שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה ד · סא)
ומה שהכריח הרמב"ם לפרש כן. משום דהתוס' במנחות שם כ"ד ד"ה צרוף דאורייתא הקשו והא רב כהנא גופי' מדקדק בפ' בתרא דחגיגה שהוא רק מדרבנן וא"כ איך בעי ר"כ כאן צרוף דאורייתא או דרבנן עיי"ש מה שתי' עוד קשה לכאורה בהא דבעי שם בני ר"ח מר"כ הושיט טבו"י אצבעו ביניהן מהו א"ל אין לך דבר שנטמא מאוירו אלא כלי חרס בלבד עיי"ש ולכאורה תמוה מאד שאלתם הכי לא ידעו בני ר"ח הלמוד בחולין כ"ה תוכו של זה ולא תוכו של אחר דהתורה מעטה אויר בכל הכלים רק בכ"ח לבד וא"כ איך ס"ד דבקודש יהי' גם אויר טמא והיכי שמצינו דהכלי מצרפן יועיל ג"כ טומאת אויר דמה ענין זה לזה. ועוד קשה הלא רבא בעצמו בפסחים י"ט סובר דצרוף כלי בטומאה הוא רק מדרבנן מהא דאמר רבא ר"ע לא ס"ל כר"י דמייתי רביעי בקודש מק"ו ממחו"כ כיון דס"ל שלישי ברולין טמא לייתי לרביעי בתרומה וחמשה בקודש מהאי ק"ו ותנן הכלי מצרפן מה שבתוכו לקודש ואר"י מעדותו של ר"ע נשנית משנה זו כו' וקתני סיפא הרביעי בקודש פסול רביעי אין חמישי לא א"כ סובר רבא דצרוף כלי לטומאה הוא רק מדרבנן. והטו"א חגיגה כ"ד הוכיח כן עיי"ש וא"כ איך פשט רבא כאן במנחות דצרוף כלי לחיוב קמיצה הוא דאוריי' אשר מכל אלה מפרש הרמב"ם דהאיבעי' דצרוף כלי לקמיצה דאורייתא או דרבנן לא תלי בצרוף כלי לטומאה. דבאמת לענין טומאה הוא רק מדרבנן ורק לענין חיוב קמיצה נאמר שהוא דאורייתא וכמו שחלקו לעיל בטעמו של דבר בין חיוב קמיצה לטומאה. וא"כ מיושב קו' התוס' מר"כ מחגיגה דהן אמנם לענין טומאה סובר דצרוף הוא דרבנן אבל לענין חיוב קמיצה נוכל לומר שהוא דאורייתא וכן גם מרבא ל"ק אם כי לטומאה סובר בפסחים שהוא רק דרבנן אמנם לחיוב קמיצה נוכל לומר דצרוף הוא דאוריתא. וא"ש גם האיבעי' דאם מטמא מאויר כיון דצרוף לענין טומאה הוא רק מדרבנן א"כ חזינן דהחמירו החכמים בקודש בטומאה מה שלא נמצא בכ"מ לטומאה דהא חבורי אדם אינו חבור. א"כ נוכל לומר דגם לענין טומאת אויר החמירו בקדשים. והשיב להם ר"כ דלענין טומאת אויר לא החמירו חכמים. ונוכל להמתיק הדבר עפ"י דברי הט"ז דדבר המפורש בתורה להיתר אין יכולים לאסור. וא"כ טומאת אויר בשאר כלים מעטה התורה בהדיא מקרא דתוכו לא יוכל החכמים להחמיר בזה אף בקדשים: