שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה ד · לח)
(טו) ומה מאד מצאתי שאהבה נפשי במנחת חנוך במ"ע קמ"ה שכתב לחלק בדעת רבינו בענין חיבת הקודש. משום דיש שני מיני חיבת הקודש א) דדבר שאינו אוכל כמו עצים ולבונה ומפאת חבת הקדש משוי' שיהא אוכל ב) דיש אוכלין שצריכין הכשר לקבלת הטומאה וכ"ז שלא יקבלו הכשר אין מקבלין טומאה והכשר הלא הוא דוקא באחד מז' משקין. ומפאת חבת הקדש עצם הקודש מכשיר אף בלא ז' המשקין ומקבלת טומאה. וסובר הרמב"ם דפן הא') דדבר שאינו אוכל והבת הקודש משוי' לאוכל זהו באמת מדאורייתא אמנם דבר שהוא אוכל ורק שצריך הכשר היינו הז' משקין יחשב מפאת חבת הקדש להכשיר כמו הז' משקין זהו רק מדרבנן עיי"ש שהאריך בזו הסברא. ודבריו נכונים ואמיתים בדברי רבינו וא"כ כל המעקשים המה למישור בדעת רבינו דהכשר מטעם חבת הקדש הוא באמת רק מדרבנן כמ"ש רבינו בפ"י מטו"א הלי"ז. והיינו באוכל גמור ורק דבעי הכשר אזי חבת הקדש שמכשירו זהו רק מדרבנן משא"כ עצים ולבונה וקטורת שהמה באמת לא מקרי אוכל ורק מפאת חבת הקדש משוי' לאוכל זהו באמת מדאורייתא מקרא דוהבשר לרבות עצים ולבונה. ומשו"ה כתב בפי"ח מפסוהמ"ק באוכל לבונה בטומאתם לוקה. היינו דמקרא דוהבשר דרבי עצים ולבונה שיהא אוכל מדאורייתא. אמנם באיזה אופן יוכשרו לקבל טומאה בהכשר דאורייתא דוקא ולא בהכשר חבת הקדש שהוא רק מדרבנן: