שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק
מערכה ג · ז)
ואם כי הרמב"ם פוסק דירושת הבעל הוא רק מדרבנן בכ"ז הלא מצינו דאף ירושת הבעל אינה חוזרת ביובל מטעם דרבנן עשו חזוק להבעל כשל תורה כמ"ש הרמב"ם בפי"א משמיטה הל"כ וכן מבואר מדברי רבינו בפ"ד מערכין הל' כ"ב האשה שהקדישה שדה אחזתה וגאלה בעלה מיד הקדש והגיע היובל והוא תח"י הבעל הרי הדבר ספק אם תחזור לאשה או תצא לכהנים ע"כ ועי"ש בכ"מ שמביא הגירסא מה שגורס רבינו האיבעיא דבעי הגמ' בערכין כ"ה עי"ש ופי' בהשגות שם ובלח"מ שהקשה וז"ל אבל קשה דטעמא דאמרי' בגמ' שם דלא מקרי הבעל אחר משום שהוא יורשה א"כ דרבונו דפוסק דירושת הבעל מדרבנן א"כ מה"ת מקרי אחר ותחזור מה"ת לכהנים. ואע"ג דרבנן תקנו ירושה להבעל והפקיעו מבנה שהיה ראוי ליורשה מה"ת שאני ירושה דהוי ממון שיש בהם כח להפקיע ביובל עי"ש אמנם הרי חזינן בהדיא דדעת רבינו כיון דרבנן תקנו ירושה להבעל מהני א לאיסור דאורייתא וכן מבואר בבכורים הל"ה שפוסק דהבעל מבי בכורי אשתו וקורא אע"פ שאין לו בגוף הקרקע והפירות הוא רק תקנתא דרבנן בכ"ז מהני התקנה לאיסור דאורייתא [ובחבורינו בסה"מ מ"ע נ"א הארכנו בזה] ה"נ הכי כיון דרבנן תקנו להבעל שהוא יורש אותה ממילא מקרי שיש לו חלק ומהני אף לאיסור דאורייתא ומש"ה מנחתה נשרפת: