שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה ה · כא)
ע"פ מה שבארנו לעיל דברי הירושלמי בפ"ו הל"ג שולחנות הי' אולם בפתח הבית א' של שייש שעליו נותנין לחה"פ בכניסתו. ואחד של זהב ביציאתו שמעלין בקודש ולא מורידין וכן פסק הרמב"ם בפ"ג מבית הבחירה הלט"ו עיי"ש אמנם בתוספתא מנחות פי"א הל"ז וז"ל כיצד מכניסין לחה"פ ערב שבת היה פורקה מדפוס ונותנה ע"ג השולחן של כסף שהיה באולם על פתחו של בית ע"כ הנה מבואר שדעת התוספתא שהשולחן שהיו מניחין הלחה"פ בכניסתו היה של כסף ובמאי פליגי המתני' דסובר דהשולחן היה של שייש עם התוספתא דסובר שהיה של כסף נראה לדעתי דבהא פליגי דשם בירושלמי פ"ו הל"ג תני של כסף פי' שהשולחן שהיה מונח הלחה"פ בכניסתו היה של כסף] ר"י בשם ר' יוחנן לית כאן של כסף [פי' דתנא דמתני' סובר דלא היה רק של שייש] מפני שהוא מרתיח [פי' שאם יהיה מונח על של כסף א"כ יתחמם הלחם ויתעפש ויסריח] לא כן תני זה אחד מן הניסים שנעשה בביהמ"ק כשם שהיו מניחין אותו חם כך הי' מוציאין אותו חם שנאמר לשום לחם חם ביום הלקחו. ריב"ל אמר א מזכירין מעשה ניסים עיי"ש במפרשי הירושלמי וא"כ צריכין להבין באמת מ"ט דתנא דתוספתא דאמר דבכניסתו היה של כסף הלא הי' למיחש שמא ירתיח ויתעפש והלא לא סמכינן אניסא כמ"ש הירושלמי [ודוחק לומר דפליגי בפלוגתא דאביי ורבא אי סמכינן אניסא אי לא פסחים ס"ד] אמנם להסביר הדבר נראה דרש"י במנחות צ"ט במתני' ד"ה על פתח הבית. וז"ל אצל פתח ההיכל בכניסתו ולא הי' מניחים אותו שם אלא להראותו שמעלין בקודש דעכשיו מניחו על של שייש ומיד נושאו בהיכל ומסדרו על של זהב עכ"ל רש"י הנה מתבאר מדברי רש"י דמתי הניחו על שייש היינו ביום השבת בבוקר סמוך להנחתו על שולחן בהיכל. אמנם בתוספתא הנ"ל מבואר דבע"ש הי' מניחו על השולחן של כסף דכן מבואר להדיא בתוספתא ע"ש היה פורקה מדפוס ונותנה ע"ג השולחן של כסף שהיה באולם על פתחו של בית ע"כ והיינו דתלי זב"ז. משום דלכו"ע צריכין להניחו תמיד בהיכל חם כדי שיחומו ויהיה חם גם בעת סלוקו ויהיו סלוקו כסדורו. וא"כ לתנא דמתני' דסובר דקודם הנחתו בהיכל היה מניחם על השולחן של שייש בהכרח היה כל הלילה בתנור כדי שיהא חם בעת שמניחו על שולחן של שייש ואם כי שייש מקרר. אמנם כיון שהניחו על השייש רק לשעה קלה א"כ התקרר רק מעט חומו בעת שהיה מניחו על השולחן של שייש. ותיכף אח"כ הניחו על השולחן של זהב בהיכל משא"כ אם נאמר דבע"ש היה מניחו על השולחן של שייש א"כ כל הלילה עד יום המחרת עד הניחו על השולחן של זהב בהיכל היה זמן רב וא"כ הי' מקרר והיה קר וממילא לא היה יכול להיות חם בעת סלוקו ומשו"ה פירש"י דעכשיו מניחו על של ש"ש אל נשאו בהיכל ומסדרו על של זהב. משא"כ התוספתא דסובר דע"ש היה מניחו על השולחן ולא היה מניח כל הלילה בתנור. א"כ בהכרח צריך להיות השולחן של כסף דאם היה של שייש הלא היה מתקרר במשך כל העת שהיה מונח על השולחן כל הלילה וביום עד עת הנחתו בהיכל ואיך היה יכול להיות חם בעת הלקחו והלא סלוקו כסדורו ע"כ היה מניחו על שולחן של כסף והיינו דבע"ש היה פורקו מדפוס וקבלו מהתנור אמנם לא הניחו תיכף בעת שלקחו מן התנור דאז הי' מתעפש בהניחו על של כסף משום דבעת קבלתו מהתנור היה חם מאד. אלא לאחר שקבלו מהתנור הי' מונח חוץ לתנור ונתמעט מעט חומו וא"כ אף שהניחו אח"כ על שולחן של כסף לא היה מתעפש כיון דבעת הנחתו שמה לא היה כ"כ חם. ואך השולחן של כסף שמר חומו עד למחר כשהניחו בהיכל. וא"כ היה חם בעת הניחו בהיכל וממילא גם בעת סלוקו היה חם כסדורו זה לדעתי באור הפלוגתא. וא"כ מוכח מזה דבכל השנה היו עושין ומוכרחין להניחו חם ויהי' סלוקו כסדורו. וא"כ אין שום יסוד לדברי בעל ושב הכהן שהרמב"ם הוציא דינו מזה הירושלמי: