שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה ד · עה)
ובזה מיושב לנו מאד מה שלכאורה קשה בהא דכתב הרמב"ם דספק הוא צרוף כלי בלקמוץ מזה ע"ז והלא כפי הנראה משטחות הגמ' מנחות שם דרבא פשיט ליה דאמרי' צרוף כלי אף לענין לקמוץ מזה ע"ז. רק אביי דחי שם הפשיטות דרבא. אבל לכאורה לרבא מפשט פשיטא דאמרי' צרוף כלי אף לענין קמיצה. וא"כ אמאי לא פוסק הרמב"ם כרבא דבודאי אמרי' צרוף כלי אף לענין קמיצה. אמנם לפי דברינו הנ"ל מוכרחין אט לומר דרבא שם קבל הדיחוי מה שדחה לו אביי ונשאר גם לרבא בספק דאל"כ יקשה בהא דבעי רבא בעשרון שחלקו ונטמא בחוץ ונגע טבו"י א"א שבעה לה טומאה אי לא דישאר הקושיא איך יצטרפו להדדי אפי' אם לא שבעה טומאה הא כיון שנטמא הלא א"צ לכלי. ואפי' אם נאמר דמיירי בק"צ וכמ"ש בכ"ז יקשה כיון דלרבא מפשט פשיטא ליה דלענין קמיצה אמרי' ג"כ צרוף כלי וא"כ בוודאי לא יוכל לקרב שני החצאי העשרונות ביחד משום חשש דלמא לא שבעה טומאה וא"כ אם יקרב זה לזה הלא יטמא השני בנגיעת הראשון. וא"כ מאי נ"מ לרבא בהאיבעיא שלו. א"ו מוכח מזה דאף לרבא לא פשיטא אם אמרי' צרוף כלי לענין חיוב קמיצה וע"כ שפיר איכא נ"מ אי אמרי' שבעה טומאה אי לא ובק"צ וכמ"ש וא"כ לא נדע איך לעשות וכמ"ש. ומש"ה פוסק הרמב"ם דהדבר הוא בספק אי אמרי' צרוף כלי לענין חיוב קמיצה כיון דגם לרבא גופא הוא בספק משום דקבל הדיחוי דאביי והדברים נכונים: