שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה ג · יד)
ומה מאוד יאיר לנו אור בהיר לפי דברינו דברי רבינו בפ"ד מפסוהמ"ק הל"ב וז"ל פר ושעיר של יוה"כ שאבדו והפריש אחרים תחתיהן וכן שעירי ע"ז שאבדו והפריש אחרים תחתיהן ירעו עד שיפול בהם מום וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה שאין חטאת צבור מתה. ולמה לא יקרבו הן עצמן נדבה שהרי זכרים הם גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה עכ"ל. ובפ"ה מעביוה"כ הלט"ז פר ושעיר של יוה"כ שאבדו והפריש אחרים תחתיהן וקרבו ונמצאו הראשונים ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה וכן אם נמצאו הראשונים קודם שנקרבו אלו יקרבו הראשונים וירעו השניים עד שיפול בהם מום ויפלו דמיהן לנדבה שאין חטאת צבור מתה עכ"ל והנה דין זה האמור כאן בעבודת יוה"כ הוא הדין האמור בפסוהמ"ק. ומדוע בפסוהמ"ק מסיים ולמה לא יקרבו הם עצמן גזירה לאחר כפרה כו' וכאן לא סיים זאת. ודוחק לומר דסמיך כאן אהא דפסוה"מ דא"כ לא הו"ל להזכירו כלל כיון דכבר הזכירו בפסוה"מ. אמנם לפי דברינו דבריו הקדושים מדויקים בתכלית הדיוק. דהא לפי' התי' הראשון בגמ' בכורות הנ"ל דקרא מפריסי פרסה אתי' על החמש החטאות דרועה ורק ההלכה אתי' לגלות על הקרא דלא יהיו לרעיי' אלא ימותו. וא"כ בחטאת צבור דנתכפרו בעלים הן אמנם דההלכה לא נאמר על צבור היינו דוקא שימותו אבל רעיי' הלא ילפינן מהקרא וא"כ ל"ש יחיד ול"ש צבור וכמ"ש והנה הדין דחטאת יחיד שכפרו בעליו דאזיל למיתה הוא דוקא בנמצא לאחר שנתכפרו הבעלים. אבל אם נמצא קודם שנתכפרו הבעלים ל"א דתמות רק כשמשך אחת משתיהן ונתכפר. אבל בבא לימלך אומרין לו שיתכפר בזו שהפריש בראשונה והשני' תרעה עד שיפול בה מום ויפול לנדבה כמבואר כ"ז ברמב"ם פ"ד מפסוהמ"ק הל"ג והוא מסוגי' תמורה כ"ב עיי"ש וא"כ מיושב מאוד דבעבודת יוה"כ הלא מיירי שנמצא לאחר הקרבה כמו שהתחיל ואמר פר ושעיר של יוה"כ שאבדו והפריש אחרים תחתיהם וקרבו ונמצאו הראשונים. א"כ הלא כתב להדיא שנמצא לאחר שהקריבו. וכן בהא דכתב "וכן אם נמצאו הראשונים קודם שיקרבו אלו יקרבו הראשונים" ל"ל דמיירי שנמצא קודם הקרבה כלל. דלפ"ז איך יצדק במה דסיים ויקרבו הראשונים וירעו השניים עד שיפול בהם מום ויפלו דמיהן לנדבה שאין חטאת נבור מתה" כיון דנמצאו קודם הקרבה והוקרבו הראשונים הלא אף בחטאת יחיד הדין כן כמ"ש להדיא בפ"ד מפסוהמ"ק הלכה ג' שהבאנו לעיל וא"כ ל"ל לסיים שאין חטאת הצבור מתה. א"ו הא דכתב וכן אם נמצאו הראשונים קודם שיקרבו הכונה הוא שנמצא לאחר שחיטה וקודם הקרבה. והנה בחטאת יחיד הלא כתב רבינו לעיל בפ"ד מפסוהמ"ק הל"א וז"ל נמצאת אחר שנשחטה החטאת השני' שהפריש קודם שיזרוק דמה הרי זו ספק אם תמות אם תרעה עד שיפול בה מום לפיכך תמות עכ"ל וא"כ ה"נ הכא דכתב אם נמצאו הראשונים קודם שיקרבו היינו לאחר שחיטה וקודם הקרבה דאז הדין בחטאת יחיד דימות מספק דלמא מקרי ג"כ חטאת שכפרו בעלי' דנאמר עלה ההלכה דימות אמנם כיון דבצבור לא נאמר הלכה כלל דימות משו"ה בעי' רעיי' אבל הא דבעי רעיי' הוא מצד הקרא מפריסי פרסה א"כ ל"ל דיקרבו הם עצמם נדבה כיון דילפינן מקרא והקרא איירי בין ביחיד בין בצבור. ומשו"ה לא הזכיר רבינו בהל' יו"כ הטעם דלמה הן עצמם לא יקרבו נדבה כיון דמיירי שנמצאו לאחר הקרבה או אף לאחר שחיטה אשר ג"ז מקרי מספק חטאת שכפרו בעלי' א"כ מה"ד לא נוכל להקריב אותו בעצמו נדבה אף בצבור ובעי דוקא רעיי' דהא יליף מקרא מפריסי פרסה דחמש חטאות בעי רעיי'. משא"כ היכא דנמצא קודם השחיטה דאז הדין דבא לשאול ושוחט הראשונה דאז אף ביחיד הדין דהשני רועה עד שיומם ויביא בדמיו עולה ועל גווני דא לא נאמר הקרא מפריסי פרסה דרועה וההלכה ג"כ לא נאמר ע"ז דימות וא"כ יקשה באמת למה אותו בעצמו לא יקרב עולה יצדק ע"ז הטעם גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה וא"כ בפסוהמ"ק בהלכה ב' שכתב פר ושעיר של יוה"כ שאבדו והפריש אחרים תחתיהם וכן פר ושעיר של ע"ז שאבדו והפריש אחרים תחתיהם בסתמא ולא הזכיר דמיירי דוקא שנמצאו לאחר הקרבה א"כ מיירי בכל גווני הן שנמצאו לאחר כפרה הן שנמצאו לפני כפרה וא"כ הדין שירעו עד שיוממו ויביא בדמיהם נדבה הוא בכל גווני הן שנמצא לפני כפרה הן לאחר כפרה. אבל חלוקים בטעמם דאם נמצאו לאחר כפרה שורת הדין דירעו מקרא דמפריסי פרסה אף בצבור. ואם נמצאו לפני כפרה הטעם דירעו משום גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה. ומשו"ה כתב הרמב"ם ירעו עד שיפול בהם מום ויפלו דמיהן לנדבה שאין חטאת צבור מתה ולמה לא יקרבו עצמן נדבה גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה כלומר דהמה שני טעמים דהטעם שאין חטאת צבור מתה קאי שנמצא לאחר כפרה ואז בחטאת יחיד ימות אמנם בצבור אין חטאת צבור מתה. אבל מה שהוא צריך רעיי' הוא שורת הדין מקרא דמפריסי פרסה. אמנם בנמצא לפני הכפרה א"כ ליכא עלייהו הדין דחמש חטאות דאף ביחיד אינה מתה א"כ יקשה למה צריך רעיי' עד שיפול בו מום ויפלו דמיו לנדבה מדוע הוא עצמו לא נקרב עולה וע"ז אתי הטעם גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה: