שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה ד · כ)
שוב התבוננתי שזה ליתא דאפי' אם נאמר דצרוף הוא מדרבנן אף בקדוה"ג בכ"ז מוכרח הוא שיטת הרמב"ם מהירושלמי הנ"ל דאם האמצעי הוא דבר שא"צ לכלי כמו שאינו מצרף לכלי שיהא הוא בעצמו טמא הוא הדין שמפסיק בין שני החצאין וגם שניהם אין מצטרפין דהא הש"ך ביו"ד סי' ק"י סקי"ט בכללי ס"ס כתב דאין אומרים ספק דרבנן להקל רק אם הספק הוא בעצמו ומצד עצמו הוא דרבנן אבל אם האסור מצד עצמו הוא ספק דאורייתא ורק שלאח"כ נתגלגל שהוא דרבנן אין אומרים בזה ספק דרבנן להקל עי"ש א"כ הוא ממש הכא דינו של הש"ך דהא עצם הספק בא מדאורייתא שמספק לן אם נגע הטבו"י בהקודש או בהחולין. ואם כי רוצים אנחנו בזה לטמא כל הדבר מצד צרוף שהוא דרבנן הלא נתגלגל אח"כ הספק דרבנן. והגע עצמך אם הי' חתיכה אחת של קודש שנצרפה ע"י צרוף כלי וספק לן אם נגזר בה במקצתה טבו"י בודאי תהיה מספק פסול כל החתיכה. והיינו כיון דספק טבו"י הוא לחומרא והוא דאורייתא וא"כ כיון דמקצת החתיכה הלא בודאי פסול מטעם ספק טבו"י שהוא לחומרא א"כ ממילא כל החתיכה פסולה מטעם צרוף. ואם כי צרוף הוא רק מדרבנן. דהא הדרבנן בא ממק"א וא"כ ממילא כשנגע במקצת המחתה אשר יש בה הד' קבין. ולפי שיטת הראב"ד השני החצאי העשרונים החיצונים טמאים מטעם צרוף כלי ורק האמצעי ניצול מליטמא מחמת צרוף הכלי מטעם שא"צ לכלי א"כ לא נשאר לנו רק ספק אם נגע בחולין או בקודש וא"כ ספק טבו"י הוא להחמיר ובהכרח שהוא כדעת הרמב"ם דכשם שמציל על עצמו שלא ליטמא ה"ה דמפסיק בין שניהם שלא יצטרפו ולא יטמא רק את זה שנגע בו הטבו"י. וא"כ הוא כאן ס"ס ספק שמא נגע בהקב הד' שהוא אינו קדוש ואפי' אם נגע במקצת הג' קבין דלמא מפסיק הקב הד' באמצע וא"כ אין הכלי מצרפן ולא נטמא רק מקום המגע ומש"ה הוכרח הירושלמי לאוקמא במחתה של יוה"כ וא"כ מוכח מהירושלמי שהוא כשיטת הרמב"ם: