שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה ד · לז)
(יד) אבל באמת דברי רבינו מיוסדים על אדני פז וכפי פירושו מכוון לתרץ קו' התוס' והוא דהתוס' שם בכריתות ד"ה ר"י סובר כלי שרת מקדשין הפסול לקרב הקשו וז"ל וא"ת דבפ' המזבח מקדש פ"ז בעי ר"ל מר' יוחנן כלי שרת מהו שיקדשו את הפסול לקרב לכתחלה ופשיט לי' דאין מקדשין צע"ג דהלא ר' יוחנן שם פשיט לי' דמקריב לכתחלה ורק ר"ל דחה הראי' עיי"ש ואיך כתב התוס' כאן דפשיט לי' דאין מקדשין. ורק במנחות ז' בעי' ר"ל מר"י כלי שרת מהו שיקדשו הפסולין לקרב לכתחלה ואמר לי' דאין מקריבין לכתחלה ועי' בב"ש שהבאנו לעיל וכתב דמשו"ה מחלק הרמב"ם וכתב דפסול דם מקריב לכתחלה בשנתקדש בכלי ורק שארי פסולים כגון קומץ ושאר דברים לבד דם אין מקדש הכלי שרת לכתחלה לקרב והיינו משינוי התשובות מזבחים למנחות דבזבחים פשיט ר"י דכ"ש מקדש לכתחלה לקרב והיינו דקאי על דם ובמנחות דפשיט דאין מקריב לכתחלה קאי על שאר דברים. אמנם דברי התוס' כריתות צע"ג אם לא שנאמר שצ"ל ופשיט לי' דמקדשין ותיבת "דאין" הוא ט"ס] ונימא דלא כר' יוסי וי"ל דבעלמא בשאר פסולין אית לי' דאין מקדשין והכא שאני דאין זה פסול כ"כ שהיה תחלתו קרבן ובא על נקיפת הלב ואינו חולין ועדיין שם אשם עליו ורבנן דאמרי ישפך ל"ק די"ל דכי נמי בעלמא מקדשין ה"מ דהוי קדשים ואירע בהם פסול אבל הכא דנמצא שהיה חולין אין כלי שרת מקדשין עכ"ל התוס'. ומפאת קו' התוס' מפרש הרמב"ם דבאמת ליכא נ"מ בין פסול דאשם תלוי לשאר פסולין ואם נימא דבשאר פסולי דם שנתקדשו בכלי מקריבין לכתחלה ה"ה גם באשם תלוי. וקושית התוס' ליכא. משום דבמתני' דכריתות מבואר המביא אשם תלוי ונודע לו שלא חטא אם פד שלא נשחט יצא וירעה בעדר דברי ר"מ וחכ"א ירעה עד שיסתאב כו' רא"א כו' משנשחט נודע לו ישפך הדם והבשר יצא לבית השריפה נזרק הדם הבשר יאכל. ר' יוסי אומר אפי' הדם בכוס יזרק והבשר יאכל עכ"ל המשנה. והנה דברי רבנן שכתבו השני החלוקים משנשחט נודע לו ישפך הדם חרק הבשר יאכל. והנה איך היא כונת החכמים בהא דאמרו משנשחט הדם ישפך. אם הכונה היינו שנודע לו תיכף אחר השחיטה טרם שנתקבל הדם בכלי. אבל אם נתקבל הדם בכלי ואח"כ נודע לו הן אמנם דהבשר ישרף מדאמר המתני' נזרק הדם הבשר יאכל ומשמע דאם קודם זריקה אף בעוד שנתקבל בכלי בכ"ז הבשר ישרף אבל מה יעשה עם הדם לא נדע אם גם הדם שוה לבשר כמו שהבשר ישרף בנודע אחר שנתקבל בכלי ה"ה גם הדם ישפך. או דלמא הן אמנם דהבשר ישרף אבל הדם יקרב מטעם דכלי שרת מקדשין את הפסול לקרב וא"כ זהו באמת האיבעי' דר"ל מר"י דכלי שרת מהו שיקדשו דם פסול לקרב לכתחלה. משום דאיכא לאיסתפוקי בדברי רבנן איך כונתם במה שאמרו משנשחט נודע הדם ישפך. אם הכונה משנשחט היינו אף לאחר שנתקבל בכלי. וא"כ ממילא כלי שרת אין מקדשין הפסול לקרב. א"ד דכונת החכמים באמרם משנשחט היינו עד שלא נתקבל בכלי. אבל אם נתקבל בכלי אם כי הבשר ישרף אבל בכ"ז הדם יקרב מטעם דכלי שרת מקדשין את הפסול לקרב. [ולא תקשי הלא קיי"ל כר' יהושע דאם נטמא או אבד נשרף ונפסל הבשר דלא יזרוק הדם מטעם ועשית עולותיך הבשר והדם בזמן דאיכא בשר איכא דם ובזמן דליכא בשר ליכא דם. אמנם הלא כבר הקשה התוס' זבחים פ"ז מנחות ז' ותי' דדברי ר' יהושע נאמר דעירן בכלי חול. אבל אם היה בכלי שרת יזרק הדם אף בדם פסול עיי"ש ומוכרחין אנו לומר כן לפי מה שפוסק הרמב"ם דכלי שרת מקדשין את דם הפסול לקרב לכתחלה ופוסק ג"כ בפ"א מפסוהמ"ק כר' יהושע דאם אין בשר אין דם] ולכאורה מוכח מדר' יוסי דאמר אפי' הדם בכוס הדם יזרוק והבשר יאכל. דאם נימא דכונת החכמים אם משנשחט נודע דמיירי אף שנתקבל בכוס בכ"ז הדם ישפך א"כ למאי הוצרך להזכיר אפי' הדם בכוס כיון דרבנן נמי איירי בנתקבל בכוס. אמנם אין מזה הוכחה כ"כ דכיון דבלשון החכמים לא מוכח בהדיא דמיירי אף בנתקבל בכוס משו"ה הזכיר ר' יוסי להדיא אפי' דם בכוס. וא"כ מיושב קו' התוס' אמאי לא פשיט ר"ל ור' יוחנן מהחכמים דכריתות דכלי שרת אין מקדשין הפסול לקרב משום דזהו גופא היה מספקא לר"ל ור"י כונת החכמים מה שאמרו אם משנשחט נודע. אם הכונה קודם שנתקבל בכלי אבל משנתקבל בכלי אם כי הדם פסול בכ"ז לא ישפך אלא יקרב. או דכונת החכמים הוא אף לאחר שנתקבל בכלי בכ"ז הדם ישפך וכלי שרת אין מקדשין את הפסול לקרב וכן לפשוט מר' יוסי דסובר דכלי שרת מקדשין לקרב משום דנוכל לומר דר' יוסי סובר דכל העומד לזרוק כזרוק דמי וא"כ מדנתקבל בכוס, וא"כ הוא עומד לזרוק והוי כזרוק. וא"כ ממילא ליכא פסול גם על הבשר דגם הבשר יאכל דהוי כמו שנודע לאחר זריקה דאז הבשר יאכל לכו"ע. ומשו"ה מפרש הרמב"ם דשני תי' הגמ' בכריתות מישך שייכי להדדי ותלי זב"ז. דמעיקרא דמשני הגמ' דר' יוסי בשיטת ר"ש דכל העומד לזרוק כזרוק דמי פריך הגמ' אימר דאמר ר"ש דבר העומד לזריקה וכאן אינו עומד לזריקה. ומשו"ה משני הג' דר' יוסי סובר דכלי שרת מקדשין את הפסול לקרב וא"כ משנתנו בכלי הלא נתקדשו וא"כ ממילא ליכא עלייהו שם פסול דכיון דכלי שרת מקדש וא"כ עומד לזריקה וכיון דעומד לזריקה ממילא כל העומד לזריקה כזרוק דמי ומשו"ה הבשר יאכל וא"כ ממילא ליכא פשיטות מר' יוסי דדם פסול מקדש הכלי שרת לקרב. דהא הכא כיון דהכלי שרת מקדש א"כ עומד לזריקה והוי כזרוק והוי כמו שנודע לאחר זריקה דיאכל הבשר לכו"ע וא"כ למאי דפשיט ר' יוחנן בזבחים פ"ז דכלי שרת מקדש דם הפסול לקרב א"כ ממילא גם באשם תלוי להחכמים משנודע לו לאחר שנתקבל בכלי הדם יזרק ולא ישפך וא"כ הא דאמרו משנשחט נודע ישפך הדם היינו קודם שנתקבל בכלי. והרמב"ם בפ"ד בפסוהמ"ק הלי"ט בדין אשם תלוי העתיק לשון החכמים אות באות כדרכו בקודש ואם נפרש דברי החכמים משנשחט נודע הדם השפוך היינו קודם שנתקבל בכלי דוקא. דאי לאח"כ הלא כלי שרת מקדש את דם הפסול לקרב. וממילא יתפרש גם דבריו כן. וא"כ הא דמסיים רבינו בפיה"מ בכריתות הנ"ל וכל זה נדחה. כונתו אמאי דסליק מיני' במאי דסיים דר' יוסי סובר דכל העומד לזרוק כזרוק דמי ע"ז כתב וכל זה נדחה. אבל אין כונתו לכלול גם במה דכתב מעיקרא דר' יוסי סובר דכלי שרת מקדשין לקרב דבזה לא נדחה דברי ר' יוסי. כן נראה לי. וא"כ לפ"ז מוכח אדרבא דרבינו פוסק דכל העומד לזרוק לאו כזרוק דמי ומצאתי אח"כ בהגהת הרד"ל שהתעורר מעט כדברינו ומגי' בדברי רבינו בפיה"מ ומוחק תיבת "וכל" וצ"ל וזה נדחה וקא רק על סוף דבריו עיי"ש. שוב מצאתי בנר תמיד על מס' כריתות שהתעורר בהרעיון אשר התעוררנו אבל לא דבריו דברינו ודבריו מופלאים וכמעט מוקשים עיי"ש: