תבואות השדה חלק א· רבי אליעזר חיים דייטש
שער החזקות · שער ב
בו נבאר קצת מענין חזקה דאתרע (א) דע שיש ב' מיני חזקה דאיתרע הא' שאין מההכרח שיתיליד הריעותא רק שאירע כך כמו מקוה שהי' בחזקות שלימה עד עכשיו ואח"כ נמצא חסר הוי מה שנמצא חסר ריעותא על החזקה דמעיקרא ואפי' לולא הסברא דחסר ואתאי נמי מקרי החזקה קמייתה חזקה דאיתרע שהרי עכשיו כבר נשתנה מבראשונה וכל דבר שיצא ממצב הראשון לפנינו זה בכלל חזקה דאיתרע והנה בכה"ג היכא שברור לנו שנשתנה ממה שהי' בתחילתה זה מקרי וודאי ריעותא אמנם מצינו עוד בגוונא אחרת ריעותא דהיינו שאך לאחר שנולד הריעותא יש להסתפק אם נשתנה מכמו שהי' והמשל בזה הי' כמו שכאן שנמצא אצל טהרות שכ' התוס' במס' סוטה כ"ח ע"א דמקרי ריעותא כיון שנמצא השרץ אצל הטהרות אע"ג דאינו ברור שעכשיו נמי הם טמאים אפ"ה מקרי ריעותא וז"ל התוס' שם וה"פ במס' נדה התם גבי סוטה וספק שרץ הרי ריעותא דהיינו השרץ והבועל קמן אצל הטהרות והאשה וכו' עיי"ש בסוף הדיבור הנ"ל חזינ' להדיא מדבריהם דאע"ג שגם עכשיו אינו ברור שנסתלק' החזקה הראשונה מ"מ ריעותא מקרי והחילוק שבין ריעותא הראשונה דהיינו שעכשיו לאחר הריעותא ידעינן בבירור שנסתלקו החזקה הראשונה ובין הריעותא השני' שעדיין לא נסתלקה בבירור חזקה הראשונה רק שע"י הריעותא יש לנחות לספיק' הי' פשוט דבריעותא הראשונה יש לדון עלי' מכח חזקה דהשתא כמו דהרי חסר לפניך במקוה והרי בוגר' לפניך במס' קידושין ע"ט וכדומה ג"כ לענין חזק' חי בט"ז יו"ד סי' שצ"ז ס"ק ב' דמסקנתו דחזקת חי לא חשיבי היכי שנמצא מת ומקרי מה שהיא מת לפנינו כמו חזקה דהשתא ועיין בנו"ב מהד"ק לאה"ע סי' ל"ד מה שהאריך שם משא"כ הריעותא השני' דהיינו שגם עכשיו לא ידעינן בבירור אם נסתלקה החזקה דמעיקרא זה בוודאי לא נוכל לחשבו לחזקה שהרי ליכא לפנינו גם עכשיו דבר ברור רק דיש לדון אם החזקה קמייתה חשובה עדיין כדמעיקרא או דלמא כיון שכבר איתרע ל"מ החזקה והוי כשאר ספיקות. אמנם מצינו חזקה אחרת שאף מעיקרא הוי ידיעה שיסתלק דהיינו כל חזקה העשוי' להשתנות כמו חזקת קטנות (או חזקות חי) או חזקת נערות או חזקות טהרות דאשה שהרי ידעי' שסופה לראות דם וע' בשו"ת מהרי"ט סי' י"א וסי' מ"א וסי' נ"א ובספר שב שמעתי' שמע' ג' פ"ט ס"י פי"א ולקמן נדבר מענין הך חזקה וכאן נבאר בס"ד המין הראשון מהחזקה דאיתרע היינו שאין מההכרח להמצא הריעותא וגם אחרי הריעותא עדיין לא נסתלקה בבירור החזקה הראשונה אי מוקמי' אחזקת קמייתא אע"ג דאיתרע או דנימא כיון דאיתרע החזקה לא מוקמינן אחזקה קמייתא: (ב) בשו"ת מהרי"ט ח"ב ליו"ד בקונטרס הספיקות שלו כתב וז"ל ואי קשי' אפילו תימ' שהספיקות דבר תורה הם מ"מ ל"ק אמאי מטהרין ס' טומאה ברה"ר משום דמדאורייתא מוקמינן בחזקתי' חזקת טהרה וי"ל דהא ל"ק דברה"ר מטהרי' אפי' היכא דאיתרע חזקתו שהרי הי' השרץ אצל הטהרות מעיקרא והו"ל דומיא דסוטה שהואיל והבועל הי' אצל האשה איתרע לי' חזקה דרגלים לדבר ומביא דברי התוס' שהבאתי לעיל בפרק הזה אות א' וכו' אלא שצריך עיון שהתוס' כ"ח ע"ב שם בד"ה מכאן הקשו למאי איצטריך הלכה למילף טומאה ברה"ר מסוטה נימא העמד טהור על חזקתו והי' להם לתרץ משום דאיתרע לה חזקה כדכתבו התוס' עצמ' שם עכ"ל המהרי"ט: וראיתי בס' דברי אמת בקונטרס דברי סופרים סי' ב' שם שכ' דלהתוס' ס"ל חזקה אע"ג דאיתרע מ"מ מהני מה"ת וס"ל באמת דהא דס"ט ברה"ר טהור הי' מטעם החזקה אבל הרמב"ם כפי הנראה מדבריו פ"ט מה' טומאת מת ובריש פ' ט"ז מה' אבות הטומאה דס"ל דהא דס' טומאה ברה"ר דטהור הי' כמו כל הספיקות שמותר מה"ת וא"כ ס"ל דל"א משום חזקת טהרות והיינו דכיון שנמצא השרץ אצל הטהרות איתרע חזקת' וס"ל דחזקה דאיתרע ל"מ מה"ת כך הם תורף דבריו הקדושים עיי"ש העולה מדבריו דמאן דס"ל ס"ד מה"ת לחומרא ס"ל חזקה דאיתרע מהני מה"ת וא"כ ליכא למילף מס"ט ברה"ר דשאני התם דמוקמי' להו בחזקת טהרות משא"כ למאן דס"ל ס"ד מה"ת לקולא ס"ל דחזקה דאיתרע ל"ש חזקה וא"כ ליכא למימר דמשום חזקת טהרות מטהרינין ס"ט ברה"ר וע"כ דהוי כמו כל הספיקות שמותרים מה"ת ועיין במהרי"ט בסי' הנ"ל שכ' ג"כ להדיא דלדברי הרמב"ם א"צ להלכה לס"ט רק ברה"י ע"ש וא"כ נתבאר מדברי הגדולים שהבאתי בסי' זה דמאן דס"ל ס"ד מה"ת לקולא ס"ל חזקה דאיתרע ל"ש חזקה ומאן דס"ל ס"ד מה"ת לחומרא ס"ל חזקה דאיתרע שמה חזקה ועיין בשעה"מ פ"ג מה' אישות הי"ד במש"כ שם בענין נתקדשה תוך ששה חדשים אי הוי ס' קדושין או דאוקמי' בחזקת נערות אע"ג שנמצא אח"כ בוגרות ותלי' לה ג"כ כחזקה דאיתרע ויבואר לקמן בעזהש"י בס"ד:
ג כל חזקה שנשתנית עכשיו ממה שהי' מעיקרא מקרי חזקה דהשתא ריעותא לגבי חזקה דמעיקרא. והנה במס' נדה שם כל הריעותא הם בכה"ג דהיינו שעכשיו כבר יצאה מחזקה הראשונה דאשה שהיתה בחזקת טהורה ועכשיו הי' טמאה וכן מקוה שהיתה בחזקה שלימה ועכשיו היא חסירה וכן היין עכשיו היא חומץ וכן בנגע בא' בלילה דאע"ג שהיה לו חזקת חיי' שהרי פעם אחד בוודאי חי הי' אע"ג דלא ראהו מבערב מ"מ עכשיו הי' וודאי ולכך מטמאים החכמים אפי' ברה"ר עיין בר"ש ס"ה מס' טהרות מ"ז: והנה אע"ג דכפי הנראה ריעותא כי האי שעכשיו בוודאי יצאה כבר מחזקתה גרע משאר ריעותא שנולד בהחזקה וגם עכשיו יוכל להיות שנשארה בחזק' הראשונה מ"מ י"ל נמי איפכא דבריעותא שכבר יצאה מחזקה א"כ אנו באין לדון רק על מעיקרא ומעיקר' ל"ה שום ריעותא כלל א"כ לא מרע הריעותא של עכשיו לחזקה דמעיקרא ואפשר דזהו כוונות התוס' בריש מס' נדה שכ' בד"ה מעל"ע דטומאה דלמפרע לא ילפינן מסוטה והיינו דאע"ג דבסוטה גם עכשיו אין הדבר ברור שנטמאה מ"מ על אותה שעה שאנו דנין אם הי' מותרת לבעלה באותה שעה איכא ריעותא שהרי נסתרה עם הבועל משא"כ בטומאה דלמפרע דאע"ג שעכשיו היא בוודאי טמאה מ"מ הא א"א דנין כלל על השתא דהרי חזינין כעת שהיא טמאה רק על למפרע ואז לא הי' שום ריעותא כלל לפנינו וע' בשו"ת פרי תבוא' ח"ב סי' ל"ט שכתב ממש כדברים אלו בשם הפלתי:
ד והנה י"ל דהא מילתא תליא אי אמרינן בכל חזקה שנשתנה ממה שהי' דעכשיו הי' בגדר חזקה דהשתא דהיינו חזק' כשעת מציאתן והך חזקה נמי הוי כמו שאר חזקה א"כ בכל מקום דאיכא ריעותא דהיינו שעתה כבר יצאה מחזקתה הראשונה והי' בגדר חזקה דהשתא ואיכא חזקה דהשתא נגד חזקה דמעיקרא וא"כ וודאי פשיטא דריעותא כי האי גרע מהיכי דאיכא ריעותא בחזקה ולא יצאה עדיין מחזקתה הראשונה בבירור דשם אין שם חזקה עליה רק ריעותא בעלמא משא"כ הכא איכא חזקה דהשתא נגד חזקה דמעיקרא אמנם אי אמרינן דחזקה דהשתא אינו נחשב' כלל נגד חזקה דמעיקרא א"כ וודאי פשיטא דריעותא כי האי שנולדה בעיקר החזקה ויש לנו לדון על שעת הריעותא ממש כמו על הטהרות שאנו דנין עליהם משעה שנמצא השרץ אצלו אם נגע בהן או לא דגרע משאר ריעותא אעפ"י שכבר יצאו מחזקתה הראשונה בבירור להחזיקה למפרע בשעה שלא היה עדיין שום ריעותא לפנינו כמו במקוה לומר שמה שחסר עכשיו הי' למפרע נמי כיון שלא ראינו עכ"פ שום ריעותא למפרע ואם אמנם דגבי מקוה יש לחלק משום דחסר ואת' מ"מ בשאר ריעותא כה"ג כגון בהמה שנמצא טריפה לאחר שחיטה לאסור הגבינות למפרע כיון די"ל שלא היה עדיין שום ריעותא בשעה שעשו ממנה הגבינות א"כ ריעותא כי האי קיל טפי והנה בעיקרא דמילתא דהך חזקה דהשתא אם נחשוב לאיזה ענין נגד החזקה דמעיקר' ראיתי כי גדלה בזה המבוכה בין הפוסקים ועי' בזה בש"ש שמעת' ג' פ"ד וה' שכ' להחליט כשיטת התו' ר"י מס' נדה דהך חזקה כשעת מציאתן אינו רק לחומר קדשים וטהרות והואיל שהיא ענין רחב ניחד לזה פרק בפ"ע בס"ד להביא כל שיטות הראשונים והאחרונים ויהי' לאחדים עם ענין חזקה העשוי' להשתנות:
ה לפי מה שהעלוני לעיל בסי' ב' מדברי הגדולים דדעת הר"מ הי' דחזקה דאיתרע ל"ש חזקה נביא ליישב מה שתמהו הראשונים דהיינו הרשב"א ר"י מס' נדה והריטב"א בקידושין ע"ט והכ"מ פ"ה מה' תרומות על הרמב"ם שפסק פ"י מה' מקואות ה"ו גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר בין ברה"ר בין ברה"י טמאות וא"כ מוכח דס"ל כרבנן דכ"ש דתרל"ר חשיב כוודאי ובפ"ה מה' תרומות גבי הבודק יין להיות מפריש עליו ונמצא חומץ דהוי ס' תרומה אע"ג דאיכא נמי תרל"ר דהיינו חזקת טבל והרי חומץ לפניך ואפ"ה פסק דל"ה רק ס' ובריש מס' נדה וכן במס' קדושין פ"ט הביא הגמ' להקשות מחביות אמקוה ומשני מאן תני חביות ר"ש וא"כ הרמב"ם דפסק גבי חביות כר"ש וגבי מקוה כרבנן מזכה שטר' לבי תרי ועי' במל"מ פ"י מה' מקואות ובשעה"מ פ"ה מה' תרומות שהאריכו בזה [ובאמת יש לעיין בזה דמאחר שהרמב"ם פסק כפי הבנת הראשונים בדבריו דתרל"ר חשיב כוודאי א"כ אמאי פסק גבי מקוה שנמדד היכא שטבל מטומאה דרבנן דספיקו טהור כיון דהוי כוודאי אפי' בדרבנן נמי הי' לו לטמא ועי' במל"מ שם שכ' דהא דפסק הרמב"ם דבטומאה מד"ס טהור היינו דווקא שנטמא בוולד הטומאה אבל בדבר שהי' אב הטומאה אף שהי' מדרבנן כגון הכותים שהם כזבים טמא וכיון דהרמב"ם מיירי בטומאה מד"ס שעיקר' רק מדרבנן דבאלו אפי' היכי שיש ס"ס לחומרא נמי מקילין בהן כדאיתא מס' מקואות פ"ב מ"ב לכך לא מהני אפי' תרל"ר דאפי' א"א דתרל"ר חשיב כוודאי אפשר דלא עדיף מס"ס ולכך שפיר פסק הרמב"ם דבטומאה מד"ס טהור גבי מקוה שנמדד]:
ו ונראה ליישב דהנה כבר העלינו לעיל פ"א סי' וא"ו בס"ד דהא דאמרינן כאן העמד טמא על חזקת והיינו דחזקה דהרי חסר לפניך הי' העומד נגד החזקת מקו' שהי' שלם דשני החזקות היינו חזקות שלם וחזקה דהשתא דהרי חסר הם חזקות המסבבים וממילא נשאר חזקת הטמא בפ"ע וכן גבי יין נשאר חזקת הטבל בפ"ע והנה זה רבות בשנים אשר ראיתי בספר שערי תורה שהקשה מ"ט אמרינן דטמא משום חזקת טמא והלא כיון שעכ"פ כבר טבל רק שאין אנו יודעים האיך טבל איתרע לי' עכ"פ חזקת טומאה עיין בתוס' רע"א בהגהותיו למשניות מס' מקואות וא"כ אמאי הוי וודאי טמא לשיטות הסוברים דחזקה דאיתרע לא מהני מה"ת ותירץ דכל חזקות טמא יש להשני חזקה דהיינו חזקה דמעיקרא שהי' בחזקת טמא ומספק אנו צריכין להעמידו בחזקתו הראשונה אמנם הך חזקה איתרע באמת כיון שעכ"פ התחיל לעשות איזה מעש' דהיינו מה שהלך לטבול ומגרע החזקה הראשונה אמנם יש עוד חזקה אחרת דהיינו מה שהוחזק לפנינו לטמ' ובחזקה כזו ל"מ ריעותא דעד שאין אנו יודעים בבירר שנטהר מטומאתו הראשונה הרי הי' בחזקת טמא לפנינו כמו שהי' מעיקרא וזה הוי בגדר אין ספק מוציא מידי וודאי והיינו אי אמרינן דחזקה הנחזק' היינו מה שהי' מוחזק אצלינו בכך הי' נמי נחשוב לחזקה ולחזקה כי האי לא מגרע הריעותא דכ"ז שאין אנו יודעים בבירור שנטהר מטומאתו הרי הי' בחזקת טומאה אצלינו כמו שהי' מעיקרא זה תוכן דבריו:
ז ועפ"י הדברים האלו אמרתי לפרש כוונת הגמ' מס' נדה ע"א דקאמר ואב"א ה"ט דר' דר"ש גמר סוף טומאה מתחל' טומאה מה תחיל' טומאה ספק נגע וכו' אף סוף טומאה ס' טבל בר"ה טהור ורבנן הכי השתא התם גבר' בחזק' טהר' קאי מס' לא מחתינ' לי' לטומאה הכא גברא בחזק' טומאה קאי מס' לא מפקינן לי' מטומאתו עכ"ל הגמ' והנה יל"ד בזה טוב' א' קושי' התוס' שם בד"ה גמר סוף טומאה וז"ל תימא דשפיר קאמרי רבנן דהתם איכא חזק' טהר' ב' יל"ד דאדפריך ורבנן מה קשי' להו הלא הסבר' והחילוק מבואר מעצמו בין תחל' טומאה לסוף טומאה ודקארי לי' מאי קארי לי' ג' קשה קצת הלשון דקאמר מספק לא מפקי' לי' מטומאתו וה"ל לומר מספק לא נפיק מטומאתו מאי הלשון לא מפקי' לי' אמנם עפ"י האמור ניחא בס"ד דר"ש הכא קאמר כיון דכל טעמ' דרבנן הי' משום דע"י חסר לפניך נגרע חזקות המקוה ונשאר חזקות טומאה והנה כבר כתבנו לעיל דחזקת טהרה גבי ספק טומאה איתרע לי' כיון שנמצא השרץ אצלם ואפ"ה אמרינן ס"ט ברה"ר טהור וע"כ דאע"ג דחזקה דאיתרע ל"ש חזקה מ"מ מידי ספיקו לא נפיק וא"כ מוכח דס"ט בר"ה אע"ג דליכא חזק' טהרה טהור וא"כ ה"נ בסוף טומאה דאיתרע לי' חזק' טומאה כיון שעכ"פ כבר טבל א"כ ליכא ח"ט כלל ונשאר הס' שקול ושפיר מטהר לי' ר"ש ברה"ר וא"כ אין חילוק בין סוף טומאה לתחילת טומאה דבתחילת טומאה דנמי ליכא חזק' טהרות כיון דאיתרע לי' ובסוף טומאה נמי ליכא חזק' טומאה כיון דאיתרע לי' ובשניהם נשאר הדבר בספק השקול ושפיר מטהר ר"ש ברה"ר ולכך ל"מ הגמ' כלום אר"ש דהגמ' שפיר ידע דמסתמ' כיון דר"ש יליף סוף טומאה מתחילת טומאה ע"כ ס"ל דבתחיל' טומאה ליכא חזק' טהרות ובסוף טומאה ליכא חזק' טומאה דבשניהם איתרע החזקה דמסתמא לא יטעה ר"ש בהכי לדמי' סוף טומא' לתח"ט אם לא עפ"י הסב' שכתבנו דליכא כאן שום חזקה כיון דאיתרע ולכך פריך שפיר ורבנן מ"ט ומתרצי רבנן הכי דאע"ג דחזק' טומאה דמעיקרא איתרע לי' ע"י מה שכבר טבל מ"מ אותו חזקה שהי' מוחזק אצלינו לטמא לא איתרע לי' ונשאר בהך חזקה עד שיוודע בבירור שנטהר מטומאתו וזש"כ הכא גברא בחזק' טומא' קאי כלומר ואע"ג דחזק' דמעיקר' איתרע ע"י הטבילה מ"מ מספק לח מפקינ' לי' כלומר שיצא מחזק' טומאה מה שהי' מוחזק אצלינו לטמא מהך חזקה לא נפיק מס' עד שיוודע בבירור שטבל כראוי ומדוייק נמי לשון הר"מ בפ"י מה' מקוואות במה שכ' שם וז"ל לפי שהטמא בחזקתו עד שיוודע שטבל כראוי כלומר דהך חזק' טומאה מה שהי' מוחזק לטמא אינו נסתלק' לעולם עד שנדע בבירור שנטהר מטומאתו ודו"ק היטב. וא"כ לפי"ז פליג' ר"ש ורבנן אי אמרינן חזקה כה"ג דהיינו שהי' מוחזק דמעיקרא מה שהי' בחזקת טומאה כמו כל חזקה דמעיקרא והך חזקה איתרע לי' וא"כ אין חילוק בין תח"ט לס"ט אמנם רבנן ס"ל דהך מה שהי' מוחזק אצלינו לטמא מקרי נמי חזקה וא"כ לא מפקינ' לי' מטומאתו עד שנדע בבירור שנטהר מטומאתו:
ח ואם כנים דברינו אלו יש להקשות מאי פריך הגמ' מחביות אמקוה דהא גבי חביות נמי חזקת הטבל דמעיקר' איתרע כיון שכבר הפריש עליו וא"כ אמאי ס"ל להגמ' דהוי וודאי טבל וכאן ליכא למימר דאיכא עוד חזקה אחרת מה שהי' מוחזק אצלינו לטבל דבשלמא גבי חזקת טומאה דלא נפיק מטומאתו עד שעושה מעשה בגופו דהיינו מעשה הטבילה שפיר מקרי חזקה כיון שלא ידעינן עוד אם טבל כראוי משא"כ טבל שא"צ לעשות שום מעשה בגופו לתקנו דניטל' במחשבה בעלמא דנותן עיניו בצד זה כמש"כ רש"י בד"ה להיות מפריש עלי' ע"ש וא"כ פשיט' דאין לדמותו כלל לחזק' טומאה דהתם שפיר מקרי חזקה מה שנתחזק אצלינו לטמא משא"כ בטבל פשיט' דל"ש הך סבר' וא"כ קשה מאי פריך הגמ' מחביות אמקוה מ"ש הכא וודאי מש"ה ספק כיון דיש לחלק כמש"כ וצ"ל דהגמ' הי' ס"ל בס"ד דחזקה דאיתרע מהני מה"ט וא"כ אין חילוק בין חזקת טבל לחזק' טומאה דבשניהם איכא חזקה דמעיקר' ומהני אע"ג דאיתרע וא"כ א"ש פסקא של הרמב"ם כיון דאית לי' חזקה דאיתרע ל"ש חזקה כמ"ש לעיל א"כ ממיל' יש חילוק בין חזק' טומאה גבי מקוה דשם אע"ג דאיתרע החזקה דמעיקרא מ"מ נשארה החזק' מה שהי' אנו מחזיקין אותו לטמא ולכך הוי וודאי טמא אפי' ברה"ר משא"כ גבי חזק' טבל דליכא רק החזקה קמייתא דחזק' טבל דמעיקר' ואותו חזקה איתרע לי' שהרי כבר הופרש עליו וא"כ ל"ה רק ספיק' כמו כל חזק' דאיתרע דל"מ ונשאר הדבר בספק ודברי הרמב"ם ברורים ובפירוש מצינו לאדונינו הר"מ דס"ל דחזק' מה שנתחזק לנו היא בגד חזקה עיין ברמב"ם פ"א מה' א"ב הלכה כ' שכ' שם דילפינן ממכאו"א שחייב מיתה ומנין לנו שהוא אביו א"ו ע"כ ממה שנתחזק לנו והי' מוחזק אצלינו לאביו ע"ש ואם אמנם שיש לחלק דהתם כיון שנתחזק אצלינו שהוא אביו איתחזק הדבר שיהי' לעולם כך משא"כ הכא אע"פ שהי' מוחזק אצלינו שהי' טמא מ"מ לא נתחזק אצלינו מעיקר' שהי' טמא לעולם וא"כ הי' לדחות הסבר' השערי תורה שהבאתי לעיל סי' ו' מ"ש דיש כאן חזקה מה שמוחזק אצלינו לטמא מ"מ הכא עדיפ' ג"כ מצד אחד דהתם גבי מכאו"א או מי שהוחזק בשאר בשר לפנינו מעיקר' לא הי' הדבר ברור מעולם משא"כ הכא אם נטמאה בשרץ או בדבר אחר הי' מעיקרא הדבר ברור בלי שום צד ספק וא"כ נשאר החזקה כך מה שהי' מוחזק אצלינו לטמא עד שנדע בבירור שנטהר מטומאתו והעולה מדבריהם דר"ש דיליף סוף טומאה מתחל' טומאה לא ס"ל סבר' השערי תורה דהי' נמי מקרי חזקה מה שהי' מוחזק אצלינו לטמא ורבנן ס"ל דזהו נמי מקרי חזקה. והנה מה שהקשו התוס' בד"ה גמר סוף טומאה דהא איכא חזק' טהרות ולפמש"כ לכאורה ליכא חזק' טהרות כיון דאיתרע אמנם התוס' לשיטת' שפי' שהרי הבאתי לעיל בסי' ב' מש"כ בספר דברי אמת דלהתוס' ס"ל דחזקה דאיתרע מהני וא"כ שפיר איכא חזק' טהרה ולכך לא נחתו התוס' לסברתינו א"ש דלר"ש ליכא ח"ט אפי' בתחלת טומאה כיון דאיתרע דס"ל דחזקה אע"ג דאיתרע מהני מה"ת ולכך הקשו שפיר ודו"ק. שוב ראיתי בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' נ"א שהקשה ג"כ מה שהקשינו למה מעמידין אותו בחזק' טמא וז"ל ומה שהקש' כת"ר מדאמרינן גבי מקוה העמיד טמא על חזקתו ואימא לא טבל אע"ג דטבל לפנינו (כלומר ואיתרע לה החזקה) אינו קושי' שזו שאנו אומרים שאיתרע לה חזקה לחומר' היא דאמרינן הכא שאין להקל לכתחילה אבל התם איתרע לקול' ל"א ואי משום הפסד טהרות לא חיישינן להכי עכ"ל הנה אע"ג דנראה דפשיט' לי' דמה"ת מהני חזקה אע"ג דאיתרע מדמחלק בין לקול' בין לחומר' אמנם כבר כתבתי לעיל דהרמב"ם ס"ל דחזקה דאיתרע ל"מ מה"ת וא"כ כל מה שכתבתי בדברי הרמב"ם א"ש בס"ד:
ט והנה אם אמנם שהתוס' חולין י' ע"ב ד"ה ודלמא ובנדה ב' ע"ב ד"ה התם כתבו להדיא דילפינן מנגע דאוקמי' אחזקה אע"ג דאיתרע כגון שחסר הנגע בסיף שבוע ואפ"ה מטמאי' האדם הנכנס שם בתוך השבוע משום דמוקמינן הנגע אחזק' וא"כ יקשה לשיטת הפוסקים דס"ל דחזקה דאיתרע מה"ת ל"ש חזקה ונראה דיש לחלק דבשלמא גבי מקוה מה שחסר לפנינו שפיר מקרי רעותא דהא אין זה מוכרח להיות שכל המקואות יחסרו וא"כ מה שחסר לפנינו בזה יצא מגדרו הטבעי ושפיר מקרי ריעותא משא"כ במה שחסר הנגע לפנינו לא מקרי ריעותא על מעיקרא שהרי גם מעיקרא כבר ידענו שיגיע העת עכ"פ שתחסור הנגע וא"כ לא מקרי ריעותא כ"כ ואע"ג דהתוס' ע"כ לא ס"ל הך סברא מדהקשו אמאי לא אוקמי' גברא בחזק' טהרה והרי חסר לפניך כמו גבי מקוה ואי הוי ס"ל להך סברא אין לדמות חסר לפניך דגבי הנגע לחסר לפניך דגבי מקוה דגבי מקוה הוי ריעותא טפי דמה שהי' חסר יצא בזה מגדרי הטבעי ועי"ז מרע החזקה טפי מ"מ לשיטות הפוסקים דס"ל דחזקת דאיתרע לש"ח שפיר י"ל דגבי הנגע מש"ה מטמאין לאדם הנכנס תוך ימי השבוע אע"ג דאשתכח חסר לבסוף שבוע משום דאינו ריעותא כ"כ מה שחסר בסוף שבוע משום דמעיקרא נמי הי' עומד לכך א"כ במה שנמצא חסר לא יצא כלל מגדר הטבעי להורע החזקה דמעיקרא ולא מקרי ריעותא רק היכי שנמצא ריעותא שאין מוכרח שיתהוה ריעותא כזה כמו במקוה חסירה או איזה ריעותא בבהמה כמו מים במוח שלא הי' מוכרח הדבר לבוא בזה שפיר מקרי ריעותא ודו"ק היטב:
י ואל תקשה דלפי דברינו יהי' נמצא דכל חזקה העשוי' להשתנות תהי' עדיף מחזקה דעלמא דבכל חזקה העשוי' להשתנות לא יזיק כלל מה שנמצא השינוי לבסוף כיון דמעיקרא נמי הי' עומד לכך כמו חזק' קטנות דלא יזיק כלל מה שהיא גדול לפנינו כיון דעומד לכך או כמו חזקת חי דלא יזיק מה שעכשיו מת כיון שמעיקרא הי' עומד לכך ולא משמע הכא מכל שי' הראשונים עיין בתוס' יבמות ס"ח ע"א ד"ה רש"י בסוף דבריהם וז"ל וי"ל דהכא כגון דהשתא דאתי קמן הוי וודאי בן ט' אעפ"י שהי' ספק כשבא עלי' לא מוקמי' לי' אחזקת קמייתא אלא אזלינן בתר השתא שהוא וודאי בן ט' דח"ק איתרע לה עכ"ל והנה שם איכא ג"כ חזקת כשרות לכהונה או לאכול בתרומה כמש"כ שם התוס' ע"ש וחזקת קטנות ואפ"ה מועיל לנו חזקה דהשתא דהיינו מה שהוא עכשיו בן ט' לגרוע חזק' היתר שלה והחזקה קמייתא ועיין בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' מ"א מש"כ בדברי התוס' האלו [האמנם שיש לפלפל בדברי התוס' הנ"ל ממש"כ במסכת כתובות ט' ע"א ד"ה ל"צ שהקשו ונוקמי אחזקת כשרות לכהונה דלאו תחתיו זינתה וי"ל דהעמידנה בחזקת הגוף שלא נבעלה ועד עכשיו היתה בתולה ע"ש ואע"ג דהתם נמי הרי בעולה לפניך ואעפי"כ מוקמינן לה אע"ג דאיכא נמי כנגדו חזקת כשרות לכהונה לומר שמקודם נבעלה ובחי' פנ"י שם הרגיש בזה דאיכא תרתי במקום חדא כלומר נגד חה"ג איכא חזק' כשרות והרי בעולה לפניך וע' בחי' הפלאה ובספר מוצל מאש סי' כ"ה וסי' כ"ו ולקמן נבאר בזה בס"ד] מ"מ נראה לחלק הענינים דוודאי כמו חזקת קטנות שבשום פעם אין עומד הענין על מצב אחד אפי' רגע כממרי' או אפי' חזקת חי שכל שעה ושעה היא מתקרב אל שעת המיתה בזה וודאי מקרי ריעותא כיון דעומד לכך ומעולם ל"ה הענין על מצב החזקה כמו שאר חזקות ובאמת לענין חזקת חיי' כבה השיגו האחרונים על הט"ז סי' ש"צ סק"ב וס"ל דחזקת חיים חשיב שפיר ונ"ל דהטעם היא משום דאע"ג דבכל שעה היא משתנה הא מ"מ כ"ז שהי' חי א"ל חזקה מעלי' לכ"ע שהרי אין קצבה לזמן חיותו וא"כ אע"ג שנמצא אח"כ מת אין זה ריעותא נגד החזקה דמעיקרא כמש"כ שהרי עומד לכך משא"כ בחזקת קטנות שזמן קטנותו יש לו קצבה ושום פעם אינו עומד החזק' קטנות על מצב אחד ולכך לא מקרי חזקה בשום פעם ולכך כתב שם המהרי"ט וז"ל הלכך נראה שאין עיקר קושי' התוס' שם מטעם חזקה דקטנות דהא לאו חזקה היא כדפרישית אלא עיקר קושיית' היא דנימא אוקי אתמ' בחזק' כשרות ומספק אתה בא לפוסלה אל תפסילנה מספק עכ"ל ע"ש משא"כ בנגע הרי כתבו התוס' במס' נדה שדרכו להתחסר בפ"א א"כ הא עכ"פ מקרי ריעותא כי האי לאורע' החזקה דמעיקרא כיון שהי' מתחילתו עומד לכך אבל באמת כל היכא דאיכא ריעותא שאין דרכו בכך א"כ בשעת הריעותא נולד לנו דבר שבשעה שהעמידנה על החזקה ל"ה ראוי להיות כך ל"ל דכל חזקה בריעותא כי האי הוי כמו חזקה בטעות ושפיר הורע החזקה דמעיקרא ע"י ריעותא כי האי ודו"ק היטב בחילוקים אלו כי הם נכונים וברורים בס"ד: