שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
פרק ג · הלכה ג
נטל מן הראשונה אע"פ שיש בראשונה נוטל מן השניה. נטל מן השניה אע"פ שיש בשניה נוטל מן השלישית. שלמה שלישית חוזר לשניה שלמה שניה חוזר לראשונה. המהרש"א בקדושין נ"ד בד"ה תקלין חדתין מפרש דברי הירושלמי דהראשונה ושניה ושלישית האמור בירושלמי קאי על ג' התרומות. והיינו דבאחד בניסן תרם בג' קופות של ג' ג' סאין. ואח"כ תרם באחד בסיון בג' קופות של ג' ג' סאין. ושלישית היה בתשרי שתרם ג"כ בג' קופות ג' ג' סאין וזהו פי' הירושלמי. נטל מן הראשונה אע"פ שיש בראשונה מהג' קופות מה שתרם באחד בניסן בכ"ז משהגיע אחד בסיון אין מסתפק עוד מהג' קופות הראשונות מאחד מניסן אלא צריך להסתפק מהג' קופות השניות מה שתרם באחד בסיון אע"פ שיש בשני' נוטל מהשלישית" הוא ג"כ כנ"ל היינו כשהגיע תשרי לתרום פעם שלישית אם כי עדנה נשאר בהג' קופות מה שתרם באחד בסיון בכ"ז צריך להסתפק מן הג' קופות מתרומה שלישית. שלמה שלישית חוזר לשני" כלומר באם שלא הספיק עד ר"ח ניסן מהג' קופות האחרונות מה שתרם באחד בתשרי וצריך עוד שקלים להק"צ חוזר ומסתפק מהשיריים הנשאר בהג' קופות השניים ממה שתרם באחד בסיון. שלמה שני' חוזר לראשונה הוא ג"כ כנ"ל. היינו אם מהשיריים מהקופות השניים לא הספיקו חוזר ומסתפק מהראשונים היינו מהשיריים מן הג' קופות הראשונות שתרם באחד בניסן זהו פי' דברי המהרש"א:
והמהרש"ל שם מפרש דברי הירושלמי דקאי הכל על הג' קופות ולא על ג' התרומות. והיינו בעת שתרם התרומה בהג' קופות וכתוב עליהם א' ב' ג' שמסתפק מן הא' אח"כ מן הב' ואח"כ מן הג'. אין מסתפק מכל קופה עד שלא ישאר בהקופה מאומה אלא צריך להשאיר בכל קופה וקופה. ובעוד שלא כלתה הראשונה מתחיל להסתפק מן השני' וכן בעוד שלא כלתה השני' מתחיל מהשלישית. וזהו אע"פ שיש בראשונה נוטל מן השני' אע"פ שיש בשני' נוטל מן השלישית. שלמה שלישית חוזר לשני' היינו ג"כ כנ"ל באם שכלו השקלים מקופה השלישית ועוד לא הגיע זמן התרומה היינו או שלא הגיע א' בסיון או שלא הגיע תשרי. חוזר לשני' היינו להשיריים מהקופה השני'. שלמה שני' חוזר לראשונה היינו ג"כ ששלמה גם הקופה השני' ועוד לא הגיע זמן התרומה חוזר ומסתפק מהשיריים מהקופה הראשונה עיי"ש במהרש"ל וכן פי' התקלין חדתין והוא ע"פ הגירסא דגרסינן לעיל בהל' ב' מפני מה כתוב א' ב' ג' לומר אין' מסתפק מן הראשונה קודם לשני' ומן השני' קודם לשלישית כלומר שאינו מריק מכל הקופה שמשתמש בה ואח"כ מתחיל מהשני' אלא צריך לשייר ולהתחיל בהקופה השני' בעוד שישנו עדנה בהראשונה וכן בהשלישית בעוד שישנו עדנה בהשני' ובהשלישית מסתפק בה עד שתכלה לגמרי. ומיושב קושית המהרש"א על המהרש"ל עיי"ש דלפי גירסא זו מבואר בירושלמי כן להדיא:
והק"ע והפ"מ מפרשים על פי שיטת הרמב"ם דהיו ג' קופות גדולות אשר כל אחת היתה מחזקת ט' סאין ואותן הג' קופות הי' תרם באחד בניסן וזה היה נקרא תרומה והי' ג"כ שלש קופות קטנות אשר כל אחת היתה מחזקת שלש סאין ובאחד בניסן מילא הג' הקופות הקטנות מהג' קופות הגדולות. ולא שמילא כל הג' הקופות הקטנות מקופה אחת מהגדולות אלא הי' ממלא קופה אחת קטנה מקופה אחת גדולה וכן קופה השני' מהקטנות מילא מהקופה הגדולה השניה וקופה קטנה השלישית מקופה הגדולה השלישית וכן עשה כל השלש תרומות. היינו בשהגיע אחד בסיון תרם ג"כ הג' הקופות הקטנות מהג' הקופות הגדולות. וכן באחד בתשרי ג"כ כנ"ל עד שכלו כל הג' קופות הגדולות, וזהו פי' הירושלמי נטל מן הראשונה אעפ"י שיש בראשונה נוטל מן השני' כלומר שאינו נוטל כל הג' קופות הקטנות וממלאן מקופה אחת גדולה אלא מכל אחת מהקופות הגדולות נוטל קופה אחת קטנה וזהו אע"פ שיש בראשונה פי' בהקופה הגדולה נוטל מן השני' היינו מהקופה הגדולה השני' למלאות קופה הקטנה השני'. וכן אע"פ שיש בשני' נוטל מן השלישית הוא ג"כ כנ"ל שלא נותן להקופה השלישית הקטנה מהקופה הגדולה השני' אלא צריך למלאותה מקופה הגדולה השלישית. אלו שלשה הפרושים בדברי הירושלמי הנ"ל:
ועתה נחזי אנן איך מפרש הרמב"ם דברי הירושלמי הנ"ל והנה התקלין חדתין דוחה פי' הק"ע ואמר דגם דעת הרמב"ם הוא כפירושו עיי"ש במשנת אליהו. ואני אתפלא איך יצדק לפי דבריו דברי הרמב"ם בפירושו שם שכתב להדיא וז"ל וכתוב על אלו הג' קופות שמחזקת ג' סאין א' ב' ג' וזה כדי שיסתפק מן הראשונה עד שתכלה. ואח"כ מסתפק מן השני' עד שתכלה. וכן כתב להדיא בחבורו פ"ב משקלים הל"ז ח"ל ג' קופות הקטנות שהוא תורם בהן ומוציאן לחוץ כתוב עליהן א' ב' ג' כדי שיסתפקו מן הראשונה עד שתכלה ואח"כ מסתפק מן השני' כו' א"כ מבואר להדיא מלשונו עד שתכלה היינו שתכלה לגמרי ולא שיתחיל להספיק בהשני' בעוד שיש שיריים בהראשונה וכן בהשלישית ולא כדבריו וברור שהרמב"ם אינו גורס בירושלמי לעיל בהל' ב' לומר "אין" מסתפק מן הראשונה. אלא גורס כפי גירסא שלנו לומר מסתפק מן הראשונה קודם לשני' והיינו שאין מתחיל להסתפק מהשני' עד שתכלה הראשונה לגמרי ולא להשאיר בה וכן מהשלישית אין מתחיל להסתפק עד שתכלה השני' לגמרי' וז"ב בדעת הרמב"ם:
ועוד לפי דבריו דדעת הרמב"ם הוא כפי פירושו. א"כ הו"ל להר"מ להשמיענו הדין האמור בירושלמי באם שלמה הקופה הקטנה השלישית ועוד לא הגיע זמן התרומה דחוזר ומסתפק מקופה השני' ואם שלמה הקופה השני' חוזר ומסתפק מהשיריים של הקופה הראשונה. ואדרבא מסתימת לשונו שם בפ"ב הל"ו ואח"כ ממלא שלש קופות קטנות כל קופה מכילה ג' סאין מאותן ג' קופות הגדולות ומוציאין לחוץ כדי להסתפק עד שיכלו וחוזר וממלא אותן הג' קופות הקטנות מהג' קופות הגדולות פעם שני' ומסתפק מהן עד שיכלו וחוזר וממלא פעם שלישית כו' ומסתפק עד שיכלו עכ"ל ולא הזכיר מאומה איך יתנהג בהג' קופות הקטנות משמע להדיא שלא כמ"ש הת"ח וכמו שהקשה באמת המהרש"א על המהרש"ל. אמנם גם פי' המהרש"א לא יצדק בדברי הר"מ דלא הזכיר מאומה מדברי הירושלמי הזה לפי הבנתו:
אבל האמת הברור כפי פי' הק"ע והפ"מ וכפי פירושם מבוארים כל דבריו בחבורו. אמנם מה שאמר הירושלמי שלמה שלישית חוזר לשני' שלמה שני' חוזר לראשונה מאד קשה להבין כפי פי' הק"ע והפ"מ ועי' בפ"מ שהגי' בדברי הירושלמי ודבריו דחוקים וכמעט קשה להבינם ועיי"ש במה"פ שהאריך ג"כ ודבריו מופלאים עיי"ש ולדעתי יש הגהה קלה בדברי הירושלמי וכך צ"ל שלמה שלישית חוזר "לראשונה" וחמור תיבת "לשניה" צ"ל "לראשונה" ובזה מבוארים כל דברי רבינו בדברי הירושלמי הנ"ל. וז"ל שם בפ"ב משקלים הל"ד בכל מדינה ומדינה כשגובין השקלים משלחים ביד שלוחים למקדש כו' וממלאין מכל השקלים שנקבצו שם ג' קופות גדולות שעור כל קופה כדי שתכיל ט' סאין והמותר מניחין בהלשכה. וזו שבתוך הקופות היא נקראת תרומת הלשכה וזה שישאר שם על מה שיש בהקופות הוא נקרא שירי הלשכה. הל"ה בג' פרקים בשנה תורמין הלשכה בר"ח ניסן בר"ח סיון ובר"ח תשרי ס' וכיצד תורמין כו' וממלא אח"כ ג' קופות קטנות כל קופה מהן מכילה ג' סאין מאותן הקופות הגדולות ומוציאין חוץ כדי להסתפק מהן עד שיכלו וחוזר וממלא אותן הג' קופות הקטנות מן הג' קופות הגדולות פעם שני' כו'. הל"ו וחוזר וממלא אותן פעם ג' מן הקופות הגדולות בתשרי כו'. הל"ז ג' קופות הקטנות שהוא תורם בהן ומוציאין לחוץ כתוב עליהן א' ב' ג' כדי שיסתפקו מן הראשונה עד שתכלה ואח"כ מסתפקין מן השני' עד שתכלה ואח"כ מסתפקין מן השלישית ותורם ראשונה מן הקופה האחת הגדולה ומחפה אותה הגדולה במטפחת. ותורם השני' מהקופה הגדולה השני' ומחפה אותה במטפחת. ותורם השלישית מהקופה הגדולה השלישית ואינו מחפה אותה במטפחת כדי שתהי' נכרת שבה סיים ויתחיל ממנה בתחלה בפעם השני' כשיכנס קודם העצרת ותורם הראשונה מן הגדולה שהיתה מגולה ומחפה אותה. ותורם השניה מן הגדולה שתרם ממנה בראשונה תחלה ומחפה אותה. ותורם השלישית מן הגדולה הסמוכה לה ואינו מחפה אותה כדי שיתחיל ממנה בתחלה בפעם שלישית כשיכנס בתשרי עד שנמצא תורם הראשונה ושני' ושלישית הקטנות מכל אחת ואחת מן הגדולות עכ"ל. ובהשגת הראב"ד שפת יתר הוא ואין דרך המשנה כן עכ"ל ועיי"ש בכס"מ. ובאמת מאין הוציא הר"מ דהג' קופות הקטנות נטל כל אחת מכל קופה וקופה מהגדולות ולא שלקח כל הג' הקופות הקטנות מאחת הגדולה. כן מאין לו דבכל פעם החליף הקופות הגדולות. היינו מה שלקח פעם הראשונה בראשונה לקח אח"כ באחרונה ומה שלקח בפעם הראשונה באחרונה לקח פעם השני' בראשונה אמנם לפי פי' הק"ע וכפי הגהתי בירושלמי כל דברי רבינו נובעין ממקור נאמן מהירושלמי הנ"ל. והנה הדין שמה שנוטל בהג' הקופות הקטנות מהקופות הגדולות מכל קופה וקופה הוא מראשית דברי הירושלמי כפי פי' הק"ע והפ"מ. והדין כי מהקופה שלוקח בראשונה ראשונה נוטל אח"כ אחרונה ומהאחרונה נוטל ראשונה הוא סוף דברי הירושלמי שלמה שלישית חוזר לראשונה שלמה שני' חוזר לראשונה וזהו פירושו. שלמה שלישית חוזר לראשונה. כלומר דהקופה השלישית אשר היתה אחרונה בפעם הראשונה שוב בפעם השניה נעשית ראשונה שלמה שני' חוזר לראשונה. כלומר בפעם השלישית מתחיל מהשני'. ועתה כל דברי רבינו האמורים באלו ההלכות הכל מבואר בדברי הירושלמי הזה. והדברים מזהירים ומאירים בעז"ה.
(שם) שלמו שלשתן חוזר ושוקל. רמ"א חוזר לשיריים. עי"ש מ"ש במערכה א':
(שם) רוח הקודש מביא לידי תחיית המתים. תחיית המתים לידי רוה"ק. הפי' כמו שפי' הר"ן מובא בעין יעקב. דהא ודאי דתחיית המתים יהיה אחר ביאת אליהו כמ"ש הנני שולח לכם את אלי' כו' והשיב לב אבות על בנים. אלא משום דרוה"ק מביא לידי תחה"מ ותחה"מ א"א רק לאחר ביאת אליהו וכיון שאותו היום גורם שיבא אליהו נמצא דתחה"מ מביא לידי אליהו הנביא. ומהראפ פי' ג"כ כן ולא הביא דברי הר"ן. אבל בכ"ז הדבר צריך באר דכפי הנראה ממקומות רבים דתחה"מ יהיה זמן רב אחר ביאת אליהו ומהלשון דרוה"ק מביא לידי תחה"מ ותחה"מ לידי אליהו משמע שהוא תיכף זא"ז דאל"כ איך תלי זה בזה. ולהסביר הדבר נ"ל עפ"י מ"ש בחדושינו ליומא ז' דאמר שם הגמ' כיצד מלבישן לע"ל כשיבא משה ואהרן פי' נשאל מאתם. והקשינו הן אמנם דהגמ' פריך למ"ד דלא קדשה לע"ל וא"כ אין מקריבין כשאין בית רק כשיבנה ביהמ"ק. אבל בכ"ז קשה הלא ביאת המשיח ובנין ביהמ"ק יהיה זמן רב קודם התחיה וקודם שיבא משה ואהרן וא"כ צריכין לידע איך לעשות בלבישת הבגדים ועי' רמב"ן בשרש השלישי ומ"ש שמה. וכתבנו שם ע"פ מה שמביא העקרי דינים בסוף הל' אבילות אות ס"ו בשם הרדב"ז שמביא בשם רבותיו של הריטב"א דשתי תחיות יהיה דצדיקי מתי חו"ל יחיו ויקיצו תיכף אחר ביאת המשיח והתחי' הכוללת תהיה אח"כ עיי"ש בארוכה. וא"כ שפיר קאמר הגמ' כשיבא משה ואהרן דהמה יחיו תיכף בבא משיח צדקנו והארכנו שם בזה. א"כ גם כאן הכוונה היא כנ"ל דתיכף בבא אליהו תהיה תחה"מ לצדיקים וא"כ תלי זה בזה שפיר:
ובזה בארנו במק"א ירושלמי תענית פ"א הל"א מחלפי' שיטתי' דר"א מחלפי' שיטתי' דר' יהושע דאתפלגון רא"א אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלין לעולם כו' א"ל ר' יהושע וכי אם יעמדו ישראל ולא יעשו תשובה אין נגאלין לעולם כו ועי' בפ"מ ופירושו דחוק מאד בשגם לפי פירושו נשאר בקושיא אמנם לפי הנ"ל כוונת הקושיא היא כך. דהנה בתענית ב ב מאימתי מזכירין גבורות גשמים רא"א משעת נטילת לולב ר' יהושע אומר משעת הנחתו כו' א"ל ר"י והלא גשמים בחג סימן קללה, א"ל ר"א אף אני לא אמרתי לשאול אלא להזכיר וכשם שתחה"מ מזכיר כל השנה ואינה אלא בזמנה כך מזכירים גבורות גשמים כל השנה ואינה אלא בזמנה כו' ור"י פריך ליה שם בשלמא תחה"מ כל יומא זמנה אלא גשמים לאו כל יומא זמני' דהא בניסן סימן קללה הוא עיי"ש בגמ' ומשו"ה פריך הירושלמי דר"א אדר"א ודר"י אדר"י דהא לר"א דסובר דהגאולה תלי רק בתשובה וא"כ ממילא הוא כל יומא זמנה וא"כ גם אז תהיה תחה"מ לצדיקים כמ"ש הריטב"א. ואיך קאמר ר"א כשם שמזכירין תחה"מ כל השנה ואינה אלא בזמנה וכמו שהקשה צו ר' יהושע. וכן לר' יהושע דלא תלי בתשובה ואף שלא יעשו תשובה בכ"ז עאלין והיינו כשיבא הקץ והזמן הקבוע א"כ הלא גם תחה"מ לאו כל יומא זמנה עד שיבא הזמן ובכ"ז מזכירין תמיד א"כ ה"ה גם הזכרת גשמים. אמנם לבסוף דמסיק הירושלמי דר"א הודה לר' יהושע דאף בלא תשובה יגאלו והיינו בעת קץ ורק ע"י תשובה הוא כל יומא זמני'. ובאמת גם ר' יהושע מודה לר"א בזה דבתשובה הוא כל יומא זמני' ורק בלא תשובה הוא עד עת קץ וזמן א"כ נוכל לומר דר"א מדמה הזכרת גשמים לתחיה משום שהתחי', ג"כ לאו כל יומא זמנה דהא בלא תשובה הוא פד עת קץ. ור' יהושע השיב לו דהא בכ"ז ע"י תשובה כל יומא זמניה: