שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה ד · כח)
(ה) אלא בעיקר יסוד קצוה"ח שהחליט דלדעת רבינו דבהכשר בעינן בעלים א"כ ממילא בקדשי קדשים דלא מקרי ממון בעלים ל"ש בהו הכשר לבבי לא כן ידמה ולא תלי זב"ז. ולדעתי נראה דבקדשים מהני הכשר הבעלים אם כי לא מקרי ממון בעלים. משום דלדעתי נראה הא דכתב רבינו דבהכשר בעינן בעלים דוקא והכשר מאחרים לא מהני הוא בנוי על היסוד דאין אדם אוסר דשא"ש. והוא עפ"י דברת התוס' יבמות פ"ג ב' ד"ה אין אדם אוסר. שהקשו מ"ש מנותן נבלה או חלב בתבשיל של חברו שנאסר ותי' ר"י דבדבר התלוי במחשבה כגון המשתחוה לבהמת חברו דזה תלוי במחשבה וכן איסור כלאים תלוי ג"כ במחשבה כמבואר בפ"ה דכלאים הרואה ירק בכרם ואמר כשאגיע לו אלקטנו אפי' הוסיף מאתיים מותר והיינו משום דתלי במחשבה בזה אמרינן אין אדם אדשא"ש. משא"כ דבר שאינו תלוי במחשבה אף בממילא ג"כ נאסר אין יתרון בזה בעלים מאחרים עיי"ש. וא"כ הלא הכשר הוא תלוי ברצון ובמחשבה דהכשר שלא ברצון לא מקרי הכשר כמבואר בש"ס בכמה דוכתי כי יתן כי יותן מה יתן דניחא לי' כו' וכן מבואר ברמב"ם פי"ב מטו"א א"כ ממילא לא מועיל הכשר של אחרים דהוא בכלל אין אדם אוסר דשא"ש כן נראה לדעתי: