שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה ד · נה)
אמנם ראיתי עוד במרכבת המשנה שם שהליץ בעד רבינו מהשגת הראב"ד שהשיג דמאי ענין ערבוב צריד של מנחות עם פגול ונותר שהם מטמאין עצמן וצריד של מנחות אינה מטמאה עד שיקבל טומאה ממק"א עכ"ל הראב"ד וכתב המרכה"מ וז"ל ותמהתי איך עלה על דעתו לפרש בדברי רבינו דמונין בהם ראשון ושני לטומאת אוכלין דהרי פסק רבינו לעיל ספ"א מטו"א דהפגול והנותר מתטמאין טו"א ולמאי הלכתא יתטמאו כיון שהם מצד עצמם ראשון לטומאה. וצ"ל דמצ"ע הם טמאין מדרבנן ולהתטמאות טו"א דאורייתא לשרוף עלייהו תרומה וקדשים. דז"א דלפמ"ש הרמב"ם רפ"ז מאה"ט וסוף פ"י מאה"ט לא משכחת אוכל או משקה שני דאורייתא אלא א"כ נגע בכלים ובאדם משום דאין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא וא"כ מה שנגע בפגול ונותר אינו נשרף והפגול והנותר בעצמו בלא זה עומד לשריפה. ולדרך הראב"ד יקשה גמ' ערוכה מנחות ק"א אר"א שמעתי פגול במנחה אינה מטמאה טומאת אוכלין ואיך יאמר הראב"ד דמעצמן מטמאין טו"א עיי"ש שהאריך. ומשו"ה מפרש הא דאמרי' דהפגול והנותר מטמאין הידים היינו רק בטומאת ידים ולענין טומאת ידים מונין בו ראשון ושני אבל לא לטומאת אוכלין עיי"ש ונוראות נפלאתי עליו. דהא בפסחים פ"ה קבעי הגמ' ביוצא אי גזרו רבנן טומאה אי לא מי אמרי' נותר דגזרו טומאה דאתי לעיצולי בי' אבל יוצא לאפוקי בידים לא מפיק בידים לא גזרינן א"ד ל"ש ת"ש אבר שיצא מקצתו חותך עד שמגיע לעצם וקולף עד שמגיע לפרק וחותך וא"א גזרו רבנן טומאה כי חתיך לי' מאי הוי הא קמטמא לי' עיי"ש בגמ' וא"כ מוכח מזה דא"א דגזרו טומאה ביוצא היינו שמטמא גם את הבשר השני ולא רק את הידים לבד. וא"כ במכש"כ בנותר ופגול דהא האיבעי' דגמ' אם יוצא דמי לפגול ונותר או דקילי מפגול ונותר. אבל א"א דדמי לנותר ופגול א"כ דמי ממש לפגול ונותר וכיון דיוצא מטמא לבשר ה"ה דגם נותר ופגול מטמא ג"כ לבד הידים. א"ו ברור דפגול ונותר גם מצד עצמן מטמאין אוכלין. והא דכתב רבינו בספ"א מטו"א דהפגול והנותר מתטמאין טומאת אוכלין מיירי בדאורייתא אם נגעו בראשון מקבלין טומאת אוכלין ואתי לאשמעינן אם כי המה איסוה"נ בכ"ז מקרי אוכל כמו שחשב ערלה וכלאי הכרם ויתר האיסוה"נ. והנ"מ לענין צרוף. דפגול ונותר מטומאת עצמן מצד פגול ונותר אין מצטרפין לטו"א בכביצה כמ"ש רבינו כאן בפ"ח ואין הפגול והנותר מצטרפין אעפ"י ששעורן שוה בכביצה הואיל וטומאת הידים מדבריהם. אבל שאר האוכלין מצטרפין שאין אוכלין טמאין מטמאין את הידים עד שיהא כביצה ע"כ וא"כ חזינן בברור דעתו דוקא בפגול ונותר בטומאת עצמן כיון דטומאתן הוא דרבנן רק משים גזירה וכן טומאת הידים גופי' היא טומאה קלה משו"ה אין מצטרפין. אבל שאר האוכלין טמאין כלומר אוכלין שנטמאו בראשון וא"כ טומאתן מדאורייתא מצטרפין לכביצה. אף לטומאת ידים אם כי טומאת ידים הוא רק מדרבנן דהא קיי"ל דכל האוכלין מצטרפין לכביצה הן לטמא טומאת אוכלין הן לפסול הגווי'. ואיך יצטרפו הא כל הטומאות אוכלין הוא רק מדרבנן דהא אוכל אין מטמא אוכל וכן פסול גווי' הוא ג"כ מדרבנן. א"ו דוקא טומאת פגול ונותר לגבי טומאת ידים בזה אין מצרפין כיון דתרווייהו טומאתן קיל. וא"כ מיושב קושיתו על הראב"ד מהא דאמר ר"א במנחות פגול במנחה אין מטמאה טומאת אוכלין היינו מדאורייתא והנ"מ לענין צרוף וכל זה ברר לדעתי: