אור ברסלב

שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק

פרק ח · הלכה ד

הלכה ג

מתני' ושל ר"ח על כרכוב המזבח מלמעלן כו' ובגמ' איזה כרכוב המזבח אמה בין קרן לקרן מקום הלוך רגלי הכהנים. וכן פוסק הרמב"ם בפיו מתמידין הל"ג דאברי ר"ח נתנים על המזבח למעלה בין קרן לקרן מקום הלוך רגלי הכהנים. והקשה המל"מ בפ"ו ממעה"ק הל"ו הא מבואר בזבחים ס"ב שאל ר"ש ב"י את ר"י בן לקוני' אומר הי' ר"ש בן יוחאי אויר יש בין כבש למזבח. א"ל ואתה א"א אומר כן הלא כתיב ועשית עולתיך הבשר והדם מה הדם בזריקה אף הבשר בזריקה. א"ל שאני אומר עומד בצד המזבח וזורק. א"ל למערכה דלוקה הוא זורק או לשאינה דלוקה הוי אומר למערכה דלוקה הוא זורק והתם משום דלא אפשר ועיי"ש פירש"י דאה נאמר דקאי על המערכה וזורק א"כ למאי אתי קרא דועשית עולתיך הבשר והדם להורות שהוא בזריקה הלא בע"כ יזרק דהא א"א לקרב אצל המערכה דלוקה] ר"פ אמר כי דם מה דם אויר קרקע מפסיק אף בשר אויר מפסוק עיי"ש בגמ'. וא"כ הלא הרמב"ם בעצמו פוסק כאן בפ"ו ממעה"ק דמה הדם בזריקה אף. הבשר בזריקה וא"כ כשינחו אברי ר"ח על הכרכוב איך יקיימו אח"כ מצות זריקה. והירושלמי דאמר איזה כרכוב המזבח אמה בין קרן לקרן אולי סובר כר"ש בן יוסי דעומד בצד המערכה וזורק. אמנם הלא הגמ' דחה סברא זו עיי"ש במל"מ שהניח בצ"ע.

ולחומר הקושי' הי' נ"ל דהרמב"ם מפרש דאוקמתי' דגמ' דדחה לדברי ר"ש בר יוסי וכי במערכה דלוקה הוא זורק ואוקמתא דר"פ דאמר כי דם מה הדם אויר קרקע מפסיק אף בשר אויר קרקע מפסיק פליגא לענין דינא אם עומד על המזבח וזרק על המערכה אם מקרי זריקה אי לא דללשנא קמא דדחי הגמ' וכי במערכה דלוקה הוא זורק סובר דבאמת אם עומד על המזבח וזורק משמה על המערכה מקרי ג"כ זריקה ומקיים בה בדיעבד מצות זריקה. רק דל"ל דהקרא איירי בהכי דא"כ ל"ל קרא ע"ז דבהכרח מוכרח לזרוק וא"כ בודאי צריך לזרוק ממקום אחר ומשו"ה מוכרח להיות אויר בין כבש למזבח. אבל בכ"ז בדיעבד אם זרק מהמזבח] עצמו על המערכה קיים ג"כ מצות זריקה. אמנם ר"פ דחידש כי דם מה דם אויר קרקע מפסיק אף בשר בעינן אויר קרקע מפסיק ובענין אחר לא מקרי זריקה א"כ אם עומד על המזבח וזורק על המערכה לא קיים אף בדיעבד מצות זריקה דהא ליכא אויר קרקע מפסיק זה נ"ל דהרמב"ם מפרש דבזה פליגי לישנא קמא ושינוי' דר"פ:

והנה התוס' זבחים ס"ב כתבו דהא דאמר ר"פ אויר קרקע מפסיק הוא לאו דוקא דהא הכבש הי' על אויר סובב אלא דהכונה הוא דבעינן שיהא אויר גדול שיהי' מוכרח לזריקה והתוס' שם פ"א ד"ה אויר יש בין כבש למזבח כתבו בשם ר"ח דבעינן לר"פ אויר קרקע ממש והיינו שהכבש יהי' מרוחק גם מאויר סובב עיי"ש והרמב"ם בפ"ב מבית הבחירה הלי"ג וז"ל ואויר מעט מפסיק בין הכבש למזבח כדי ליתן האברים למזבח בזריקה עכ"ל א"כ מוכח דלית לי' האוקמתא דר"פ דהא לר"פ בעינן שיהא אויר גדול. וא"כ חזינן דהרמב"ם תופס האוקמתא הראשונה ולא כאוקמתא דר"פ וא"כ לפמ"ש לעיל דלאוקמתא הראשונה שבגמ' בדיעבד מקרי זריקה אף שעומד על המזבח וזורק משם על המערכה וא"כ א"ש מה לי רבינו דאברי ר"ח הי' על הכרכוב המזבח דהא מצות זריקה עכ"פ קיימו בזרק משם על המערכה דהא בדיעבד גם זה מקרי זריקה:

ולדעתי גם שיטת תוס' פסחים ע"ז א' ד"ה אויר קטן הוא ג"כ כשיטת הרמב"ם דכתבו שם בלא אויר נמי הי' יכול לקיים מצות זריקה אלא לכך הי' אויר שע"י כך יזכור לזרוק ולכאורה דבריהם תמוהים כאשר תמה הח"צ בתשו' שהוא נגד סוגי' ערוכה בזבחים הנ"ל. אבל לפי דברינו א"ש דבאמת בדיעבד אם זרק מעל המזבח עצמו ג"כ קיים מצות זריקה אלא דלכתחלה בעינן שיהא אויר בין כבש למזבח לזרוק לכתחלה וכפי האוקמתא הראשונה משא"כ לר"פ לא מקרי מעל המזבח אף בדיעבד:

(שם) רש"א האומר בכורים קודש לא קדשי הא שקלים קדשי רשב"י משום ר"ש בין אלו בין אלו לא קדשי. תני גר בזה"ז צריך להביא קינו רביעית כסף אר"ש בטלה ריב"ז מפני התקלה. מהו מפני התקלה כהדא אין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין בזה"ז כו' ואם קדיש כו' בהמה תעקר כו' עבר והקדיש אם חל הקדשו אי לא מן מה דאמר ר"ש בטלה ריב"ז מפני התקלה הדא אמרה עבר והקדיש קדשי ר' יודא כו' בעי קמי ר"י הכא את אמר קדשי [גבי קיני הגר] והכא את אמר לא קדשי. פי' ר"ש בן יהודא משום ר"ש דאמר בין אלו בין אלו לא קדשי והנה במתני' המקדיש שקלים ובכורים הרי זה קודש רש"א האומר בכורים קודש אינה קודש. והנה כולם מפרשים הפלוגתא דת"ק ור"ש קאי על זמה"ז דהקדיש בכורים ושקלים בזה"ז דסובר ת"ק דקדשי ור"ש סובר דשקלים קדשי ובכורים לא קדשי משום דכתיב תביא בית ד' אלקיך אין שם בכורים חל בזה"ז דאין שם ביהמ"ק. אמנם הרמב"ם בפיה"מ מפרש דקאי על, הקדש בדק הבית וקאי על זמן הבית והקדיש שקליו ובכוריו לבדה"ב דת"ק סובר דהן על שקלים הן על בכורים חל עליהם קדושת בדה"ב. ור"ש סובר דעל שקלים חל הקדש בדה"ב אמנם על בכורים לא חל הקדש בדה"ב. והרע"ב כתב דלא אתפרש לו טעמא של דבר. אמנם היטב אשר דיבר התוי"ט שם וז"ל ואני למדתי טעמו מלשון הרמב"ם בפ"ו מעירוכין שכתב שם המקדיש שקלו לבדה"ב קדוש אבל המקדיש בכוריו לבדה"ב אינו קדוש אבל אם הקדיש הכהן אחר שבא לידו הרי זה קודש ע"כ הרי מבואר טעמו לפי שהבכורים לכהן המה ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו דהא הכהן כשבא לידו והרי הם שלו הרי יכול להקדישן אבל שקלים דלמזבח יכול להקדיש כדתנן במשנה ד' פ"ח מעירוכין מחרים אדם קדשי מזבח כו' ופסק הרמב"ם בפרק הנזכר לענין המקדיש לבדה"ב ולא דמי לבכור דתנן התם דמחרים בין תם בין בע"מ והרי הוא לכהן דשאני בכור כשהוא תם הוי קדשי קלים וילפינן מכל חרם לד' דחל על קדשי קלים ועל ק"ק הלכך אפי' בע"מ אין לחלק דהא משולחן גבוה קזכי. משא"כ בכורים דמתחלתן אין בהם קדושת קדשים אלא לכהן יהיו ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו עכ"ל התוי"ט אמנם מה הכריחו להרמב"ם לפרש כן דקאי על זמן הבית ולענין הקדש בדה"ב. וביותר הירושלמי דידן הוא סתירה לפי' הרמב"ם דהא לפי פרושו דהא דמקדיש שקלים ובכורים אי קדשי אי לא לא קאי על זמן הזה רק על זמן הבית והקדישן לבדה"ב. א"כ מאי ענין הא דאמר ר"ש בן יהודא משום ר"ש דלא קדשי דמיירי בזה"ב והקדישם לבדה"ב להא דגר דהקדוש קינו בזה"ז. וראיתי בפ"מ שמפרש הירושלמי הזה על פי הרמב"ם עיי"ש ואני בער ולא אדע דבריו כנראה לכל מענין הדוחק בדבריו וכמעט משוללי הבנה עיי"ש:

אמנם לדעתי דברי רבינו בנוים על אדני הצדק משום דלכאור' קשה דלפי פירושם דמיירי פלוגתתם במקדיש שקלו ובכורים בזה"ז במאי פליגי הת"ק ור"ש דלת"ק תרווייהו קדשי ולר"ש בכורים אינה קודש ושקלים קודש דמאי נ"מ בין בכורים לשקלים דלפמ"ש בפ"ו מבית הבחירה דקדושה שני' קדשה לע"ל ומקריבין אעפ"י שאין בית ואוכלין ק"ק בירושלים אעפ"י שאין מחיצות והא דמבואר במתני' דמע"ש ירקבו באין מקדש שהשיג הראב"ד שם על רבינו. הלא כתב שם המל"מ בהל' י"ד וז"ל כתב מרן אך כל המתני' דקתני אם אין מקדש ירקבו קשו ועיי' מ"ש רבינו לעיל רפ"ב מהל' מע"ש שכתב דמע"ש אינו נאכל היום בירושלים משום דבעינן שיהי' הבית בנוי דומי' דבכור וכ"כ הטויו"ד סי' של"א דהי' ראוי לאוכלו בירושלים אעפ"י שאין חומה דקדושת העיר והבית לא בטלו אלא שאי אפשר לאוכלו כיון שאין מזבח דאתקש לבכור וא"כ ל"ק כלל לרבינו ממה ששנינו במשנה אין מקדש ירקבו עכ"ל הנה מתבאר דבאמת כיון דקדושת הבית לא בטלה א"כ נוכל להקריב הכל אמנם המזבח מעכב וא"כ הן בכורים הן שקלים הלא ראוי גם בזה"ז ואי משום דגבי בכורים כתיב תביא בית ד' הכונה בודאי משום דבעינן חטפה והגשה לגבי מזבח וזה מעכב כמבואר ברמב"ם בהל' בכורים. וא"כ גם שקלים א"א להביא היום כיון דליכא מזבח ליכא קרבן וליכא שקלים. ובאיזה סברא פליג ר"ש בן יהודא משום ר"ש ואמר דאף שקלים לא קדשי לכך מפרש הרמב"ם דאיירי בזמן הבית והקדישם לקדשי בדה"ב ואתי' פלוגתתם כמין חומר:

דהנה מבואר בתמורה ל"ב א' במתני' אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדה"ב אין משנין אותן מקדושה לקדושה ומקדישין אותן הקדש עילוי ומחרימין אותן ובתוס' שם ד"ה מקדישין ז"ל לשון שומא כלומר שמין כמה כח יש לו בה כדמפרש בערכין המתפיס עולה לבדה"ב אם נדר נותן דמי' שהרי אם הי' נאבד הי' חייב לשלם ואם נדבה הרי הוא נותן כפי טוה"נ שבה פי' ומצי שקיל דבר מועט מישראל חברו כדי להקריב במשמר בן בתו לשון רש"י ול"נ דלא מצינו דהוי לי' למותיב לכהן כ"א גבי בכור לכ"נ לפרש כדתנן בהדיא בעירוכין כ"ח ואם נדבה אומדין כמה אדם רוצה ליתן שור זה עולה לעולה אעפ"י שאינו רשאי פי' שאינו חייב כו' עכ"ל וא"כ מפרש התוס' דהטוה"נ כמה ירצה אדם להקריב עולה זו אעפ"י שאינו מחויב ולא כפירש"י דהטוה"נ שיכול לקבל מישראל בעד בן בתו כהן שיקריב אבל יותר מבואר בשטמ"ק שם שהקשו על פירש"י וז"ל רש"י מה שהוזכר גבי עלה טוה"נ דבן בתו לא דק דודאי התם מפרש הספר גבי בכור שהבשר שלו כשנותנו לו הלכך הוי טוה"נ חשובה אבל בעולה שאין לכהן אלא העור לא חשובה הך טוה"נ ובעירוכין מפרש טוה"נ אחרת גבי עולה עכ"ל השטמ"ק וטובת הנאה המפורש בעירוכין גבי עולה הוא כמ"ש התוס' כאן דטוה"נ היא כמה אדם רוצה להקריב עולה זו אעפ"י שאינו מחויב. נמצא למדין מדברי השטמ"ק כגון בחטאת דאיכא בשר לכהנים ואולי אף שלמים דאיכא חזה ושוק שפיר מודים לרש"י דטוה"נ הוא מה שיקבל מישראל בעד בן בתו כהן רק גבי עולה כיון דליכא רק עור ל"ח טוה"נ בזה משום דלא מקרי טוה"נ חשובה שיקבל עבור זה כסף ומשו"ה הוכרח גבי עולה לומר טוה"נ אחרת:

נמצא לפ"ז אם כי הרמב"ם בפ"ו מעירוכין הלי"ב שכתב היה נדבה והחרימן כיצד פודין אותו אומדים כמה אדם רוצה ליתן בבהמה זו כדי להעלותה עולה שאינו חייב בה עכ"ל והוא כפי' התוס' וכמו שכתב המל"מ שם בהדיא דהרמב"ם מפרש כפי' התוס' נוכל לומר כדברי השטמ"ק היינו דוקא בעולה דליכא טוה"נ חשובה ול"ש בזה לקבל כסף בעד העור לבד. אבל בדבר ששייך כולה לכהן יצדק טעמו של רש"י וגם הרמב"ם מודה בזה:

וא"כ י"ל דבהא פליגי הת"ק דאמר הן בכורים הן שקלים אם הקדישן לבדה"ב כפי' הרמב"ם קדשי ורש"א בכורים לא קדשי ושקלים קדשי. דהא מצינו סוף בכורים דפליגי ר' יהודא ורבנן דר' יהודא סובר דבכורים אין נתנין אלא רק לכהן חבר וחכמים סוברים דניתנין לכהני משמר והן מחלקין ביניהם. וא"כ לר' יהודא דסובר דבכורים לא ינתן רק לכהן חבר א"כ ממילא לית ליה דינתן לאנשי משמר אלא דבדעת הבעלים תלי ליתן לכל כהן חבר שירצה וא"כ איכא ממילא טוה"נ לבעלים ומשום הכי סוברים דבכורים ג"כ קדשי בקדושת בדה"ב דהא הטוה"נ מבכורים הוא הנאה חשובה דהא בכורים הוא ממון כהן ויכול לעשות בהם מה שיר ק ומשו"ה נתפסין בקדושת בדה"ב אמנם ר"ש לשיטתו דסובר דבכורים ינתן לאנשי משמר א"כ ממילא ליכא טוה"נ להבעלים דהא כיון שמחויב ליתן לכל כהני משמר א"כ ממילא ליכא טוה"נ מרובה דכמה יגיע לכל כהן מאנשי משמר אך מעט ומשו"ה לא חל עליהם קדושת בדה"ב [ופשוט דטוה"נ האמור בעולה לפי' התוס' והרמב"ם לא יצדק כלל בבכורים בשלמא בעולה אם כי אינו מחויב עולה בכ"ז יכול להביא נד דבה משא"כ בכורים אם אינו חייב ליתא בנדבה] וזהו באמת כוונת הרמב"ם במה שכתב הקדיש בכורים לבדה"ב אינן קדוש אבל אם הקדישן הכהן אחר שבא לידו הרי אלו קדוש היינו כשבא ליד כהן הוא ממונו לכל דבר משא"כ בעודם ביד הבעלים כיון שאין להבעלים שום טוה"נ משו"ה לא חל עליהם קדשי בדה"ב ושקלים דקדשי בבדה"ב משום דהמה נקראים קדשי מזבח כמ"ש תוי"ט שהבאנו לעיל. נפלאתי על רבינו תוי"ט שדחק בטעמו של דבר למה בבכור חל קדשי בדה"ב הלא הג' קאמר להדיא הטעם דטוה"נ הוא של הבעלים שמקבלו דבר מועט מישראל בעד בן בתו כהן וכן כתב הרמב"ם בפ"ו מעירוכין הל' י"ג י"ד טעם הזה עיי"ש]:

אמנם ר"ש בן יהודא אליבא דר"ש דאמר הן בכורים הן שקלים לא חל עלייהו קדושת בדה"ב אמאי בשלמא בבכורים נוכל לומר כמ"ש דלית בו טוה"נ אלא שקלים אמאי לא יחול עלייהו קדושת בדה"ב הא נקראים קדשי מזבח כמ"ש התוי"ט. נ"ל דרוח אחרת אתו משום דמבואר בתוספ' דשקלים פ' בתרא טעמא דאין מקדישין שקלים בזה"ז משום תרומה ישנה. ופי' הגר"א בהגהותיו כאן [ויובא להלן דבריו] דאין הטעם הא דאין מקדישין בזה א הוא משום תקלה דלפ"ז בדיעבד אם הקדיש יחול עליהם קדושה אלא הטעם שמא יבנה ביהמ"ק בניסן ויותרם אז תרומה חדשה ולא יהיה ראוי עוד השקלים שהקדיש משום דיהי' שקלים ישנים ומשו"ה אין חל הקדש עליהם ע"כ והנה בתמורה ל"ב שם אמר עולא המקדיש עולה לבדה"ב אין בה אלא עכוב גזברים ופי' רש"י דאין חל עלי' שום חוב לבדה"ב רק דהגזברים צריכין לעמוד אצלו בשעת שחיטה והתוס' הקשו על פירש"י ומפרשי שם בד"ה והאמר עולא ושם בתוד"ה גופא דהגזברין אין רשאין לעכבה מלשוחטה רק יש עלי' להגזברין חוב וע"כ איכא עכוב גזברין היינו שצריכין לעמוד בעת השחיטה לשומה את שוי' עיי"ש ופריך הגמ' מהברייתא על עולא מיתיבי המקדיש עולה לבדה"ב אסור לשוחטה עד שתפדה ומשני הגמ' מדרבנן וכן כתב הרמב"ם בפ"ו מעירוכין הל"י וז"ל המקדיש עולה לבדה"ב אין בה אלא עכוב גזברין לבד ומד"ס שאסור לשוחטה עד שתפדה ואם עבר ושחטה הר"ז כשירה עכ"ל ומתבאר מדברי רבינו שדעתו הוא כדעת התוס' וכן כתב המל"מ שם. אמנם קודם דתי' הגמ' מדרבנן הוה ס"ד דפשטות הברייתא דאסור לשוחטה עד שתפדה מדאורייתא והיינו שיש להמגזרים בגוף העולה וא"כ אף אם שחטה לא הועיל ושחיטתו פסולה רק לאחר הפדיון יוכל לשוחטה וא"כ בהא פליגי ר"ש במתני' ור"ש בן יהודא אליבא דר"ש דר"ש בן יהודא אליבא דר"ש סובר כס"ד דגמ' דהיכא דמקדיש קדשי מזבח לבדה"ב יש להגזברין חלק בגוף הדבר וכ"ז שלא פודים הבעלים אין רשאי לעשות בה שום דבר משו"ה סובר דאין חל הקדש בדה"ב על שקלים כדי שלא יהי' השקלים תרומה ישנה דלמא לא ירצו הבעלים לפדותם עד שיגיע ימי ניסן ויהיה אז תרומה חדשה וממילא יותר השקל לתרומה ישנה כמו דאין מקדישין שקלים בזה"ז מטעם חשש תרומה ישנה. אמנם ר"ש במתני' סובר כמסקנת הגמ' תרמוה דעכוב גזברין אינו רק מדרבנן והיינו דצריכין לשומה אבל אינו יכולין לעכבה מלשחוט ולהקריב א"כ גם בשקלים ל"ק שמא לא ורצו הבעלים לפדותם דהא אף אם לא ירצו לפדות השקלים בכ"ז לא יעכבו הגזברים מלעשות פעולתם של השקלים היינו לקנות מהם קרבנות לצבור. ומשו"ה אמר דחל קדשי בדה"ב אשקלים:

וזהו כוונת הירושלמי ש יודא ענתודרי' בעי קמי' ר' יוסי הכא את אמר קדשי והכא את אמר לא קדשי. כלומר דאין האיבעי' שלו מה בין קיני גר למקדיש אלא כוונת שאלתו מ"ט דר"ש דמתני' דאמר המקדיש שקלים לבדה"ב קדשי ומ"ט דרשב"י אליבא דר"ש דאמר לא קדשי והגר"א מוחק כל דברי הירושלמי לפי הנוסח שלנו וגרס הכי א"ל תמן אין מקדש ויניח עד שיבנה ביהמ"ק בראשון ותתרם תרומה הלשכה מן החדש בזמנה באחד בניסן והכא מאי אית לך למימר' והשאר נמחק וה"פ תמן אין מקדש ולהכי בשקלים לא קדש דעיקר הטעם דאין להקדיש שקלים בזה"ז משום דאין מקדש ולא חל עליו שם הקדש כלל דאף אם יבנה ביהמ"ק חיישינן שלא יבאו להקדש וזהו דקאמר ויניח כו' שמא יבנה ביהמ"ק בראשן היינו בחדש ניסן כתחלתה כו' ותתרם תרומת הלשכה מן החדש, ולא יהי' ראוין שקלים שהקדיש כלל דהוי ישנה ולא משום תקלה דאף אם יבנה ביהמ"ק כה"ג לא יקדש ולכן לא חל והכי איתא בתוספ' פ' בתרא דמכילתין טעמא דאין שקלים נוהגים בזה"ז משום תרומה ישנה. משא"כ הכא ברביעית כסף דגר דהקדש חל עלי' לכשיבנה ביהמ"ק ראוי רובע זה לקרבן שלו עכ"ל הגר"א בהגהותיו ובת"ח. אף אנו נאמר אליבא דהרמב"ם. רק דבמקום תיבת מאי גורס תיבת נמי" הכי נמי אית לך למימר כלומר דמשו"ה סובר רשב"י משים ר"ש דאף שקלים לא קדשי בקדושת בדה"ב משום דכמו בזה"ז אין מקדישין שקלים שמא יבנה הביהמ"ק בניסן ויותרם תרומה חדשה ויותר השקלים לתרומה ישנה הכא נמי גם הכא אית לן למימר דמשו"ה אין חל קדשי בדה"ב על שקלים משום דשמא לא ירצו הבעלים לפדותם עד שיגיע ניסן כשיהיה אז תרומה חדשה וא"כ ממילא יותר השקל לתרומה ישנה וכמ"ש:

תוכן העניינים

שקל הקדש על ירושלמי שקלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה