שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה ה · כג)
וראיתי בתשו' נובי"ק או"ח סי' ל"ט שמיישב דברי הרמב"ם שהשמיט דינו דמתני' הילך מצה הילך חמץ וזהו תוכן דבריו. דהא דרבב"ח דסובר דזמן ואח"כ סוכה משום דזמן תדיר. זהו רק בליל הראשון דהן סוכה הן זמן הוא בחדא גווני או שניהם ודאים או ששניהם ספק משו"ה יש להקדים זמן משום מעלת התדיר. משא"כ בלילה השניה הלא הסוכה דאורייתא וכל ז' צריך לברך. וזמן הוא רק דרבנן שיו"ט שני הוא דרבנן. ודאורייתא נגד דרבנן מקרי מקודש ותדיר ומקודש תרווייהו שוים כמ"ש הרמב"ם בפ"ט מתמידין. וא"כ נגד מעלת תדיר שיש לזמן יש לסוכה מעלת מקודש. וא"כ הלא יש גם לסוכה מעלת חיובא דיומא. ועוד הלא סוכה היא ודאי וזמן הוא ספק וא"כ בודאי מקדימינן הודאי לספק וא"כ סוכה קודם לזמן אף לרבב"ח. אמנם אם ביום שני נברך סוכה ואח"כ זמן ובליל ראשון זמן ואא"כ סוכה הלא יהי' זלזול ליו"ט שני שהרי מראה שהזמן שהוא מברך הוא מטעם ספק. וא"כ בהכרח צ"ל גם בליל הראשון סוכה ואח"כ זמן. אמנם לרב יהודה דסובר בסוכה מ"ה דברכת סוכה הוא רק יום אחד וא"כ גם בליל שני בברכת סוכה שמברכין הוא ג"כ רק מטעם ספק כמו זמן. והרא"ש בפלוגתא אי סוכה קודם אי זמן קודם גורס שם "רב יהודה" סובר דסוכה ואח"כ זמן. וא"כ לר' יהודה לשיטתו אין לו שום טעם במה שמקדים סוכה ואח"כ זמן רק משום דחיובא דיומא עדיף ממעלת תדיר משו"ה הוצרך הגמ' לשנוי' מהא דפריך ממתני' הילך מצה הילך חמץ לדידי' תנאי היא. משא"כ לדידן אליבא דהלכתא דברכת סוכה הוא כל שבעה וא"כ בליל שני סוכה ודאי וזמן ספק וא"כ בשני בודאי סוכה קודם א"כ ה"ה גם בראשון סוכה קודם כדי שלא יזלזל ביו"ט שני. וזה הי' ספיקו של הרמב"ם שמספק בהא דפוסק הגמ' והלכתא סוכה ואח"כ זמן אי הטעם רק משום זלזול יו"ט שני וא"כ ממילא לא נדחי סתמא דמתני' דהילך מצה הילך חמץ. או דפסק הגמ' הוא מטעם דחיובא דיומא עדיף וא"כ נדחית סתמא דמתני' ומשו"ה השמיט הרמב"ם זה הדין שמסופק בו זהו תוכן דבריו. והנה במ"ש דבליל שני ברכת סוכה דאורייתא וזמן הוא דרבנן מקרי דאורייתא מקודש נגד דרבנן לא כן הוא דעת השאגת ארי' בתשו' סי' ב' כ"ח וסובר דדאורייתא נגד דרבנן לא מקרי מקודש עיי"ש. אמנם מה שכתב דבליל שני ברכת סוכה הוא ודאי וזמן הוא ספק מקדימינן משו"ה הודאי להספק דבריו נכונים. אבל בכ"ז לא אבין דבריו במ"ש דאם בליל ראשון נברך זמן ואח"כ סוכה. ובשני סוכה ואח"כ זמן יהיה זלזול ליו"ט שני דמראין הדברים שהזמן שמברכין בשני הוא מטעם ספק. לא אדע הלא כל עיקר תקנת יו"ט שני שתקנו בתחלה הוא רק מטעם ספק ואם כי לדידן שעושין לא מטעם ספק דבקיאין אנו בקביעי' דירחא ורק משום מנהג אבותינו. בכ"ז ס"ס הוא הכל מטעם ספק שמא יגזר כו' כמבואר בביצה ה'. והלא כל פסולי אתרוג שפסולין ביו"ט ראשון כשרים ביו"ט שני כמבואר בשו"ע סי' תרמ"ט רק אין מברכין עליו. ועי' שם בבאור הגר"א אות ל"ב הטעם שאין מברכין עליו הוא משום זלזול יוט"ש. ולדעתי מלשון הרמב"ם פ"ח מלולב הל"ט משמע שמברכין עליו. וז"ל שם כל אלו שאמרנו שהם פסולין מפני מומין או מפני גזל וגניבה ביו"ט הראשון בלבד. אבל ביו"ט שני עם שאר הימים הכל כשר כ"ל. ומדכלל יו"ט שני עם שאר הימים משמע לכאורה דשוין הם לגמרי וכמו בשאר הימים מברכין עליהם כן גם ביוט"ש. א"כ ל"ח הרמב"ם לסברת זלזול אף לברך. ומכש"כ בדין הקדמה להקדים בליל שני מוכה לזמן בודאי ל"ש זלזול ואפי' אם נאמר כסברתו דשייך בזה זלזול, אם ישתנה סדר הברכות בליל שני מראשון. בכ"ז מנ"ל לשנות סדר הברכה בליל ראשון משום ליל שני נאמר אפכא לשנות סדר ליל שני משום ליל ראשון דהא בליל ראשון צריך לברך זמן קודם משום מעלת תדיר. ובליל שני צריך לברך סוכה מקודם מפני מעלת ודאי וא"כ נדחה מעלת הודאי מליל שני משום מעלת התדיר של ליל ראשון ומברך בשניהם זמן ואח"כ סוכה. ואדרבא הסברא נותנת שיהי' כן דבהגיע ליל ראשון דאז הלא מעלת הזמן שהוא תדיר הלא עליו לברך ראשונה וממילא כשיגיע ליל שני יברך ג"כ זמן בראשונה מטעם זלזול יו"ט שני: