שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה ה · כד)
ואמרתי ליישב טעם השמטת הרמב"ם. עפ"י מ"ש הק"נ בפ' לולב וערבה בסי' ד' אות צ' על הא שכתב הרא"ש דבליל שני מברך זמן ואח"כ סוכה. משום דבלילה הראשונה קאי ברכת הזמן גם על הסוכה ומשו"ה בליל ראשון מברך סוכה ואח"כ זמן. משא"כ בלילה השניה דכבר יצא בברכת הזמן על הסוכה בלילה הראשונה דאפי' אם הי' חול הי' יוצא בברכת הזמן על הסוכה והקשה שם הק"נ וז"ל שמעתי להקשות הא לעיל בסי' ג' מביא הרא"ש בשם התוס' דכיון דסוכה הוא מחמת החג סברא הוא אע"פ שבירך בחול פוטר גם זמן החג א"כ בליל שני לא לברך זמן כלל כיון שיצא בליל ראשון בזמן דסוכה פטור נמי מזמן החג. ותי' משום דלכאורה אין מקום לקו' תוס' דהא דקתני לכשנכנס בה מברך שתים היינו לישב בסוכה וזמן דסוכה. אבל כשברך שהחיינו בעשייתה א"צ לברך שתים על סוכה. אבל צריך לברך זמן בשביל החג. וכ"ת מאי נ"מ. אם יאמר זמן אחר לישב בסוכה כי כשיברך בשעת עשיי' מברך על חג זמן בתחלה ואח"כ לישב. אבל אם לא בירך בשעת עשיי' אומר סוכה ואח"כ זמן משום דזמן קאי נמי אסוכה. אלא שקו' התוס' אזלי לרב דסובר דתמיד סוכה ואח"כ זמן מטעם חובת היום קודם בין בליל ראשון בין בליל שני. ולרבב"ח הוא להיפך בכל פעם זמן ואח"כ סוכה דתדיר קודם מקשין התוס' שפיר לדידהו היכי מתרצי הברייתא. אמנם רבינו שהמציא לחלק בין לילה הראשונה אומר סוכה ואח"כ זמן ובלילה שניה זמן ואח"כ סוכה צריך באור מנ"ל לחלק מסברתו נגד רב ורבב"ח. וצ"ל דלשנא דגמ' דחקתו למה מסיים והלכתא סוכה ואח"כ זמן הול"ל והלכתא כותי' דרב. א"ו דהלכתא כותי' דרב ולא מטעמי' דחובת היום עדיף וא"כ קשה קו' התוס' דהא סתמא דמתני' הילך מצה הילך חמץ קשה לרב. א"ו דהא דפסיק הגמ' והלכתא סוכה ואח"כ זמן כדי שזמן קאי גם אסוכה. אבל בליל שני זמן ואח"כ סוכה וא"כ השתא חזר הכינו מסברת התוס' וס"ל דאפי' כשבירך בחול שהחיינו על הסוכה מ"מ צריך לברך על החג לאחר הקדוש וקו' התוס' בלא"ה ל"ק אליבא דהלכתא עכ"ל הק"נ: