אור ברסלב

שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק

מערכה ד · ס)

נט)

ע"כ נ"ל דהרמב"ם מפרש הא דבעי ר' כהנא במנחות שם מהו לקמוץ מזה ע"ז צרוף דאורייתא או דרבנן לא כמו שמפרש רש"י ותוס' דתלי צרוף קמיצה בצרוף טומאה דאם נאמר דבטומאה צרוף דאורייתא אזי גם בקמיצה נאמר כן ואם נאמר דבטומאה צרוף דרבנן א"כ הוא רק לחומרא לטומאה ולא לקולא לקמיצה. אלא דהרמב"ם מפרש דהאיבעי' לא תלי זב"ז והאיבעי' אפי' אם נאמר דלענין טומאה צרוף הוא רק מדרבנן בכ"ז לענין קמיצה נוכל לומר שהוא דאורייתא. משום דאיכא נ"מ בין חבור טומאה לחבור קמיצה דהלא כבר כתבנו לעיל באות ו' דהא דבעי מהו לקמוץ מזע"ז צרוף דאורייתא אם כי מצינו צרוף סל גם לענין חיוב חלה היינו דוקא דנגעי זב"ז אבל בלא נגיעה לא. ומשו"ה בעי אם נאמר דקרא דכף אחת הוא דאורייתא ומשוי ע"י הכלי אף שלא נגע כמו שנגע. וא"כ כ"ז הוא רק לענין חיוב קמיצה. משא"כ לענין טומאה הלא פסק הרמב"ם בפ"ו מטו"א דאין חבורי אדם חבור. וז"ל שם בהל' י"ב קליעה של שום שנפלו משקין על אחד מהן הוא טמא וחברו טהור שאין חבורי אדם חבור עכ"ל. ואם כי מרן הכס"מ שם בהליצו בעד רבינו מהשגת הראב"ד דמה דין זה להא שכתב לעיל בהלי"א אגוזין שקצצן בעוקציהן כשהן רכין ואמנן כולם כמו חבל וכן הבצלים שחברן בדרך הזאת הרי אלו חבור ע"כ וכתב הכס"מ לחלק בין הכשר לטומאה דבהל' י"א מיירי לענין טומאה הוי חבור וה"ה גם קליעה של שום הוא חבור לענין טומאה ובהל' י"ב מיירי לענין הכשר ולגבי הכשר לא מקרי חבור עיי"ש ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים דמלבד מלשונו שכתב בהלי"ב הוא טמא וחברו טהור משמע דקאי לענין טומאה ולא לענין הכשר בשגם לשיטת הרמב"ם דהכשר וטומאה תלי זב"ז ומשו"ה במי פירות כיון דאינם מכשירין ממילא אין מקבלין כמ"ש לעיל א"כ ליכא לחלק בין טומאה להכשר. ועוד מדכתב שם בהל' י"ד הממעך אוכלין זה בזה וקבצן כגון הדבילה והתמרים והצמוקין שקבצן ועשאן גוף אחד אינו חבור לפיכך עגול של דבילה שנפלו משקין טמאין על מקצתו הר"ז נוטל ממנו מקום המשקין בלבד והשאר טהור עכ"ל הרי כאן מיירי להדיא לענין טומאה ובכ"ז כתב דחבורי אדם אינו חבור. ודוחק לומר דמיירי שלא הוכשר מקודם. אלא דההכשר נעשה ע"י משקין טמאין וא"כ בא הטומאה וההכשר כאחד ומשו"ה לענין הכשר לא חשיב חבור ממילא לא נטמא השאר. בכ"ז יקשה מאי חדת דאזלינן בתר ההכשר ולא יהי' חבור אדרבא ניזל בתר הטומאה כיון דההכשר והטומאה באין כאחד וא"כ ממילא יהי' חבור. ועוד הלא בהלי"ז כתב וז"ל אוכל פרוד שהוא כולה מכונס ודבוק זב"ז אעפ"י שאינו חבור להתטמא ואינו כגוף אחד כמו שבארנו הרי הוא מצטרף לכביצה לטמא אוכלים אחרים עכ"ל עיי"ש ובהשגות הראב"ד הלא דעת רבינו ברור מללו דאין חבורי אדם חבור אף לענין טומאה ולא להכשר בלבד רק לטומאת אוכלין לטמא אחרים מהני אם נדבקו זב"ז כמ"ש רבינו שם בהל' הנ"ל עיי"ש ולענין השגת הראב"ד מהא דבצלים עיי' בבאורי הגרד"ל לתוס' עוקצין שמפרש דברי רבינו דמיירי בבצלים שאמנם כשהוא לחים וא"כ יונקים זה מזה משו"ה הוי חבור משא"כ קליעה של שום דמיירי ביבשים משו"ה לא הוי חבור עיי"ש ודבריו נכונים [ובאמת יש לי הרבה לדבר מה שכתב רבינו דאין חבורי אדם חבור ועיי' בפ"ב ופ"ד מטומאת מת שכתב ג"כ דאין חבורי אדם חבור ויש בה עקולי ופשורי בדברי רבינו ובמק"א הארכנו בזה ואין כאן מקומו] וא"כ סובר הרמב"ם דהא מה שהכף עושה כאלו הוא אחת אף שלא נגע הוא דבר חדוש וא"כ כל מה שנוכל למעט החדוש טפי עדיף וא"כ בשלמא לגבי קמיצה הלא צירוף סל מהני גם לחלה ורק דבעי ג"כ נגיעה ע"ז אתי' לן החדוש בקדשים דהכלי מצרפן אף שלא נגע דלהוי אחת כמו שנגע משא"כ לענין טומאה דאף נגיעה לא מהני מטעם דחבורי אדם אינו חבור. וא"כ אם נאמר אף לענין טומאה צרוף כלי דאורייתא בהכרח יהי' צ"ל דהתורה חדשה לנו דהוי כאלו אחת בתולדה ולא מטעם נגיעה ודבוק ע"י אדם משו"ה סובר הרמב"ם דצרוף כלי לענין טומאה הוא רק מדרבנן. ולמ"ד דצרוף כלי הוא דאורייתא אף לטומאה בהכרח צ"ל דהתורה חדשה בקדשים דהוי אחת בתולדה ולא מטעם חבורי אדם. ובזה יומתק לן דל"ל למילף צרוף כלי מקרא דכף אחת האמור בקטורת המאוחר בקרא אמאי לא נילף מקרא המוקדם דקערה אחת מזרק אחד שניהם מלאים סולת. אמנם לפ"ד יוצדק מאוד דבקמח הלא קיי"ל דמקרי לח בלח ויש בילה וא"כ ליכא כ"כ חדוש מה שעשה התורה אחת דהא בכ"מ אמרי' דיש בילה בלח משא"כ גבי קטורת שהמה גופים נפרדים ובכ"מ אף שיגעו זב"ז לא מהני נגיעתם מטעם דחבורי אדם אין חבור משו"ה יליף מקרא דקטורת דהכתוב עשאן אחד היינו שהמה גוף אחד בתולדה.

תוכן העניינים

שקל הקדש על ירושלמי שקלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה