שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה ד · ב)
ומה שנ"ל בישוב הדברים עפ"י המבואר בחלה פ"ב מתני' ד' העושה עיסתו קבים ונגעו זב"ז פטורין מן החלה עד שישוכו. ר"א אומר אף הרודה ונותן לסל הסל מצרפן לחלה, ובגמ' פסחים פ' אלו עוברין מ"ח פסק הגמ' הלכה כר"א דהסל מצרפן וכן פסק הרמב"ם בפ"ו מבכורים ובטוש"ע יו"ד סי' שכ"ז והיא הלכה פסוקה באין חולק. וא"כ חזינן דצרוף סל מהני לחיוב חלה. וא"כ מאי בעי הגמ' כאן מה לקמוץ זע"ז צרוף דאורייתא היינו מקרא דכף אחת דמה שבכף הוא אחת ומי גרע מחלה דחזינן דהסל מצרפן לחיוב. א"כ ה"ה גם בעשרון שחלק בהכלי מחייב ג"כ העשרון לקמוץ מזה ע"ז. וכמו התם בחלה בעינן צרוף כלי שיחייבם והכלי מצרפם. א"כ ה"ה גם בהקמיצה דבעינן כלי ה"ה דגם הכלי מצרפן בלא הקרא דכף אחת. אמנם הב"י שם מביא בשם הסמ"ג דצרוף סל דמהני לר"א היינו דוקא היכא דנגעי זב"ז. וכן מביא הדרכי משה שם בסי' שכ"ז בשם תה"ד וז"ל וכ"מ בתה"ד סי' קפ"ט בשם התוס' דאין לסמוך על הצרוף סל אלא בשלש כשעור עיסה ונחלק אבל אם לש עיסה שאין בה כשעור אין לצרפו אלא ע"י נגיעה עכ"ל עיי"ש ולדעתי הוא דעת הרי"ף והרמב"ם ורש"י כן. דז"ל הרא"ש פ' אלו עוברין סי' ו' על המתני' כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט דר"א אומר לא תקרא לה שם עד שתאפה בב"א תטיל בצונן כו' תני' רא"א הלכה כר"א כו' והלכה כר"א כדפסק רבי והלכה כרבי מחברו ועוד דהא הך דר"א שייך באידך דר"א דאמר אף הרודה ונותן לסל הסל מצרפן לחלה וחד טעמא וכבר פסק שמואל הלכה כר"א דאמר ר"י א"ש הלכה כר"א ואמר ר"ח אפי' כעבין שאין נושכות זו בזו הסל מצרפן לחלה עכ"ל הרי"ף] ומ"ש ועוד הך דר"א שייך באידך דר"א כו' לא בא לחזק במה שפוסק כר"א דהכא מאידך דר"א דכיון דהלכה כר"א דאידך ממילא הלכה כר"א דהכא דמה עניינם זה לזה. אלא ה"ק אחר שפסק כר"א דהכא אמר ועוד הך דר"א שייכי באידך דר"א. כלומר א"א לקיים דברי ר"א דהכא בלאו מלתא דר"א דהתם כיון דאין מפרישין מן העיסה במה יצרפו לחלה להכי הוצרך להביא ראי' דהלכה כר"א דאידך ואחר אפיי' יצרפם בסל וכן פסק רש"י הלכה כר"א ויעשה עוגה קטנה אצל גדולה. משמע מדבריהם דאפי' הי' שם מתחלה כדי חיוב חלה אפ"ה בעי צרוף סל ואינו נראה לריב"א דלא מייתי מדר"א אלא אהני נשי דליישי קפיזא קפיזא דלא הי' בו שעור חלה. אבל אם מתחלה הי' בו שעור חלה א"צ צרוף סל, אלא הקפה בעלמא כדי לתרום מן המוקף. וכן מוכח במלתי' דר"א דקאי ארישא העושה עיסתו קבים פטור מן החלה עד שישוכו רא"א אף הרודה ונותן לסל הסל מצרפן [פי' משמע דרק שלא הי' כשעור אז בעינן צרוף סל] ועוד מ"ש מתרו"מ דלא צריך צרוף סל להפריש מן זע"ז כיון שהכל חיוב עכ"ל הרא"ש עיי"ש אמנם לפי דברי הסמ"ג א"ש דהיכא דלא הי' מתחלה כשעור אז לא מהני צרוף סל לחוד אלא בעי אף נגיעה. אמנם היכא דהי' מתחלה כשעור ונתחלק בעי צרוף סל אבל נגיעה לא בעי ורק צרוף סל לחוד מהני וא"כ מיושב קו' הריב"א מהא דר"א דאמר אף הרודה כו' הסל מצרפן וקאי ארישא היכא דלא הי' כשעור בשעת לישה. היינו משום דברישא מתחיל ואמר העושה עיסתו קבין ונגעו זב"ז א"ח בחלה עד שישוכו וא"כ בעי דוקא נשיכה ולא הני נגיעה וע"ז אתי ר"א לחדש דהסל מצרפן היינו דלא בעי נשיכה אבל נגיעה מיהא בעי, וכן מוכח מלישני' דהרי"ף שכתב וכבר פסק שמואל הלכה כר"א ואמר ר"ח אפי' כעבין שאין נושכין זב"ז:
דלמאי אצטריך להביא הא דר"ח היינו לשלול דבצרוף סל לא בעי נשיכה אבל נגיעה מיהא בעי אמנם היכא דהי' כשעור ונתחלק אח"כ בעינן צרוף סל לחוד אף בלא נגיעה. אמנם היכא שהי' שני עיסות אשר הי' בכל אחת כשעור חלה בזה לא בעינן צרוף סל רק הקפה בעלמא. נמצא דשלשה חלוקים יש לשיטת הרי"ף ורש"י א) דהיכא שלא הי' בכל אחד כשעור רק ע"י צרוף הסל נעשה כשעור אז לא מהני צרוף סל לחוד אלא בעי אף נגיעה ב) היכא דהי' מתחלה כשעור ונתחלק אח"כ ואין באחת מהן כשעור אזי בעינן צרוף סל ונגיעה לא בעי. ג) אמנם היכא דהי' שתי עיסות אשר בכל אחד יש כשעור א"צ סל אלא הקפה בעלמא כמו כל הקפות. וא"כ מיושב גם קו' הריב"א במה שהקשה דמ"ש בתרו"מ דל"צ צרוף סל דתרו"מ לא בעי שעור דהלא כל גרעין וגרעין יש עליו חיוב תרו"מ א"כ דמי ממש לשתי עיסות אשר בכל אחד יש כשעור דמהני הקפתו אף בלא סל. משא"כ בחלה דבעינן שעור וא"כ בעיסה אחת שהי' בה כשעור ונתחלק אם כי לא נפקע מאתה החיוב אף לאחר שנתחלקה בכ"ז לא מקרי אצלה הקפה רק צרוף סל וזהו מוכרח לשיטת הרי"ף ורש"י: