שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה ד · א)
הרמב"ם בפי"א מפסוהמ"ק הל' כ"ג כתב חלק העשרון בכלי אחד ואין חלקיו נוגעין זה בזה ואין ביניהם מחיצה הרי זה ספק אם יצרף הכלי לקמיצה או אינו מצרף לפיכך לא יקמוץ ואם קמץ לא יקטיר. ואם הקטיר הורצה ולא יאכלו השיריים ע"כ. הל' כ"ו עשרון שחלקו ואבד אחד מחלקו והפריש חלק אחר תחתיו ונמצא האבוד והרי שלשתן מונחין בכלי אחד ואין נוגעין זה בזה. נטמא זה שאבד הרי הוא מצטרף עם חלק הראשון ונפסלו. וזה שהפריש אינו מצטרף אלא ישלים עליו נטמא המופרש מופרש וראשון מצטרפין ונפסלו וזה שנמצא אינו מצטרף עמהן. נטמא החלק הראשון הרי האבוד והמופרש תחתיו מצטרפין הלכה כ"ז. וכן לענין קמיצה קמץ מן הנמצא שיריו עם החלק הראשון נאכלין והמופרש אינו נאכל. קמץ מן המופרש שיריו נאכלין והנמצא אינו נאכל. קמץ מן הראשון שניהם אין נאכלים לפי ששניהם שיריים יתירים שהרי הן עשרון שלם ודומין למנחה שלא נקמצה שהיא אסורה והאיך קרב הקומץ הזה והרי לפניו עשרון ומחצה מפני שהקמיצה תלוי בדעת הכהן ובעת שקמץ אין דעתו אלא על העשרון בלבד והרי החלקים אין נוגעין זה בזה עכ"ל. והנה הדין האמור בהלכה כ"ג הוא בעי' דלא אפשטא במנחות כ"ד וז"ל הגמ' שם כי סליק ר' כהנא אשכחינהו לבני ר"ח דיתבי וקאמרי עשרון שחלקו והניחו בביסא ונגע טבו"י באחד מהם מהו. כי תנן כלי מצטרף מה שבתוכו לקודש ה"מ היכא דנגעו אהדדי כו' א"ל מי תנן כלי מחבר כלי מצרף תנן כל דהו. הושיט אחד ביניהן מהו א"ל צריך לכלי הכלי מצרף א"צ לכלי אין הכלי מצרף. הושיט טבו"י אצבעו ביניהם א"ל אין לך דבר שמטמא מאוירו אלא כ"ח בלבד. הדר איהו בעי מינייהו מהו לקמוץ מזה ע"ז צרוף דאורייתא או דרבנן כו' מאי הוה עלה אמר רבא ת"ש והרים ממנו מן המחובר שלא יביא עשרון בשני כלים ויקמיץ הא בכלי אחד דומיא דשני כלים קמיץ. א"ל אביי דלמא שני כלים ה"ד כגון קפיזא בקבא כו' כלי אחד דומיא דשני כלים ה"ד כגון עריבה של תרנגולין ואעפ"י דמפסקן מחיצתא הא נגע אבל הכא דלא נגע תבעי עכל"ה וא"כ הוא בעי' דלא אפשטא ומשו"ה כתב רבינו הרי זה ספק אם מצרף הכלי לקמיצה אי אינו מצרף. והדין מהל' כ"ו כ"ז הוא מימרא דרבא שם כ"ד ב' אות באות עיי"ש בגמ' בארוכה. וא"כ לכאורה קשה מאד דברי רבינו כיון דבהל' כ"ג פוסק שהוא ספק אם הכלי מצרף לקמיצה אם אין נוגעין זב"ז. איך כתב בהל' כ"ז דקומץ לכתחילה מזה ע"ז הלא גם שם מיירי דלא נגעי חלקי העשרונות זב"ז כמ"ש רבינו להדיא והרי אין החלקים נוגעין זב"ז" ולדעתי מה שהאריך רבינו וסיים והרי אין החלקים נוגעים זב"ז הוא כמ"ש שם השיטה מקובצת בד"ה וכהן כי קמיץ אעשרון קמיץ וז"ל וא"ת א"כ מפסלא המנחה משום יתר דדלמא קמיץ מעשרון שלא הופרש עמו. ואומר הר"ל דהכא שאני שחצאי העשרונים מבוררין ואין נוגעין דיכול הכהן להתכוון מה שהוא רואה. אבל בנתערב כיון דאין יכול לבררם זה מזה דעתו אין מועיל כלום. והשתא ניחא נמי הא דאמרי' במנחות ע"ו רבה במדת עשרונו פסול ולא בדעתו של כהן כמו שאמר הגמ' א"כ בהכרח צ"ל דמיירי דהחלקים אין נוגעין זב"ז ומשו"ה מסיים רבינו והרי החלקים אין נוגעין זב"ז וכדברי השטמ"ק הנ"ל. וא"כ כיון דמיירי דאין החלקים נוגעין זב"ז הלא פסק בהל' כ"ג שהוא ספק אם מצרף הכלי לקמיצה. בשלמא שם בגמ' שהוא מימרא דרבא. והלא רבא פשיט מהא דוהרים ממנו שלא בשני כלים הא בכלי אחד דומיא דשני כלים קמיץ. א"כ סובר דהכלי מצרף לקמיצה שפיר אמר דינו דעשרון שאבד והפריש ונמצא והרי שלשתן מונחין לפניו דקמיץ מזה ע"ז. משא"כ רבינו שתופס כאביי דדחי פשיטת רבא ונשאר באיבעי' א"כ איך יצדק דינו האמור בהל' כ"ז אשר הוא תרתי דסתרי לכאורה: