אור ברסלב

שקל הקדש על ירושלמי שקלים· רבי מנחם יוסף הכהן ואלק

מערכה ג · ה)

ד)

ולולי דמסתפינא הייתי אומר כוונה אחרת בדעת רבינו בהל' י' במ"ש אע"פ שאינו רוצה עתה שהרי רצה בשעת הפרשה" דאין הכוונה שמקריבין שלא מדעתו דודאי כופין אותו עד שיאמר רוצה אני אלא דהרמב"ם אתי לאשמעינן דין אחר. והוא דמבואר בב"ב קל"ח ובסוגיא דחולין מ"א פלוגתא דרבנן ורשב"ג הכותב נכסיו לאחר כו' ואמר אי אפשי בהן אם היה רבו שני כהן הרי אלו אוכלין בתרומה רשבג"א כיון שאמר אי אפשי זכו בהן יורשין ומוקי שם הגמ' דפלוגתתם בזיכה ע"י אחר ושתק ולבסוף צוח דת"ק סובר מדשתיק. קננהו והאי דקא צוח מהדר קא הדר ורשב"ג סובר הוכיח סופו על תחילתו. והאי דלא צוח עד השתא דסבר כי לא מטא לידי מאי אצוח עי"ש בגמ' והרמב"ם בפ"ב מזכיה פוסק שהוא ספיקא דדינא אי הלכה כת"ק או כרשב"ג וכן מבואר בחו"מ סי' רמ"ה סעיף י"א. והמ"מ שם כתב דל"ש לן בין במתנת בריא בין במתנת שכ"מ דאף במתנת שכ"מ הדין כן שהוא ספיקא דדינא והקשה הלח"מ וז"ל ואיך אפשר לומר דאף בשכ"מ הוא ספק הא בשכ"מ אף שלא בא המתנה לידו כ"ע מודי כאלו מטא לידו. וכ"כ רבינו בפ"ט מהל' אלו וז"ל שכ"מ שכתב כל נכסיו לאחר ואמר הלה אי אפשי בהם לא קנה שתק ולבסוף צוח קנה שדברי שכיב מרע ככתובין ומסורין דמי וא"כ איך אפשר ליישב מחלוקת דרשב"ג ורבנן בשכ"מ. ואם נפשך לומר דכיון שזיכה לו ע"י אחר הוי כמתנת בריא לא היא שהרי רבינו כתב שם ששכ"מ שזיכה עדיין מתנת שכ"מ היא דמשמע דמ"מ איכא למימר בהו דברי שכ"מ ככתובין ומסורין דמי עכ"ל הלח"מ ובאמת גם בשו"ע חו"מ סי' רמ"ה בסופו כתב שם המחבר לחלק בין בריא לשכ"מ דבשכ"מ בשתק ולבסוף צוח מהני והרמ"א שם השיג ע"ז ועי' בסמ"ע ובש"ך ובביאורי הגר"א ובבאה"ג שם. והנה אם נתפוס דבשכ"מ אף שתק ולבסוף צוח מהני מטעם דדברי שכ"מ הוא כמסורין. וא"כ בהקדש דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט מדאורייתא מכש"כ דמהני בשתק ולבסוף צוח וז"פ וברור. וא"כ זהו כוונת רבינו בהל"י דהשמיענו זה כיון דשתק בשעת הפרשת חברו אף שצוח אח"כ בשעת הקרבה לא מהני צוחתו והקרבן מקרי שלו וא"כ ממילא יכולין להקריבו עבורו והיינו שכופין אותו אח"כ שיאמר רוצה אני להקריבו. אבל אם נאמר דשתק ולבסוף צוח הוא ספיקא דדינא אף בהקדש א"כ מה יושיענו דנכפהו אח"כ שיאמר רוצה אני כיון דצוח מתחלה אחר שתיקתו בראשונה א"כ לא היה מקרי אז שלו מספק ואיך נוכל להכריחהו אח"כ אשר יאמר רוצה אני. ולמה נצריך לכופו אח"כ שיאמר רוצה אני דלמא הוא שייך לבעלים הראשונים שהפרישו. אמנם כ"ז הוא רק בעולה ושלמים דכופין וממשכנין אותו עד שיאמר רוצה אני. אמנם בחטאת הלא כתב הרמב"ם דאין כופין אותו אלא שצריך רצונו מתחלה ועד סוף והיינו דהן אמנם דקנה הקרבן במה ששתק ולבסוף צוח והקרבן הוא שלו. בכ"ז כיון דאמר אין רוצה ובחטאת לא כפינן ליה שיאמר רוצה אני לכך לא נתכפר עד שירצה מתחלה ועד סוף היינו שאין כופין אותו עד שיאמר רוצה אני זהו מה שנ"ל בכוונת רבינו.

תוכן העניינים

שקל הקדש על ירושלמי שקלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה