חסר לפניך הרי חימוץ לפניך וכמה מקומות אשר מיאנו בזה הסבר' ואבארם כיד ד' הטובה עלי:

ב בתוס' יבמות ס"ח ע"א דתירצו דכיון דהשתא שהי' אתי לפנינו הי' וודאי בן ט' לא מוקמינן לי' אחזקה קמייתא הנה חזינן דשם השתמשו בהך סברא הואיל והיא עכשיו בן ט' אמרינן מעיקרא כשבא עלי' הי' ג"כ בן ט' ולכך ל"מ חזק' היתר שלה לאכול בתרומה וא"כ יהא מוכח מדברי תוס' אלו דס"ל דחזקה דהשתא הוי חזקה שהרי מועיל נגד חזק' היתר שלה אמנם כבר הבאתי לעיל דברי המרי"ט מ"א שכ' דהתם שאני משום דחזק' קטנות ל"ח חזקה כלל שהרי עשוי' להשתנות עיי"ש רק דמש"ה מוכרחי' התוס' לומר דמיירי דהשתא דאתי קמן הוי וודאי בן ט' דאי לא"ה אלא שגם עכשיו אנו מסופקין אם הי' קטן עדיין הול"ל דאוקמי' אחזק' היתר ולומר שהוא קטן עדיין אע"ג דחזק' קטנות ל"ה חזקה מ"מ איכא חזק' היתר לכהונ' ולכך כתבו התוס' דמיירי שהוא עכשיו וודאי בן ט' וא"כ איכא חזקה דהשתא נגד החזקת היתר לכהונה ול"ל דאדרב' אוקמי' בחזק' קטן ז"א דל"ה חזקה כלל שהרי עשוי' להשתנות וא"כ לא שמעי' מדברי התוס' אלו דחזק' דהשתא מועיל רק היכא שאין מתנגד לה חזקה דמעיקר' כמו התם דחזק' קטנות ליכא משא"כ היכ' שמתנגד לה חזקה דמעיקרא כמו באשה שראתה דם אמרינן דשפיר טהורה למפרע משום דמוקמי' לה אחזק' טהרה ואע"ג דהשתא היא טמאה וודאי לא הורע בזה החזקה דמעיקרא ע' חזקה דהשתא רק לקדשים או לתרומה מטמאינן לה למפרע מע"ל משום חומר דטהרות כמש"כ שם התו' אמנם ז"ז כ"ה שהחזקה דהשתא מתנגד לחזקה דמעיקרא לא משגחינן בה כלל ומוקמינן לה אחזקה דמעיקרא ואין זה ענין לחזקה דאתרע דאפי' למאן דס"ל לש"ח מ"מ ס"ל שפיר דחזקה דהשתא אינו מתנגד לחזקה דמעיקרא כמש"כ לעיל בפ"ב ש"ג לחלק בזה ועיין בשו"ת פרי תבואה ח"ב סי' ל"ט וכן הא דס"ל לרב בקידושין מדהשתא בוגרת בצפר' נמי בוגרת אינו ראי' דאזיל בתר חזקה דהשתא דהא התם מיירי ביומא דמשלם שית' דליכא חזקה דמעיקרא חזק' נערות המליד' בזה שפיר מהני חזקה דהשתא ועיין בש"ע אה"ע סי' ל"ז ויבואר לקמן בס"ד כביאור סוגי' הגמ' דשם:

ג אמנם אי אמרי' דחזקה דהשתא אינו מועיל כלל נגד חזקה דמעיקרא אפי' היכא דאיכא חזקה בהדה לשוי' חזקה דמעיקרא חדא במקום תרתי אינו מועיל כלל משום דחזקה דהשתא נגד חזקה דמעיקרא היא לגמרי כמאן דליתא כלל יתורצו כמה ענינים בס"ד אמנם צריך מתחילה לבאר מ"ש גבי מקוה אמרינן העמיד טמא על חזקתו והרי חסר לפניך הרי דחזקה דהשתא מועיל לצרף עם חזק' טמא לשוי' חזקה דמעיקרא חזק' המקוה כחדא במקום תרתי אומר אני דהענין היא כך דוודאי כל דבר שהי' בחזקתו הראשונה אע"ג שעכשיו יצא מחזק' הראשונה מ"מ כל כמה דלא ידעינן מתי יצאה מחזק' הראשונה ממשיכין אנו החזקה קמייתא ואמרינן שרק עכשיו לא זמן רחוק יצא מחזקתו הראשונה ומה"ט כ' הרשב"א בחי' לחולין בסוגי' דרוב וכן פסק המחבר בש"ע יו"ד סי' פ"א דהיכי שנמצא הבהמה טריפה ונעשו ממנה גבינות אם היא טריפות שאפשר לתלות דסמוך לשחיט' נולד בה אין מחזיקין הריעותא למפרע לומר כבר נטרפה זמן רב קודם השחיטה ואעפ"י שעכשיו היא וודאי טריפה שהרי ידעינן שנעשו מחיים מ"מ כ"ז שלא ידעינן בבירור שיצא' מחזקת' זמן רב קודם השחיטה אין מטריפין למפרע ואמרינן שעתה נטרפה ועיי"ש בט"ז ס"ג ובש"ך ס"ק ד' ורק היכי שידעינן שמכבר קודם השחיטה נעשו אזי מטריפין למפרע דאז חיישינן דלמא גם בשעה שנחלבה נמי היתה טריפה והסברא היא כך דכל דבר שהי' בחזקתה כבר נתחזק הדבר ההוא שהי' כך והלכך אע"ג שאח"כ חזינן שנשתנה הדבר מ"מ אמרינן שרק אח"כ נשתנה ומה שהחזקנו עד עכשיו אמת הי' הדבר למשל בזה הבהמה כל ימי חיותה החזקנו אותה בחזק' שאינה טריפה וא"כ אע"ג שלאחר שחיטה נמצא טריפה מ"מ אם אפשר לומר שסמוך לשחיטה ממש אירע לה הטריפה וא"כ מה שהחזקנו אותה כל ימי חיותה שהי' כשירה ל"ה בטעות נשארה החזקה למפרע משא"כ כשידעינן בבירור שאיזה זמן קודם השחיטה נעשה ולא סמוך ממש לשחיטה א"כ אגלאי מלתא למפרע שמה שהחזקנו מעיקרא לכשירה בטעות הי' בכה"ג וודאי אינו מועיל החזקה דמעיקר' דהוי כמו חזקה בטעות וזה דומה ממש למקוה שהרי המקוה הזו שנמדד והחזקנו אותה לכשירה שהרי בחזק' שלם הי' אצלינו בחזק' שלא תחסור וא"כ עכשיו שחזינן שנחסרה ואפשר שהחסרון הזה הי' מטבע' עד שמיד בשעה שנמדדת היתה ראוי להתחסר רק שעד עכשיו לא ידעינן ורק עכשיו אגלאי לנו הדבר א"כ חזקה זו בטעות הי' וכן ביין שנעשה חומץ כיון שטבע היין ומה שהחזקנו אותו ליין הי' לשינו בחזקה שלא יתחמץ שהרי אנו החזקנו אותו מסתמא כמו רוב יינות והלכך כיון שנתחמץ אח"כ נתוודע הדבר שמה שהחזקנו בטעות הי' ולכך נסתלקה החזקה דמעיקרא ע"י החזקה דהשתא ונשאר הדבר בספק ולכך היכי שיש לנו עוד חזקה אחרת הוי כוודאי משא"כ היכי דאפי' ע' החזקה דהשתא לא אגלאי למפרע מה שהחזקנו לחזקה דמעיקרא שהי' בטעות שוב אין מועיל כלל חזקה דהשתא להורע החזקה דמעיקרא ואמרינן שעד עכשיו בחזקתו הראשונה הי' ודו"ק היטב:

ד והא לך לשון המחנה אפרים בה' אישות סי' ג' שהקש' שם גבי עירוב בתרומה ונטמאו אמאי אמרינן דס' עירוב כשר הא איכא תרתי לריעותא חדא דהעמיד אדם בחזק' שלא עירוב וכ"ת דאיכא חזק' תרומה כנגדה הרי טמאה לפניך וכל היכי דאיכא תרל"ר אפי' ברה"ר טמא דהוי כוודאי ואיתרע לה חזק' דהעמיד תרומה אחזקתה ועי' בשער המלך פ"ה מה' תרומה שכתב לתרץ דלא אמרינן דתרל"ר חשוב בוודאי רק לענין דאורייתא אבל בדרבנן הקילו דל"ח כוודאי (ובאמת יש לו ראי' משיטות הרמב"ם שהרי בפ"י מה' מקואות פסק הר"מ גבי מקוה שנמדד דבטומאה דרבנן טהור עיי"ש) אמנם בס' הנ"ל כ' וז"ל דע"כ ל"א היכי דאיכא תרל"ר איתרע חזק' כשרות דמעיקרא אלא בחזקה דמקוה דאשתכח חסר לפניך משום דא"ל חסר ואתא חסר ואת' איתרע לי' חזקה מקמי' הכי טוב' ולא ידעינן מאימת משא"כ גבי עירוב בתרומה דל"ש למימר הכי מש"ה אמרינן השתא היא דאיטמי וחזקה דמעיקרא לא איתרע ומש"ה הוי ספק עכ"ל והיא הדבר אשר דברנו דמקוה ע"י הריעותא שנמצא חסר לבסוף אשתכח שהחזקה שהחזקנו מעיקרא בטעות הי' משא"כ גבי תרומה אע"ג דעכשיו היא טמאה מ"מ אטו מעיקרא ל"ה וודאי טהור' דבשלמא גבי מקוה אגלאי מלתא למפרע שמעיקרא נמי מצד עצמה ראוי הי' להתחשב וא"כ ממילא ריע' החזקה משא"כ גבי תרומה אטו בשעה שהיתה טהור' נוכל לדון עלי' שמצד איזה ריעותא בגופה יארע לה טומאה ז"א רק דתוכל להטמאות ע"י דבר אחר שתגרום לה וזה מעיקרא ג"כ הוי ידעינן שאם תגע בה טומאה בוודאי תטמא מ"מ כ"כ שלא ידעינן שנגע בה הטומאה שפיר מוקמינן לה בחזקתה וזה דומה למש"כ לעיל בפ"ב סי' ט' דכל היכי שאינו נולד לנו פ"י הריעותא איזה דבר חדש מה שלא נודע לנו מעיקרא בשעה שהעמדנו הדבר על החזק' לא מקרי ריעותא עיי"ש שביארנו באורך. בס"ד וכאן הדבר מבואר ביותר דדוקא גבי מקוה נולד לנו דבר חדש ממש דאף בשעה שהחזקנו אותה בחזק' שלם נמי מטבע' היא להתחסר שהרי עכ"פ אפשר שהי' כך וא"כ החזקה מעיקרא בטעות הי':

ה ועפ"י סברתינו מתורץ מה שהקשה בשו"ת ח"צ סי' ג' על דברי התוס' נדה ב' ע"ב ד"ם התם שכ' בסוף דבריהם וז"ל וקשה אדרב' נימא התם הרי הנגע לפניך ואוקי גבר' בחזקת טהרה וי"ל דגבי מקום רגילות להתחסר מעט מעט ולכך א"ל דמעיקרא חסר אבל הגע רגילות להתחסר בב"א פחות מכגריס לכך אמרינן התם השתא הוא דחסר ואוקי הנגע בחזקת שלם ביצא הכהן מן הבית ועיי"ש בחדושי מהר"מ והקשה בס' הנ"ל וז"ל ואינם מובנים לי דגבי המקוה נמי החסרון שהיא בן מ"ם סאה לפחות מ"ם סאה גם היא מתחסר בב"א וע"כ אפי' בחסרון טפה אחת אינו טובל בו ובנגע נמי כשהי' גדול כסלע או כטפח או כאמה מ"מ כשרואין בסוף ימי הסגרו שנתחסר הרבה מכמותו הראשון ע"כ לא בב"א נחסר שזה היא דבר שהשכל והחוש מנגדו לומר שנגע גדול יהי רגיל לילך בב"א וא"כ ע"כ מקמי' הכי טובא איתרע לי' חזקתו עכ"ל והאריך עוד שם להבין החילוק בין נגע למקוה אמנם לפי מה שבארנו א"ש דאע"ג דאין חילוק אם המקוה מחזיק מאה סאה או חמשים או פחות וכל שיש בה מ' סאה טובל בו מ"מ במקוה שנמדד כגון שהי' שם נ' סאה דמסתמא ל"ה המ"ס מצומצמות כמש"כ הח"צ א"כ מכיון שנחסר ממנה סאה אחת אפי' כבר חזינן שמקוה זו דרכה להתחסר ואע"פ שלא הוחזק עדיין שיתמעט לפחות ממ' סאה מ"מ הרי כ' הב"י ביו"ד סי' ר"א בשם שו"ת הר"ן דאפי' כי לא הוחזק שיתמעט לפחות ממ' סאה מ"מ מכיון שמימיו מתמעטי' נכון הדבר שלא לטבול בה עד שיבדוק אם יש מ' סאה וא"כ מקוה זו בשעה שנמדד' היינו מחזיקין אותה כסתם מקואות שלא יכזב מימיו ואח"כ מיד כשנחסור אפי' סאה אחת אעפ"י שלא הגיע עדיין לשיעור פסלותו מ"מ הורע המקוה מעיקרא בכך ועכשיו נודע לנו שהמקוה הזאת איננה מהמקואות אשר מימיו עומדים בשטח אחד וא"כ מכיון שנמצא אח"כ פסול ממש נוכל לומר שהריעותא התחילה מכבר שהרי מיד שהתחיל להתחסר אפי' טרם שנפסלה נמי הורע חזק' המקו' בכך משא"כ בנגע אין נ"מ בין אי הנגע הי' כגריס או כשני גריסין או אפי' יותר וא"כ במה שהתחיל להתחסר טרם שהגיע לפחות מכגריס ליכא שום ריעותא בזה לחזק' הנגע דכאן ליכא למימר שמעיקרא הי' לנו מוחזק הנגע שלא תתחסר לעולם ז"א דהא גם מעיקרא ידעינן שעפ"י גדר הטבעי ע"כ לא תעמוד בעינה כל שעה וא"כ כל מה שנחסר עד כגריס אין בזה שום חסרון כלל לחזקה דמעיקרא ורק בשעה שנחסר מכגריס לפחות מכגריס ואותה המעט נתחסרה בב"א וא"כ אינו מזיק להחזקה דמעיקר' ולא איתרע החזקה דמעיקרא כלל כמו גבי מקוה שע"י החסרי' איכא ריעותא בגוף חזקות המקוה ודו"ק היטב כי היא נכון וברור בס"ד: (ו) ואם כנים דברינו אלה מש"כ לחלק דחזקה דהשתא אינה מרע להחזקה דמעיקרא לתלות הריעות' למפרע רק היכי שע"י חזקה דהשתא נתודע שמה שהוחזקנו מעיקרא הי' בטעות כמו גבי מקוה שעכשיו שנמצא חסר' יש לחוש שגם מעיקרא בשעה שהחזקנו אותה בחזק' שלימה היתה ראוי' מצד טבע' ומקור' להתחסר וכן גבי יין שנתחמץ נבוא בזה לתרץ מה שהקש' הפנ"י במס' כתובות ט' ע"א בתוס' ד"ה ל"צ שהקשו ונימא דאוקמי' בחזק' כשרות לכהונה ומסתמא לאו תחתיו זינתה ותירצו דאוקמי' בחה"ג שנולדה בתולה כו' והקש' הפנ"י הא הוי תרתי במקום חדא כלומר נגד חזה"ג שהי' בתולה איכא חזק' כשרות לכהונ' והרי בעולה לפניך ועיין בשו"ת מוצל מאש סי' נ"ו ולפמש"כ א"ש דכאן אפ"ג שהיא בעולה לפניך מ"מ החזקה שהחזקה בחזה"ג שהיא בתולה לא הורע' בכך דאטו מי נוכל לומר שע"י שהיא בעולה עכשיו הי' בטעות החזקה דמעיקרא שהרי אפשר שרק עכשיו בזמן קרוב נעשה בעולה כמו גבי טריפות שאפשר שאירע סמוך לשחיטה ואפי' אם יש לחלק קצת משום דמסתמא בשעת כניסת' לחופ' לא זינתה כמש"כ האחרונים מ"מ אינו דומה למקוה דהא כאן לא נוכל לומר שעכשיו אגלאי מלתא למפרע שמעיקרא היא עומדת לפסוק חזקה"ג שלה ע"י בעילת זנות ולכך אין בכח לחזק' בעולה דהשתא לצרפה עם חזק' כשרות לשוי' חזק' הגוף חזק' בתולה דמעיקרא כחדא במקום תרתי לומר דקודם אירוסין זינתה ומתורץ נמי מה שהקשו התו' מס' חולין י' פ"א ד"ה סכין אתרעי וז"ל תימא דליכא לשנויי הכא גבי מקוה שנמדד דל"א מקוה איתרעי אדם לא אתרעי וה"נ נימא העמיד בהמה על חזקתה ואימא לא נשחטה דהרי הסכין פגום לפניך כלומר ולהוי חזק' בדוק דסכין חדא במקום תרתי חזק' איסור של בהמה והרי הסכין פגום לפניך ולפמש"כ א"ש דחזק' פגום לפניך לא יכול להורע חזקת בדוק שלו דהא אע"ג שנמצא פגום עכשיו לא נוכל לומר בשביל זה שאגלאי מלתא למפרע דמעיקרא ל"ה חזק' בדוק חזקה טובה כמו גבי מקוה שע"י שנמצא חסר י"ל דמעיקרא ל"ה חזקה טובה חזק' שלימה של המקוה דמעיקרא הי' ראוי' להתחסר כמש"כ ודו"ק ויש להעמיס כוונה זו בדברי התוס' שם במה שתירצו וז"ל וי"ל דשאני התם דא"ל חסר ואתי כו' כלומר דמרע לחזקה דמעיקרא כמש"כ ודו"ק וא"כ ל"ק נמי קושי' הט"ז ביו"ד סי' א' סק"ו על האגודה שהביא הרמ"א בשוחט שנטל קבלה ונמצא אח"כ שאינו יודע דאין מטריפין הכלים למפרע דנימא אוקי הבהמה בחזק' שאינו זבוח והרי שכח לפניך כמו הרי חסר לפניך ובפרט דא"ל שכח ואתאי כמו חסר ואתאי דהא אין דרך לשכוח בפ"א ולפמש"כ י"ל שפיר דבשלמא גבי מקוה נתגלה שגם מה שהחזקנו מעיקרא בטעות הי' די"ל שמשעה הראשונה היתה עומדת להתחסר משא"כ הכא גבי שוחט אעפ"י שעכשיו אינו יודע מ"מ מי איכא למימר שמיד בשעה שהחזקנו אותו לשוחט מומחה כשאר שוחטים הי' עומד לכך מעיקרא שישכח דהא אז הי' בידו לחזור על למודו ולא ישכח ורק ע"י פשיעתו אח"כ שלא שנה מסתמא עי"ז בא לו השכחה וא"כ אינו מרע החזקה דמעיקרא בכך אע"ג שא"א לומר שעכשיו ממש שכח מ"מ כיון דחזקה הראשונה אינה הורע בכך לומר שבטעות הי' מה שהחזקנו אותו שידע אנו נוכל לצרף חזקה דהרי שכח לפניך עם ח"א של הבהמה לחשבו כוודאי להטריף הכלים שיש להם חזק' היתר ודו"ק:

ז נעתיק עצמנו לבאר קצת סוגי' דמס' חולין דף י' ע"א שם פליגי ר"ה ור"ח בשוחט בסכין ונמצאת פגימה אמר ר"ה אפי' שבר בה עצמות כל היום פסולה חיישינן שמא בעור נפגמה ור"ח אמר כשירה שמא בעצם נפגמה ומסקינן דהטעם דעצם וודאי פוגם ופריך הגמ' מטבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ אעפ"י שנתעסק באותו המין כל היום כלו כלומר לאחר טבילה לא עלתה לו עד שיאמר ברי לי שלא הי' עלי ש"ה דאמרינן העמיד טמא על חזקתו ה"נ העמיד בהמה על חזקתו ואימ' לא נשחט' הרי שחיט' לפניך ה"נ הרי מבל לפניך הא אתילד' בי' ריעותא ה"נ הא אתילד' בי' ריעותא כלומר במה שנמצא הסכין פגום סכין אתרעאי בהמה לא אתרעאי והנה יש כאן דעות חילוקין בשיטות הראשונים דפת הרמב"ן והר"ן דלר"ה אפי' נאבד הסכין נמי פסול ואע"ג דלכאורה קשה דהא בנאבד הסכין ל"ל דאיתילד' בי' ריעותא ואיכא חזק' בדוק ואמאי פסולה והנה הרשב"א בתוה"א בית ראשון ס"א שפר ב' כ' דעור לר"ה וודאי פגום ואפי' לר"ח מכנם פגום אלא שאינו מצוי כעצם עיי"ש הנה מש"כ דלר"ה וודאי פגום ק"ל הלא עינינו רואים שהחוש מכחיש זה דהרי רוב פעמים נמצא הסכין לאחר בדיקה שלם ויפה וע"כ צ"ל דס"ל דהכא דנמצא פגום יש לחוש לעיר למי ואפשר דהוי מיעוט דשכיח אמנם בנאבד הסכין וודאי עשה אמאי יהי' פסול לר"ה דכאן ליכא ריעותא כלל ואע"ג דאיכא חזקת איסור דבהמה מ"מ איכא כנגדה חזק' בדוק דהסכין והרי שחיט' לפניך והוי חזק' איסור דבהמה חדא במקום תרתי ומה גם דחזק' איסור דבהמה הי' רק מסובב כנגד חזק' בדוק דהסכין שהרי מה שאנו דנין עכשיו אין דנין כלל על הבהמה רק על הסכין וחזק' הסכין היא המסבב וכבר ביארנו לעיל בפ"א בשם הראשונים דחזק' המסבב לעולם עדיפ' מחזק' המסובב וי"ל קושי' זו עפ"י מש"כ הרשב"א במס' יבמות ל' ע"ב וז"ל ולשון אחר נ"ל לפרש דהתם גבי בהמה כל שלא מתה או שמתה ממילא או שלא נשחט' כראוי אסורה עד שיתחדש בה ענין המכשירה והלכך כיון שאתה בא להפצרה ולומר דנעשה בה מעשה שהכשיר' עליך הראי' עכ"ל הצריך לענינינו והנה כוונת דבריו היא כך דבוודאי כל שארי חזקות בשעה שאנו באין להוציא הדבר מחזקתו לא הי' החזקה ברורה וודאי רק מתורת חזקה כמו חזק' המקוה שהיתה שלימה מ"מ בשעה שטבל לא ידענו בבירור שהיתה שלימה רק מכח חזקה והלכך כי איכא חסר לפניך וחזק' טומאה הוי שפיר חדא במקום תרתי משא"כ הכא הך חזקות איסור דבהמה אינו כמו שאר חזקות דבשעה שאנו שוחטין הבהמה יש לה חזק' איסור בוודאי בלי גמגום ושום צד ס' שבעולם והלכך ל"מ נגדו חזק' הסכין שהי' בדוק כמש"כ הרשב"א דכל שאתה בא להתיר' ולומר שנשחט' כהלכתה עליך הראי' כלומר שרק ע"י דבר שהי' ג"כ וודאי נוכל להוציא מחזקתו שהי' ג"כ וודאי בחזקת איסור והלכך ל"מ חזק' בדוק דהסכין והרי שחט לפניך לשוי' לחזקת איסור דבהמה כחדא במקום תרתי וזהו דעת הרמב"ן והתו' דלר"ה אפי' בנאבד נמי פסול והנה לפי"ז י"ל דר"ה ור"ח פליגי אי אמרינן דחזקה שאנו מעמידין אותה הדבר בחזק' כמו וודאי או שהי' רק בתורת ספק רק דגזה"כ הי' כך דר"ה ס"ל דחזקה אינו כמו וודאי וא"כ חזק' בדוק דהסכין אינו וודאי שהרי אפשר שבשעת שחיט' הבהמה אחרי שחתך העור נפגמה ולכך ל"מ נגד חזקת איסור דבהמה שהיא ברירה אמנם ר"ח ס"ל דחזק' היא וודאי והלכך כשלא נמצא הריעותא לפנינו הוי הסכין בחזק' בדוק וודאי ואפי' שנמצא פגומה כיון ששבר בה עצמי' ועצם וודאי פוגם א"כ אינו מזיק כלל הריעותא והוי כנאבד ועדיפ' חזק' הסכין מחזק' איסור דבהמה משום דחזק' איסור דבהמה היא רק מסובב וחזק' הסכין הי' המסבב והוי ח"א דבהמה חדא במקום תרתי חזק' בדוק דהסכין והרי שחיט' לפניך והנה באמת יש להוכיח לכאורה כשיט' הרמב"ן והר"נ דלרה"נ אפי' בנאבד הסכין נמי פסול דהרי ע"כ ר"ה מודה דעצם וודאי פוגם דאטו מי נימא שיחלקו במציאות דלר"ה עצם אין וודאי פוגם ולר"ח וודאי פוגם. דהא לא מסתבר וא"כ כיון דעצם וודאי פוגם מה שנמצא פגום לפנינו לא גרע מלא בדק הסכין כלל דהא עכ"פ לא נבדק הסכין לאחר השחיטה וא"כ אא"ב דלרה"נ בנאבד הסכין נמי פסול א"ש אבל אי אמרינן בזה כשיט' שאר הפוסקים דבנאבד ר"ה נמי מודה א"כ קשה מה גרע שנמצא פגום כיון דעצם וודאי פוגם וא"כ יש קצת ראי' דר"ה פוסל אפי' בנאבד הסכין וכבר בארנו טעם הדבר בס"ד:

ח אמנם שיטות שאר הפוסקים דר"ה ור"ח ל"פ רק בנמצא פגום משא"כ בנאבד דליכא שום ריעותא לפנינו מודה ר"ה דכשר והנה א"א דדוקא בנמצא פגום לפנינו פוסל ר"ה יש לפרש בזה דעת הרמב"ם בפ"א מה' שחיטה דפסק אם לא בדיק בסימני' הר"ז נבילה וודאית ובנמצא הסכין פגום אפי' לא שבר בה עצמות ל"ה רק ס' נבלה ונתקשו בזק עי' בכ"מ שתירץ משום דסכין אתרעאי בהמה לא ועי' בס' ראש יוסף ובס' לב ארי' והנה מה שתירץ הכ"מ דסכין אתרעאי לכאורה צריך להבין הא בלא בדיק בסי' ליכא שום ריעותא לפנינו ואפ"ה הוי וודאי נבלה אע"ג דעפ"י הרוב שוחט כל הסימנים או עכ"פ רובם ובפי' כ' הרמב"ם בפ"א הלכה י"ב דאפי' הי' השוחט זריז ומהיר נמי הוי נבלה וודאי כי לא בדק בסימני' ובנמצא הסכין פגום ל"ה רק ספק נבלה ועי' מש"כ בזה בס' בינת אדם בתחל' שער החזק' ונראה דהנה בנמצא הסכין פגום יש לפנינו חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא להיתר וכמ"כ יש לאיסור ג"כ חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא ושניהם שקולי' כמו שאבאר בס"ד הנה להיתר יש כאן חזק' בדוק של הסכין הי' חזקה דמעיקרא וכנגדה יש כאן ג"כ חזקה דמעיקרא חזקת איסור של הבהמה וכאן לכאורה עדיפ' חזק' הסכין מחזקה דבהמה משום דחזק' הסכין היא חזקה המסבב. אמנם נגד זה איכא חזקה דהשתא מה שנמצא פגום לפנינו והיא לאיסור ואיכא נמי חזקה דהשתא דהרי שחיט' לפניך והיא להיתר והנה לכאורה הך דהרי פגום לפניך עדיף מהרי שחיט' לפניך דנגד הרי שחיט' לפניך הוי מה שנמצא הסכין פגום כמו מסבב נגד מסובב דאם בסכין פגום שחט אין כאן שחיט' כלל וא"כ שני החזקות שקולים להיתר כמו לאיסור וא"ש דהוי ספק נבלה (רק בשבר בו עצמות דעת הפוסקים דהוי כלא נמצא פגום כלל כמש"כ דעצם וודאי פוגם) אמנם בלא בדק בסימנים ל"ל כלל הרי שחיט' לפניך וא"כ איכא חזק' איסור מעלי' ול"מ כאן מה שרוב פעמים ידיעה שנשחט' הסימנים כהוגן דהא עכ"פ בהבהמה ליכא רובה וחזק' איסור יש כאן כמו מעיקרא כיון דליכא למימר דהרי שחיט' לפניך ולכך שפיר הוי וודאי נבלה ואע"ג דאמרינן רוב מצויין א"ש מומחין הן אע"ג דרוב אינו על הבהמה רק על השוחט ואפ"ה מהני וא"כ אמאי ל"מ כאן מה שעפ"י הרוב שוחט שפיר הסימנים כהלכתן יש לחלק דהתם נמי כיון דחזינן שהבהמה נשחטה לפנינו ותו ליכא כאן חזק' איסור כדמעיקרא שהרי שחוטים לפניך ולכך סמכי' על הרוב דמסתמא שחט שפיר משא"כ כאן היכי שלא נבדקו הסימנים יש כאן חזק' איסור ואין כאן הרי שחוט' לפניך ולכך הוי וודאי נבלה וא"כ שפיר כ' הכ"מ דבנמצא פגום סכין אתרעאי בהמה לא אתרעאי כמש"כ שם דשני החזק' הם שקולי' להתיר כמו לאיסור והוי ס' נבלה אמנם הכא גבי לא בדק בסימני' לא יצאה הבהמה כלל מחזק' איסור שלה כיון דל"ל הרי שחיט' לפניך וזה ברור:

ט אמנם בטעמא דר"ח דמכשיר אפי' בנמצא פגום ולמסקנת הגמ' אפי' בלא שבר בה עצמות דאמרינן בעצם המפרק' נפגמה צ"ל דס"ל דחזק' איסור דבהמה ל"מ כלל משום דהרי שחיט' לפניך ואולי י"ל דסובר דבהמה בחיי' בחזק' איסור אמ"ה וכיון שכבר ידעינן עכשיו שיצאו מהך חזקה אין מחזיקין מאל"א ועי' בחידושי הרשב"א שם במס' יבמות וכאן בחידושי' לחולין ט"ו ע"א ד"ה בהמה בחיי' וא"כ יש כאן נגד מה שהי' פגום לפנינו חזקה דמעיקר' שהי' בדוק והרי שחיט' לפניך והוי הך מה שנמצא פגום כמו חדא במקום תרתי ובפרט לפי מאי שבארנו לעיל בס"ד דהרי היא פגום לפנינו לא יוכל להורע החזק' בדוק דמעיקר' משום דחזק' דמעיקר' עדיף אמנם ר"ה ס"ל דמחזיקי' מאל"א וא"כ יש כאן שפיר נגד חזק' בדוק ח"א של הבהמה ועפי"ז יש לפרש כוונ' ר"ח במ"ש סכין אתרעאי בהמה לא אתרעאי דלכאורה מה לי ריעותא דסכין או ריעותא דבהמה כמש"כ התו' ועוד הוסיפו להקשות ממקוה דאמאי ל"א התם מקוה אתרעאי אדם לא אתרעאי ואפ"ה אמרינן העמיד הטמא על חזקתו אע"ג דהרי טבל לפניך אמנם לפמש"כ יובן היטב דהנה הא דמחזיקינן מאל"א כתבנו במק"א זה איזה שנים דתלי' דא"א דמה שציותה התורה לסמוך על החזקה היא מכח הסברא דאמרינן שכל דבר שכמו שהוא מעיקרא ה"נ מסתמא כך היא עכשיו וא"כ ל"ש לומר מחזיקי' מאל"א כיון דע"כ אא"ל שכמו שהי' מעיקרא כמו כן היא עכשיו שהרי מאותה החזקה שהי' הדבר מעיקרא כבר יצאה וא"כ אמח"ז מאל"א אמנם א"א דכל מנין החזקה היא רק גזה"כ שפיר נוכל לומר דכל דבר שהי' בחזק' איסור כיון שלא יצא עדיין בהיתר לפנינו נשאר בחזק' איסור אע"ג שאיסור הראשון כבר חלף והלך לו מ"מ הרי לא יצא עדיין הדבר בהיתר ברור ולכך שפיר מהני חזק' איסור הראשון להחזיקה עוד בהחזק' קמייתא אע"ג שכבר יצאה מחזקתה הראשונה והנה ג"כ י"ל במש"כ לעיל בשם הראשונים דחזק' המסבב עדיף מחזק' המסובב נמי תלי' בהך סבר' דא"א דענין החזקה היא מסבר' א"כ פשיט' דחזק' המסבב עדיפ' דאין זה סבר' לומר למשל בטמא שנתעסק בטהרות דנוקמי' הטהרות אחזק' כיון שנגע בהן מי שאנו מסופקי' בו ונולד בו ספק בטהרתו א"כ ממילא הטהרות כמו אותו שנגע בהן אמנם א"א דכל ענין חזקה היא גזה"כ א"כ שפיר מצ"ל דכל דבר תשאר בחזקתו וכך לי דבר המסובב כמו המסבב דהיא גזה"כ ולא ישתנה הדבר מכמו שהי' וכל דבר נעמוד על חזקתו הראשונה והנה לפי"ז א"ש ג"כ כאן גבי ח"א דבהמה דאע"ג דנמצא ריעותא בסכין מ"מ כיון דהבהמה שחיט' לפניך ובזה כבר יצאה מחזקתה כיון דהסכין הי' בדוק מעיקרא א"כ לעולם נשאר הדבר בחזקתו א"א דענין החזקה גזה"כ היא ואינו מרע הריעותא דסכין לחזקה דבהמה דהרי שחיט' לפניך מאי אמרת דעפ"י הסברא אין חילוק בין ריעותא דסכין לריעותא דבהמה ממ"נ אם תרצה לדין לפי הסברא ליכא כאן שום חזק' איסור דבהמה שהרי כבר אינו אמ"ה בוודאי ואין מחזיקין מאל"א כמ"ש וא"כ איכא תרתי חזקה להיתר הרי שחיט' לפניך וחזק' בדוק של הסכין ואם תרצה לומר דחזקה היא גזה"כ וא"כ איכא נמי חזק' איסור דבהמה יש לנו ג"כ שתי חזק' להיתר כלומר הרי שחיט' לפניך וחזק' בדוק של הסכין ול"ל דהרי פגום לפניך שהרי כל דבר אין אנו דנין רק במה שאנו דנין עלי' וכאן אנו דנין על הבהמה ולא על הסכין שהרי הסכין עכשיו וודאי פגום ועיין בתורת חיים כאן ובמס' עירובין ל"ה ע"ב וא"כ שפיר קאמר דסכין אתרעאי בהמה לא אתרעאי כמ"ש דממנ"פ איכא ב' חזק' להיתר וחד חזקה לאיסור דא"א דחזקה היא מסברא א"כ איכא ריעותא דהרי פגים לפניך בבהמה נמי כיון דהרי פגום לפניך מה שהסכין פגום היא ג"כ מסבב נגד הבהמה מ"מ איכא תרתי חזק' בדוק והרי שחיט' לפניך וחזק' איסור ליכא דאין מחמאל"א וא"א דענין חוקה אינ' מסבר' א"כ איכא חזק' איסור דבהמה איכא ג"כ תרתי להיתר חזק' בדוק והרי שחיט' לפניך ול"ל הרי פגום לפניך דא"א דחזקה אינה מסבר' א"כ שפיר י"ל בין ריעותא דסכין לריעותא דבהמה דבמה שאנו דנין על הבהמה לא אתילא בה ריעותא וא"כ א"ש מ"ט ל"א מקוה אתרעאי א"ד לא אתרעאי דהתם כי אתולי' ריעותא במקו' ממילא מהני לגרע חזק' שלם המקוה ונשאר הטמא בחזקתו אפי' א"א דחזקה היא מסבר' כמו שבארנו לעיל דחסר לפניך שהיא המסבב מרע החזק' שלם דמקוה וממילא נשאר החזק' טמא כמו שהי' משא"כ הכא אי נימא דריעותא דסכין יגרע להחזקה דהרי שחיט' לפניך והיינו משום דחזק' הי' מסברא א"כ תו ליכא חזק' איסור דבהמה כמש"כ רש"י חזקה הי' מסבר' אין מחזיקין מאל"א וא"ש דברי ר"ת אמנם ר"ה י"ל דס"ל דחזק' איסור היא איסור שאינו זביח' וא"כ לא יצאה לעולם מחזקתו הראשונה וא"כ שפיר איכא תרתי נגד תרתי כלומר נגד הרי שחיט' לפניך וחזק' בדוק ואיכא חזק' איסור והרי פגום לפניך ודו"ק היטב:

י הפנ"י במס' חולין הקש' מאי קמשני העמיד טמא על חזקתו והא כיון דמיעוט המקפיד אינו חוצץ רק מדרבנן דמסתמא אין לחוש כאן שהי' רובו ומקפיד דוודאי הי' מרגיש קודם הטבילה וא"כ אין לחוש רק למיעוט המקפיד וכיון דל"ה רק מדרבנן הרי נפיק עכ"פ מחזק' טומאה דאורייתא וא"כ מאי משני העמד טמא על חזקתו ונ"ל דלק"מ דהרי סתמא קתני טבל ועלה ומשמע אפי' אם הי' מעיקרא טמא מטומאה דרבנן וא"כ בכה"ג לא נפיק עדיין מחזקתו הראשונה כלל ועיין בר"ש פ"ב דמקואות מ"ב שהביא בשם התוספת דחמיר אם הי' נטמא מעיקר' בטומאה דרבנן בספק מים שאובים שבאו עליו אח"כ דנשאר בחזקתו הראשונה משא"כ בהי' עליו טומא' דאורייתא כיון דנפק מחזקתו הראשונה לא מחתינין לי' לטומא' דרבנן מספיקא וה"נ דכוותא דבטומא' דרבנן יש כאן שפיר חזק' טומא' ודו"ק ובחידושינו לסוגי' דשליחות במסכת גיטין ס"ד כתבנו עוד דר"ה ור"ח פליגי אי מהני ס"ס במקום חזקה דכאן הוי ס"ס כמש"כ הראשונים משום שמא לא שחט כנגד מקום הפגימה ושם הארכנו בס"ד. ראיתי בחי' הר"נ למסכת חולין שהקשה נמי קושי' התוספות דמה לי ריעותא דסכין או ריעותא דבהמה ותי' כמש"כ התוס' דריעותא דסכין לא מקרי ריעותא כ"כ כיון דאפשר ששחט שלא במקום הפגימה אמנם לפי מה שבארנו לעיל בס"ד א"ש בפשיטות דממ"נ ליכא ריעותא דאי נחשוב לריעותא מה שהסכין פגום א"כ ליכא חזק' איסור דבהמה דאין מחזיקין מאל"א כיון דהחזק' היא מסבר' וא"א דחזק' איסור דבהמה מקרי חזקה דהיינו שהחזקה היא גזה"כ א"כ שפיר י"ל בין ריעותא דסכין לריעותא דבהמה דאז אין אנו דנין רק על הדבר שאנו דנין עליו ולא במה שנפל בו הספק וכיון דעכשיו אנו דנין על הבהמה והבהמה הרי שחיט' לפניך מכח חזק' בדוק של הסכין אע"ג שנמצא אח"כ פגום אין מזיק ריעותא דסכין לריעותא דבהמה כמו שבארנו לעיל בס"ד באורך ודו"ק:

יא עוד רגע אדבר בענין חזקה דהשתא הנה כבר הבאתי לעיל בס"ד לבאר דכל היכא דאיכא חזקה דמעיקרא נגד חזקה דהשתא ל"מ והא דמהני במקוה הרי חסר לפניך נגד חזקה דמעיקרא שהי' שלימה כבר ביארנו דהתם ע"י מה שנתחסר לבסוף יש לדון שהחזקה גם מעיקרא ל"ה כראוי וכן כ' בס' גי"וו בכלל ס"ב וז"ל שם עוד אבאר לך אף אי קיי"ל כתירוץ הראשון במסכת נדה ב' ע"ב דהוי תרתי במקום חדא דחזקה דהשתא ה"ח ה"ד בחביות ובמקוה הנזכר שם ריש נדה דהוי חסר ואתאי והחמיץ מעט מעט מש"ה אלימי חזקה דהשתא וא"ל עתה ברגע זו חסר ואין לה זמן משא"כ בשאר חזקות אפשר דגם רבנן מודים דחזק' דהשתא ליתא כלל נגד חזקה דמעיקר' עכ"ל הרי כמו שבארנו דאין שום ענין לחזקה דהשתא כל היכא שהחזקה דמעיקרא מנגדתו ואעתיק לך לשון השב שמעתי' שמעת' ג' פט"ז וז"ל ראוי לספק היכ' דאיתרע חזקה דמעיקרא באופן דליכא חזקה דמעיקרא אי אזלינן בתר שעת מציאתן דאפשר דע"כ ל"א דל"מ חזקה דהשתא אלא משום חזקה דמעיקרא דעדיפא אבל היכא דליכא חזקה דמעיקרא אזלינן בתר השתא א"ד חזקה דהשתא לאו כלום היא ולכאורה נרא' מהא דאמרינן במקוה שנמדד ונמצא חסר כל הטהרות שנעשו ע"ג בין ברה"ר בין ברה"י טמאות ומשום תרל"ר חזק' טמא והרי חסר לפניך והו"ל וודאי טמא ומשמע משום דנגד חזק' מקוה איכא ח"ט ונשאר חזקה דהשתא דחסר לפניך ומש"ה הו"ל וודאי דאזלינן בתר השתא עיי"ש ואח"כ כתב שם דהיא מחלוקת רש"י ותוס' במסכת קידושין פ"ט דלרש"י ס"ל בהא דאמר רב הרי היא בוגרת לפנינו היינו משום דליכא חזק' נערות שהיום עשוי' להשתנות וא"כ מבואר משיט' רש"י דס"ל דכיון דליכא חזקה דמעיקרא כלומר ביומא דמשלם שית אזלינן בתר חזקה דהשתא ומש"ה ס"ל לרב הרי בוגרת לפנינו אמנם בתו' שם פירשו דרגילי' לבא הן מצפר' וכן כתבו בריש מסכת נדה ד"ה השתא היא דחזאי דעפ"י הרוב רגילות הן לבא מצפר' וא"כ משמע דווקא משום דרוב' נינהו הא אי הוי ספק השקול אע"ג דחזקה איתרע אפ"ה לא אזלינן בתר השתא אלא היכי דנוטה לרוב כמו בשערות או ברוב בראי' אז היא דאזלינן בתר השתא עכ"ל הש"ש ועיי"ש הנה מה שרוצה להביא ראי' ממקוה דאמרינן העמיד חזק' טמא' נגד חזק' המקוה ונשאר חזקה דהשתא דהרי חסר לפניך הנה לעיל בפ"א סי' ה' וס"י הארכנו לפרש דחזק' טומאה ל"מ נגד חזק' המקוה ורק דהרי חסר לפניך מהני נגד חזק' המקוה ואע"ג דחזקה דהשתא ל"מ נגד חזקה דמעיקרא מ"מ חזק' המקוה שאני דל"ה חזקה מעלי' כי אשתכח חסרה לבסוף והבאתי ראי' לזה מרש"י במס' נדה ב' ע"ב ד"ה תרל"ר שכ' להדי' שם דנגד חזק' טהרות דמקוה איכא ריעותא שהרי חסר לפניך הרי דלא כמש"כ בס' ש"ש דנגד חזק' המקוה איכא ח"ט וע"כ כמשכ"ל דח"ט ל"מ נגד חזק' המקוה משום דחזק' המקוה היא המסבב וח"ט ל"ה רק מסובב ולכך נ"ל דנגד חזק' המקוה איכא דהרי חסר לפניך שהיא ג"כ מסבב וא"כ נדחית ראיתו ממקוה ובפרט שיש לי יתד גדול לתלות בו היא דעת רבינו רש"י ז"ל שכ' להדי' דנגד חזק' המקוה איכא ריעותא דהרי חסר לפניך ומהתימא לי על הגאון ש"ש שהיא בהעלם ממנו לפי שעה דברי רש"י ז"ל שכתבנו אמנם מש"כ דהיא פלוגת' רש"י ותוס' אי הא דאמרינן הרי בוגרת לפניך היא משום הך טעמא לחוד' דהואיל וליכא חזקה כנגדה מהני חזקה דהשתא או כדעת התוס' דהטעם משום דעפ"י הרוב רגילי' הסימנים לבא מצפר' יבואר לקמן בס"ד: (יב) אם אמנם שהבאתי לעיל דעת הרבה מהראשונים דחזק' המסובב ל"מ נגד חזק' המסבב מ"מ נ"ל דלאו כ"ע הכי ס"ל ממה שהביאו התוס' חולין י"א ע"א ד"ה מנא הא מלתא דעת הר' חיים שכתב דהא דרוב' עדיף מחזק' לא מסבר' אלא ילפינן מפרת אדומה דאזלינן ב"ר אע"ג דאיכא חזקה כנגד הרוב דאיכא גבר' שמזין עליו בחזק' טמא עיי"ש והנה אי הוי ס"ל לה"ר חיים נמי הרב סברא דחזק' המסובב ל"מ נגד חזק' המסבב א"כ א"ר כלל מפרה אדומה דרו"ח ר"ע כיון דהרוב כשירות הי' המסבב לומר שהפר' מסתמ' מהרוב בהמות הכשירות וחזק' טומאה דגברא כיון שקבל הזאה הוי רק מסובב וא"כ אפי' א"א דרוב ל"ע מחזקה רק כחזקה נמי ל"ק דאיכא נגד הרוב חזק' טומאה דגברא כיון דחזק' טומאה היו רק מסובב ועיין בנ"ב מהד"ק לא"ע סי' מ"ג שכתב שם דלכאורה איכא נגד הרוב ב' חזקו' דיש לחוש דלמא הי' הפרה נקוב' הוושט ואין מועיל לה שחיט' ואיכא נמי חזק' שאינה זביחה בהד' ח"ט דגברא ומזה רוצה להוכיח דרוב עדיף נמי מב' חזק' אמנם הר"ח ע"כ לא נחית לזה וצ"ל דס"ל דליכא חזקה שאינה זבוח' כיון שכבר נשחטה ואע"ג דאם הוושט הי' נקוב ל"מ שחיטה מ"מ נגד זה ל"ל דהחזקה מסייע דהרי עכ"פ כבר נשחטה והיא מחלוקת גדולי האחרונים עיין בפליתי סי' ל"ג ובשו"ת ח"ס ליו"ד סי' כ"ד ובשו"ת כ"ס ליו"ד סי' כ"א עכ"פ לשיטת הר"ח איך מוכח דרוב' עדיף מחזקה כיון דח"ט דגברא ל"ה רק מסובב ולכך ל"מ נגד הרוב בהמות כשירות דהיא מסבב וע"כ צ"ל דס"ל דחזקה מסובב נמי מהני נגד חזקה המסבב להיות כחדא במקו' תרתי וע"כ צ"ל דרוב עדיף מחזקה ולעיל בסי' ט' בארנו דא"א דחזקה אינה מצד הסברא והיקש הטבעי רק גזיר' הכ' בעלמא באמת אין לחלק בין חזקת המסובב לחזק' המסבב ויבואר בס"ד:

תוכן העניינים

תבואות השדה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה