שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה ד · נד)
שוב התבוננתי דאאפ"ל דכונת רבינו בהא דכתב דצריד של מנחות דמונין בו ראשון ושני לטומאת ידים מיירי בצרוף כלי דפשיטא הוא כיון דשייך בו טומאה דאורייתא ומה אתי לאשמעינן. בשגם לא דמי להא דחשיב הפגול והנותר דמטמאין את הידים שהמה בעצמם מטמאין בלא קבלת טומאה מאחרים וצריד של מנחות יהי' דוקא ע"י שנטמאו ע"י אחרים כמו שהקשה הראב"ד. אבל האמת הנכון כמו שכתב המרכבת המשנה בפ"י מטו"א דכונת רבינו הוא כך דפגול גזרו רבנן עליהם טומאה שיטמאו הידים משום חשדי כהונה כמו שאמר הגמ' פסחים פ"ה ק"כ ולדעתי לאו דוקא פגול דה"ה בחטאת בשחט שלא לשמו דהקרבן פסול שייך ג"כ זה הטעם דחשדי כהונה ועיי' במל"מ פ"ז מחובל גבי הכהנים שפגלו במקדש] וא"כ במנחה שנעשה בה פסול דהיינו שחסר שמנה הלא קיי"ל ג"כ שפסול וא"כ גם במנחה שחסר שמנה ג"כ שייך הטעם דיטמאו את הידים משום חשדי כהונה. וזהו כונת הרמב"ם בצריד של מנחות היינו שנחסר שמנה גזרו ג"כ רבנן שם טומאה עלי' לטמא את הידים כמו בפגול ומשו"ה כלל הרמב"ם צריד של מנחות בהדי פגול ולא דמיירי שנטמאו הצריד של מנחות אלא דהמה מצד עצמם גזרו רבנן עליהם טומאה כמו בפגול עיי"ש במרכה"מ שהאריך בזה ודבריו נכונים מאד בכונת רבינו ונסתלק קו' הראב"ד. ולדעתי משו"ה כתב רבינו צריד של מנחות ולא כתב מנחה שחסר שמנה לפי דברי המרכה"מ. משום דבאמת באם חסר שמנה היינו שלא נתן הכהן שמן כלל בהמנחה ל"ש למגזר עלה שום טומאה דאיך יעשה הכהן שלא יתן עלי' שמן א"כ יהא חייב לשלם להבעלים מה שהפסיד המנחה והקריבה בפסול בשלמא בפגול הוא היזק שאינו ניכר ובשוגג פטור א"כ חששו רבנן מטעם חשדי כהונה דיפגלו במזיד ויאמרו שוגגין הי' כמ"ש הרשב"ם בפסחים שם. משא"כ באם לא יתן הכהן שמן בהמנחה הלא הוא היזק ניכר ויהא הכהן חייב לשלם וא"כ בודאי לא יקריב הכהן בחסר השמן. אמנם צריד הלא כתב רש"י ותוס' חולין ל"ז דצריד היינו שמקצתה יש שמן עלי' ומקצתה אינה. א"כ הוא היזק שא"נ ובגווני דא פטור הכהן לשלם להבעלים באמרו שהי' שוגג ושייך בזה לגזור עליהם שם טומאה לטמא הידים ונכון הוא אלא דבכ"ז צ"ע דהלא נתינת השמן בהמנחה לא בעי כהונה וכשר אף ע"י זר וע"י הבעלים וא"כ לכאורה לא יצדק כ"כ לגזור טומאה על הידים במה שחסר שמנה: