אור ברסלב

שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק

מערכה ד · נט)

נח)

ומצאתי אח"כ בצל"ח פסחים פ"ה בהא דכתב רבינו בפ"ה מאה"ט בשר קודש שיצא חוץ למחיצתו הוא ספק אם מטמא את הידים לפיכך אינו מטמא שספק טומאת ידים טהור ואם בשר פסח שיצא חוץ למחיצתו הוא טהור בני חבורה זריזין הם עכ"ל ותמה שם המל"מ כיון דפוסק דגם בשאר קדשים לקולא א"כ לאיזה תכלית כתב רבינו דבני חבורה זריזין הם ותי' הצל"ח דמעולם לא עלה על דעת רבינו דנקטינן האי בעי' לקולא מטעם ספק דרבנן דא"כ לא הי' לו לסיים שספק טומאת ידים טהור כמו שנתבאר. א"ו דדעת הרמב"ם דבעי' זו ל"א ספקו להקל אף שהוא רק דרבנן וכמה ספקי דרבנן מצינו בטומאה וטהרה לחומרא וכל הששה ספקות ששורפין עליהן תרומה הרי על ספק מגען תולין ול"א בזה סד"ר לקולא ע"כ ברור דדעת הרמב"ם הוא כדעת הראב"ד בפ"א מפסוהמ"ק הלט"ו דבעי' זו דפ' כיצד צולין אם גזרו טומאה ביוצא נקטינן לחומרא אלא שכונת הרמב"ם כאן בפ"ה מאה"ט דלענין לטמא את הידים הוא טהור שכלל גדול הוא ספק ידים טהור וכמבואר בדברי הרמב"ם ריש פ' י"ד מאה"ט וע"ז כוון הרמב"ם כאן שכתב כמו שיתבאר. אבל הבשר עצמו ספקו לחומרא והוא טמא ומטמא גם בשר קדשים ולכך מסיים הרמב"ם דבפסח בני חבורה זריזין הם גם הבשר בעצמו טהור. ואף שבלא"ה עכ"פ פסול הוא מטעם יוצא מ"מ נ"מ שאינו מטמא שאר בשר הנוגע בו בשעת פרישתו עכ"ל הצל"ח ולדעתי מבואר עוד מדברי רבינו דבשר היוצא הוא טמא ומטמא גם בשר קדשים אחר. דז"ל בפ"ט מק"פ הל"ב אבר שיצא מקצתו חותך הבשר ויורד עד שמגיע לעצם וקולף את הבשר כל שבפנים יאכל וכל שבחוץ ישרף וכשהוא מגיע לעצם חותך בקופיץ אם הי' שאר קדשים. ואם הי' פסח שאסור לשבור בו עצם קולף עד הפרק ומפרק האבר שיצא מקצתו מן הפרק ומשליכו לחוץ עכ"ל ותמה הלח"מ וז"ל תימא מה קולף שייך בשאר קדשים כיון דבשאר קדשים מותר שבירת עצם יחתוך עצם ובשר וישליכנו אבל בפסח שאין יכול לשבור עצם יחתוך הבשר וישליכנו והשאר עד הפרק יקלוף ויאכלנו שלא הוזכר קלוף בשר אלא גבי פסח אבל גבי שאר קדשים מה שמזכיר קלוף בשר צ"ע עכ"ל אמנם אי נימא דבשר היוצא הוא טמא ומטמא א"ש משום דהתוס' במנחות כ"ד בד"ה כי נגע הקשו וז"ל ומיהו קשה בס"פ כ"צ גבי יוצא דבעי אי גזרו טומאה ביוצא אי לא ת"ש אבר שיצא מקצתה חותך כו' וא"א גזרו בו טומאה כי חתיך לי' מאי הוה הא קמטמא ומשני טומאת בית הסתרים לא מטמא. ואכתי קשה הא מטמא בשעת פרישתו [לתי' עולא בחולין ע"ב ב'] וכתבו א"נ מחתך בסכין מעט מעט ומשליך וחוזר ומחתך מעט ומשליך עד שמחתך את כולה שאינו נוגע עכשיו בבת אחת וכן מפרש בהדיא בירושלמי במחתך כל שהוא ומשליך עכ"ל וא"כ י"ל דהרמב"ם סובר ג"כ כתי' עולא בחולין דמטמא בשעת פרישתו ולא כרבינא דאמר דאוכל דאפרת הוא ועי' בכס"מ ובלח"מ ומל"מ פ"א מפסוהמ"ק הל' ט"ו וא"כ יקשה הא בעת שמחתך הלא נטמא הבשר שבפנים בשעת פרישתו מבשר החוץ. ומשו"ה כתב רבינו חותך הבשר ויורד עד שמגיע לעצם וקולף את הבשר היינו דחותך וקולף מעט מעט דאל"כ יטמא מה שבפנים מהבשר שבחוץ בשעת פרישתו ומיושב קו' הלח"מ ונכון מאד בעז"ה וא"כ מבואר להדיא דדעת רבינו דאף לפי מסקנת האיבעי' בבשר היוצא גזרו טומאה שמטמאה גם אחרים ורק טומאת ידים פסקינן לקולא כמ"ש הצל"ח וא"כ במכש"כ דפגול ונותר מטמאין ג"כ אחרים לאו דוקא טומאת ידים לבד דהא כל עיקר האיבעי' הוא אי דמי לפגול ונותר וכמ"ש לעיל. שוב מצאתי בירושלמי שלהי פסחים בהמתני' דהפגול והנותר מטמאין את הידים קבעי שם הירושלמי אם פגול ונותר פוסל את התרומה וקאמר ק"ו אם מטמאין את הידים אשר הידים יפסל את התרומה לכש"כ שהמה עצמם יפסלו את התרומה עיי"ש וברוך ד' שהנחני בדרך האמת דגם פגול ונותר מטמאין ג"כ אחרים לא טומאת ידים לבד ולא כמרכבת המשנה:

תוכן העניינים

שקל הקדש על ירושלמי שקלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה