שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה ג · יג)
וא"כ נוכל לומר דגם הרמב"ם סובר כשיטת רש"י והר"י דאורליניש דבחטאת העוף ל"א דימות והשעה"מ וקשה דהא גם הרמב"ם פוסק כר"ש דחמש חטאות מתות בחד מקום גמירי כר"ש ומשו"ה פוסק דבחטאת צבור ל"א דתמות ובכ"ז בפ"ד מפסוהמ"ק מסתם סתמי דחטאת שמתו בעליו למיתה אזלי ומשמע אף בעוף. וביותר דבפ"ד מפסוהמ"ק שם הלי"ד כתב השולח חטאתו ממדה"י מקריבין אותו בחזקת שהוא קיים ול"ח למיתה ומיירי בעוף או בבהמה בקרבן נשים (דלא בעי סמיכה כמו שמוקי הג' בגיטין כ"ח] א"כ מבואר להדיא דעתו דאף בחטאת העוף אמרי' דימות ואמאי כיון דבחד מקום גמירי ומשום זה אמר דהרמב"ם סובר דכללא דר"ש דבחד מקום גמירי לא נאמר רק אמתכפרין ולא אמכפרין ולא כהר"י דאורלייניש עיי"ש. ולפמ"ש ליכא מחלוקת בין הרמב"ם ובין הר"י דאורלייניש דמדאורייתא גם הרמב"ם מודה דל"א בחטאת העוף דתמות. והיינו כיון דהרמב"ם פוסק דאין יד מטמא השני ודלא כר' יהושע וא"כ אין למדין כלל מהלכה ובהכרח הוא תופס תי' הראשון דג' בכורות הנ"ל כמ"ש לעיל וממילא בעוף ליכא כלל הדין דתמות מדאורייתא אלא דבכ"ז מדרבנן אמרי' דאף בחטאת העוף תמות ומשו"ה מסתם סתמי בראשית הלכה דחטאת יחיד אזיל למיתה אף בעוף. וכן גם בהל' י"ד בשולח חטאתו ממדה"י דאף בחטאת העוף צריך הטעם דאוקמינן בחזקת קיים דוקא. ואדרבא לפ"ז מיושב קצת תמיהת המל"מ בפ"ד מפסוהמ"ק שתמה על רבינו בהא דהדין דמקריבין אותו בחזקת שהוא קיים אמאי לא הזכיר דוקא שלא הניחו גוסס אבל אם הניחו גוסס לא כמו שמחלק הג' גיטין שם כ"ח בהא דהשולח גט למדה"י וכן הזכיר רבינו חלוק זה בהל' תרומות עיי"ש ולפמ"ש כיון דהא דחטאת העוף תמות במתו הבעלים הוא רק דרבנן א"כ לא אכפת לן אף שהוא גוסס ואם כי בחלוק של קרבן בהמה של נשים הו"ל להזכיר החלוק דגוסס אבל כיון דבחטאת העוף לא אצטריך להזכיר זאת כיון שהוא רק מדרבנן לא אכפת לן אף שהוא גוסס ממילא לא הזכיר אף בקרבן בהמה: