שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה ד · כט)
(ו) ודברינו אלה דטעמא של רבינו דהכשר הא דבעינן בעלים הוא מטעם דאין אדם אוסר דשא"ש יש לו יסוד. דראיתי בס' לב ארי' על חולין שהקשה על שיטת הרמב"ם הנ"ל דהכשר בעי בעלים מהא דחולין ל"ג השוחט בהמה כו' ולא יצא דם לא הוכשרו ונאכלות בידים מסואבות ומוקי הג' שם בבהמה שלקחה בכסף מעשר ודלא כר"מ דאמר כל הטעון ביאת מים מד"ס מטמא קודש ופוסל תרומה ומותר בחולין ובמעשר וחכמים אוסרים במעשר. ואתי' המתני' כחכמים דפליגי על ר"מ ומתקיף ר"ש בר אשי ממאי דלמא ע"כ ל"פ רבנן על ר"מ אלא באכילת מעשר אבל בנגיעת מעשר לא פליגי והא נגיעה היא מדקתני ונאכלין בידים מסואבות מי לא עסקינן דקא ספי לי' חברי' ומדייק רש"י מדקתני נאכלין ולא אוכלין מי שידי' מסואבות עיי"ש והקשה הלב ארי' לשיטת הרמב"ם הנ"ל מאי מקשה ר"ש בר אשי ודייק מדקתני נאכלין ולא אוכלין. משום דלכאורה קשה הא דתני ונאכלין בידים מסואבות הלא הוכשר בהדחה שקודם המליחה כמו שהקשה התוס' אמנם לשיטת הרמב"ם דבעינן דוקא בעלים א"כ א"ש דנוכל לומר דהודח ע"י אחרים ולא ע"י הבעלים וכמו שתי' הר"ן והרשב"א שהודח בימי גשמים שלא ברצון הבעלים. וא"כ לפ"ז מאי פריך הג' והא נגיעה היא מדקתני נאכלים די"ל דאתי לאשמעינן דנאכלין בידים מסואבות לבעלים דוקא ע"י אחרים שהכינו להם בהדחה ומליחה אבל הם בעצמם אינם יכולין לתקן להם לאוכלה בידים מסואבות דיהי' מוכשר להם בהדחה ומליחה וזהו דאשמעינן התנא בהא דנאכלים ולא אוכלים כלומר דוקא נאכלין ע"י אחרים שהתקינו להם בהדחה ומליחה ולא הוכשרו על ידיהם ולא מטעם נגיעת מעשר. א"ו מוכח מזה כשיטת הרשב"א דלא בעינן בהכשר בעלים דוקא ורק רצון המכשיר אף שאחר עושה ההכשר ומשו"ה הוכיח הגמ' שפיר דהמתני' אתי לאשמעינן האיסור דנגיעת מעשר אמנם לפי דברינו מיושב מאד הטעמא של רבינו דבהכשר בעינן בעלים משום דאין אדם אוסר דשא"ש. ולפי המבואר בירושלמי פ"ז דכלאים דר"מ ור' יהודה סוברים דאדם אוסר דשא"ש עיי"ש וא"כ לר"מ ור' יהודה יוכל להיות הכשר אף ע"י אחרים. ומשו"ה מקשי ר"ש ב"ר אשי דהא החכמים דר"מ הוא ר' יהודה ולדידי' יוכל היות הכשר ע"י אחרים ג"כ ומשו"ה מדייק ר"ש ב"ר אשי והא נגיעה היא מדקתני נאכלין ובהכרח שהוא מטעם נגיעת מעשר: