שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה ג · ח)
אלא שלכאורה יש להעיר הא תינח מנחת נדבה דהבעל יורש אותה ויכול להקריב אף לאחר מיתתה. אמנם מנחת חובה שלה היינו מנחת חוטא ומנחת סוטה דתרווייהו מקרי חטאת בריש מנחות ובזבחים ס"ג ובשארי דוכתי. וא"כ כמו בחטאת שמתה בעליה דקי"ל דלמיתה אזלי ולא קרבי א"כ אפשר דגם מנחת חובה הואיל ונקראת חטאת ג"כ לא קרבי לאחר מיתה וא"כ מה יושיענו במה שהבעל יורש אותה דהלא אין יכול להקריב. והנה מצד הסברא נראה דמנחת חובה אם כי נקראת חטאת בכ"ז ל"א דלמיתה אזלי דהלכה אין אמורה רק בחטאת ממש אבל לא במנחה מה שנקראת רק שם חטאת ומסתימת לשון הגמ' הניח מנחה לשני בניו קריבה עי"ש משמע דקאי על כל המנחות הן מנחת נדבה הן מנחת חובה. ומצאתי אח"כ במנחת חנוך שעמד על חקירה זו וכתב ג"כ דמצד הסברא לא נקרא לענין זה חטאת ומביא ג"כ הא דמנחה שהניח לשני בניו והניח בצ"ע עי"ש ולדעתי הדבר ברור דאף מנחת חובה קריבה לאחר מיתה וראיה לזה מהא דגיטין כ"ח השולח גט ממדה"י נותן בחזקת שהוא קיים כו' השולח חטאתו ממדה"י מקריב בחזקת שהוא קיים. ושם בגמ' והא בעי סמיכה ומשני בקרבן נשים או בחטאת העוף. ושם בגמ' וצריכי דאי תנא גט כו' אבל השולח חטאתו מספק לא לייתי חולין בעזרה קמ"ל והקשה שם בתוס' הא הגמ' מוקי בחטאת העוף וא"כ כל חטאת העוף בא בספק ותירצו היינו דוקא שהוא בעצמו מביא אבל לא ע"י שליח עי"ש ואם נאמר דגם מנחה הואיל ונקראת חטאת שייך גבייהו ג"כ הדין דחטאת שמתו בעליה. א"כ אמאי לא תני המתני' השולח מנחתו היינו מנחת חובה הוא מנחת חוטא בשלמא מנחת סוטה לא אפשר ע"י שליח דהא בעינן והביא האיש את אשתו אל הכהן ומבואר בספרי נשא דלא ע"י שליח ועיין בהתורה והמצוה להגאון מלבים] דמקריב בחזקת שהוא קיים ול"ח שמא מת שיהא חטאת שמתו בעליו. א"ו דבמנחת חובה מקריבין אף לאחר מיתה ולדעתי הוא ראיה ברורה. אלא שמבואר בירושלמי פ"ג דסוטה הל"ו האומרת טמאה אני לך לא כחטאת שמתו בעליה היא וחטאת שמתו בעליה ילכו לים המלח דמיא לאשם תלוי' עי"ש הרי חזינן דהירושלמי רצה מתחלה לדמות מנחת סוטה לחטאת שמתו בעליה ודימהו לאשם תלוי. הן אמנם שגוף הירושלמי צ"ע מה ענין אומרת טמאה אני לך לחטאת שמתו בעליה: