שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה ד · נו)
[ודע מה שיש לנו להאיר בהאי עניינא בהא דפירש"י פסחים י"ט זכינו שאין טומאת ידים במקדש ופירש"י שם וז"ל זכות וטובה וריוח ותקנה היא לנו מהפסד שים שלא נגזרה גזרת ידים במקדש ליטמא בדבר שאין מטמא ם דהאי מחט מוקמי לה דלאו בר טמוי' אדם דאלו חוץ למקדש מטמאין ידים בטומאה כל דהו אפי' סתמן משום ידים עסקניות עכ"ל מבואר מדבריו דאין טומאת ידים במקדש כלל א"כ יקשה בהא דהפגול והנותר דמטמאין הידים. איך משכחת בשלמא נותר משכחת בקדשי קלים שנאכלין חוץ לירושלים [דהא הא דאמר הגמ' פסחים עצלי כהונה וקאי על נותר פי' שם הרשב"ם דל"ד עצלי כהונה ה"ה ישראל עיי"ש] אלא פגול דהלא במקדש הוא איך שייך בזה דמטמא את הידים והרמב"ם בפ"ח מאה"ט הל"ו ח"ל אין טומאת ידים במקדש שבשעה שגזרו טומאה על הידים לא גזרו במקדש אלא על הנוגע באוכלים טמאים וכיוצא בהן בין שנגע במקדש בין שנגע חוץ למקדש ונגע בקדשים במקדש לא טמאן. ואם נגע חוץ למקדש הר"ז מטמאה את הקודש ופוסל התרומה עכ"ל. והנה במה דמסיים רבינו ואם נגע חוץ למקדש הר"ז מטמא הקודש כו' לכאורה אין זה ענין לכאן דמאי אתי לאשמעינן כאן דהא ראשית דבריו הוא רק להשמענו הדין דאין טומאת ידים במקדש ולמאי מסיים הא דאם נגע חוץ למקדש כו' אלא ברור בכונתו דהאי דאין טומאת ידים במקדש אין הכונה דהידים אין מקבלין טומאה במקדש כלל אלא דהכונה הוא דידים טמאין אן מטמאין במקדש. אבל באמת הידים מקבלין טומאה אף במקדש אך שאין מטמאין הקודש במקדש וזהו כונת דבריו בזו הלכה "בין שנגע במקדש" כלומר ונטמאו הידים בין שנגע חוץ למקדש" וא"כ בודאי הידים טמאים ונגע בקדשים במקדש לא טמאן ומשו"ה מסיים ואם נגע חוץ למקדש כלומר הידים שנטמאו במקדש או שנטמאו חוץ למקדש אם כי במקדש אין מטמאין כלל אבל אח"כ כשיצא מהמקדש מטמאין הידים היינו מטומאתם הקודמות הן מה הטומאה מקודם שנכנס למקדש הן במה שנטמא הידים בהיותם במקדש: