שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה ד · עו)
אמנם בעיקר קושית המל"מ בפי"ב מאה"ט הל"י שכתב ומקשה כיון דרבינו סובר דצרוף כלי הוא מדרבנן וא"כ בהאיבעיא דאי שבעה לה טומאה הו"ל למיזל לקולא והו"ל לסיים דאינו מטמא. דהא ודאי ליכא נ"מ בין ספק במציאות לספק האיבעיא דלא איפשטא והראיה מדכתב רבינו בפ"ח מאה"ט הל"ה דבשר קודם שיצא חוץ ספק אם מטמא את הידים אי לא לפיכך אינו מטמא הידים מפני שספק טומאת ידים טהור ע"כ הרי חזינן שלא מחלק בין ספק המציאות לספק האיבעיא דלא אפשטא והרי בשר קודש שיצא אם מטמא את הידים הוא ספק בפ' כיצד צולין ונשאר בתיקו זהו דברי המל"מ ואני בער ולא אדע מלבד דלאו כללא הוא בהאיבעיא דלא אפשטא אי אזלינן לקולא בדרבנן בדברי רבינו דהרבה פעמים בחבורו פוסק באיבעיא דלא אפשטא אף בדרבנן אזלינן לחומרא וכמו שהאריכו בזה האחרונים. אלא שנפלאתי עליו הלא הוא בעצמו בפ"ו מאה"ט הל"ד כתב להדיא דעת רבינו שם בהל"ז שמביא הדינים אשר הוא בעיא דלא אפשטא ובכ"ז פוסק לחומרא עי"ש א"כ לא נפלאת היא אם נאמר גם בהאיבעיא דשבעה לה טומאה פוסק לחומרא. והא דכתב בפ"ח לענין טומאת יוצא דלא מטמא את הידים משום דספק ידים טהור הוא גדר אחר. דכאן הלא גילה לנו בעל המשנה דספק ידים טהור כמבואר להדיא במס' טבו"י ובמס' ידים דספק ידים טהור. ומש"ה לא נוכל להחמיר בזה בספק אבל באמת בשארי ספיקות באיבעיא דלא אפשטא אם כי הוא רק מדרבנן אזלינן לחומרא. ומצאתי אח"כ בצל"ח פסחים בסוגיא דגזרו טומאה ביוצא שכתב להדיא כן ועי' מ"ש לעיל באות נ"ח נ"ט בשם הצל"ח ומ"ש שם א"כ מעיקרא ל"ק קושיתו על רבינו בהא דשבעה לה טומאה: