תבואות השדה חלק א· רבי אליעזר חיים דייטש
שער החזקות · שער א
אמר הכותב טרם אבוא אל השער הזה אשר גדולי חברים דרכו בו וכמעט לא הניחו מקום אשר לא שערים אבותינו הקדושי' בכל פרט ובפרט ואלך מה נענ' אבתרי' לזאת צריכין אנו למועדי כי מטרת כוונתינו היא רק ללקט אמרים וליישב הסוג בשם המדברים מענין הזה הצריכין ביאור ומד' הפועל ישועות אשאלה לחונן דעה בינה והשכל ויראנו נפלאות בעניני חזקות אמן: (א) נבאר בס"ד אם אנו מסופקים על איזה דבר ויש כאן חזקה ורק שאותה חזקה תלי' בדבר אחר כגון טהרות שנשתמשו בכלים שספק אם הטדלו כראוי מי אמרינן דמהני חזקת הטהרות לצרפו לחזקה בפ"ע א"ד כיון דהכלי' שנשתמשו בהם הטהרות א"ל חזקה אינו מועיל כלום ח"ט דידהו דהכל הולך אחר דבר המסבב דהיינו הכלים שנעשה בהם הטהרות ולא אחר המסובב שהיא הטהרות שנעשו בכלים ודבר זה נפתח בגדולים. הריטב"א במס' קידושין ע"ט ע"א כתב וז"ל וק"ל אמאי אזלינן בתר ח"ט נזיל בתר חזקת טהרות שנגע בהן שהי' בחזק' טהרה ולא נטמאו מספק ואכ"ל דכיון דבוודאי נגע בהן אין להם שום חזקה כדאמרינן בשלי' בבית (בפ' המפלת כ"ו ע"א דכיון דרוב שלי' יש להם וולד הבית טמא ולא אזלי' ב"ח דבית לומר איכ' מיעוט שליות שאין להם וולד לחזקת הבית שהי' טהור אלא כיון דהוי שלי' בבית נפק לי' מחזקתה והו"ל השלי' וה"ה להא וכן בנדה לב"ה דמטמא מע"ל למפרע דכיון דוודאי נגעה נפקא טהרות מחזקתה והוי כנדה גופ' וכן אתה דן בכ"מ דאיכא וודאי מגע ולא אזלינן בח"ט אלא כשיש ספק במגע עצמו ושמא לא נגע עכ"ל וכן במס' ערובין ל"ו ע"א כ"כ וז"ל והר"ם בר שניאור נתן טעם לדבר למה אלימ' חזקת העירוב שבכ"מ אין לנו לדון חזקה אלא מדבר שהספק בא ממנו וכן גבי מקוה אמרינן העמיד טמא על חזקתו ול"א העמד טהרות על חזקתן עכ"ל וז"ל התוס' רי"ד במס' קידושין ע"ט וה"נ במקוה איכא חזק' טהרות דא"ל אוקמינן בחזקתה ומשום דאיכא חזקה דגופא דטמא ל"ח לה וה"ה ה"נ התם (כלומר דחזקת ממון נגד חזקת הגוף לענין מומין במס' כתובות) עכ"ל נלמד בפירוש מדברים אלו דהיכא דאיכא ב' חזקות חזקה המסבב וחזק' המסובב דל"מ חזקה המסובב נגד המסבב: (ב) והנה ראיתי בחידושי מהר"ם מס' נדה שהקשה למה קאמר הגמ' דשמאי קסבר העמד אשה על חזקתה ול"ק העמד טהרות על חזקתן דעדיפ' מחזקת אשה וגם להלל תקשה אמאי מטמא למפרע ול"א העמד טהרות על חזקת' משום דל"ח חזקה כל שלא היתה לה שעה מבוררת ובטהרות ליכא שעה מבוררת כ"כ בטהרתן עכ"ל כוונתו משום דמיד שנתעסקו בהן האשה ל"ה לנו שעה מבוררת לטהרתן דהא עכשיו אגלאי מלת' למפרע שמיד מעיקרא יש לספק עליהם לא מקרי חזקה חזקת טהרות דידהו ומ"מ מה שהביא ראי' מדברי התוס' ע"ב שם ד"ה דאיכא ריעותא כלומר שכתבו שם לענין גבינות שנעשה מבהמה ונמצא טריפה דאין להתיר הגבינות מטעם דאוק' הבהמה בחזקתה שלא היתה טריפה כיון דמעולם ל"ה אותה שעה מבוררת ל"מ החזקה וכן במס' חולין י"א ע"א ד"ה אתי' מפ"א כ' נמי להך סברא וה"נ רוצה המהר"ם לדמות חזט"ה דל"מ משום שאינו מבוררת במחכ"ת אינו דומה כלל דבשלמא גבי הבהמה מעולם ל"ה נוכל לומר ע"ז הבהמה שידעי' בבירור שאותה שעה הית' כשרה שפיר מקרי חזקה שאינ' מבוררת כיון שאינ' נתברר רק לאחר שהיתה י"ב חדשים משא"כ בטהרות אע"פ שבשעה שנתעסק' האשה בהם אין להם חזקה ברורה שהם טהורי' דהרי בתר האשה גריר' מ"מ קודם שנתעסקה בהם האשה הי' ידעי' בבירור שהם טהורי' בבירור וא"כ אמאי לא נקמינ' אחזקתה הראשונה מ"מ לפי דברי המהר"ם אין מוכרח לומר דלא אזלינן בתר חזק' המסובב כיון דמשנינין שנוי' אחרינ' משום דל"ה חזקה מבוררת:
ג מ"מ אפי' אי יהיבנ' לי' לסבר' מהר"ם דהכא גבי טהרות שנתעסקה בהן האשה יש לספק עליהם מה הן אם טהורים או טמאים מ"מ גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר דאמרינן העמד טמא על חזקתו ודאי קשה קושי' הראשונים הנ"ל אמאי ל"א בתר חזקת הטהרות והתם ל"ל שלא הי' שעה מבוררת לחזק' דידהו דבשלמא גבי אשה כיון דמגופ' קחזי שפיר י"ל שמיד משעה שנתעסק' בהן יש לנו להסתפק עליהם ולא מקרי חזקת טהרה דידהו מבורר' ולא מהני לשיטת הסוברים כדעת התוס' דחזק' שאינ' מבוררת בשעת' לא מהני משא"כ גבי מקו' שנמדד דבשעה שנגע בטהרות לא היה מקום לספק כלל על הטהרות אע"פ שנגע בהן דכיון דהמקו' עד עכשיו הי' בחזקת שלימ' כדמשמע במס' נדה ובמס' קדושין ועי' בתוס' רי"ד למס' קדושין ע"ט מ"ש בזה א"כ בוודאי מקרי חזקה מבורר' לחזקת הטהרו' דלעולם לא אירע בהם איזה דבר שראוי להסתפק עליהם עד עכשיו שנמדדה המקו' ונמצא' חסיר' וא"כ אמאי לא נוקמי' הטהרו' בחזקח' וע"כ כתירץ הראשונים הנ"ל דכיון דנגע כהן הטמא ואיהו טמא מכח חזק' טומא' שלו ממילא לא מהני חזקת טהרה שלהן דאזלי' בתר המסבב ובר מן דין גם לענין הטהרות גבי אשה כבר כתבתי דלא דמי כלל לחזקת ה שכתבו התוס' שאינ' מבורר' דהתם מעולם לא נתברר בשעת' משא"כ הכא עכ"פ קודם שנתעסק' האשה בהן הי' טהורות בוודאי א"כ אמאי לא מקרי חזקה מבורר' כמו בכל דבר שהי' בחזק' היתר או בחזק' טהרה ודברי מהר"מ קשה בעיני ועי' בשו"ת פרי תבואה ח"ב סי' ל"ט שהביא ג"כ דברי מהר"מ אלו ועי' בספר ג"וו כלל ס"ב שנסתפק ג"כ בזה אי אזלינן בתר חזקה המסובב' ולקמן יתבאר דברינו בס"ד:
ד הט"ז ביו"ד סי' א' ס"ק ו' גבי מה שפליג שם על האגוד' שמביא הרמ"א וס"ל דבשוחט אע"פ שנטל קבלה ונמצא אח"כ שאנו יודע מטריפי' הכל למפרע מטעם דהבהמה יש לה חזקת איסור והרי לפניך כמו גבי מקו' דאיכא חזק' טמא והרי חסר לפניך ע"ש שהאריך וכתב וז"ל וג"כ אין לומר בנידון דידן להתיר הכלי' לאוקמינהו בחזקתיהו דהיתר מתחלה זה אינו דהא בגטין ל"א פרש"י וז"ל גבי מקוה שנמדד כל טהרות שנשתמשו בהם בכלי' ואנשים שטבלו מטומאתן טמאי' משמע אע"פ שיש להם חזקת טהרה לזאת הטהרה לא מהני כיון דאיכא ריעו' במקוה ובטבל שם ה"נ כן הוא עכ"ל נרא' להדיא דס"ל נמי דלא מהני חזקת הכלים לגבי ריעותא דשוחט כיון דחזקת היתר בכלים לא הוי רק מסובב והנה בס' גיו"ו כלל כ"ב הקשה על הט"ז ממה שהקשה התוס' במס' נדה ב' ע"ב ד"ה התם דאמאי מטמאינין אדם הנכנס לבית המנוגע אפי' כי נמצא הנגע חסר לאחר שבעה ול"א אוקי גבר' בחזק' טהרה והרי חסר לפניך אלמא דס"ל להתו' דאע"ג דבשעה שנכנס הי' הבית טמא מ"מ כיון דהשתא חסר הנגע ל"א דחזק' טהרה דגברא לא מהני אע"ג דחזק' טהרה דגברא הי' רק מסובבת ע"ש ובאמת גם מעיקר' דמילתא דמקו' שנמדד יש לתמוה הרבה דאי נימא כמ"ש לעיל בשם הראשוני' דחזק' מסובב לא מהני גבי חזק' המסבב א"כ קשה אמאי מטמאי' גבי מקו' שנמדד משום דאיכא נגד חזקת המקו' שהיתה שלימ' חזק' טמא והרי חסר לפניך והא חזק' דמקו' היא המסבב' דאי היתה שלימה כמעיקר'אזדא לי' חזק' טומאה וא"כ חזק' טומא' דגברא לא הוי רק חזק' המסובב וא"כ איך מהני חזק' טומא' נגד חזק' המקו' לעשות כוודאי טומא' ע"י חסר לפניך והוא קושי' עצומ' ושוב ראיתי בשו"ת פ"ת ח"ב סי' ל"ט שהרגיש בזה ע"ש:
ה ונראה דהנה בהך דמקו' שנמדד דמטמאי' למפרע יש לומר בזה שני דרכי' הדרך האחד דכנגד חזק' המקו' שהית' שלימה מעמידי' הטמא בחזקתו וממילא נשאר החזקה דהשתא דהרי חסר לפניך ועי"ז הא טמא הדרך השני הי' דנגד חזקת שלם דהמקו' איכא חזקה דהרי חסר לפניך וממילא נשאר הטמא בחזקתו והנה מדברי רש"י במס' נדה ב' ע"ב ד"ה תרתי לריעות' שכתב וז"ל העמד טמא על חזקתו ובחזק' טהרה דמקו' איכא ריעות' שהרי חסר לפניך עכ"ל ולא נקיט איפכא דהרי חסר לפניך ונגד חזק' טהרה דמקוה איכא חזק' טומא' דגברא מוכח דרש"י נמי ס"ל כהדרך השני שכתבנו דלעולם לא מהני חזק' דהרי חסר לפניך שפיר מהני נגד חזק' שלם דמקו' וממילא נשאר הטמא בחזקתו ולכך כתב רש"י להדיא ובחזקת טהר' דמקוה איכא ריעותא שהרי חסר לפניך וכן בקדושין ע"ט ע"א פי' נמי רש"י תרתי לריעות' העמד טמא בחזק' והרי חסר לפניך משמע נמי כמ"ש דמעיקר' אמרינן דאיכא חזק' טומאה ורק נגד חזק' שלם דמקו' דלא מהני נגד חזק' טומא' כמה שנפרש מהני עכ"פ חזק' דהרי חסר לפניך דאיכא למימר דלפי האמת ל"מ החזק' דהרי חסר לפניך לעשות הדבר כוודאי ורק נגד חזק' דמעיקר' דאיתר' מגופ' כמו חזק' המקוה דאיתרע טובא ע"י מה שחסר' לפנינו נגד זה מהני החזק' דהשתא להוציאה מתורת החזק' חזק' שלימ' דמעיקר' וממילא נשאר הדבר בספק השקול ושפיר יכול להכריע חזק' טמא שיהי' כוודאי טמא והענין היה כך דהנה כבר כתבנו לעיל בשיע' הראשוני' דחזק' המסובב לא מהני נגד חזק' המסבב וא"כ קשה האיך מהני חזק' טומא' נגד חזק' המקו' שהיתה שלימה דחזק' המקו' היה המסבבו שהרי בה נולד הספק וחזק' טומא' היה המסובב ולכך צריך לומר דע"כ ל"א דלא מהני חזק' המסובב' לשיטת הראשונים הנ"ל רק היכא שעומד נגדה חזק' המסבב' אי אמרינן דחזקת המסבב' עדיפ' מחזק' המסובב משא"כ כשעומדת החזקה בפ"ע בלי מתנגד כנגדה חזק' אחרת המסבב' אז שפיר אמרינן דאפי' חזקת המסובב מהני וא"כ ה"נ אמרינן דנגד חזק' המקוה המסבב' איכא חזק' דהשתא דהרי חסר לפניך שגם היא מקרי מסבב כמו חזק' שלימה דמקו' שהרי שתיהן נולדו ושייכי על המקוה עצמו היינו חזק' שלימ' דמעיקר' וחזק' דהשתא דהרי חסר וא"כ אוקי חזקה להדי חזק' ונשאר הדבר בספק וא"כ ממילא נשאר חזקה טומא' דגברא בפני עצמו שהחזק' המסבב' לפניך וא"כ שפיר מהני חזקת טומא' אע"פ שהיא מסובב' כיון שהי' עומד בפני עצמו וממילא כי באין לדון אח"כ על הטהרות שנגע בהן הטמא תו ליכא למימר דאוקמי' הטהרות בחזקת טהרה דכיון שהחשבנו לחזק' טומא' אע"פ שהי' מסובב לחזק' מעלי' כיון שהי' עומדת בפ"ע כמ"ש לעיל א"כ ממילא שבה החזק' הטמא לגד חזק' הטהרות כמו מסבב נגד חזק' המסובב' כמ"ש הראשונים דלא מהני חזק' הטהרות נגד חזקת הטומא' דמכיון שחזק' הטומא' אע"פ שהי' מסובב כבר היתה עומדת בפ"ע פ"א ומהני כמ"ש כיון שאין עומד לנגדו חזק' המסבב' א"כ ממילא נחשב נגד הטהרות כמסבב נגד מסובב ומתורץ שפיר מה שהקשינו לעיל באות ד' דחזקת טומא' הי' המסובב והאיך מהני נגד חזק' המסבב דלפימ"ש אמרינן דהרי חסר לפניך שהי' ג"כ המשב היא עומדת נגד חזקת המקו' ומדייק שפיר הלשון בגמ' דקאמר שאני התם דאיכא למימר העמד טמא על חזקתו והי' ס"ד דחזק' טומא' היא שעומד נגד חזק' המקו' והי' קשה לי' אדרבה העמד מקו' על חזקתו כלומר דהיא המסבב ומתרץ הרי חסר לפניך דהיא ג"כ מסבב ושפיר מהני נגד חזק' המקוה וממילא נשאר בחזק' טומא' ואתי נמי שפיר הלשון דאיכא למימר דלכאו' יל"ד אמאי לא קאמר משום דאמרינן העמד טמא על חזקתו אמנם לפי דברינו א"ש דתו הו"א דאמרינן דעמד טמע"ח הי' משמע דנגד חזק' המקוה מהני חזק' הטומא' ובאמת ל"מ נגד חזק' המקו' שהיא מסבב ולכך נקיט דאיכא למימר כלומר ע"י צירוף חזק' אחרת שפיר א"ל העטע"ח אמנם המקש' הבין בפשיטו' דחזק' טומא' מהני נגד חזק' המקו' ולכך פריך אדרבה חזק' המקו' עדיפא שהי' המסבב' ומשני דהרי חסר לפניך שהי' ג"כ המסבב ובזה אזדא לו שפיר חזק' המקו' ושפיר קאמר דאיכא למימר העטמע"ח כלומר דל"א צירוף חזק' דהרי חסר לפניך שהי' מתנגד' לחזק' המקו' עי"ז דאיכא למימר העטע"ח ומדייק הלשון מה דקאמר איכא למימר כמ"ש ודו"ק היטב. ועפי"ז נמי י"ל כל השקלא וטריא גבי חביות דהתם נמי ל"א דחזק' טבל מהני נגד חזק' היין דבאמת חזקת היין היא רק מסבב וחזק' טבל הי' רק מסובב והתם נמי פריך משו"ה אדרבה העמד יין על חזקתו כלומר יהי' המסבב ומיושב נמי מה שהקשה תו' ישינים במס' קדושין ע"ט ד"ה אדרבה דגבי יין קשה מהו הלשון אדרבא כלומר דמספיק' שפיר צריך למיזל לחומרא ולפימ"ש א"ש דמקש' אדרבה דחזקת יין עדיפא דהי' הטשבה ומשני הרי החמיץ לפניך כלומר יהי' נמי חזק' המסבב' וממילא מהני נגד חזק' היין ושפיר אמרינן העמד הטבל א"ח והתם נמי א"ש הלשון דא"ל העמד טבל ע"ח כלומר דבאמת לא מהני נגד חזק' היין חזקת הטבל משום דהי' המסובב נגד המסבבותן ע"י דהחמיץ לפניך דהי' נמי מסבב א"ל העמד טבל ע"ח כמ"ש גבי מקו' שוב ראיתי בס' קונטר' החזקות להגאון בעהמ"ח שמן רקח סי' ג' שכ' נמי בהך דאדרבה העמד מקו' ע"ח בסגנון הזה כמ"ש ולפי דברינו א"ש הכל על נכון בס"ד: (ו) ונבא היום אל העיון בהך דינ' שמביא הט"ז ראי' דחזק' הכלים לא מהני לומר דאין הכלים בחזק' היתר דכיון שנתבטל בהן הקשר שאנו דנין עליו אי השוחט שפיר שחט ממילא ליכא חזקה להכלים משום דהי' חזק' מסובב נגד הך חזק' איסור דבהמה בחייה שהי' המסבב ודומה ממש להך דמקוה דלא מהני חזקת טהרות נגד חזקת טומאה דגברא והתם נמי הכי אמרי' דאע"ג דחזקת איסור דבהמה ל"מ נגד חזקת השוחט שידע מעיקר' דחזקת השוחט הי' כמו חזק' טומא' שהיא המסובב מ"מ מהני שפיר משום כנגד חזקת השוחט שהי' ידע שהי' המסבב נגד זה מהני חזקת דהרי שכח לפניך וכמ"ש הט"ז דכמו גבי מקו' אמרינן חסר ויותר ה"נ גבי שוחט שאין דרכו לשכח בפעם אחר ע"ש וממילא נסתלק' חזק' המסבב' מ"ש השוחט בחזק' שיודע נגד חזק' המסבב דהרי שכח לפניך וממילא נשאר חזק' איסור על מכונו כמו הכא בחזק' טומא' ואח"כ כשאנו באין לדון על הכלים שנתבשל בהם אותו הבשר ולאוקמינהו בחזק' היתר דידהו שפיר קאמרי' דל"מ חזקת היתר נגד חזק' איסור דבהמה דמכיון שנשאר' חזקת איסור דבהמה בפ"ע בלי מתנגד נגדה חשוב שוב חזק' איסור דבהמה נגד חזק' היתר דכלים כחזן' המסבב ול"מ תו חזקת היתר דכלים ודמו ממש לגמרי להך דמקו' (לולא דברי הנקה"כ שם שהשיג מטעם אחר דחזק' השוחט היא מטעם רוב נמי דרוב מצויי' אצל שחיטה מומחי' הן) דכמו דהתם מהני חזקות טומאה אע"פ שהיא מסובב' נגד חזקות המקוה שהי' מסבב משום דחזקות המסבב' נסתלקה ע"י חזקה אחרת נגדה שהי' ג"כ מסבב' כלומר דהרי חסר לפניך ה"נ מהני חזקות איסור דבהמה כיון שחזקות השוחט שהי' ידע נסתלקה ע"י החזקה דהשתא שהרי שכח לפניך. וממילא ל"ק מה שהקשה בספר גו"ו כלל ס"ב דמאי פריך התוס' גבי נגע דהיכא דנמצא חסר בסוף שבוע אמאי לא נטהר הנכנס מעיקרא לתוכ' משום חזק' טהרה דגברא והרי חסר לפניך והרי חזקות טהרה דגברא הי' רק כמו חזקות הכלים ואפ"ה ס"ל להתוס' דמהני עיין לעיל באות ד' ולפי"ז א"ש דהתו' הקשו שפיר דאע"ג דנגד חזקות הבית שהי' טמא דהיינו ע"י חזקות הנגע לא מהני חזקות טהרה דגברא כלום משום דחזקות הנגע הי' המסבב' וחזקות טהרה הי' המסובב' מ"מ הקשו התו' שפיר דנימא הכי דנגד חזקות הנגע שהי' המסבב' איכא חזקה דהרי חסר לפניך הנגע עכשיו שהי' ג"כ מסבב' וא"כ נסתלקה חזקות שלם דנגע שהי' המסבב' ע"י חזקה דהרי חסר לפניך שהי' ג"כ מסבב' וממילא נשאר חזקות טהרה דגברא דמהני אע"ג שהי' מסובב כיון שעכשיו עומד בפ"ע מאחר שנסתלקה חזקות שלימה דהנגע כמו גבי מקוה דמהני חזקות טומאה היכי שנסתלקה חזקות המסבב ע"י חזקה דחסר לפניך שהי' ג"כ מסבב כמש"כ לעיל והקשו התוס' שפיר והך דט"ז דומה ממש למקוה לגמרי ואין כאן שום קושי' ודו"ק היטב. ובעיקר תירץ התוספות מה שמחלקו דגבי מקוה רגילה להתחסר מעט מעט ולגבי נגע רגיל להתחסר בב"א פחות מכגריס עיין בשו"ת ח"צ סי' ג' מה שנתקשו בדבריהם וברצון ד' יבואר לקמן בס"ד: