אור ברסלב

שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק

מערכה ד · ד)

ג)

וא"כ א"ש האיבעי' דמנחות הנ"ל מהו לקמוץ מזה ע"ז צרוף דאורייתא או דרבנן. כלומר דלשון האיבעי' שם בג' בראשית הענין עשרון שחלקו והניחו בביסא משמע דמיירי דלא הניח בתחילה בהביסא שהיא הכלי שרת כל העשרון ביחד ואח"כ נתחלק. אלא דמלשון הגמ' משמע שחלק העשרון בעוד שהיה בכלי חול והניח חצי העשרון בהביסא ואח"כ הניח חצי העשרון השני. ואם כי מבואר בזבחים פ"ח אין מקדשין אלא מלאים היינו שיהא העשרון שלם. הא קאמר הגמ' שם ל"ש אלא שאין דעתו להוסיף אבל בדעתו להוסיף ראשון ראשון קדוש. וכן פסק הרמב"ם בפ"ב מפסוהמ"ק הל"כ עיי"ש. וא"כ לפ"ז כיון שלא הניח בהביסא שהיא כלי שרת כל העשרון ביחד רק שהניח שני החצאי העשרונות כל אחד לבד. וא"כ מעולם לא היה על עשרון חיוב הקומץ ורק מי מחייב העשרון חיוב הקומץ. הכלי. וא"כ בחיוב חלה כהאי גווני בשתי עיסות שלא היה בכל אחד כשיעור ורק הסל לחלה בעי ג"כ נגיעה לצרוף הסל ולא מהני צירוף הסל לחוד ומשו"ה מסתפק הגמ' מהו לקמוץ מזה ע"ז צירוף דאורייתא או דרבנן כלומר א"א דהלימוד דילפינן מקרא דכף אחת דכל מה שבכף הוא אחת הוא דאורייתא היינו אף שלא נגעו זב"ז. אם כי בחלה בהאי גווני לא מהני צרוף סל לחוד אלא בפי גם נגיעה עמו. אמנם בקדשים גילה התורה דלא בעי נגיעה ורק הכלי בעצמה הוא מצרפן אף בלא נגיעה. אמנם אם נימא שהוא רק מדרבנן וא"כ ממילא הוא דמי לחלה ובעי ג"כ נגיעה בצרוף הכלי. משא"כ היכא דהניח כל העשרון בביסא שהוא כלי שרת ביחד. וא"כ הלא תיכף חל עלי' חיוב הקומץ וא"כ אף שנתחלק אח"כ בכ"ז מהני צרוף הכלי לחוד לקמוץ מזה ע"ז כמו בחלה היכא דלש עיסה כשיעור ונתחלק אח"כ דהן אמנם דבעי צרוף כלי אבל נגיעה לא בעי ומצאתי אח"כ בתניא רבתי שהתעורר ברעיון הזה בהא דצרוף כלי בקדשים להא דהסל מצרפן לחלה וששתי כעל כל הון:

תוכן העניינים

שקל הקדש על ירושלמי שקלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה